כתוב כתוב
הירשם
down
התחבר
down
menu
Mypen home בית

המקום שלך לכתוב

magazine המגזין
library הספרייה
drawer המגירה
סיפורים קצריםסיפורים אמיתייםסיפורים בהמשכיםספרים
תגיות
כל התגיות
1 1

הסודות שלנו

זה תמיד יהיה שם - פרק 32

"לפני שאתה מתחיל לשאול משהו אני רוצה שתתחייב- השיחה הזו היא ביני לבין החבר שלי! העו"ד נשאר בחוץ. אין להשתמש במידע שנאמר כאן ללא רשותי וידיעתי. לא משנה מה תגלה כאן עכשיו!" אני אומרת בתקיפות
"מתחייב! תגידי, אולי בכל זאת תתחילי ללמוד משפטים? את נהיית טובה בזה" זיו מחייך ומקליל קצת את האווירה
"עכשיו אתה יכול לשאול" אני אומרת ומרצינה
"מי זה היה?" זיו מרצין גם הוא ושואל
"צלם ישראלי שעבר לעבוד במיקונוס" אני עונה, זיו מהנהן ושותק.
אני חושבת שקשה לו לשאול, הוא פוחד לפגוע בי.
"אמרו לי שהוא מוזר קצת מההתחלה" אני מספרת "הוא לא דיבר הרבה וכשרצה משהו בעיקר נגע. הרגשתי איתו מאוד לא בנוח האמת. אבל הבנתי שזה הטיפוס שהוא, ניסיתי להבין אותו לפני שהוא נוגע ולבצע. לקחתי פשוט נשימה עמוקה לא רציתי לעשות עניין על הסט. הלו"ז היה לחוץ מאוד ואני לא יכולתי לצאת דיווה" אני ממשיכה לספר לו מה שאני זוכרת.
"ביום האחרון צילמנו בחדר מלון שגם נשארתי לישון בו. הוא הוציא לנו בירות לכבוד סיום הצילומים. קיוותי לסיים באווירה משוחררת יותר, אבל קרה ההפך. אני עד היום לא זוכרת הכל, גם מה שאני זוכרת הייתי מעדיפה לשכוח" אני אומרת וקולי נישבר.
זיו מחבק אותי חזק אליו ונושק לראשי "סיפרת למישהו על זה?" הוא שואל בשקט.
"לקבנית בצבא... לא עושה לי טוב להתעסק בזה" אני עונה לו
"אז למותג בגדי ים אין מושג עד היום?" הוא שואל ואני מנידה לשלילה "טוב" זיו אומר בקור רוח
"יש בעיה" אני שואלת בטון לא נחמד ממש
"לא, זה שלך" הוא ממשיך
"אוקי, הרי ברור שיש לך מה לומר ואתה מתאפק... למה?" אני מנסה להכניס נינוחות לדיבור שלי אך לא לגמרי מצליחה
"מהסיבה הזו" הוא מביט לי ישר בעניים "הטון שלך, ברור שאת לא ממש במקום של לנהל שיח בנושא" זיו אומר בשקט
"תנסה אותי" אני מביטה לו ישר בעניים
" אני חושב שאת לא לוקחת בחשבון שהשתיקה שלך יכולה לגרום לכך שמישהי אחרת תעבור חוויה דומה" זיו מפיל עלי את הפצצה
אני לא עונה לו, אנחנו נשארים בדממה. הבנתי פתאום שזו תחושה שמלווה אותו כבר זמן מה. אני לא חשבתי על זה, התעסקתי בכמה נפגעתי בעצמי ולא בהשלכות של הבחירה שלי.
אני כבר מרגישה את הגולה בגרון ואת הדמעות שמתחילות להציף את עיניי. אני לא בטוחה שאני מסוגלת להתעסק בפצע הזה. אינני בטוחה שאני מסוגלת לפנות אל הסיפור הזה בראש מורם.
אני יושבת ליד זיו ובוכה ללא קול הדמעות זולגות, הראש מורכן כלפי מטה.
"סליחה נוני, לא הייתי צריך לומר זאת" זיו מחבק אותי אליו ונושק לראשי
"לפעמים האמת כואבת אבל צריכה להאמר" אני לוחשת בבכי
"אל תחשבי על זה עכשיו, ידעתי שאת עוד לא מוכנה עדיין..." זיו מנסה להרגע אותי
"אני לא בטוחה שאפשר להיות מוכנים, ניסיתי להמשיך בחיי כאילו זה לא קרה. אבל זה כן קרה! והפצע המדמם הזה ילווה אותי לכל החיים גם כאשר יהיה רק צלקת. אולי באמת עוד מישהי תעבור את זה? אולי אני יכולתי למנוע מקרה כזה שקרה אחרי" אני אומרת בקול שבור. "מה אתה חושב שאני צריכה לעשות?" אני מביטה לזיו בעניים. הוא לא עונה, מביט בי בחזרה במבט רך
"תענה לי בבקשה! בלי רחמים " אני אומרת בקול
"אני חושב שאת צריכה לידע בתור התחלה את החברה ואת אודי. לא יכולים לפקפק באמינותך כיוון שיש תוצאות פתולוגיות" זיו אומר. "אני באופן אישי גם חושב שכדאי להגיש תלונה במשטרה ולהעמידו לדין אך זה כבר לשיקולך האם את מסוגלת לעמוד איתנה במשפט כזה" הוא ממשיך לדבר ומביט בי
"אני באמת לא יודעת. אולי גם לי הייתה סוג של אשמה בעניין." אני אומרת בשקט
"משפט אונס זה דבר קשה! אומנם במקרה שלך דאגת שיהיו ראיות אך איני יכול לדעת באמת מה זה יעשה לך" הוא מביט בי במבט דואג "אבל בשום אופן ואו מצב אל תאשימי את עצמך!" הוא אומר תקיפות.
"אתה סיימת לשאול הכל? אפשר כבר להעביר נושא?" אני שואלת בעצבנות
"כן כן, את רוצה שנראה סרט?" זיו מציע בחיוך
"אני רציתי לישון בדירה שלי היום..." אני מתחילה להגיד אך זיו נכנס לדברי " נוני, את יודעת שככה תישני יותר טוב. בדירה שם לבד המחשבות ישגעו אותך" זיו אומר בעוד משחק לי בשיער
" טוב, השתכנעתי" אני מחייכת אל זיו ואנחנו הולכים לסלון. זיו בוחר סרט קליל, קומדיה רומנטית כלשהי. אני שמה לזיו ראש על הרגלים ומרגישה שעיניי בוגדות בי ונעצמות בעוד זיו משחק בשערי.

