כתוב כתוב
הירשם
down
התחבר
down
menu
Mypen home בית

המקום שלך לכתוב

magazine המגזין
library הספרייה
drawer המגירה
סיפורים קצריםסיפורים אמיתייםסיפורים בהמשכיםספרים
תגיות
כל התגיות
1 1 1

הסודות שלנו

איך יודעים במי לבחור? -פרק 19

"את משגעת אותי" נדב לוחש באוזניי ואני מסתובבת אליו.
"זה רק כי אני מזכירה לך אותה" אני לוחשת
"זה כבר יותר מזה נוי" הוא מתקרב אלי עוד.
אנחנו מביטים אחד לשניה בעניים אני רואה את נדב מביט בשפתי ומנסה לעצור את עצמו. אני עומדת שם ולא מגיבה למרות שבליבי כבר מתפללת שינשק אותי. המגע העדין של שפתיו על שלי, הלשון הנעימה שלו.
זה קרה סוף כל סוף הוא מנשק אותי. הפרפרים בבטן משתוללים אני מרגישה כמו הנשיקה הראשונה 'מעולם לא הרגשתי ככה' אני חושבת 'חיים פעם אחת!' אני מצמידה אותו אלי ומנשקת אותו בחזרה נשיקה רטובה שמעלה לי את הפרפרים לכל הגוף. פתאום בקור הזה כל כך חם לי. אני מחבקת את נדב אלי והוא מצמיד אותי אליו גם כן. אנחנו ממשיכים להתנשק כאילו הזמן עוצר מלכת והכדור חדל מלהסתובב. הריגוש הזה מטורף, נדב לגמרי עסוק בי במגע הנעים שלו, לא מנסה להתקדם הלאה... רק מלטף את פני במגע העדין שלו ומנשק אותי ברכות הזו שלו. נוגע בי כאילו הייתי בובת חרסינה שהוא מפחד לשבור. מעולם גבר לא נישק אותי ככה, מעולם לא הרגשתי כל כך הרבה אכפתיות ממישהו, אפילו לא מזיו שמתיימר לכך.
אנחנו עוצרים ונושמים עמוק. "איפה תישני נוי?" נדב שואל אותי. הדבר האחרון שתמתחשק לי זה לישון אצל זיו עכשיו.
"נראה לי שבית החייל" אני עונה.
"מה בית החייל... ?" נדב מעקם פרצוף
"זה לא שבבסיס יותר טוב אתה יודע..." אני עונה
"בואי אלי לדירה יש לי חדר נוסף" נדב מביט בי
"נדב, זה לא רעיון טוב... אנחנו צריכים להתרחק... זה לא בריא כל הסיפור הזה!" אני אומרת
"אז אם זה לא בריא, למה זה מרגיש כל כך טוב? למה זה מרגיש הכי נכון? אני מכבד אותך ואת הגבולות שלך נוי אני מבטיח לא לעשות לך שום דבר שלא תרצי בו" נדב מביט בי עיניי אש פפי
"יש לי מישהו נדב..." אני אומרת בשקט
"אז למה את לא הולכת אליו עכשיו?" נדב שואל בכעס
"אתה יודע למה! אתה מבלבל אותי" אני מביטה בעיניו "אתה המפקד שלי גם! זה לא ראוי" אני ממשיכה
"את מחפשת תרוצים! אני הרגשתי שנישקת אותי גם הרגשתי שרצית את זה, את יכולה להיות תקועה על הילד הזה עד מחר אבל הוא אפילו לא חצי גבר ממה שאני אהיה עבורך" פתאום נדב מדבר בביטחון "אם את כל כך סגורה עליו לכי אליו אני מפנה את הדרך" נדב אומר ופותח את הרכב. אני לוקחת משם את הדברים שלי ונעמדת שם עם התיקים שלי באמצע המרכז המסחרי בשעה 22:30 בלילה. אני מתיישבת על הספסל הקרוב ולא מצליחה להחליט מה לעשות.
נדב מניע את הרכב, הטלפון שלי מצלצל על הצג מופיע 'זיו' אני צריכה להחליט! נדב פותח חלון ברכב "אז את נשארת כאן?" אני מביטה בו ואחרכך במסך הטלפון. לא יודעת מה לענות.

