כתוב כתוב
הירשם
down
התחבר
down
menu
Mypen home בית

המקום שלך לכתוב

magazine המגזין
library הספרייה
drawer המגירה
סיפורים קצריםסיפורים אמיתייםסיפורים בהמשכיםספרים
תגיות
כל התגיות
1 1

אחוזת בקסוואל

פרק 2. "היי באנו בעקבות הריח.." אמר האמצעי. "הגבר האחרון פתח את הדלת לרווחה ושאף את הריח. "ואוו בייבי יש כאן ריח משגע מה זה?" "את התצטרכי לסלוח לחברי הלא מנומסים." חייכתי הייתי רגילה לאנשים יותר גרועים שלקחו גם כשלא רציתי. "תיכנסו תרגישו בבית. אני אנטואלה אגב." השניים שנותרו בחוץ נכנסו. "אנה." צעק החצוף שנכנס. "אני אריק, זה אנדראי והחצוף שנכנס בלי רשות זה בק אבל את יכולה לקרוא לו אגו מניאק." שלושתנו צחקנו. "נעים מאוד." "אז את האומנת החדשה של אנה המתוקה?"אמר אנדראי הראשון שדיבר בדלת. הנהנתי בראשי. "כן, אני האומנת החדשה." אני שמה לב שהם עדיין לא הבחינו בבקסטר שיש בפינה. "וואו ילדה את מכינה עוגיות משגעות." אמר בק החצוף. צחקתי והסמקתי. השלושה היו חתיכים בלשון המועטה. היה להם גוף חסון וגדול הם לבשו גם את אותה חולצה שחורה רק שהם עם צווארון להבדיל מדריד ושלושה כפתורים עליונים. בק כבר הספיק לכרסם שלושה עוגיות סטרתי לידו כשבא להרים את העוגייה הרביעית. "אולי תשאיר לאחרים בק ." אמרתי בהומור. "ילדנ פגעת עכשיו בקיבתי, אני בטוח שעכשיו היא מקללת אותך." אנדראי סטר לראשו. "היי למה זה היה?" ליטף את ראשו היכן שאנדראי סטר לו. "זה על זה שאתה אידיוט." גיחכתי לעצמי. ירדתי לגבוה של אנה. "אנה תירצי חלב?" אנה הינהנה בראשה. ועקבה אחרי לכל מקום. הרתחתי את המים לקפה והוצאתי מהמקרר חלב. "אז אנה כמה זמן אתה עובדת כאן?" שאל אריק והתמקם על הכיסא שמולי באי, אנדראי ישב לצידו ובק החצוף ליד אנדראי. "אמ.. זה היום הראשון שלי." אמרתי תול כדי שאני מניחה עוגיות על הצלחת ומוגזת חלב בכוס גבוה לאנה. אנה משכה במכנסי. "כן מתוקה?" היא המצביעה על ערמת העוגיות. שלפתי עוגיה אחת והבאתי לה. "ואיך ביום הראשון?" שאל אריק, חשבתי על כל מה שהתרחש מהבוקר הייתה את תקרית הכלבים שעדיין רעדתי מימנו בכל פעם שניזכרתי, את התקרית עם מדריד מחוץ לחדר של אנה ואת התקרית עם בנות האופל בחדר אוכל ואת התקרית עם בקסטר שגרם לי כמעט להשתין במכנסיי, את אף אחת מן התקריות

לרגע אחד לא הבנתי היכן אני. אירועי היום הציפו אותי ותקפו אותי חזרתי לשכב על המיטה, לא זכרתי עם אמרתי למדריד להתראות או שעליתי לחדר השינה החדש שלי.
הסטתי את השמיכה מעלי. מה לעזעל אני לובשת?
לבשתי מכנסיים לבנים שלא היו שלי. איפה הג'ינס שלי?
ראיתי אותו מקופל על הכיסא הלבן שלצידי. ניסתי להיזכר ולא הצלחתי להיזכר אם אני לבשתי את המכנס או שהלבישו אותי . וכלום.
חבטתי בראשי. של מי לעזעל המכנס הזה? ואז נזכרתי שבקסטר נכנס לבית כניראה לא קמתי לסגור אחרי מדריד ובקסטר העיר אותי.
"אנטואלה תתעוררי."לחש בקסטר וליטף את לחיי בעדינות בידיו המחוספסות. אני זוכרת ששמעתי אותו אבל הייתי כל כך עייפה ולא הצלחתי לפקוח את העיניים. עיניי היו רגישות הרגשתי כיאלו הן היו מלאות בחול.
"אנטואלה, אנטואלה?" אמר שוב. שוב לא זכה בתגובה מימני. "אני לוקח אותך לחדר או. קיי?" קולו היה מחוספס וצרוד. הוא הרים אותי בידיו הגדולות כיאלו הייתי נוצה שהוא מרים. אני זוכרת שכרכתי את זרועותיי סביבו ונתתח לו לסחוב אותי לחדר.
המחשבות והשאלות התרוצצו לי בראש. 'איך לעזעזל ידע שזה החדר שלי?'
'מאיפה הוא הביא את המכנס הזה?'
'למה הוא נכנס לדירה שנתן לי?'
הסמקתי לנוכח הזיכרון שהוא ראה לי את הלבנים.
לא ידעתי עם לשמוח שדאג שאני לא ישן על האי במטבח או לכעוס עליו שהפשיט אותי ללא אישור.

בשידת לילה ראיתי את הפלאפון שלי שהאיר על שתייל בלילה.
התמתחתי. הרגשתי נפלא והראש כבר לא כאב וגופי כבר זעק . לא רציתי להמשיך להתמהמה כי בקרוב אני יתחיל את היום הראשון שלי בעבודה. מעולם לא הייתי מהנשים שיכולות להתבטל במיטה תמיד יש מה לעשות. נעלתי את הנעליים שהיו בקדמת המיטה כניראה בקסטר הניח את זה שם, וירדתי למטה לאוטו להביא את כל החפצים שלי.

פיזרתי על המיטה את שני השקיות השחורות ואת השקית הכתומה שהכילו מלבד הרכב שלי את כל הרכוש שצברתי כל חיי. היה לי עצוב להביט על החפצים שהכילו את כל העבר שלי. הרכוש היה מועט והצטערתי על זה. לא היה לי כסף כמו שהיה לשאר התלמידים בשכבה שלי וזה מעולם לא הפריע לי כמו שזה מפריע לי עכשיו כשאני מביטה בחדר הארונות שקיבלתי. כל הבגדים או לי יתפסו שני מדפים.
השקית הכתומה הכילה את כל הבגדים שלי ושני זוגות נעליים שטינה נתנה לי במתנה.
אחת השקיות השחורות הכילה את מוצרי ההגיינה שלי, את אוסף האיפור המועט שברשותי, מברשת איפור וסט הקרמים שאימי נתנה שנתנה לי במתנה ביום הולדתי, ואת אחד החלוקים ש'הלוונו' אני וג'ון מבית המלון.
השקית השחורה השנייה הכילה את כל הזיכרונות שלי תמונות הילדות, תמונות שלי ושל ג'ון ממוסגרות במסגרות צבעוניות, תמונות שלי ושל אבי, תמונה גדולה שלי של סיום בית הספר והנשף, ואלבום תמונות שהכינה לי מלני ביום שבו דרכנו נפרדו.