אני שומעת את דלת הבית נפתחת "מה המצב יא אח" קול מוכר מדבר. אני נשארת עם העיניים עצומות "ששש" זיו מבקש שקט
"אוי לא ראיתי שהיא כאן, חשבתי שאמרת שהיא לא ישנה אצלך היום אז באתי לשבת איתך קצת" הקול המוכר מדבר בטון שקט יותר.
"התוכנית השתנתה בסוף" זיו עונה. אני מרגישה שמישהו מרים מעט את רגלי ומניח אותן עליו כאשר הוא מתיישב.
"בונא אחי, היא יפה שאין דברים כאלה! מאיפה מצאת כזו ששמה עליך בכלל" הקול שעכשיו אני מזהה כשל עידן אומר.
"מצחיק, עזוב אותה היא שלי! תלך למצוא לך מישהי אחרת" זיו אומר לו בטון עצבני
"וואו, אתה לוקח קשה! אסור להגיד לך כלום" עידן מסתייג מעט "רציתי לברך אותך על ההצלחה במשפט" עידן ממשיך ואומר.
"תודה" זיו אומר ביובש
"אתה נשמע מאושר" עידן אומר בטון ציני
"זה המתמחה זכה לא אני" זיו אומר בשקט
"אתה היית הסנגור הראשי, מה יש לך? זה היה תיק קשה וניצחתם בו, למה אתה לא חוגג" עידן מנסה להבין
"היה תיק אחד בכל הקריירה שלי עד לרגע זה שייחלתי להפסד בו וזה התיק הזה" זיו אומר בטון תקיף
"מה מאז שהילדה בחייך אז נהיית יפה נפש" עידן עוקץ אותו
" אין לה קשר לזה ואל תכניס אותה לעניין! פשוט השארנו פושע חופשי" זיו אומר
"בית המשפט קבע שהוא לא אנס אותה אז כנראה שזו האמת" עידן אומר ואני מרגישה כמו סכין בבטן כשנאמרות המילים האלה
"היה לה חרא עורך דין ו0 ראיות היא אומללה. " זיו מסביר לעידן
"מה זה משנה? בית המשפט קבע את חפותו" עידן אומר
"אתה מדבר כמו מישהו שסיים ללמוד משפטים אתמול עידן! לשנינו ברור שהוא היה אשם והוא ניצח כי היא לקחה סנגוריה ציבורית ששווה לתחת" זיו אומר בעצבים
"טוב, הבנתי אותך. מה אם איך שהילדה ישנה הלך לך הזיון הלילה" עידן מנסה להקליל את האווירה
"כך רוורס, אל תדבר עליה ככה" זיו ממש מתרגז
"וואלה אחי, מה נפל עליך הכובד?" עידן שואל
"אני עייף עידן, תן לי לקחת אותה למיטה אני מת כבר לישון גם" זיו אומר לעידן ואני מרגישה את זיו מרים אותי.
"לילה טוב" עידן אומר
"לילה טוב" זיו עונה ואחרי כמה שניות אני שומעת את הדלת נפתחת ונסגרת. אני מרגישה שזיו הולך בזמן שאני בזרועותיו, מניח אותי במיטה, מכסה אותי בשמיכה ואני נרדמת שוב.

