כתוב כתוב
הירשם
down
התחבר
down
menu
Mypen home בית

המקום שלך לכתוב

magazine המגזין
library הספרייה
drawer המגירה
סיפורים קצריםסיפורים אמיתייםסיפורים בהמשכיםספרים
תגיות
כל התגיות
2 2

להילחם בשבילו- פרק 102

לפגוש את קטנצ'יק

תוכן עניינים 1. להילחם בשבילו- פרק 12. להילחם בשבילו- פרק 23. להילחם בשבילו- פרק 34. להילחם בשבילו- פרק 45. להילחם בשבילו- פרק 56. להילחם בשבילו- פרק 67. להילחם בשבילו- פרק 78. להילחם בשבילו- פרק 89. להילחם בשבילו- פרק 910. להילחם בשבילו- פרק 1011. להילחם בשבילו- פרק 1112. להילחם בשבילו- פרק 1213. להילחם בשבילו- פרק 1314. להילחם בשבילו- פרק 1415. להילחם בשבילו- פרק 1516. להילחם בשבילו- פרק 1617. להילחם בשבילו- פרק 1718. להילחם בשבילו- פרק 1819. להילחם בשבילו- פרק 1920. להילחם בשבילו- פרק 2021. להילחם בשבילו- פרק 2122. להילחם בשבילו- פרק 2223. להילחם בשבילו- פרק 2324. להילחם בשבילו- פרק 2425. להילחם בשבילו- פרק 25 26. להילחם בשבילו- פרק 2627. להילחם בשבילו- פרק 2728. להילחם בשבילו- פרק 2829. להילחם בשבילו- פרק 2930. להילחם בשבילו- פרק 3031. להילחם בשבילו- פרק 3132. להילחם בשבילו- פרק 3233. להילחם בשבילו- פרק 3334. להילחם בשבילו- פרק 3435. להילחם בשבילו- פרק 3536. להילחם בשבילו- פרק 3637. להילחם בשבילו- פרק 3738. להילחם בשבילו- פרק 3839. להילחם בשבילו- פרק 3940. להילחם בשבילו- פרק 4041. להילחם בשבילו- פרק 4142. להילחם בשבילו- פרק 4243. להילחם בשבילו- פרק 4344. להילחם בשבילו- פרק 44 45. להילחם בשבילו- פרק 4546. להילחם בשבילו- פרק 4647. להילחם בשבילו- פרק 4748. להילחם בשבילו- פרק 4849. להילחם בשבילו- פרק 4950. להילחם בשבילו- פרק 5051. להילחם בשבילו- פרק 5152. להילחם בשבילו- פרק 5253. להילחם בשבילו- פרק 5354. להילחם בשבילו- פרק 5455. להילחם בשבילו- פרק 5556. להילחם בשבילו- פרק 5657. להילחם בשבילו- פרק 5758. להילחם בשבילו- פרק 5859. להילחם בשבילו- פרק 5960. להילחם בשבילו- פרק 6061. להילחם בשבילו- פרק 6162. להילחם בשבילו- פרק 6263. להילחם בשבילו- פרק 6364. להילחם בשבילו- פרק 6465. להילחם בשבילו- פרק 6566. להילחם בשבילו- פרק 6667. להילחם בשבילו- פרק 6768. להילחם בשבילו- פרק 6869. להילחם בשבילו- פרק 6970. להילחם בשבילו- פרק 7071. להילחם בשבילו- פרק 7172. להילחם בשבילו- פרק 7273. להילחם בשבילו- פרק 7374. להילחם בשבילו- פרק 7475. להילחם בשבילו- פרק 7576. להילחם בשבילו- פרק 7677. להילחם בשבילו- פרק 7778. להילחם בשבילו- פרק 7879. להילחם בשבילו- פרק 7980. להילחם בשבילו- פרק 8081. להילחם בשבילו- פרק 8182. להילחם בשבילו- פרק 8283. להילחם בשבילו- פרק 8384. להילחם בשבילו- פרק 8485. להילחם בשבילו- פרק 8586. להילחם בשבילו- פרק 8687. להילחם בשבילו- פרק 8788. להילחם בשבילו- פרק 8889. להילחם בשבילו- פרק 8990. להילחם בשבילו- פרק 9091. להילחם בשבילו- פרק 