כתוב כתוב
הירשם
down
התחבר
down
menu
Mypen home בית

המקום שלך לכתוב

magazine המגזין
library הספרייה
drawer המגירה
סיפורים קצריםסיפורים אמיתייםסיפורים בהמשכיםספרים
תגיות
כל התגיות
1 3

להילחם בשבילו- פרק 101

"חלמתי שנתתי לך את התינוק כדי להמשיך בחיים שלי"

תוכן עניינים 1. להילחם בשבילו- פרק 12. להילחם בשבילו- פרק 23. להילחם בשבילו- פרק 34. להילחם בשבילו- פרק 45. להילחם בשבילו- פרק 56. להילחם בשבילו- פרק 67. להילחם בשבילו- פרק 78. להילחם בשבילו- פרק 89. להילחם בשבילו- פרק 910. להילחם בשבילו- פרק 1011. להילחם בשבילו- פרק 1112. להילחם בשבילו- פרק 1213. להילחם בשבילו- פרק 1314. להילחם בשבילו- פרק 1415. להילחם בשבילו- פרק 1516. להילחם בשבילו- פרק 1617. להילחם בשבילו- פרק 1718. להילחם בשבילו- פרק 1819. להילחם בשבילו- פרק 1920. להילחם בשבילו- פרק 2021. להילחם בשבילו- פרק 2122. להילחם בשבילו- פרק 2223. להילחם בשבילו- פרק 2324. להילחם בשבילו- פרק 2425. להילחם בשבילו- פרק 25 26. להילחם בשבילו- פרק 2627. להילחם בשבילו- פרק 2728. להילחם בשבילו- פרק 2829. להילחם בשבילו- פרק 2930. להילחם בשבילו- פרק 3031. להילחם בשבילו- פרק 3132. להילחם בשבילו- פרק 3233. להילחם בשבילו- פרק 3334. להילחם בשבילו- פרק 3435. להילחם בשבילו- פרק 3536. להילחם בשבילו- פרק 3637. להילחם בשבילו- פרק 3738. להילחם בשבילו- פרק 3839. להילחם בשבילו- פרק 3940. להילחם בשבילו- פרק 4041. להילחם בשבילו- פרק 4142. להילחם בשבילו- פרק 4243. להילחם בשבילו- פרק 4344. להילחם בשבילו- פרק 44 45. להילחם בשבילו- פרק 4546. להילחם בשבילו- פרק 4647. להילחם בשבילו- פרק 4748. להילחם בשבילו- פרק 4849. להילחם בשבילו- פרק 4950. להילחם בשבילו- פרק 5051. להילחם בשבילו- פרק 5152. להילחם בשבילו- פרק 5253. להילחם בשבילו- פרק 5354. להילחם בשבילו- פרק 5455. להילחם בשבילו- פרק 5556. להילחם בשבילו- פרק 5657. להילחם בשבילו- פרק 5758. להילחם בשבילו- פרק 5859. להילחם בשבילו- פרק 5960. להילחם בשבילו- פרק 6061. להילחם בשבילו- פרק 6162. להילחם בשבילו- פרק 6263. להילחם בשבילו- פרק 6364. להילחם בשבילו- פרק 6465. להילחם בשבילו- פרק 6566. להילחם בשבילו- פרק 6667. להילחם בשבילו- פרק 6768. להילחם בשבילו- פרק 6869. להילחם בשבילו- פרק 6970. להילחם בשבילו- פרק 7071. להילחם בשבילו- פרק 7172. להילחם בשבילו- פרק 7273. להילחם בשבילו- פרק 7374. להילחם בשבילו- פרק 7475. להילחם בשבילו- פרק 7576. להילחם בשבילו- פרק 7677. להילחם בשבילו- פרק 7778. להילחם בשבילו- פרק 7879. להילחם בשבילו- פרק 7980. להילחם בשבילו- פרק 8081. להילחם בשבילו- פרק 8182. להילחם בשבילו- פרק 8283. להילחם בשבילו- פרק 8384. להילחם בשבילו- פרק 8485. להילחם בשבילו- פרק 8586. להילחם בשבילו- פרק 8687. להילחם בשבילו- פרק 8788. להילחם בשבילו- פרק 8889. להילחם בשבילו- פרק 8990. להילחם בשבילו- פרק 9091. להילחם בשבילו- פרק 9192. להילחם בשבילו- פרק 9293. להילחם בשבילו- פרק 9394. להילחם בשבילו- פרק 9495. להילחם בשבילו- פרק 9596. להילחם בשבילו- פרק 9697. להילחם בשבילו- פרק 9798. להילחם בשבילו- פרק 9899. להילחם בשבילו- פרק 99100. להילחם בשבילו- פרק 100101. להילחם בשבילו- פרק 101102. להילחם בשבילו- פרק 102103. להילחם בשבילו- פרק 103104. להילחם בשבילו- פרק 104105. להילחם בשבילו- פרק 105106. להילחם בשבילו- פרק 106107. להילחם בשבילו- פרק 107108. להילחם בשבילו- פרק 108109. להילחם בשבילו- פרק 109

פרק 101: לשום מקום

ליאם מהדק את כף היד שלו סביב שלי כך שאצבעותיו סוגרות על אצבעותיי. אני קולטת שיש קרן אור מסוימת בחדר שנוחתת במדויק על טבעת הנישואים שלי, ואני לא יודעת אם לשאוב מכך סימן.
