כתוב כתוב
הירשם
down
התחבר
down
menu
Mypen home בית

המקום שלך לכתוב

magazine המגזין
library הספרייה
drawer המגירה
סיפורים קצריםסיפורים אמיתייםסיפורים בהמשכיםספרים
תגיות
כל התגיות
2

הצד השני של שנינו פרק 43

" למה את מסתכלת עליי ככה?" " סתם שום דבר" זה כי אתגעגע אלייך, דיברתי אל עצמי בלב.

תוכן עניינים 1. הצד השני של שנינו- הקדמה2. הצד השני של שנינו פרק 13. הצד השני של שנינו פרק 24. הצד השני של שנינו פרק 35. הצד השני של שנינו פרק 46. הצד השני של שנינו פרק 57. הצד השני של שנינו פרק 68. הצד השני של שנינו פרק 79. הצד השני של שנינו פרק 810. הצד השני של שנינו פרק 911. הצד השני של שנינו פרק 1012. הצד השני של שנינו פרק 1113. הצד השני של שנינו פרק 1214. הצד השני של שנינו פרק 1315. הצד השני של שנינו פרק 1416. הצד השני של שנינו פרק 1517. הצד השני של שנינו פרק 1618. הצד השני של שנינו פרק 1719. הצד השני של שנינו פרק 1820. הצד השני של שנינו פרק 1921. הצד השני של שנינו פרק 2022. הצד השני של שנינו פרק 2123. הצד השני של שנינו פרק 2224. הצד השני של שנינו פרק 2325. הצד השני של שנינו פרק 2426. הצד השני של שנינו פרק 2527. הצד השני של שנינו פרק 2628. הצד השני של שנינו פרק 2729. הצד השני של שנינו פרק 2830. הצד השני של שנינו פרק 2931. הצד השני של שנינו פרק 3032. הצד השני של שנינו פרק 3133. הצד השני של שנינו פרק 32+3334. הצד השני של שנינו פרק 34+3535. הצד השני של שנינו פרק 3636. הצד השני של שנינו פרק 37+3837. הצד השני של שנינו- הודעה חשובה38. הצד השני של שנינו פרק 3939. הצד השני של שנינו פרק 40+4140. הצד השני של שנינו פרק 4241. הצד השני של שנינו פרק 4342. הצד השני של שנינו פרק 44+4543. הצד השני של שנינו פרק 4644. הצד השני של שנינו פרק 4745. הצד השני של שנינו פרק 48+4946. הצד השני של שנינו פרק 50

" אנחנו יכולים לדבר?"
" על מה בדיוק? אני עייפה אין לי חשק"
בבקשה ממך זה לא ייקח יותר מחמש דקות"
" חכה כאן" הכנסתי את המזוודה פנימה ויצאתי החוצה.
" אני מצטער על מה שהיה לפני שנסעת" נזכרתי בשיחה הזו וכמעט שוב הובכתי.
" הוא באמת לא יחזור?"
" רק כשרציתי להתחמק ממשהו הוא היה מגיע"
" באמת?"
" הרופא אמר לי להתמודד עם הבעיות שלי בעצמי, הוא כבר לא מופיע.
" היית נותן לי יממה אחת להיפרד ממנו?"
" יממה?" שאל, הנהנתי.
" זה כל כך חשוב לך?"
" אני לא יודע אם אצליח"
" או אני מצטערת שביקשתי אבל לא הספקתי להיפרד ממנו. לא הספקתי... בבקשה ממך"
כמעט עלו לי הדמעות.
" בסדר. אעשה את זה בשבילך אפילו שאסור לי, אבל רק יממה אחת" הנהנתי.
" למדת לשלוט בו אני רואה"
" כן אני מטפל בעצמי, הרופא שלי אומר שלליאם היה ייעוד בחיים שלי לכן הוא הופיע"
" אתה יודע מה הוא?"
" אני חושב שלעזור לי להבין מי אני. כל פעם הייתי שואל"
" הבנתי, אני רוצה ללכת לישון האם סיימנו?"
" כן" תהיתי מתי הוא ייתן לי לראות את ליאם, להרגיש נאהבת אולי בפעם האחרונה. הקיץ הישראלי לא בדיוק מבשר דברים טובים, למעט החום שהוא מביא חום שעושה חשק להישאר בבית במזגן או ללכת לים.
עזבתי את הכל והלכתי לישון.

