כתוב כתוב
הירשם
down
התחבר
down
menu
Mypen home בית

המקום שלך לכתוב

magazine המגזין
library הספרייה
drawer המגירה
סיפורים קצריםסיפורים אמיתייםסיפורים בהמשכיםספרים
תגיות
כל התגיות
1 1

אחוזת בקסוואל-פרק 5.

לא שהייתי נותן לך לצאת מכאן." "למה." עד עכשיו לא חשבתי על זה אבל אנה באמת התנהגה מוזר כיאלו היא מעולם לא יצאה מרחבי האחוזה. אזרתי אומץ והסתכלתי עליו ומבטו התקשח שגרם לו להיראות יותר מפחיד. הוא הטיח את אגרופו בקיר ויצר בקע. "יש סיבה לכל דבר שאני עושה." אמר בזעם. "שנים שלא.." המשיך. "פשוט על תעשי את זה עוד פעם, מובן?"

הרגשתי רפויה ומשוחררת אחרי תענוג הבשרים.
אני אפילו חושבת שהצלחתי למלמל כמה מילים אחרי שבקסטר רחץ אותי וחפף את ראשי כמו ילדה קטנה.

ישבתי מול שידת האיפור ומרחתי את הקרם אהוב עלי, הרגשתי את הצל שלו מאחורי.
לא ידעתי איך להתנהג אם זה בכלל משנה משהו ביחסים שלנו, הייתי מבולבלת ולחוצה.
בקסטר עמד מאחורי מביט על כל פרט שאני עושה נכחותו הגדולה והחיית גורמת ללב שלי להילחץ יותר ויותר, ניראה שלא מפריע לו שהוא גורם להרגיש אי נחות ואפילו נהנה מה זה. הצל שלו התקרב והגיע עד אלי, אני יודעת שאני פחדנית כשאני לא מסתובב אליו, אני עדיין לא יודעת איך להתנהג בחברתו.
"אני לא חושב שאני יצליח להדוף את אנה עוד הרבה זמן היא ממתינה לך ." אמר בצרידות שהשפיע עלי למרות שלפני זמן קצר גמרתי בצורה מטורפת.
מה הוא עשה לי, הוא כישף אותי עם הזין וודו הזה שלו.
בקסטר העביר את ידו על עורפי ועל כתפיי רציתי להיאנח ולגנוח אבל התאפקתי. הוא העניף אותי על רגלי התיישב ויישב אותי עליו. בקסטר פתח משך בחוט שקשר את החלוק ופתח אותו, הוא קילף מעלי את החלוק וצמרמורת חלפה בעמוד השדרה שלי.
לחוצה ישבתי עכשיו כשגבי צמוד על חזהו עירומה ורטובה.
בגב ידו הוא ליטף את הלחץ הקטן שדרומית לגופי, ידו ליטפה משכה וסחטה את פיטמתי.
הרגשתי כיצד גניחה נמלטת מפי עוד לפני שהספקתי לעצור אותה. בקסטר המתיר עלי נשיקות לאורך כל צווארי עד עצמות הבריח, הוא ליקק בנקודה ההיא מאחורי האוזן שגרמה לעורי לסמור. בקסטר שפשף את הדגדגן שלי בשני אצבעותיו ודחף את רגלי לצדדים כדי להרחיב את הפיסוק. הייתי עירומה וחשופה וזה הדליק אותי עוד יותר, אבל מה שהכי הדליק אותי זה שיכולתי להסתכל על עצמי דרך המראה שמולי ראיתי כיצד אצבעו נדחקת לתוכי ונעלמת זה גירה אותי יותר. בקסטר לבש טרניג שחור ויכולתי להתרגיש מתחתי כיצד איברו מתארך ומזדקר לא אדיש לגניחותי. שפישפשתי את איברו עם ישבני בקצב תואם עם אצבעותיו והוא התחיל להגביר את הלחץ בתוכי כשהכניס עוד אצבע. "עוד .." התחננתי בגניחה. הרגשתי כל כך זונה ומאיזה שהיא סיבה זה גירה אותי יותר וגרם לי להירטב הייתי כול כולי שלולית תחת רגליו.
שאגה נמלטה מגרונו והוא הסיט את ראשי עם ידו והעמיק את הנשיקה מצצתי וליקקתי את לשונו, נשכתי את שפתיו כדי להראות לו כיצד הוא משפיע עלי.
שנייה לפני שגמרתי והלחץ בתוכי נבנה נשמעו שתי דפיקות על הדלת. בקסטר חדל מתנועותיו וידו נעצרה והתנתקה מגופי במהירות שגופי מחה. התנשמתי והתנשפתי, גבי עלה וירד וניסתי להסדיר את נשמתי.
עוד דפיקה נשמעה ומאחורי הדלת נשמעו שני קולות ואחד מהם זיהיתי כשל אנה.
סגרתי את החלוק מבלי להביט לאחור ופתחתי את הדלת.

כדור אנרגיה חגיגי קפץ עלי. "שלום לך ילדונת." לחשתי לאוזנה. מדריד הביטה בי ואז הביטה מאחורי ראשי ולא היה שום הפתעה בפניה כשראתה את בקסטר בחדרי להפך חיוך קטן הזדחל על פנייה העדינות.
מדריד הסתובבה במקומה ויצאה מהדירה.