אני מנסה להתרומם למצב ישיבה, והכאבים תוקפים אותי מחדש. זה שבבטן מרגיש כאילו העור שם נקרע, נחצה לשתי חתיכות או אולי יותר. העיניים שלי מתמלאות דמעות תוך כדי שאני מטביעה את הראש בכריות מחדש ומנסה לנשום. הבערה הזאת בגוף לא עוברת.
"את בסדר?" ליאם מרים את ידו השנייה ומעביר את האצבעות שלו בשיער שלי. "אל תבכי, עופרי." והוא בוכה גם.
"אני חשבתי שאתה מת," אני אומרת ומסתכלת עליו. הוא לא מצליח לשמור על קשר עין רצוף איתי. "מה קרה לך?" אני רוצה לדבר איתו בלי שהפלסטיק המעצבן הזה שעל הפרצוף שלי יפריע, אבל הכאבים כל כך חזקים שאני לא רוצה להוסיף לעצמי גם מחנק עכשיו.
"את באמת רוצה לדעת?" הוא שואל תוך כדי השתנקות. "אני הייתי כל כך לא בסדר. אני כל כך לא בסדר."
אני רוצה לשאול אותו למה שוב אנחנו מדברים עליו, אבל אני נזכרת בשאלה שלי. אני מרימה את העיניים שלי אל האצבעות שלו ורואה אותן עדיין עוברות הלוך ושוב בין המצח לשיער שלי. אני מצליחה לאגור כוחות ביד השמאלית שלי, מושיטה אותה אל מעבר לראש וכשאני רואה שהצינורות עדיין בתוך העור שלי אני נסוגה. עדיף לי לא לסבך אותם.
"ליאם?" יותר פשוט כמובן לקרוא בשמו כשהוא שותק ולא מסתכל עלי, אבל הייתי מעדיפה לנער אותו עם מכה קלה על היד. אני מנסה לשחרר את כף היד שלי, זו שעדיין בתוך שלו. הוא לוחץ עליה ולא מרפה.
"את באמת רוצה לדעת?" הוא חוזר על עצמו ומתחיל להלחיץ אותי. אני לא רוצה לעלות לו רעיונות לראש, רק שנראה פתאום שהשאלה ששאלתי את ההורים אמיתית מתמיד. אני נושמת עמוק ומרגישה כאב חדש וחד בבטן.
"אתה יכול לקרוא לרופאה קודם? כואב לי." הדמעות מתחילות לבצבץ מחדש כשהבערה הזו, שהרגשתי כבר היום, חוזרת במהירות.
"בטח." ליאם מזנק מהכיסא וכמעט תולש לי את היד. "סליחה על זה." הוא מעביר עכשיו את ידו בשיערו ויוצא החוצה שהוא כמעט מועד. אני מתחילה לחשוד שבזמן שהייתי מחוסרת הכרה אמא דיברה איתו שוב והכניסה אותו למצב של חוסר ביטחון מוחלט. הוא היה ככה אחרי השיחה שלהם בשנה שעברה כשהוא נעלם לי ביום ההולדת של יונתן ויצאתי למסע חיפושים באמצע הלילה כדי למצוא אותו, וגם אחרי השיחה בשמחת תורה בבית של ההורים. הוא מפחד ולאו דווקא עלי.
