כתוב כתוב
הירשם
down
התחבר
down
menu
Mypen home בית

המקום שלך לכתוב

magazine המגזין
library הספרייה
drawer המגירה
סיפורים קצריםסיפורים אמיתייםסיפורים בהמשכיםספרים
תגיות
כל התגיות
1 1

הסודות שלנו

התקפת חרדה - פרק 29

"תעזוב אותי!" אני צועקת "בבקשה לא! מספיק דיייי" אני מנסה להדוף אותו והוא ממשיך להימרח עלי עם הגוף הדוחה שלו.
אני רק בוכה, בוכה ובוכה.
אני חלשה מידי, קטנה מידי, לא מצליחה להתנגד בזמן שמחללים את גופי. הפעם אני רואה הכל רואה איך אני שוכבת על המיטה ללא יכולת לזוז הגוף מרגיש משקולת של 100 קילו.
"אני לא עשיתי כלום שזה מגיע לי!" אני צורחת אבל קולי אינו נשמע. 'על המה העונש הזה?' אין לי תשובות רק כאב עמוק וחודר. יש כאב פיזי, אבל הנשמה נפצעת מבפנים אף יותר.
"דיייייייייייי" אני צורחת
אני מרגישה מישהו אוחז בי בכוח ובשאירית כוחותי מעיפה אותו ממני.
"נוי קומייייי" אני פוקחת עניים וזיו יושב מולי מפוחד.
אני מתנשמת כולי ומזיעה. אני מביטה בזיו שנראה מעט רגוע יותר.
"מה, מה... מה היה כאן? מה עשית לי? ביקשתי שלא תיגע בי!" אני אומרת לזיו בכעס
"נוי, לא נגעתי בך... חזרתי מהמקלחת ואת צרחת ומילמלת כל מיני דברים. הייתי חייב להעיר אותך, פחדתי שאת תפסיקי לנשום" זיו מנסה להסביר ואני באמת שמה לב שהוא יושב מולי בבוקסר לאחר מקלחת עוד טיפה רטוב "רק רציתי להרגיע אותך" זיו מסכם את דבריו
"כנראה החלום התחבר עם המציאות. סליחה שכעסתי, אני אכנס להתקלח גם" אני בורחת לתוך המקלחת ומסירה ממני את כול הבגדים, האיפור וכו'. אני מתיישבת על ריצפת האמבטיה כאשר המים פתוחים על ראשי, בוכה כמו שאני לא זוכרת שבכיתי אי פעם. אני יושבת ככה במקלחת בערך חצי שעה, נותנת לכל הכאב לזרום ממני החוצה. זה לא מרפא אבל זה מוציא החוצה את מה שכבר אין לו מקום בפנים.
אני יוצאת מהמקלחת לבושה בבגדים נוחים לשינה.
"אתה עוד כאן..." אני אומרת לזיו
"רצית שאלך?" הוא שואל ברצינות
" לא, אני פשוט חשבתי שאולי נבהלת ממני" אני מודה בפניו
"אני לצידך, כל עוד את רוצה שאהיה. אבל אני חושב שכדאי שתלכי לדבר עם מישהו אם את לא מסוגלת ל..." זיו לא מסיים את המשפט.
"אני לא מאמינה בפסיכולוגים! אני פשוט פוחדת מהתגובה שלך אם אספר..." אני אומרת בקול שקט
"למה? את לא מאמינה שאתן לך גב? ... אני לא יודע במה מדובר אבל מה שזה לא יהיה אני מבטיח להיות שם בשבילך" זיו חוזר על עצמו. אני באמת מאמינה לו, אך גם יודעת שהוא כעו"ד יכול לנסות לעשות מהלכים שיעוררו את העניין.
