כתוב כתוב
הירשם
down
התחבר
down
menu
Mypen home בית

המקום שלך לכתוב

magazine המגזין
library הספרייה
drawer המגירה
סיפורים קצריםסיפורים אמיתייםסיפורים בהמשכיםספרים
תגיות
כל התגיות
1 1

אחוזת בקסוואל , פרק 3.

פרק 3. לפני שהבנתי מה קורה שפתיו היו עלי ונישקו אותי בעדינות. בעדינות שלא ידעתי שקיימת בו. שפתיו היו חמות. לשונו משדלת את שפתיי להיפתח. גנחתי בפיו. בקסטר פירש את זה כהזמנה והרים אותי לרגליו ורגליי היו בצדדי גופו, אחזתי בראשו והעמקתי את הנשיקה, במהרה הנשיקה שהתחילה עדינה נהפכה להיות פראית הרגשתי שלשונו עושה אהבה עם לשוני. גנחתי בתגובה ובקסטר גנח בפי. ידיו עקיפו והצמידו אותי אליו. הייני כל כך צמודים ששום דבר אפילו לא פיסת נייר יכולה לעבור בנינו. ידיו הרימו מעט את החולצה וידיו המחוספסות ליטפו את עורי. לעזעזל מה הוא עושה לי. הדלת נפתחה. ירדתי במהירות מרגליו וכמעט נפלתי.

אספתי את אנה משיעור הפסנתר והפעם הקדמתי בשלוש דקות קיבלתי מימנה דיווח מלא כפי שקיבלתי מהמורה לשחייה שלה.

שאלתי את אנה היכן ארוחת הצהריים והיא לקחה אותי לאולם היכן שאכלנו את הארוחת הבוקר.
אחזתי בידה הקטנה והפעם השולחן היה ערוך לשניים עשר מקומות. התיישבנו במקומות שהתיישבנו בבוקר.
שלושת הגברים שאירחתי בבוקר לכוס קפה ועוגיות נכנסו לאולם.
"גברת עוגייה צהריים טובים." צעק בק מהכניסה לאולם.
גילגלתי את עיניי והסתובבתי אליו.
"אדון גלידה נמסה צהריים טובים גם לך." חייכתי אליו במתיקות מוגזמת. כל כך שמחתי לראות פרצופים מוכרים קצת חששתי בארוחת הצהריים עדיין עברה בי צמרמורת מאירועי הבוקר. שלושת הגברים התיישבו ואריק התיישב קרוב אליי, אנדראי אחריו ואז בק. "צהריים טובים ילדונת." אמר אריק במבטא שעדיין לא הצלחתי להניח עליו אצבע.
"צהריים טובים גם לך." חייכתי אליו.
אריק הסית תלתל שצנח על פניי. חיוכו המושלם חשף שיניים ניקיות ולבנות, עיניו החומות היו מלאות בחום ויושר, שפתיו בשרניות ומלאות, הוא היה גבר מרשים ויפה. הוא הזכיר לי את הדוגמנים האלה של ההלבשה התחתונה.
הסמקתי והלב שלי פעם בתוכי.
בדיוק ברגע הזה בקסטר נכנס והתיישב בראש השולחן שהסתבר שמקומו זה בראש השולחן. הבנים חדלו מדיבורים ובירכו אותו בצהריים טובים.
לאולם נכנסו שני השטניות מהבוקר ועוד שני גברים שלא הכרתי הם התמקמו מולנו.
"צהריים טובים בקסטר ואנה." אמרה הלנה בהתעלמות מימני וליטפה את ידו של בקסטר, בקסטר לא הנעיד עפעף וסילק את ידה מעליו בגסות.
אריק לחץ את ידי והסתובבתי לעברו.
"אני קורא לך ואת לא עונה." אריק לא הפסיק לגרום לי להסמיק. "מצטערת, הייתי שקועה במחשבות."
"מאיפה את?" אמר במבטא כבד.
"אני מהדרום ואתה?" שאלתי.
"אני יודע שאת מהדרום מתוקה אבל איפה בצפון?"
"זה משנה?" אני שונאת לדבר על המקום מימנו אני מגיעה הכל שם מוכתם ומלוכלך העבר שלי מלא בטינופת שאני מעדיפה שאף אחד לעולם לא יגלה .
"לא זה לא משנה, אני במקור מספרד אבל רכשתי לא מזמן בית באזור." אמ עכשיו אני מבינה מאיפה המבטא הסקסי להחריד שלו.
"תודה מתוקה." הוא צחק. אלוהים בא לי להביא לי מכה בראש אני לא מאמינה שאמרתי שבקול רם שיש לו מבטא סקסי. אלוהים תעשה שיהיה ברק ושישרוף אותי במקום.
"מצטערת כניראה חשבתי בקול רם." מילמלתי מתחת לשפמי והסטתי את מבטי מימנו.
בק ואנדראי היו בעיצומו של ויכוח על איזה משחק מחשב.
שני הגברים שהתיישבו היו שקועים בג'ס וכל אחד מהם ניסה למשוך את תשומת ליבה.
הלנה הייתה שקועה כול כולה בבקסטר שלא התייחס אליה.
הסתכלתי על זוג עיניים זועמות. בלעתי את רוקי.
בקסטר הביט בי כיאלו הוא רוצה למלוק את צווארי.
אלוהים שישלח לי מלאכים יותר נכון מלצרים ובדיוק באותו הרגע נכנסו ארבעה מלצרים. כל מלצר החזיק מגש גדול, הם עמדו בטור כמו בבוקר. כל אחד בתורו העמיס על השולחן אוכל עם ריח מדהים שגרם לבטן שלי לנהום באושר. רק כיסא אחד היה ריק. "אריק מי אמור לשבת שם? איפה שהכיסא הריק?" אריק הביט על הכיסא במבט מזוגג.
"אל תישאלי שאלות אם לא תאהבי את התשובה." והביט בי במבט אינטנסיבי.

"מספיק." טפח בקסטר על השולחן בכעס.
כל האנשים סביב השולחן הפסיקו לדבר הביטו בו בחוסר הבנה.
"תפסיקו לפלרטט מולי." ציווה והביט על שנינו.
זעתי תחת מבטו וכל המבטים מהאנשים נשלחו לעברנו. השפלתי מבט ובלעתי את רוקי. התאפקתי לא לבכות. כל המבטים שלהם גרמו לי להרגיש כמו קוף בגן חיות.
ניסתי להתעלם מהמבטים שלהם.
"אנה מתוקה מה תרצי לאכול." היא הצביעה על העוף ועל האורז הלבן. הגשתי לה ולא העזתי להרים את מבטי במיוחד ששתי השטניות הגועליות נימצאות מולי עם חיוך ענקי. מזגתי לה כוס תה קר. והפעם הנחתי על הצלחת של אנה סלט ירוק שנהמה מתחתי.
הרגשתי את מבטיהן של שניהן עלי.
"לא, את צריכה לאכול סלט עם את רוצה לגדול." היא שוב נהמה בכעס ועינייה שהתרגלתי כל כך שהן מחייכות אליי הביטו בי הפעם בכעס.
"אם אני יבטיח לך שמחר שוב נכין ביחד עוגיות?" לחשתי לה בתוך האוזן ועינייה נדלקו והנהנו במרץ צחקתי בשקט והעמסתי לה עוד סוג של סלט. נישקתי את ראשה.
שתי השטניות ובקסטר הביטו על הצלחת של אנה ועל איך שהיא אוכלת את הירקות בשקט.
בקסטר הסתכל עליי בפליאה. "איך הצלחת לגרום לה לאכול סלט?" שאל בהלם.
"אמ.. הבטחתי לה שמחר נכין ביחד שוב עוגיות?" הסתכלתי עליו בחשש.
מבטו היה חודר ועמוק מנסה לקרוא את הנשמה שלי ולהבין עם באמת אני דוברת אמת.
הלנה ניראת כיאלו היא עומדת להתפוצץ עינייה הביטו בזעם וג'ס המשיכה לגרד את ידה באינטנסיביות מוזרה.
עינייו של בקסטר חייכו והוא העמיס אוכל על הצלחת שלו.
איך האיש הזה עובר מרגש של כעס לצחוק בקיצוניות כזו, מקצה לקצה. התיאבון שהיה לי נעלם אבל התביישתי לשבת כאן ללא אוכל על הצלחת ובלית ברירה הנחתי מעט סלט ואורז לבן על הצלחת שלי.
"בוניטה למה את לא אוכלת." שאל אריק בין ביס לביס.
"אין לי כל כך תיאבון העוגיות של הבוקר השביעו אותי." לחשתי בתגובה. אריק נעצר באמצע הביס והביט בי מבטו אומר לי שהוא אינו מאמין לי. הוא פתח את פיו."אל." לחשתי לו ומבטי הפציר בו שלא יגיד כלום.
שפתיו נחשקו לפס אחד. שיחקתי באוכל שלי עד שאנה סיימה לאכול בין לבין דחפתי אוכל לפי והכרחתי את עצמי לאכול.
אנה סיימה לאכול וניגבתי את פיה עם במפית שלי.
"אבא, אבא." צווחה וכל השולחן נמס מלבד הבלונדינית המרושעת.
"את יכולה לקום." אמר וניגב את פיו במפית.
"פיספסת בייבי." והלנה ניגבה לכלוך דימיוני מפיו בעזרת אצבעותיה הארוכות.
"תפסיקי."אמר בשיניים חשוקות ופניה החמיצו בתגובה. אנה קמה והתיישבה בחיקו וחיבקה אותו חיבוק ארוך.
דחפתי את הכיסא לאחור וקמתי כשאנה ירדה מברכיו של אביה.
אחזתי את ידה וצעדנו לעבר חדרה.
אנה פתחה את חדרה וגררה אותי בהתלהבות.
"אנטואלה השיעור עם הקלינאי התקשורת זה בחדר של אנה, תגידי לאנה לקחת את התיק שלה וחדר מצד ימין יש משרד תמתינו שם לאדון איליה." אמרה מדריד בקשר.
"אנה איפה התיק שלך?" שאלתי וירדתי לגבוה שלה.
אנה הצביעה על הדלת. סגרתי את הדלת של החדר והרמתי את תיקה מהמתלה מאחורי הדלת.
"בואי ." אחזתי בידה והלכנו לחדר שמדריד אמרה לי, הדלת הייתה צמודה למקלחת ובנוסף עליה היה עוד דלת.
נכנסנו למשרד ואני לא יודעת עם לקרוא לו משרד או חדר משחקים. בתוך המיני משרד יש שני שולחנות אחד שולחן נמוך עם כיסאות תאומים בצבע ורוד והשני בגודל רגיל עם כיסא עור מסתובב ועוד שני כיסאות ישיבה.
החדר כולו היה ורוד עם שטיח של הלו קיטי ומשחקים פזורים על הריצפה, ארונית מלאה במשחקי קופסא וארון ספרי ילדים מכל הסוגים.
אנה לחצה על ידי. "מה מתוקה?" היא הביטה עם עיניי עצובות. "מה קרה ילדה יפה?" ירדתי לגבוה שלה וליטםצי את פניה. הדמעות קטנות זלגו על פניה המתוקות.
"אוי יקירתי מה קרה?" באותו הרגע נכנס גבר בשנות השלושים לחייו אני חושבת אך מטופח ומצוחצח שיערו מסודר לאחור, עיניים כחולות ועורו לבן וצח ללא פגמים.
אנה חיבקה את צווארי וטיפסה עלי. עינייה היו מבוהלות ועצובות. "מה קרה מתוקה? דברי איתי." התחננתי לא ידעתי מה היא צריכה או מה היא רוצה וזה תסכל אותי.
"היי אני איליה את בטח האומנת החדשה של אנה היפה." הוא ליטף את ראשה של אנה והושיט את ידו ללחיצה.
רשמתי לעצמי לשאול את מדריד מי הייתה האומנת לפני ומה קרה לה.

