כתוב כתוב
הירשם
down
התחבר
down
menu
Mypen home בית

המקום שלך לכתוב

magazine המגזין
library הספרייה
drawer המגירה
סיפורים קצריםסיפורים אמיתייםסיפורים בהמשכיםספרים
תגיות
כל התגיות
1 3

להילחם בשבילו- פרק 98

"תהיי איתו גם בדירה. הם לא ייתנו לו לראות אותה"

תוכן עניינים 1. להילחם בשבילו- פרק 12. להילחם בשבילו- פרק 23. להילחם בשבילו- פרק 34. להילחם בשבילו- פרק 45. להילחם בשבילו- פרק 56. להילחם בשבילו- פרק 67. להילחם בשבילו- פרק 78. להילחם בשבילו- פרק 89. להילחם בשבילו- פרק 910. להילחם בשבילו- פרק 1011. להילחם בשבילו- פרק 1112. להילחם בשבילו- פרק 1213. להילחם בשבילו- פרק 1314. להילחם בשבילו- פרק 1415. להילחם בשבילו- פרק 1516. להילחם בשבילו- פרק 1617. להילחם בשבילו- פרק 1718. להילחם בשבילו- פרק 1819. להילחם בשבילו- פרק 1920. להילחם בשבילו- פרק 2021. להילחם בשבילו- פרק 2122. להילחם בשבילו- פרק 2223. להילחם בשבילו- פרק 2324. להילחם בשבילו- פרק 2425. להילחם בשבילו- פרק 25 26. להילחם בשבילו- פרק 2627. להילחם בשבילו- פרק 2728. להילחם בשבילו- פרק 2829. להילחם בשבילו- פרק 2930. להילחם בשבילו- פרק 3031. להילחם בשבילו- פרק 3132. להילחם בשבילו- פרק 3233. להילחם בשבילו- פרק 3334. להילחם בשבילו- פרק 3435. להילחם בשבילו- פרק 3536. להילחם בשבילו- פרק 3637. להילחם בשבילו- פרק 3738. להילחם בשבילו- פרק 3839. להילחם בשבילו- פרק 3940. להילחם בשבילו- פרק 4041. להילחם בשבילו- פרק 4142. להילחם בשבילו- פרק 4243. להילחם בשבילו- פרק 4344. להילחם בשבילו- פרק 44 45. להילחם בשבילו- פרק 4546. להילחם בשבילו- פרק 4647. להילחם בשבילו- פרק 4748. להילחם בשבילו- פרק 4849. להילחם בשבילו- פרק 4950. להילחם בשבילו- פרק 5051. להילחם בשבילו- פרק 5152. להילחם בשבילו- פרק 5253. להילחם בשבילו- פרק 5354. להילחם בשבילו- פרק 5455. להילחם בשבילו- פרק 5556. להילחם בשבילו- פרק 5657. להילחם בשבילו- פרק 5758. להילחם בשבילו- פרק 5859. להילחם בשבילו- פרק 5960. להילחם בשבילו- פרק 6061. להילחם בשבילו- פרק 6162. להילחם בשבילו- פרק 6263. להילחם בשבילו- פרק 6364. להילחם בשבילו- פרק 6465. להילחם בשבילו- פרק 6566. להילחם בשבילו- פרק 6667. להילחם בשבילו- פרק 6768. להילחם בשבילו- פרק 6869. להילחם בשבילו- פרק 6970. להילחם בשבילו- פרק 7071. להילחם בשבילו- פרק 7172. להילחם בשבילו- פרק 7273. להילחם בשבילו- פרק 7374. להילחם בשבילו- פרק 7475. להילחם בשבילו- פרק 7576. להילחם בשבילו- פרק 7677. להילחם בשבילו- פרק 7778. להילחם בשבילו- פרק 7879. להילחם בשבילו- פרק 7980. להילחם בשבילו- פרק 8081. להילחם בשבילו- פרק 8182. להילחם בשבילו- פרק 8283. להילחם בשבילו- פרק 8384. להילחם בשבילו- פרק 8485. להילחם בשבילו- פרק 8586. להילחם בשבילו- פרק 8687. להילחם בשבילו- פרק 8788. להילחם בשבילו- פרק 8889. להילחם בשבילו- פרק 8990. להילחם בשבילו- פרק 9091. להילחם בשבילו- פרק 9192. להילחם בשבילו- פרק 9293. להילחם בשבילו- פרק 9394. להילחם בשבילו- פרק 9495. להילחם בשבילו- פרק 9596. להילחם בשבילו- פרק 9697. להילחם בשבילו- פרק 9798. להילחם בשבילו- פרק 9899. להילחם בשבילו- פרק 99100. להילחם בשבילו- פרק 100101. להילחם בשבילו- פרק 101102. להילחם בשבילו- פרק 102

ענבר

פרק 98: לבן

כמה שעות קודם לכן
אני עומדת עם שליו בגינה וצופה בשמיים התכולים והיפים. יש אוויר נקי כזה. הוא מושך לי בקצה הג'ינס, כנראה נמאס לו ללכת על הדשא או שהוא התעייף, ואני מרימה ואותו.