הכרחתי את עצמי לבלוע את הגוש שהצטבר לי בגרון.
ופרקתי וסידרתי את כל חפצי.
כשסיימתי השעה כבר הייתה כמעט ארבע בבוקר והייתי מלאה באנרגיה משונות. משום מקום נזכרתי בתקופה היפה של אימי ושלי כשאבי עוד היה בחיים. בתקופה שבו אמא לא דאגה לכסף ואני הייתי סתם ילדה שהייתה אהובה על שני הוריה. כשאבי נפטר הוא לקח את כל שמחת החיים של אימי באותו היום לא רק שאיבדתי את אבי איבדי גם אימי שנפלה לדיכאון ושכחה שיש לה ילדה קטנה בבית וחשבונות לשלם . ניערתי מעלי את המחשבות המדכאות ופתחתי את החלונות הגדולים ושהובילו אותי למרפסת רחבה עם שולחן פינתי וכסאות תואמות, התקדמתי לסוף המרפסת וגמעתי את הנוף הכי יפה שאי פעם שראתי.
הירח הציץ מחורשת העצים שמולי, מיליוני כוכבים קישטו את השמיים באורם המדהים. מעולם לא ראיתי כל כך הרבה כוכבים במקום אחד, הרגשתי שהשמיים קרובי אליי יור מאי פעם. מהמקום שבו אני באה יש כל כך מעט כוכבים אם בכלל.
הריח החריף של צמחייה ירוקה ודשא עוררו אצלי זיכרונות ישנים מהבית של סבא וסבתא שלי, הם היו גרים בעיירה קטנה אמא אמרה שהם מתו בתאונה יחד עם אבא,
הזיכרון הישן עורר עצבות עמוקה שניסתי להדחיק כמעט נסחפתי לעבר הרגשות שכרסמו בי מאז שאבא שלי נפטר.
מיהרתי להדחיק הכל.
שוטטתי בדירה נכנסתי לכל האזורים שמדריד סוכנת הבית הראתה לי. התרגשתי מכל דבר כאן והודתי לאלוהי השמיים שיש אוכל טרי במקרר וקנקן קפה הבטן שלי לא הפסיקה לנהום מאז שהתעוררתי.
הכנתי לעצמי אומלט, טיגנטי לחם צרפתי שחתכתי לרצועות ולסלט קטן. כמעט שכחתי כמה אני אוהבת לבשל.
התענגתי מכל ביס שלקחתי המון זמן לא אכלתי אוכל טרי שאני בישלתי תמיד הסתפקתי באוכל קפוא וזמין כי זה היה יותר זול ולא היה כסף לבזבז על שטויות כמו אוכל טרי.