אחרי שאני מקבלת עוד מנה של משככי כאבים, מעדכנים אותי שבהמשך היום אני אעבור לחדר אחר במחלקת היולדות. ליאם שואל ישר על המלונית ונענה שרק אחרי שתהיה התקדמות בהתאוששות שלי אוכל לעבור לשם. אני רוצה להגיד שנתחיל בכך שאוכל לקום, רק שהרופאה פתאום מזכירה שאוכל לפגוש את התינוק כשיעבירו אותי, ואני חוזרת לבכות.
"אני מעדיף לא להראות לך תמונות שלו בפלאפון," ליאם אומר תוך כדי שהוא מתיישב מחדש, הפעם הידיים שלו בכיס הז'קט שלו. "במציאות יהיה הרבה יותר מרגש."
"בכית כשפגשת איתו?" אני מצליחה לשנות תנוחה כך שאני שוכבת על הצד, אבל מהר מאוד הכתף שלי מתחילה לכאוב ואני חוזרת לשכב על הגב.
"אפשר לומר." הוא מסתכל עלי לכמה שניות ואז חוזר לבהות ברצפה. "לא יודע אם זה בגלל ההתרגשות או כי דאגתי לך. אני עדיין דואג."
"כמה פעמים ראית אותו?" אני כאילו מנסה למשוך את הזמן לפני שהוא יספר לי שהוא ניסה לפגוע בעצמו. אני חוששת מהווידוי הזה שלו, עם כמה שאני מרגישה שאני יודעת כל פרט במה שהוא עתיד להגיד.
"ארבע: אחרי הלידה שלו בשישי, בשבת בבוקר ואחר כך שוב אחרי שחזרתי מפה. ביקרתי אותך ממש כמה דקות קצרות. הייתי איתו גם כשהתקשרת מקודם. אולי יש לו צהבת. מסכן קטן." ליאם מוציא לשבריר שנייה את הנייד שלו מכיס הג'ינס שלו ומחזיר. "אמא שלי אמרה שתעדכן אותי אם יהיה חדש לגבי זה."
"אני יודעת שהיית פה בשבת," אני אומרת ומכריחה את עצמי לעבור כבר את מה שאני מפחדת ממנו. אי אפשר למרוח את הזמן לנצח. "ליאם, מה קרה ביום שישי? אני... אני... אני חשבתי שעשית משהו לעצמך." הפנים שלי מתחילות להיות מוצפות עם הדמעות החדשות שמתווספות, ואני משתמשת בקצה השמיכה כדי לנגב אותן.
"זה ישמע רע להגיד ששכחתי את הנייד באותו ולא הרגשתי בחסרונו?" הוא מאוד מהוסס אחרי המשפט הזה ובצדק.
אני שותקת כדי לתת לו להמשיך לדבר. העיניים שלי עכשיו מופנות אל כפות הידיים שלו שהופכות להיות משולבות זו בזו.
"גם כשהבנתי שהוא לא עלי, לא ייחסתי לזה כל כך משמעות באותו הרגע. בדיוק התחילה הצעידה ולא רציתי לפספס שום שלב. הייתי כבר בתוך זה כשעזבתי את המכונית." הוא נושם עמוק מאוד, מה שגורם לי לעלות את העיניים אליו. המבט שלנו מצטלב. "לא חשבתי על הנייד בכלל כשפגשתי את החברים מהפלוגה. שלחתי לך הרי הודעה כשעוד הייתי בתוך המכונית, ישר כשהגעתי בעצם."
אני מהנהנת, עדיין לא אומרת כלום.