...

" איפה את? יש לי חדשות טובות! " קיבלתי הודעה מלין כשקמתי בבוקר.
" מה החדשות הטובות?"
" אח שלך ואני ביחד" יכולתי לתאר את ההתרגשות שיש לה עכשיו, כאילו קיבלה את הדבר הכי יקר לה בעולם, כשלמעשה אינני שמחה מכיוון שידעתי שניתאי הוא טיפוס לא קל במיוחד עם בנות.
" מזל טוב" כתבתי והוספתי סמיילי מבלי לשבש את מצב רוצה על מה דעתי האמיתית בנושא.
" לא אכפת לי שהוא לא רואה בעין אחת, הוא מקסים" היא שלחה לי. פתאום התוודעתי לכך שהוא לא רואה, לא רואה ואני חשה אשמה רק כי אמר זאת בפעם הקודמת.
" בואי נצא יחד, יש לך מישהו, נכון? תביאי אותו גם"
" אין לי אף אחד תצאו תבלו אני מוותרת"
כתבתי וחשבתי אם זה רעיון טוב לכתוב לה את זה.
" אז תבואי לבד"
" היחסים ביני לבין ניתאי לא כל כך טובים לאחרונה. תהני בלעדיי"
היא לא כתבה יותר, וודאי הניחה לעצמה את התחושה שהייתי מרגישה אילו הייתי מגיעה.
במשך כל היום העסקתי את עצמי במיטה ובצפיית סדרות בזו אחר זו עד שעות ערב מאוחרת, כשלפתע דפקו בדלת.
" קאי? מה אתה עושה פה? חשבתי ש..." לא יכולתי להמשיך לדבר משום שהוא נישק אותי מבלי להתאפק.
" קאי אני לא מעוניינת להתנשק איתך" דחפתי אותו ממני.
" את רצינית? את לא מזהה אותי?" הסתכלתי לו עמוק בתוך העיניים וראיתי את אותן העיניים שהסתכלו עליי בפעם הראשונה כשהכרנו.
" ל... ליאם?" הוא הנהן.
" איך אדע שאתה זה אתה?"
" את לא מאמינה לי?"
" קצת קשה לי עברתי תקופה לא פשוטה..."
" אוקי תשאלי אותי מה שתרצי"
" יש דבר אחד שליאם יודע וקאי לא, מעולם לא סיפרתי לו"
" תהיי יותר ספציפית"
" אה אה אני יודע... אז בחנות הכובעים ובתחנת הדלק וגם בסופר... תגידי לי שהפסקת עם הגניבות"
חייכתי.
" הפסקתי" הוא חייך חסרה.
" זה לא פייר שאתה מופיע רק עכשיו"
" אני יודע אני מצטער אבל באתי להיפרד"
" אבל אמרת לי אז שאם נאהב זה את זה אתה תתחזק וקאי לא"
" שיקרתי כי רציתי שתבחרי בי" ישבנו על הספה והמשכנו את השיחה שלנו.
" אני לא רוצה להיפרד ממך, זה לא הוגן"
" אני רק הצד השני של קאי, הוא זה שאמיתי אני זיוף, יו-רי"
" יש סיבה לכך שהופעת"
" כדי לגרום לו להיות הוא, אני לא רוצה לדבר על דברים עצובים בואי ננצל את הזמן. תספרי לי מה עשית כשלא הייתי"
" הייתי ביפן, בדרום קוריאה הכרתי את סבא וסבתא שלי ואת אימא שלי"
" איך הקשר בניכן עכשיו?"
" מוזר להגיד אבל טוב מאוד"
" אתה רעב?" הוספתי לומר.