"אבא.." צעקה אנה בתוך אוזניי וגרמה לי להירתע לאחור. יש לקטנה הזו טיימינג נוראי. נכנסתי לחדר עם אנה מסרבת להביט בגוש הענקי שיושב על מיטתי. בהתעלמות מוחלטת הנחתי את אנה על הריצפה ונכנסתי לחדר הארונות. נדחקתי על לפינה שבתוך החדר התנגבתי בחולצה שחורה שזקרתי לסל כביסה ולבשתי שמלה שחורה פשוטה עם כתפיות עבות שהחליקה על גופי יצאתי מהחדר הארונות ונעלתי את הסדנלים השחוקות שלי.
הצצה מהירה בשעון גילתה לי שכמעט שתיים עשרה בצהריים. שמחתי לגלות שלא הצטרכתי להוציא את הכסף האחרון שנותר לי ותחת עינו המפקחת של בקסטר ספרתי שאכן יש את כל ה שישים וארבע דולר.
לקחתי תיק גב קטן מעור שחור שכבר בדפנות התחיל להתקלף והנחתי בפנים את הארנק והנייד שלי.
"אני יורדת להכין קפה אתה רוצה גם?' לחשתי.
"כן." קולו עדיין היה צרוד מתשוקה שלא באה למימושה.
"תירדו ... אמ.. אני תכף יצטרף אליכם." בקסטר עדיין ישב על המיטב מנסה בדיסקרטיות לסדר את חלוציו.
הנהנתי בראשי וליבי עשה סלטב באוויר שגרמתי לו לגמגם מרוב תשוקה.
"בואי אנה." אחזתי בידה הקטנה יצאנו מהדלת,
"אן בואי רגע." אמר קולו. עמדתי במקומי קרובה למדרגות.
"אנה חכי לי רגע למטה תכף אני מגיעה." אנה חייכה אחזה במעקה וירדה מדרגה מדרגה.
נכנסתי לחדר בלב הולם וכואב. מה עכשיו.
ברגע שנכנסתי בקסטר אחז בי ומשך אותי לתוך החדר סגר הדלת בטריקה הרים את רגליי וכרך אותן סביבו הסית את התחתונים הצידה משך את החולצה למטה ושיחרר את הציצים שלי לחופשי.
שפתיו מצצו וליקקו את פיטמותיי איברו ניסה להיכנס לתוכי. אלוהים ישמור זה לא זין מה שיש לו שם, זה הרגיש לי כיאלו הוא מנסה לדחוך לתוכי אלת בייסבול אבל מהצד העבה יותר. "זה לא יכנס בקסטר זה ענק מידי." לחשתי.
"פאק, פאק, פאק אני חייב לזיין אותך." מפיו זה נשמע מלוכלך ומעוות. הרגשתי קטנה ומושפלת.
לא אדם, לא אישה אלה רק פתח שניתן לפלוט לתוכו פסולת. ללא רגשות ללר תשוקה רק צורך בסיסי של בני אדם, זה לא מה שאני רוצה חשבתי.. חשבתי... טוב אני לא יודעת מה חשבתי אבל חשבתי שאני ירגיש מלוכלכת ומוכתמת. ניסיתי להיתנתק מימנו ולהדוף אותו מעליי בשנייה אחת נהפכתי להיות יבשה יותר ממדבר.

"מה העניין?" שאל בגבות צפופות.
לא ידעתי איך להסביר את מה שאני מרגישה.
מבטו התקבע על מבטי.
"זה מרגיש.. זה מרגיש לי קצת.. מלו.. כל.. ך.." גמגמתי.
ידיו התנתקו מימני וחיוך אכזרי נמתח על פניו.
"מה ציפית שזה יהיה?" טוב זה כבר הקל עליי מלהרגיש רגשות אשמה.
סטרתי לפניו שלא זזו אף לא סינטימטר אחד בודד.
ידיו נסגרו ונפתחו, הלסת שלו בתקשחה בזעם טהור.
כפות ידי עקצצו בכאב, עיניי שרפו מדמעות שאני לא מוכנה להראות לו.
פניו חדרו למרחב הפרטי שלי והיו במרחק סנטימטר בודד משפתיי.
"לעזעזל איתך, זה פעם אחרונה שאת מהרימה עלי יד." אמר בכעס, קולו רעד מרוב כעס.
עמדתי מולו בלב מקופל מפחד אבל עם הבעה מתריסה.
יד אחת שלו נשענה על הקיר וידו השנייה אחזה בגרוני חזק. לעזעזל זה כאב אבל לא הייתה לי שום כוונה לאגיד לו.
"לך אתה לעזעזל." אמרתי בקול חנוק.
דמעותיי עקצצו בזווית עיניי וירדו לאט, בקסטר ליקק את הדמעות שלי. "לא הייתי צריכה לעזוב את ארי.. ק." לפני ששמו נמלט מפי בקסטר חיזק את האחיזה שלו בי.
"שלא תגידו את שמו." מבטו הפחיד אותי והרתיע אותי לאחור. "כן הייתי צריכה להזדיין איתו.." אמרתי באומץ לא יכולתי להכאיב לו פיזית אז ניסתי להכאיב לו נפשית.
"לעזעזל איתך אישה אל תתעסקי איתי." ראיתי נקודות שחורות ואת בקסטר במטושטש. נלחמתי בו עם ציפורניי, הרגשתי כיצד האוויר ניגמר בתוכי. בקסטר מלמל משהו שלא הצלחתי להבין. "אל תלחמי בי." אמר בצרידות.
"זה רק מעמיד לי אותו יותר." הוא ליקק את הלחי שלי.
הדמעות המשיכו לרדת, זה לא היה דמעות של כאב זה היה דמעות של כעס גדול על האיש הזה שחושב שהוא יכול להכאיב לי.

