כתוב כתוב
הירשם
down
התחבר
down
menu
Mypen home בית

המקום שלך לכתוב

magazine המגזין
library הספרייה
drawer המגירה
סיפורים קצריםסיפורים אמיתייםסיפורים בהמשכיםספרים
תגיות
כל התגיות
1 1

הסודות שלנו

פצע פתוח - פרק 27

האחות מיד לוקחת אותי לחדר צדדי בזמן שהיא עושה כמה טלפונים.
"את מדווחת למשטרה?" אני שואלת בפחד כאשר אנחנו נכנסו לחדר
"לא, אני קוראת לרופאת נשים ועוד אחות שתעזור לי בבדיקות" האחות עונה "שמי דינה, נעים מאוד! ואת?"
"נוי, מה קורה כאן עכשיו?" אני שואלת מבולבלת.
"אנחנו נבצע מספר בדיקות, מתי התרחש המעשה?" דינה שואלת
"הלילה" אני עונה בקצרה
"באיזו קופת חולים את?" דינה שואלת ואני בולעת רוק
"אני חיילת..." אני עונה בשקט
"יופי! דעי שאני מחוייבת בדיווח לרה"ם 2 להם אין היכולת לעשות דבר ללא רשותך. הם רק דואגים שצהל משלם את החיוב על הבדיקות. פרוצדורה כזו, לא משהו שצריך להתריד אותך כרגע." דינה מסבירה. המחשבות שלי עסוקות רק בכך שיגעו בגופי. אני מרגישה רצון להיות מנותקת מאנשים. לא מתחשק לי מגע בכלל כרגע.
לחדר נכנסות רופאה ואחות. הן מחייכות ברוך ומציגות את עצמן
"אני ד"ר ליבנה אני ממוחית ברפואת נשים" הרופאה אומרת
"אני יפית אחות במחלקת נשים" האחות מציגה עצמה.
אני מתיישבת על הכסא בזמן שמודדים לי לחץ דם, חום, סטורציה וכו'.
"אני רוצה לקחת ממך דם עכשיו בסדר?" יפית אומרת
"למה?" אני שואלת מופתעת
"אולי הכניסו לגופך סם כלשהו..." דינה מסבירה.
אני נותנת את היד "אולי כדאי שנעבור לשכיבה?" אני שואלת
הן עוזרות לי לשכב על המיטה ולוקחות ממני דם. אני בוכה אני מרגישה אבודה. הכל מציף אותי פתאום, יש לי פלאשבקים של שון משכיב אותי על המיטה.
"אני ארצה תכף שתורידי את כל הבגדים" ד"ר ליבנה אומרת "אני יודעת שזה מביך ועברת עכשיו חוויה קשה אבל אני רוצה לדעת האם הגוף שלך נפגע. אחרכך אבצע בדיקה ואגינלית, אני מודעת לקושי אך בסופו של דבר כל הבדיקות האלה יגיעו לכדי דו"ח שנכתוב. במידה ותרצי להגיש תלונה זו ההוכחה שלך" ד"ר ליבנה מסבירה.
"אני לא מעוניינת להתלונן!" אני אומרת בתקיפות
"אולי כרגע, אבל את כאן מרצונך, לא לכולן יש את הראש לחשוב על כך ולכן בבית המשפט זו רק המילה שלהן" היא מסבירה
"אני ממליצה לך שיהיה לך בכל מקרה את הדו"ח. למקרה שיבוא יום שתחליטי להכניס את האיש המסוכן הזה מאחורי סורג ובריח" ד"ר ליבנה מסכמת את דבריה. יפית מגישה לי כוס מים.
"אנחנו עכשיו נשאיר אותך מאחורי הוילון לבד ותקראי לנו כשתהיה מוכנה" דינה אומרת
אני נשארת לבד ומורידה את כל הבגדים אני רואה כמה סימנים כחולים על ידיי ורגלי 'לא הבחנתי בזה קודם'.
"אני מוכנה" אני אומרת ד"ר ליבנה נכנסת עם יפית והן בודקות את גופי על כל חלקיו ורושמות הכל.
"אם תרשי גם נשמח לצלם את המכות בכדי לצרף לדו"ח" יפית אומרת. אני חושבת לרגע ומהנהנת. אני מרגישה כמו רובוט פשוט נותנת להן לבצע כל מה שהם מבקשות. אני לובשת חלוק ומתיישב על כסא הבדיקות. הד"ר מבצעת בדיקה גניקולוגית ורושמת עוד ועוד.
לבסוף אני מתלבשת בבגדי חזרה ומתיישבת עם כל ה-3.
"בדיקות המעבדה צריכות לחזור בקרוב." ד"ר ליבנה אומרת
"אבל גם בלעדיהן ברור כאן שהיה אונס! אני אזהר במילותי ואגיד שלא עדין במיוחד." היא ממשיכה.
"ומה עכשיו?" אני שואלת
"הדו"ח הסופי נשמר כאן ואת זכאית לבקש אותו בכל עת." דינה אומרת.
"אז אני יכולה ללכת?" אני שואלת
הן מהנהנות ואני יוצאת משם עם כל הדברים שלי.