"נדב? חכה לי אני באה" אני רצה עם הדברים לכיוון הרכב של נדב. מכניסה את כל התיקים לבגאז ומתיישבת בתוך הרכב.
"אז לאן לקחת אותך?" נדב שואל ומביט בי
"האמת? אני לא יודעת" אני מרכינה את ראשי
נדב מביט בי, שותק ונוסע איני יודעת לאן.
"לחוצה לקראת מחר?" נדב שואל בהתעניינות מפתיעה
'פעם ראשונה שהוא מתייחס לעבודה שלי לא כמתרד' אני מרימה את הראש ומביטה בו "האמת שאני די לחוצה. זה נראה קל סתם ללכת, אך זה לא ממש ככה והעקבים הגבוהים האלה אם אני לא אפול זה יהיה נס" אני משחררת את זה ממני
"גם עכשיו את עם עקבים ולא נראה שיש לך בעיה" נדב מנסה לעודד אותי.
"העקבים עכשיו זה אפילו לא חצי! אני כולי קיבוצניקית, שהלכה יחפה כל חייה רגילה להרגיש את האדמה ברגלי." אני מנסה להסביר
"קיבוצניקית שבחרה להיות דוגמנית. והיום חייה תל אביבית" נדב מצחקק
"כן, זה נכון..." אני אומרת בשקט
אני חושבת המון, על כך שעם זיו מעולם לא הייתה לי שיחה כזו. על מי אני בעצם... והאמת? שאני אפילו לא יודעת עליו כמעט. למשאל כמה אחים יש לו. או איפה בדיוק גדל. איזו ילדות הייתה לו? אני מרגישה שעם נדב מתפתחת שיחה טיבעית על כל דבר. הוא לא נותן למראה החיצוני שלי להיות יותר משמעותי מהאישיות. אני יודעת שזיו רוצה אותי, אני מאמינה לו לכל. אך לא יכולה להתכחש לכך שאין לנו ממש שיחות מעמיקות. האם זיו מכיר אותי באמת?
"נוישי הגענו לדירה שלי" נדב מלטף את ראשי "רוצה לעלות? אני מבטיח להניח לך" הוא ממשיך
'נוישי? הוא המציא לי כינוי חיבה? כבר הגענו לשלב?'
אני יוצא בשקט ופותחת את הבגאז.
"זוזי, אני אקח לך את הדברים" נדב מזיז אותי ולוקח את כל הדברים שלי. "שלא תפלי בטעות מהעקבים ילדת אדמה בצורת פיה קסומה" הוא מתחיל ללכת ואני אחריו 'לא, אין! אני נמסה ממנו! איך הוא יכול להיות כזה מתוק מצד אחד וכזה מרושע מהצד השני'
אני רואה שיש לי הודעה מוקלטת מזיו. אני שמה אוזיניות ומקשיבה בעודינו עולים למעלית של נדב.
"נוני, את לא עונה לי. קיוויתי שתבואי היום. אני יוצא עם חברים, מוזמנת כמובן אם מסתדר לך ואת תמיד יכולה להגיע פתאום. הסופ"ש אני מזכיר לך שאת רק שלי! אני מגעגע אליך"
אני חייכת ומוציאה את האוזניות. בזמן שנדב פותח את הדלת. הדירה מקסימה! קטנה בהרבה משל זיו כמובן ובגיבעתיים אבל יש שם חמימות כזו.
"את עייפה? להכין לך את המיטה?" נדב שואל אותי.
מדהימה אותי היכולת שלו להיות מרוכז כל כולו בי הוא ממש אכפתי. "אני גמורה, אבל אין סיכוי שארדם עכשיו" אני מביטה לנדב בעניים.
"עד כדי כך? ממש לחוצה אהה נוישי..." הוא מחבק אותי. 'אני לא יודעת אם עשיתי את הבחירה הנכונה, עם זיו עכשיו הייתי עושה מלא סקס עד אובדן חושים ונרדמת כאשר הראש נקי. נדב גורם לי לחשוב ולפתוח דברים שאני רגילה להדחיק. אולי זה לא ממש מוצלח?! אולי כל השיחות האלה רק מכניסות אותי לבלבלות.'
"את רוצה שנראה סרט?" נדב מציע
"רעיון מצויין!" אני אומרת "אני מתארגנת רגע ובאה. תבחר משהו קליל בבקשה" נדב מהנהן ואני נכנסת למקלחת עם הכלי רחצה שלי, בגדים לשינה ומגבונים מסירי איפור.
"אם את רוצה להתקלח יש מגבות בארון מימין" נדב צועק לי 'בול בזמן'
אני לוקחת מגבת, מסירה את האיפור ומוציאה את הסיכות מהשיער. אני נכנסת למקלחת חופפת, מסתבנת, מנקה טוב את הפנים ומסתרקת. אני מסיימת, מתנגבת לובשת מכנס ארוך נוח לשינה, חולצה דקה רחבה ומתחתיה גוזיה. מייבשת את השיער מעט בעזרת מגבת ומסתרקת. 'עם זיו מעולם לא הרגשתי בנוח להיראות ככה זרוקה וטיבעית' אני אומרת לעצמי ומביטה בנדב שמחכה לי מול הטלוויזיה. הוא מחייך אלי ואני אליו.
"מה את רוצה לשתות?" הוא שואל וקם למטבח "יש קולה, נסטי, תפוזים" נדב אומר "תפוזים זה מצויין" אני אומרת ורואה סיר על האש נדב מוזג לי מיץ תפוזים ומסנן מהסיר משהו.
נדב מתיישב לידי עם הכוסות לי ולו והולך להביא מהמטבח אדממה. "החתונה של החבר שלי מספיק קליל בשבילך?" הוא שואל. אני מהנהנת אנחנו בוהים במסך אני מרגישה את העייפות ומנסה למצוא תנוחה נוחה. "את רוצה לשים עלי ראש?" נדב שואל. אני מניחה ראש על רגליו והוא מלטף את שיערי אני לא שמה לב למהירות בה עניי נעצמות.