הוא ממשיך אחרי שתיקה קלה שנשמעת ממש חזקה בחדר. "התחלנו את הצעדה ואחרי כמה דקות באמת הבנתי ש... שהנייד באוטו. לשבריר שנייה כן חשבתי לחזור לקחת אותו, אבל כן חשבתי גם על זה שאת עם אמא שלך בקניון, לפי התכנון. אמרת אחר כך שאת תלכי אליהם הביתה ותישארי שם... משהו בי הבין שזה בסדר אם הנייד לא יהיה עלי כי את לא לבד." אני רואה במבט שלו שהוא רוצה שאגיד משהו. אין לי מה. זה כבר לא חוסר אחריות- זה חוסר הבנה. הוא לא מבין שמה שהוא עשה הכי רחוק ממה שדיברנו עליו בפעם האחרונה כשהיינו שנינו בבית חולים. לפני שהשתיקה הנוספת תבלע אותנו, הוא משלים את הסוף, "כשנזכרתי שאת ואני לא דיברנו בעצם מהבוקר כבר היה מאוחר מדי. זה קרה אחרי שעזרתי למאיה עם החבר'ה לארגן את הדברים חזרה במחסן בתיכון, נפרדנו ממנה והלכנו לאכול בקרבת מקום. נכון ביום רביעי שטפנו את האוטו גם מבפנים? זוכרת? אז לרוע המזל הקופסה עם המטען נשארה בדירה ופשוט נסעתי למסעדה במחשבה שאת אצל ההורים שלך ואולי אפילו כדאי שאקפוץ לשם-"
הוא מצליח לבלבל אותי, ולכן אני קוטעת אותו. "אבל ההורים שלי אמרו שהיית אצלנו בבית כשהאמבולנס הגיע."
"כדי להוציא את פאביו ולהטעין את הנייד. המחשבה שהייתה לי בראש היא שהנייד יצבור כמה אחוזים תוך כדי שאני איתו למטה ואז אתקשר להורים שלך, אם לא תהיי בדירה." המהירות בה הוא אומר את המשפטים מראה שהוא דובר אמת. מי שהיה משקר וממציא היה מתפתל. "אני זוכר שראיתי את האמבולנס לשבריר שנייה בדרך לחניון, אבל באמת שלא הייתי מנחש בחיים שזה... רגע, מה זאת אומרת ההורים שלך אמרו?" הוא מרים את שתי גבותיו יחד.
"אני לא זוכרת את זה. אני לא זוכרת כלום," אני ממלמלת.
"מבחינתך הזיכרון הוא עד הקטע שניסית לתפוס אותי והיה תא קולי כי הנייד סגור?" הוא מקרב מעט את הכיסא כך שהרגליים שלו נוגעות כבר במיטה. "אני לא מאמין איזה סתום אני. עכשיו הכל מתחבר."
"מה?" לי כלום לא מתחבר.
"ההורים שלך גם אמרו משהו על התאבדות כשפגשו אותי בחוץ, ואני לא הבנתי מה הם רוצים ממני." הוא לוקח את כף היד שלי בלי רשותי ומקרב אותה אל שפתיו. אני מרגישה את החום המוכר שלהן על כריות האצבעות כשהוא מצמיד אותן ממש לנשיקה. "זה לא מה שאת חושבת. באמת. נשבע לך."
"אני... אני לא הבנתי למה אמרת על הזיכרון. ומאיה, אמרתי על מאיה, נכון? היא אמרה שהיא תחזור אלי ולא חזרה." הכל מעומעם בראש שלי, איכשהו גם כאב הראש הפך לכזה. התחושה כאילו הגולגולת שלי נדפקת בקיר על ידי מישהו ממש חסון במיוחד נעלמה.
"לא הבנתי למה חשבת שאני מת אם ראית אותי בדירה, הבנת? את לא באמת ראית. לא משנה." הוא מניח את כף היד שלי חזרה על המיטה ומשלב בה את כף ידו. "לגבי מאיה, הבנתי שהיא חיפשה אותי רק כשפתחתי את הנייד."
"היה לי חלום מוזר." אני בוהה בתקרה תוך כדי שאני משחזרת בראש את התסריט איתו התעוררתי. אני איכשהו, לעומת שאר הדברים שקרו, אותו כן זוכרת ממש טוב. "הוא התערבב עם המציאות בדקות הראשונות. אחרי שהתעוררתי היה לי קצת קשה להבין שהוא לא קרה באמת."
הפעם תור ליאם להנהן ולא להגיד כלום.
ואני כאילו מסכמת את החלום, למרות שאני יודעת שאצטרך תיכף לפרט את כל העלילה שלו, כשאני אומרת, "חלמתי שנתתי לך את התינוק כדי להמשיך בחיים שלי."

"מה?!"
"ששש... אל תצעק. בסוף זה היה רק חלום." אני מקווה שההורים לא ייכנסו לחדר בגלל הצרחה הזו של ליאם ומסתכלת ישר לכיוון הדלת. "ואחרי מה שגיליתי שקרה לרחם שלי, אין שום סיכוי בעולם שאני אתן לך אותו."
