כתוב כתוב
הירשם
down
התחבר
down
menu
Mypen home בית

המקום שלך לכתוב

magazine המגזין
library הספרייה
drawer המגירה
סיפורים קצריםסיפורים אמיתייםסיפורים בהמשכיםספרים
תגיות
כל התגיות
1 1 1

הסודות שלנו

כלא פנימי - פרק 30

"שלום נוי אני לינור" קצינת ת"ש לוחצת את ידי "את יכולה להתלוות אלי בבקשה?" הקצינה מבקשת, אני מציצה אל נדב אשר ממשיך לשבת ולהביט בנו.
"ל... למה?" אני עונה בגימגום
"אני לטובתך נוי, אני מעוניינת שנדבר" היא מנסה לשכנע אותי
"בגלל זה רצית לדעת האם אהיה כאן היום?" אני מתעלמת ממנה ופונה אל נדב
"נוי, זה נוהל כזה. יש הוראות ברורות זה לא קשור אלי. זו קצינת ת"ש לא מ"צ את לא אשמה בכלום לכי איתה בבקשה" נדב מפציר בי. אני מבינה את הלך הרוח והולכת בחוסר רצון מופגן אחרי לינור למשרדה.
'אוי כמה לא צפוי שבפנים כבר יש גם קבנית... ס'עמק למה הלכתי להיבדק'
אני מתיישבת על הכסא ממול הקבנית ולינור מתיישבת לידי.
"איזה כבוד, כל ההתאספות הזו בשבילי" אני זורקת הערה צינית לאוויר.
"שלום נוי אני יעל אני קב"נית. בהכשרתי פסיכולוגית קלינית מוסמכת, אני מבינה שהסיטואציה לא נוחה לך ואף נכפתה עלייך" היא מתחילה לדבר
"לא, מה פתאום, אני ממש רציתי לבוא..." אני אומרת בעצבים
"נוי, תקשיבי כולנו לטובתך. עברת חוויה קשה אנחנו רוצות לעזור" לינור מדברת ברוך
"למה שעברתי אין כל קשר לצבא! הובטח לי שאני מבצעת בדיקות וזה נשאר חסוי" אני קצת צועקת
"על נוהל תפ"א שמעת?" יעל שואלת ואני מנדיה לשלילה 'למרות שאייל הסביר בקצרה הייתי שמחה לשמוע מה זה אומר.
"ברגע שנודע לצבא שהותקפת בצורה זו או אחרת אז מופל הנוהל הזה. בשלב ראשון אין ליזום איתך שיחה או כל דבר אחר בנושא רק להיות שם במידה ותרצי" יעל מסבירה.
"אז מה אני עושה כאן בעצם? עברתן על הנוהל" אני תוקפת
"במידה ונכנסת למצב נפשי אשר מחייב התערבות אני והקצינת ת"ש נכנסות לתמונה" יעל עונה בשלווה
"המצב הנפשי שלי מצויין" אני משקרת
"ההתקפת חרדה שחווית ביום שישי מצביעה על משהו קצת אחר את לא חושבת?" יעל ממשיכה לדבר בשלווה מרגיזה
"הכוללל לא קשור לצבא בכלל! זה קרה במסגרות אחרות. כך שהצבא יכול לצאת לי מהוריד בעניין" אני מרימה את הקול טיפה
"כיוון שזה לא בוצע בצבא, המפקד שלך עודכן גם בנוהל. אחרת ההנחת יסוד שהוא יכול להיות הפוגע. בנוגע לאירועים מחוץ למסגרת הצבא, כל עוד את רשומה כחיילת בצהל אנו אלה שלוקחים עלייך אחריות. כלומר גם אדם שחלילה מת בתאונת דרכים אזרחית בחופשה מהצבא נחשב חלל צהל. הדוגמא קצת קיצונית אני יודעת. אין דבר כזה שזה לא קשור לצבא" יעל מסבירה עדיין בנחת.
"אז מה אנחנו עושות כאן בעצם?" אני מנסה לקדם עניינים
"בדקות איך ניתן לעזור" לינור אומרת בכלליות
"אני אהיה איתך כנה" יעל אומרת ולוקחת נשימה עמוקה הפעם וממשיכה"הייתה המלצה ברורה על פגישה עם פסיכיאטר למתן טיפול תרופתי ושקילת אפשרות של אישפוז במחלקה פסיכיאטרית" היא אומרת בטון קצת פחות רגוע הפעם.
"אני לא אשמה! אני לא צריכה להיות מוחזקת בכפייה שלא עשיתי כלום! אני לא פגעתי באף אחד" אני אומרת נסערת והדמעות לא מאחרות לבוא
"אני לא חושבת שכל זה נחוץ" יעל חוזרת לדבר ברוגע
"אז מה כן?" אני מביטה בה בחשש
"פגישות אינטנסיביות עם פסיכולוג או המקרה של הצבא קבן." יעל מסבירה, אני מנסה להבין מה היא אומרת.
"אני יכולה להיפגש איתך?" אני שואלת
"בהחלט כן! אבל את חייבת להתחייב להיות בתוך העניין ולטפל בעצמך. כי אם לא יהיה שיתוף פעולה והתקדמות נצתרך ל..." יעל לא מסיימת לדבר ואני קוטעת אותה
"אני אשתף פעולה באופן מלא! רק אל תעצרו לי את החיים שוב" אני אומרת ושתיהן מחייכות אלי.
"אני יושבת כאן במשרד ליד, ב11:00 תהיה אצלי לפגישה ראשונה" יעל אומרת, אני מנהנת ויוצאת.

