כתוב כתוב
הירשם
down
התחבר
down
menu
Mypen home בית

המקום שלך לכתוב

magazine המגזין
library הספרייה
drawer המגירה
סיפורים קצריםסיפורים אמיתייםסיפורים בהמשכיםספרים
תגיות
כל התגיות
1 2

תקועה- פרק 34

חלומות?

"וואו, זה הלך הרבה יותר טוב משציפיתי." תום אומר ברגע שאנחנו נכנסים לאוטו שלו. אני מניחה שהעובדה שהוא לא ראה את אימא שלו הופכת מדוקטור שפי למיסטר הייד מקלה על העניינים.
"כן..." אני עונה ותוהה איך ובכלל אם לספר לו.
"כאילו, אבא שלי היה דפוק כרגיל, אבל את לא צריכה לקחת אותו ברצינות. הוא מתנהג ככה עם כולם, אפילו עם אסף לעיתים נדירות."
"את זה הייתי רוצה לראות! הם מתייחסים אליו כאילו הוא הולך על מים או משהו." אני קונה לעצמי זמן.
"הוא יכול לנגן את בטהובן בהליכה, ומבחינתם זה די אותו דבר."
"בלי להעליב או משהו, אבל..." הוא עוצר אותי.
"כן, זאת לא הורות למופת, בלשון המעטה. אבל מתרגלים."
"הממ.. הייתי מצפה שזה יהיה הפוך."
"הפוך?"
"שאתה תהיה הגולדן בוי. אתה ממשיך את השושלת, אחרי הכל."
"זה קצת יותר מסובך מזה."
"באיזה מובן?"
"העובדה שאני רוצה להיות רופא היא בערך הדבר היחיד שגורם להם לא לנשל אותי מהצוואה."
"קשה לי להאמין לזה..."
"לא, אני רציני. אני יודע שהם ההורים שלי והכל, אבל לפעמים... וואו, זה מוזר להודות בזה."
"אם אתה לא רוצה לדבר על זה, זה בסדר."
"פעם הייתה לך מחשבה בראש, שהרגישה לך כל-כך נוראית, שרק ברגעים הכי נמוכים שלך הרשית לעצמך להודות בקיום שלה?"
"כאילו, לפעמים אני עומדת לסיים קופסת גלידה לבד, ועוד לפני שסיימתי אני כבר חושבת על הקופסה הנוספת שמחכה שם, ויודעת שאני הולכת לקחת גם אותה."
"אוקיי, מוזר ככל שזה יהיה, אני אזרום עם זה." הוא צוחק.
"מה? היא יתומה שם, בין כל הבשר הקפוא. זה רק הוגן שהיא תתייחד עם אחותה."
"לא משנה."
"לא, לא, אני מצטערת. אני לא יודעת למה אני מדברת שטויות. אני אשתוק." אני עושה תנועה של רוכסן עם הפה.
"בתור ילד הייתה לי מחשבה, אפשר לומר אפילו מין חלום, שאני מאומץ."
"זה נורמלי."
"כן, רק שאצל רוב הילדים מדובר חלום שהוא בגדר סיוט. אצלי זאת הייתה פנטזיה. באמת, היו ימים שהצלחתי לעבור רק כי אמרתי לעצמי שההורים הביולוגיים שלי אי שם מחפשים אותי, ויום אחד... יום אחד, הם ימצאו." המילים שלו נאמרות כמין לחישה, וזה ברור לי שהוא לא שיתף אף אחד מעולם בתחושות האלה.
"אני יודע, זה סופר כפוי טובה. יש לי אפשרויות שרוב האנשים רק יכולים לחלום עליהן. אני צריך פשוט ללמוד לסתום את הפה."
"היי, אל תגיד את זה..." אני מלטפת את הלחי שלו ומנסה לחשוב על משהו לומר, שיהיה עדין מספיק, מתחשב מספיק, שלא יגרום לו להיסגר.
"פאק, אני לא מאמין שסיפרתי לך את זה."
"אני..."
"בואי נשנה נושא, טוב?" הוא תופס את היד שלי ומנשק אותה.
"כן, אין בעיה." חלק ממני ממש רוצה להבין למה הוא התכוון, לחפור עמוק יותר, אבל אני יודעת שלחלק הזה אין מקום כאן.