"איזה מזג אוויר יפה, אה?" אני נותנת לו נשיקה בלחי.
"יפה," הוא חוזר אחריי, ואני מדביקה לו עוד אחת.
"דודה מטורפת עליך." אני נושמת את האוויר הצח עמוק אל הריאות שלי. בא לי להישאר ככה לנצח. השמש נעימה, מלטפת לי את העור. הרוח לא חזקה מדי ונותנת את הבריזה במידה הרצויה, כזו שלא מעיפה לי את השיער כהוגן.
שליו לא מבין על מה אני מסתכלת ולמען האמת גם אני לא. האופק בגינה בבית של ההורים שלי די מוגבל.
"ענבר." יעל גורמת לי להסתובב אל הכניסה לבית, שם היא עומדת לפתע. "וואו, נעים בחוץ."
אני מהנהנת. "מאוד."
"בן מדבר עם אמא שלך על מתכון לאיזה חזה עוף עם תיבול אמריקאי." היא מחייכת ומסמנת לי להתקדם וגם להוריד את שליו. "היא מאוד מחבבת אותו."
"חבל שלא יוצא להם לדבר יותר." אני נאנחת. "ליאם ועופרי הם עכשיו המרכז של כל המשפחה." וזה מובן לי למה ואני לא צריכה לפרט. גם יעל מבינה. היא מסתפקת בהנהון וחוזרת אל הבית, אומרת לשליו על ארוחת הצהריים שסבתא מכינה. היא לא הכריזה על ההיריון שלה עד עכשיו, וזה מרגיש כאילו כולנו במצב זהיר במיוחד. זה לא ללכת על ביצים כדי שלא ישברו, זה פשוט לא ללכת מהחשש לשבור יותר משהו שכבר שבור.

ההווה
עברו עשר דקות מאז שהפרמדיקים עזבו את הדירה עם אמא, שירי ועופרי, וליאם עדיין עם הראש בין הידיים. איך הוא לא נחנק?
אני מביאה לו כוס מים וסוף סוף הוא מרים את הראש וגם את העיניים אלי. "זה אמיתי? תגידי לי שאני חולם."
המשפט הזה שלו ממש מרגיז אותי. "בדרך כלל אני לטובתך, הפעם הגזמת." אני כועסת, כמובן. "איך נעלמת ככה? איזה חוסר אחריות. מערכת היחסים של שניכם גם ככה במצב לא טוב, אז באת והרסת יותר עם שטות שאפשר היה למנוע. אתה יודע את זה. היית מתקשר מהנייד של מאיה."
"הייתי בתוך זה כל כך שלא חשבתי בכלל-"
"זה הקטע. אתה לא חושב." אני מציצה במסך הנייד שלי. כלום חדש. הם כבר הגיעו לבית החולים?
הוא קובר מחדש את הראש בין ידיו. "איזה אידיוט אני."
אני רוצה להגיד לו שזה לא הזמן לרחמים עצמיים כשהנייד שלי מצלצל, ואני מזנקת אליו. אני רואה את השם של אמא שלי על הצג, מחליקה פעם אחת והשיחה לא נענית. אני מנגבת את האצבע שקרה מכוס המים שאחזתי בג'ינס שלי ומחליקה שוב. הנה.