" אשמח לקפה"
" איך משלימים עם זה" הסתקרנתי.
" עם מה?"
" עם העובדה שזו הפעם האחרונה שתהיה כאן"
" אני לא יודע לא השלמתי, לפעמים אני מסרב אבל זה החיים שלו בסך הכל"
" הינה הקפה" הכנתי לו קפה שחור הוא בחש אותו והתיישב חזרה על הספה.
" קאי הציע לי לשכב איתו" פלטתי מפי והוא ירק את הקפה חזרה אל תוך הכוס.
" אל תדאג לא הסכמתי"
" הוא פשוט אידיוט"
" אמרתי לו שאני לא מעוניינת בו"
" אפילו לא קצת?" שאל אותי ליאם.
" אפילו לא קצת. אני לא יודעת מה אעשה בלעדייך אני חושבת לעזוב את הארץ"
" אבל מה עם המאפייה שלך?"
" היא לא שלי, אגשים את החלום שלי ביפן"
" אני בטוח שתצליחי" הייתי עצובה, הבטתי בו לוגם מכוס הקפה שלו פעם אחר פעם.
" למה את מסתכלת עליי ככה?"
" סתם שום דבר" זה כי אתגעגע אלייך, דיברתי אל עצמי בלב.
" מה בא לך לעשות?" התגעגעתי אפילו לצורת הדיבור שלו.
" אני רוצה יין, בא לך?"
" אני פחות בקטע של יין אבל תשתי אני אשמור עלייך"
" אני לא צריכה שתשמור עליי זו רק כוס אחת" מזגתי לעצמי כוס אחת ולא שתיתי יותר, רציתי לזכור מהלילה הזה לזכור ולנצור לנצח.
" על מה אתה מסתכל שם?" שאלתי כשהחזרתי את היין למקום.
" על התמונה הזאת" אותה תמונה עם אימא דויד ואני.
" לפעמים תמונות הן טובות יותר מן המציאות"
" הלוואי והייתי יודע למה את מתכוונת"
" מצטערת לא התכוונתי"
" על מה את מצטערת? אני לא מצטער על שום דבר. הכרתי אותך זה שווה הכל" הצמיד אותי לחיקו ולא הפסיק לנשק אותי.
" אל תפסיק" עצר לרגע והמשכתי אותו, פתאום לא פחדתי יותר, לא פחדתי מהאהבה, מהלא נודע, מהציפיות או ממה לעשות.
" את בטוחה?" שאל ויצא אותי לרגע.
" כן" עמדנו בחדר השינה כשהשקט השתלט עד לכן הזה שאמרתי.
" אני לא רוצה שתעשי משהו שתתחרטי עליו"
" אני לא אתחרט"
הוא ליטף בעדינות את שיערי והמשיך לנשק ברוך בהפסקות קטנות כאלו.
" אני אוהב אותך, קים יו-רי" אמר לבסוף, שכבנו אחד מול השני הוא חיבק אותי חזק וחייך.
" את בסדר, נכון?"
" כן אני בסדר, אני מאושרת"
" גם אני מאושר, תבטיחי לי שתשמרי על עצמך"
" אל תגיד את זה עדיין יש לנו זמן"
" אין הרבה, פשוט תבטיחי לי וזהו" הדמעות ירדו לי, לא רציתי שהלילה שלנו ייהרס בגללן.
" אני מבטיחה, למה עכשיו אני מרגישה עצב? כשאני צריכה להיות מאושרת?"
" אני מצטער..." ניגב את דמעותיי, ובכה בעצמו.
" אני אוהב אותך"
" גם אני אוהבת אותך"