ידו מצאה את פיטמתי ומשכה אותה בחוזקה.
"שלא תעיזי להזכיר שוב את שמו." נהם.
הוא ליקק את שפתיי ונשך את שפתיי התחתונות.
איך אחרי כל מה שהוא עשה לי הוא עדיין הצליח להדליק אותי. לעזעזל איתו, לעזעזל עם גופי הבוגד, לעזעזל עם הלב שלי.
"אני מרגיש שאת רוצה אותי."
"אתה מדמיין, אין גרם בגופי שרוצה אותך."
"אז אם אני יכניס יד לתוך התחתונים שלך מה אני ירגיש." לעזעזעל איתך בקסוואל אתה תרגיש כיצד אתה מטריף אותי גם כשאצה מתנהג כמו חמור.
לחיי התחממו והאדימו.
"תפסקי את הרגליים ותוכיחי לי." התרה בי..
"הבת שלך כבר עשר דקות למטה לבד אתה באמת רוצה להמשיך?" השתמשתי בטקטיקה אחרת.
"אני יודע מה את עושה." הוא הכניס אצבע לתוכי והרגיש את הרטיבות שטיפטפה מימני.
לעזעזל עם גופי הבוגד. בקסטר הוציא את האצבע ודחף לי לתוך הפה, "תטעמי את עצמך, לקקי את האצבע."דרש.
סירבתי לפתוח את הפה והוא אחז בצווארי בידו השנייה, "אל תכריחי אותי להכאיב לך." אמר בעיניים נוצצות מריגוש וגירוי. ליקקתי את אצבעו לאט מלמעלה למטה הרגשתי כיצד הוא רוטט ומתנשף. הוא הוציא את האצבע שלו ודחף את לשונו לפי מרגיש את הטעם שלי בתוך פי.
"זה יותר טעים ככה." לחש לפי ונישק אותי נשיקה אחרונה לפני ששיחרר אותי.
רציתי עוד, הייתי כמהה למגעו ועיניו סיפרו לי את אותו סיפור, לראות אותו ככה מגורה וקשה עצבני וזועף כמעט הפיל אותי.
"תצאי מכאן לפני שאני לא יתן לך לצאת מכאן." נהם בעצבים שבקושי רב הצליח להסוואת.
יצאתי מהדלת במהירות מתגעגעת כבר למגעו החייתי והמחוספס.
אנה חיכתה לי מול הטלוויזיה.
רציתי ללכת לחקור את העיר, לראות מה יש בסביבה הזו, רציתי להפתיע את אנה אז לא סיפרתי לה.
אנה שראתה אותי התייצבה לידי אחזה בידי וגררה לדלת,
"לאט לאט ילדה." צחקתי כשאנה גררה אותי לדלת ממש בוער לצאת היום אני מבינה.
הובלתי את אנה לרכב שלי חגרתי אותי והתחלתי את הנסיעה, "רוצה לשמוע מוזיקה?"אנה הנהנה בשמחה.
הראיתי לה איך מדליקים את הרדיו ואיך ומעבירים תחנות,
עינייה זהרו כמו שני נרות חומות.
אנה העבירה תחנות עד שהגיע למוזיקה קלאסית והתיישבה במקומה וניגנה עם אצבעותיה על רגליה לפני הקצב.
הגעתי לשער והשתמשתי בצ'יפ שקיבלתי ממדריד ביום שהגעתי.
יצאתנו לדרך בחוסר ידיעה לאן נוסעים.
נסענו כמעט רבע שעה עד שיצאנו מהגבעות והירוקים של אחוזת בקסוואל . הכביש הוביל אותי לדרך חדשה הפרפרים בבטני קפצו ורקדו. עברנו דרך בתים ארוכים וגבוהים, יפים ועצומים.

עצרנו ליד מרכז מסחרי גדול הומה אדם בחליפות מהודרות ובשמלות אלגנטיות. הרגשתי שנחתתי בעולם מקביל מעולם לא ראיתי כל כך הרבה אלגנטים מקובצים במקום אחד מהמקום שאני באה חליפה שמים רק בחתונות ובאירועים מיוחדים.