"הלו?"
"ענבר?" אמא נשמעת במקום שקט לגמרי. הייתי בטוחה שהיא תענה וילוו אותה קולות רקע של סירנות.
"הכל בסדר? איפה עופרי? איפה אתן?" אני יורה ישר. אני רואה בזווית העין את ליאם קם והולך לכיווני.
"היא נכנסה לניתוח." אמא לא מרחיבה במילים.
"מה ניתוח?" אני לא מבינה.
אמא אומרת שתי מילים שמקפיצות לי את הלב: "לידת חירום."
"מיילדים אותה?! ניתוח קיסרי?" הקול שלי עולה בכמה אוקטבות שמרמזות על פאניקה. ליאם שומע זאת, כמובן, וחוטף ממני את הטלפון לא לפני שאני מספיקה לשים אותו על דיבורית, כך שאני גם שומעת את אמא עכשיו.
"כן, ענבר-"
ליאם קוטע אותו. "אמא, מה ניתוח? מה קרה לה?"
אמא נשמעת רגועה לגמרי. "ליאם, תתקשר להורים של עופרי ותגיד להם לבוא."
"אני בא." הוא לא מתייחס בכלל לדברים שלה.
אמא קרה, קצת כמו מזג האוויר בחוץ. "לא, ליאם. קודם תתקשר להורים שלה ורק אז תבוא. תיקח בחשבון שלא ייתנו לך לראות אותה אחרי הניתוח. זה מה שאני הייתי עושה, אם הייתי במקומם." והשיחה מתנתקת.
"איך אני עושה את זה?" הוא מסתכל עלי במבט מבולבל. "מה אני אומר להם בכלל?"
"את מה שקרה." אני יודעת שזה קשה. אני מחפשת את הנייד שלו ומוצאת אותו, מרוקן, על השולחן במטבח. "תתקשר ממני."
"אני אפילו לא יודע את הטלפון של ההורים שלה." הוא הולך לחדר וחוזר עם המטען. "זאת פעם ראשונה בחיים שלי, שלא קשורים למלחמה, שאני מרגיש מאוים."
"בצדק." מהיכרות עם אמא של עופרי, היא אדם מאוד קשה. אני מניחה את היד על הגב שלו. "אני פה איתך. תשים את השיחה על ספיקר."
הוא מחייג בהיסוס דווקא למיכאל. אבא שלה עונה אחרי חצי דקה בערך. "היי, ליאם. מה נשמע?" הוא נשמע באמצע אכילה. "הגענו כבר למסעדה ולמעשה המנות הגיעו. רק עכשיו החלטתם להצטרף?"
אין לי מושג על מה הוא מדבר וגם לא לליאם, שמסתכל על צג הנייד במבט ריק. הוא נושם עמוק. "מיכאל, תסיים ללעוס, טוב?"
"קרה משהו?" הקול של דניאלה נשמע.
"ליאם, הכל בסדר?" הטון של מיכאל הופך למודאג תוך שנייה. "רגע, דניאלה." וכבר הטלפון נחטף והקול של דניאלה ברור יותר.
"ליאם? מה קרה? עופרי בסדר?"
"תגיד את זה." אני מעודדת אותו. "קדימה."
"חזרתי מהצעדה לפני פחות מחצי שעה ו... ו... עופרי כבר הייתה בתוך התקף חרדה כי שכחתי את הנייד שלי ו..." הוא מתחיל לרעוד. "היא עם אמא שלי בבית חולים. יותר נכון, פינו אותה לבית חולים. היא בניתוח. אמא שלי אומרת לידת חירום ו-"
דניאלה לא נותנת לו להשלים. היא אומרת בטון מתוח, "איך נתת למצב כזה לקרות?! מה אתה עושה לבת שלי אתה מבין? אתה לא מבין. אנחנו באים." ליאם עומד לענות, והשיחה כבר מתנתקת.
"בוא נלך." אני דוחפת אותו לעמוד. הוא מתחיל לבכות. "בוא, ליאם."
"אני לא יודע מה יקרה אם יקרה לה משהו-"
"לא יקרה לה כלום. אל תקצין." אני לא באמת יודעת על מה אני מדברת, אבל אני חייבת לנחם אותו. "אתה תהפוך לאבא, ככל הנראה, כבר מעכשיו. יש לעופרי תיק שהיא הכינה ללידה? משהו?"