"אני-"
"אנחנו עוד נדבר על זה, ליאם. אני רוצה לספר לך את החלום." אני לא יודעת מאיפה מגיעה התכיפות הזו לחלוק עם מישהו את מה שעברתי. אני כן יודעת שארגיש הקלה מסוימת אם המישהו הזה הוא ליאם.
"דברי." הוא גם מסתכל לכיוון הדלת, מה שמרמז על כך שהזמן שלנו כאן קצוב. אני לא אוהבת את התחושה הזו, אבל כרגע צריכה להיפטר מתחושה אחרת שמציקה לי.
"חלמתי שאני מתעוררת על מיטה גבוהה ממש בבית חולים כשאני מחוברת גם לצינורות ומכונות ולבושה גם בכותונת מכוערת כזו. חלמתי בעצם שאני אחרי לידה." הדמיון בין המציאות לחלום קצת מפחיד אותי, אני חייבת לומר. "קמתי מהמיטה, יצאתי מהחדר ובעצם הגעתי למסדרון צר כזה מלא דלתות. בדלת שמול החדר בו אני הייתי, היה עוד חדר לנשים אחרות. דלת ליד, במעין אלכסון כזה, היה החדר בו אליו לקחו את קטנצ'יק אחרי הלידה. אתה לא היית שם לידי, ואני מניחה שברחת. מה זה מניחה? די בטוחה. גם בחדר השני לא היית בהתחלה. הופעת פתאום כשישבתי שם עם קטנצ'יק והנקתי אותו. זה היה ממש מרגש."
העיניים שלו נראות מבולבלות מאוד והן מזכירות לי בדיוק את ליאם שראיתי בחלום. "אתה ממש עמדת, או יותר נכון נשענת, על המשקוף וצפית בי מניקה אותו. לא נכנסת פנימה. ההורים שלי וגם שלך היו שם, האחיות שלך, נועה... אמרתי לך להתקרב וזה לא קרה. נשארת שם בכניסה כמה זמן, בעיקר לא מאמין לכך שהדבר הזעיר הזה שבין הידיים שלי גם שלך."
ליאם, קשוב אלי ככל הנראה יותר מתמיד, עובר ללחוץ לי על האצבעות ומכאיב לי. "עופרי, זה לא יקרה. גם אם לא האמנתי בדקות הראשונות-"
"תן לי לסיים. אין עוד הרבה." אני נושמת עמוק לפני החלק הקשה וממשיכה, "ביקשתי מכולם להשאיר אותנו לבד וידעתי שאני הולכת להיפרד בעצם ממך, מהמשפחה שלך וגם מקטנצ'יק. נכנסת לחדר, התיישבת לידי במרחק מסוים ואמרת שאתה לא בטוח. אמרתי לך שזה בסדר, סיימתי להניק אותו, שמתי אותו בין הידיים שלך ובעצם נתתי לך אותו. אני אמרתי לך משהו מאוד אנוכי ומגעיל: אני רוצה להמשיך בחיים שלי והוא יפריע. אמרתי שאתה מוזמן לקרוא לו איך שאתה רוצה. אמרתי גם שאבוא לבקר אותו כשיהיה בן שבע, אין לי מושג למה ספציפית הגיל הזה." הלב שלי מפתח סערה לשאר הגוף כשהוא מתחיל לפעום עם הזיכרון. הנשימה שלי נעשית כבדה ויש מצב גדול שאני מתחילה להזיע. מעניין אם אני יכולה להתקלח.
"זה לא הולך לקרות, עופרי," הוא אומר ולפתע נאנח. "וגם לא מתאים לתינוק בכלל השם יונתן. אני זוכר שמלמלתי את השם בשבת בבוקר, בפגישה השנייה שלי איתו. זה לא הוא. הוא אמנם עדיין לא ממש פתח עיניים, אבל מהמעט הברור של תווי הפנים שלו- השם הזה באמת לא בשבילו."
"יש לתינוק עיניים כחולות?" אני באמת חייבת לאחל לעצמי בריאות אחרי השאלה השטחית הזו.
"הצבע עדיין לא ברור, לא הבנת?" הוא חוזר ללטף לי את השיער עם היד הפנויה שלו.