"זיו אני הכי מאמינה לך בעולם!" אני אומרת ונושקת לשפתיו "כשארגיש מוכנה אני אספר" אני מוסיפה בחיוך קטן בכדי לעודד את רוחו.
לבסוף אני חוזרת לישון שינה עמוקה. אני לא זוכרת חלומות נוספים אולי משהו במגע של זיו גורם לי להרגיש מוגנת. הוא תמיד שם בשבילי, אני יכולה לסמוך עליו. הוא התייצב לצידי בהשקה, עכשיו במלון ואפילו אז בתצוגה שהייתי כה זקוקה לפנים מוכרות וחיבוק תומך. הוא תמיד שם, תמיד בשבילי.
בבוקר אני קמה וריחות נעימים של אוכל ממלאים את החדר.
" מה השעה?" אני שואלת את זיו שמתיישב לידי
"9 וחצי, שמח שישנת טוב" זיו מחייך אלי
"אני אצחצח שיניים ונוכל?" אני אומרת וזיו מהנהן
אני מתארגנת ויושבת יחד עם זיו לארוחת בוקר ליד השולחן.
אנחנו מדברים על שטויות וצוחקים המון. נדמה שזיו ממש מנסה לגרום לי להרגשה טוב, והאמת? הוא מצליח בזה!
אני רואה את זיו עם הטלפון ומידי פעם מביט עלי
"מה יש?" אני שואלת אותו
"כולם נפגשים היום לארוחת שישי כרגיל שאלו אם אבוא, את בטח לא תרצי את ההמוניות של המשפחה שלי נכון?" זיו מביט עלי
"יש לך משפחה מקסימה!" אני אומרת בחיוך "תלך לשם, משפחה זה חשוב" אני מסכמת את דברי
"את לא רוצה לבוא? אני לא אשאיר אותך לבד." זיו שואל ואז אומר
"לא נראה לי שאני מוזמנת" אני אומרת בשקט
"היי, מה יש לך? את תמיד מוזמנת! את איתי" זיו מחבק אותי אליו.
"בסדר, אז אני אבוא איתך" אני מחייכת. אולי בסופו של דבר תהיה לי כאן משפחה במרכז אני כל כך זקוקה למשפחתיות הזו.
אנחנו מסיימים לאכול, מתלבשים חם ויוצאים לסיבוב לאורך הים.
"תגיד זיו, אם אני לא רוצה לדגמן יותר, אני משלמת כנס גדול?" אני שואלת את זיו במהלך הטיול
"הם יכולים לטבוע ממך לא מעט כסף, אלו שאת כבר חתומה איתם..." זיו מסביר "אבל למה שתעשי דבר כזה?" הוא שואל
"אני רציתי להתחיל ללמוד, אני כבר רוצה אולי להרשם לספטמבר הקרוב" אני אומרת לזיו
"ומה עוצר אותך? העבודות דוגמנות האלה מכניסות לך שכר מדהים! אין עוד עבודה כזו לסטודנטים." זיו מביט עלי מנסה להבין מה קרה פתאום.
"נמאס לי להרגיש שאני מוכרת את הגוף שלי" אני אומרת.
"נוי זה נשמע רע, את סיימת עם הבגדי ים ועכשיי נשאר לך רק לדגמן ליוסף ביגוד מלא. אני לא ממש מצליח להבין מה מרגיש לך לא נוח?" זיו מנסה לשאול בעדינות.
"אתה צודק, סתם אני עם מצבי רוח כנראה, יעבור לי." אני אומרת ואנחנו ממשיכים ללכת בשקט רבע שעה בערך.
זיו לפתע מתבונן בי ונעצר כאילו פתאום נפל לו אסימון
"נוי, מישהו פגע בך במיקונוס?" השאלה הזו מרעידה לי את הגוף. אני מרגישה חולשה איומה לפתע.