הוא מניד את הראש. "יש עוד שלושה שבועות. היא הייתה אמורה להיכנס לחודש תשיעי מחר, אני חושב."
אני אוספת את התיק שלי. "בוא נלך." אני רואה שהוא נהיה חיוור. "או שתתקלח קודם ואז?"
"כמה דקות ונצא." הוא פונה אל החדר שלו ונעלם בפנים.
אני מוציאה את הנייד אל הספה ומקלידה לבן הודעה:
"היי, אהובי
יש יותר בלאגן ממה שחשבתי. תמצא מישהו אחר ללכת איתו לסטנדאפ היום או מקסימום תמכור את הכרטיסים ספונטני בפייסבוק. לקחו את עופרי לבית חולים ומיילדים אותה... אני עם ליאם וכמו שזה נראה אני לא אספיק לחזור עד תשע הביתה. סליחה :( "

כשאנחנו מגיעים למיקום המדויק שאמא נתנה לנו, ההורים של עופרי עוד לא שם. הם בטח מקפיצים את האחות הקטנה שלה לאיזה קרוב משפחה או חברה, אם ההיגיון עוד עובד אצלי.
ליאם מבהיל את אמא שלא מבחינה בנו כששואל ישר, "איפה היא?"
"שם." אמא מצביעה על הדלתות העבות. "עוד בניתוח. לא קיבלנו תשובה עוד מאף אחד. תיכף ההורים שלה יגיעו. דניאלה דיברה איתי לפני כמה דקות."
ליאם על סף ישיבה כשצעדים כבדים נשמעים מהמסדרון, ודניאלה ומיכאל מופיעים. דניאלה מנגבת דמעות עם שרוול המעיל שלה וקוראת את הכיתוב על המסך, שם מופיע השם של עופרי. היא מסתכלת רק על אמא.
"אמרו לך משהו?" היא שואלת בקול סדוק.
"עדיין לא." אמא קמה ומחבקת אותה. "אני מצטערת, דניאלה. באמת. אני גם מודאגת שתדעי-"
"אתה חסר אחריות." דניאלה פוגשת את המבט של ליאם ומרימה את הקול לכמעט צעקה. "אתה רוצה להרוג לי אותה? לא מספיק הרוג אחד בחיים שלך?"
"דניאלה." מיכאל מושך אותה. "די. זה לא מתאים עכשיו."
"מה לא מתאים? לך תדע מה הוא עשה לה. שוב. הוא יכול היה להרוג אותה כבר שנה שעברה, את זה אתה לא יודע!" היא עכשיו מדברת בקול רם מאוד. "ינואר של שנה שעברה הלך לו לשתות והשאיר את עופרי לחפש אותו ברחובות תל אביב באמצע לילה גשום וסוער. ככה מתנהגים, ליאם? אני לא אתן לה להיפגע יותר. תשכח מלראות אותה. זה לא יקרה."
"דניאלה-"
"די, מיכאל! אי אפשר לתת לו לגמור אותה. תפתח את העיניים. הוא מזיק לה כי הוא מסרב לטפל בעצמו!"
ליאם, שהספיק להירגע, חוזר לבכות. דניאלה חוזרת לתקוף.
"הבת שלי לא תמות בגללך, אתה שומע? זה לא יקרה!"
מישהי מהדלפק שבסוף החדר הגדול מגיעה אלינו בריצה. "גברת, גברת." היא מצביעה על הדלתות שבסוף המסדרון. "תצאו החוצה בבקשה. לא פה."
"אתה בא איתי." אמא שלה מתקדמת את ליאם ומושכת לו בשרוול המעיל. "אני לא סיימתי. ממש לא."
"תלכי איתו," אמא כמעט לוחשת לי. היא נראית עייפה, מניחה את הראש שלה על הכתף של שירי. שירי מסתכלת עלי במבט מבוהל. גם אני מרגישה ככה. אני מצליחה להשיג את ההליכה המהירה של דניאלה, והנה כולנו בחצר הנטושה.