נכנסתי למקלחת העצומת ממדים שהייתה מאובזרת בכל מה שאישה הייתה מדמיינת לעצמה. בסוגים ובריחות שוניל של סבוני רחצה יוקרתים, מסכות אפילו לשיער מתולתל, סוגים שונים של מרכים ושמפויים, סבוני פנים כל החדר הזה צעק יוקרה, יוקרה. שלחתי עוד תודה לאלוהי השמיים על כל הטוב שקיבלתי.
הסתבכתי מעט לא ידעתי כיצד פותחים את המים לקח לי כמעט 10 דק לגלות שיש כפתורים למים ודרגות שונים של חום וקורה. לחצתי על הכפתור המים קרים כי זה הרגיש לי הכי בטוח לא רציתי להיצלות במים החמים. המים ממש נפלו מהתיקרה עליי זה הרגיש ממש כמו טיפות של גשם על ראשי .התרגשתי כל כך כמו ילדה קטנה שקיבלה אופנים ורודות. חפפתי והזנתי את שערי הפרוע במסכות לחות שהיו שם. התענגתי וגנחתי מאושר. אני צריכה לבקש ממדריד שתסביר לי כיצד מתקלחים כאן.
המים היו קפואים אבל עדיין נהנתי מהחוויה של מקלחת יוקרתית. לקחתי מהמדף שני מגבות אחת לראשי והשנייה לגופי.
התנגבתי והתייבשתי ונתתי לתלתלים להתייבש לבדן.
פתחתי את חבילת המברשות החדשה שחיכתה לי ליד הכיור. צחצחתי שיניים ושטפתי פנים.
נכנסתי לחדר והתיישבתי על שידת האיפור שכבר איבזרתי במוצרי הטיפוח והאיפור שכמעט ניגמרו מהשקיות השחורות שהבאתי עימי.
התאפרתי קלות ומשחתי גלוס ורדרד.
לבשתי את הג'ינס היחיד שהיה ללא קרע וחולצה טי שחורה, נעלתי את הסנדלים שטינה נתנה לי.
הצצתי בשעון שהוראה לי שהשעה כמעט שבע בבוקר נותר לי שעה עד לארוחת הבוקר בטירה. יצאתי מהחדר ויצאתי לחצר האחורית. ישבתי בגינה האחורית עם כוס קפה והתענגתי על השקט שלא חוויתי מעולם. קולות הציפורים היו לי לשיר. עצמתי את העיניים ונתתי לשמש לשטוף אותי בחומה. לפני שהבנתי מה קורה זינקו לחצרי ארבעה או חמישה כלבים ענקים ומפחדים שהקיפו אותי ולא הפסיקו לנבוח עליי.
הכלבים הקיפו אותי. פחדתי לזוז, פחדתי לנשום. אלוהים אלוהים. גופי רעד עם כל נביחה אכזרית שלהם.
כמעט התעלפתי מרוב פחד. שמעתי שריקה גברית רחוקה וקולות ריצה, מי שזה לא יהיה רק תבוא מהר. התפללתי והבטחתי לאלוהי השמיים שאם אני יצא מכאן בחיים אני יהיה ילדה טובה יותר. הלב שלי השתולל במקומו, זה בסדר שהלב דופק כל כך חזק? אני שומעת עוד שריקה אך הפעם יותר חזקה וקרובה.
הכלבים הפסיקו לנבוח ואוזניהם הזדקרו. הם זינקו וקפצו מחצרי. עצמתי את עיניי והתקפלתי במקומי. הורדתי את ראשי לרגליי והגנתי על ראשי על הידיים. זהו אני בטוחה שמכאן אני הולכת לבית קברות.
כלום. פקחתי עין אחת והרמתי מעט את ראשי ראיתי את בקסטר קושר אותם ברצועה. לא ידעתי עם לנשק אותו או להרוג אותו, להודות לו או לכעוס אליו, לחבק אותו או לקלל אותו.
לא הצלחתי להזיז שום שריר בגופי. צל גדול כיסה אותי.
כמעט בכיתי. סירבתי לפקוח את העיניים.
"אנטואלה הם קשורים." סירבתי לפקוח את העיניי.
"אנטואלה תסתכלי עלי." אמר בקול רם וחזק.
פקחתי עין אחת ואז עוד אחת. כמעט פרצתי בבכי. כל כך פחדתי. "הם קשורים אנטואלה." והצביע על אוסף הכלבים הכי אכזרים שראיתי אי פעם קשורים כשאדם לבוש שחורים עם כובע ומשקפיי שמש מחזיק את הרצועות שלהם.
"הם פשוט לא רגילים לאורחים." בקסטר גירד את ראשו .
הוא ניסה לחיוך ויצא לו חיוך מעוות.
"קומי כמעט שמונה יש ארוחת בוקר באחוזה." הגוף שלי התחיל לרעוד ללא הפסקה.
"אני.. אני לא מצליחה." קולי רעד והסגיר את התחושות שחוויתי.
"זה האדרנלין, זה תכף יתפוגג." הוא הוציא את הנייד מכיסו וחייג. "תביאי שוקולד לדירה של אנטואלה." ציווה וניתק.
ניסתי להפיק קול שלא יצא. כעבור כמה דק מייסרות מדריד באה כשבידה שני חפיסות שוקולד.
"תאכלי זה יעזור להשקיט את גופך." אני לא מסוגלת
לפתוח את הפה בשביל לדבר שלא נדבר על לאכול.
הזזתי את ראשי מצד לצד בסירוב.
"תאכלי. עכשיו אנטואלה."פקד. הושטתי את ידי באי רצון ולקחתי מידה של מדריד שכבר הספיקה לפתוח את החפיסה. שברתי קוביה ולעסתי ואז עוד אחד, ועוד אחת.
עד שנישארה לי שורה אחת אחרונה.
עם כל שנייה שחלפה מעט מתחושת האדרנלין התפוגגה.
הבטתי בבקסטר שהביט בי שונה.
"יש לך כלבים אכזרים לא לימדת אותם שאסור לפרוץ לבתים של אחרים?" אמרתי בכעס .
קמתי על רגלי, עדיין רעדתי אבל פחות ממיקודם.
"תודה לך מדריד." שהביטה בי בחום.
בקסטר נהם והלך.
"את מוכנה ליום הראשון שלך?" הנהנתי בראשי בחיוך קטן.
היא אחזה בידי וגררה אותי לכיוון הטירה שהיה ממש צמוד אל דירתי שבשווה אליו ניראה כמו מלונה לכלבים.
נכנסנו לטירת פאר הענקית הזו שצעקה עושר, מעמד ויוקרה."אני עוד יעשה לך סיור בהאחוזה אך לא היום, שעת הגשת ארוחת הבוקר כמעט הגיע." אמרה תוך כדי צעידה מהירה. בשביל אישה מבוגרת היא הולכת ממש מהר הייתי צריכה ממש לרוץ אחריה. המבוא היה ענקי וכמעט נפלתי מהמדרגות הקטנות שהוצבו שם, מי לעזעזל שם מדרגות בכניסה למבוא גילגלתי את עיניים.
הבית היה מלא בשטיחים בצבעי אדום שחור לבן וזהב, בסיגנונות שונים מעט דרמטים אך השתלבו היטב עם הטירה הענקית הזו, הקיר היה מלא תמונות ומצויירות ומעל האח תמונה גדולה, רחבה ומרהיבה של גבר מרהיב אף יותר אוחז בתינוקת עטופה בסדין ורוד עם עיטורי לבבות כחולים . היא פנתה ימינה למסדרון צר וארוך שהוביל לחדר עם שולחן ארוך שראיתי רק בסרטים ובסדרות ומדרגות קטנות שהקיפו את השולחן.
"אנה תכף תבוא היא צריכה לרדת בכל רגע." והיסתובבה ופנתה שמאלה ונבלעה במעמקי הטירה.
עמדתי בחדר הענקי הזה לבדי כשאיני יודעת מה לעשות עם כל שנייה שחלפה נלחצתי יותר ויותר.
השולחן היה ערוך לחמישה אנשים, שולחן שחור ארוך עם המון כיסאות. כל החדר הזה היה בצבעים של אדום וזהב מעודנים יותר מהמבוא. בקיר הימני יש שלושה תעודות ממוסגרות ומפה ענקית עם נקודות ציון שאני חושדת ששייכת לאחוזת/טירת בקסוואל.
על הקיר השמאלי היה ארון גביעים תואם לזה שראיתי במבוא, ארבעה תמונות מצוירות של אותו איש רק בבגדים שונים אך באותה תנוחה, איש שרק ראשו העליון קריח עם זקן צרפתי ארוך ושפם. רגל אחת שלו על הכיסא בכריע ושני ידיו על ברכו. הוא הזכיר לי את האנשים שלמדנו אליהם בשיעור ההיסטוריה.
על הקיר האמצעי היה שטיח בריקמת זהב ועיטורים בדפוסים שונים של אדום תלוי.
שטיחים זהובים ואדומים כיסו את כל הריצפה כמעט.
בקסטר נכנס לחדר בליווי אנה הקטנה שדילגה לכיווני.
"בוקר אור לך ילדה יפה." אמרתי לאנה כשהגיעה עד אלי.
אנה שלחה לי חיוך ענק ואחזה גם בידי.
אנה הובילה אותנו לשולחן הארוך והתיישבנו בשני הכיסאות הערוכים. בקסטר התיישב בראש השולחן ופרס מפית על רגליו. אנה הקטננ חיקתה אותו וגם היא הניחה מפית על רגלה.
הבלונדינית המרושעת נכנסה אף היא בליווי של אישה שחורת שיער מהממת ביופיה. למה כל העשירים כאלה יפים? הרגשתי כמו פולשת בבגדים שלי. השחורת שיער לבשה שמלה שחורה שחולצתה צמודה והחצאית רופפת ונופלת על ירכה בצורה מושלמת. היא הייתה מאופרת קלות ושפתייה צבועות באדום.
הבלונדינית התלבשה באופן זהה לשל השחורת השיער כולל אותו צבע אודם על השפתיים.
הבלונדינית התיישבה מולי והשחורת שיער ליד בקסטר ומול אנה.
הרגשתי לא נעים תחת מבטה הבוחן של אשת השטן שלא הפסיקה לגרד את ידה ולהקפיץ את רגלה מתחת לשולחן.
"בוקר אור בקסטר ואנה." חייכה בעלת השיער השחור. בקסטר הביט בה באדישות ואנה חייכה אליה.
אנה לחשה בקול ילדותי וחמוד. "אן, אן, אן." וחייכה חיוך גדול עם המון שיניים.
"לא הכירו בנינו. אני הלנה." חייכתי לעברה בנימוס.
"נעים מאוד אני אנטואלה אבל את יכולה לקרוא לי אן." הלנה הביטה. "אן." גילגלה את שמי על שפתיה שנישמע מפיה כמו קללה.
ארבעה עובדים בתלבושת שחור לבן נכנסו עם מגשים עמוסים באוכל.
הם עמדו זה אחרי זה בשורה, הראשון הוריד סלטים, זיתים וגבינות בצלוחיות, השני הוריד מאפים, ביצים מקושקשות, סנדוויצ'ים קטנים, ירקות מאודים ושעועית, השלישי הוריד לחמים מכל מיני סוגים, ביצים קשות וקנקן קפה חם.
הרביעי הוריד מיץ תפוזים סחוט, קנקן מים וקנקן תה קר.
באופן מסוכרן הם יצאו הרביעיה בטור ישר.
בקסטר העמיס על הצלחת שלו קצר/הרבה מכל דבר.
אנה הצביעה לי על צלחת המאפים ועל הקנקן של התה.
הנחתי לה שלושה מאפי שוקולד על הצלחת והגשתי לה כוס תה קר. שקט, אי נוחות ומתח נפלו על השולחן.
"אנה את רוצה אני ישים לך גם סלט?" אמרתי בקול שרק היא יכולה לשמוע. אנה הרימה את ראשה בסירוב. כניראה לא לחשתי כמו חשבתי כי גברת שיער שחור, הלנה שמעה אותי. "אל תנסי להאכיל אותה היא אוכלת אותו הדבר מאז שלמדה לאכול אוכל מוצק." אמרה הלנה בציקצוק לשון.
"אף פעם לא עבדת מול ילדים?" גילגלה את עינייה והניחה כמות נדיבה של סלט ירוק על צלחת שלה.
לא הבנתי מה משמעות המשפט שלה. הסתכלתי על בקסטר שהמשיך לאכול ולדחוס כמויות אסטרונומיות של אוכל לפיו.
אנה חייכה והמשיכה לאכול בביסים קטנים את המאפים שלה. ג'ס גיכחה והסתירה את פניה מאחורי כוס קפה.
לא הייתי רעבה כי כבר אכלתי מוקדם בבוקר ואני גם לא חושבת שאני יצליח לעכל את האוכל בנוכח שתי השטניות האלה. השקט ירד לשולחן והקול היחיד שנישמע זה של הסכו"מים שהתנגש בצלחות. מזגתי לעצמי כמות נדיבה של קפה וחיכתי בסבלנות עד שאנה תסיים לאכול.
כעבור שעה מייסרת אנה סיימה לאכול. השעון הוראה על 8:45 היה לנו זמן עד לשעה עשר לשיעור השחייה. מדריד עדכנה אותי שיש שינוי בלו"ז קודם לכן, לפני שנעלמה.
"אבא, אבא." אמרה בצווחניות ילדותית. מי זה אבא שלה. בקסטר הביט לצלחת הריקה שלה,"את יכולה לקום".
אנה צחקה ודחפה את הכיסא לאחור. ניגשה לבקסטר שהרים והניח אותה על רגליו. הוא חיבק אותה ולחש באוזן, אנה הנהנה בראשה נמרצות והשיבה לו חיבוק.
היא ירדה מרגליו ורצה אלי ואחזה בידי.
הוא אבא שלה? הלסת שלי נשמטה.
"לא ידעת שבקסטר אבא של הילדונת?" גיחכה הלנה ונישענה על הכיסא, היא העבירה מבטים ביני לבין בקסטר. בקסטר נהם."לכו." האיש הזה יודע רק לנהום פקודות אני מבינה.
נתתי לאנה לכוון אותנו כי לא היה לי מושג איך יוצאים מכאן. "אנה מה את רוצה לעשות? יש לנו זמן עד שיעור השחייה שלך." היא הביטה בי וגררה אותי מחוץ לטירה ולקחה אותי על מאחורי הטירה.