לחצתי את ידו. "נעים מאוד אני אנטואלה." אנה טיפסה עלי כמו קוף וזה מעט הדאיג אותי כי הייתה ילדה כל כך עצמאית ונתנה רק לאביה להרים אותה.
"טוב השאירי אותי עם אנה לבד בבקשה." אמר בנחמדות.
הוא הניח את המזוודה שלו על השולחן והוציא משקפיים מכיס החליפה העליון הפנימי שלו.
הורדתי את אנה. "אני יבוא בסוף השיעור לקחת אותך טוב?" אנה הביטה בעינייה הגדולות.
התקדמתי לעבר הדלת ואיליה אחז בידה של אנה שהמשיכה להביט בי במבט חסר הבעה והושיב אותה על הכיסא הקטן הורוד שהתאים לה כמו כפפה ליד לעומת איליה שהתיישב בכיסא הורוד שניראה כיאלו עוד להישבר תחתיו. "תסגרי את הדלת אחריך העלמה אנטואלה." אנה השפילה את מבטה ואיליה הוציא מספר דפים מהזוודה הקטנה שלו.
משהו הרגיש לי לא כשורה עם אנה סגרתי את הדלת ומשהו בתוכי אמר לי להיכנס ולהתיישב לידה.
פתחתי את הדלת."שכחת משהו העלמה אנטואלה?" מבטה של אנה היה עדיין מושפל.
"לא, החלטתי להיות כאן במהלך השיעור שלה."
מבטו של איליה התקשח.
"את לא יכולה עלמת אנטואלה השיעור הזה, זה טיפול לכל דבר יש חיסיון מטפל ומטופל." גילגלתי את עיניי.
"איזה חיסיון אתה קלניאי תקשורת לא פסיכולוג." הרמתי את גבתי.
"אל תאלצי אותי להתקשר לאדון מקסוואל." טונו היה רגוע אך עיניו סיפרו משהו אחר, מי שלא גדל ברחובות כמוני ולא התלכלך בזוהמה של הרחובות כמוני היה יכול בקלות להתבלבל ולחשוב שהאיש הזה נחמד, אך לא אני .אני זיהיתי את הדבר הזה כי אני גדלתי והכרתי לעומק את עולם הרחוב ורק בזכות החוכמה שלי לא נפלתי לסטטיסטיקה של הרחובות.