"אתה חסר אחריות!" היא חוזרת על עצמה ומשחררת את האחיזה. "אני לא מאמינה שעשית את זה שוב. למה אתה מנסה להרוג אותה? מה היא עשתה לך?"
ליאם מנסה לדבר ולא מצליח. "זה לא-"
"זה כן!" דניאלה משתוללת ולא משנה כמה מיכאל מנסה להרגיע אותה, זה הולך. בכנות, אני לא הייתי רוצה להיות במקומה. אני לא יודעת איך אני הייתי מגיבה. "אתה רק מסכן אותה ושוב שוב לא מבין את זה בכלל כשזה קורה! אתה הבטחת לי לפני שנה שלא תעשה את זה יותר, והנה אנחנו שוב באותה סיטואציה, רק שהפעם ההשלכה פי אלף גרועה!" היא תופסת למיכאל את היד.
"אל תגידי את זה, דניאלה. היא תהיה בסדר בסוף."
"מה בסדר? היא בסכנת חיים. אתה שוכח שהיא הייתה צריכה להיות במנוחה ולא לסכן את עצמה? אם היא נכנסה להתקף חרדה, גם היא וגם העובר בסכנה-"
"אני-"
דניאלה שוב קוטעת את ליאם, שעומד כמו נציב מלח, בעיקר לא מאמין למהירות בה הכל קורה. גם אני לא. הטלפון הזה של עופרי תפס את כולנו לא מוכנים. אני בכלל הייתי על סף עזיבה של הבית של ההורים עם בן לקראת ארוחת ערב איתו לבד עם מה שהוא ואמא בישלו. משם היינו אמורים להמשיך למופע סטנדאפ. זה כבר לא יקרה. השעה כמעט שמונה וככל הנראה מצפה לי לילה לבן. אני חושבת שלאמא אין כוחות להתמודד עם כל זה לבד, עם ליאם. הוא שם לב שהיא מתחילה להתייאש. יש משהו שליאם והיא יודעים, שגרמו לפרידה הקודמת שלו ושל עופרי, שאני לא. זה משהו גדול ומרעיד, זה בטוח.
"אתה לא תראה אותה. אני אעמוד על שלי בזה. מפה היא תתחיל חיים חדשים שאתה לא תהיה חלק מהם. חיצונית, כולך מושך ונראה בחור מקסים. כל כך הגנתי עליך בתחילת הקשר שלכם ואמרתי לה שהיא צריכה להכיל אותך ולא להקשות. אתה לא תראה אותה, ליאם." הקול שלה רועד. "יש בתוכך משהו שעבר גם אליה כבר. ההרס הזה. אני לא אתן לזה להשתלט ולגדול. היא הייתה ילדה מאושרת וחסרת דאגות עד שהיא הכירה אותך."
"דניאלה, די." מיכאל מחליף איתי מבט מהיר. "זהו. תנשמי. בואי ניכנס ונחכה."
"מיכאל, תקשיב רגע." ליאם לא מוותר על הגרסה שלו, אם יש כזו. אני לא יודעת מה הוא רוצה עוד להגיד להם.
"ליאם, תלך לראות את התינוק כשהניתוח יסתיים. תדאג לו, בסדר? דניאלה ואני נהיה כבר עם עופרי." הוא מחבק את אשתו. "אל תעשה יותר נזק, טוב? תהיה עם התינוק."
הנייד שלי מצלצל. זה בן. אני משתיקה את השיחה ורואה שדניאלה ומיכאל בדיוק נכנסים חזרה אל המקום בו נמצאות אמא ושירי. ליאם הולך אחריהם, אבל בקצב איטי יותר. אני נכנסת גם, רק שאני פונה אל הצד השני ורואה מכונות שתייה ומזון וספסלים שם. אני עונה לפני שהשיחה מתנתקת ועומדת לפני אחת ממכונות השתייה.
"היי, בן." אני מפשפשת בתיק שלי עד שהארנק שלי נראה. אני צריכה לעשות סדר בתיק, אולי עכשיו, כשאנחנו ממתינים חסרי מעש, זה זמן טוב.
"אל תדאגי בנוגע למופע. נתתי את הכרטיסים לאחותי וחברה שלה. הן שמחו מאוד," הוא אומר ומתעניין בי. "איך את? את צריכה שאני אבוא?"