בחצר האחורנית יש מין ביצה קטנה עם גמדי גינה סביבה, פרגולה גדולה עם ספסלי ישיבה מצד ימין יש ארבעה מדרגות שהובילו לבריכה גדולה וענקית ומולו היה ג'קוזי וזה היה מוגן עם סכך. בצד השמאלי של הגינה היה ביתן מעץ שעל הדלת היה מודפס באותיות גדולות 'סאונה'.
"אנה מה אנחנו עושים פו?" יש לה שיעור שחייה רק בעוד שעה ורבע. היא גררה אותי ועקפנו את הביצה הקטנה, ולקחה אותי למיני פארק עם נדנדות, מגלשות ומתקנים לילדים. היו שם שלושה ספסלים. אנה הצביעה על הנדנדה ורצה בהתרגשות לעברו.
שעה ארוכה ראיתי אותי עוברת ממתקן למתקן משחקת עם עצמה הלב שלי נצבט, מה אין לה חברות שאיתן תוכל לשחק? השעון המעורר שכיווני ל 9:50 קטע את הרהורי.
"אנה בואי." אנה דילגה אלי באושר. "איפה השיעור השחייה שלך?" נפקחו עינייה בהתלהבות לא מרוסנת אחזתי בידה חזק שלא תתחמק לי. לילדה הקטנה הזו יש המון אנרגיות יחסית לשעה המוקדמת.

שיעור השחייה ניגמר ואנה רצה אלי רטובה וחיבקה אותי.
"טוב מתוקה" צחקתי וצווחתי בו זמנית,"מספיק, את מרטיבה אותי." אנה שיחררה צחוק וחיבקה אותי יותר חזק.
שנינו צחקנו. "מה קורה פו," נהם הקול מאחורי.
הסתובבתי למשמע הקול וראיתי את בקסטר.
"כלום אנחנו בדיוק הולכות להחליף בגדים." אחזתי בידה ומיהרתי להעלם. האיש הזה הצליח לגרום לגופי לרעוד ולא מהמובן של עונג אלה מהמובן של פחד.