אנחנו מבלים את הנסיעה בשתיקה, המוח שלי מרגיש כמו מערבולת. יותר מדי מחשבות שעוברות בקצב מהיר ומתחלפות אחת בשנייה. בכל פעם שאחת עוזבת כבר יש דיירת שמחכה להחליף אותה. "אז על מה את חושבת?" תום אומר בזמן שאנחנו מחכים ברמזור אדום. במילי שנייה הספציפית הזאת חשבתי על האקסית שלו.
"סתם, על העתיד." אני משקרת.
"מה איתו?"
"לא יודעת, אני מרגישה קצת... אבודה."
"זה בגלל מה שאבא שלי אמר? את כולה בת 21. יש לך חיים שלמים להבין מה את רוצה לעשות."
"זה לא ממש נכון... אני לא רואה הרבה אנשים שמגשימים את הייעוד שלהם בגיל 80."
"אולי, אבל בינינו, לשבת על כורסה ולצפות בטלויזיה כל היום נשמע די חלומי."
"יש בזה משהו."
"יצא לך לחשוב על זה?"
"ברור." אני נשמעת יותר מתגוננת ממה שהייתי רוצה.
"אוקיי, ו... ?"
"אני פשוט לא מרגישה שיש משהו שבוער בי, אתה יודע? כאילו, אני מניחה שאתה לא יודע, כי כשאתה מדבר על רפואה העיניים שלך נראות כמו מופע יום העצמאות, אבל אצלי זה לא ככה."
"אולי פשוט לא מצאת את זה עדיין."
"יכול להיות. אבל מה אם אין 'את זה'? מה אם אני הולכת לגמור בעבודה שאני אשנא, ולא תהיה לי אפילו את תחושת ההחמצה הזאת, כי מעולם לא הרגשתי שיש משהו שאני מפספסת?"
"הממ..."
"אני שוב מדברת שטויות."
"את לא מדברת שטויות. אבל אני באמת לא יכול לראות אותך נשארת במקום שלא עושה לך טוב הרבה זמן."
"תשמע, אני עובדת בסופר-פארם כבר יותר מחצי שנה."
"כי את יודעת שזאת תחנת ביניים, את לא מתכננת לרדת בה."
"אני מקווה שלא."
"נעמה, אני בטוח ש'זה' קיים עבורך. וכשזה יגיע, זה לא סתם יבער, זה ישרוף את כל מה שיעמוד לו בדרך."
"נשמע די אלים." אני מחייכת.
"בהתחשב בבעיטות שלך... זה רק הוגן." הוא צוחק.
"כן, סורי על זה... אבל אתה קולט שהם חושבים שאני יודעת לבשל עכשיו?" אני לא מסתירה את האימה שעוברת בי.
"את חייבת להודות שזה היה די משעשע."
"אל תדאג, בפעם הבאה שאבשל משהו, אני אתן לך להיות שפן הניסיונות. ותן לי להבטיח לך, כשזה קשור לבישול, אני באמת שורפת הכל." אנחנו מגיעים לבניין שלי והוא לא מחכה שהרכב יעצור ומתחיל לנשק אותי. זאת נשיקה הרבה יותר אינטנסיבית מהנשיקות הרגילות שלנו, יותר דורשת, חלק ממני מובך שאנשים עלולים לראות אותנו מבעד לשמשות, אבל החלק הזה מתרחק ככל שהנשימות שלו מתקרבות יותר.
"את לא מבינה מה את עושה לי..." הוא לוחש והמילים מהדהדות על הצוואר שלי. ברגע שהיד שלו מלטפת את הרגל שלי הכל קופא.
"אני... אני חושבת שכבר מאוחר. אימא שלי בטח דואגת לי." קשה לו להסתיר את האכזבה.
"אולי אני יכול לעלות... ?" הכוונה של השאלות הזאת ברורה לשנינו.
"בפעם אחרת?" אני מפהקת.
"אוקיי." הוא מחייך חיוך שנראה יותר מזויף מהפיהוק שלי.
"לילה טוב." אני יוצאת מהרכב וסוגרת את הדלת לפני שהוא אומר משהו נוסף.

טוב, אי אפשר לדחות את זה יותר... אני חייבת לספר לו שאני בתולה.

חולמים לצאת לאור? שיתוף פעולה בין mypen להוצאת ספרי ניב יכול להגשים לכם את החלום!

Lee B עקוב אחר Lee
שמור סיפור
לסיפור זה 5 תגובות
שלח תגובה
אני מסכים ל תנאי השימוש
שי מצפה
שי מצפה
צודק
הגב
דווח
guest
מתי יהיה המשך??❤️❤️
הגב
דווח
1 אהבתי
guest
וואו וואו וואוו!!! אני לא יכולה לחכות להמשךךךך
הגב
דווח
1 אהבתי
טען עוד 2 תגובות
כותבי החודש בספרייה
Lee B
הפעם הראשונה
הפעם הראשונה
מאת: Lee B
תקועה- פרק 20
תקועה- פרק 20
מאת: Lee B
תקועה- פרק 14
תקועה- פרק 14
מאת: Lee B
תקועה- פרק 17
תקועה- פרק 17
מאת: Lee B
מרתק
בוא פשוט נשכב עכשיו
בוא פשוט נשכב עכשיו
מאת: Elinor Shema
שרמוטות שכמונו
שרמוטות שכמונו
מאת: Eltchin's Emotions
אני מכורה
אני מכורה
מאת: Shira Mualem
״עונשו של סטוציונר״.
״עונשו של סטוציונר״.
מאת: דוד חגולי
סיפורים אחרונים
בסוף נפגשנו פרק 13
בסוף נפגשנו פרק 13
מאת: יעל יעלי
טיורינג / הנעלם הגלוי
טיורינג / הנעלם הגלוי
מאת: Izo Meich
איבדתי את זה לגמרי
איבדתי את זה לגמרי
מאת: חיים רק פעם אחת
אני נשרפת
אני נשרפת
מאת: חיים רק פעם אחת
מומלצים מהמגירה
אני שרמוטה
אני שרמוטה
מאת: Roni ron Nassi
לילה מלא מחשבות
לילה מלא מחשבות
מאת: Matan Osrovitz
אין דבר יותר סקסי
אין דבר יותר סקסי
מאת: Matan Osrovitz
להפסיק לחשוב עלייך
להפסיק לחשוב עלייך
מאת: N D