כתוב כתוב
הירשם
down
התחבר
down
menu
Mypen home בית

המקום שלך לכתוב

magazine המגזין
library הספרייה
drawer המגירה
סיפורים קצריםסיפורים אמיתייםסיפורים בהמשכיםספרים
תגיות
כל התגיות
1 1

סיפורה של רווקה - פרק 1

ריחות התבלינים לא מיהרו להגיע, עוד יום שיגרתי בשוק הכרמל, מסתובבת לבדי בשוק מלא גברים שמוכרים פירות, ירקות, תבלינים, בשר. מימני חבורת ילדים שבדיוק עכשיו יצאו לחופש הגדול, משמאלי זוג הולך יד ביד ומתנשק מתחת לכיכר עם היונים. כל כך רומנטי חשבתי לעצמי, ממש רומאו ויוליה בגרסה הישראלית . אני בחורה מלאה בדעות, מלאה בתסבוכים. מזל תאומים, הפיצול של הטוב והרע, החוסר מצב רוח שמגיע תוך שניה, השגעון והלב הגדול. תמיד חשבתי שאהבה תסדר לי הכל בחיים, אבל אני סך הכל בת 18, אז לאן אני ממהרת? חזרתי הביתה, אחרי יום קניות של אוכל, צעקות של "2 ב10" וריחות נעימים. נכנסת הביתה לריח של דגים מרוקאים מתבשלים על המחבת, אמא עומדת במטבח ומבשלת. תמיד אני אומרת לה שלא צריך לעשות יותר מדי, הרי אנחנו רק 2, בעצם 3, ליידי גם נחשבת. ליידי היא הכלבה שלי, היא נמצאת אצלי בערך מגיל שבוע. קיבלתי אותה בהפתעה מאמא, היא הגיעה אליי עם כלבה בתוך החולצה, בכלל הייתי בטוחה שהיא סתם הביאה לי מתנה, בסוף גיליתי כלבה קטנה שמבלה איתי כל לילה במיטה. זה יותר כיף להתחבר לכלבה מאשר לגבר, האהבה היא תמידית ולא נעלמת. ליידי לא יכולה ללכת, אין לה לאן. החלטתי לצאת בערב עם חברה שלי, קבענו סתם לשבת בחוף הצוק. נסעתי להביא אותה מנתניה, חיי החברה שלי לא כאלו שופעים.

ריחות התבלינים לא מיהרו להגיע,
עוד יום שיגרתי בשוק הכרמל, מסתובבת לבדי בשוק מלא גברים שמוכרים פירות, ירקות, תבלינים, בשר.
מימני חבורת ילדים שבדיוק עכשיו יצאו לחופש הגדול, משמאלי זוג הולך יד ביד ומתנשק מתחת לכיכר עם היונים.
כל כך רומנטי חשבתי לעצמי, ממש רומאו ויוליה בגרסה הישראלית .
אני בחורה מלאה בדעות, מלאה בתסבוכים. מזל תאומים, הפיצול של הטוב והרע, החוסר מצב רוח שמגיע תוך שניה, השגעון והלב הגדול.
תמיד חשבתי שאהבה תסדר לי הכל בחיים, אבל אני סך הכל בת 18, אז לאן אני ממהרת?