"אנה איפה החדר שלך?" אנה הצביעה על המדרגות המעוקלות שבתוך הטירה הענקית.
עלינו במדרגות והגענו לשלושה מסדרונים ארוכים עם המון דלתות, אנה נכנסה במסדרון הימני ואני אחרי. ליד כל דלת עמדה אדנית של פרחים. המסדרון היה ארוך ודלת בכל צד.
בצד הימני היה שלט עם לבבות בצבעים שונים 'אנה'.
היא פתחה את הדלת בתנופה.
אוי מיי גד זה כול כך חמוד. חדר של בנות אצולה. כולו בגווני ורוד ולבן עם נגיעות של תכלת וסגול.
חדר הזה מושלם, הזכיר לי מעט את החדר שהיה לי לפני שהצטרכנו למכור אותו בעקבות חובות בבנק. אני זוכרת שבכיתי והתחננתי בפני אימי שלא תמכור את הבית כי הבית הזה היה מלא בזיכרונות גדושים מאבי הייתי בערך בגיל של אנה. נכנסתי לחדר הארונות בעקבות אנה.
שהיה מלא עד אפס מקום בבגדים תלוים, ונעליים בכל מיני סוגים. שלפתי לה מתוך הארון העמוס שמלה קיצית אם טיקט בסכום מגוחך של 490 דולר.
גילגלתי את עיניי."עשירים..." אספתי את אנה לחיבוק אחרי שראיתי שהחא רועדת מקור ועטפתי אותה בחיבוק דובי גדול ונכנסתי איתה למקלחת.
פתחתי את הברזים של האמבטיה בדקתי שהמים לא חמים מידי ולא קרים מידי לעומת המקלחת האמבטיה הייתה קלה לתפעול. קילפתי מימנה את הבגד הים הכחול השלם והכנסתי אותה לאמבטיה שהתמלאה בשיא המהירות. הסתכלתי על המדף שהיה עמוס בכלי רחצה שונים לקחתי בקבוק קצף ובקבוק סבון רחצה בניחוח וניל ויוגורט.
רחצתי אותה היטב הייבשתי את שיערה קלעתי לה שני צמות צדדיות וקשרתי אם גומיות פפיון שחורות. הלבשתי אותה בשמלה שחורה עם עיטורי כסף שהחמיאה לגוון עורה היא ניראת כמו מותק של ילדה מטופחת ומסודרת. נישקתי את שני תפוחי לחייה. ויצאתנו מהחדר.
מחוץ לחדר מדריד חיכתה לנו עם לסת שמוטה כשראתה את אנה עם שני הצמות הקלועות.
"את קילחת אותה?" קימטתי את מצחי והנהנתי בראשי.
"את גם הלבשת אותה?" לא הבנתי לאן היא חותרת.
"מה, זה לא יפה?" שאלתי את מדריד.
מדריד אספה אותי לחיבוק חזק ולחשה באוזניי,
"זה לא יפה זה מדהים!" ונעלמה במסדרון האמצעי.
יש פו אנשים פשוט מוזרים ומבלבלים. רגע אחד הם קרים ומחושבים וברגע אחר הם חמים ומלטפים הם בסוף עוד יגרמו לי להיות חולה. ניערתי מעלי את השיחה המוזרה הזו אנה הביטה בי מלמטה עם עינייה הגדולות. ליטפתי את פניה וירדנו למטה.
"מה את רוצה לעשות עכשיו?" היה לנו עוד שעה להיות ביחד עד לשיעור הבא. אנה גררה אותי לצד בשמאלי של הטירה היכן שהיה הביתן שלי והצביעה על הביתן שלי. "את רוצה להיכנס?" היא הנהנה בראשה.
אם זה מה שהיא רוצה מי אני שאני יסרב לה. אחרי הכל זה היה שייך לאביה. הוצאתי את צרור המפתחות ופתחתי את הדלת. אנה הסתערה על הדירה וצחקתי.
"אנה רוצה שאני יכין לך משהו קטן?" אנה הנהנה בראשה.
בדקתי במזווה אם יש לי הכל בשביל להכין עוגיות ואכן יש.
"רוצה שאני יאפה לך עוגיות?" עינייה נפקחו כשני פנסים והנהנה בראשה בהתלהבות. הרמתי את אנה על האי ונישקתי אותה בלחייה. "אמרו לך שאת ילדה מדהימה." אנה הקטנה הסמיקה והשפילה את פניה. "היי ילדונת את באמת מדהימה ולא רק יפה." קרצתי לה. הוצאתי את כל המצרכים לעוגיות שוקולד צ'פס. באחת המגירות שפתחתי וסגרתי מצאתי כפפות לתנור ושלושה סינרים בצבעים שונים קשרתי סביבי את הסינר הלבן ולאנה את הסינר השחור.
"את תהיא העוזרת שלי." אנה צחקה בהתרגשות והגשתי לה ביצים הראתי לה איך לשבור את הביצים.
ערבבתי את כל המצרכים ביחד והראתי לאנה איך להפוך את הבצק לפיתות קטנות בשביל העוגיות. "אנה את רואה? לקחתי קצת ואני הופכת אותו לכדור, מניחה את הכדור בתבנית ובעזרת הכפית הזו אני מוחצת אותן כדי שתיצא לי עוגייה." הדגמתי עד שהיא תפסה את הרעיון ועשתה לבדה בינתיים כיווני את התנור ל 200 מעלות חום.
ידיה של אנה היו מגועלות בבצק עוגיות, לא התאפקתי והוצאתי את הפלאפון וצילמתי אותה בכמה זוויות שונות.
נישקתי אותה שוב כשהדלת נפתחה בתנופה חזקה ובקסטר ניראה מפחיד מתמיד, עיניו התכהו יותר והוא ניראה כמו שור זועם. נחיריו נפתחו. "בקסטר.." אנה הסתובבה למשמע שמו.
הורדתי אותה מהאי והיא רצה אליו.
הלב דפק חזק מה עשיתי עכשיו. זמזום קל נישמע בתוך ראשי וכיבתי אותו במהרה והתעלמתי מימנו.
"הכל בסדר בקסטר?" שאלתי בדאגה. "למה הקטנה שלי מלוכלכת?" נהם והרגשתי שהוא עוצר את עצמו מלצעוק עלי כי אנה פו למרות שבתוכי הודתי לה על זה שהיא כאן.
"אנחנו אופות עוגיות לא רציתי להטריח את מדריד.." בקסטר קטע אותי.
"עוגיות?" הוא נישמע מופתע.
"כן אחריי השיעור קילחתי והלבשתי אותה כששאלתי אותה מה היא רוצה לעשות היא גררה אותי לכאן אז שאלתי אותה אם היא רוצה לאכול משהו והיא אמרה לי כן, ולא רציתי להטריח את מדריד בבקשות זניחות כשיש לי כאן מטבח לא מנוצל אז חשבתי על להכין לה עוגיות. אני מצטערת כל כך לא ידעתי.." דיברתי מהר ובלחץ.
בקסטר קטע אותי."לא זה בסדר, פשוט... תעדכני בכל פעם שאת יוצאת מהאחוזה במכשיר הקשר אני לא אוהב לא לדעת היכן נימצאת הבת שלי." אמר הפעם ברוגע.
"איפה הקשר שלך שעה קראתי לך בו, למה לא ענית?" הוצאתי את הקשר ואת האוזנייה מהכיס האחורי.
"אני לא יודעת איך להדליק אותו." אמרתי במבוכה והגשתי לו את האוזניה והקשר. עיניו חייכו אלי בשעשוע ניגוד מושלם לאיך שהוא נכנס לכאן בהתחלה.
חום וקור האיש הזה. חידה שלא הצלחתי לפענח. הוא לחץ על הכפתור ועשה את מה שעשה והגיש לי את האוזנייה עם הקשר. "עכשיי זה דלוק, בכל פעם שאת חושבת לצא מהאחוזה עם הילדה שלי תעדכני בקשר."ציווה.
הנהנתי בראשי והכנסתי את האוזניה לאוזן ואת הקשר לכיס. אנה כבר הייתה חסר סבלנות ודחפה את אביה לאי.
היא הרימה את ידה בקסטר הרים והניח אותה על האי.
אנה נהמה והצביעה על המגש המלא.
הכנסתי את המגש המלא לתנור והגשתי לה מגש נוסף ריק.

