כתוב כתוב
הירשם
down
התחבר
down
menu
Mypen home בית

המקום שלך לכתוב

magazine המגזין
library הספרייה
drawer המגירה
סיפורים קצריםסיפורים אמיתייםסיפורים בהמשכיםספרים
תגיות
כל התגיות
1 1

הסודות שלנו

החיים ממשיכים - פרק 31

"את עשית את הבחירה שלך נוי. אני פיניתי לכם את הדרך, אני מכבד את שנכם. למה את מנסה להשאיר אותי בתמונה?" נדב מדבר בכנות רבה
"למה אמרת לזיו בבית חולים שהוא מריח כשאני במצוקה?" אני יורה לעברו את מה שיושב עלי.
"לא יודע למה אמרתי את זה, מה זה משנה בכלל? הוא איתך, הוא אוהב אותך ותומך בך. אל תחפשי צרות איפה שאין." נדב אומר בקרירות כאילו אני אדם זר שאין לו רגש אליו.
"אמרת שהוא מבוגר לי מידי וזה לא מתאים... שתדע שזה לא נכון! אני בראש בוגר יותר, אני מוכנה למשפחה ואני יכולה לתת לו את מה שהוא רוצה" אני אומרת ומנסה לשכנע אותו
"אז מה את עושה אצלי בבית עכשיו? אני המשכתי בחיי נוי, מה את מצפה? שאני אשכנע אותך שזה לא נכון? כשאת לא באמת משכנעת את עצמך?" נדב אומר במעט כעס.
"אני צריכה לדבר עם מישהו, אני צריכה משהו שאתה יודע לתת" אני אומרת בשקט
"ומה זה בדיוק?" נדב שואל
"תמיכה, ללא רחמים! חיבוק שנותן כח להמשיך הלאה מילה מחזקת ש..." אני מתחילה לדבר ונדב עוצר אותי
"נוי די! אל תשתמשי במה שעברת כדי לשגע אותי! בבקשה תלכי." נדב אומר בקרירות ופותחת את דלת ביתו. 'אני לא מבינה איך ברגע הוא התהפך עלי, למה הוא לא שם בשבילי? כנראה שעשיתי טעות'
אני יוצאת ומעבירה מבט אחרון בנדב שאינו מיישיר אלי מבט כלל.

בדירתי החדשה אני צופה בגיא פינס ורואה את הכתבת "תחקיר" שהם עשו עלי. קראו לי שם "כוכבת עולה". הראו צילומים ממיקונוס, משבוע האופנה, ראיונות איתי ועם צוותים שעבדו איתי.
ס"כ כתבה מפרגנת מאוד ולצידה אין ספור הודעות מכול מי שהכיר אותי אי פעם. 'אני לא בטוחה שזה מה שנכון לי'

************כעבור חודש וחצי************

ההדים מגיא פינס עשו את שלהם, קיבלתי המון הצעות עבודה ואודי שיכנע אותי להסכים לחלקן. השיחרור שלי קרוב מתמיד (עוד שבועיים). בפעמים המעטות שאני מגיעה לבסיס אני ונדב לא מדברים הרבה. נרשמתי כבר לקורס פסיכומטרי, לא ויתרתי עם על הרצון לתואר בניהול משאבי אנוש. עם זיו העניים חזרו לשיגרה. עבר לי הפחד והגועל מהמגע וחזרנו לעשות סקס (והרבה! ). אני משתדלת לשים את האונס מאחורי. מנסה לשכוח שזה קרה בכלל.