"נוי את בסדר?" זיו שואל, אני רואה אותו מעלי מחזיק את רגלי למעלה. אני שמה לב שאני שוכבת על המדרכה לתדהמת העוברים והשבים. זיו מרים אותי לספסל קרוב ונותן לי לשתות מים. הוא לא מעלה את השאלה שוב ואני שמחה על כך.
שאר היום עובר בנעימים, אנחנו מבלים בבריכה המקורה של המלון והג'קוזי. מתפנקים לנו על הבר קינוחים בלובי.
נחים המון ובערב נוסעים להורים של זיו. הפעם אני לובשת כבר משהו מכובד שקיים אצלי ולא קונה במיוחד.
******************************************

"היי, יופי באתם בסוף!" אורית מחייכת אלינו "זיו ונוי הגיעו בואו לאכול" היא צועקת לשאר שיושבים בסלון.
אנחנו מתיישבים ליד השולחן, האוכל מוגש ואנחנו מתחילים לאכול.
"ממליצה לך ביום ראשון לראות ב18:50 ערוץ 12" שיר אומרת לי בחיוך
"את והגיאפינס שלך, מה יש כבר לראות שם מעניין" דור יורד עליה
"את נוי" שיר עונה בחיוך וחוזרת לאכול
"וואלה? ביום ראשון אמרת?" אורית מחייכת ושיר מהנהנת
אני נבוכה, קצת מסמיקה וממשיכה לאכול.
"אז נדב, ביררתי לך קצת על מה שביקשת ולא הצלחתי להשיג ממש מידע, אני חושב שאולי כדאי לך לשאול את אבא" דור פונה אל נדב. נדב שותק
"על מה מדובר?" אייל שואל
"סתם אבא, לא..." נדב מתחיל להגיד ודור קוטע אותו
"נוהל תפ"א של רה"ם 2 אתה מכיר" דור שואל את אייל
אייל עוצר מלאכול ומביט בנדב "מה קרה בדיוק נדב?" אייל שואל מודאג, נדב שותק ומרכין ראש.
"הופעל על חיילת שלו הנוהל הזה והוא לא ממש מצליח להבין במה מדובר. אמרו לו להתייחס בהתאם ולא פירטו" דור מסביר לאייל ואני רואה שאייל נרגע. אני מתחילה להזיע ולהרגיש לא טוב.
"זה נוהל שמופעל במידה ויש ממצאים ברורים שחיילת עברה תקיפה/ פגיעה קשה אך לרוב מדובר באונס" אייל אומר ואני מרגישה לחצים בחזה.
נדב וזיו מביטים זה בזה בפרצופים ריקים.
אני מתחילה להרגיש כאב ביד שמאל וקושי לנשום.
"נוי, את בסדר?" שיר שואלת ואני מסמנת לה שלא
הנשימות שלי נעשות קטנות מרגע לרגע והכאב בחזה גדל.
"אבא, בוא תראה אותה" שיר קוראת לאייל ששם לב אלי ברגע שהיא אומרת זאת. הוא, אורית ודור מיד קמים ועוזרים לקחת אותי לספה.
אני רואה שדור מודד דופק ושאייל מחשב מהלכים.
"טוב, המצב לא תקין, בואו נפנה אותה לבית חולים" אייל אומר.
נדב וזיו עומדים ומביטים בי בזמן שכל השאר רצים ומארגנים הכל.
"זיו אתה מתכוון לבוא?" אייל שואל את זיו שעומד ולא זז
"כן, כן בטח" זיו אומר והם מרימים אותי לרכב של אייל. זיו מתיישב לידי, נדב מקדימה ואייל נוהג.
אני מרגישה מסוחררת כבר כל כך. הכאבים לא עוצרים ואני לא מצליחה להכניס אוויר לריאות.
זיו מחזיק אותי כל הנסיעה קרוב אליו ומרטיב את פני.

בבית חולים אייל מכניס אותי ישירות למיון. אני מקבלת זריקה פתאום "איייה" אני צורחת.
הגוף בין רגע מרגיש רפוי ונרגע, אני מצליחה לנשום והכאבים נעלמים
"התקפת חרדה" אני שומעת את הרופא במיון אומר לאייל.
זיו יושב לידי בזמן שנדב הולך לאייל ומדבר איתו מחוץ לוילון בשקט. אני מצליחה לשמוע קצת "אבא, היא החיילת שלי" נדב אומר לו "חיילת שלך? כלומר..." אייל אומר "כן אבא" נדב מאשר בפניו. את המשך השיחה אני לא ממש שומעת אני קצת מטושטשת. "ידעתי שמישהו פגע בך, אבל לא הבנתי עד כמה חמור זה, למה הסתרת את זה ממני?" זיו אומר, הוא לא מצפה לתשובה. אני לא ממש מסוגלת לתת כרגע תשובות.

אני פוקחת עניים לצידי יושבים זיו ונדב מביטים בי.
"נוי, מה שלומך?" נדב שואל
אני מנסה לדבר אך לא ממש מצליחה הכל מרגיש חלש
"היא לא תענה לך, הזריקה הזו חזקה" זיו אומר לו
"היא סיפרה לך? ידעת?" נדב שואל את זיו
"איזה סיפרה? רק צעקה מתוך שינה דברים. לפחות היה לה את הבינה ללכת לבית חולים רגע אחרי." זיו משתף אותו
"אז אני מבין שישנתם יחד גם מאז..." נדב אומר בטון מקנא
"וואו נדב מה זה לא זמן טוב להתחשבנות הזו, אם זה חשוב לך היא לא נתנה לי לגעת בה ממש" זיו מצתדק "אני צריך להתנצל בפניך שהיית שם בשבילה?" זיו שואל אותו בכעס
"אתה לא חייב לי כלום, פשוט לא מבין למה אתה משגע את הילדה" נדב אומר לזיו בכעס
זיו שותק, הוא רואה את המבטים המפוחדים שלי ומלטף את ראשי ברוך. "אני באמת אוהב אותה" זיו כמעט לוחש
"לפעמים, אהבה זה לא הכל זיו... אתה מבוגר בשבילה, היא עוד לא השתחררה מהצבא והספיקה לטייל בעולם מה אתה רוצה ממנה? אתה כבר צריך להתחיל להקים משפחה אתם לא באותו מקום" נדב מסביר 'מאיפה לנדב יש את החוצפה הזו לדבר ככה? מי הוא שיחליט מה נכון יותר או פחות?'
"אתה לא חושב שיש לה הזכות לקחת החלטות על החיים שלה?" זיו פונה אל נדב
"אני עדיין לא מבין מאיפה או איך הכרתם אבל משום מה נדמה לי שאתה מתקרב אליה כשאתה מריח מצוקה" נדב עוקץ אותו,
זיו שותק. אני לא מצליחה להחזיק יותר ונרדמת.