חניתי צמוד למרכז המסחרי, המכונית שלי ניראתה ליד כל היוקרה הזו טוטלאוס.
יצאתי מהרכב והלכתי לצד הנוסע ועזרתי לאנה להותיר את החגורה, אנה הביטה סביבה וגמעה את כל המחזה שנגלה עליה, היא בלעה בשקיקה כל חפץ, איש וכלב שראתה.
צחקתי למראה הקופצני והחייכני נעצרנו ליד כלב לבן מכוסה בפרווה לבנה כשלג שאנה התעקשה שנעצור ונלטף אותו. המון חנויות גדולות וקטנות, דוכנים של אוכל ותכשיטים. אחזתי בידה וטיילנו לאורך כל השידרה העמוסה. שני פעלולנים נעצרו ליד אנה והכינו לה כלב מבלון אנה קפצה משמחה וחיבקה אותם אחד אחד, שעה ארוכה הסתובבנו. אנה משכה את ידי והבטתי לעברה.
"מה מתוקה?" אנה הצביעה על חנות הגלידה בעיניים ענקיות כשוקולד.
פתחתי את הדלת שהשמיעה צלילים של פעמון.
החנות יש מקרר ארוך עם חלונות שקופים בצורת חצי ירח, המון סוגים של גלידות שונות עם שמות משונים, בצד הימני יותר היה סוגים שונים של פירות קפואים.
שש דולר לכדור? העולם השתגע לחלוטין עשיתי חישוב זריז כי זה אמור גם להספיק לדלק.
אנה הביטה בשקיקה על כל הגלידות וניצמדה לחלונות, עינייה כמעט התגלגלו מאושר ואני חושבת שגם ראיתי ריר.
חששתי שהיא תירצה את כל הכדורים.
"אנה בואי רגע," הייתי ממש צריכה למשוך את אנה מהחלון. "אנה? נו!" רציתי למשוך את תשומת ליבה שהיה נתון לגלידות.
"אנה!" כמעט צעקתי בכעס, אנה הביטה בי בעינייה הגדולות שבשנייה נמסתי והכעס עבר לי.
"אנה מותר לך רק שלוש כדורים של גלידה," לחשתי לה.
אנה הנהנה. "רק שלוש טוב." אנה הנהנה וגררה אותי בחזרה לגלידות.
יצאנו מהחנות כשבידה גביע גלידה מעוטר בשלושה כדורים שונים, פיסטוק כרמל ווניל עוגיות.
המשכנו לטייל ועברנו ליד מזריקה ענקית אנה הביטה במזרקה בעיניים מזוגגות והושיטה את ידה למטבע.
הגשתי לה אחת היא עצמה את עינייה נשמה עמוק וזרקה את המטבע לתוך המזרקה.
אנשים בגילאים שונים ישבו על אבני המזרקה, השעון הענקי שבראש הביניינים הוראה על כמעט שלוש בצהריים הבטן שלי נהמה והתכווצה הייתי כל כך רעבה.
המשכנו במורד המדרכה של האבנים הצהובות וראינו מעדנייה. פתחתי את הדלת והשולחנות היו עמוסים בלקוחות. הלכנו לקופה וליד הקופה ישנו תפריטים.
הוצאתי תפריט אחד ועיניי כמעט יצאו מהחורים כשראיתי את המחירים של הסנווצים הגלי זיעה ירדו במורד גבי והבטן שלי נהמה בדרישה.
הריח גרם לי להזיל לי ריר שכחתי כבר מה זה להיות רעבה.
"תירצי להזמין?" קופאית חמודה בשנות ה 16 לחייה פניה הסתתרו מאחורי כובע שחור.
הזמנתי לאנה את הסנוו'ץ הכי זול 18.99 דולר קניתי לי כוס קפה במחיר מופקע של 4 דולר ובקבוק מים בשביל אנה ב-2 דולר. הכסף ששמרתי בכמיהה ליום שחור כמעט הזל מידי. החנקתי את הייאוש שלי ושמרתי אותו למועד אחר.
הקופאית ארזה לי את האוכל ויצאנו מהמעדנייה בפחות 23.99 דולר.
ראינו פארק לא רחוק מהמעדנייה והחלטנו לשבת שם, מצאתי לנו ספסל מוצל. פרסתי לה את הסנוו'ץ על רגליה ואנה אכלה אותו בתיאבון גדול.
שוטטנו עוד קצת בפארק, שיחקנו תופסת ואנה שיחקה בחבל עם שני ילדות בנות גילה.
"זו הילדה שלך?" קול מאחורי אמר.
הסתובבתי וראיתי אישה נאה לבושה בשמלה בצבע פסטל עם סנדלי עקב, מי בא על עקבים לפארק? שיער השחור פחם שכב על מרגלות כתפיה.
"כן." אמרתי בגאווה גדולה.
"יש לך ילדה יפה," היא הביטה באנה שקפצה על חבל בגבה עלינו.
"הלוואי עלי ילדה כזו היא ניראת ממש מיוחדת.."
לא הבנתי על מה האישה הזו מקשקשת.
"תיראי אותה היא ממש כוכבת." המשיכה להביט בה בעיניים עצובות ומשהו בתוכי אמר לי להיזהר.
"כן.." אמרתי חלושות. וניגשתי לאנה שמחתה.
"תגידי שלום יפה לחברות החדשות שלך הגיע הזמן לחזור לאבא." המילה אבא הקפיצו אותה והיא רצה להגיד להתראות לחברותיה החדשות.
בשביל יום שבת הספקנו המון.
הייתי עייפה ותשושה הבטן שלי דממה ונדמה.
הכאב ראש פמפם בראשי, עיניי שרפו מעייפות אפילו הכוס פה שקניתי במחיר מופקע לא עזר לצמצם את התשישות שחשתי.

נסענו לטירה אנה נירדמה במושב לידי.
בכניסה לטירה הסתובבו שם המון גברים בחליפות עם אוזניות שתחובות בתוך אוזניהם.
השער נפתח שלושה גברים בחליפות התנפלו על האוטו שלי. "אדוני האבדה נימצא." אמר מישהו.
"איפה היית?" גבר בחליפה אחרת שאל אותי.
הייתי כל כך עייפה שלא הצלחתי להגות מילים נקודות שחורות ריצדו מעל ראשי.
מילמלתי מילים שלא הבנתי . "מה?" שאל בחוסר הבנה.
"איפה היא הייתה?" נישמע שאגה וראיתי את בקסטר בכל גודלו מתקדם בצעדי ענק לכיווני.
"אין לך מושג מה עשית." אמר מר חליפה בשיניים חשוקות.
בקסטר הגיע לרכבי אפילו כוח לפחד לא היה לי.
"איפה היית?" קולו שאג וכל אדוני החליפות נעלמו בזה אחר זה. הרמתי את עיניי אליו והיו לו שני ראשים שזזו באופן מוזר. ראיתי את שפתיו זזות אך לא שמעתי כלום.
הוא פתח את הרכב שלף אותי מהרכב התנודדתי על רגלי ונפלתי לתוך תהום שחור והכל נעלם.

