כתוב כתוב
הירשם
down
התחבר
down
menu
Mypen home בית

המקום שלך לכתוב

magazine המגזין
library הספרייה
drawer המגירה
סיפורים קצריםסיפורים אמיתייםסיפורים בהמשכיםספרים
תגיות
כל התגיות
1 2

תקועה- פרק 31

אסון מהלך

אימא שלי מסתכלת בין שנינו וברור שהסיטואציה מבלבלת גם אותה.
"נעמה, הכל בסדר?" לא, לא, לא! זאת בדיחה בעיניו?
"כן. אימא, את יכולה להשאיר אותנו לבד?" היא בוחנת אותי כמה רגעים, כאילו שוקלת אם זה הדבר הנכון לעשות.
"אממ, כן, בטח. אתה רוצה לשתות משהו... איך אמרת שקוראים לך שוב?"
"הוא לא צמא." אני עונה בשמו.
"נעמה, אל תהיי חוצפנית." היא לוחשת בווליום הגבוה בעולם ואני רוצה לזרוק עליה את הכרית.
"תום. וזה בסדר, אני באמת לא צמא." הוא מחייך את החיוך פותר הקונפליקטים שלו ופתאום אני מרגישה שהכרית תתאים לו יותר.
"אתה בטוח, חמוד? יש גם מרק ממש טעים אם אתה רעב!" הוא מסתכל עליי כאילו מדובר בבדיחה פנימית שלנו ואני מסרבת ליפול לזה.
"פחות טיפוס של מרקים, תודה, גברת גולדר."
"אוי, תקרא לי ימית!"
"אוקיי, ימית." הוא מחייך שוב.
"טוב, אני אשאיר אתכם לבד... אבל אם תתחרט אני פה בסלון!" מההצעה הזאת משתמע שהיא מוכנה להציע לו הרבה יותר מסתם מרק ואני מתאפקת לא לצחוק. היא סוגרת עלינו את הדלת, לא לפני שהיא מסמנת לי שהוא חתיך בשפת הסימנים המיוחדת שלה. כן, אימא זה היה מספיק ברור גם בלי שתצביעי עליו ותאייתי את זה.

"את צריכה לדבר אליה יותר יפה." הוא מתיישב על המיטה שלי כאילו זה הדבר הכי נורמלי בעולם.
"אתה באמת מנסה לחנך אותי עכשיו?" הטון הארסי שלי משתיק אותו מיד.
"אז מה אתה רוצה?" אני נשארת שכובה על המיטה. לא מגיע לו שאשנה למצב מאונך.
"שנדבר..."
"לדעתי דיברנו כבר."
"כן, ולא יצא מזה משהו טוב."
"למה? אני מרגישה שהבנתי איפה אנחנו עומדים יפה מאוד."
"בסדר, אבל חשבתי על זה יותר ו..."
"כן, בטוחה שהיה לך הרבה זמן לחשוב בטיסה."
"מה?"
"אז נהנית בברלין?"
"איך את יוד... ?"
"אה, זה סוד?"
"לא, זה לא סוד. פשוט... לא פרסמתי את זה בשום מקום. שחר סיפר לך, נכון? אני אהרוג אותו. לא משנה. בקיצור, כן, הייתי בברלין."
"אוקיי."
"והיה לי הרבה זמן לחשוב שם, לנקות קצת את הראש."
"אוקיי."
"ואחרי הניקיון, את נשארת. אם כבר, השתלטת על כל החלל שנשאר." כזאת אני, קרדית אבק עקשנית ביותר.
"אוקיי."
"את מוכנה לומר משהו חוץ מ'אוקיי'?" הוא נשמע מתוסכל, לא יותר מתוסכל ממה שאני הייתי בשיחה הקודמת שניהלנו, כשזאת הייתה התשובה שלו לשאלה הכי חשובה.
"זה משנה? בכל מקרה אתה מצפה שאתנהל לפי מצב הרוח שלך. לפי הרגשות שלך. מתי שאתה מרגיש מוכן, ולעזאזל עם מה שאני חושבת!" כל מסכת האדישות שלי מתפוררת.
"וואו, מאיפה זה בא?" שוב עם המשפט הזה...
"תום, אתה רציני? במשך יותר מחודש גרמת לי להרגיש שאנחנו הכי ביחד שיש, ואז אתה מחליט שלא מתאים לך משהו מחייב כרגע, שאני הסחת דעת!" אני לוקחת כמה רגעים כדי להסדיר את הנשימה, "אתה שוכח שאני קיימת יותר משבוע, לא שולח אפילו הודעה, אני מגלה שטסת לחו"ל מאנשים אחרים ואז אתה חוזר לפה כדי לומר לי שאתה מתגעגע אליי? אתה מבין כמה זה דפוק?!" אני מחליטה להתיישב כי יותר קל להעביר את הכעס מהתנוחה הזאת.
"אני מצטער אם נפגעת." הוא משפיל את הראש, אבל אני מרגישה שמדובר בהעמדת פנים.
"אם נפגעתי? תעשה לי טובה..."
"פשוט התקשיתי לקלוט שהפכת להיות חלק ממש גדול מהחיים שלי, ועוד בזמן כזה קצר."
הוא מחזיק לי את היד ואני מרגישה מאובנת.
"זה מפחיד, את יודעת? בעיקר אחרי כל מה שקרה לי עם ליאה. אני לא רוצה לעבור את זה שוב, והפחד הזה סוג של שיתק אותי. זה לא עוזר שאני גם עומד בפני התקופה הכי מלחיצה בחיים שלי, אני לא יכול להרשות לעצמי להתרסק ככה." לא יצא לנו ממש לדבר עם כל מה שקרה לו עם ליאה, שמעתי רק שמועות.
"אין לי מושג מה קרה איתה. אבל אני יודעת דבר אחד, אני לא היא."
"ברור, אני יודע שאת לא. את על הקצה השני של הקשת." הוא מחייך ולוחץ את היד שלי חזק יותר.
"ואני לא רוצה להיכנס לזה שוב אם אתה מתכוון לנטוש בכל פעם שזה יפחיד אותך. אני בן אדם, לא בובה."
"כן, אני לא חושב שיש בובות שמדברות כל-כך הרבה." הוא צוחק ואני עוזבת את היד שלו.
"אוקיי, אוקיי, אני מבין מה את אומרת. אני מבטיח להשתפר." הוא יורד מהמיטה וכורע ברך.
"מה? מה אתה עושה?" אני מתאפקת לא לצחוק.
"אני לומד מטעויות. נעמה," הוא לוקח את היד שלי שוב, "האם..."
"אני לא מתחתנת איתך!"
"וואו, וואו, אני לא מציע לך להתחתן איתי!" הוא נעמד מהר, כאילו הרצפה עולה באש.
"אז מה לעזאזל קורה פה?" הוא מקים אותי מהמיטה ומתקרב אליי.
"תראי, אני כבר יודע שאני רוצה להיות רק איתך," הוא מצמיד אותי יותר אליו, "השאלה אם את מוכנה לתת לי הזדמנות להוכיח שאני לא אפס?"
"א..." אולי אני באמת בובה, כי עכשיו לא נראה שאני מסוגלת להוציא מילים מהפה.