"תשמע, לגבי השם שלו. אם תרגיש עדיין שתרצה את זה כשם שני-"
הוא עוצר אותי מיד. "את על משככי כאבים שגורמים לך לקפוץ מדבר לדבר. את לא מחברת דברים כמו שצריך. יש מצב גדול שבגללם תגידי לי עכשיו משהו שאת תתחרטי עליו אחר כך."
"אבל אמרתי את זה עוד קודם," אני מגיבה מיד. יכול להיות שלא העליתי בקול את התהיות שלי?
"לא שזכור לי," ליאם ממלמל. "זה באמת לא חשוב."
"כשהריב על השם הגיע לפיצוץ-" אני זוכרת במעורפל איזשהו ויכוח סביב השם שבאמת נגרר לצעקות. עזבתי את הבית, לא? וואו. אני באמת לא מסוגלת לחבר כלום. אני מרגישה מרחפת בתוך הגוף שלי.
הוא נכנס לי לתוך המשפט. "אל תעשי את זה כדי לרצות אותי."
"אם זה חשוב לך-"
"לא נעים לי לקטוע אותך שוב ושוב." הוא לפתע אוסף חזרה את שתי הידיים שלו ומזיז לאחור את הכיסא ברעש מצמרר אוזניים. "אני חושב שעדיף שתשני עכשיו."
"מאיפה הבאת את זה?" אני לא רוצה שהוא ילך עדיין.
הוא מפנה מבט חטוף אל השעון שלו. "כשיעבירו אותך לחדר במחלקת היולדות אני אביא לך את קטנצ'יק. זה שם שנגיד כן מתאים לו עכשיו."
"אנחנו באמת צריכים לחשוב על שם כשתבוא לחדר החדש." אני מרימה את העיניים אליו כשהראש שלו בדיוק מעלי.
הוא מכופף את הגב, נותן לי נשיקה במצח ואומר רגע לפני שמתרחק אל הדלת, "נתחיל בזה שאמא שלך תיתן לי לבוא."

חולמים לצאת לאור? שיתוף פעולה בין mypen להוצאת ספרי ניב יכול להגשים לכם את החלום!

שלכת כותבת מהלב עקוב אחר שלכת
שמור סיפור
לסיפור זה 11 תגובות
שלח תגובה
אני מסכים ל תנאי השימוש
Liron Shapira
Liron Shapira
המשך!!!
הגב
דווח
guest
מחכה להמשך:)
הגב
דווח
1 אהבתי
guest
מתי המשך?
הגב
דווח
טען עוד 19 תגובות
כותבי החודש בספרייה
שלכת כותבת מהלב
יש לי הכל- פרק 91
יש לי הכל- פרק 91
מאת: שלכת כותבת מהלב
יש לי הכל- פרק 66
יש לי הכל- פרק 66
מאת: שלכת כותבת מהלב
יש לי הכל- פרק אחרון
יש לי הכל- פרק אחרון
מאת: שלכת כותבת מהלב
יש לי הכל- פרק 50
יש לי הכל- פרק 50
מאת: שלכת כותבת מהלב
פסיכולוגיה
כשאלוהים לא מחזיר לך שיחות, ואז שוכב איתך
כשאלוהים לא מחזיר לך שיחות, ואז שוכב איתך
מאת: Nizan Zarotski
נשבע שאת הכי יפה במסיבה כפרה
נשבע שאת הכי יפה במסיבה כפרה
מאת: אתי בן ארויה
שלא תעז
שלא תעז
מאת: אתי בן ארויה
לא מתנצלת
לא מתנצלת
מאת: Shir Levi
סיפורים אחרונים
אני טובה בלהדחיק
אני טובה בלהדחיק
מאת: C.h .C
ארז התימני שלי- פרק 11
ארז התימני שלי- פרק 11
מאת: Just Me
נפל לי הלב בין הכיסאות
נפל לי הלב בין הכיסאות
מאת: Tal Suissa
Casta de lobos-פרק 3
Casta de lobos-פרק 3
מאת: אביטל סיאני
מומלצים מהמגירה
אני שרמוטה
אני שרמוטה
מאת: Roni ron Nassi
לילה מלא מחשבות
לילה מלא מחשבות
מאת: Matan Osrovitz
אין דבר יותר סקסי
אין דבר יותר סקסי
מאת: Matan Osrovitz
להפסיק לחשוב עלייך
להפסיק לחשוב עלייך
מאת: N D