התיישבתי על הכיסא ושילבתי את ידיי.
"בבקשה מר איליה אני לא ימנע ממך." שידרתי ביטחון ובתוכי הכל ביעבע פחדתי מהתגובה של בקסטר ובצדק עד עכשיו בקסטר לא התנהג ביציבות.
איליה אמד אותי במבט דקה ארוכה והייתי גאה בעצמי שלא התקפלתי ממבטו העז.
אנה הקטנה חייכה אליי חיוך ענק.
איליה ויתר על השיחה עם בקסטר כניראה הבין כמוני שאי אפשר לדעת איך בקסטר יגיב .איליה התיישב במקומו.
"היום נגיד מילים עם הצליל ב." הוא הוציא חפיסת כרטיסיות ופיזר אותן מולה.
עם כל דקה שחולפת אני כמעט בטוחה שלאדון איליה אין מושג בכלל במה שהוא עושה אין לו את הכלים ואת הידע לעביר טיפול כזה.
אחרי חצי שעה שראיתי אותו משמיע צלילים ואת אנה מפהקת הפסקתי את השיעור.
"מה אתה עושה?" שאלתי אותו המומה מחוסר היכולת שלו לגרום לאנה לשתף פעולה, ומחוסר ההבנה שלו לפי מה שראיתי אין לו מושג אף לא קלוש מה הוא עושה. הייתי אצל קלינאית תקשורת אחרי שאבא שלי נפטר היה לי קושי לבטא את רגשותיי וזה התבטא בגמגום שלי במשך שנים הייתי מטופלת אצל קלינאית תקשורת שהפכה להיות אחת מחברותיה הכי ותיקות של אימי. הכרתי את רוב הטיפולים ואת רוב השיטות ומה שהוא עשה במשך החצי שעה האחרונה זה היה לבלבל את אנה הקטנה.
"אנטואלה את לא יכולה להפריע למהלך התקשורת, אני מבקש ממך לצאת."
"או לא רק שאני יוצא אני יוצאת יחד עם אנה." התרסתי.
"בואי אנה נלך לחפש את אבא."אנה קפצה על רגליה בהתרגשות.
יצאנו ביחד מהחדר וירדנו למטה. "בקסטר היכן אתה?" לחצתי על הקשר. חששתי כל כך מהתגובה שלו, היה בו משהו שהפחיד ורגיש אותי כאחד.
כשהוא צועק הצלקות שעל פניו נמתחים בצורה חיית ןהוא ניראה כמו האדם הקדמון.
"מהבוא תמשיכי ישר למסדרון הארוך החדר השלישי משמאל." אני ואנה הלכנו בעקבות ההוראות שלו, דפקתי על הדלת הלב שלי לא הפסיק לדפוק. ידיי הזיעו מלחץ.
'אלוהי השמיים'.
"יבוא." נכנסתי עם אנה כמגן אנושי שלי למשרד שלו.
ריח של סיגרים עמד באוויר והתאים ללוק החייתי שלו, החדר היה בעיצוב רטרו מודרני שולחן מגולף מעץ בצבע שחור שהיה עמוס בדפים ותיקיות שהיו פרוסים לפניו, חלון ענקי עמד מאחוריו שהשקיף על הביתנים ועל הנוף הפראי שטיפח . החדר היה מעומעם באור צהוב עדין . בקסטר הישב על כיסא עור שחור, ידיו היו על השולחן ועיסו את רקותיו בסיבובים מעגלים . המתנתי בעמידה כשידי אוחזת באנה .הוא כיוון את ידו לעבר שני הכיסאות שמולו.
אנה רצה לאביה שהרים אותה על רגליו.
לא דיברתי, חיכתי לסימן מימנו היה בוא משהוא ששיגע אותי, ריגש, הפחיד והלחיץ באותה עונה.
"כן?" נהם. הרגשתי קטנה תחת מבטו.
"רציתי לדבר איתך על מר איליה."
"זה שהפרעת למהלך הטיפול שלו וקטעת בגסות את הטיפול שלו." אמר בלעג. אה אני מבינה שהוא כבר הספיק להלשין עלי."כן הוא כבר אמר לי." קרא את מחשבותיי.
"בקסטר.."
"אדון בקסוואל בשבילך." הרים את מבטו ועיניו פגשו את עיניי.
"הבאתי אותך לכאן כדי להשגיח על הקטנה שלי לא כדי להריב עם המורים שלה ולקטוע בגסות שיעורים שעולים המון כסף." נחיריו נפתחו עם כל מילה שאמר. פתחתי את פי.
"לא את לא תגיבי לי, את תהנהני עם הראש כמו ילדה טובה!" דרש. שוב פתחתי את הפי.
"לא! אני לא רוצה לשמוע אף מילה, את כאן פחות מארבעים ושמונה שעות וכבר שני מורים התלוננו עלייך ועל התפקוד הלקוי שלך, ואת עוד מעיזה לפרטט עם אחד העובדים שלי?" שאג בכעס ועיניו נראו מוטרפות מזעם. הצצתי באנה שכיסתה את אוזנייה וגבותיה התקבצו והצטופפו באי נעימות.
"אני כבר לא בטוח שהתפקיד אומנת מתאים לך, יכול להיות שהבאתי לך יותר מידי אחריות.." הדם עלה לי לראש איך הוא מעיז להקטין את כל העבודה קשה שלי, נתתי היום את כול כולי ועוד מעבר לאנה! הבטתי באנה שהביטה בי שיגרתי לה בתת מודע סליחה.
"לא אתה תשתוק ותקשיב לי." קמתי מהכיסא בבת אחת והכיסא נפל לאחור בחבטה.
"מי אתה חושב שאתה? שתעביר אלי ביקורת מבלי לשמוע את הצד שלי בסיפור? נתתי היום את כל כולי לאנה. לא אשמתי שיש לך דרישות לא הגיוניות ולא רציונליות עם הלוח זמנים מטומטם שהכנת לה ועם המורים שאין להם מושג קלוש בהוראה שלהם וכן אני מדברת על מר איליה. לא מספיק שאני צריכה לשמוע את ההשפלות שלך ואת הצעקות שלך במהלך היום אתה גם מעיז לאגיד שאני לא עושה עבודה טובה?" הוא פתח את פיו.
"לא שמעתי אותך עד עכשיו עכשיו תורי. אני כל החיים הייתי מטופלת אצל קלינאית תקשורת ואני מכירה את רוב השיטות והידע ומה שהוא העביר היום במשרד הזה זה ממש לא היה טיפול זה היה בלאגן שלם והוא בעצמו הלך לאיבוד עם השטויות שהוציא מהפה. והמורה המטורללת שלך לפסנתר לא אשמתי שחסר לה כמה ברגים בראש.
התפקיד היחיד שלי זה להגן על אנה ואת זה עשיתי הרבה יותר טוב ממך! ואני לא פירלטטתי אם אף אחד חתיכת אידיוט. " את המשפט האחרון צעקתי ויצאתי בכעס מהמשרד. המון זוגות עיניים הביטו בי מחוץ לדלת בכבוד וירא . לא רציתי להביט בהם כי פחדתי לפרוץ בבכי מולם רצתי לעבר הביתן שלי, פתחתי את הדלת עליתי למעלה הוצאתי את כל הבגדים שלי והחפצים שלי מהמגירות והארונות. 'זה לא שווה את זה, מי הוא בכלל שידבר עלי ככה? יכולתי לספוג את כל השיט שלו למרות שהוא לא צודק אבל להגיד לי שלא שמרתי ולא עשיתי את העבודה שלי על הצד הטוב ביותר הוא שקר אפילו באוזניו.' סירבתי לבכות והדמעות חנקו את גרוני. רציתי לצרוח ולהעיר את כול רוחות. הדלת שלי נפתחה בתנופה.
ובקסטר בכל גודלו החייתי נכנס לחדר שלי בהתפרצות. התעלמתי מימנו והמשכתי לארוז את כל החפצים שלי.
"אנטואלה תעצרי." המשכתי לארוז בכעס.
"זה שתמשיכי לחבוט בבגדים שלך לא ישנה כלום."
"על תדאג עוד פחות מעשר דקות אני כבר לא יהיה הבעיה שלך."אמרתי בכעס.
"את מסוגלת לעזוב בלי להיפרד מאנה?" עצרתי את מעשי והבטתי בו.
"זה מה שחשבתי. אני לא רוצה שתעזבי."לחש והתקרב אלי לאט כיאלו אני חיה טורפת שעליו להתקרב לאט כדי שאני לא יברח. "את צריכה להבין 90% אין לי מושג מה אני עושה." לא רציתי לשמוע את מה שיש לו לאגיד נימאס לי מהסטירה-נשיקה הזו שכל אחד עושה לי."התוכנית הזו נועדה כדי להעסיק את אנה ולתת לה תחושה שהיא עושה משהו, לא רציתי שיהיה יותר מידי זמן פנוי להתסגר בחדרה." השפיל את מבטו.
"תיראי בסך הכל אנה מאוד אוהבת אותך וכשהלכת מהמשרד היא צרחה כל כך חזק שכאבו לי את האוזניים והביטה בי בשנאה כמו שאף פעם לא הביטה בי."
הוא התיישב על המיטה ונאנח .גרם למיטה לחרוק ולרדת למטה.
"אני.. אני.. תעזרי לי פו." עדיין כעסתי עליו אבל הבנתי שהוא מנסה לעשות כמיטב יכולתו בתור אבא שלה אבל זה לא אומר שאני צריכה לסבול את כל השיט הזה שלו יש גבול לכל דבר הייתי שם ואני לא מוכנה לחזור לשם לקח לי המון זמן לצאת מהמעגל הזה ואין לישום כוונה לחזור לשם.
"תיראה אני מבינה אותך אבל כל דבר שאני עושה לא מספיק טוב בשבילך. אולי אתה צודק והעבודה הזו לא מתאימה לי." השפלתי מבט וסילקתי מפניי את התלתל שנפל. תלתל שוב נפל והפעם בקסטר הזיז אותו למאחורי אוזניי. מבטי לכד את מבטו וראיתי כל כך הרבה,
עיניו היו רדופות ועייפות, לא מהסוג שהולכים לישון וזה נעלם מהסוג של כאב ענק ופחד מהלא נודע.
הוא ליטף את פניי. איך בנאדם יכול להביא אותי לכל כך הרבה רגשות שונים. פחד, כעס, הבנה והתרגשות בבת אחת ובאותו עונה. הגבר הזה מבלבל אותי, הוא עוד יעשה אותי חולה. ראשו התקרב אליי. שפתיי נפתחו והלב שלי דפק חזק כשהוא התקרב אלי. מה יש בגבר הזה שמושך אותי ככה. הרגשתי את הבל פיו מדגדג את פניי. החנקתי גניחה. בקסטר אחז בחוזקה בראשי, עצמתי את עיניי.
אלוהים רק לפני חמש דקות שנאתי אותי ועכשיו אני כמהה למגעו. הו תראו תראו אותה גברת בשינוי אדרת לעולם לא תוכלי לשנות את הטבע שלך. הזמזום אמר בגועל.
לפני שהבנתי מה קורה שפתיו היו עלי ונישקו אותי בעדינות. בעדינות שלא ידעתי שקיימת בו. שפתיו היו חמות.
לשונו משדלת את שפתיי להיפתח. גנחתי בפיו. בקסטר פירש את זה כהזמנה והרים אותי לרגליו ורגליי היו בצדדי גופו, אחזתי בראשו והעמקתי את הנשיקה, במהרה הנשיקה שהתחילה עדינה נהפכה להיות פראית הרגשתי שלשונו עושה אהבה עם לשוני. גנחתי בתגובה ובקסטר גנח בפי. ידיו עקיפו והצמידו אותי אליו. הייני כל כך צמודים ששום דבר אפילו לא פיסת נייר יכולה לעבור בנינו. ידיו הרימו מעט את החולצה וידיו המחוספסות ליטפו את עורי. לעזעזל מה הוא עושה לי.
הדלת נפתחה. ירדתי במהירות מרגליו וכמעט נפלתי. ניגבתי את פי עם מפרק ידיי.
אנה הקטנה בליווי מדריד נכנסו לחדר, מדריד קלטה את הסיטואציה ונעצרה במקומה."אני כל כך מצטערת הייתי צריכה לדפוק." אמרה במבוכה לא נסתרת.
"חכי." נהם ברגזנות וסידר את חלוציו. אנה שלא הבינה קפצה עלי הרמתי אותה והנחתי אותה על המיטה והתיישבתי לידה. עינייה היו אדומות מבכי ושפתיה נפחות.
"אני מצטערת אדוני לא תיארתי לעצמי שתהיה כאן." אמרה בשקט וסומק קטן הזחל לחייה.
"אנה שיגעה אותי עד שלקחתי אותה לכאן."המשיכה להסביר. בקסטר נהם.
"את יכולה ללכת ותורידי את החיוך החתולי שלך." מדריד חייכה אף יותר ויצאה במהירות מהחדר.
שכבתי על המיטה ליד אנה וליטפתי את פניה.
ניגבתי את עינייה הדומעות. "הכל בסדר תינוקת שלי אני כאן." אנה כרכה את ידיה סביב צווארי והניחה את הלחי שלה בלחי שלי.
עצמתי את עיניי ושאפתי את הריח שלה והיא הריחה בדיוק כמו בקסטר. עדיין חשבתי על הנשיקה המדהימה הזו מעולם לא נישקו אותי ככה. המיטה שקעה תחתיי. פקחתי את עיניי וראיתי את בקסטר על המיטה מולי מביט בי ומלטף את שפיו באצבעותיו הענקיות. הוא הניחה את ידיו על מותניי וגרר אותי ואת אנה שנשענה עלי אליו עד שלא נותר רווח. הבטנו אחד בשני בתשוקה שלא ידעתי איך לפרש במיוחד אחרי מה שקרה קודם לכן. למרות מבטו המפחיד היה בו משהו שמשך אותי אליו כמי אל מגנט. כעבור זמן מה אני לא בטוחה כמה זמן עבר ובקסטר קם הרים את אנה מימני שלא עשתה לו חיים קלים היא אחזה בי חזק עדיין לא מוכנה לשחרר פירשתי את זה כחרדת נטישה .מעניין איפה אמא שלי.
היא בכתה ובעטה בו עד שהניח אותה בחזרה עלי.
"אדון מקסוואל.."
"בקסטר." תיקן אותי בחיוך מתנצל וגרם לי לחייך.
"בקסטר לא מפריע לי שהיא תישן כאן איתי, המיטה הזו גם ככה גדולה." אנה הרימה את עצמה מימני והביטה בי בהתרגשות.
"שבת לחיים ילדונת?" טפחתי על אפה והיא צחקה.
"באמת לא מפריע לך?" לחש.
"לא, אני לא אוהבת לישון לבד והיא תהיה חברה מדהימה."
בקסטר ניראה כיאלו הוא שוקל את דבריי באמת אהבתי את אנה ראיתי בה את עצמי יש בנינו המון קווי דימיון וממש יכולתי לחוש אותה ולזהות מה היא צריכה מימני.
"אם כך בסדר, אני ישלח את מדריד עם בגדי פי'גמה ובגדים למחר." הביט בי פעם אחרונה ויצא מהחדר.
"אז אנה מה תרצי לעשות?" השעון הוראה על חמש בערב.
וואו זה היה חתיכת יום מאתגר.
הבטן שלי נהמה והזכירה לי שלא אכלתי כלום מהבוקר.
"בואי אנה, בואי נכין ארוחת ערב." קמתי מהמיטה ואנה אחרי, ירדנו ביחד במדרגות.
הוצאתי מצרכים לסנוויצים והכנתי לה כריך חביתה עם שלושה סוגי ירקות ותה קר והושבתי אותה על הכיסא באי
והכנתי לעצמי כריך טלה עם ממרח זיתים והכנתי גם לעצמי תה אבל חם. ישבנו זה ליד זו ואכלנו בדממה עד שלא נישאר פירור על הצלחת.
"רוצה לצפות קצת בטלויזיה?" חוץ מאימי וג'ון אף אחד לא ידע שאני מכורה לתוכניות ילדים ולסדרות מצויירים. אהבתי להתכרבל מתחת לסדינים עם פוקפורן ולצפות ב"עוגי והמקקים". אנה הנהנה בראשה והלכנו למבוא.
שמתי את הסרט של בובספוג.
"תשבי פו עד שאני יבוא, אני מכינה לנו פוקפורן." קיוותי שיש. אנה נבלעה בתוך הטלויזיה ולא הגיבה לי.
"אנה, אנה, אנה." כמעט צעקתי. אנה הביטה בי.
"לא לזוז עד שאני באה מובן?" היא נהמה כמו אביה וחזרה לצפות בטלוויזיה.
חזרתי למטבח והרתחתי את המים לתה נוסף והוצאתי שקית פוקפורן למקרוגל.
הכנסתי את השקית למיקרוגל ולפי ההוראות זה אמור להתחמם שלוש דקות, כיוונתי וסגרתי את הדלת.
צילצלו בפעמון, בטח זו מדריד.
פתחתי את הדלת ואריק עמד מולי בחולצת טי שחורה צמודה ומכנס ג'ינס. הוא נשען עם ידו על השקוף.
"היי לך ילדה יפה." מה הוא עושה כאן עם הגוף המושלם הזה. המשכתי לנעוץ מבטים בגופו.
"לא אמרו לך שזה לא יפה לנעוץ מבטים עלמתי היפה?" ומשך באפי כמו שמושכים לילד ואומרים לו 'גנבתי לך את האף'. "לא תזמיני אותי להיכנס?" שאל במבטא הכבד הזה שלו.
"הייתי שמחה אבל אנה אצלי אז לא.."
אריק משך תלתל. "אני יכול להיות ילד טוב." לחש.
הצל הגדול שאג. עיניו ניראו מטורפות. מדריד הביטה בי בהרמת גבה. "בקסטר? מה אתה עושה כאן?" התיישר אריק ושאל בקסטר עם המבטא הכבד שלו.
"לא עניינך אריק." נהם בכעס.
"הבת שלי ישנה כאן היום תלך, תחזור ביום אחר אני בטוח שאנטואלה תכניס אותך." והביט בי בכעס. רציתי להסביר לו שאריק הגיע ללא הזמנה מצידי אבל הוא הפחיד אותי יותר מידי והוא גם לא צפוי אז העדפתי לשתוק.
מעניין מי אמר משפט דומה לזה... ילדה קטנה ועלובה את ממש מוכשרת בבחירת גברים עלובים. הזמזום בקולי התגבר.
"שיהיה לך ערב טוב אן." אמר אריק והלך.
מדריד ובקסטר נכנסו. בקסטר הגיש למדריד את התיק והלך בעקבות אריק. שום נהימה שום שאגה הוא התייחס אליי כמו כל סחורה סוג ב'. לרגע חשדתי שהוא עשה בירורים עלי והגיע לאמת. לא ידעתי מה אני יעשה עם הוא יגלה את האמת.