אני נוסעת למשרדי החברה לקחת את התיק שלי ולהחזיר את המזוודה
אני שולחת לנדב הודעה בדרך

אני יכולה לצאת הביתה?

בנתיים אני רואה הודעה גם מזיו

נוניי, חזרת? מתי אנחנו נפגשים?

אין לי באמת כח לענות לו.
אני מחכה לתשובה מנדב שלהפתעתי עונה די מהר

אין בעיה, נסיעה טוב!

אני נכנסת למשרדים שם נמצאות ליאת ורוני
"קיבלנו עכשיו את התמונות יצא מדהים!" ליאת מביטה בי בהתלהבות. אני רק מחייכת.
" אני נוסעת להורים שלי קצת לנוח... איפה התיק שלי?" אני אומרת בקול הכי נחמד שאני מצליחה לגייס.
רוני מוציאה את התיק הגדול שלי מהחדר ואני מתחילה להוציא הכל מהמזוודה ולהכניס אליו. נווה נכנס בדיוק גם וישר מתיישב לעזור לי.
"הכל בסדר נוי?" רוני מתעניינת
"כן, כן אני פשוט זקוקה לקצת מנוחה" אני אומרת
"יש לנו השקה ביום חמישי לא לשכוח" ליאת אומרת
אני מהנהנת.
"עדיין אין לי דירה בת"א לכן אצתרך לצאת מוקדם חזרה צפונה" אני אומרת
"מה פתאום? ניקח לך חדר בדן לסופ"ש תהיה שם" ליאת אומרת
'קיוותי לברוח משם איזה באסהה' אני מנהנהת.
"אבל את תשכירי דירה בקרוב כן?" ליאת מבקשת לוודא "המלון הזה הוא כמו שכירות של חודש וחצי אני מעדיפה לשלם לך שכר דירה. תמצאי משהו באיזור ה4000 לא גדול ותקבלי החזר מהחברה על החודשיים הראשונים" ליאת מתחילה להסביר אני חצי שומעת אותה, אך לא ממש מרוכזת. לא מדאיג אותי איך אני אשלם... כרגע גם יש לי עבודה וזה מכניס יפה.
אנחנו מסיימים לסדר את הדברים שלי "תודה נווה על העזרה" אני מחייכת אליו.
"בשמחה נסיכה" הוא מחייך אלי חזרה. אני לוקחת את הדברים ותופסת אוטובוס ראשון הביתה.