9192. להילחם בשבילו- פרק 9293. להילחם בשבילו- פרק 9394. להילחם בשבילו- פרק 9495. להילחם בשבילו- פרק 9596. להילחם בשבילו- פרק 9697. להילחם בשבילו- פרק 9798. להילחם בשבילו- פרק 9899. להילחם בשבילו- פרק 99100. להילחם בשבילו- פרק 100101. להילחם בשבילו- פרק 101102. להילחם בשבילו- פרק 102103. להילחם בשבילו- פרק 103104. להילחם בשבילו- פרק 104105. להילחם בשבילו- פרק 105106. להילחם בשבילו- פרק 106107. להילחם בשבילו- פרק 107108. להילחם בשבילו- פרק 108109. להילחם בשבילו- פרק 109

פרק 102: אמא עופרי

אני ממשיכה להרהר בחלום שלי אחרי שליאם הולך וההורים עוד לא חוזרים. למעשה, אני לבד בחדר או שיותר נכון לומר לבד עם המחשבות שלי. אני מתחילה להיזכר באחד מטיולי אחרי הצהריים שלי עם פאביו. כמו תמיד, ישבתי על הספסל בגינה שליד הבית וחיכיתי שיעשה את צרכיו. בשונה משאר הטיולים, הפעם הוא לא היה מרכז תשומת הלב שלי. בגינה לידי הייתה אישה מאוד גבוהה, לבושה בשמלה תכולה ומעליה ז'קט ג'ינס. תיק מאוד מהודר היה תלוי על פרק כף ידה, ושיערה החום היה גזור ומעוצב באופן מדויק עד לקו הכתף. היא אחזה בידו של ילד קטן ולמרות כל היוקרה, היא הייתה נראית אמא כל כך פשוטה ורגילה כשחייכה אליו חיוך קורן ומלא שיניים. הוא שאל אותה אם היא אוהבת אותו למרות שאמר לה שהוא לא אוהב אותה. "כעסתי," הוא אמר בטון שובה לב. לא הצלחתי לשמוע מה היא ענתה לו, אבל החיוך שלה הסגיר שהיא ידעה שהוא לא מדבר מהבטן, מהרגשות. דמיינתי את עצמי ככה עם קטנצ'יק, לכן אני לא מבינה למה לא רציתי אותו בחלום. האם המוח שלי שחזר בצורה מאוד גסה את ההתחלה? את הימים שהוא היה פצפון כל כך ואני לא פעלתי מהרגשות?
אמא ואבא מגיעים לחדר בערך כחצי שעה אחרי שליאם הולך. אבא אוחז בידו כוס קפה ומתיישב על הכיסא הרחוק מבין השניים. אמא לא מתיישבת, אלא מחטטת בתיק שלה בעצבנות.
"סליחה שהתעכבנו. אני כל פעם צריכה למצוא סידור אחר לנועה וזה קצת קשה להתחשב במצב."
"אמא, אל תלחיצי אותה. את מקצינה." אני מרגישה רע בשביל אחותי.
"היא לא נלחצת, תאמיני לי. סבתא קנתה לה כמויות של גלידה," אבא אומר.
"אה, היא אצל סבתא?" אני עוברת להסתכל עליו.
הוא מהנהן ונושף על הכוס שלו. "תהיה עוד מעט. תישאר שם עד סוף השבוע."
"ליאם הלך?" אמא שואלת וגורמת לי לגלגל את העיניים. "אל תעשי את זה. די."
"את רואה שהוא לא פה," אני ממלמלת.
"אני גם רואה שאת עדיין לא מבינה שום דבר וממשיכה להתנהג בנאיביות שאין כמותה, עופרי." בשעה טובה אמא מתיישבת. "את צריכה להמשיך הלאה בחיים. בלעדיו."
אני רוצה להגיד לה להחליף תקליט, אבל מרגישה שנגמר לי האוויר פתאום כשאני מבינה שאין לי מושג לאן אני חוזרת. אמא מסוגלת לקחת אותי חזרה לבית המקורי שלי, לא משנה כמה אתנגד. אני מתחילה לרעוד, והיא מבחינה בכך מיד.
"זה הוכיח את עצמו יותר מפעם אחת. תראי אותך. תראי איך הגוף שלך מתנהג. אתם לא מתאימים. הוא לא דואג לצרכים שלך כשאת לבד, אז עכשיו כשיש לך תינוק?"