מדריד העבירה לי בחוסר סובלנות את התיק של אנה.
"יש כאן פי'גמה להיום ובגדים חלופים למחר, מברשת שיניים ואת הבובה אהובה עליה."
בדיוק ברגע הזה המקרוגל צפצף. "הכנתי פוקפורן תירצי קצת?" היא כיווצה את שפתיה המשוחות באודם חום שוקולד.
"לא." מה נכנס בה עכשיו.
"קרה משהו? את כועסת עלי?" היה הזיזה את ראשה מצד לצד בתימהון "אל תסתכל על הקנקן אלה במה שבתוכו." אמרה בשקט ויצאה בטריקת דלת.
אלוהים גנחתי מה עשיתי. נתתי לעצמי מכה בראש. לא ידעתי איך לפרש את הנשיקה ביני לבין בקסטר ואת הביקור המפתיע של אריק לא רציתי להתעסק בזה ולהתעמק בזה ודחקתי את לפינת ראשי.
ניערתי את ראשי ולקחתי את הפוקפורן מהמיקרוגל ושפכתי את תכולתו לתוך קערה לבנה שמצאתי באחת המגירות
ושבתי לאנה שעדיין הייתה שקועה בסרט של בובספוג.
מדי פעם היא צחקה וגיחכה.
"פטריק." לחשה והביטה בי.
"נכון מאוד תינוקת שלי." ליטפתי את ראשה שכבנו ביחד על הספה אני מאחוריה, עם פוקפורן לידה אך בהשג ידי וצחקנו ביחד מהמסע של בובספוג ועל כל המכשולים שתקפו אותו בדרך.
התינוקת שלי התחילה לזמזם עם בוספוג את השיר,
"אני בובי בוטן, אתם בובי בוטן, כולם בובי בוטן, בובי בובי בובי בוטן כן." נישקתי את ראשה.
אחרי שעה ארוכה השעה כמעט שבע בערב.
"אני רוצה לראות את הילדה שלי בארוחת הערב." ציווה בקסטר בתוך האוזנייה.
קמתי מהספה ואני רואה שהקטנה שלי נירדמה.
הוצאתי את הקשר מהכיס.
"בקסטר, אנה נירדמה." כאב לי להעיר אותה היא ניראה כל כך שלווה ורגועה.
כעבור כמה דקות שמעתי דפיקות בדלת. קמתי לפתוח.
ובקסטר היה בדלת.
"מתי היא נירדמה?" שאל.
"אני לא יודעת, ראינו בובספוג ואכלנו פוקפורן מתי שהוא במהלך הסרט היא נירדמה." אמרתי בשקט.
"בובספוג?"
"זו סידרת ילדים על ספוג וכוכב ים שגרים מתחת למים." גיחכתי, הוא קימט את מצחו.
"עד שלא תיראה לא תבין." עיניו הביטו על שפתיי.
"היא אכלה משהו?"שאל ושאף אוויר.
אוף האיש הזה שהשפיע על הלבידו שלי בצורה קשה.
"כן הכנתי לה סביבות השעה חמש בערב כריך עם חביתה וסלט." בלעתי את רוקי.
הוא התקרב אלי.
"יופי, אז תניחי לה לישון." התקרבתי גם אני.
"כן." הוא הרים אותי וסגר את הדלת ברגלו. בקסטר צמיד אותי לדלת ונישק אותי כמו איש רעב ואני האוכל שלו.
ידו גלשה וסחטה את החזה שלי. כל מגע שלו בי הטריף אותי, גנחתי כשהוא משך את הפיטמה שלי מעל החולצה ולש את החזה שלי בידו השנייה בקצב אחיד.
הוא נישק את צווארי והמשיך לפתל את פיטמתי באצבעותיו המיומנות. גנחתי חזק. הוא הצמיד את מצחו למצחי.
והתנשף. רגליי היו סביבו והיד השנייה שלו גלשה לעבר התחת שלי והצמידה אותי לעבר המפשעה שלו.
בקסטר הוריד אותי על רגליי והסיר את ידו מהחזה שלי.
למה הוא הפסיק. כי הוא גילה שאת יותר מידי קלה להשגה גברתי הזנותית. בשנייה עברת מילדה טובה להתנהגות זנותית.
"אני מצטער אני לא מבין מה נכנס בי. זה היה טעות." מביך, מביך מביך, עדיף שלא היה אומר כלום. לרגע לא האמנתי שהוא אמר את זה וגופי התקשח בתגובה נעצתי בו מבט דקה ארוכה. 'למה אני תמיד נופלת על גברים שרואים בי טעות'
"כן.. טעות." לחשתי. הלכתי למטבח ושתיתי כוס מים מקרים מהמתקן שתיה שהוצב על השיש האפור. הרגשתי מושפלת עד אפר. מילה אחת הספיקה לצנן אותי ולהרגיש חשופה מידי לידו טעות.
עצמתי את עיניי. "אני רוצה להיכנס להתקלח עם לא אכפת לך." אמרתי בקשיחות שלא התכוונתי. הייתי חייבת להתרחק מימנו כדי לנשום שוב כמו שצריך, לידו לא הצלחתי לחשוב טוב המוח שלי היה מעורפל ואבוד.
"לא התכוונתי לזה אנטואלה." לחש בצרידות וגופו הגדול בלבל אותי יותר. לקחתי אוויר עמוק.
"כן התכוונת אחרת לא היית אומר את זה, בכל מקרה אתה צודק אנחנו עובדת ומעסיק אין לנו צורך בלהתלכלך בטעויות כאלה." הסתכלתי בעיניו, עיניו החומות סחפו אותי לרגע.
"לא התכוונתי .." קטעתי את ההסבר שלו לא הייתי המצב לשמוע תירוצים.
"בקסטר אתה צודק, זה היה טעות שלרגע סחפה אותי מבטיחה לך שזה לא יקרה פעם הבאה, אז כעת ברשותך." לא יכולתי להמשיך להחזיק את הדמעות, אני חייבת שהוא יצא מכאן עכשיו. בקסטר שיגר לי מבט אחרון לפני שיצא. לא רציתי לחשוב על בקסטר. פתחתי את המקפיא וראיתי בן אנד ג'ריס בטעם שוקולד וניל.
הוצאתי את הקופסה ולקחתי כף מהמגירה והלכתי בייאוש לסלון. חלצתי לאנה את הסנדלים.
נכנסתי לvod לקטגוריית ילדים וראיתי את הסרט גשם של פלפל. הסרט נתן לי הסחה טובה וכך גם הגלידה.
אכלתי חצי קופסא של גלידה ולא האמנתי שנפלתי לקלישאה הזו. הזמזום בראשי התעצם.
חשבתי נבונה, חשבתי... לא נתתי למחשבה להמשיך והגברתי את עוצמת הטלוויזיה.
זמזמתי את השיר הסיום. כשהכתוביות הופיעו על המסך הרמתי את אנה לחדר שלי למעלה. הילדה הזו ישנה חזק. עליתי במדרגות לאט ובזהירות לא רציתי להחליק איתה. הדלת של החדר שלי הייתה פתוחה, מוזר הייתי בטוחה שסגרתי אותה.
הנחתי את הקטנה על המיטה וירדתי למטה לקחת את התיק מהאי שבמטבח והחלפתי לאנה בעדינות מבלי להעיר אותה את השמלה שהלבשתי אותה בצהריים לפיג'מה. נכנסתי למקלחת ושטפתי מעלי את כך הזוהמה. השתדלתי כל כך לא לבכות ולא להרגיש טיפשה שגבר כמוהו לא רצה אותי.
הדמעות נשטפו במקלחת ונותרתי מתחת למים עד שרוקני את מחסנית הדמעות שלי.
לקחתי שני מגבות והייבשתי את גופי ואת שערי. צחצחתי שיניים והבטתי בראי, עיניי היו נפוחות ועצובות.