הצלצול של התנור העיר אותי מחלומי בהקיץ והוצאתי את המגש השלישי מהתנור והנחתי אותו על אדן החלון להתקרר. שמעתי דפיקות בדלת ולא הבנתי מי זה יכול להיות אף אחד חוץ מבקסטר ומדריד לא היה כאן. פתחתי את הדלת ושלושה גברים חסונים עמדו מחוץ לדלת.
"היי באנו בעקבות הריח.." אמר האמצעי.
"הגבר האחרון פתח את הדלת לרווחה ושאף את הריח.
"ואוו בייבי יש כאן ריח משגע מה זה?"
"את התצטרכי לסלוח לחברי הלא מנומסים." חייכתי הייתי רגילה לאנשים יותר גרועים שלקחו גם כשלא רציתי.
"תיכנסו תרגישו בבית. אני אנטואלה אגב." השניים שנותרו בחוץ נכנסו.
"אנה." צעק החצוף שנכנס.
"אני אריק, זה אנדראי והחצוף שנכנס בלי רשות זה בק אבל את יכולה לקרוא לו אגו מניאק." שלושתנו צחקנו.
"נעים מאוד."
"אז את האומנת החדשה של אנה המתוקה?"אמר אנדראי הראשון שדיבר בדלת.
הנהנתי בראשי. "כן, אני האומנת החדשה."
אני שמה לב שהם עדיין לא הבחינו בבקסטר שיש בפינה.
"וואו ילדה את מכינה עוגיות משגעות." אמר בק החצוף.
צחקתי והסמקתי. השלושה היו חתיכים בלשון המועטה.
היה להם גוף חסון וגדול הם לבשו גם את אותה חולצה שחורה רק שהם עם צווארון להבדיל מדריד ושלושה כפתורים עליונים.
בק כבר הספיק לכרסם שלושה עוגיות סטרתי לידו כשבא להרים את העוגייה הרביעית.
"אולי תשאיר לאחרים בק ." אמרתי בהומור.
"ילדנ פגעת עכשיו בקיבתי, אני בטוח שעכשיו היא מקללת אותך." אנדראי סטר לראשו.
"היי למה זה היה?" ליטף את ראשו היכן שאנדראי סטר לו.
"זה על זה שאתה אידיוט." גיחכתי לעצמי.
ירדתי לגבוה של אנה. "אנה תירצי חלב?" אנה הינהנה בראשה. ועקבה אחרי לכל מקום. הרתחתי את המים לקפה והוצאתי מהמקרר חלב.
"אז אנה כמה זמן אתה עובדת כאן?" שאל אריק והתמקם על הכיסא שמולי באי, אנדראי ישב לצידו ובק החצוף ליד אנדראי.
"אמ.. זה היום הראשון שלי." אמרתי תול כדי שאני מניחה עוגיות על הצלחת ומוגזת חלב בכוס גבוה לאנה.
אנה משכה במכנסי.
"כן מתוקה?" היא המצביעה על ערמת העוגיות.
שלפתי עוגיה אחת והבאתי לה.
"ואיך ביום הראשון?" שאל אריק, חשבתי על כל מה שהתרחש מהבוקר הייתה את תקרית הכלבים שעדיין רעדתי מימנו בכל פעם שניזכרתי, את התקרית עם מדריד מחוץ לחדר של אנה ואת התקרית עם בנות האופל בחדר אוכל ואת התקרית עם בקסטר שגרם לי כמעט להשתין במכנסיי, את אף אחת מן התקריות איני מזכירה.
"אמ.. שאלה טובה. הייתי אומרת מאתגר."חייכתי.
מזגתי לחמישה כוסות קפה והנחתי על מגש, שמתי בכוס נמוכה וקטנה סוכר עם כפית, את החלב של אנה והעוגיות.
סחבתי את העוגיות לאי.
"למי הכוס החמישי?" של אנדראי.
"בשבילי." נהם בקסטר. בשלושה הסתובבו ועינייהם נפקחו. "אדוני?" אמר אנדראי.
"גם אתה באת בעקבות הריח אדוני?"גיחך בק.
בקסטר קם ממקומו הפינתי ונהם.
השלושה השתתקו.
"טוב הם כבר כאן שישתו את הקפה ויאכלו את העוגיות ואז ילכו לדרכם." הצעתי.
ובקסטר שתק והתישב בפינה הכי רחוקה מהם באי.
אנה שוב משכה את מכנסי והצביעה על הכיסא.
הרמתי את אנה והנחתי אותה על הכיסא ליד בקסטר הגשתי לה את כוס החלב עם הקשית המסולסלת והלכתי לשים עוד עוגיות בצלחת.
הנחתי מולה צלחת עם עוגיות וקפה בשביל בקסטר.
שוב דפקו בדלת אך הפעם בעדינות.
פתחתי את הדלת וראיתי שני נשים עם אותן מדים.
"היי אנחנו רבקה ואווה." הצביעה על החברה שלה בעלת המשקפיים העגולות והפירסינג בשפה התחתונה.
"היינו בסביבה וריחנו את העוגה שלך." גיחכתי.
"אני אנטואלה. זה לא עוגה, זה עוגיות ואתן מוזמנות להצטרף." פתחתי את הדלת לרווחה. רבקה שחומת העור עם התלתלים הדומים לשלי רק ששלי בצבעי השמש ושלה שחורים ואווה נכנסו לדירה שלי והלכו בעקבותיי למטבח.
הם ראו את הבנים ואת בקסטר ועמדו במקומן קפואות.
"תתיישבו כבר נכנסתן." הצעתי להן והן הלכו בצעדים קטנים. היה רק כיסא אחד פנוי ורבקה התיישבה.
מזגתי את השאריות הקפה לשני כוסות והגשתי להן, הוספתי עוד צלחת עמוסה בעוגיות כי הבנים חיסלו את כולם.
התיישבנו ושתינו את הקפה בדממה.
עמדתי ליד אנה ושתיתי את הקפה שלי, הצצתי בשעון שהראה לי שעוד עשר דק עליי לצאת עם אני רוצה להספיק לשיעור השני שלה.
אנה משכה בידי והצביעה על העוגיות, לקחתי את הצלחת הריקה שלה ומילאתי בעוגיות.
"אז אנה, מאיפה את באה אלינו?" בק הפר את הדממה המעיקה. "מהדרום." עניתי.
"בדרום לא לימדו אותכם לענות תשובות כמו שצריך." ציקצק בלשונו. גילגלתי את עיניי.
"ואותך לא לימדו נימוס?" החזרתי לו.
"בום, כל הכבוד אחותי." אמרה אווה וכל השולחן צחק מלבד בקסטר.
"אווה האגו שלי נפגע את יכולה לבוא ללקק אותו?" אמרה במבט עצוב וליטף את ליבו.
"במקל לא הייתי נוגעת בך, אני לא יודעת מי עברה על האגו שלך, שרץ מחלות." עקצה אותו.
בק חייך חיוך ענקי וניראה יותר חתיך ממה שהוא לא שזה אפשרי."אווה יקירתי את יודעת מה משותף לך ולדבורה? שניכן עוקצות." אריק נחנק והעוגייה שניתקעה לו בגרון ועיניו דמו אנדראי טבח בגבו בהומור.
רבקה שחייכה והתאפקה לא לצחוק שיחררה צחוק מתגלגל שגרם לכל השולחן לצחוק ואווה לגלגל את עינייה.
"אתה כמו גלידה קר ונמס אפילו למטה." הצביעה עם אצבעותיה לכיוון המפשע שלו.
אנדראי השתעל צרוב צחוק. צחקתי מכל ההלומות שהם הטיחו אחד בשני. השעון התחיל לצפצף.
"טוב ילדים קמו על הרגלים יש לי עבודה לעשות."
הורדתי לאנה את הסינר ושטפתי את ידיה, נישאר עוד מגש של עוגיות חילקתי אותן באופן שווה לשלושה צלחות.
הגשתי צלחת לבנות וצלחת לבנים.
"היי למה את מבינה להן הרבה, הן בנות יש להן את השיט הזה של דיאטה." אנר בק, אווה גילגלה את עינייה.
"בק סתום. ואנה תודה רבה לך." והן יצאו מהדלת.
"תודה על הקפה והעוגיות." אנר אריק המנומס מביניהם, לפני שבק יצא מהדלת הוא קרץ לי.
בקסטר המשיך להביט בי באופן מוזר שגרם לעצמותיי לזמזם בגופי.
"עשיתי משהוא לא בסדר?" אנה הקטנה נצמדה לרגליי.
"למה את שואלת?"
"כי אתה מביט בי באופן מוזר."
הרמתי את אנה ולקחתי את הצלחת העוגיות שלה ושמתי לה בשקית עטוף בנייר.
"אני לא." ויצא מדירתי בצעדים גדולים שגרמו לריצפה לרעוד. איזה איש מוזר.
ידעתי מהדירה ושאלתי את אנה היכן השיעור השני שלה היא כיוונה אותי לתוך הטירה הגדולה בדילוגים חמודים לעבר מסדרון ארוך. הקפנו את המסדרון והיה חדר פתוח עם פסנתר כנף באמצע.
