כתוב כתוב
הירשם
down
התחבר
down
menu
Mypen home בית

המקום שלך לכתוב

magazine המגזין
library הספרייה
drawer המגירה
סיפורים קצריםסיפורים אמיתייםסיפורים בהמשכיםספרים
תגיות
כל התגיות
1 1

הצד השני של שנינו פרק 40+41

" מה? מה עכשיו!" קיטרתי. " בואי נשכב יחד" הוא התהפך על הראש, מה קרה לו! " מה?" אמרתי בגיחוך. " אמרתי בואי נשכב יחד"

תוכן עניינים 1. הצד השני של שנינו- הקדמה2. הצד השני של שנינו פרק 13. הצד השני של שנינו פרק 24. הצד השני של שנינו פרק 35. הצד השני של שנינו פרק 46. הצד השני של שנינו פרק 57. הצד השני של שנינו פרק 68. הצד השני של שנינו פרק 79. הצד השני של שנינו פרק 810. הצד השני של שנינו פרק 911. הצד השני של שנינו פרק 1012. הצד השני של שנינו פרק 1113. הצד השני של שנינו פרק 1214. הצד השני של שנינו פרק 1315. הצד השני של שנינו פרק 1416. הצד השני של שנינו פרק 1517. הצד השני של שנינו פרק 1618. הצד השני של שנינו פרק 1719. הצד השני של שנינו פרק 1820. הצד השני של שנינו פרק 1921. הצד השני של שנינו פרק 2022. הצד השני של שנינו פרק 2123. הצד השני של שנינו פרק 2224. הצד השני של שנינו פרק 2325. הצד השני של שנינו פרק 2426. הצד השני של שנינו פרק 2527. הצד השני של שנינו פרק 2628. הצד השני של שנינו פרק 2729. הצד השני של שנינו פרק 2830. הצד השני של שנינו פרק 2931. הצד השני של שנינו פרק 3032. הצד השני של שנינו פרק 3133. הצד השני של שנינו פרק 32+3334. הצד השני של שנינו פרק 34+3535. הצד השני של שנינו פרק 3636. הצד השני של שנינו פרק 37+3837. הצד השני של שנינו- הודעה חשובה38. הצד השני של שנינו פרק 3939. הצד השני של שנינו פרק 40+4140. הצד השני של שנינו פרק 4241. הצד השני של שנינו פרק 4342. הצד השני של שנינו פרק 44+4543. הצד השני של שנינו פרק 4644. הצד השני של שנינו פרק 4745. הצד השני של שנינו פרק 48+4946. הצד השני של שנינו פרק 5047. הצד השני של שנינו פרק 5148. הצד השני של שנינו פרק 5249. הצד השני של שנינו פרק 53+5450. הצד השני של שנינו פרק 55 ואחרון

פרק 40

" תזוז לי מהדרך!" הרמתי את קולי.
" אני לא זז מכאן עד שתגידי למה יש לך מזוודה"
" מה זה עניינך אדון מורנו"
" כל מה שקשור אלייך זה ענייני"
" אתה לא אבא שלי!"
" נכון, אבל את חשובה לי"
" לא נראה לי שאחרי מה שאמרת לי אתמול אני חשובה לך ועכשיו תזוז לי מהדרך" יצאתי מדלת לך הזכוכית וסחבתי את המזוודה שלי.
" תחכי" שוב אותה אחיזה.
" מה? מה עכשיו!" קיטרתי.
" בואי נשכב יחד" הוא התהפך על הראש, מה קרה לו!
" מה?" אמרתי בגיחוך.
" אמרתי בואי נשכב יחד"
" למה שאני אעשה את זה?"
" חשבתי שהתגעגעת אליי"
" שיקרתי, התגעגעתי רק לליאם. לא אלייך. פעם אולי חיבבתי אותך לכן נתתי לך לנשק אותי היום אתה שונה, הלוואי וליאם היה כאן ולא אתה!"
משכתי את ידי בחזרה ונכנסתי אל תוך המונית וחיכיתי לנהג שיכניס כבר את המזוודה שלי אל תוך תא המטען. הוא עמד שם כמעט חסר אונים והסתכל עליי, ידעתי שפגעתי בו פעם שנייה, אך לא יכולתי לתת לו תחושה שמה שהוא עשה היה בסדר וחוץ מזה אני עדיין כועסת עליו.
" את בסדר ילדונת?" הנהג הסתכל על הדמעות שלי.
" כן, בוא ניסע" הוא לא דיבר איתי למזלי מכיוון שראה שאינני במצב רוח לבדיחות, נתן לי את המרחב שלי.
שעות ההמתנה הן הנוראית ביותר בעיקר השעה הזו שכולם כבר על המטוס ועדיין לא ממריאים.
אהבתי את המחלקה הראשונה, הרגשתי מלכה לכמה שעות. הכרית הייתה נוחה, השמיכה חמימה אפילו הייתה מיטה וטלוויזיה על יד החלון, מעולם לא חשבתי שארגיש עשירה.
את הטיסה העברתי בקריאת רומן קלאסי, בדרך כלל קראתי את כל הספרות הפופולרית שהיא נפוצה ובעלת אותו הסגנון, אך היום התחשק לי לחזור למאה ה-19.
.....