"תמיד משתמשים בך כמו ממחטה, את הנערה שנוצרה להסחת דעת עם פנים כמו שלך וגוף קטלני כזה איך את לא חשפנית?" המשפט של איידן הדהד בראשי.
איידן הוא חברו הטוב של ג'ון ובכל פעם שג'ון הסתובב הוא הטיח בי עלבונות ואמר לי עקיצות מיניות. הוא היה מביט בי בעיניים הזאביות שלו לא כאל בנטדם כאל נתח בשר שאליו לנגוס כדי להרוות את רעבו.
שנאתי אותו, שנאתי את העובדה שהייתי צריכה לשבת איתו באותו שולחן ולארח אותו בביתי . יום אחד סיפרתי לג'ון מה היידן אומר לי בכל פעם שהסתובב או שלא היה נימצא, ג'ון התרגז עלי וקרא לי שקרנית ואמר לי שאני טועה. "תפסיקי לסכסך ביני לבין החברים שלי חתיכת שקרנית." הטיח בי באכזריות ויצא מדלת הדירה שלנו ולא שב שלושה ימים.
תמיד הייתי מקום אחרון אצלו נתתי הכל כדי שהיחסים ביננו יצליחו, לפעמים הייתי מרגישה שאני זו שלובשת את המכנסיים בקשר ולא היידן .מאותו יום לא הזכרתי יותר את היידן, והיידן שהבין שחברו הטוב אינו מאמין לי נהיה אכזרי יותר ועקץ אותי יותר, והעז יותר.
ביום ההולדת עשרים ואחד של ג'ון חגגנו לו כל החברים בבר השכונתי. ג'ון היה כל כך שיכור שהוא נרדם על הדלפק.
הלכתי לשירותים עם אנאל שהייתה שיכורה כמוני, אנאל נכנסה לאחד התאים ואני תיקנתי את האיפור מול המראה ומשום מקום היידן צץ ודחף אותי לאחד התאים הפנויים ונישק אותי בכפייה לקח לי זמן להבין כי הייתי שיכורה, הוא שלח ידיים לגופי צבט, משך ונשך עד שצרחתי בכל קולי התפללתי שמישהו ישמע אותי הוא ניסה לחסום את פי בידיו המגעילות המשכתי להילחם בו ולצרוח עד שאחד המאבטחים שמע אותי נכנס וגרר את היידן מחוץ לבר. המוח שלי היה מעורפל ידעתי שיום אחד זה יקרה וזה רק שאלה של זמן היידן היה מסוג הבחורים שנשים רואות בחשוך ועוברות צד . היידן היה גבר רזה עם כרס בירות ענקית שיערו היה קצוץ בתספורת צבאית, עיניו קטנות ומצייצניות, לשונו תמיד השתרברבה מחוץ לפיו כמו סוטה חולני. התיישבתי על מכסה השירותים הרגשתי מלוכלכת ומזוהמת חבר שלי מעולף בבר החברה הכי טובה שלי רוקדת על הרחבה ואני כאן לבדי. שני מלצריות ניגשו אלי ושאלו לשלומי נתנו לי כוס מים וניקו את צווארי היכן שהיידן נשך אותי והשאיר לי חבורה סגולה. אף לא אחד מ"חברי" לא היה כאן.
ביום שאחרי בסביבות השעת הצהריים כשהמתנתי במתח ובכעס לג'ון שיקום, כשהוא קם סיפרתי לו מה קרה עם היידן וכמה אכזרי הוא היה ואיך הןא גרר אותי לתאי השירותים והכאיב לי, הראתי לו את סימני הנשיכה שהשאיר היידן על צווארי שנהיו היום בצבע סגול שחור בוהק. ג'ון הלך עצבני להיידן כדי להתעמת איתו. ג'ון חזר בערב עם עיניים אדומות כניראה עישן את אחד הגו'נטים שלו שהפכו מהרגל זמני לאחד קבוע.
ישבתי בסלון מתוחה ומחכה בצפייה לג'ון לא הייתי רגועה עד שראיתי אותו. כשג'ון עמד מולי והביט בעיניי ראיתי את זה, ראיתי כיצד היידן סובב את הסיפור וגרם לג'ון להאמין לו. עצמתי את עיני חשבתי שהפעם ג'ון יאמין לח אני כבר לא יודעת מה לעשות, הייצי מיואשת עצבנית מושפלת ועייפה. "אל." לחשתי לג'ון שמבטו היה מיוסר והלכתי לחדר השינה שלנו. חשבתי שסוף סוף החבר שלי יגן עלי ובמקום זאת הוא מגן בחירוף נפש על חברו ואני עדיין לא מבינה למה. ג'ון נכנס לחדר בעקבותי ושכב מאחורי במיטה הקטנה שרכשתי בעבודה שלי כדיילת איפור.
"את בטוחה שלא עשית שום דבר כדי לעודד את היידן לעשות צעד כזה?"לחש והפר את הדממה.
הסתובבתי לעברו עיניי היו אדומות והדמעות שלי ירדו במורד פני. "אתה באמת שואל אותי?" ידי נשלחה באופן אוטומט ללטף את סימן הנשיכה שעל צווארי.
"עזוב, אני רק רוצה לשכוח מכל זה." חזרתי לשכב, הרגשתי כיצד הלב שלי רועד, גופי פירכס בגועל, המוח שלי עבד שעות נוספות שידר לי בכל פעם את הזיכרון הארור הזה שרק רציתי לשכוח.
"כן בואי נשכח מכל זה."הוא ליטף את גבי והסית את הגופיה מכתפיי.
"אלוהים, החברה שלך הותקפה מינית בידי החבר המטומטם שלך ואתה עוד רוצה לעשות סקס?" עצמתי את עיניי ולא האמנתי, לא האמנתי שהגבר שהאיר על חיי, הגבר שאיתו תכננתי להקים יום אחד קן משפחתי התנהג בחוסר אנושיות כזו. ברגעים כאלה התחשק לי לעזוב אותו ולהשתחרר מכבלי הקשר שלנו אבל פחדתי כי הוא הבנאדם היחיד פלוס מינוס שנישאר לי בחיים הייתי כל כך בודדה שנשענתי בכל כוחי על הקשר הזה.
קמתי מהמיטה והתיישבתי בקצה המיטה בייאוש אני עדיין לא בטוחה שמה שאני מרגישה אליו הוא אכן אהבה, כשאוהבים לא מתנהגים ככה .פשוט לא. עצמתי את עיניי ואמרתי לו "אני חושבת שכדאי.."
ג'ון קם מהמיטה בכעס ובתנופה מהירה ויצא מהדירה הוא ידע מה רציתי לאגיד והוא לא עמד בזה.
באותו היום פחות או יותר השמדתי את כל הדירה.

לבשתי את המכנס הלבן של בקסטר וגופית סבא לבנה שהייתה גדולה עלי במספר מידות ונשכבתי ליד אנה שהייתה לי נחמה.
התקרבתי אליה וחיבקתי אותה חזק, כל כך רציתי את אמא שלי לידי שתלטף את ראשי כמו שאני מלטפת את ראשה של אנה. נירדמתי בכירבול עם אנה.

התעוררתי וכדור חם טיפס עליי. פקחתי את עיניי ושני זוגות עיניים חומות כדבש הביטו בי בחיוך.
"בוקר אור מתוקה שלי." אמרתי בקול צרוד של בוקר.
אנה הניחה את ראשה על חזי ואני ליטפתי את ראשה.
הילדה הזו סילקה מעלי כל מחשבה רעה והכניסה המון אור לחיי.
"בואי נתקלח מתוקה."לחשבתי לה. אנה קמה מימני במהירות שלא הייתי מרוצה ועמדה על רגלה.
קמתי בעייפות מהמיטה אחזתי בידה ונכנסנו לאמבטיה ביחד. סימנו את שיגרת הבוקר הלבשתי אותה בחצאית קצרה לבנה וחולצה עם לגו ' I'm Barbie girl 'בורוד בכתב בלון עם נצנצים. נעלתי את הסנדלי הגליאטור החומות. אספתי לה את השיערה לשני קוקיות מכוון שלא היה לי גומיות סלסלתי את שערה סביב הקוקו.
היא ניראת כל כך מתוקה.
לבשתי שמלה עד ברכי עם הדפס של גולגולת, נעלתי את הסניקס הלבנות היחידות שלי והתאפרתי קלות מול שידת האיפור. נתתי לשיערי לצנוח סביב ראשי כהילה אלפי תלתלים קפיצים גדולים נפלו סביבי בצבעי השמש ובגווני חום ובלונד. ירדנו למטה.
השעה הייתה כמעט שבע בבוקר.
הרתחתי את המים לתה בשביל אנה וקפה בשבילי.
הוצאתי כנפי עוף מהמקפיא והנחתי בתוך הכיור שיפשיר עד הצהריים.
הצטערתי שלא היה גרנולה או איזה יוגורט.
"אנה מתוקה שלי מה תרצי לנשנש עד לארוחת הבוקר?" שאלתי אותה. היא פתחה את המקרר ועיינה בתכולה של המקרר. והצביעה על חפיסת שוקולד.
"לא אנה, זה לא בריא. תבחרי משהו אחר." אנה מחתה ועינייה הפצירו בי. אני לא יכולה לעמוד מול הנסיכה הקטנה הזו ולסרב לה.
פתחתי את החפיסה והוצאתי שורה של שלושה קוביות שוקולד והגשתי לה.
המים רתחו והכנתי לה תה קר ללא סוכר כי יש לה שוקולד ביד ולי הכנתי קפה ללא סוכר.
הנחתי את אנה על הכיסא באי והגשתי לה את התה.
ששמעתי שלושה דפיקות בדלת וניגשתי לפתוח.
בקסטר חסם את הכניסה בגדולו הממדי.
"בוקר אור." אמר בצרידות.
"בוקר אור." השבתי ונכנסתי לבית. השארתי הדלת פתולה עמדתי ליד האי קרוב לאנה.
בקסטר ראה את ביתו מאורגנת ומוכנה.
אנה פרשה את ידיה לצדדים כשאביה התקרב לשולחן.
הוא אסף אותה לחיבוק דוב ענק כשמבטו נישא אליי.
השפלתי את מבטי לכוס קפה שהיה ברשותי אני צריכה את המנה לפני שאני מתמודדת איתו.
"קפה?" הצעתי. בקסטר הנהן והניח את אנה על הכיסא שהמשיכה לקחת ביס קטן מהשוקולד ולגימה מהכוס תה.
הסתובבתי לעבר הקמקום לפני שזוג ידיים כלואו אותי.
"אנטואלה." לחש בצרידות. אני לא מסוגלת להתמודד עם זה, אני לא יכולה להיות יותר השק של כל שופכי הזרע. הוא לא מה שאני מחפשת.
"די." לחשתי לא רציתי לעשות סצנה.
"די מה?" הוא ריחרח את שערי.
"יש לך ריח משגע אן." לחש והתקרב עד שהרגשתי את המפשע שלו.
"תפסיק." למה כל הגברים שאני מכירה לא מסוגלים להבין מה זה 'לא'. התעצבנתי.
"אני לא מעוניינת. חשבתי שיישרנו אתמול קו. תפסיק זה טעות." אמרתי בשניים חשוקות.
"זה מרגיש לך כמו טעות?" לחש באוזניי ופרס את ידו על בטני. לא,"כן."
בשנייה אחת בקסטר התנתק מימני.
"זה בגלל שאני מכוער?" שאל בפגיעות. מה? הסתובבתי עליו. ראיתי פגיעות בעיניו לשנייה אחד ועיניו שוב התקשחו כהרגלן, האם האיש שניראה שלא מפחד משום דבר, עם ביטחון שיכול ללטף את כיפת השמיים אמר את מה אמר הרגע.
"למה אתה אומר את זה." שאלתי. באותו רגע רציתי לרדת על ברכיי וללקק אותו ולהראות לו שיופי זה שום דבר בשבילי. התאפקתי.
הוא ליטף את הצלקות שלו ואת האוזן החסרה. הנהן בראשו כיאלו הוא מבין מדוע אני לא מעוניינת.
"כן. צודקת זה טעות." עיניו התחדדו יותר והתקשחו יותר.
"בקסטר.. זה לא קשור." ניסתי לגעת בו ובשנייה האחרונה הוא התרחק.
"שלא תעיזי לרחם עלי."שאג.
עצמתי את עיניי כי הוא הזכיר לי יותר מידי את ג'ון.
תמיד הם במרכז, הם הסובבים ולא מוכנים לשמוע אחרת. פקחתי את עיניי והתחמקתי ממבטו המלא שנאה חדשה. אין לי אנרגיות לריב, לצעוק או להסביר לו. שיבין מה שהוא רוצה להבין. הייתי שם יותר מידי זמן ואין לי שום כוונה לחזור לשם.