*********************************************

"בוקר טוב" עינב מחייכת אלי כאשר אני נכנסת למשרד
"בוקר טוב גם לך" אני מחבקת אותה והולכת להביא כסא כדי לשבת לידה "בוקר טוב נדב" אני מסננת לכיוונו בזמן שאני מרימה את הכסא.
"בוקר טוב" נדב עונה ולא מביט בי
אני מתחילה לעזור לעינב בעבודה השוטפת. אנחנו עובדות במרץ כמעט מבלי לדבר קרוב לשעה
"נוי, כשאת באה כבר אז זה לא כדי לעזור לעינב לסיים ב12 בצהריים" נדב מביט בי לראשונה, פניו זעופות.
"מה כוונתך?" אני שואלת ולא מצליחה להבין מה הוא מצפה ממני
"את נכנסת לכאן, תשאלי איפה צריך עזרה... מה צריך לעשות, את ממש נכנסת כאן לקייטנה עושה מה שבא לך" נדב נוזף בי
"נדב, יש לי תחושה שהשיחה הזו צריכה להתקיים ב4 עיניים" אני עונה לו בתקיפות
" את לא מחליטה גברת! ותורידי את הטונים שלך מיד!" נדב מרים עלי את הקול ואני ממש נפגעת. אני מרגישה שסף הרגישות שלי כרגע הוא 0 והדמעות מתחילות מעצמן.
אני יוצאת במהירות מהמשרד לשירותים ומנסה להרגיע את עצמי.
אני שוטפת את פני ויוצאת מהשירותים, שם נדב מחכה לי בידיים שלובות.
"אני לא יודע מה לעשות איתך" נדב אומר בקול שקט ומביט בי במבט רך יותר.
"אני באמת לא מבינה, תגיד מה הציפיות שלך! אני משתחררת ממש עוד רגע אז בימים הספורים שאני כאן תגיד מה אתה רוצה וצריך. אני מבטיחה לא לריב איתך. אין לי כוחות לזה" אני מביטה ישר בעיניו ואומרת בשקט.
"סליחה, אני פשוט אשמח גם לקבל קצת סיוע בעבודה" נדב אומר לי בכנות.
"בשמחה, רק תבקש אני כאן לעזור לכם לא כדי להרע לאף אחד" אני אומרת ומרכינה ראש.
נדב חוזר למשרד ואני אחריו אני לוקחת את הכסא ומתיישבת לצידו, הריח שלו משגע אותי, אני מרגישה רצון לחבק אותו. אני מרגישה צורך במגע שלו.
"את יודעת מה זה הטופס הזה?" נדב מעביר לי נייר, כאשר אני באה לקחת את הטופס ממנו היד שלי נוגעת בזרועו לגמרי במקרה, אני מרגישה צמרמורת בגוף ונדב מביט בי "אז את מכירה את זה?" הוא שואל שוב.
"כן כן, זה בקשה מיוחדת לדחית שירות לצורך תפקיד מסויים, זה חייל שכבר התגייס ומעוניין לצאת לחל"ת עד שהקורס שלו מתחיל" אני אומרת בשקט "אתה צריך להלחליט האם זה מוצדק ולאשר או לא לאשר" אני מסבירה
"ואחרי החלטה חתומה מה עושים?" הוא שואל אותי
"מחזירים בפקס ליחידה, גלית בדרך כלל הייתה אוהבת ליידע טלפונית, לנמק וכן לאפשר שיח" אני מסבירה.
נדב חותם ומחזיר הפקס בזמן שאני ממשיכה לעזור לו בדברים נוספים.
דלת המשרד נפתחת, לינור (הקצינת ת"ש) נכנסת "נדב אתה בא לצהריים" היא אומרת ישר ואז מבטה נתקע בי "היי נוי, מה שלומך?" היא פונה אלי
"נפלא" אני מנסה לגייס חיוך רחב למרות שלא מתחשק לי
"טוב לשמוע" היא ממשיכה לחייך נדב מסדר את הדברים
"בואי נלך" הוא יוצא עם לינור מהמשרד. אני מחכה כמה דקות ומתיישבת ליד עינב.
"היא באה לכאן הרבה?" אני שואלת את עינב ישר
"כן, כלומר מידי פעם כשזה מסתדר לה, נדב נהיה קצין סנוב שוב כמו ששמת לב" היא אומרת לי
"מה זאת אומרת" אני שואלת
"מצא לו חברים עם דרגות לשבת איתם לצהריים כמו הקצינת ת"ש הזו" היא מסבירה
"סבבה לפחות הוא משתלב" אני מצחקקת אך הראש חושב עד כמה היא מספרת לו והאם יש שיח לגבי 'צאי מזה נוי את לא מרכז העולם זה שהם מחוברים לא אומר שאני נושא השיחה'
"את רעבה?" עינב שואלת אותי ומביטה בשעון
"אפשר ללכת לאכול משהו" אני עונה

