כתוב כתוב
הירשם
down
התחבר
down
menu
Mypen home בית

המקום שלך לכתוב

magazine המגזין
library הספרייה
drawer המגירה
סיפורים קצריםסיפורים אמיתייםסיפורים בהמשכיםספרים
תגיות
כל התגיות
1

אני,עצמי, ואנוכי

הגיע הזמן לנסות לעשות ביביותרתרפיה על עצמי. השיעמום, השיעמום הזה.

מתהלכת לי בבית כמו רוח רפאים כבר שבועיים מאז שהמטוס נחת שוב חזרה, אחרי חצי שנה בארץ ישראל.
מסתובבת ועולות כל המחשבות, כל הרגשות שניסיתי להדחיק ולהעיף במשך חצי שנה, או שלפחות שניסיתי לסלק אותם באופן זמני.
אני מנסה למצוא ולעשות סדר במחשבות וכמובן שאני עושה כל דבר אפשרי חוץ מלשבת ולעשות את זה, כלומר לצפות בטלוויזיה, להיות שעות באינסטגרם ובפייסבוק( פתאום זה נראה נורא מעניין איך נראית האקסית של מי שיצאת איתו חודשיים לפני הטיול לא? ) ובגדול מתחמקת מעניין הלשבת על הלתחת, לפתוח את המחשב ובעיקר את המחשבות.
מתרוצצות לי בראש הרבה מחשבות וסילחו לי שזה לא הולך להיות פוסט מסודר, או פוסט שבכלל יעניין מישהו.
אבל לא באמת אכפת לי כי אני לא באמת מכירה אף אחד מכאן, אבל אם מישהו יטרח לקרוא עד הסוף אני אשמח שאולי אתם תצליחו לעזור לי לעשות קצת סדר בעצמי.
הקיצר יצא לי תחביב קטן ששמתי לב אליו שאני אוהבת לקרוא לעצמי פסיכופטית ומשוגעת, והאמת שכולם אוהבים להסכים איתי.
ולמה זה? כמה סיבות שעליתי עליהן( ואולי עוד אעלה על כמה ברגע שאתחיל לכתוב)
1. אני אומרת ישר את מה שעולה לי לראש, בלי לחשוב יותר מידי, שזה יכול להיות נחמד אם לא היה סעיף 2.
2. עולה לי לראש הרבה מחשבות. יותר מידי, יותר מידי לחשוב, יותר מידי לנתח ויותר מידי מהכל. והכי נורא, שרוב המחשבות שלי נובעות מהסיבה שכתובה בסעיף 3.( כן, בכוונה אני מורידה אותכם למטה לכל סעיף)
3. בגדול אני אוהבת להתבכיין.

בקיצור שלושת הסיבות האלה הם הגורמים לי להיות פסיכופטית ומשוגעת, שכמובן ואיך לא רוב הדברים שמתרוצצים לי בראש קשורים ל2 דברים עיקרים שהם גברים, ומשקל.
נתחיל האמת בנושא השני, המשקל, כי לגברים יש חלק קצת יותר גדול בחיים שלי אבל אני בטוחה שבסופו של דבר ועניין הכל מתקשר זה לזה והכל יתקשר ואני אמצא את הקשר אני בטוחה בזה.
טוב זו פיסקה שנכתבה בלהט הרגע וגם מאוד יוכל להיות שאני הולכת לכתוב עכשיו ועוד יומיים להפסיק אבל אם כבר אני כותבת ויש לי זמן אז למה לא לנסות לנצל את זה כמה שיותר ולכתוב כמה שיותר.

הקיצר, גברים. כן אני יודעת שאמרתי משקל, פתאום יותר לחוץ לי ומתאים לי לכתוב על גברים.