**************************************************
"אימוש!" אני מחבקת את אמא חיבוק חזק כמו שהיא לא קיבלה ממני כבר כמה שנים.
היא כמובן מחבקת חזרה "היי, איך היה?" היא מתעניינת
אני מזילה כמה דמעות רק מהמחשבה.
"נוי, הכל בסדר?" היא מביטה בעיניי
"כן, פשוט התגעגעתי כבר מאוד!" אני אומרת כמו ילדה קטנה.
היא לא מנסה לחקור היא מכינה לשתינו קפה ואנחנו יושבות בסלון
"את חושבת שאבא יוכל לעזור לי לפנות את הדירה בקיבוץ?" אני שואלת את אמא
"את יודעת שאנחנו נתגייס לעזרה מתי שאת תצתרכי. למה את רוצה לפנות את הדירה?" אמא מתעניינת
"אני צריכה כבר להשכיר דירה בת"א... החברה של הבגדי ים תממן לי את החודשיים הראשונים. אני לא יכולה להמשיך לחיות על תיקים. אני כל לילה ישנה במקום אחר." אני משתפת אותה
"כן נשמע כמו דבר הגיוני לעשות, מותר לי להגיד שזה מרגיש לי קצת מוקדם?" אמא שואלת בחשש
"מותר לך להגיד, אבל כרגע אני עובדת שם. עד שאני באה לקיבוץ אני מעדיפה לישון בבית שלכם פשוט" אני אומרת לה.
אמא מהנהנת "עד מתי את כאן?" היא שואלת
"בחמישי יש השקה שאני צריכה להיות בה" אני אומרת "שוכרים עבורי חדר במלון דן לסופ"ש" אני מספרת
"וואי איזה כיף! תהני אהובה שלי" אמא מנסה לפרגן אך רואים את האכזבה בעיניה. "את חסרה לי" היא אומרת בשקט
אנחנו יושבות עוד קצת, אני בוחרת להעביר את הלילה בבית הורי.
בבוקר אבא מתגייס לעזרתי עם פינוי הדירה, אפילו ניר אחי מפתיע ובא לעזור. התמיכה המשפחתית הזו מאוד מחזקת אותי. יש לי קצת רגשות אשם שאני לא כזו בת טובה, גם אחות לא משהו... אני מגיע לכאן אחת ל... עכשיו פתאום כשאני צריכה הם כולם שם בשבילי. בלי כעס ובלי התחשבנויות. משפחה מדהימה שכזו! בערב נעמה חוזרת מהלימודים שלה וגם היא מאוד חמה אלי. אנחנו יוצאת יחד לבית קפה ונהנות. לא מתחשק לי לחזור לת"א נעים לי בחיק המשפחה שלי. אבל לצערי יש חוזה ויש מחוייבות.

**********************************************
אחרי הימים האלה עם המשפחה הרגשתי קצת יותר חזקה, לא רציתי להיות לבד בהשקה, עדיין אני מרגישה לא בנוח במקומות האלה. אני שואלת את רוני האם מקובל להביא חבר/ה להשקה.
היא אמרה שבגדול אם אגיע מלווה גבר זה בסדר. אישה זה קצת פחות מקובל. שאלתי אם נועם תהיה והיא השיבה לשלילה.
חשבתי רבות מה לעשות. 'בטח שלא בא לי מגע של גבר כרגע. אבל נדב זו אופציה בעייתית ומורכבת. אני מחליטה לבסוף להזמין את זיו שכמובן שמח על כך 'הוא הדבר הכי קרוב למשפחה שיש לי בת"א, הוא וליטל כמובן, שאני לא יכולה להזמין'. אני מיידעת את רוני שאגיע בליווי העו"ד שלי והיא משיבה בסמיילי קורץ.