"היי, איך היה?" עינב מקבלת את פנוי בחיבוק במשרד
"עבודה, את יודעת.." אני מנסה להעביר נושא
"העלת תמונות מושלמות! נראה ליגה" עינב מתלהבת.
"לא כל הנוצץ זהב, אבל שרדתי כדי לספר" אני עונה בחצי חיוך.
אני עוזרת לנדב ועינב בעבודה קצת.
"נדב, יש לי פגישה ב11:00 אני יוצאת בסדר?" אני מביטה בנדב
"איזה פגישה?" הוא מביט בי ואני תוקעת בו מבטי רצח.
"אהה, אוקי תלכי..." נדב אומר באדישות 'מה הוא מפגר? הוא אשכרה עכשיו שאל מול עינב את זה?'

אני יוצאת לכיוון החדר של יעל, היא כבר מחכה לי שם עם חיוך.
"רוצה לשתות משהו?" יעל שואלת אותי.
"רק מים בבקשה" אני מחייכת אליה חזרה.
אנחנו יושבות ומדברות. יעל מעלה את עניין ההנסיון התאבדות שלי ומנסה לבחון האם זה משהו שיכול לחזור על עצמו. לאחר מכן אנחנו מדברות על המקרה. אני פותחת את כל מה שאני זוכרת משם.
"יש מישהו שתומך בך בתקופה הזו?" יעל שואלת
"כן, זיו החבר שלי" אני עונה בביטחון
"תספרי לי קצת עליו..." יעל מבקשת
"אנחנו בקשר כבר בערך שנתיים, לא ממש ביחד אבל הוא שם בשבילי. הוא תומך ומחבק. האמת שהוא גם סקס מעולה. אבל מאז המקרה אני לא ממש מנצלת את עניין הסקס. המחשבה שככה הגוף שלי נפגע גורמת לי לריחוק בעניין המיני" אני אומרת בכנות.
"זה מובן, עברת חוויה של חוסר אונים במגע מיני. טבעי שכרגע תרצי קצת זמן בלי" יעל גורמת לתחושות שלי להרגיש לגטימיות
"אבל פרט אחר ממה שסיפרת לי קצת מתריד אותי" יעל אומרת
"ומה הוא?" אני שואלת
"שנתיים, כלומר הוא היה שם כשניסית להתאבד?" יעל נוגעת בנקודה כואבת
"הוא היה שם כדי לעזור לי לצאת מהבור הזה" אני מחליטה לא להגיד את הכל. לא לספר שהוא היה שם לעזור לי לצאת מבור שרגע לפני הוא דחף אותי אליו במו ידיו.
"אז בעצם הוא נמצא שם כשאת במצוקה?" יעל שואלת
"למה את גורמת לזה להישמע כמשהו רע?" אני תוקפת אותה
"אולי אני טועה, אבל אני קצת מקשיבה לך. זה נשמע שכשאת בשפל שלך הוא מגיע תמיד ונמצא שם. זה לא דבר רע, אך השאלה האם הוא לא מנצל את החולשה שלך בשביל להרגיש עליונות"
יעל אומרת דברים שגם נדב הזכיר 'אני לא מצליחה להבין את זה. למה זה לא בסדר שהוא שם בשבילי כאשר אני במצוקה?'
"האמת יעל, שאני לא מבינה מה את מנסה להגיד. זיו אוהב אותי ואכפת לו ממני. מה פסול בזה?" אני אומרת בתוקפנות
"אין פסול, להפך זה נפלא שהוא שם לצידך. אני פשוט רוצה שתחשבי רגע על כל הקשר שלכם. תנסי להבין האם הוא קשר הדדי. כמה שיתוף יש בינכם, כמה את גם שם בשבילו? האם הוא גם חלש לידך לפעמים? את לא צריכה לענות. אני אפילו לא שאלתי אותך בן כמה הוא, אני מנחשת שהוא מבוגר ממך בכמה שנים טובות. אני רוצה שתחשבי עם עצמך מה נכון לך. אנחנו נקבע פגישה ליום שלישי באותה שעה בסדר?" יעל מסכמת את הפגישה, אני מהנהנת ויוצאת עם המון מחשבות 'איך מלדבר על האונס שלי דיברנו על זיו בסוף?'