אנחנו נכנסות לחדר האוכל ואני ישר מוצאת את נדב יושב בשולחן מלא קצינים ומדבר איתם.
אני ועינב יושבות ואוכלות יחד ומקשקשות על שטויות.
אני לא מצליחה להסיר את מבטי מנדב.

אנחנו חוזרות למשרד כאשר נדב כבר שם.
אני ממשיכה לעזור לנדב ועינב עד 14:00.
"אני חושב שכולנו יכולים לצאת היום מוקדם" נדב אומר לפתע
"תגדיר מוקדם..." עינב אומרת
"עכשיו, נוי עזרה לנו לסיים הכל אין סיבה למשוך סתם" נדב עונה
"וואלה..." עינב מחייכת ואני כבר מארגנת את הדברים שלי
אנחנו מתארגנים ויוצאים מהמשרד נדב עולה לרכב שלו ואני ועינב יוצאת לתחנה. אנחנו נפרדות ואני נוסעת לדירה שלי.

כאשר אני מגיע אני אוכלת יוגורט, מתקלחת ונשכבת לישון.
צילצול טלפון מעיר אותי

חולמים לצאת לאור? שיתוף פעולה בין mypen להוצאת ספרי ניב יכול להגשים לכם את החלום!

Alina Lave עקוב אחר Alina
שמור סיפור
לסיפור זה 3 תגובות
שלח תגובה
אני מסכים ל תנאי השימוש
Alina Lave
Alina Lave
עמכם הסליחה! אנסה להמשיך בקרוב
הגב
דווח
guest
המשך בבקשה
הגב
דווח
guest
מחכה לפרק הבא
הגב
דווח
כותבי החודש בספרייה
Alina Lave
הסודות שלנו
הסודות שלנו
מאת: Alina Lave
הסודות שלנו
הסודות שלנו
מאת: Alina Lave
הסודות שלנו
הסודות שלנו
מאת: Alina Lave
הסודות שלנו
הסודות שלנו
מאת: Alina Lave
מרתק
בוא פשוט נשכב עכשיו
בוא פשוט נשכב עכשיו
מאת: Elinor Shema
הספר שלי, "מסדרונות" - 5 הפרקים הראשונים לקריאה
הספר שלי, "מסדרונות" - 5 הפרקים הראשונים לקריאה
מאת: אפריל גל גילרוביץ'
אהבה של חורף
אהבה של חורף
מאת: אפריל גל גילרוביץ'
אני מכורה
אני מכורה
מאת: Shira Mualem
סיפורים אחרונים
חבקי אותי חזק פרק 6
חבקי אותי חזק פרק 6
מאת: Maya B
הארה באמצע היום
הארה באמצע היום
מאת: K L
כשהיינו ילדים..
כשהיינו ילדים..
מאת: K L
האהובה שלי
האהובה שלי
מאת: K L
המדורגים ביותר
המקום המושלם בעינייו
המקום המושלם בעינייו
מאת: שבורת כנף
יש לי חברה שמנה.
יש לי חברה שמנה.
מאת: Eltchin's Emotions
שירות לקוחות אהבה
שירות לקוחות אהבה
מאת: Avrahami Amitay
כשאלוהים לא מחזיר לך שיחות, ואז שוכב איתך
כשאלוהים לא מחזיר לך שיחות, ואז שוכב איתך
מאת: Nizan Zarotski