....

כך נגמר לו אתמול הלילה, שכבנו עירומים ומחובקים מתחת לשמיכה אחרי הלילה האחרון שלנו יחד. בבוקר הוא לא היה, הוא נעלם.

" בוקר טוב,
כשתקומי כבר לא אהיה כאן. בדרך אלייך קניתי לך מתנה ממני, אוהב וכבר מתגעגע. ליאם"
הדמעות הארורות שלי, אנשים יחשבו שאני משוגעת, משוגעת מאוד ביישות לא קיימת. אני בעצמי לא הייתי מאמינה לעצמי אילו הייתי שומעת זאת. ענדתי את השרשרת שקנה לי על עצמי ולא הפסקתי לבכות. לא הפסקתי עד שכבר לא היו לי דמעות יותר.
....

כעבור שבועיים:

הבדידות והריקנות התרגלו אליי בדיוק כמו שאני התרגלתי. חזרתי לעבודה, כולם הופתעו שחזרתי מוקדם מן הרגיל. נדב מחץ אותי ביום הראשון שחזרתי ושמח שהוא לא צריך לנהל את המקום יותר.
לין עדיין המשיכה להסתובב סביב ניתאי בין בתי החולים לבית הקודם שלי. לא העזתי לבקר שם, לא העזתי גם לדבר עם לין או להתקשר אליה. פחדתי מהקשר שלה עם ניתאי, זה עלול להזיק לי.
" עבודה טובה להיום, אני שמח ששום דבר לא השתנה מאז שחזרת" אמר נדב וסגר את החנות.
" נתראה מחר" הוא הנהן והתפצלנו כל אחד לדרכו.
חניתי את המכונית בחנייה והתקדמתי בעצלתיים לכיוון הדירה, בקושי רב הייתי כל כך עייפה.

" אנחנו צריכים לדבר" ראיתי את ניתאי יחד עם לין מחזיקים ידיים וחוסמים לי את הדרך.
" אנחנו? אין לי שום דבר להגיד ללין"
" את צודקת, אני צריך לדבר איתך" הסתכלתי על התחבושת שלו, זו שיש לו בעין שמאל.
" תדבר אני שומעת"
" תראי מה עשית לי, את רואה את זה?" הוציא את התחבושת וגרם לי להסתכל על עין שמאל שלו.
" אתה יודע שזו לא אשמתי שהיית חסר אחריות לנהוג"
" אז את מפילה את זה עליי?" כל הבניין יכול היה לשמוע את הצעקות עם ההד הזה שהשארנו בסוף כל משפט.
" אולי ניכנס השכנים יתלוננו"
" לין, תחכי לי במכונית" היא לא התנגדה, הלכה לה בזמן שניתאי עדיין חסם לי את הכניסה לדלת.
" מה אתה רוצה?"
" לגרום לך להתחרט ולקחת אחריות"
" על מה אקח אחריות? על משהו שלא נכחתי בו? אתה נהגת, אתה זה שסיכנת אותך ואת אימא שלך"
" חתיכת כלבה!" הוא סטר לי, הלחי שלי בערה.
" תפתחי את הדלת"
" אם תזוז אצליח לפתוח אותה." התגריתי בו. פתחתי את הדלת, הוא דחף אותי קדימה, נעל את הדלת ולקח את המפתחות.
" אני צריך ממך כסף"
" עכשיו אתה בא לבקש כסף? לחברה שלך יש הרבה"
" את באמת רוצה שאבקש מחברה שיש לי משפחה?"
" חשבתי שאמרת שאנחנו לא משפחה"
" אולי באמת אנחנו לא, אם תמשיכי לא לתת לי כסף"
" אני לא מביאה לך שום דבר" הוא החל לחפש כמו משוגע, לבסוף לקח את אותו היין שלגמתי ממנו כשהייתי עם ליאם ולא הפסיק לשתות אותו.
" אני יודע שיש לך הרבה כסף"
" אתה חולם"
הוא החל לחייג למישהו וקרא לו לבוא הינה.
" הבטחתי לעצמי שאנקום בך. את לקחת לי את הראייה אקח לך משהו יקר יותר" ניסיתי לחשוב על מה הוא מדבר.
" אין בך צלם אנוש" לא משתי מהספה שעליה התיישבתי.
" לי? את לך אין צלם אנוש, את חושבת רק על עצמך" שם ידו על צווארי, כמעט לא היה לי אוויר.
" את מבינה? מגיע לך למות אבל לא אעשה את זה, אני שונא אותך! אגרום לך לסבול עד שתביני" הידיים שלו לא הרפו ממני, האוויר שניסיתי לאסוף לא הספיק לי הרגשתי שאני בעוד כמה שניות מתה, לבסוף שחרר את ידיו והלך למזוג לעצמו עוד יין.
" אל תזוזי!"
" למה שלא אזוז?" הסדרתי לעצמי את הנשימה.
" את באמת שואלת?" שלף סכין חדה וקטנה בתום איום. על אף שהיה מעט שיכור היה לו כוח, הוא טלטל אותי בכוח שהכאיב לי והטיח אותי בקיר. הרגשתי מסוחררת, אך לא נכנעתי.
קמתי ממקומי כשניסיתי ללכת הוא בעט אותי לאחור, התקרב ושוב בעט בי, לא יכולתי לעשות דבר. הרגשתי דם מפי וכל כאב הגוף שחשתי באותו רגע הורגש יותר מן הרגיל.
" בשעה טובה הגעת" שמעתי אותו מדבר אל מישהו.
" תומר תעשה מה שאומרים לך אני מצלם"
" טוב אחי "
אמנם הגוף שלי כאב, אך האוזניים עדיין שמעו טוב.
" תחזיק טוב את המצלמה" הראש שלי הסתובב ולא יכולתי לראות כמו שצריך, ספגתי את הבעיטות שלו והרגשתי את הסכין שלו בגב שלי.