"לא, לא." אני מוציאה פחית קולה ומתכופפת אל הפתח כשחבטה קלה נשמעת. "תן לי להישאר איתו. יש הרבה דברים בתמונה שרק המשפחה יודעת ואני בפרט. אני אהיה איתך בקשר, אבל אם אתה מרגיש עייף בשלב מסוים תלך לישון."
"אני הולך לשבת עם רן ושגיב בבר שיש לנו ליד הבית, אם זה בסדר."
"ברור שזה בסדר!" אני אוספת את הפחית ושמה את הנייד בין הכתף לאוזן כדי שאוכל לפתוח אותה. האוזניות שלי סבוכות בתוך התיק. "תלך. אני אהיה איתך בקשר."
שירי מופיעה ואומרת ישר, "הנה את."
אני מסמנת לה להמתין. "אני מנתקת, בסדר? בקיצור, רק אל תנעל מהרב בריח כדי שאם אגיע בלילה, מה שאני לא חושבת שיקרה, אוכל להיכנס."
"ברור, ברור." והוא חוזר על עצמו, "אם תצטרכי שאני אבוא, תגידי."
"אני אוהבת אותך," אני אומרת ומרגישה שברירית מתמיד.
"גם אני, ענברי," הוא אומר ומוסיף רגע לפני שמנתק, "את לא מבינה איזו אחות מקסימה ואכפתית את. אני יודע שבחרתי נכון כל פעם כשיש סיטואציות כאלה ואת האמיתית שאני אוהב מתגלה."

"יש לך כסף לשתייה? אני צמאה." שירי לוחצת על אחד הכפתורים וחושפת שהפחית שהיא רוצה עולה שבעה שקלים.
"קחי." אני מושיטה לה מטבע של עשרה שקלים.
"היית צריכה לראות אותה באמבולנס. מסכנה." שירי מוציאה את הפחית ועומדת מולי. "כואב לי כבר לשבת."
"אני מתארת לעצמי. אל תשכחי שראיתי אותה במיטה די מעולפת." אני לוגמת מהפחית. "ירדו לה המים או שזה היה פיפי?"
"לא יודעת." היא מוציאה לשנייה את הנייד שלה מכיס הסווצ'ר שלובשת ומחזירה אותו פנימה. "יאיר ויעל עדיין אצלנו בבית. חשבתי שהם ילכו כשאמא, את ואני יצאנו."
"הם לא היו אמורים להישאר לארוחת ערב?" אני תוהה אם לקום וללכת לחפש את ליאם. זה לא רעיון טוב להשאיר אותו עם המשפחה של עופרי.
"לא שידוע לי." שירי מחניקה פיהוק. "שיחקתי עם שליו במקום לישון צהריים. הילד הזה לא רוצה לישון, רק לרוץ. היה מזג אוויר טוב, הלכנו לטיול ליד גן השעשועים שם איפה שליאם לקח את פאביו-"
"פאביו!" אני קופצת ישר. "שיט. אני צריכה לחזור לדירה לקחת אותו לטיול."
"אני אלך." שירי מוציאה את הנייד שלה שוב. "אני אזמין מונית לשם. יש לך את מפתחות הדירה? אני כבר אקח אותו אלינו."
"תשאירי את אמא פה?" אני לא יכולה לשבת יותר ומחליטה לקום לכיוון המקום בו ליאם ואמא אמורים להיות.
"לא, אני אקח אותה איתי. נשאיר את המפתח מתחת לשטיח או משהו, או שאולי יש עוד מפתח בבית, לא? יש לעופרי גם צרור. נסתדר." מדהים שהמוח שלה עובד, כי שלי לא מצליח. "אני אגיד לאמא שמצאתי מונית באזור בגט טקסי. את נשארת, כן?"
"כן." אני זורקת את הפחית לפח הקרוב שאני מוצאת. "אני לא משאירה אותו לבד."
"אם תחזרו לדירה בשלב מסוים, תישארי איתו גם שם." שירי משליכה את הפחית שלה אחריי ונצמדת אלי. "הם לא ייתנו לו לראות אותה."