התעוררתי במיטה רכה, עיניי גירדו וגרוני הרגיש מלא אכלתי חצץ, ניסתי להרים את ידיי מעט אך היא צנחו חזרה.
הרגשתי כבדה ועייפה.
שכבתי על המיטה ועיניי נמשכו לשקיק שתלוי על מוט ברזל שהיה מחובר לזרועי הימני, בחוסר הבנה.
"הינה היא התעוררה. אמרתי לך שאין שום סיבה לדאגה."
אמר קול עדין ושקט שהתקדם לעברי.
בקסטר עמד מולי עיגולים שחורים עיטרו את סביב עינו הוא היה ניראה אפל וקר.
"מה קרה?" אמרתי בשקט.
האיש עם החולצה המשובצת והמכנס המחויט התקדם לעברי, ראייתי הייתה מטושטשות ומאומצת.
האיש התיישב במיטתי, לידי, נהמה שקטה ואפלה השתחררה מפיו של בקסטר שלא היה מרוצה מה זה שגבר זר ישב במיטתי.
האיש התעלם מבקסטר והמשיך להביט בי בעיניו החמות ששידרו רוגע.
"אני דוקטור פיורי, את זוכרת מה קרה לך?"
ראשי הסתחרר מפלשבקים ומרצף תמונות עם אנה, אני ואנה במעדנייה, אני ואנה בפארק, אני ואנה ליד מזרקה.
ניסתי להפיק קול שלא יצא עיניי התרחבו, שפתיי נפתחו.
"אל תלחצי זה רגיל כשבן אדם שישן כמות שעות כמוך לא יצליח להפיק קול כי הגרון יבש, את רוצה מים?" שאל אותי החמימות.
מאוחר מידי נכנסתי ללחץ היסטרי. הנהנתי בראשי בהסכמה. הלב שלי המשיך להילחץ ולדפוק, הרגשתי את גופי מתקשח ואת שפתיי היבשות מתחננות לטיפות מים.
בקסטר צעד עם רגליו הגדלות שהדהדו בחדר ויצא מחדרי וחזר במהירות עם קנקן מים וכוס.
"תשתי בלגימות קטנות.." לחש, "זה יקל על גרונך."
חייך חיוך אבהי.
בקסטר מזג לי כוס מים צוננים ומבטו מקובע על מבטי, עיניו פוגשות את עיניי. הרגשתי את זה והלב שלי התרחב.
שתיתי עשרה לגימות קטנות של מים צוננים שהרוו את גרוני וההקלה הייתה מידית.
"עכשיו תספרי לי, מה הדבר האחרון שאת זוכרת."
אני נוברת בעומקי מוחי בניסיון לשלוף את הזיכרון בכל פעם שהרגשתי שאני מצליחה להיזכר זה בורח לי, מתוסכלת הבטתי בבקסטר בצפייה שישלוף את אצבעותיו המיומנות ינקש ויפתור את הבעיה.
בקסטר ליטף את פניי ורכן לנשק את מצחי.
"הדאגת אותי קטנטונת."
עיניו השחורות ליטפו אותי ברכותו הן שידרו חום ואהבה, רכות שמעולם לא ראיתי בעיניו ועוד משהו שלא הצלחתי להצביע אליו.
"מה את כן זוכרת?" קולו של הדוקטור שיחרר אותי מכבלי הכישוף של מבטו.
מבטי עדיין מקובע על מבטו.
סיפרתי להם כל מה שעשינו אני ואנה מהרגע שיצאנו עד לפארק משם אני לא מצליחה להיזכר, אני לא זוכרת איך הגעתי לטירה .
"איפה אנה?" שאלתי כשסיימתי לספר להם.
שניהם החליפו מבטים שלא הצלחתח לפענח.
"את לא זוכרת איך הגעת להאחוזה?" שאל בקסטר.
"לא." מבטו האפיל והלחיץ אותי יותר ממה שאני עכשיו. מה שכחתי? ניסתי שוב ושוב ושוב להיזכר וכלום המוח שלי ריק ממחשבות, ריק מזיכרונות.
"מה קרה לי?" שאלתח בלחץ.
"תירגעי ותנשמי, כשבקסטר מצא אותך היית ברכב עם אנה והיית מאוד מיובשת."
אני זוכרת את הרעב והרגשתי איך מיצי המרה עולים לגרוני, אני זוכרת את כאבי הראש שתקפו אותי ואת הרעידות שהפחידו אותי ואת הצימאון לכל נוזל שקיים.
החדר פתאום ניראה גדול עלי ומלחיץ, הרגשתי שכל האוויר מתנקז מהחדר.

עצמתי את העיניים ודמעות ליטפו את לחיי הרגשתי את מבטו של בקסטר צורב את עורי.
"אני זוכרת את הרעב.." לחשתי, "שהייתי שרויה בו, לא היה לי הרבה כסף ואנה ביקשה גלידה אז קניתי לה, ואז היא הייתה רעבה אז קניתי לה סנוויץ עם בקבוק מים . אני כל כך אוהבת את אנה אז ויתרתי על אוכל בשבילי.
הראש כאב לי ופעם כל כך חזק וכל מה שרציתי היה להזחל מתחת לשמיכות ולשקוע במחשבות." לא הייתי מסוגלת להביט בבקסטר ולראות את ההאכזבה שלו אז המשכתי לעצום את עיניי עוד מספר דקות.
שמעתי את שניהם מתלחששים ביניהם. רעדתי ולא מקור חיצוני אלה מקור פנימי שהלב שלי כמעט קורס בגללו.
שמעתי את הדלת נפתחת ונסגרת, פקחתי את עיניי והחדר היה חף מהאדם היחיד שרציתי שיהיה קטן שיחזיק את ידי וילחש לי שהכל יהיה בסדר.
הלב שלי גרגר מכאב ומאכזבה ומהבנה שסיכנתי את הבת שלו ועכשיו הוא בטח שוקל לפטר אותי ולסלק אותי מהאחוזה הזו שלו.
הדוקטור סיפר לי איך מצאו אותי.
הוא בדק אותי והרגיע אותי שעד מחר אני כבר יהיה ממש כמו חדשה והבטיח לי שהתרופה הכי טובה זה לנוח ולהתאושש. הוא אמר לי לא לאכול אוכל כבד להימנע מבשר, אורז ותפוחי אדמה עד שאני ירגיש יותר טוב.