" ועכשיו לדבר האמיתי" שמעתי את תומר מדבר. הרגשתי ארבע ידיים מפשיטות אותי, נוגעות בי.
" תשכיב אותה בספה " שמעתי את ניתאי, ידיים חזקות גררו אותי אל הספה. התנגדתי. הרגשתי עוד ידיים אוחזות בי ויחד עם זה את גופי חשוף בכזו מהירות.
" תבעט בה עוד היא עדיין חזקה" ניתאי הורה לתומר לבעוט בי, ידעתי שהמצלמה עדיין מצלמת אותי, הבעיטה כאבה לי, היא הייתה חזקה יותר מכל בעיטה.
" תפתחי את העיניים" הורה לי, פתחתי אותן בקושי וראיתי אותו מולי. הדמעות השקטות שלי לא הפסיקו, הוא מלמל מילים תוך כדי ולא בדיוק הקשבתי. דמיינתי את עצמי בחוף ים מלא בפרחים, כמו שאני אוהבת.
" תנשק אותה" תומר הצמיד את פיו אל פיו נישק בכוח, ידעתי שניתאי מצלם את הכל. ניתאי הפסיק לדבר, פחדתי מהשקט הזה. תומר הפסיק לדחוף את הלשון שלו אל תוך הפה שלי והמשיך לבעוט בי בבטן, התפתלתי מכאבים, ניתאי וודאי הפסיק לצלם או הניח את המצלמה היכן שהוא ידעתי זאת מכיוון שהרגשתי ארבע ידיים מטלטלות אותי.
" קשור אותה" תומר עשה בדיוק את כל מה שניתאי אמר לו, הם הובילו אותי אל חדר האמבטיה, לא רציתי לדעת מה הם הולכים לעשות מה שבטוח טוב זה לא יהיה. ראיתי אמבטיה מלאה במים, הם הכניסו את הראש שלי לתוכה והוציאו כבר לא היה לי אוויר, זה חזר חלילה רציתי שזה ייגמר.
" זה מה זה כייף" אמר תומר וגרר אותי לסלון, עדיין יכולתי לראות אבל הכוח שלי בגד בי.
" יש לך סיגריה, אחי?" שאל תומר. ניתאי בכזו מהירות נתן לו בזמן שישבתי על הרצפה קשורה.
" יש לי רעיון, אבל תצלם גם אותו" אמר תומר לניתאי.
" קבל את זה" הוא עישן את הסיגריה ואת העפר כיבה על הגב שלי, זה שרף. בבטן, ברגליים, הכתפיים. עד שהסיגריה נגמרה.
שהפסיק לדבר ועשה תנועה שלא יכולתי לראות.
" זה צילם אחי?"
" כן " השיב לו ניתאי.
" שלך?" הצביע על הסכין ונגע בתער שלה.
" כן, יפה נכון?" לא ראיתי מה שניהם עושים אבל יכולתי לשמוע.
" מה אם אשתמש בה עכשיו?"
" חכה חכה תן לי לצלם" ניתאי השיב בהתלהבות.
שניה לפני שזה קורה הטלפון של תומר צלצל, זה הציל אותי. תומר הלך ורק ניתאי נשאר. הוא הניח את המצלמה מולי ותהה מה לעשות.
כשהחליט ראיתי כי הוא אוחז בפנים שלי במבט מאיים.
" יש לך מזל שאת יפה"
" ראית פעם דבר כזה?" הוא הראה לי את האיבר שלו.
" ברור שלא את הרי חסודה ושמורה"
" מה אתה עושה? אין לנו זמן! אנחנו צריכים ללכת " אמר תומר.
" מה? רציני?" ניתאי שאל תומר הנהן.
" פאק, כן אתה לא זוכר? קדימה אנחנו נאחר!" הוא מיד קם התלבש והם ברחו.
שמעתי את הדלת נפתחת, אך לא נסגרת. שכבתי על הרצפה מדממת, חייגתי לקאי, ידעתי שאפשר לסמוך עליו, אפילו אם המשטרה עומדת להגיע.
" תעזור לי בבקשה אני בבית" לא הצלחתי לדבר יותר, שמעתי אותו צועק בשמי וידעתי שהוא דואג, אך הפעם באמת לא הצלחתי. לא משתי ממקומי עד שהרגשתי מישהו מכסה אותי ומדבר אליי.
" יורי?"
זה הדבר האחרון שהצלחתי לשמוע.