"עכשיו אמא שלה נסערת. היא עוד תירגע." אני בטוחה שעופרי תרצה לראות את ליאם בעצמה, ככה שלא משנה מה ההורים שלה רוצים.
אני עומדת לשאול את אמא אם עופרי עוד בניתוח כשאחד הרופאים, או שאולי זה המנתח, עוצר מול ההורים של עופרי. אמא קמה ומתקרבת מיד, וכך גם אני, שירי וליאם שמופיע מאחת הפינות.
"כולכם משפחה?" הוא מכניס את ידיו לכיסים העמוקים. כשיש דממה הוא ממשיך, "היא בסדר, אין לכם מה לדאוג בקטע הזה. לא בסכנה וגם העובר לא. זאת אומרת, הוא כבר תינוק. הוא בדרך לפגייה למרות שלפי מה שהבנתי היא על סף כניסה לחודש תשיעי, ככה שמבחינה הזאת הוא לא בדיוק פג..."
אני מבחינה בדניאלה בוכה ותוך כדי גומעת בשקיקה כל מילה של הבחור המוסמך ממשיך לומר. בינתיים כולנו מרגישים הקלה. למה רק בינתיים? כי לפתע הוא אומר משפט שמשנה הכל.
"הדבר היחיד שלא הצלחנו ככל הנראה להציל הוא הרחם שלה. יש בו קרע שנגרם מסיבה לא ידועה, עדיין. פעלנו כדי להציל את העובר שהיה בעדיפות הראשונה אחרי המטופלת-"
"מה זה אומר?" דניאלה שואלת ישר.
הוא עונה את מה שאני הצלחתי להבין, "זה אומר שאולי היא לא תצליח להביא יותר ילדים לעולם. בהמשך יתברר עד כמה הקרע רציני ומה הלאה. החלטנו, הצוות הרפואי, להשאיר אותה תחת הרדמה עד ראשון בבוקר בעיקר כדי לתת לה להתאושש. את סדרת הבדיקות שהיא תעבור אנחנו מעדיפים לעשות שהיא לא בהכרה וכך למנוע מאמץ מיותר. היא באמת חלשה, מהבדיקות הראשוניות. התינוק אמור להיות בפגייה, ככה שאתם יכולים ללכת לראות אותו. עוד שאלות?"
אני מושכת את ליאם משם לפני שהאש תוצת מחדש. היא לא רחוקה מלהידלק שוב. "בוא נלך לפגייה," אני אומרת לו ומנופפת לאמא, שמסתפקת בהנהון. ליאם לוחץ על הזרוע שלי, ואני לא אומרת לו כלום על כך.
"איך זה הקצין למצב כזה?" הוא נשמע חנוק. "אני לא מצליח להבין."
אני מחפשת את השלט לכיוון שאנחנו צריכים. "אתה צריך עכשיו להבין ש..." והאסימון נופל לי. "ליאם, אתה אבא."
הוא מסתכל עלי בעיניים לא מאמינות וקורס עד כדי ישיבה על הרצפה. "אני האבא הכי גרוע בעולם."

חולמים לצאת לאור? שיתוף פעולה בין mypen להוצאת ספרי ניב יכול להגשים לכם את החלום!

שלכת כותבת מהלב עקוב אחר שלכת
שמור סיפור
לסיפור זה 6 תגובות
שלח תגובה
אני מסכים ל תנאי השימוש
guest
ליאם לא פגע בעופרי פיזית. הוא לא גרם לזה שהיא לא תוכל ללדת יותר! נכון הוא טעה, טעה בגדול אבל הוא לא התכוון לפגוע בב לשנייה ומפריע לי לשמוע את התגובות האלה ואת היחס של כולם אליו בבית החולים... הוא האבא של הילד!!! לטוב ולרע, עוברים עליו דברים קשים והוא כל כך מנסה להשתפר ולהתחזק בשביל עופרי ובשביל התינוק... שלא יהיו טעויות- אני כועסת עליו מאודדדדד אני חושבת שהוא לא הפעיל חשיבה הכי בסיסית בסיטואציה הזאת והיה פשוט לא בסדר. אבל אני לא חושבת שלהדיר אותו מהמשפחה שלו זו הדרך לפתור את העניין, יש פה תינוק שיוצא לעולם שבסופו של דבר עם כל העזרה והתמיכה- ישאר לחיות עם ליאם ועופרי. כל הזמן דיברנו על כמה עופרי במצב רגיש וצריך להתחשב בה, אבל מה עם ליאם? הוא לא במצב רגיש? העולם שלו לא עומד להתפרק בכל רגע? לדבר אליו בצורה כזאת, לגרום לו להרגיש כל כך דחוי, להטיח בו האשמות כאלה ולגרום לו להרגיש כאילו הוא לעולם לא יצליח לצאת מהלופ של הפוסט טראומה- עם כל ההבנה לכעס ההתנהגות הזאת יכולה לגמרי למוטט אותו!!!