מתעוררת על ספה של נדב לבדי. מביטה לעבר המטבח רואה את גבו השרירי של נדב עם המדים עסוק בכיור.
"מה השעה?" אני שואלת את נדב
"נוישי בוקר טוב, השעה 6:30" נדב אומר
אני מפהקת, מתמתחת מעט ומשפשפת את עניי "למה אתה מתעורר כל כך מוקדם? אתה עם מדים" אני אומרת
"את חדת הבחנה ממש" נדב מצחקק "יש הרבה עבודה אז אני מגיע מוקדם" נדב אומר. "הדחתי את שרית מהתפקיד וביקשתי למשוך את עינב. היא מוכנה לחתום קבע לחצי שנה דיברתי איתה" נדב מספר לי
"איזה יופי!" אני מתלהבת
"נוי בבקשה אל תיקחי עוד עבודות! בבקשה תתני לנו את החודשיים האלה, כדי ללמד אותנו." נדב מביט בי במבט מתחנן.
"אני כבר חתמתי חוזה יש לי טיסה לחו"ל בשבוע הבא ואת הצילומים ליוסף לאחר מכן. אני לא יכולה לבטל מצטערת" אני מנסה להסביר.
"את חיילת בצהל! לא יכול להיות שאת מחוייבת לדגמנות יותר! יש לי משרד שלא מתפקד נוי" נדב אומר בטון מרוגז ומניח לידי קפה.
"באמת שאלתי את עצמי, מתי נדב המרושע יצא" אני מתעצבנת ומתחילה להתארגן ליצאה.
"מה את עושה? תעלי על מדים בבקשה! את באה איתי. התצוגה שלך רק בערב!" נדב מנסה לעצור אותי בזמן שאני כבר עם התיקים על הגב. "תכבול אותי אם בא לך. לך תחפש אותי בסיבוב! אני אדאג לא להראות יותר את פרצופי במשרד עם זאת הגישה שלך" אני יוצאת וטורקת אחרי את הדלת אחרי.