המשך יבוא...

חולמים לצאת לאור? שיתוף פעולה בין mypen להוצאת ספרי ניב יכול להגשים לכם את החלום!

Maya B עקוב אחר Maya
שמור סיפור
לסיפור זה 2 תגובות
שלח תגובה
אני מסכים ל תנאי השימוש
אופל אבוטבול
אופל אבוטבול
עכשיו אני עוד יותר במתח
הגב
דווח
1 אהבתי
Maya B
Maya B
תיכף מפרסמת המשך
הגב
דווח
1 אהבתי
Danit A
Danit A
קודם הפרידה מליאם שהיא בכלל עצובה ואז עוד מה שניתאי ותומר הזבלים עשו לה , אוף זה ככ עצוב..
הגב
דווח
1 אהבתי
טען עוד תגובה 1
כותבי החודש בספרייה
Maya B
אהבה בנבדל פרק 59
אהבה בנבדל פרק 59
מאת: Maya B
כוכב המזל שלי פרק -30 ואחרון!
כוכב המזל שלי פרק -30 ואחרון!
מאת: Maya B
בוא נדבר על אהבה פרק -31
בוא נדבר על אהבה פרק -31
מאת: Maya B
בוא נדבר על אהבה פרק -36
בוא נדבר על אהבה פרק -36
מאת: Maya B
אהבה
המקום המושלם בעינייו
המקום המושלם בעינייו
מאת: שבורת כנף
יש לי חברה שמנה.
יש לי חברה שמנה.
מאת: Eltchin's Emotions
שירות לקוחות אהבה
שירות לקוחות אהבה
מאת: Avrahami Amitay
אני בהריון...
אני בהריון...
מאת: Adam gustavo Zyl
מרתק
הספר שלי, "מסדרונות" - 5 הפרקים הראשונים לקריאה
הספר שלי, "מסדרונות" - 5 הפרקים הראשונים לקריאה
מאת: אפריל גל גילרוביץ'
בוא פשוט נשכב עכשיו
בוא פשוט נשכב עכשיו
מאת: Elinor Shema
אהבה של חורף
אהבה של חורף
מאת: אפריל גל גילרוביץ'
אני מכורה
אני מכורה
מאת: Shira Mualem
סיפורים אחרונים
אמת או חובה
אמת או חובה
מאת: Nizan Zarotski
ארז התימני שלי- פרק 4
ארז התימני שלי- פרק 4
מאת: Just Me
בכל הכח 2
בכל הכח 2
מאת: שיר פיליבה
להיות נאהב..
להיות נאהב..
מאת: Naor Shloosh