" יו-רי שלי,
לצערי לא אוכל לאסוף אותך מנמל התעופה, המזכיר שלי יחכה לך ביציאה, אוהבת אימא"

ההודעה הזו חיכתה לי ברגע שנחתי ביפן.
חבל שלא למדתי יפנית, חבל שלא טרחתי ללמוד.

" גברת קים?" הנהנתי, היה שם איש שהחזיק שלט באנגלית עם השם שלי.
" כן?" שאלתי באנגלית.
" אני טויו המזכיר של אימא שלך. האוטו מחכה לך ביציאה בואי אחריי בבקשה" הוא היה כה רישמי, פסעתי בעקבותיו ונכנסתי אל תוך מכונית שחורה שהייתה נראית כאילו בזה הרגע יצאה מן החנות." את דומה לאימא שלך מאוד"
" תודה"
" היא מבשלת טוב" מאיפה הוא יודע את כל המידע הזה? תהיתי לעצמי.
" גברת קים את רוצה לנוח?"
" כן, תודה" הוא שתק ונתן לי להביט בנוף היפני. על אף שחזרתי מכאן לא מזמן, התרבות הזו הייתה חסרה לי.
" איפה אנחנו?" שאלתי שהגענו לבית גדול.
" בבית של אימא שלך, היא תגיע עוד חצי שעה המתיני לה כאן בבקשה" הנהנתי הוא קד לי קידה והלך. נשארתי לבד, ייקח לי שעות לסרוק את כל המקום חשבתי לתומי.
הסתכלתי על התמונות שעל הקיר הן היו מגלריה וודאי אחת יקרה, שולחן הזכוכית הבריק והרובוט המהלך שמעולם לא פגשתי קודם, הלך לכל עבר וניקה את הרצפה. ישבתי על הספה השחורה והגדולה וניסיתי להדליק את הטלוויזיה, כשהצלחתי חיפשתי ערוץ אנימה זה הדבר היחיד שיכול להוציא אותי מן המחשבות.