"אנה תגידי ביי לאבא לפני שניצא לטייל." הורדתי את אנה על רגליה שקיפצה על עבר אביה.
היא חיבקה את רגליו. "אבא." לחשה. כיאלו מבינה מה מתרחש לנגד עינייה.
אביה שרק מהמראה שלה נמס הרים אותה.
ונישק לשני תפוחי לחייה והיא עשתה לו אותה הדבר.
הוא הוריד אותה על רגליה והיא רצה לאחוז בידיי.
תחבתי את האוזנייה באוזני.
"הכלבים קשורים?" שאלתי בשקט. בקסטר הדליק את הקשר. "קשרו את הכלבים הן יוצאות." ציווה בביטחון.
יצאתי עם אנה מהדירה כעבור דקה ארוכה גם בקסטר הצטרף. נעלתי את דירתי והלכתי עם אנה בהתעלמות מוחלטת מימנו. היה לנו כמעט ארבעים דקות לפני ארוחה. הלכנו לעבר החורשה אני ואנה, רציתי כל כך לחקור את הסביבה. נכנסנו לעבר החורשה העצים, החכנו ביניהן בעצילתיים. המשכנו להסתובב ולצחוק אני ואנה שעה ארוכה.
השעון צפצף והוראה על 8:50.
עשיתי עם אנה תחרות מי יגיע ראשון לטירה.
ננתי לה לנצח אותי.
"מתוקה שלי את כל כך מהירה אני לא עומדת בקצב." גנחתי בזיוף מאחור כשאנה עקפה אותי והגיעה לטירה לפני, היא צווחה וצעקה בניצחון.
חייכתי עליה ורדפתי אחריה כשהיא בורחת וצועקת בקולי קולות. "זהו אנה גמרת אותי בואי נלך לאכול." אמרתי בצחוק מתגלגל.
ואספתי את ידה וצעדנו לעבר האולם. איחרנו בכמה דקות והמלצרים בדיוק עזבו.
"תיראו תיראו את גברת המאחרת. לא ידעתי שיש מישהי שנירדמה במשמרת שלך בקסטר." אמרה הבלונדינית בערסיות. גילגלתי את עינייה והתיישבתי במקום הרגיל שלי וכך גם אנה שלי. "את יודעת בעולם שלי משרתות שמאחרות נוהגות להתנצל." האישה הזו בוחנת את הגבולות שלי. רציתי כל כך למחוץ את פניה ולרסק משהו אליהם אך לא ידעתי מה מידת הקשר בינה לבין בקסטר. שמרתי על זכות השתיקה.
"מה קרה בלעת את הלשון? לא תברכי אותי בבוקר טוב ותיקני אותי באיזה עוגייה?" אמרה בלעג.
"אנה מה תרצי לאכול, והפעם לגוון." דרשתי בחיוך.
אנה חייכה אלי והצביעה על סלט ירוק, ועל הביצים המקושקשות. מילאתי לה את הצלחת והוספתי לה שני לחמים קלועים וגבינה לבנה.
מרחתי על הלחם את הגבינה והגשתי לה מזגתי לה תה מעט חם.
"אין לך מה לאגיד גברתי החסודה?" שמעתי את הלנה מגחכת . "מספיק ג'ס לא ליד הילדה שלי." המשפט הזה הדהד בראשי מספר פעמים. מצמצתי מהר כדי לא לבכות.
אף אחד אף פעם לא הגן אליי משום מה די ציפתי שבקסטר יגן עלי. מאוכזבת מזגתי לעצמי כוס קפה וחיכתי בסבלנות עד שאנה תסיים לאכול.
"בקסטר כמה אורחים צפויים להגיע לאירוע?"
בקסטר עצר באמצע הביס. "אני חושב שמאה אנשים. הזמנתי רק את המעגל הקרוב אליי."
"אני כל כך מתרגשת." צווחה ג'ס.
"קנית שמלה?" זהיתי שזה קולה של הלנה.
"עוד לא, אין כלום בחור הזה עם בקסטר היה אומר לפני." אמרה והביטה בו בכעס.
"יכולתי לקנות שמלה מתאימה."
הם המשיכו לדבר על האירוע וראשי עף למקום אחר שהוא לא שיחות שטחיות של נשים שיטחיות. סוף סוף אנה סיימה לאכול ושיחררה אותי מאי נוחות שחשתי סביב השולחן.
"אבא, אבא." צווחה אנה. בקסטר הביט על הצלחת שלה.
"את יכולה לקום מתוקה." אישר לה והם נפרדו בחיבוק גדול. לפי הלו"ז יש לה היום רק שיעור אחד עם אדון הרשע איליה. אוף לא ידעתי מה לעשות אני יודעת שזה לא זמן טוב להתגרות בבקסטר אבל אני לא יכולה להשאיר אותה עם היצור הנאלח הזה. יש בו משהו מרושע.
היום אני מסיימת מוקדם יותר כי זה יום שישי .
היה לנו שעה עד לשיעור. "אנה רוצה ללכת להכין את הבלילה לעוגיות?"אנה הנהנה באושר. חייכתי וליטפתי את ראשה הלוואי שהיית יכולה לדבר איתי.
הוצאתי את הקשר לפני שיצאנו. "בקסטר אנה רוצה ללכת עוגיות אנחנו הולכות לדירה שלי."
"בסדר". יש.
יצאתנו מהאחוזה. צלצלתי למדריד. הוצאתי את המספר שלה מדף אנשי קשר שהשאירה אצלי.
בצלצול השני מדריד ענתה. "בוקר טוב במה זכיתי לשיחה ממך אנטואלה?"
"בוקר טוב גם לך. אני ואנה רוצות להכין עוגיות וכל המצרכים ניגמרו בבית אני אוכל להשאיל מהמטבח?"
"למה שלא תבקשי מהטבחים שיכינו לכם עוגיות?"
"כי.. כי אנחנו רוצות להכין."
"תסמסי לי מה את צריכה אני ישתדל להביא לך בהקדם"
"תודה מדריד."
"אין על מה יקרתי." וניתקה ללא שלום, ללא התראות פשוט ניתוק קר. זה ממש אופייני לאנשי הטירה הזו נאנחתי.
נכנסנו לביתי. הנחתי את אנה על הכיסא.
הרהרתי באנה ובאיליה ובמה שנעשה עכשיו, לא יכולתי להשאיר את אנה שלי עם המורה איליה.
פגשתי המון בחורים ומשהו בבטן שלי אומר שאיליה זה הבחור הרע, כשלא הייתי מקשיבה לתחושות הבטן בדרך כלל היה מתרחש אסון כואב והפעם התכוונתי להקשיב לעצמי בפעם הראשונה.
כשהכרתי את ג'ון בפעם הראשונה כשהייתי בת שבע עשרה הבטן שלי נימתחה כמו קפיץ ובישרה לי רעות, אבל הפה החצוף-מתוק בילבל אותי וגרם לי לסמוך עליו.
"אנה מתוקה שלי אני רוצה לבצע שיחה עם אבא תרצי לשבת כאן עד שמדריד תבוא או ללכת לצפות בטלוויזיה?"
אנה הצביעה לי על הסלון הרמתי אותה מהאי והנחתי אותה מול הטלוויזיה.
הלכתי לאי ומצאתי זווית שאני יכולה לראות את אנה.
חייגתי בלחץ לבקסטר.
"כן."
"בקסטר רציתי לדבר איתך הטיפול עם המורה איליה."
"על מה יש לדבר?"
"אני חוששת שעל המון." ניגבתי את הזיעה מכפות ידיי על שמלתי.
"אנה מאיזה שהיא סיבה לא מובנת מפחדת לשבת עם איליה... לא שאני ... מה שאני מתכוונת לומר זה... "
"מה את מנסה לומר?" אמר בחשדנות.
"לא, לא לא כלום, כלום יכול להיות שזה שטויות רק.. ךשוט אנה... אני.." לא הצלחתי למצוא את המילים כדי להסביר לו את התחושות הבטן שלי.
"אני חושבת.." אלוהים תעזור לי התחננתי.
"מה העניין אנטואלה יש לי המון עבודה?" אמר בחוסר סבלנות.
אני חוששת שגם אם אני יספר לו על התחושות הבטן שלי הוא לא יאמין לי.
"לא משנה מצטערת שביזבזתי את זמן." אמרתי בכאב וניתקתי.
הסתכלתי על הנייד הישן שלי ואז על אנה. אין ברירה כניראה אני יצטרך לשבת איתה כל טיפול.
הלב שלי לא אניח לי והבטן שלי המשיכה להתכווץ ולהימתח בלחץ.