נישארתי לבדי בחדר שאני כל כך אוהבת, המקום היחיד שאי פעם הרגשתי בו ממש בבית ופעם ראשונה מאז הגעתי לכאן הרגשתי כמו זרה.
אני לא יודעת כמה זמן הבטתי בתקרה בניסיון להשמיד אותה אולי שעה אולי שעתיים.
הלקתי את עצמי בלי סוף ולמזלי אני כל כך תשושה שהזמזום בתוכי נדם.
שני דפיקות בדלת העירו אותי מהמחשבות שלי.
הדלת נפתחה ומדריד נכנסה לחדר עם עגלה משא.
היא הסיתה את הוילונות לצדדים שהכניסו מעט אור לחדר בטח השעה הייתה מאוחרת.
"קומי יקירתי." היא הסיתה את השמיכה לצד ורוח קרירה ליטפה את גופי.
"את צריכה להתקלח, קומי."
הסתכלתי על מדריד מחוסר הבנה. "הוראות של בקסטר את לא רוצה שהוא יבוא לכאן ויכריח אותך להיכנס למקלחת נכון." אמרה בגבה מורמת.
הסתכלתי בלחץ על מדריד שהביטה בי בהומור.
קמתי בזהירות על רגלי מחזיקה במוט עם האינפוזיה.
לרגע אחד כל החדר הסתובב והסתחרר סביבי כשעמדתי נתמכתי בקיר שמאחורי נשענתי עליו עם גבי.
מדריד נלחצה לעזרתי ועזרה לי להגיע למקלחת בצעדים קטנים ומדודים.

המים החמימים שטפו מעלי את הבושה והבוז שרכשתי לעצמי. אני כמעט בטוחה שבקסטר יפטר אותי.
ניסתי להתכונן נפשית למצב שאני כבר לא יהיה כאן אבל לא הצלחתי, המקום הזה היה חוף המבטחים שלי מהעולם החיצוני הכל כאן כל כך שונה ולא רגיל למה שאני רגילה אליו. שנאתי את התחושה הזו שהתגנבה לליבי, שנאה חדשה שלא הרגשתי מעולם עטפה אותי.
הסתבנתי בזהירות על ידי הימנית שהייתה מחוברת לצינור אינפוזיה, חפפתי את ראשי פעמים.
יצאתי מהמקלחת עם הרגשה מעט יותר טובה.
לבשתי את החלוק שלי ויצאתי בצעדים קטנים מחדר הרחצה.
צל גדול עמד במרכז חדרי מבט חטוף גילה לי שזה בקסטר, עיניי עקצצו אני כמעט בטוחה למה הוא בא.
המשכתי ללכת למיטה מבלי להסתכל לעברו, התיישבתי על המיטה כשגבי מופנה אליו.
זיכרונותי לקחו אותי למסע אל העבר.