אני, זיו ואודי יושבים יחד במשרד של אודי (עניין שבשיגרה בחודש האחרון) ומדברים על לו"ז וחוזים
"אודי לא! היא מתחילה לימודים עכשיו" זיו אומר לאודי בצורה אסרטיבית
"נוי, תדחי קצת בבקשה! זה קמפיין גדול עם הרבה כסף" אודי פונה אלי
"לא מעניין אותי, נרשמתי כבר לפסיכומטרי! הבטחת לי שאנחנו לוקחים רק מה שיכול להסתדר עם זה!" אני אומרת בעצבים
"זיו תסביר לה, היא לא מדברת בהיגיון" אודי מנסה לפנות אל זיו
"שמעת אותה, אני כאן רק לעזור לכם עם החוזים לא מעבר." זיו עונה לו בצורה חד משמעית
"טוב, אז לפחות הפירסומת?" אודי פונה אלי
"תן להם את הלו"ז שלי, אם זה מתאים בזמנים שלהם אני מוכנה. העיקר תרד ממני כבר" אני אומרת בכעס
"אני כאן לטובתך נוי, זה יומיים צילום ששווים 10000 ש"ח. כל בחורה אחרת הייתה חולמת על זה" אודי מנסה לשכנע אותי
"אבל אני לא! לי יש חלומות אחרים גם." אני אומרת בכעס
"טוב, בואו נסכם שתישלח להם את החוזה עם הזמנים שהיא יכולה, אם הם מספיק מעוניינים בה הם התגמשו" זיו מסכם את הפגישה.
אנחנו יוצאים החוצה מהמשרד לרכב ונוסעים לדירה של זיו.
"את כזו סקסית שאת כועסת" זיו אומר לי תוך כדי נסיעה
"אל תעצבן אותי גם אתה עכשיו!" אני אומרת לו בכעס
"גרר, אני הכי אוהבת לעצבן אותך לפני שאנחנו נכנסים למיטה" זיו מעביר עלי מבט ומחייך
"שכח מזה אתה לא מקבל היום" אני אומרת בהתגרות ומחייכת גם.
זיו מחנה ואנחנו עולים לדירה. נכנסים, זיו סוגר את הדלת, מצמיד אותי אליה ומנשק אותי. הוא מרים אותי מהישבן ואני מלפפת רגלי סביב גופו, הוא הולך לחדר השינה ונשכב מעלי. אנחנו מתנשקים בפרעות וזיו מקלף ממני את הבגדים בעוד אני קצת מסתבכת עם שלו. זיו שם לב לכך ועוזר לי להפשיט אותו.
לאחר שהוא נשאר רק בבוקסר הוא שולח יד לתחתון שלי ומעביר בעדינות את ידו שם, אני מקבלת צמרמורת של חרמנות ונשכבת מעליו. אני שולחת את ידי לבוקסר שלו ונוגעת בעדינות מעל.
"את משגעת אותי!" זיו אומרת בקול שקט
"זאת הייתה הכוונה" אני מחייכת אליו. זיו תופס אותי והופך אותי על הגב באגרסיביות ומוריד ממני את התחתון אני בנתיים מורידה ממנו את הבוקסר הוא שולח יד אל בין רגלי להרגיש את הרטיבות ומחייך.
"את כבר רוצה אותי בפנים אהה?" זיו מנשק אותי. אני רק מחייכת אליו לאישור והוא חודר לתוכי בתנועה אחת שמוציאה ממני אנחה של עונג. זיו זז במהירות ואני נאנחת ומנסה לעמוד בקצב. הוא תוך כדי מנשק אותי ואומר "את כזו יפה!" אני הופת אותו על הגב ומתחילה 'לדהור' מעליו בקצב, לזוז אחורה וקדימה עד שאני מרגישה קרובה. אני שכבת מעליו כשהוא עוד בתוכי זיו תופס לי בתחת ומזיז אותי עליו בזמן שאני מנשקת אותו. אני שומעת אותו נאנח בעודי מתכווצת מעליו.
אני נשארת לשכב עליו באפיסת כוחות. אחרי 10 דקות שכיבה בשקט אני מתרוממת לכיוון המקלחת.
"איפה את ישנה היום?" זיו שואל אותי במבט מושפל
"חשבתי ללכת לדירה שלי, כבר ים זמן שלא ביקרתי שם" אני עונה
"טוב..." זיו עונה ביובש וקם מהמיטה
"אתה כועס?" אני נעמדת מולו
"לא, אין לי על מה לכעוס. את זו שפעם התלוננה שאנחנו זה רק סקס ואין מעבר. בנתיים אני מתחנן אלייך שתעזבי כבר את הדירה הזו. ואת נשארת בשלך באה להזדיין והולכת" זיו אומר בקור רוח
"אתה מרגיש מנוצל?" אני מחייכת אליי ומנסה לרכך את האווירה
"זה לא מצחיק נוי! אני פשוט לא מבין מה אני בשבילך...." זיו מתחיל להתלבש.
"את גם ככה נמצאת כאן רוב הזמן, אני לא מבין מה הקטע שלך" זיו אומר
"אני.... אני.... אמ..." אני מגמגמת בזמן שזיו מביט בי במבט חודר
"עזבי נוי, אני אקח אותך לדירה שלך. אבל אל תתלונני בבקשה שאין מחוייבות" זיו לוקח את המפתחות מהשידה.
"את לא מתכוונת להתלבש?" זיו מביט בגופי הערום
"אני אתלבש ונדבר בסדר?" אני מנסה לדבר ברוגע
"איך שאת רוצה" זיו מניח את המפתחות ומתיישב על המיטה.
אני נכנסת למקלחת, מתרעננת ומתלבשת.
כשאני חוזרת לחדר זיו באותה תנוחה על המיטה, אני מתיישבת לידו ומניחה עליו את ידי והוא מזיז אותה.
"זיו אני אפילו עוד לא בת 22 הכל קורה קצת מהר" אני מנסה להסביר
"שנתיים זה לא מהר! את פשוט לא סגורה על עצמך, אני לא ביקשתי ממך להביא ילד עכשיו. אני לא עוצר לך את הקריירה, אני פשוט מרגיש שאת לא לחלוטין שם." זיו מציג את עמדתו
"אתה צודק, אני לא יודעת מה מפחיד אותי כל כך." אני מצדיקה אותו, זיו מחבק אותי אליו
"ילדונת, אני איתך! לא נגדך. את לא חייבת אם זה מלחיץ אותך, אני פשוט רוצה אותך קרובה. אני יודע שאסור לדבר על זה אבל אחרי הפגיעה שעברת אני מרגיש אשם שלא הייתי שם לצידרך למנוע את זה. אני יודע שזה טיפשי, אני יודע שאת נפגעת. אבל אני לא מפסיק לדאוג לך" העניים של זיו מבריקות ואני רואה את הכאב שלו. מעולם לא חשבתי איך זה השפיע עליו. הייתי עסוקה בפגיע שעברתי ולא בתושות שזה מעורר בו, העובדה שגבר אחר פגע וחילל את גופי בצורה כזו. אסרתי עליו לדבר על זה אבל אני מבינה שהוא גם זקוק לתמיכה. כנראה שהרגשות שלו לא מברזל כמו שחשבתי.
"סליחה זיו" אני מחבקת אותו אלי
"סליחה שהעלתי את הנושא" זיו מתנצל
"זה בסדר, זה פיל שנמצא כבר הרבה זמן בחדר הגיע הזמן שנתייחס אליו" אני אומרת לו בשקט "הקבנית שדיברתי איתה אז עזרה לי מאוד בעיבוד התראומה. אני כבר יכולה היום לאפשר שנדבר על זה" אני ממשיכה ואומרת
"באמת?" זיו מופתע
"כן, הגיע הזמן לא?" אני עונה ולוקחת נשימה עמוקה.
'האמת? אני לא בטוחה שאני מסוגלת אבל אני מרגישה שאני חייבת לו את זה'