"אבא, מה דעתך?" אני שואלת תוך כדי שהוא לוגם מהקפה שלו וכמעט גורמת לו להיחנק.
"יש היגיון בדברים של אמא שלך-"
"נו באמת." אני רוצה לומר עוד דברים, רק שאני מבינה שאם אכעס הגוף שלי יגיב בהתאם. אני צריכה להירגע. זאת הנוכחות שלהם לעומת הנוכחות של ליאם שלא עושה לי טוב?
אבא מסתכל על אמא במבט מעט מפוחד ומוסיף, "הקטע הוא שלפעמים בחיים היגיון הוא לא הכל. הוא רק חלק מהשלם."
אמא כמעט צורבת אותו עם מבטה כתגובה. "השלם הורכב מהרגע שעופרי פה ומי יודע מתי תשתחרר."
אבא עומד לומר משהו, רק שבדיוק הרופאה נכנסת. שכחתי את השם שלה. אני רוצה לשאול אותה כשהיא מבשרת ישירות שעכשיו יעבירו אותי לחדר במחלקת היולדות. אני נשארת על המיטה וכשגוררים אותי החוצה, אני מרגישה איך נבלעת בין מנורות לבנות שתקועות בתקרה. אני עוצמת עיניים כדי לא להסתחרר ומתעוררת בחדר פצפון עם מעין וילון רעוע כהפרדה. הוא פתוח ורק אחרי כמה שניות אני רואה ברור יותר מישהי ששוכבת במיטה שנמצאת מעבר.
"פה לא לעשות רעש והדרמות, בסדר?" אומר קול נשי שכבר שמעתי היום. אני חושבת שזו הרופאה. אני לא מספיקה להתרומם מהמיטה כדי לראות מי מדבר, והיא כבר לא פה. רק אמא ואבא לידי עכשיו.
"את רוצה שאני אביא לך את התינוק עכשיו?" אמא צופה בי תולה את מסכת החמצן על עמוד האינפוזיה וכשרואה שאני בסדר ולא נחנקת, לא מוסיפה כלום.
"אני בסדר." אני יודעת שאני צריכה להראות לה שאני אכן ככה. אני מסתכלת לכיוון הדלת ותוהה אם ליאם יודע על החדר החדש. "אני רוצה שליאם יהיה איתי ברגע הזה. לאן הוא הלך?"
אבא ניגש אל הווילון הזה וסוגר אותו תוך כדי שהוא מחייך אל מי שנמצאת מעבר. "הוא אצל הפסיכולוגית שלו," הוא עונה כשאמא לא עונה.
"מאיפה אתה יודע?" אני לא יודעת מה השעה בכלל. איבדתי את תחושת הזמן. אני מחפשת חלון בחדר ומבינה שהוא נמצא בצד השני שאבא בדיוק סגר. כבר אחרי צהריים? ערב? סהר עובדת עד שש, אם אני זוכרת נכון.
"הוא אמר לי כשנפגשנו לפני כמה דקות למטה. היה עם התינוק עוד קצת אחרי שסיים להיות איתך ונסע."
אני לא מוותרת. "הוא אמר לך מתי הוא אמור לחזור? אני אחכה לו."
אמא מחליטה שלא לדבר בשבילה מעל שתי דקות זה יותר מדי. "עופרי-"
אני כמובן קוטעת אותה. "אמא, די. אני רוצה שהוא יהיה איתי וזהו. לא ראיתי את התינוק בערך יומיים, נכון? אז עוד כמה שעות לא יעשו את ההבדל." עם כל הסקרנות והמתח, אני יכולה לחכות.
"בואי ניתן לה לישון, דניאלה." אבא כבר על הרגליים.
"מה השעה בכלל?" אני מושיטה לרגע יד הצידה ונזכרת שאין לי בכלל נייד. "אתם יכולים להביא לי מהבית את אחד משעוני היד שלי?"
"טוב שהזכרת לי." אבא מוציא מכיס המכנסיים שלובש את שעון יד מוכר מאוד. "ליאם חשב על זה באמת. ברח לי מהראש. הנה. לעזור לך?" הוא שם לי את השעון בכף היד.