"אנטואלה.. אנטואלה?" שאג ג'ון. התחבאתי מתחת לשולחן הפינתי הקטן שלנו שבקושי הכיל אותי אך הסתיר אותי מעיניו האדומות. עצמתי את העיניי והתפללתי לכל מי שיכול לשמוע אותי שיבוא לעזור לי.
"אנטואלה.." המשיך לשאוג שמעתי דלתות נפתחות ונסגרות. אלוהים, אלוהים. פחדתי כל כך מימנו באותו הרגע ידעתי שלא יצא שום דבר חיובי מהמפגש שלי איתו.
זוג ידיים נסגרו על רגלי ומשכו אותי החוצה לעבר החושך, נלחמתי לחזור לפחנה שלי לפינה עם האור.
אחזתי בכל כוחי בשטיח המרופט שהצבנו מתחת לפינת האוכל. דמי געש מתחת לעורי ליבי הלם כל כך חזק, ניסתי לחשוב מה לעשות וכלום המוח שלי היה ריק לחלוטין.
ג'ון משך אותי יותר חזק ואחז גם ברגלי השנייה .
הוא הוציא מתחת לשולחן בכפייה ונשען עלי בגופו הגדול, בעטתי בו ופיספסתי המילימטר את מפשעו.
הוא הרחיב את רגלי ונכנס ביניהם אותח בשני ידיי מעל ראשי. עיניו היו אדומות ולא מודעת ידעתי מה הולך להיות ושנאתי כל רגע במחציתו. שפתיו נפתחו בתאווה וגופו חל להשתפשף עלי. הרגשתי שהוא מגורה וידעתי גם שאין טעם כבר להילחם וגם לא לדבר לנפשו ולליבו כשהוא במצב כזה הוא מעולם לא ראה אותי בתור בן אדם אלה רק בתור אובייקט מיני שאפשר לשפוך אליו את תסכולו מהחיים.
השמלה עלתה מעט למעלה מהתזוזות שלו, הפסקתי להילחם הבטתי בנקודה קטנה על הקיר שלצידי והכרחתי את נפשי להסתגר ולהעכנס לעולם אחר.
שכבתי כמו בובה כשהוא הסית את התחתונים שלי לצד והכניס את איברו לגופי.
לא התכווצתי בכאב כי הייתי יבשה, לא בכיתי ולא צעקתי. שכבתי על הריצפה הקרה הרגשתי איך אני יוצאת מגופי ומביטה על המתרחש כצופה מהצד.
הוא גמר עלי בעיוותים ופרכוסים, הוא שכב עלי ולחש לי התנצלויות וביקש את סליחתי.
לא הגבתי כמו מעגל הרסני, הוא עושה ומתנצל אנמ סולחת ושוב פעם.
ג'ון קם מימני שמעתי את הרעש של הרכיסה של המכנס שהפרעתה את הדממה.
הוא אסף אותי לחיקו עיניו דמעו, לא הרגשתי כלום הרגשתי מתה. הוא הניח אותי על המיטה כיאלו הייתי זכוכית שבירה ושכב לידי מלטף אותי ולוחש לי דברי אהבה והתנצלויות.
תמיד הוא מתנצל .
כשקמתי יום למחרת כל גופי מחה בכאב, נכנסתי להתקלח בצליעה ונתתי למים לשטוף מעלי את כל הזהומה, את כל הכאב והבושה.
ג'ון התיישב על המיטה בבוקסר לבן ידיו על רגלו וראשו בין ידיו. "אנטואלה.." ידעתי מה הולך לקרות עכשיו ולא הייתי מסוגלת להיות סגורה איתו בחדר.
"אני..." קולו היה מלא חרטה ומתנצל. יצאתי מהחדר במהירות לא מסוגלת לשמוע, החדר סגר עלי והרגשתי חנוקה. נכנסתי לסלון הקטנטן שלנו אספתי מהשולחן את חפיסת הסיגריות ויצאתי למרפסת היותר קטנה.
ישבתי בספה המרופטת והישנה.
כשאני יסיים את הסיגריה אני ישכח מהכל.
שאפתי את הסיגריה וכל שאיפה שהרחיקה מימני את אירועי אמש. הדחקתי כל לפינה רחוקה במוחי וקברתי את זה עמוק עמוק .
הסלון והמטבח נימצאים באותו חלל, נכנסתי לסלון וראיתי את ג'ון לבוש בג'ינס שחור עם קרעים וחולצת פולו שחורה.
ידיו מלאות בצרור מפתחות ובנייד שלו.
"אני הולך.." אמר בשקט ועיניו עדיין לא מביטות בי.
התעלמתי מימנו וניגשתי למטבחון שליד הדלת והרתחתי את הקומקום מים. הדלת נטרקה ברעש מהדהד ונשמתי לרווחה.

ידיים גדולות הקיפו אותי והקיצו אותי מהזיכרון המריר שתקף אותי. בכל פעם הזיכרון הזה תקף אותי לא הייתי יכולה לסבול מגע והייתי מתבודדת עד שזה היה עובר לי.
התחושה של ידיו סביבי הבריחו את התחושות שפעם היה לוקח לי כמה ימים להעביר.
הוא חיבק אותי ונשענתי לאחור, שפתיו מצאו את החיבור בין צווארי לכתפיי ידיו התהדקו סביבי.
"אתה לא רוצה לפטר אותי?" הפרתי את הדממה.
"קומי." ציווה.
עמדתי במרירות ומצטערת שהעלתי את הנושא, יכולתי להרוויח עוד כמה דקוצ המחציתו. השתהתי בכוונה והסתובבתי לאט מנסה לשאוב כוחות.
בקסטר עמד אף הוא והביט בי במבט הזה שגורם לי לרצות לדחוף אותו למיטה. ידו אחזה בצווארי וקירבה אותי אליו. "למה לעזעזל שאני ירצה שתעזבי?" לחש בעצבים.
עיניו מקובעות על שפתיי. עיניו מלאות בתאווה ורעב.
"בגלל מה שקרה .. סיכנתי את אנה." לחשתי לשפתיו התקרבו אלי. ידו השנייה אחזה בישבני והצמידה אותי אליו, הרגשתי את זיקפתו צמוד לבטן שלי.
"אני מודה שאני לא מרוצה מה זה שיצאתן ללא רשותי והשארתם אותי כאן בחוסר ידיעה, אבל דאגת לבת שלי כיאלו הייתה שלך ועל זה אני חב לך." שפתיי נפתחו והוא ראה בזה הזמנה. הוא נישק אותי סילק כל תחושה רעה שהייתה לי, סילק את הכאב ואת הבושה, את הבוז ואת האכזבה שלי מעצמי.
ידיי אחזו בלחייו, ליקקתי את שפתיו.
"אני.." לחשתי לשפתיו. "אני.." נשכתי את שפתיו. "אני מרג.." הוא נישק אותי.
"בייבי מה שאת עושה לי." מצחו על מצחי.
"עם לא היית מחוברת לדבר הזה הייתי.." הוא עצר ועצם את עיניו.
ליטפתי את הצלקת שלו ועיניו נפקחו והאפילו.
הוא התרחק מידי שהמשיכה להיות תלויה באוויר בחוסר הבנה. "את צריכה לנוח, ישנת כמעט יומיים רצוף."
יומיים, יומיים, יומיים המילה התנגנה בתוכי כמו לופ. "יומיים?!" שאלתי בחוסר הבנה.
"כן היום יום כבר שני."
"שני?!" חזרתי אחריו.
"כן."
לא האמנתי למה ששמעתי.
"כשמצאתי אותך היית תשושה ויובשת התעלפת בכניסה להאחוזה..." התיישבתי, רגליי רעדו ולא רציתי ליפול.
"תמשיך." דרשתי.
"חיפשתי אותכן במשך שעות חשבתי שקרה לכן משהו, אספתי את כל האנשים שלי והפכנו כל אבן באחוזה לא הייתן בשום מקום . התקשרתי לצוות החיפוש שלי ."אמר בכאב. "דמיינתי את הדבר הכי נורא .. חשבתי.." עיניו נעצמו בכאב. "אל תעשי את זה שוב." מבטו האפיל והשחיר.
"רק רציתי לצאת לטייל איתה." אמרתי במגננה.
"את גרמת לי לדמיין את הדבר הכי גרוע, " האשים בזעם.
"למה אכלת? למה לא דאגת לעצמך?" אמר בכעס והסתובב כמו שור עצבני ברחבי החדר.
"לא היה לי כסף." אמרתי בבושה.
"אז למה לא באת לבקש מימני?"
שתיקה.
"לא שהייתי נותן לך לצאת מכאן."
"למה." עד עכשיו לא חשבתי על זה אבל אנה באמת התנהגה מוזר כיאלו היא מעולם לא יצאה מרחבי האחוזה.
אזרתי אומץ והסתכלתי עליו ומבטו התקשח שגרם לו להיראות יותר מפחיד.
הוא הטיח את אגרופו בקיר ויצר בקע.
"יש סיבה לכל דבר שאני עושה." אמר בזעם.
"שנים שלא.." המשיך.
"פשוט על תעשי את זה עוד פעם, מובן?"

