כתוב כתוב
הירשם
down
התחבר
down
menu
Mypen home בית

המקום שלך לכתוב

magazine המגזין
library הספרייה
drawer המגירה
סיפורים קצריםסיפורים אמיתייםסיפורים בהמשכיםספרים
תגיות
כל התגיות
1 1

הסודות שלנו

להדק חגורות לקראת הנחיתה - פרק 26

'לא באמת מתחשק לי לישון בבסיס אם קיימת עבורי אופציה אחרת, אולי בית החייל זה עדיף... די, אני חייבת כבר דירה בת"א'
"כן" אני עונה לנדב ועולה על הרכב.
נדב מתניע ויוצא מהבסיס.
"אז, את רוצה לבוא אלי? נזמין סושי?" נדב מציע שוב
"אני חושבת שעדיף שאשן הלילה בבית החייל..." אני אומרת בשקט "אתה לא נפגע נכון?" אני ממשיכה
"מה שעושה לך טוב!" נדב ממשיך ליסוע לבית החייל ומוריד אותי "להתראות בבוקר, את רוצה שאני אאסוף אותך?" נדב מציע
"יכול להיות נחמד! נהיה בקשר בבוקר." אני עונה לו עם חיוך

"חדר ללילה בבקשה" אני אומרת בקבלה ונותנת לפקידה וואצ'ר של הצבא. הפקידה מחייכת ונותנת לי מפתחות לחדר.
אני בנתיים מסמסת לזיו

רוצה להיפגש לאאוחת ערב?

הוא מיד עונה

מאיפה לאסוף אותך?

אני עונה לו ואנחנו נפגשים בכניסה כאשר את הדברים שלי אני משאירה בחדר ומצתיידת בתיק קטן בלבד.
"אני שמח שיוצא לנו להיפגש" זיו אומר בזמן שאני נכנסת לרכב.
"הבטחתי לך..." אני עונה
"כן... אך עדיין לא הייתי בטוח לגבי זה" זיו אומר בנימה חסרת ביטחון.
"ג'פניקה?" זיו שואל ואני מהנהנת.

נכנסים ומתיישבים לנו בפינה שקטה. אני מזמינה סושי כמובן.
"את מתרגשת לקראת הטיסה?" זיו מתחיל לדבר
"מתרגשת, לחוצה הכל מהכל" אני עונה בכנות
"את תהיה מדהימה לא סתם בחרו בך!" זיו מנסה לעודד אותי וזה רק מלחיץ אותי יותר
"זיו... אני מבולבלת מאוד כרגע, יש לי המון על הראש. אני חושבת שזה לא זמן טוב לעבור לגור יחד" אני אומרת לבסוף
"אני מבין אותך לחלוטין" זיו מביט בי בעניים ומפתיע אותי
"אנחנו במקומות מאוד שונים כרגע, זה חלק ממה שפחדתי ממנו." זיו אומר בכנות "אין לי מילים להביע את החרטה שאני מרגיש על מה סיפרת לי. אני תמיד אומר ללקוחות שלי שלמעשים יש השלכות ומזה לא ניתן לחמוק. את הצבת בפני מראה שלא הייתה לי קודם לגבי ההשלכות של המעשים שלי. אני לא יכול לדמיין מה העולם היה מפסיד אם היית מצליחה אז בנסיון שלך" זיו אומר כשדמעות ממלאות את עיניו. 'בחיים לא ראיתי את זיו בוכה! חשבתי שאין לו שק דמעות בכלל' אני מביטה בו במבט חם ומפוייס.
"זה נגמר, כבר לפני שנתיים זיו, הכל בסדר! אני לא הצלחתי והכל נפלא היום" אני אומרת בכדי לעודד את רוחו.
האוכל מוגש ואני אוכלת בשקיקה, בזמן שזיו בוהה בי ובאוכל.
אני מנסה להעביר נושא והוא מנסה לזרום אבל האווירה המתוחה נשארת. את הנעשה אין להשיב ודברים השתנו מאז שסיפרתי לו על מה שהיה.
אנחנו מסיימים לאכול, זיו משלם ואנחנו יוצאים.
בזמן הנסיעה אנחנו שותקים. לא אופייני לזיו לא להתרגז על כך שאני ישנה בבית החייל. אך כנראה שהוא מבין אותי, אנחנו נפרדים בנשיקה קלה על השפתיים עם הבטחה שניפגש כשאחזור ממיקונוס.