"אני מסתדרת." אני כורכת אותו סביב מפרק כף היד שלי במהירות ומגלה שהרעידות נרגעו. אני מציצה במחוגים ורואה שכמעט שלוש. באיזו שעה התעוררתי? זה מרגיש כאילו אני ערה כבר ימים ולא רק כמה שעות. יום ראשון היום, נכון? אני עומדת לשאול את ההורים כששניהם יוצאים בלי לומר מילה. אני לא מצליחה לקרוא את הבעת הפנים של אמא, שנראות לי מפוחדות. ההבעה הזו מקרינה לי פחד. אני מפחדת להירדם ולהילכד בחלומות שאני לא רוצה. לא שוב. אמא אולי צודקת? למה אני לא בטוחה בכלום יותר?
למען האמת, אני כן בטוחה בדבר אחד. אני מבינה כבר לא מעט זמן שאני נאחזת במשהו שכבר לא קיים בליאם ואם הוא אכן קיים עוד- הוא נבלע עמוק.
אני מנסה להזדקף כך שמצב השכיבה יהיה ישיבה, אבל הכאבים גורמים לכך שאכנע מהר. אני בוהה בתקרה עד שהעיניים שלי נעצמות. כשאני מתעוררת, אני רואה דמות נמוכה לידי. היא לא ליאם. אני משפשפת את העיניים ורואה את נועה.
"עופרי!" היא כורכת את הזרועות שלה סביבי ומוחצת אותי. "אמרתי לאמא ואבא שאני רוצה לתת לך חיבוק לפני שאני נוסעת. אני אחזור בעוד כמה ימים."
אני נזכרת שהיא תיכף נוסעת לסבתא. "את תעשי כיף חיים." אני מרגישה תשושה מדי לחייך משום מה.
היא נראית נרגשת ומספיקות כמה מילים שלה כדי שאבין למה. "ראיתי את התינוק והוא כזה מתוק."
אני מתחילה לבכות כשהמציאות תוקפת אותי תוך שניות ואומרת משהו שאולי לא נכון היה לומר, "כולם ראו אותו חוץ ממני. אני אמא שלו."
אמא מרצינה. "את בחרת לחכות לליאם." אני חושבת שהיא עושה פרצוף. "בואי, נועה. אנחנו צריכים לנסוע. תיכף יגמרו הפקקים."
"יש לו צהבת בסוף?" אם אני לא טועה, אמא הזכירה משהו על זה.
"כרגע גם הוא נשאר באשפוז כמוך." אמא כולה קרה, כאילו היא חודש פברואר בכבודה ובעצמה.
לרגע אני חושבת שהבכי יגרום לי להיחנק, אלא שפתאום ליאם מופיע בכניסה לחדר. "להביא אותו?" הוא שואל בטבעיות מוחלטת. מתי הוא חזר? מה השעה? אני נזכרת בשעון שלו שעלי ורואה שכמעט שש.
גם אם הגוף שלי חלש, העקשנות שלי עדיין איתנה. "אני רוצה שנהיה לבד."
"אנחנו הולכים." אבא אוסף את התיק של נועה מהרצפה, והם אכן עוזבים את החדר בלי לומר לליאם כלום. אפילו לא ביי. אני לא מתרגשת מכך כי אני אמורה להתרגש ממשהו, יותר נכון מישהו, אחר.
"נו." אני לוחצת לליאם על כף היד כשהוא מתקרב למיטה. "תביא אותו."
"את מספיק חזקה?" הוא מניח את כף היד השנייה שלו על המצח שלי. "יופי, אין לך חום."
"תביא אותו." אני חוזרת לבכות. "בבקשה."
הוא מהנהן, עוזב את המגע איתי ויוצא מהחדר. אני חושבת שאני הולכת להישבר מהדממה כשבחדר שפתאום אני שומעת מעבר לווילון קול נעים אומר, "עדיף שתפסיקי לבכות כי אחר כך התינוק שלך יחקה אותך ורק יבכה."

"מה?" אני לרגע חושבת שאני מדמיינת.
הווילון נפתח, ואישה בסביבות תחילת גיל השלושים עומדת בחלוק ליד המיטה הנוספת. אני רואה את פיג'מת בית החולים מקופלת על המיטה שלה מוכנה ללבישה מחדש. אני גם רוצה להתקלח. אני מקנאה בה כשאני רואה את השיער שלה רטוב ונקי.
"אני שרון. לפי השיחות פה אפשר להבין שזה ילד ראשון, נכון?" היא מתיישבת על קצה המיטה ומסרקת את שיערה החום במהירות. המים גורמים לו להיראות כמעט בצבע שחור.