חולמים לצאת לאור? שיתוף פעולה בין mypen להוצאת ספרי ניב יכול להגשים לכם את החלום!

?????_???? .. עקוב אחר ?????_????
שמור סיפור
ספרים מאת ?????_???? .. ?????_???? ..
שבויה בעבר מימי היא נערה שמחביאה יותר מידי סודות בתיבת פנדורה שלה,
היא נחטפה בגיל ארבע עשרה ושוחררת מעבדות לחירות בעזרת השוטרת מולי.
מימי שרוצה להתנקם בכל מי שפגע בה ובחברה שלה ג'סיקה יוצאת למסע נקמה ובדרך שבה היא סללה היא מעולם לא ציפתה להתאהב בגבר מפוקפק.
אנטוניו שביום הוא מרצה ובערב איש עסקים מגלב שאחד מהעסקאות שלו הצליח להימלט.
שניהם מחביאים יותר מידי סודות האם אהבה שלהם תצליח למרות כל השקרים והסודות?
האם היא תצליח לנקום את נקמתה?
היא כבר לא פוחדת, היא כבר לא עצובה היא חיכתה ליום הזה יותר מידי זמן.
השקט הזה כבר לא מפחיד אותה.
מימי נחטפה בגיל ארבע עשרה ושוחררת מעבדות לחירות בעזרת השוטרת מולי.
מימי שרוצה להתנקם בכל מי שפגע בה ובחברתה הטובה . יוצאת למסע נקמה ובדרך שבה היא סללה היא מעולם לא ציפתה להתאהב בגבר מפוקפק.
אנטוניו שביום הוא מרצה ובערב איש עסקים מגלה שאחד מהעסקאות שלו הצליח להימלט.
שניהם מחביאים יותר מידי סודות, האם אהבה שלהם תצליח למרות כל השקרים והסודות?
האם היא תצליח לנקום את נקמתה?
לפרטים נוספים
לסיפור זה 2 תגובות
שלח תגובה
אני מסכים ל תנאי השימוש
guest
בעודי חיה לא הייתי נותנת לו להתקרב עלי.
הגב
דווח
guest
פרק מטורף! בחיים לא הייתי נותנת לגבר להתקרב עלי אחרי שהוא הרים עלי את היד שלו וחנק אותי,יש גבול לכל תעלול וזה ממש עצוב.
הגב
דווח
כותבי החודש בספרייה
?????_???? ..
בת מזל קשת
בת מזל קשת
מאת: ?????_???? ..
הייתי רק בת 8-9 כשהוא בא
הייתי רק בת 8-9 כשהוא בא
מאת: ?????_???? ..
אחוזת בקסוואל-פרק 7.
אחוזת בקסוואל-פרק 7.
מאת: ?????_???? ..
לפני הסערה.
לפני הסערה.
מאת: ?????_???? ..
פשע
אני מצטער, אבל יודע שכבר לא תסלחי לי.
אני מצטער, אבל יודע שכבר לא תסלחי לי.
מאת: Avishai Hai
את היית הפרידה הכי קשה שלי.
את היית הפרידה הכי קשה שלי.
מאת: Avishai Hai
לא זמינה אלייך, מעכשיו.
לא זמינה אלייך, מעכשיו.
מאת: C Y
איך תוכלי לומר שזה אונס בכלל?
איך תוכלי לומר שזה אונס בכלל?
מאת: שירה כהן
המדורגים ביותר
ואהבתי את שתיהן
ואהבתי את שתיהן
מאת: Rotem Matarasso
אהובה שלי אני מצטער
אהובה שלי אני מצטער
מאת: Nicole Denisov
יש לי חברה שמנה.
יש לי חברה שמנה.
מאת: Eltchin's Emotions
בוא פשוט נשכב עכשיו
בוא פשוט נשכב עכשיו
מאת: Elinor Shema
מומלצים מהמגירה
אני שרמוטה
אני שרמוטה
מאת: Roni ron Nassi
לילה מלא מחשבות
לילה מלא מחשבות
מאת: Matan Osrovitz
אין דבר יותר סקסי
אין דבר יותר סקסי
מאת: Matan Osrovitz
להפסיק לחשוב עלייך
להפסיק לחשוב עלייך
מאת: N D