ויותר מהכול- האמהות של עופרי וליאם לא יכולות להמשיך לנהל להם את החיים!!!!! כל הזמן מתפלאים שעופרי לא
הגב
דווח
guest
כל הזמן מתפלאים שעופרי לא מתבגרת- איך היא יכולה להתבגר כשאמא שלה ממשיכה להתנהג אליה כמו אל ילדה? ממשיכה לקבל החלטות בשבילה ולחשוב שהיא יודעת יותר טוב ממנה? אני מעריכה את העזרה והתמיכה של המשפחות והיא לגמרי נחוצה כן? אבל צריך לדעת גם איך... כי שוב כמו שכבר אמרתי- בסופו של דבר מה שלא יהיה שניהם יצאו משם כהורים לילד שרק הגיע לעולם ועם כל התמיכה שלא תהיה להם בסופו של דבר לשניהם תהיה האחריות על החיים שלו... איך הם יוכלו לקחת אחריות על חיים של ילד כשעוד לא נותנים להם לקחת אחריות על החיים של עצמם?
בפרק הקודם הגבתי מאוד נגד ליאם, אבל האמת שהפרק הזה שינה לי קצת את החשיבה...
מאודדדדד סקרנית להמשך!
הגב
דווח
guest
מסכחמה עם כל מילה
הגב
דווח
טען עוד 23 תגובות
כותבי החודש בספרייה
שלכת כותבת מהלב
להילחם בשבילו- פרק 102
להילחם בשבילו- פרק 102
מאת: שלכת כותבת מהלב
יש לי הכל- פרק 82
יש לי הכל- פרק 82
מאת: שלכת כותבת מהלב
להילחם בשבילו- פרק 101
להילחם בשבילו- פרק 101
מאת: שלכת כותבת מהלב
להילחם בשבילו- פרק 87
להילחם בשבילו- פרק 87
מאת: שלכת כותבת מהלב
מתח
ג'וזפין - פרק 1
ג'וזפין - פרק 1
מאת: אפריל גל גילרוביץ'
אין מנוחה לרשעים
אין מנוחה לרשעים
מאת: אפריל גל גילרוביץ'
הַפֵּתֶקְ הַאֳדוֹםּ וּמֶעִילְ הַעוֹרְ הַמֱאוּבָקְ
הַפֵּתֶקְ הַאֳדוֹםּ וּמֶעִילְ הַעוֹרְ הַמֱאוּבָקְ
מאת: Roi Jan
אנחנו לא זוג
אנחנו לא זוג
מאת: שקד מיכאל
מרתק
הספר שלי, "מסדרונות" - 5 הפרקים הראשונים לקריאה
הספר שלי, "מסדרונות" - 5 הפרקים הראשונים לקריאה
מאת: אפריל גל גילרוביץ'
בוא פשוט נשכב עכשיו
בוא פשוט נשכב עכשיו
מאת: Elinor Shema
אהבה של חורף
אהבה של חורף
מאת: אפריל גל גילרוביץ'
אני מכורה
אני מכורה
מאת: Shira Mualem
סיפורים אחרונים
כשאתה מתפתל ולא רק תחתיי
כשאתה מתפתל ולא רק תחתיי
מאת: Yael Shayn
סיפורה של נערה במצוקה
סיפורה של נערה במצוקה
מאת: a soul of a warrior
שמישהו יקשיב לך
שמישהו יקשיב לך
מאת: בתאל דורון
בכל הכח 3
בכל הכח 3
מאת: שיר פיליבה