סליחה שהפרק קצת קצר, תקופה מאוד לחוצה ואין לי ממש זמן לכתוב. אני מקווה להעלות פרקים נוספים בהקדם האפשרי עמכם הסליחה

חולמים לצאת לאור? שיתוף פעולה בין mypen להוצאת ספרי ניב יכול להגשים לכם את החלום!

Alina Lave עקוב אחר Alina
שמור סיפור
לסיפור זה תגובה אחת
שלח תגובה
אני מסכים ל תנאי השימוש
guest
מתי את ממשיכה???
הגב
דווח
1 אהבתי
Alina Lave
Alina Lave
אשתדל בקרוב, אין לי זמן כל כך בתקופה הזו /-:
הגב
דווח
כותבי החודש בספרייה
Alina Lave
הסודות שלנו
הסודות שלנו
מאת: Alina Lave
הסודות שלנו
הסודות שלנו
מאת: Alina Lave
הסודות שלנו
הסודות שלנו
מאת: Alina Lave
הסודות שלנו
הסודות שלנו
מאת: Alina Lave
דרמה
ואהבתי את שתיהן
ואהבתי את שתיהן
מאת: Rotem Matarasso
אהובה שלי אני מצטער
אהובה שלי אני מצטער
מאת: Nicole Denisov
יש לי חברה שמנה.
יש לי חברה שמנה.
מאת: Eltchin's Emotions
אל תתאהב בי
אל תתאהב בי
מאת: אתי בן ארויה
מרתק
בוא פשוט נשכב עכשיו
בוא פשוט נשכב עכשיו
מאת: Elinor Shema
שרמוטות שכמונו
שרמוטות שכמונו
מאת: Eltchin's Emotions
אני מכורה
אני מכורה
מאת: Shira Mualem
״עונשו של סטוציונר״.
״עונשו של סטוציונר״.
מאת: דוד חגולי
סיפורים אחרונים
אפילו ילד בכיתה ה' יודע לבקש
אפילו ילד בכיתה ה' יודע לבקש
מאת: Life is a game you win some you lose some
רגע באוויר
רגע באוויר
מאת: R. Jenkins
מסע אמריקאי פרק 1   חלק ו'
מסע אמריקאי פרק 1 חלק ו'
מאת: אור קרסנר
Casta de lobos-פרק 5
Casta de lobos-פרק 5
מאת: אביטל סיאני