אני מהנהנת, מובכת בעיקר. "סליחה על הרעש. יש דברים לא פתורים. הרבה כאלה."
"זה בסדר." היא מוציאה דוגמית של קרם לחות משקית קטנה וקוראת את מה שכתוב עליו. "שמעתי את מה שאמא שלך אמרה גם. בתור אמא יחידנית, אני לא הקשבתי לאמא שלי אף פעם. נולד לי השבוע ילד שני. הלידה קצת הסתבכה, בגלל זה אני פה והוא גם. לפני שנה נולדה הנסיכה הראשונה ועכשיו הגיע אח שלה. אמא שלי רצתה שהכל ילך לפי הספר. אני רציתי הפוך."
אני נאנחת. "אצלי דברים כן קרו לפי הספר. אני פשוט מרגישה חוסר ביטחון לגבי הרבה דברים."
"אני אגיד משהו לא מעודד במיוחד: הוא לא הולך להיעלם, חוסר הביטחון. להיות אמא זה עבודה לכל החיים. הבנת את זה, לא?" היא מורחת במהירות את הקרם על הלחיים והמצח שלה.
אני מהנהנת. היא מחייכת אלי וסוגרת את הווילון מחדש לא לפני שאומרת, "אל תבכי. תשמרי את הכוח ללילות לבנים שיבואו גם יבואו."
אני לא מספיקה להרהר במילים שלה וכבר צעדים נשמעים. אני מסובבת את הראש ישר לדלת ורואה את ליאם מגיע. הוא מוציא מעגלה שקופה תינוק קטנטן ומניח לי אותו על החזה. אני סוגרת עליו עם הידיים ותוך רגע אני שוכחת מהמילים של שרון ובוכה מחדש. הרעידות שלי חוזרות כשהריח שלו חודר לי לנחיריים. הראש שלו שעון עלי בטבעיות, העיניים שלו עצומות.
"יו." אני מסתכלת על ליאם רק לשבריר שנייה. אני מרימה לקטנצ'יק, כן זה קטנצ'יק, את היד ומנשקת אותה. היא כל כך קטנה. "שלום לך."
כף היד שלו זזה, ואני מנשקת אותה מיד בשנית. אני שומעת את ליאם צוחק ומרימה את העיניים אליו שוב למעט זמן. "הוא מזהה את הקול שלך."
"ברור שתזהה. דיברנו הרבה." אני מכריחה את עצמי להירגע, אבל נסחפת בדמעות. אני מסתפקת בנשיקה מהירה על האף שלו כדי לא להרטיב אותו לגמרי. "איזה אף קטן. אתה באמת קטנצ'יק."
"גם אני שמתי לב," ליאם אומר.
הידיים של ליאם עוברות להיות מונחות על שלי. "הוא כולו קטן." אני מעבירה אצבע אחת שלי על כל האצבעות הזעירות שלו.
"את מרגישה בסדר? האחות אמרה שאם תרגישי טוב ילמדו אותך איך להניק נכון. את רוצה?" הוא שואל. אני מהנהנת, והוא פתאום יוצא החוצה ומשאיר אותי לבד עם קטנצ'יק. אני לא יודעת אם זה רעיון טוב. לפני שאני מספיקה לקרוא לו הוא חוזר ואומר שתיכף מישהי מהצוות תבוא. משהו בו נראה לי מוזר. הוא מחייך חיוך עקום כזה שנראה לי סתום בהמשך, כשאני פוזלת אליו תוך כדי שאני מניקה והוא בוהה בי. הוא מאוהב?
***
"אני לוקח אותו כי את נראית כאילו עוד שנייה את נרדמת." ליאם קם מהכיסא ואוסף את קטנצ'יק ממני בזהירות. הוא עדיין לא ממש פתח עיניים. "הוא נראה עייף גם. מזכיר אותך."
"שכחת את הימים שהייתי עובדת כפולות?" אני ממלמלת.
"זכור לי בעיקר אותי קם לפני הזריחה ואת עוד ישנה עמוק." הוא מכניס אותו לעגלה השקופה ויוצא מהחדר. אני מחזיקה את עצמי עד שיחזור וכשהוא מגיע אני אומרת, "תישאר. אני לא רוצה שתלך."