**********************************************
"בוקר אור" נדב מחייך אלי כאשר אני עולה לרכב שלו.
"בוקר טוב!" אני עונה לנדב.
"הכנתי לך כריך מפנק, בטח לא הספקת לארוחת בוקר..." נדב מסמן לי על הכריך שמונח בין הכסאות
"מה שמת בפנים?" אני שואלת
"חביתה, חסה, פסטו, עגבניות מיובשות ופילפל קלוי" נדב עונה
"ארומה קטנים עלך" אני אומרת ונותנת ביס בכריך החלומי שנדב הכין עבורי
'זה רק אני או שרמת המתיקות של נדב עולה?'
"הכל בשביל לתת לך מוטיבציה" נדב מחייך וקורץ אלי
עוד יום במשרד עובר לו. אני רואה שאת רוב הדברים נדב ועינב כבר מבינים, הם שואלים שאלות קטנות מאוד. אני בעיקר עוזרת להם לסיים את כל הניירת שהצטברה במשך הזמן. בסביבות 13:00 אנחנו מסיימים הכל.
"נוי את באה איתנו לצהריים או שאת צריכה לצאת כבר?" נדב שואל אותי בחביבות.
"יש לי חצי שעה לשבת איתכם" אני אומרת ואנחנו הולכים יחד לאכול.
"איזה כיף לך שבוע במיקונוס!" עינב אומרת בעודינו יושבים ואוכלים
"בסופו של דבר זה עבודה ולא נופש את יודעת" אני אומרת ומביטה גם קצת על נדב.
"הייתי מוכנה שבוע להנות בבקיני גם אם יש כמה צלמים מסביב" עינב מצחקקת
"אם היית מבינה איזה קור המים עכשיו לא בטוח שהיית מדברת ככה" אני מצחקקת.
"אני בטוח שאת תשרדי כדי לספר לנו כשתחזרי" נדב אומר ומצחקק מעט גם כן.
אנחנו מסיימים לאכול ואני יוצאת מהבסיס אל משרדי החברה של בגדי הים.

"שלום לך" רוני מקבלת אותי בחיוך "אין לך כוונה לטוס עם הצ'ימידן הזה נכון?" רוננ אומרת בעודה מביטה בתיק צבא הענק שלי.
"אין לי זמן לעבור בבית, ואני עדיין לא השכרתי דירה בת"א" אני מנסה להסביר את עצמי.
"את לא צריכה להסביר, אנחנו פשוט צריכים לטפל בכל זה כיוון שבשדה יש צלמים ועוקבים אחרי כל תנועה שלך. יש לנו כאן מקלחת ואמבטיה מפנקת עם מסיכת שיער, פן וכל מה שאת צריכה. אני אתן לך בגדים לטיסה עם לוגו של החברה על החולצה, מגפי עקב יש לך?" רוני יורה לעברי ואני מהנהנת.
רוני מראה לי את המקלחת נותנת לי חלוק, מגבת לשיער, ג'ינס קרוע וחולצה ארוכה, יחסית פשוטה עם סמל החברה.
אני נכנסת למקלחת, מתארגנת, מתלבשת ומייבשת את השיער.
אני יוצאת ונועלת את המגפי עקב שלי ונעמדת מול רוני "מוש" רוני אומרת וקושרת לי את החולצה בצד ברישול בצורה שחושפת לי מעט את הבטן. "מעולה! עכשיו בואי נעביר את הדברים שלך למזוודה" רוני מוציאה מזוודה ורודה גדולה מחדר צצדי, גם עליה יש את סמל החברה. אני פותחת את התיק ואנחנו מעבירות לשם כל מה שצריך.
"אני מרגישה שחזרתי לתקופת הצבא בגללך" רוני צוחקת. "יופי נראה לי שהכל מוכן, עוד חצי שעה בערך יבואו לקחת אותנו לשדה" רוני אומרת.
ליאת נכנסת למשרד כרגיל לבושה בחליפה מעונבת ומרימה את משקפי השמש הגדולים.
"תעשי סיבוב" ליאת פונה אלי ואני צועדת קצת ומסתובבת כאשר שער עף ברוח
"מושלם! יופי, אתן מאורגנות?" ליאת פונה אלי ואל רוני ואנחנו מהנהנות.
"תמונה לאינסטגרם העלתן?" ליאת ממשיכה לשאול
"בדיוק הייתי בדרך לצלם את נוי." רוני עונה
"נוי, שמתי לב שהאיסטגרם שלך לא פעיל... למה?" ליאת פונה אלי.
"אמממ, לא יודעת... לא מתחזקת אותו ממש." אני עונה במבוכה.
"אז מעכשיו ועד סוף הקמפיין בבקשה להעלות ולתפעל! רוני כל תמונה באינסטגרם שלנו תייגי את נוי כדי שיעלו לה מספר העוקבים. המלון במיקונוס הסכים לעשות איתנו שיתוף פעולה ובנה על העוקבים של חן." ליאת מסבירה לנו הכל בצורה עניינית.
אנחנו יוצאת מחוץ למשרד, רוני וליאת מתרחקות מעט ואני הולכת על המזוודה בצורה די איטית אך שמעיפה את שערי. רוני מצלמת כמה פעמים.
"יופי, תראו איך יצא" רוני מראה לי וללאית.
"מעולה! תעלי עם כותרת 'יוצאים לצילומים במיקונוס' ועוד איזה טיזר. גם בנתב"ג להעלות לתייג זו הנוסחה. אני אעקוב מכאן אחרי הכל." ליאת אומרת.
אני רואה שהמון אנשים עשו לייק ומגיבים לתמונה שלי באינסטגרם, גם עינב רשמה 'איזו דוגמנית על חלל'.
מעניין אם היא הראתה גם לנדב את התמונה? אני רואה שמספר העוקבים שלי עולה, כנראה בגין התיוג של רוני באינסטגרם של החברה.
ההסעה מגיעה ועליה נמצאת נועם הדוגמנית רקע ונווה העוזר הפקה.
"את מי אוספים עכשיו?" אני שואלת את רוני
"זהו, כל השאר הצוות זה מקומיים שאנחנו עובדים איתם" רוני עונה בפשטות.
'אני לא מאמינה ששרון לא בא! מקווה שהצלם שם הוא לעניין כמוהו. לכי תדעי על מי תפלי.'
"הולך להיות שבוע עמוס בעבודה, זה הלוז שלכן. תקפידו על זמנים ורצינות כי אין לנו זמן מיותר" רוני אומרת ברשמיות בזמן שהיא נותנת לי דף וגם לנועם.
בנתב"ג רוני מצלמת אותי עם נועם ומעלה לרשת אני כמובן גם מעלה תמונה קצת אחרת. התמונות זוכות לתגובות ואהדה רבה.
בטיסה אני יושבת לבד בביזנס בזמן שה-3 האחרים במחלקת תיירים. 'בטח זיו דחף את זה לחוזה' אני מתפנקת, ישנה, אוכלת ושותה גם כוס שמפניה.
אנחנו נוחתים במיקונוס. לילה- אנחנו לנים במקום קרוב לשדה. אני עם נועם בחדר, אנחנו עייפות ונרדמות במהירות.