"איחרת." נבהלתי למשמע קולה שהגיע משום מקום.
אנה צחקה עליי.
"הבהלת אותי." החזקתי את ליבי. הצצתי בשעון שהראה 12:00 ."לא איחרתי עכשיו בדיוק 12:00" יוליה המורה הקפדנית שעמדה ישר וכל שיער מראשה הייתה אסופה בפקעת מתויה וגבוה עם חליפה ירוקה שהגיע עד ברכיה ומקל בידה שהטיחה בידה השנייה.
"איחרת גברתי הצעירה ב 45 שניות." אמרה בחדות.
או. קיי אן אל תגיבי, אל תגיבי אל תגיבי.
"לא אני געתי בול בזמן לפי השעון שבו מדריד כיוונה ובדקה." הינה הגבת. אמר קול קטן בתוכי.
"את חולקת עליי?" הניפה את המקל שחתך את האוויר בקול צליפה חזק והצביעה עליי איתו.
צעדתי לאחור והתרחקתח מימנה.
"כן" צעקתי וברחתי.
"איזה אישה נוראית."
"מי?" צעקתי בבהלה. אלוהים מה יש לאנשים האלה שהם מתגנבים מאחורי ומבהילים אותי.
"קרעת לי את עור התוף מתולתלת." הסתובבתי למשמע קולה. "ואת כמעט גרמת לי להתקף לב."אמרתי בקול מעט רם. "תירגעי מתולתלת לא חוטפים התקף לב כל כך מהר." גילגלה את עינייה.
"את המתולתלת שאווה ורבקה לא הפסיקו לדבר על העוגיות שלך?" שאלה בסקרנות.
הנהנתי בראשי בעצבנות. "אמ... אני שרה." הושיטה את ידה. עכשיו כשהבתי בה הסתכלתי עליה בפלאות שיערה היה כחול רויאל ופס אחד צדדי בצבע צהוב, עינייה היו חומות והיו לה המון נמשים בפנים.
"נעים מאוד אני אנטואלה." היא ממש ניראת מגניב ככה עם השיער.
"אמ.. איזה שם מוזר זה אנטואלה מעולם לא שמעתי עליו." כן ספרע לי על זה אחותי, לא רק את אף אחד מעולם לא שמע על השם הזה.
"כן שם מיוחד לבחורה פשוטה."
"מה את עושה עכשיו?" שאלה והכניסה את שני ידיה לכיסה אחורי.
"כלום מחכה שאנה תסיים את השיעור עם הכשפה הרעה." הצצתי בשעוני שזה יקרה רק בעוד שעתיים, הישר לארוחת הצהריים.
"יופי, בואי אני בהפסקה . אני יספר לך קצת על האומנות שפחות שהיו כאן לפניך." מה, מבטי נפל.
"יו זה כל כך טוב, היית צריכה להסתכל על עצמך." וניגבה דימעה דמיונית.
"את ממש בדרנית אני מבינה." היא החזיקה חצאית דמיונית והתחווה קלות.
"תטדה מתולתלת." חייכה ואני הזזתי את ראשע מצד לצד. היא שילבה את ידה בידי והוליכה אותי למטבח הכי ענקי שראיתי, עבדתי פעם באיזה מסעדה ואפילו להם לא היה מטבח ענקי כזה, המון עובדים עם כובעים לבנים התרוצצו.
"זה המטבח המפואר." חייכה והובילה אותי לתוך ענקי הבלאגן עד לדלת היציאה שרשום אליה 'יציאת חירום'.
יש שם שולחן צצדי קטן ושלושה כיסאות.
"טוב שפכי מתולתלת וספרי לי סיפורים עסיסים על העולם שבחוץ." היא הניחה את מרפקותיה על השולחן וראשה נעל על כפות ידיה.
"בשביל זה הבאת אותי לכאן?"
"אז מה חשבת בשביל למרוח לק ולספר לך על הצרות שיש לי עם החבר שלי?" ניפנפה בדרמטיות בריסיה.
"את יודעת שאת מוזרה?"
"קחי מספר ותעמדי בתור יקירתי." הדלת נפתחה ומדריד עמדה שם.
"מה קורה פו?" שאלה.
"אמא טוב שבאת הבטן שלי מקרקרת." מה מדריד אמא שלה?
"שרה שלא תעיזי לקרוא לי שוב אמא, אני לא אמא שלך." אמרה בכעס.
"אבל אנחנו אמא ובת בנפש, חבקי אותי אמא."והושיטה את ידיה לצצדים.
מדריד הביטה לשמיים כיאלו מבקשת ממימנו כוח ונבלעה מאחורי הדלת.
"רואה ככה מבריחים את מדריד," גיחכה. ושנינו פרצנו בצחוק.
"את יודעת שאת לא נורמלית נכון?"
"אבל את אוהבת אותי בכל מקרה נכון אחותי?"
צחקתי בקול והנחתי גם את המרפקים שלי על השולחן.
שרה הוציאה חפיסת סיגריות מכיסה והציתה אחת.
"רוצה?" סירבתי.
"זה לא בריא מוותרת."
"אז מה גם לחיות זה לא בריא מתים מה זה." וצחקה.
"שמעתי שקיבלת את הדירה הגדולה." הרימה את גבותיה בסקרנות.
"את שואלת או קובעת?"
"גם וגם, אז.. ?"
" אני לא יודעת למה להשוות את הדירה שלי כי לא ראיתי את הדירות האחרות, וחות מה זה מדריד אמרה לי שהמשך יצטרפו אלי בנות."
"אמ זה מה שמדריד אמרה?" הנהנתי בראשי וסילקתי את העשן שהתקרב לעברי.
"מעניין." שרה גירדה את סנטרה והכניסה אצבע לפה.
"למה למעניין?" שאלתי בסקרנות.
"זה סיפור ליום אחר, עכשיו בואע נדבר על היציאה שלנו מחר." אמרה בהתלהבות ולקחה עוד נשיפה מהסיגריה.
"אני לא יוצאת לשום מקום." האקס שלי לא הרשה לי לצאת למועדון השכונתי הוא היה בטוח שהברמן שם ניסה להתחיל איתי רק כי הוא היה נחמד הסכמתי רק כדי לרצות. מאותו יום לא יצאתי לשם אבל זה לא הפריע לו לחגוג שם כל שישי.
"בטח שכן, אני אווה ורבקה תמיד יוצאות בשישי ביחד."
"גם הייתי רוצה יש לי מחר עבודה."
"נכון אבל בשבת לא, זה היום החופשי של חצי מהעובדים, רק עובדים וותיקים מורשים לעבוד בשבת."
נכון מדריד אמרה את זה.
"יופי אחרי שסגרנו את זה אני צריכה לחזור לעבודה." שתקתי כי ידעתי שהיא לא מוכנה לשמוע תשובה שלילית אז שמרתי על זכות השתיקה.
שרה זרקה את הסיגריה ודרכה עליה בנעלייה.
היא קרצה לי ונעלמה מאחורי הדלת.
נשארתי על הכיסא עוד דקות ארוכות.
למה את לא רוצה לצאת איתך? כי את יודעת שאחרי שהן יכירו אותך הן ישתמשו בך כמו שכולם השתמשו בך.
את ילדה קטנה וטיפשה שאפילו אמא שלה השתמשה בה וזרקה אותה כמו מטלית ישנה.
הזמזום בראשי לא פסק והטיח בי עלבונות.
ספרי להן את הסוד המלוכלך שלך ובואי ניראה אם הן ישארו איתך בכל זאת. תראי אותל משחקת באמא ואופה עוגיות מנסה לברוח מהגורל העלוב שלך . הזמזום בראשי צחק צחוק אכזרי.
ניערתי מעליי את המחשבות העלה.
"את בשליטה, את בשליטה." זמזמתי לעצמי בשקט.
עצמתי את עיניי. צל גדול כיסה את פניי.
"מה את עושה?" פקחתי את עיניי והסמקתי שמישהו שמע את המנטרה שלי שהייתי אומרת ברגעי לחץ.
מזלי שאני כהת עור וכמעט בלתי אפשרי לראות את זה.
"כלום, ממש כלום."מבלי להסתובב לראות מי זה, הלכתי משם כשאני מלקה את עצמי על היותי טיפשה.
השעה כבר אחת בצהריים נישארה לי עוד שעה להעסיק את עצמי.
מי קובע לוז כל כך מטומטם לילדה בת 6 חשבתח תוך כדי הליכה בכניסה לדירה שלי נזכרתי במה ששרה אמרה.
מעניין לדעת למה אמרה שזה מוזר שאני קיבלתי את הדירה. השמטתי בסיפור את הידיעה שבקסטר בהתחלה רצה לשכן אותי בדירה מספר אחד מסיבה שלא הצלחתי להבין או לגלות.
עליתי למעלה לחדרי וצנחתי על המיטה כיוונתי את השעון ל 13:40 יש לי ארבעים דקות לישון.
וצנחתי לשינה.