אני מרגישה פתאום שכוחותי חזרו אלי אני מביטה סביב, מתיישבת על המיטה. "היי" אני מחייכת אל זיו שמגיע עם המכתב שיחרור. "כמו קסם, הם אמרו שרבע שעה ואין יותר השפעה של החומר. הם צדקו, כמו שעון" זיו מצחקק
"אחד האירועים המביכים בחיי" אני אומרת לזיו בשקט
"פחדת שאם תספרי אני אלחץ עלייך לתבוע?" זיו מתיישב לידי ומגיש לי כוס מים. אני מהנהנת ושותה
"רוצה שאקח אותך למלון?" זיו שואל ואני מהנהנת שוב
אנחנו לוקחים מונית חזרה לבית הוריו של זיו לאסוף את הרכב. אנחנו לא מדברים הרבה. אני חושבת שזיו מנסה לא להלחיץ אותי. כשאנחנו חוזרים למלון, אני מבקשת מזיו להישאר איתי והוא נענה בחיוב כמובן. אני נרדמת בזרועותיו, כמו השומר חלומות שלי, הוא שומר עלי מכל רע.
השבת עוברת לנו בנעימים מבלי לדבר על הנושא בכלל אנחנו מנסים רק להנות ולדבר על דברים משעשעים.
במוצ"ש נדב שואל האם אני אגיע לבסיס בראשון ואני משיבה בחיוב.

יום ראשון בבוקר אני עם כוחות מחודשים. מגיעה לבסיס נכנסת למשרד ושם מחכה לי הפתעה...

חולמים לצאת לאור? שיתוף פעולה בין mypen להוצאת ספרי ניב יכול להגשים לכם את החלום!

Alina Lave עקוב אחר Alina
שמור סיפור
לסיפור זה תגובה אחת
שלח תגובה
אני מסכים ל תנאי השימוש
guest
יהיה פרק נוסף היום ?
הגב
דווח
Alina Lave
Alina Lave
לא חושבת שאצליח להספיק לכתוב
הגב
דווח
כותבי החודש בספרייה
מרתק
הספר שלי, "מסדרונות" - 5 הפרקים הראשונים לקריאה
הספר שלי, "מסדרונות" - 5 הפרקים הראשונים לקריאה
מאת: אפריל גל גילרוביץ'
בוא פשוט נשכב עכשיו
בוא פשוט נשכב עכשיו
מאת: Elinor Shema
אהבה של חורף
אהבה של חורף
מאת: אפריל גל גילרוביץ'
אני מכורה
אני מכורה
מאת: Shira Mualem
סיפורים אחרונים
אמת או חובה
אמת או חובה
מאת: Nizan Zarotski
ארז התימני שלי- פרק 4
ארז התימני שלי- פרק 4
מאת: Just Me
בכל הכח 2
בכל הכח 2
מאת: שיר פיליבה
להיות נאהב..
להיות נאהב..
מאת: Naor Shloosh
המדורגים ביותר
המקום המושלם בעינייו
המקום המושלם בעינייו
מאת: שבורת כנף
יש לי חברה שמנה.
יש לי חברה שמנה.
מאת: Eltchin's Emotions
שירות לקוחות אהבה
שירות לקוחות אהבה
מאת: Avrahami Amitay
כשאלוהים לא מחזיר לך שיחות, ואז שוכב איתך
כשאלוהים לא מחזיר לך שיחות, ואז שוכב איתך
מאת: Nizan Zarotski
מומלצים מהמגירה
ארזתי לך מזוודה
ארזתי לך מזוודה
מאת: שבורת כנף
פסימיות
פסימיות
מאת: שבורת כנף
אז אתה בונה ארמון
אז אתה בונה ארמון
מאת: שבורת כנף
ואיך העז הוא
ואיך העז הוא
מאת: שבורת כנף