מאז ומעולם בעצם, מאז שאני זוכרת את עצמי שזה בערך כיתה ה'. כן אני יודעת שזה מאוחר אבל יש לי בעיית שכחה (או הכחשה) מאוד חמורה. הקשרים שלי עם גברים היו מאוד חד צדדים. זתומרת אני זוכרת שהיה ילד בכיתה ו' שהייתי מאוהבת בו ברמות קשות.
תמיד הייתי משחקת איתו את המשחק מחבבת אוהבת ומאוהבת. משהו כזה. אבל תמיד אני זו ששאלתי אותו כמובן, והוא ידע, איך הוא ידע לשחק לי על הלב כי הוא ידע שאני אוהבת אותו ( במונחים של ילדה בכיתה ו' לאהבה כן) ותמיד שהוא היה אומר לי שהוא מחבב אותי . מעולם לא אוהב, מחבב. זה היה מקפיץ אותי ומשמח אותי עד השמיים. הוא היה שכן שלי ולכן כל בוקר הייתי אוהבת להסתכל מחוץ לחלון לראות אולי הוא ייצא... והיינו מפטפטים על הא ועל דה, משחקים באייסיקיו, עושים מצלמה ובעיקר הייתי מנסה תמיד להיות הידידה הכי הכי שלו. ותמיד בסתר ליבי רציתי והאמנתי שהוא יום אחד יירצה אותי, ואולי יש בי חלק עד היום שאומר שאולי אנחנו צריכים להיות ביחד באיזה לילה שלא נזכור.. סתם לא. הסתכלתי עכשיו בעמוד אינסטגרם שלו ואפילו ממש לא.
נמשיך בסיפור האהבה הקטן שלי ושלו...
ימים עברו וכמו בן מתפתח גם הוא הציע חברות למישהי שהיא כמובן, לא אני. נשבר לי הלב אבל לא היה אכפת לי כל עוד הוא היה לצידי. ואז.. ההיא החליטה שלא טוב לה ולא ייאה לי שאני מדברת איתו והחליטה לסכסך ביננו. ומאז, מאותו יום הכל הדרדר.
אנקדוטה חשובה על עצמי- אני הודית מה שאומר שאני מאוד רגישה ומאוד לוקחת ללב ומאוד מנסה לרצות. אולי נגיע למאיפה זה ולמה זה בהמשך, אבל כרגע זה רק נקודה קטנה באופי שלי שחשובה להמשך.
נשבר לי הלב. ברגע שהוא רב איתי, השמים נפלו עלי. בלי קשר שבאותה התקופה עוד 3 בנות החליטו לא לדבר איתי ולעשות עלי חרם, דבר שגם גרם לי שהשמיים יפלו עלי גם הוא החליט להצטרף. החלטתי ללכת אליו הביתה וממש להתחנן ואני לא אשכח איך אמרתי לו " אני מתחננת " שייסלח לי רק בשביל שהוא עדין יהיה שלי. ומאז הוא ידע מה הנקודת חולשה שלי. הוא. וכל הזמן הוא היה רב איתי ומת שאני אחזור על 4 ואבקש את סליחתו. אבקש שהוא יסלח לי ויחזור לדבר איתי ושיהיה לי מישהו שיסתכל בכלל עלי, הברווזון המכוער.
כי מאז ומתמיד, בחטיבה ובתיכון הרגשתי סוג ז'. הרגשתי לא יפה, לא רצויה, לא אהובה. החרם שהבנות עשו בתוספת הבחור רק גרמו לי למערבולת רגשות שהיה לי מאוד קשה לצאת ממנה, גם שנים אחר כך. הייתי מתחמקת מלראות אותם, עוברת את הכביש, לא נכנסת לכיתה עד שיגיע הצילצול ונמנעת ממגעים חברתיים.
ולמה אני מספרת לכם את כל זה אתם שואלים?
כי ככה המשיכה( כי אני עוד לא סגורה על מה קרה לי שם בילדות, אני צריכה לחקור טיפה), או התחילה הבעיה שלי עם גברים. מאז תמיד ניסיתי להיות תמיד הכי בסדר, תמיד הלכתי על ביצים עם גברים כי פחדתי לעצבן אותם, פחדתי שיילכו ממני וששוב ארגיש אותה הילדה בכיתה ו' שכל כך מזדקקת ורוצה גברים. וזה מצחיק, זה מצחיק שבדיוק אותם הרגשות תופסים אותי לפעמים גם כיום, 10 שנים אחרי, עם גברים.
תמיד הלנסות לרצות, תמיד הלחשוב 10 פעמים איך מתנהגים ותמיד להסתכל על איך בנות אחרות מתנהגות ואיך להן תמיד הולך ולי תמיד לא.
שום דבר בגדול, לא השתנה יותר מידי שאני חושבת על זה.
והדפוס הזה איתו חזר לי עם הרבה מאוד גברים שיצאתי איתם, שבתכלס אני יכולה להאשים רק את עצמי בהתמוססות איתם. כאילו, מה זה להאשים.
אני מנסה עכשיו לעבוד על עצמי ועל דפוס חדש בחיים שלו שבו אני מנסה כמה שפחות להוריד אשמה מעצמי כי בלהלקות את עצמי אני אלופה.
הבחור הראשון איתו באמת יצאתי ולא הייתי מאוהבת מרחוק היה אי שם בשלהי כיתה י'א שחברה מאוד טובה שלי, שהכרתי מהאינטרנט, אמרה לי שהיא רוצה לסדר לי מישהו.
כמובן שהלכתי על זה בלי לחשוב יותר מידי. הוא הגיע אלי מרחוק וגם היה הנשיקה הראשונה שלי, שהייתה נוראית כמובן. ואני, אני נאחזתי בו כמה שיכלתי.
יש סוף סוף מישהו שרוצה אותי, כל כך שמחתי על ההזדמנות איתו שפשוט הייתי כול כך תלויה בו מה שכמובן גרם לו לא לרצות אותי ולהפסיק לדבר איתי לאלתר. חברה שלי אמרה לי שזה פשוט לא זה מבחינתו וכמובן ניסתה לעודד את רוחי.