חזרתי הביתה, אחרי יום קניות של אוכל, צעקות של "2 ב10" וריחות נעימים.
נכנסת הביתה לריח של דגים מרוקאים מתבשלים על המחבת, אמא עומדת במטבח ומבשלת.
תמיד אני אומרת לה שלא צריך לעשות יותר מדי, הרי אנחנו רק 2,
בעצם 3, ליידי גם נחשבת.
ליידי היא הכלבה שלי, היא נמצאת אצלי בערך מגיל שבוע.
קיבלתי אותה בהפתעה מאמא,
היא הגיעה אליי עם כלבה בתוך החולצה, בכלל הייתי בטוחה שהיא סתם הביאה לי מתנה, בסוף גיליתי כלבה קטנה שמבלה איתי כל לילה במיטה.
זה יותר כיף להתחבר לכלבה מאשר לגבר,
האהבה היא תמידית ולא נעלמת.
ליידי לא יכולה ללכת, אין לה לאן.
החלטתי לצאת בערב עם חברה שלי, קבענו סתם לשבת בחוף הצוק.
נסעתי להביא אותה מנתניה,
חיי החברה שלי לא כאלו שופעים.
נסענו לחוף הצוק, ישבנו קצת בים, שתינו בירה וצחקנו על החיים.
נועה הייתה בגילי, גדלה במשפחה קשה, אמא שלה לא הייתה מביאה לה אהבה .
היא הייתה עצלנית, לא הייתה עובדת בכלל.
תמיד הייתה מחפשת חוטים כדי שיהיה לה קצת יותר כסף, מבקשת מאנשים, מחפשת ממי לקחת.
לאחר כשעה החלטנו לחזור הביתה, ואני מהיותי חברה טובה נאלצתי להחזיר את נועה למרות שלא היה לי ממש כוח.
בדיעבד, זה היה הדבר הכי טוב שעשיתי בחיים.
בנסיעה חזרה הביתה, שמנו שירים במערכת בפול ווליום,
שמענו שירים באנגלית ושרנו כמו מטורפות.
נועה באמת הייתה מטורפת, היה לה תחביב להתחיל עם אנשים מהחלון של האוטו ולדבר איתם, לקחת מס' פלאפון ולהתחיל לפטפט איתם כאילו הם מכירים.
נסענו בנסיעה מצוק החוף, ובדיוק הגיע רמזור אדום.
ליידנו נעמד רכב עם 2 גברים בפנים, אפילו לא שמתי לב איך הם נראים.
הם שמעו מוזיקת דיכאון בקולי קולות ושרו כמו משוגעים.
חיכיתי שהאור הירוק יגיע כבר, מאומללת מהמוזיקה ברגע שמתנגנת.
לפתע אני שומעת את נועה מדברת עם הגברברים שמכונית.
מה היא נורמלית? חשבתי לעצמי בלב.
הבחורים זרמו עם השיחה, ואמרו לנו אחרי הרמזור לבוא לתחנת דלק לדבר איתם.
לא ממש רציתי לעצור, קצת מפחיד העניין, אך לבסוף נועה שכנעה אותי וגם ככה הייתי צריכה לתדלק ולמלא אוויר בגלגלים.
עצרנו בתחנת הדלק, הבחורים יצאו מהאוטו.
ראיתי מול עיני בחור בגובה ממוצע, נראה קצת ערס, עם חיוך כובש.
השני היה נראה קצת מבוגר, כאילו יצא מהכלא.
הבחור הראשון הגיע אליי והתחיל לדבר איתי "אז מה? מאיפה את?" וכל מיני כאלו.
זרמתי בשיחה וראיתי שנועה ממש נאבקת כדי לדבר איתו, היה נראה כאילו היא דלוקה עליו.
לקחתי צעד אחורה והתעסקתי בלמלא דלק.
הבחור ניגש אליי שוב ואמר לי " בואי איתי לסרט, עכשיו."
"השתגעת? 3 בלילה " עניתי לו.
" תזרמי, מה איכפת לך?" אמר לי במבט מתלהב
" אין מצב. אני אפילו לא יודעת איך קוראים לך, וחוץ מזה יש לי עוד נסיעה לנתניה"
" סתיו, נעים מאוד".
חייכתי ברכות וזזתי לכיוון הרכב, מה הוא רוצה ממני הערס הזה?
שילך לנועה, גם ככה היא ממש מתאמצת כדי שישים לב אליה.
"חכי, לא סיימתי. בדיוק היום השתחררתי מהצבא, והמתנה שתוכלי להביא לי היא את המספר שלך, בבקשה"
" טוב נו, קח." הבאתי לו את המספר שלי בתקווה שישחרר ממני כבר ויתן לי ללכת לדרכי.
"יאללה נועה בואי נזוז" אמרתי לה באי נוחות, כאילו זה נראה לה הגיוני להשאר שם ולחפור עם הבחור השני.
התחלנו בנסיעה לכיוון נתניה, כבר בתחילת הדרך שמתי לב שנועה עושה לי פרצופי עצבים.
"מה יש לך? " שאלתי אותה בעצבים, דברי כבר!
" אני לא מבינה. גם אני התחלתי איתו, אני הבאתי אותו, אני גרמתי לו להיות בסביבתנו, ובסוף את גונבת לי אותו?"
" תגידי את נורמלית?" עניתי לה בחוסר הבנה ועצבים.
" עזבי את זה שיש לך חבר, שזה עצוב שאת מתחילה עם גברים בכלל,
אבל את ראית שאני לא רציתי להביא לו את המספר!
הוא שכנע אותי, מה ישלך?" עניתי לה.
"טוב לא משנה, הכל טוב" אמרה נועה בזלזול.
כזאת מערכת יחסים הייתה לי ולנועה, רבות על כל דבר ולמחרת מדברות כאילו כלום לא קרה.
לפעמים הייתי מתחרפנת מזה, איך אפשר לחזור ולדבר אחרי שהתפוצצנו אחת על השניה?
הגענו לבית של נועה
"ביי מאמוש, מקווה שאת לא כועסת, זו באמת לא אשמתי את ראית מה היה שם. מסרי ד"ש לתומר"
"טוב" ענתה לי נועה " נדבר מחר" ועלתה.
תומר הוא החבר של נועה, הוא נמוך ממנה בלפחות 2 ראשים.
הוא רזה וקטן, ונועה מלאה וגדולה יחסית אליו.
תמיד חשבתי, איך אפשר לצאת עם מישהו שלא מתאים לך בכלל ויזואלית?
אני, אם אני לא יכולה לשים עקבים ליד הגבר שלי, אני פשוט אפסול את זה מלכתחילה. או שאולי, אתבייש להראות איתו בציבור, ואז זה כבר יגמר לבד.
אני שונאת להפרד מאנשים, פרידה זה תמיד היה חלק אצלי,
כשאבא שלי היה בא לבקר אותי והולך, הייתי מחבקת לו את הרגליים ונמרחת עליו, לא כי באמת לא רציתי שהוא ילך, אלא כי רציתי להיות כמו כל הילדים שעושים סצנה כשאחד ההורים שלהם הולכים.
גדלתי בבית להורים גרושים, הורי התגרשו כשהייתי בת שנה כי הם לא הסתדרו.
אמא שלי פשוט לא סבלה את אבא שלי בלידה, ולאחר מכן הכל נהיה בינהם מסובך כשהאגו התחיל לשחק.
הגעתי הביתה, מותשת מעייפות, כשפתאום אני מקבלת הודעה
" היי מאמי, היה כיף להכיר אותך. אשמח אם תירצי לצאת יום אחד, אני זמין פה"
בתכלס, מה יש לי להפסיד?
גם ככה אני רווקה, משרתת בצבא ומשתעממת מכל רגע, אין לי שום דבר מעניין יותר מדי בחיים,
אז מה יש לי להפסיד?
יותר גרוע מהמצב עכשיו לא יכול להיות
" אפשר לקבוע יום אחד, נראה מתי, לילה טוב"
הגבתי לסתיו בחזרה.