חולמים לצאת לאור? שיתוף פעולה בין mypen להוצאת ספרי ניב יכול להגשים לכם את החלום!

?????_???? .. עקוב אחר ?????_????
שמור סיפור
ספרים מאת ?????_???? .. ?????_???? ..
שבויה בעבר מימי היא נערה שמחביאה יותר מידי סודות בתיבת פנדורה שלה,
היא נחטפה בגיל ארבע עשרה ושוחררת מעבדות לחירות בעזרת השוטרת מולי.
מימי שרוצה להתנקם בכל מי שפגע בה ובחברה שלה ג'סיקה יוצאת למסע נקמה ובדרך שבה היא סללה היא מעולם לא ציפתה להתאהב בגבר מפוקפק.
אנטוניו שביום הוא מרצה ובערב איש עסקים מגלב שאחד מהעסקאות שלו הצליח להימלט.
שניהם מחביאים יותר מידי סודות האם אהבה שלהם תצליח למרות כל השקרים והסודות?
האם היא תצליח לנקום את נקמתה?
היא כבר לא פוחדת, היא כבר לא עצובה היא חיכתה ליום הזה יותר מידי זמן.
השקט הזה כבר לא מפחיד אותה.
מימי נחטפה בגיל ארבע עשרה ושוחררת מעבדות לחירות בעזרת השוטרת מולי.
מימי שרוצה להתנקם בכל מי שפגע בה ובחברתה הטובה . יוצאת למסע נקמה ובדרך שבה היא סללה היא מעולם לא ציפתה להתאהב בגבר מפוקפק.
אנטוניו שביום הוא מרצה ובערב איש עסקים מגלה שאחד מהעסקאות שלו הצליח להימלט.
שניהם מחביאים יותר מידי סודות, האם אהבה שלהם תצליח למרות כל השקרים והסודות?
האם היא תצליח לנקום את נקמתה?
לפרטים נוספים
לסיפור זה תגובה אחת
שלח תגובה
אני מסכים ל תנאי השימוש
guest
סורי, הייתי חייבת
אני אביא
הוא יביא
אתם תביאו
כך תשימי לב מתי ואיך משתמשים באותיות אית"ן בפועל עתידי.
הגב
דווח
כותבי החודש בספרייה
?????_???? ..
בת מזל קשת
בת מזל קשת
מאת: ?????_???? ..
הייתי רק בת 8-9 כשהוא בא
הייתי רק בת 8-9 כשהוא בא
מאת: ?????_???? ..
אחוזת בקסוואל-פרק 7.
אחוזת בקסוואל-פרק 7.
מאת: ?????_???? ..
לפני הסערה.
לפני הסערה.
מאת: ?????_???? ..
דרמה
ואהבתי את שתיהן
ואהבתי את שתיהן
מאת: Rotem Matarasso
אהובה שלי אני מצטער
אהובה שלי אני מצטער
מאת: Nicole Denisov
יש לי חברה שמנה.
יש לי חברה שמנה.
מאת: Eltchin's Emotions
אל תתאהב בי
אל תתאהב בי
מאת: אתי בן ארויה
המדורגים ביותר
בוא פשוט נשכב עכשיו
בוא פשוט נשכב עכשיו
מאת: Elinor Shema
אישתי "השרמוטה"
אישתי "השרמוטה"
מאת: Adam gustavo Zyl
זה נכתב בשבילך אהובה שלי
זה נכתב בשבילך אהובה שלי
מאת: Me & Myself
לא לפחד
לא לפחד
מאת: Soul Writer
מומלצים מהמגירה
אני שרמוטה
אני שרמוטה
מאת: Roni ron Nassi
לילה מלא מחשבות
לילה מלא מחשבות
מאת: Matan Osrovitz
אין דבר יותר סקסי
אין דבר יותר סקסי
מאת: Matan Osrovitz
להפסיק לחשוב עלייך
להפסיק לחשוב עלייך
מאת: N D