בבוקר אנחנו קמות ב9:00, אוכלים ארוחת בוקר קלה דלה בפחמימה 'בכל זאת תכף עולים על בגדי ים. ס'עמק איזה קור!'
נוסעים לחוף ים מדהים ובתולי, הצוות כבר מחכה שם. מאפרים, מלבישים, מסרקים, משמנים. מבצעים שם יום צילום שלם עד הערב.
יום למחורת נוסעים למצוק גבוה מצתלמות אני ונועם. חלק מהתמונות גם עם העליוניות וכובעים. גם שם היום צילום ארוך מאוד...
הצילומים ממשיכים והימים עוברים, די התרגלנו לצוות המקומי חלקם ישראלים שפשוט עובדים שם. הצלם מאוד מוזר לי, את רוב ההנחיות רוני נותנת והוא בעיקר מתקן תנוחות עם הידיים מה שלא מרגיש לי נוח בכלל. רוני הסבירה לי שהוא קצת טיפוס אבל צלם מצויין. במשך הימים אני מעלה אין סוף תמונות לאינסטוש ונווה מצלם המון בוידאו לעמוד של החברה.
באחד הימים אנחנו מצתלמים על החוף עם גלשנים ודוגמנים גברים ש"מלמדים" אותנו. אני עומדת על הגלשן חצי על החול ומאחורי הדוגמן עומד. "תתקרבו" שון הצלם אומר ומצמיד אותי אליו בצורה גסה שגורמת לי כמעט למעוד. למזלי הדוגמן מאחורי עוזר לי להתייצב ודואג לי. גם היום הזה מסתיים.
אנחנו מגיעים ליום האחרון. הצילומים בבריכה פרטית של חדר במלון עם נוף לים, חדר מדהים!
אנחנו מצלמים ללא הפסקה עם הרבה החלפות סטים. לקראת אחר הצהריים אני ושון הצלם נשארים לצלם לבד. רוני אמרה שהחדר שלי הלילה. שון עוזר לי לצלם תמונה יפה לאינסטוש 'חלק מהדיל של לישון בחדר כזה' ואחרכך יוצא עם 2 בקבוקי בירה.
"זהו סיימנו?" אני שואלת אותו
"כן, לא הספיק לך? שבוע המצלמה שלי עלייך" שון אומר בחיוך זדוני
אני לוגמת מהבירה, יש לה טעם מוזר קצת. הלילה יורד ואני מלאה בתחושות מוזרות, יש לי בחילה איומה והראש מסתובב.
אני מרגישה חוסר יכולת לזוז אני רואה את שון מוריד ממני את הבגד ים בתוך המקלחת של החדר 'מה הוא עושה?' אני מנסה לשאול אבל לא ממש מצליחה. אני לא מצליחה להבין מה קורה הגוף כואב לי מאוד אבל אני לא מצליחה לדבר. יש מגע, הוא לא נעים לי! אני מרגישה חדירה לגוף שלי אני מרגישה איום ונורא. אני מנסה להתנגד. אין לי אפשרות.