חולמים לצאת לאור? שיתוף פעולה בין mypen להוצאת ספרי ניב יכול להגשים לכם את החלום!

Justme 1 עקוב אחר Justme
שמור סיפור
לסיפור זה 0 תגובות
שלח תגובה
אני מסכים ל תנאי השימוש
כותבי החודש בספרייה
מסתורין
לא לפחד
לא לפחד
מאת: Soul Writer
תעזוב לי את היד. עכשיו.
תעזוב לי את היד. עכשיו.
מאת: C Y
לצאת עם בחורה מהרשת החברתית
לצאת עם בחורה מהרשת החברתית
מאת: Eran Shmuel
Smells Like Teen Spirit
Smells Like Teen Spirit
מאת: Sophia Rose
מרתק
בוא פשוט נשכב עכשיו
בוא פשוט נשכב עכשיו
מאת: Elinor Shema
שרמוטות שכמונו
שרמוטות שכמונו
מאת: Eltchin's Emotions
אני מכורה
אני מכורה
מאת: Shira Mualem
״עונשו של סטוציונר״.
״עונשו של סטוציונר״.
מאת: דוד חגולי
המדורגים ביותר
ואהבתי את שתיהן
ואהבתי את שתיהן
מאת: Rotem Matarasso
אהובה שלי אני מצטער
אהובה שלי אני מצטער
מאת: Nicole Denisov
יש לי חברה שמנה.
יש לי חברה שמנה.
מאת: Eltchin's Emotions
אל תתאהב בי
אל תתאהב בי
מאת: אתי בן ארויה
מומלצים מהמגזין
חוטיני אדום
חוטיני אדום
מאת: דנה לוי
מבוא לתורת הגבר פרק 1
מבוא לתורת הגבר פרק 1
מאת: Avrahami Amitay
אין לך מושג בכלל מה זה אישה
אין לך מושג בכלל מה זה אישה
מאת: Avrahami Amitay
שֶׁקֶר או אֶמֶת
שֶׁקֶר או אֶמֶת
מאת: Roi Jan