אני מחכה בבית קפה שכונתי רחוק מביתו של נדב עד השעה 10:00 ומתחילה ליסוע אל ביתו של זיו בתחבורה ציבורית אני נכנסת לבניין הדור מן פונה אלי "פיפסת אותו הוא בדיוק יצא" הוא זוק לידי את המפתח בזמן שאני מזייפת פרצוף עצוב. נכון, העדפתי ללכת לנוח אצל זיו כשהוא לא בבית. ידעתי שזו השעה בה הוא אמור לצאת מהבית.
אני נכנסת לדירה הנקיה והמאורגנת להפליא. מתקלחת ונכנסת לישון עד 15:00. אני מארגנת תיק קטן עם הדברים שאני צריכה לתצוגה ויוצאת למתחם התחנה. איפור, שער, תלבושות נעלי עקב ויצאנו לדרך.
אני מצליחה לעלות ללא חשש ולא ליפול.
לבסוף מגיע הקטע האחרון בו אני ווצאת עם יוסף יד ביד. הצלמים בטירוף, הקהל על הרגליים מוחא כפיים. לפתע אני רואה אותו בקהל מוחא לי כפיים ומחייך את החיוך הקסום שלו שאני כל כך אוהבת. הכל נראה פתאום ברור יותר.

חולמים לצאת לאור? שיתוף פעולה בין mypen להוצאת ספרי ניב יכול להגשים לכם את החלום!

Alina Lave עקוב אחר Alina
שמור סיפור
לסיפור זה 3 תגובות
שלח תגובה
אני מסכים ל תנאי השימוש
חן בנלולו
חן בנלולו
מושלםםם מחכה לעוד פרק
הגב
דווח
1 אהבתי
guest
אני במתח את כל כך מוכשרת
הגב
דווח
1 אהבתי
Alina Lave
Alina Lave
תודה רבה!
הגב
דווח
טען עוד 2 תגובות
כותבי החודש בספרייה
Alina Lave
הסודות שלנו
הסודות שלנו
מאת: Alina Lave
הסודות שלנו
הסודות שלנו
מאת: Alina Lave
הסודות שלנו
הסודות שלנו
מאת: Alina Lave
הסודות שלנו
הסודות שלנו
מאת: Alina Lave
מרתק
בוא פשוט נשכב עכשיו
בוא פשוט נשכב עכשיו
מאת: Elinor Shema
שרמוטות שכמונו
שרמוטות שכמונו
מאת: Eltchin's Emotions
אני מכורה
אני מכורה
מאת: Shira Mualem
״עונשו של סטוציונר״.
״עונשו של סטוציונר״.
מאת: דוד חגולי
סיפורים אחרונים
בחור אחד חשב שאת שלו..
בחור אחד חשב שאת שלו..
מאת: Natali Beso
עשיתי טעויות
עשיתי טעויות
מאת: הדר אביטן
מה שלא הורג
מה שלא הורג
מאת: פעימת לב
מפחדת לאבד אותך
מפחדת לאבד אותך
מאת: הדר אביטן
מומלצים מהמגירה
אני שרמוטה
אני שרמוטה
מאת: Roni ron Nassi
לילה מלא מחשבות
לילה מלא מחשבות
מאת: Matan Osrovitz
אין דבר יותר סקסי
אין דבר יותר סקסי
מאת: Matan Osrovitz
להפסיק לחשוב עלייך
להפסיק לחשוב עלייך
מאת: N D