"וואו, דמיינתי אותך השבוע כל-כך הרבה, אבל זה בכלל לא מתקרב לאיך שאת נראית עכשיו." אני נזכרת בפצעון שיש לי ומנסה להזיז את הראש כדי לכסות אותו עם השיער.
"אסון מהלך?" זו לא אשמתי שהוא בחר להגיע אליי הביתה בלי התראה מראש, אפילו לא היה לי זמן לשים פאקינג לובלו.
"מושלמת." הוא מסית את השיער מהפנים שלי ומקרב את הראש שלי לשלו, כך שהאפים שלנו נוגעים.
"אז?" הוא לוחש, ואני מרגישה את המילים יותר מאשר שומעת אותן.
"אני אצטרך לחשוב על זה." הוא לוקח צעד אחורה ולא מעורבת פה שום חשיבה, כי אני ישר סוגרת את המרחק בינינו ומנשקת אותו.

מסתבר שהגוף שלי מעולם לא שמע על דחיית סיפוקים.

חולמים לצאת לאור? שיתוף פעולה בין mypen להוצאת ספרי ניב יכול להגשים לכם את החלום!

Lee B עקוב אחר Lee
שמור סיפור
לסיפור זה 5 תגובות
שלח תגובה
אני מסכים ל תנאי השימוש
guest
מהמם מהמם מהמם ועוד פעם מהמם!!!
הגב
דווח
אופל אבוטבול
אופל אבוטבול
מתי יוצא פרק אני במתח
הגב
דווח
guest
אניי פשוט מתה על שניהם ביחד!!! איך מחכים עכשיו עד הפרק הבאאאא
הגב
דווח
טען עוד 2 תגובות
כותבי החודש בספרייה
Lee B
הפעם הראשונה
הפעם הראשונה
מאת: Lee B
תקועה- פרק 20
תקועה- פרק 20
מאת: Lee B
תקועה- פרק 14
תקועה- פרק 14
מאת: Lee B
תקועה- פרק 17
תקועה- פרק 17
מאת: Lee B
קומדיה
סתמי ת'פה יא בת זונה! אני אוהב אותך.
סתמי ת'פה יא בת זונה! אני אוהב אותך.
מאת: Eltchin's Emotions
לא מתנצלת
לא מתנצלת
מאת: Shir Levi
לפני חצי שנה מתתי, ולא משנה מה הרופאים אומרים.
לפני חצי שנה מתתי, ולא משנה מה הרופאים אומרים.
מאת: Nizan Zarotski
בטוחה שתבין 'מלך שלי'.
בטוחה שתבין 'מלך שלי'.
מאת: C Y
מרתק
בוא פשוט נשכב עכשיו
בוא פשוט נשכב עכשיו
מאת: Elinor Shema
שרמוטות שכמונו
שרמוטות שכמונו
מאת: Eltchin's Emotions
אני מכורה
אני מכורה
מאת: Shira Mualem
״עונשו של סטוציונר״.
״עונשו של סטוציונר״.
מאת: דוד חגולי
מומלצים מהמגזין
חוטיני אדום
חוטיני אדום
מאת: דנה לוי
מבוא לתורת הגבר פרק 1
מבוא לתורת הגבר פרק 1
מאת: Avrahami Amitay
אין לך מושג בכלל מה זה אישה
אין לך מושג בכלל מה זה אישה
מאת: Avrahami Amitay
שֶׁקֶר או אֶמֶת
שֶׁקֶר או אֶמֶת
מאת: Roi Jan