"תשני קצת." הוא מציץ במסך הנייד שלו. "אני לא יודע אם תצליחי להירדם עד הבוקר כי מוקדם. תנסי."
"אני לא חושבת." העיניים שלי נעצמות, ואני ממש מתווכחת איתן. זאת תחושת ניקור שאני ממש שונאת. "אני מפחדת מהכאבים שחוזרים כשאני מתעוררת."
"תשני. אם יכאב לך תגידי לי, בסדר? אני לא הולך." הוא מלטף את כף היד שלי. "אל תלחמי בזה."
אני עוצמת עיניים ומתעוררת כשאני שומעת לחישה רמה מדי. הקול מוכר לי.
"ליאם?"
עכשיו מגיע רעש של פלסטיק שמונח על השידה שלידי ואחריו ליאם שאומר, "נגמרה לי הסוללה."
"אין על מה," אומר הקול בקרירות. זאת אמא?
"לאן את הולכת? רק באת. רוצה לראות את התינוק?" ליאם שואל.
הקול מזדהה כשירי. "אני צריכה ללכת הביתה. יש לי דברים לעשות."
הלחישות של ליאם נשמעות הכי רחוק משקט. למה שירי לא אומרת לו כלום? "מה יש לך את מתחמקת ממני? את סוג של נעלמת ומתנהגת מוזר."
שירי אומרת משהו שמריץ לי את הלב, "תראה מה עשית לה. עופרי לא נראית כמו עצמה בגללך. היא כולה חיוורת ונראית חולה."
הוא מגיב מיד בטון כועס. "אל תתחילי גם את, טוב? את צריכה ללכת אז תלכי. כדאי ש-"
היא קוטעת אותו. "אולי כדאי שתתגרשו ותיתן לה להמשיך בחיים, כי אתה ממשיך בשלך ומתעלם ממנה לגמרי."
יש שקט פתאום. נרדמתי שוב?

חולמים לצאת לאור? שיתוף פעולה בין mypen להוצאת ספרי ניב יכול להגשים לכם את החלום!

שלכת כותבת מהלב עקוב אחר שלכת
שמור סיפור
לסיפור זה 7 תגובות
שלח תגובה
אני מסכים ל תנאי השימוש
Blackbird Night
Blackbird Night
המשך
הגב
דווח
1 אהבתי
שלכת כותבת מהלב
שלכת כותבת מהלב
אני תקוענ
הגב
דווח
guest
אני סקרנית להמשך השיחה בין ליאם ושירי
הגב
דווח
טען עוד 11 תגובות
כותבי החודש בספרייה
שלכת כותבת מהלב
יש לי הכל- פרק 91
יש לי הכל- פרק 91
מאת: שלכת כותבת מהלב
יש לי הכל- פרק 66
יש לי הכל- פרק 66
מאת: שלכת כותבת מהלב
יש לי הכל- פרק אחרון
יש לי הכל- פרק אחרון
מאת: שלכת כותבת מהלב
יש לי הכל- פרק 50
יש לי הכל- פרק 50
מאת: שלכת כותבת מהלב
אהבה
ואהבתי את שתיהן
ואהבתי את שתיהן
מאת: Rotem Matarasso
אהובה שלי אני מצטער
אהובה שלי אני מצטער
מאת: Nicole Denisov
יש לי חברה שמנה.
יש לי חברה שמנה.
מאת: Eltchin's Emotions
בוא פשוט נשכב עכשיו
בוא פשוט נשכב עכשיו
מאת: Elinor Shema
מרתק
שרמוטות שכמונו
שרמוטות שכמונו
מאת: Eltchin's Emotions
אני מכורה
אני מכורה
מאת: Shira Mualem
״עונשו של סטוציונר״.
״עונשו של סטוציונר״.
מאת: דוד חגולי
תכנס אם אתה גבר ושברת למישהי את הלב.
תכנס אם אתה גבר ושברת למישהי את הלב.
מאת: Shirel Ben-Or
מומלצים מהמגירה
אני שרמוטה
אני שרמוטה
מאת: Roni ron Nassi
לילה מלא מחשבות
לילה מלא מחשבות
מאת: Matan Osrovitz
אין דבר יותר סקסי
אין דבר יותר סקסי
מאת: Matan Osrovitz
להפסיק לחשוב עלייך
להפסיק לחשוב עלייך
מאת: N D