בהמשך התיכון עוד לא יצאתי יותר עם אף אחד. תמיד ניסיתי לחפש ותמיד ניסיתי למצוא אבל אף אחד לא שם עלי( ככה לפחות הרגשתי) לא היה לי הרבה חברים בנים ובתיכון בעיקר הייתי עסוקה בלשרוד או לפחות להשתלב בצבעים של כולם שכולם ימשיכו להיות בסדר איתי והעיקר העיקר להתחמק מחיכוכים כי כבר הבנתי שאני לא טובה בזה.
הדברים טיפה התחילו להשתנות לי אי שם בגיל 18 אחרי שסיימתי בית ספר. היה לי סיפור מכונן בטיול לפני השנת שירות שלי, באיה נאפה הידועים לשמצה כיום. שם, בפעם הראשונה הרגשתי יפה. ואיך הרגשתי יפה?

הפסקת אינסטגרם וחזרתי.

חולמים לצאת לאור? שיתוף פעולה בין mypen להוצאת ספרי ניב יכול להגשים לכם את החלום!

גל בר עקוב אחר גל
שמור סיפור
לסיפור זה 0 תגובות
שלח תגובה
אני מסכים ל תנאי השימוש
כותבי החודש בספרייה
גל בר
עוד יום שבת לבד
עוד יום שבת לבד
מאת: גל בר
תכירו את זוהר, חברה שלי מגיל 0, לוחמת.
תכירו את זוהר, חברה שלי מגיל 0, לוחמת.
מאת: גל בר
לא עוד סיפור אהבה
לא עוד סיפור אהבה
מאת: גל בר
לשיחת טלפון הזו-לא חיכיתי
לשיחת טלפון הזו-לא חיכיתי
מאת: גל בר
דרמה
יש לי חברה שמנה.
יש לי חברה שמנה.
מאת: Eltchin's Emotions
כשאלוהים לא מחזיר לך שיחות, ואז שוכב איתך
כשאלוהים לא מחזיר לך שיחות, ואז שוכב איתך
מאת: Nizan Zarotski
אהובה שלי אני מצטער
אהובה שלי אני מצטער
מאת: Nicole Denisov
ואהבתי את שתיהן
ואהבתי את שתיהן
מאת: Rotem Matarasso
מרתק
הספר שלי, "מסדרונות" - 5 הפרקים הראשונים לקריאה
הספר שלי, "מסדרונות" - 5 הפרקים הראשונים לקריאה
מאת: אפריל גל גילרוביץ'
בוא פשוט נשכב עכשיו
בוא פשוט נשכב עכשיו
מאת: Elinor Shema
אהבה של חורף
אהבה של חורף
מאת: אפריל גל גילרוביץ'
אני מכורה
אני מכורה
מאת: Shira Mualem
המדורגים ביותר
המקום המושלם בעינייו
המקום המושלם בעינייו
מאת: שבורת כנף
שירות לקוחות אהבה
שירות לקוחות אהבה
מאת: Avrahami Amitay
אני בהריון...
אני בהריון...
מאת: Adam gustavo Zyl
אחותי הגדולה לירון וחיית המחמד שלה, סרטן.
אחותי הגדולה לירון וחיית המחמד שלה, סרטן.
מאת: Nizan Zarotski