"נוי את באה איתי לצהריים?" עינב שואלת כאשר אני עומדת בדלת המשרד.
"נדב זה בסדר?" אני שואלת את נדב והוא מהנהן
אני ועינב יוצאות מהמשרד לחדר האוכל.
אנחנו תופסות שולחן צדדי ומדברות
"אז איך את מסתדרת עם נדב?" אני שואלת את עינב
"אחלה, אבל יש בו קצת משהו מוזר. מזלו שהוא כזה חתיך" עינב אומרת בצחקוק
"מה מוזר?" אני שואלת
"לפעמים, הוא פתאום מתנהג כמו מפקד טירונות. הוא לא ממש קלט שהוא ג'ובניק עכשיו" עינב מסבירה
"כן, הוא היה בקרבי קודם יש לו עניין עם דרגות" אני אומרת
"בדיוק, בסדר, חוץ מזה הוא אחלה." עינב אומרת "הוא דיבר עלייך כשהיית במיקונוס"
"באמת? מה הוא אמר?" אני מתעניינת
"שהוא לא מבין איך הצבא מאשר נסיעות כאלה. הוא אמר גם שהוא דואג מהדברים שקורים שם." היא אומרת
"איפה?" אני מנסה להבין
"בחו"ל הוא חושב שדוגמניות לפעמים נקלעות למצבי מצוקה ואין למי לפנות" היא אומרת
"מתי הוא אמר את זה?"
"כמה ימים לפני שחזרת. הוא אמר שיש לו תחושה לא טובה" עינב מספרת "אבל הנה את כאן והכל נפלא! הוא סתם פרנואיד" עינב מסכמת את דבריה.
'מאיפה הוא ידע? איך הוא הרגיש אותי?' אני מחייכת ומהנהנת.