" יו-רי?" הרגשתי יד מלטפת אותי, יד רכה שגרמה לי לפקוח את עיניי.
" הגעת" אמרתי באנגלית כאילו שידעתי שאני צריכה לדבר באנגלית ולא בעברית.
" הכנתי ארוחת ערב אשמח אם נשב לאכול" קמתי, היא הלכה אל המטבח והניחה כוסות אלומניום וקנקן מים על השולחן.
" איך הייתה הטיסה?"
" טובה בזכותך" לעסתי מן רול הסושי שהכינה.
" את הכנת את כל זה?" שאלתי בהתפעלות.
" כן, בבית אני מכינה אוכל של אבא שלי, הוא זה שתמיד בישל"
" זה אוכל קוריאני, נכון?" הנהנה.
" תספרי לי עוד על המשפחה"
" סבא שלך גר בקוריאה יחד עם סבתא שלך, הם עזבו את יפן לפני חמש שנים. אני לא יכולתי לעזוב כי פתאום הצלחתי כאן אז החלטתי להישאר."
" הם... הם יודעים עליי?"
" הם יודעים שיש לי בת שעזבתי אבל מאז לא סיפרתי להם, אני חושבת שכדאי שניסע אליהם מה את אומרת? לפני כל התקשורת"
" נשמע מצוין"
" נשמע שאת יודעת הרבה על קוריאה"
" משתדלת "
" שמעתי שאת מלמדת עברית"
" כן, עולים חדשים או סטודנטים שמגיעים מחו"ל ללמוד"
" יש לי ילדה מוכשרת"
" את לא זוכרת עברית?" הנידה בראשה.
" אני חושבת שמחקתי את העברית שלי בגלל מה שקרה" עצרתי את עצמי היא הבחינה בכך.
" תוכלי לספר לי? אני חושבת שמגיע לי לדעת"
" מה את רוצה לדעת?"
" על אבא שלי, על המשפחה שהשארת אותי אצלה למה נשארתי בישראל ולא לקחת אותי איתך?" כמעט עלו לי הדמעות על הפנים.
" לפני שנולדת היה לי בן זוג, נסעתי לישראל יחד איתו לחופשה, בזמנו כולם רצו להגיע לישראל. החבר שלי עזב אותי במהלך הטיול והלך למישהי אחרת, מה שהוא לא ידע שנכנסתי להריון ממנו כשסיפרתי לו הוא אמר לי לעשות הפלה... אבל לא הסכמתי. שבועיים לאחר מכן הכרתי את אבא של ניתאי, הוא סיפר לי שהוא נשוי ושיש לו ילד קטן. פחדתי להיכנס לזה, ידעתי שאם אני מתחילה מערכת יחסים עם בחור נשוי אני אהרוס משפחה. לא היה לו אכפת שאני בהריון מגבר אחר, לא היה לו משנה לעזוב את הבן שלו לטובתינו. כשאת נולדת אהבתי אותו, הוא בדיוק טיפל בגירושים שלו, אבל לניקול היו תוכניות אחרות היא רצתה להרוס אותי לפני שאהרוס לה את המשפחה. דויד ( אבא של ניתאי) בסופו של דבר התגרש ממנה והתחתן איתי, את היית תינוקת יפה מאוד, ניתאי לא אהב אותי הוא תמיד היה מציק לך ומקלל אותי אבל הוא היה ילד קטן באותם הזמנים"
היא הפסיקה לדבר, ראיתי שקשה לה.
" מה קרה אחר כך?"
" אחר כך... ניקול איימה עליי שאם לא אעזוב היא תהרוג אותך. יום אחד גיליתי שאני בהריון מדויד, לא סיפרתי לאף אחד עד היום, הפלתי את הילד ועזבתי את הבית. הם לא הרשו לי לקחת אותך, הם אמרו שהעונש שלי הוא להיות לבד בעולם, שהבת שלי, זאת אומרת את תישאר עם דויד שגם לא היה מוכן לוותר עלייך. הם פשוט לקחו לי אותך זייפו מסמכים וגירשו אותי. כמה פעמים הייתי מגיעה לישראל לראות אם את בסדר, אני לא יודעת מה הם סיפרו לך... אני לא יודעת אם הם אמרו לך את כל זה. מה שבטוח אם אלו היו הזמנים של היום מעולם לא הייתי נותנת להם אותך" הדמעות עלו לי, זה נשמע כל כך מבוים כל העלילה הזאת ולפעמים לא ייתכן שהיא אמיתית.