אני קמה בבוקר מדפיקות חזקות בדלת. אני קמה ערומה מהמיטה וישר מתכסה בחלוק 'מה קרה כאן?'
"נוי, קומי יש לנו טיסה עוד להספיק" קולה של רוני בוקע מהדלת.
אני פותחת לה "מה שתיתם אתמול? ראיתי ששון יצא מכאן די מאוחר. ידעתי שתסתדרו בסוף" היא קורצת לי
אני מהנהנת, אני לא יודעת ממש מה לענות. אני בעצמי לא בדיוק בטוחה מה קרה מאז השלוק בירה הראשון.
אנחנו אוכלים מהר ונוסעים לשדה.
בדרך אני פותחת לראשונה את הטלפון ורואה הודעה מנדב (התקבלה ב12 בלילה)

יש לי פתאום תחושה מוזרה לגבייך, אני דואג לך. תגידי שהכל בסדר בבקשה

אני חושבת לרגע ורושמת

הכל נפלא, סתם יש לך פרנויות

'אני בעצמי לא יודעת מה באמת קרה לי וזה לא הזמן להלחיץ את כולם'
בטיסה אני בעיקר נחה. כאשר אנחנו נוחתים בארץ אני מבקשת להוריד אתי בתל השומר "יש לי כאן עניין של הצבא לטפל בו" אני מסבירה לרוני בקצרה.

אני נכנסת למיון "כן בבקשה, במה אפשר לעזור?" פונה אלי האחות בקבלה "אני חושבת שאנסו אותי"

חולמים לצאת לאור? שיתוף פעולה בין mypen להוצאת ספרי ניב יכול להגשים לכם את החלום!

Alina Lave עקוב אחר Alina
שמור סיפור
לסיפור זה 2 תגובות
שלח תגובה
אני מסכים ל תנאי השימוש
חן בנלולו
חן בנלולו
המשך מושלם
הגב
דווח
1 אהבתי
Danit A
Danit A
וואו..
הגב
דווח
2 אהבתי
כותבי החודש בספרייה
Alina Lave
הסודות שלנו
הסודות שלנו
מאת: Alina Lave
הסודות שלנו
הסודות שלנו
מאת: Alina Lave
הסודות שלנו
הסודות שלנו
מאת: Alina Lave
הסודות שלנו
הסודות שלנו
מאת: Alina Lave
טיולים
לא לפחד
לא לפחד
מאת: Soul Writer
המקום המושלם בעינייו
המקום המושלם בעינייו
מאת: שבורת כנף
זה לא הזמן שלנו
זה לא הזמן שלנו
מאת: Danielle Salama
עצירה
עצירה
מאת: Shira Mualem
מרתק
בוא פשוט נשכב עכשיו
בוא פשוט נשכב עכשיו
מאת: Elinor Shema
שרמוטות שכמונו
שרמוטות שכמונו
מאת: Eltchin's Emotions
אני מכורה
אני מכורה
מאת: Shira Mualem
״עונשו של סטוציונר״.
״עונשו של סטוציונר״.
מאת: דוד חגולי
מומלצים מהמגירה
אני שרמוטה
אני שרמוטה
מאת: Roni ron Nassi
לילה מלא מחשבות
לילה מלא מחשבות
מאת: Matan Osrovitz
אין דבר יותר סקסי
אין דבר יותר סקסי
מאת: Matan Osrovitz
להפסיק לחשוב עלייך
להפסיק לחשוב עלייך
מאת: N D