"יוווווו" אני קצת צועקת כאשר אני מביטה בטלפון
"מה קרה?" עינב שואלת
"גלית מתחתנת!" אני מראה לעינב את התמונה של גלית בפס של האנפורנה עם טבעת על האצבע.
"איזה יופי! אתן בקשר טוב אהה?" עינב שאלת
"כן אני ממש אוהבת אותה!" אני מחייכת אל עינב.
אנחנו חוזרות למשרד והיום עובד לו. ב15:00 אני יוצאת מהבסיס וקובעת עם כמה בעלי דירות לבוא ולראות.
הדירה שניה נראת לי מושלמת דירת סטודיו קטנה עם רצפת פרקט נראת כמו חדר במלון. בול מה שאני צריכה כרגע השכירות היא 3000 לחודש. אני סוגרת חוזה במקום. הדירה עם ריהוט בסיסי. בול מה שאני צריכה. הדירה כבר פנויה עם מעבר מיידי שזה מעולה לי.
אני רושמת צ'קים לבעלת הדירה ומקבלת מפתח.
'טוב עכשיו כשיש לי דירה אני חייבת לעשות גם קניות' אני יוצאת מהדירה לסופר הקרוב, בדרך מתקשרת לרוני
"היי נוי! מה שלומך?" רוני עונה ישר
"בסדר גמור. חתמתי חוזה על דירה" אני מעדכנת אותה
"מעולה אני מכניסה לך לחשבון את הכסף" רוני עונה לי ישר "יש לנו ביום חמישי השקה של החנות אנחנו רוצות שתגיעי, זה איזה שעתיים להסתובב ולהצתלם עם אנשים שבאים. בסדר?" רוני ישר אומרת
"כן, בסדר" אני עונה בחוסר חשק, אך רוני מתעלמת.
אני קונה בסופר כמה דברים בסיסיים למזווה ולמקרר.
אני עולה לדירה ורק חושבת על ההמשך. 'נדב מרגיז אותי. אני חייבת להבין מה הסיפור שלו איתי. למה דווקא כשאני במצוקה נדב מתרחק וזיו מתקרב? מה קורה כאן?'

*********************************************
"מה את עושה כאן?" נדב פותח את דלת דירתו מופתע
"אני רוצה להבין" אני ניגשת לעניין "אני יכולה להיכנס?"
"את לא יכולה לבוא לכאן ככה נוי" נדב אומר בזמן שהוא פותח את הדלת יותר בכדי שאוכל להיכנס.
"למה אתה מתחמק ממני?" אני מנסה להבין

חולמים לצאת לאור? שיתוף פעולה בין mypen להוצאת ספרי ניב יכול להגשים לכם את החלום!

Alina Lave עקוב אחר Alina
שמור סיפור
לסיפור זה 3 תגובות
שלח תגובה
אני מסכים ל תנאי השימוש
guest
יהיה המשך ?
הגב
דווח
Alina Lave
Alina Lave
יהיה אני רק לא יכולה להתחייב על מתי בדיוק... תקופה בלי זמן. מתנצלת מראש
הגב
דווח
guest
מהממם מחכה להמשך♡
הגב
דווח
1 אהבתי
טען עוד 5 תגובות
כותבי החודש בספרייה
Alina Lave
הסודות שלנו
הסודות שלנו
מאת: Alina Lave
הסודות שלנו
הסודות שלנו
מאת: Alina Lave
הסודות שלנו
הסודות שלנו
מאת: Alina Lave
הסודות שלנו
הסודות שלנו
מאת: Alina Lave
מרתק
הספר שלי, "מסדרונות" - 5 הפרקים הראשונים לקריאה
הספר שלי, "מסדרונות" - 5 הפרקים הראשונים לקריאה
מאת: אפריל גל גילרוביץ'
בוא פשוט נשכב עכשיו
בוא פשוט נשכב עכשיו
מאת: Elinor Shema
רגשות מפלסטיק- פרק 1
רגשות מפלסטיק- פרק 1
מאת: מאיה .
רגשות מפלסטיק- פרק 2
רגשות מפלסטיק- פרק 2
מאת: מאיה .
סיפורים אחרונים
ספר הג'ונגל של סינדרלה
ספר הג'ונגל של סינדרלה
מאת: הילדה הזאת
ארז התימני שלי- פרק 5
ארז התימני שלי- פרק 5
מאת: Just Me
ריק בעולם מלא
ריק בעולם מלא
מאת: Yuval V
התגעגעתי
התגעגעתי
מאת: Yael Shayn
מומלצים מהמגירה
ארזתי לך מזוודה
ארזתי לך מזוודה
מאת: שבורת כנף
פסימיות
פסימיות
מאת: שבורת כנף
אז אתה בונה ארמון
אז אתה בונה ארמון
מאת: שבורת כנף
ואיך העז הוא
ואיך העז הוא
מאת: שבורת כנף