היינו בדרכנו במדרגות לחדרה של אנה עם כל מדרגה שעליתי עמוד השידרה שלי נימתח והבטן שלי געשה.
נכנסו לחדר וראיתי את איליה עומד זקוף עם מבט שקוע בנייד. איליה הרגיש אותנו והסתובב בחיוך מזוייף.
לא טרחתי לזייף חיוך אלה הבטתי בו בזעף. אנה אספה את התיקה בצייתנות ושבה לאחוז בידי.
איליה פתח את המיני משרד. "רק אנה ניכנסת, אני מאמין שאדון בקסוואל דיבר איתך." אמר בחיוך לעגני.
"נכון דיברתי איתה והיא לא תיכנס." אמר בקסטר והבהיל אותי. החדר התגמד עם נוכחותו החייתית. מבטי נדד בין בקסטר לבין איליה שחייך חיוך ניצחון.
"אבא." צווחה אנה וניפנפה לו בידיה הקטנות. איליה פתח את הדלת לרווחה וסימן לאנה להיכנס, אנה איזה בידי וניסתה לגרור אותי לחדר.
כל מילה שאמרתי לה שיסע את ליבי. "אני מצטערת אנה אני לא יכולה להיכנס איתך." אמרתי לה בכניסה למיני משרד שאיליה כבר נכנס בחינניות ובביטחון שרציתי להרוג.
אנה הביטה והופיע לה קמט בין גבותיה. ניסתי להשתחרר מידה שהמשיכה לאחוז בי חזק.
"אני מצטערת מתוקה." לחשתי והתנתקתי בכוח מידה.
אנה הביטה בכאב ואז באביה.
הסתכלתי על בקסטר באכזבה. בקסטר התקדם לאנה ואמר."אנה לא יכולה להיכנס אבל אני כן."
עינייה נפקחו כמו שני אורות חג מולד ואיליה הסתובב כל כך מהר שכמעט נפל.
"אבל.. אבל.. אבל.." גימגם איליה.
הסתכלתי על בקסטר באהבה ענקית כשאסף את אנה וטרק את הדלת אחריו לא לפני שזיכה אותי במבט ארוך.

ישבתי במיטתה הקטנה של אנה וחיכתי בלחץ לסיום הטיפול שערך שעה. הצצתי בפעם המאה בשעוני וקיללתי אותו שהוא יזוז יותר מהר.
שעה ארוכה ישבתי על המיטה של אנה עד שהדלת נפתחה ואיליה יצא בראש מושפל מהמיני משרד והביט בי בשנאה יוקדת לפני שנימלט מהחדר.
בקסטר יצא כשהוא משחרר את הצווארו כשעניבתו משוחררת ושני הכפתורים העליונים פתוחים וידיו מאחורי גבו מתוחה. החולצה שלו נמתחה על גפו והדגישה את השרירים שלו שגרמו למבטי לנדוד על כל אחד ואחד מהם. הוא האיש הכי סקסי שאי פעם ראיתי ומה שהכי סקסי, שהוא לא מתאמץ להיות אחד כזה הוא פשוט כזה.
אנה אחזה במכנסיים המחוייטים של בקסטר בשמחה גלויה ובעיניים נוצצות. רציתי להפציץ אותו בשאלות לשאול מה קרה בטיפול ולמה איליה ברח, אבל לא ידעתי איך זה יתקבל אצל בקסטר הוא עלול לפרש רת זה אחרת אז שתקתי.
"איליה לא יעבוד פו יותר ביום ראשון בשעה שבע תתייצבי אצלי במשרד נצטרך לשנות את המערכת של אנה ולבנות לה אחת חדשה."אמר בקסטר בקול עצבני, הוא נישק את ראשה של אנה ויצא מהחדר בצעדים מדודים ובבטיחון.
הלב שלי עשה סלטה באוויר מהתרגשות שאני לא יצטרך לפגוש את האיש הנורא הזה אבל חיצונית נדמתי.
היה לנו זמן עג ארוחת הצהריים והיה לי רעיון לעשות פיקניק בחורשת היער, משום מה המקום הזה מושך אותי.
נכנסתי לדירה עם השקית שמדריד הביאה לי בטירה.
פרקתי את התכולה של השקית שהייתה מלאה במרכיבים של עוגיות ועוד מעבר, מכוון שהייתי במצב רוח נפלא החלטתי לאפות גם עוגות.
אנה הביטה בהתרגשות בשקית במיוחד כשראתה את קישוטי העוגה סוכריות צבעוניות בשלל צבעים שגרמו לאנה להזיל ריר.

התחלתי להתחיל להכין את הבלילה לעוגיות כשסיימתי הבאתי לאנה לשים על המגש והתחלתי להכין את העוגות.
הכנתי שני עוגות, עוגה אחת משלושה קומות לבן מוקה ושוקלד והשנייה עוגת שוקולד מסורתית לילדים.
כיוונתי את הטיימר של התנור והפעלתי אותו שיתחמם עד שאנה סיים.
תפסתי את אנה מלקקת את ידיה כשסיימה וצחקתח בליבי.