הטלפון מצלצל 'אודי' רשום על צג ואני עונה.
"שלום יפייפיה ברוכה השבה" אודי אומר בהתלהבות.
"היי" אני עונה ביובש
"הבנתי שהיום תגיעי להשקה עם העו"ד" הוא קופץ ישר לעניין.
"כשמראיינים אותך את יכולה להגיד שהוא העו"ד וחבר קרוב. לא לפרט יותר מזה. החברה לא מעוניינים עכשיו ברומן שיתפוס את הפוקוס." אודי מנחה אותי
"אין בעיה" אני עונה.
"יופי, שבוע בא את זוכרת שאת מתחילה צילומים ליוסף?" אודי מוודא
"איך אפשר לשכוח" אני אומרת בנימה קרה
"יופי, יופי! אז הכל מעולה. אני כאן לכל דבר" אודי מסיים את השיחה. אנחנו מנתקים, אני מסמסת לזיו שאני כבר קרובה, הוא מחכה לי בתחנת האוטובוס ולוקח ממני את התיקים לרכב.
אנחנו נכנסים ומתחילים ליסוע. זיו לא מנסה לדעת יותר מידי 'הוא מבין שאני קצת שונה', לפחות כך התרשמתי עד כה. אני מברכת על כך.
"מה שלומך?" זיו מתעניין בי
"בסדר גמור, פניתי את הדירה בקיבוץ. אני צריכה להתחיל לחפש בת"א" אני מספרת לזיו. אני יודעת שזה פוגע לו בנקודה רגישה. הוא שותק, אני מופתעת מה"ספייס" שהוא נותן לי.
גם כאשר אנחנו נכנסים לדירתו הוא לא לוחץ יותר מידי.
"חיבוק אפשר?" הוא שואל לאחר שמניח את התיקים שלי. משהו בנינוחות שלו גורם לי להרגיש טוב איתו ולסמוך עליו. אני מחבקת אותו חיבוק דוב והוא מחזיר לי ונושק לראשי.
"אני רואה שמשהו עובר עלייך, אני לא מציק. אני כאן אם תרצי לדבר" זיו אומר תוך כדי החיבוק.
מוזר, משהו בו השתנה כל כך. כאילו הוא יודע משהו...

חולמים לצאת לאור? שיתוף פעולה בין mypen להוצאת ספרי ניב יכול להגשים לכם את החלום!

Alina Lave עקוב אחר Alina
שמור סיפור
לסיפור זה 3 תגובות
שלח תגובה
אני מסכים ל תנאי השימוש
guest
מהמם
הגב
דווח
1 אהבתי
guest
מושלם אני במתח תמשיכיי
הגב
דווח
1 אהבתי
חן בנלולו
חן בנלולו
מושלם
הגב
דווח
1 אהבתי
כותבי החודש בספרייה
דרמה
ואהבתי את שתיהן
ואהבתי את שתיהן
מאת: Rotem Matarasso
אהובה שלי אני מצטער
אהובה שלי אני מצטער
מאת: Nicole Denisov
יש לי חברה שמנה.
יש לי חברה שמנה.
מאת: Eltchin's Emotions
אל תתאהב בי
אל תתאהב בי
מאת: אתי בן ארויה
סיפורים אחרונים
- פרצתי לך ללב -
- פרצתי לך ללב -
מאת: אודליה כחלון
זה לא סוף העולם
זה לא סוף העולם
מאת: שיר פיליבה
הקצינה שלי /2/ - בחור של נשים
הקצינה שלי /2/ - בחור של נשים
מאת: EL DIABLO
הקצינה שלי /1/ - התאהבתי בקצינה שלי
הקצינה שלי /1/ - התאהבתי בקצינה שלי
מאת: EL DIABLO
המדורגים ביותר
בוא פשוט נשכב עכשיו
בוא פשוט נשכב עכשיו
מאת: Elinor Shema
אישתי "השרמוטה"
אישתי "השרמוטה"
מאת: Adam gustavo Zyl
זה נכתב בשבילך אהובה שלי
זה נכתב בשבילך אהובה שלי
מאת: Me & Myself
לא לפחד
לא לפחד
מאת: Soul Writer
מומלצים מהמגזין
חוטיני אדום
חוטיני אדום
מאת: דנה לוי
מבוא לתורת הגבר פרק 1
מבוא לתורת הגבר פרק 1
מאת: Avrahami Amitay
אין לך מושג בכלל מה זה אישה
אין לך מושג בכלל מה זה אישה
מאת: Avrahami Amitay
שֶׁקֶר או אֶמֶת
שֶׁקֶר או אֶמֶת
מאת: Roi Jan