הוצאתי את העוגיית האפויות מהתנור והנחתי על עדן החלון שיתקררו מעט. והכנסתי את העוגות.
בחיפוש מהיר מצאתי ארבעה קופסאות איחסון, כי לא היה לי סלסלת פיקניק השתמשתי בשקית רב פעמית.
התחלתי להעמיס את העוגיות בקופסא עד לצילצול הפעמון.
פתחתי את הדלת ולא הופתעתי לגלות את שלושת הבנות. "תיראו תיראו מה סחפה לכאן הרוח." גיחכתי ופתחתי את הדלת כדי שהן יכנסו.
שרה נכנסה בצחוק מתגלגל. "תיראו תיראו מה הביעה עימה הרוח, ריח של עוגיות." צווחה בצחוק.
"אני עוד עלולה לחשוב שאתן מתבטלות בזמן עבודה."אמרתי בהרמת גבה.
"איך את יכולה להיות צעירה ועם זאת כל כך זקנה?" שאלה רבקה. תמיד הייתי כזו גם בתיכון מאז שאבי נפטר אימי נשאבה למערבולת של דיכאון. היא יכלה להיות יום אחד אמא טובה ששולחת את ילדה עם סנוויץ בתיק ויום אחד לשכב סמיטה במשך ימים ולהותיר אותי לבדי ולטפל גם בה. הייתי צריכה לפעמים להיות ערמומית כדי לגרום לה לשתות את הכדורים שהפסיכיאטר רשם לה פלא שהרווחה לא לקחו אותי מימנה, הכי כאב הימים האלה שלא הייתה להביט מבלי לבכות ואז לברוח מהבית לכמה ימים בטענה שאני מזכירה לה יותר מידי את אבי.
אהבתי אותה יותר מידי למרות שלפעמים התנהגה כמו ילדה קטנה ואני נהפכתי להיות ההורה האחראי.
התנערתי מהזיכרון והדחקתי אותו כהרגלי.
ראיתי את אווה ממרפקת את רבקה.
"או'ץ למה זה היה?" ושיפשפה את מותנה. אווה גילגלה את עינייה. "אני מצטערת לפעמים היא יכולה להיות ממש חסרת טקט." אנרה בחיוך מתנצל.
"איפה העוגיות? שמעתי שהן העוגיות הכי טעימות, יאמי." שרה חיככה את שני כפות ידייה.
"וגם על זה אני מתנצלת." אווה הצביעה על שרה.
צחקתי."זה בסדר גדלתי עם שניים כאלה."
אווה שרה ורבקה התמקמו בשולחן ליד אנה שחיכתה בחוסר סבלנות לעוגה עם הסוכריות שהיא משתוקקת כל כך.
הטיימינג מושלם התנור ציפצף ובישר לי שהעוגות מוכנות.
הוצאתי את העוגות והנחתי על השיש.
מזגתי מים לקפה ולתה בשביל אנה. לקחתי שני צלחות והעמסתי עליהן עוגויות והכנתי לכולנו קפה, אווה באה לעזור ולקחה את המגש העמוס משקאות לאי.
אני אחזתי בשני הצלחות של העוגיות והנחתי על האי.
"שאלוהים יעזור לי הכנת גם עוגות? זהו סופית אני מתה והגעתי לגן עדן." שרה הניחה יג על מצחה וצנחה על רבקה שצנחה על אווה.
אלוהים הבנות האלה פשוט משוגעות, צחקתי בסתר ליבי.
"אף לא ימות במשמרת שלי עלמותי הצעירות אז אנה תתפסו על עצמכן." אמרתי בכעס מזוייף.
"את הרגע חיקת את טום קרוז מאושן?" אמרה שרה בהלם.
"לא מטומטמת היא חיקת את דניאל מהסוכן 000." הגיבה לשרה.
הפעמון צילצל בדלת וניגשתי לפתוח ושניהן המשיכו להתווכח מהיכן נילקח המשפט.
אריק בק ואנדראי חיכו לי בדלת. גיחכתי.
"אני מבינה שגם אתם בהפסקה שעתיים אחרי שהתחלתם לעבוד." השלושה נכנסו כשאריק בראש.
"בייבי אני תמיד בהפסקה כשאת מכינה עוגיות." אמר בק במבט רעב.
"רק כשאת בהפסקה." לחש באוזניי אריק וגם לי להצטמרר.
אנדראי השקט נכנס לדירה ושיפשף את גבי.
השלושה הצטרפו לשלושה שכבר יושבת.
הרתחתי עוד מים לקפה והפעם אריק בא לעזור לי.
עבדנו ביחד ללא מילים, אני הוצאתי כוסות הוא שם את הקפה, אני מזגתי מים הוא מילה כוס עם סוכר. אני הוצאתי צלחת הוא העמיס בעוגיות. שמנו הכל על האי.
פיזרתי מעל עוגת השוקולד סוכריות צבעוניות ופרסתי אותה לקוביות בינוניו.
הנחתי בצלוחית שלושה עוגות לאנה עם מזלג וצלוחית עם עוגיות שמבטה נמשך באופן מטריד לעוגת שוקולד.
השישייה לקחה כל אחד לעצמו עוגה וגנח בתורו.
"לעזעזל אישה את גורמת לרצות לשלוף טבעת." גנח בק.
"אתה מדבר על אנה או על העוגה?" אמרה שרה כשהיא מלקקת את אצבעותיה הארוכות.
"זה משנה?" כל השישייה צחקה ואנה ניראת בעולם משלה.
בק שלא הפסיק לגנוח ולקחת עוד עוגה ועוגה אמר "אתן יוצאות היום?".
"לא עניינך, ותוריד את הידיים השומניות שלך מהעוגה ותיתן לעוד אנשים לאכול." רבקה סטרה לידו כשניסה לקחת עוד עוגה.
"בייבי אין שום גרם של שומן בגוף הזה." והצביעה על עצמו . האיש הזה הוא האיש הכי שחצן שאני מכירה, הוא כל כך מאוהב בעצמו.
"למה לא?" שאל אריק.
רבקה פתחה את פיה, "אתה באמת שואל? אתה לא זוכר מה קרה בפעם הקודמת כשיצאנו איתו?" .
אריק גירד את סנטרו. "צאו איתו בנות אני מבטיח לכן שהוא יתנהג כמו ילד טוב, נכון?" והביט בבק.
בק בלע את העוגייה בשלמותה."ברור אני יהיה הילד הכי טוב, אני אפילן יתן לכן לעשות עלי מקלחת זהב." רבקה הביטה בו בגועל וכך גם אנדראי. בק ניראה עדיין זחוח.
"מה קרה בפעם האחרונה?"שאלתי בסקרנות.
"הו הוו מה לא קרה. זה התחיל מה זה שהוא ניסה לשחד את השומר כדי שיכניס אותנו, אח"כ זה נמשך לזה שהוא התחיל עם המלצרית וזה..." הבנתי אותה והנהנתי. "בשירותים.."לחשה והביטה על אנה שעדיין הייתה שקןעה בעוגה שלה ולא שמה לב למתרחש.
"בסוף הסתבר שהיא הבת של הבעלים ועם זה לא מספיק הוא גם עם החברה שלה באותו מקום ובאותו תא.."האעש הזה היה זונה מהלכת. "הכל היה בסדר עד שהן גילו אחת על השנייה והתחיל שם קרב חתולות, ואני מדברת איתך על קרב קרב." בק קוע אותה. "זה הדבר הכי סקסי שראיתי שני בנות רטובות מחליקות זו על זו, פאק." אמר במבט חולמני. "בלי קללות." הזהרתי אותו. והוא הרים את ידיו בכניעה מתנצלת.
"תמשיכי." רבקה המשיכה. "בזמן שהן רבות הוא... עם המלצרית שלישית באותו מקום." אנרה ביאוש מימנו.
"עכשיו זה לא ניגמר בגלל שהמלצרית הבת של הבעלים רבה אז המשקאות לא הגיעו אלינו חיכנו כמעט חמישים דקות לשתייה היית מאמינה? אחרי שהן נירגעו וחזרו לעבוד שני המלצריות, הן ראו אותו יוצא מהשירותים ורוכס את מכנסיו ואת המלצרית השלעשית יוצאת וקורצת לו שם התחיל הבלאגן." הביטה בבק בגועל.
"כן היו שם המון דמעות ובכי היסטרי ונאלצו ללכת הביתה." אמרה שרה וענידה את ראשה מצד לצד.
אנדראי טפח בכתפו של בק. "זו הסיבה שאני לעולם לא יעשה את זה בתוך מועדון." אמר בגיחוך.
בק מחה. "אבל זה הכי סקסי בשירותים." אריק צחק ואני אחריו.
"ואוו זה היה חתיכת סיפור מטריד." השלושה הנהנו.
שרה הביטה בשעונה. "נהיה מאוחר אני צריכה לחזור לעבודה."
"כן גם אני." אמרה שרה בעגמומיות.
"טוב ניראה אותך בערב תתלבשי סקסי." אמר בק.
והשלושה אמרו ביחד. "אתה לא בא."
בק ניגב דימעה דמיונית. "אבל אין לי מה ללבוש."
אווה קרצה לי "על דאגה את זה תשאירי לנו."
והשלושה יצאה יצאו.
"אנחנו גם צריכים לזוז שוב תודה זה באמת היה טעים." אמר אנדראי ויצא.
בק קפץ על רגליי ונישק את הלחי שלי ולחש באוזני.
"אני מאהב מתחשב." והביט בי בהבעה זחוחה ושחצנית.
אריק סילק אותו עם ידיו כמו שמסלקים זבוב.
"תחשבי על זה בייבי." צעק לפני שיצא.
"אל תחשבי, בק זה כלב מהסןג שנובח ומתלהב שהוא נובח אז על תתייחסי." עיניו פגשו את עיניי. הוא ליטף את פניי.
"אני רוצה להזמין אותך לצאת איתי..." הו, החתיך הזה רוצה לצאת איתי. אלפי פרפרים התרוצצו בגופי קיוותי שאני עוטה פני פוקר ולא פני ילדה בת חמש עשרה שלבר שלה הזמין אותה לנשף.
"אני אשמח." לחשתי.
אריק נישק אותי נשיקה עדינה על שפתיי.
"אני יחכה לזה בקוצר רוח. מה המספר שלך?" הוצאתי את הנייד מהכיס והגשתי לו.
הוא הקליד ש בנייד שלי. "רשמתי גם את שמי ועשיתי לעצמי צלצול." הוא נישק שוב את שפתיי בעדינות ובמתיקות ויצא מהדלת.
הנשיקה שלו הייתה מרוסנת מהנשיקה של בקסטר,
לא הרגשתי כלום בנשיקה הזו. ליטפתי את שפתיי בהיסוח דעת. כשבקסטר נישק הוא גרם לכך עצביי לרטוט ולהיות כמההים למגעו, בנשיקה של אריק לא הרגשתי כלום, הלבידו שלי אפילו לא זז, בקסטר נישק אותי כיאלו היה בנאדם רעב ואני מקור האוכל שלו ואריק...
ניערתי את ראשי.
'את גם עושה עכשיו השוואות? למה? אריק טוב אלייך מתוק וניראה גם מתחשב לעמות בקסטר שהשפיל אותך, תני לאריק הזדמנות.' אמר הראש.
'למה שתביאי לו הזדמנות שתבלבל אותו ותבזבז לך את הזמן, בקסטר ניער אותך וגרם לך להשתוקק למשהו שראית בו מטלה ולא צורך חייתי.' אמר הלב.
הייתי מבולבלת ולא הבנתי איתך אפשר להשתוקק למישהו וגם לפחד מימנו, ולרצות מישהו שאת לא מרגישה כלום אליו.
הסתובבתי לאנה שהביטה בי מוזר.
"סיימת לאכול?"אנה הינהנה. "יופי עכשיו נלך לפיקניק." אמרתי בהתלהבות מוגזמת.
הנחתי כמה פרוסות מכל עוגה בקופסא בתוך השקית שכבר הכילה קופסאות עוגיות, הוצאתי טרמוס מהמגירה העליונה והכנתי תה קר לשנינו ואף הוספתי קוביות קרח.
הכנסתי שני בקבוקי מים קרים.
עליתי למעלה לקחת שמיכה שנפרוס על הדשא והכנסתי גם אותה לשקית.
"בואי." אחזתי בידה של אנה ויצאנו לעבר החורשה.

חולמים לצאת לאור? שיתוף פעולה בין mypen להוצאת ספרי ניב יכול להגשים לכם את החלום!

?????_???? .. עקוב אחר ?????_????
שמור סיפור
ספרים מאת ?????_???? .. ?????_???? ..
שבויה בעבר מימי היא נערה שמחביאה יותר מידי סודות בתיבת פנדורה שלה,
היא נחטפה בגיל ארבע עשרה ושוחררת מעבדות לחירות בעזרת השוטרת מולי.
מימי שרוצה להתנקם בכל מי שפגע בה ובחברה שלה ג'סיקה יוצאת למסע נקמה ובדרך שבה היא סללה היא מעולם לא ציפתה להתאהב בגבר מפוקפק.
אנטוניו שביום הוא מרצה ובערב איש עסקים מגלב שאחד מהעסקאות שלו הצליח להימלט.
שניהם מחביאים יותר מידי סודות האם אהבה שלהם תצליח למרות כל השקרים והסודות?
האם היא תצליח לנקום את נקמתה?
היא כבר לא פוחדת, היא כבר לא עצובה היא חיכתה ליום הזה יותר מידי זמן.
השקט הזה כבר לא מפחיד אותה.
מימי נחטפה בגיל ארבע עשרה ושוחררת מעבדות לחירות בעזרת השוטרת מולי.
מימי שרוצה להתנקם בכל מי שפגע בה ובחברתה הטובה . יוצאת למסע נקמה ובדרך שבה היא סללה היא מעולם לא ציפתה להתאהב בגבר מפוקפק.
אנטוניו שביום הוא מרצה ובערב איש עסקים מגלה שאחד מהעסקאות שלו הצליח להימלט.
שניהם מחביאים יותר מידי סודות, האם אהבה שלהם תצליח למרות כל השקרים והסודות?
האם היא תצליח לנקום את נקמתה?
לפרטים נוספים
לסיפור זה 3 תגובות
שלח תגובה
אני מסכים ל תנאי השימוש
guest
מושלם
הגב
דווח
guest
כתיבה מאוד מעניינת ומסקרנת. מחכה להמשך
הגב
דווח
ההיא מהדוכן
ההיא מהדוכן
מאוד מעניין מחכה לבא!!!
הגב
דווח
כותבי החודש בספרייה
?????_???? ..
בת מזל קשת
בת מזל קשת
מאת: ?????_???? ..
הייתי רק בת 8-9 כשהוא בא
הייתי רק בת 8-9 כשהוא בא
מאת: ?????_???? ..
אחוזת בקסוואל-פרק 7.
אחוזת בקסוואל-פרק 7.
מאת: ?????_???? ..
לפני הסערה.
לפני הסערה.
מאת: ?????_???? ..
דרמה
ואהבתי את שתיהן
ואהבתי את שתיהן
מאת: Rotem Matarasso
אהובה שלי אני מצטער
אהובה שלי אני מצטער
מאת: Nicole Denisov
יש לי חברה שמנה.
יש לי חברה שמנה.
מאת: Eltchin's Emotions
אל תתאהב בי
אל תתאהב בי
מאת: אתי בן ארויה
מרתק
בוא פשוט נשכב עכשיו
בוא פשוט נשכב עכשיו
מאת: Elinor Shema
שרמוטות שכמונו
שרמוטות שכמונו
מאת: Eltchin's Emotions
אני מכורה
אני מכורה
מאת: Shira Mualem
״עונשו של סטוציונר״.
״עונשו של סטוציונר״.
מאת: דוד חגולי
המדורגים ביותר
אישתי "השרמוטה"
אישתי "השרמוטה"
מאת: Adam gustavo Zyl
זה נכתב בשבילך אהובה שלי
זה נכתב בשבילך אהובה שלי
מאת: Me & Myself
לא לפחד
לא לפחד
מאת: Soul Writer
למה את לא עונה לי?
למה את לא עונה לי?
מאת: אתי בן ארויה