" אני מצטערת..."
" יו-רי שלי את לא צריכה להצטער את לא אשמה" המשכתי לאכול כדי לא לבכות זה עזר לי.
" לא סיפרתי להם שפגשתי אותך, רק אב... דויד יודע שניסיתי לחפש אותך"
" את עדיין אוהבת אותו?" שאלתי.
" את דויד? עדיין, אימא שלך לא מושלמת למרות הכל" חייכה.
" את יודעת שהוא בכלא, נכון?"
" שמעתי על זה"
" את חושבת שהוא אשם?" שאלתי מסוקרנת.
" אני לא יודעת. הוא תמיד היה מסתורי גם בתור שוטר"
" אימא... אני מאחלת לך למצוא מישהו טוב יותר"
" יש לי בת מתחשבת כל כך" סיימנו לאכול פינינו יחד מהשולחן וישבנו יחד על הספה, העלינו זיכרונות טובים ודיברנו על דברים שאנחנו אוהבות ופחות אוהבות.
" נזכרתי במשהו, אותו יום שהתקשרת אליי... למה בכית?"
" את יודעת מה זה פיצול אישיות?" היא חשבה ולבסוף הנהנה.
" כן, שיש יותר מישות אחת לבן אדם... מחלה כזאת"
" יש בחור שאני אוהבת אבל הוא לא קיים" היא צחקה.
" לא קיים?"
" אני מתכוונת יש בחור ששמו קאי, אבל קאי לפעמים לא קאי אלא ליאם. ליאם היא דמות שקאי אימץ לעצמו מגיל קטן. אז אני אוהבת את ליאם"
" ואת קאי את לא אוהבת?"
" לא ממש, אימא מה שאני מתכוונת להגיד זה שליאם נעלם, הוא לא מופיע יותר. קאי אמר לי שהוא מעלים אותו ועכשיו... עכשיו כואב לי בלב"
" ככה זה אהבות יו-רי שלי, אל תאמצי אותן, תאהבי את הרגעים שמהם את נהנית באהבה הזאת ואז תשכחי ממנה"
" אני לא חושבת שאצליח, אני אוהבת אותו וזה טיפשי כמה שליאם וקאי שונים" היא חיבקה אותי לחיקה וטפחה בגבי כמו שעושים לילדה קטנה.
" נזכרתי שבמשך כל השנים האלו הספדתי אותך... במשך כל השנים עשיתי לך טקס אזכרה רק כי הם אמרו לי שאת לא בחיים. ילדה בת שבע שבפעם הראשונה גילתה שאימא שלה מתה ישבה בבית ובכתה על כך שאלוהים העניש אותה."
" ילדה מסכנה שלי... הם אנשים נוראיים, אני שמחה שעברת משם"
" מתי אנחנו נוסעים לסבא וסבתא?"
" כשתגידי לי"
" מה עם מחר?"
" מחר בצהריים אני מתפנה, בהחלט אפשרי" אמרה וראיתי אותה סוגרת את הדברים בטלפון שלה.
" נזכרתי, קניתי לך משהו" היא אמרה צעדה עד שלא ראיתי אותה ומיד חזרה בשנית.
" לי? מה קנית?" הצטרפה אליי לספה ונתנה לי קופסא.
" תפתחי"
זו הייתה שרשרת צלב שהיא קנתה לי, לא רציתי לומר שכל חיי החשבתי את עצמי יהודייה, שכל חיי חשבתי שאני יהודייה עד לרגע בי ניתאי סיפר לי שהייתי הולכת עם אימא לכנסיה. היום אני כבר לא יודעת אם להאמין או לא.
" מה קרה? את לא אוהבת?"
" אני אוהבת... זה יפה" ניסיתי לומר בלי לגמגם באמצע, לא כל כך יצא לי.
" כל יום ראשון אני הולכת לכנסייה אם תרצי ללכת איתי אני אשמח לחברה"
היא ענדה לי את השרשרת, לא התלוננתי רק מפני שהשרשרת הזו הגיעה ממנה.
" את נוהגת?" היא שאלה לפתע.
" כן בארץ"
" יופי, בחנייה שלי יש שם מכונית שאני לא משתמשת אם תרצי בבוקר קצת לטייל את מוזמנת"
" זה בסדר אסע במטרו"
" המטרו מעט רחוק מהבית"
" תודה" מעולם לא אתרגל לפאר הזה.

פרק 41

הרדיו היפני היה מגוון, החל משירי פופ באנגלית ועד לשירי פופ יפניים, הם היו קליטים ועל אף שלא הבנתי מילה, מצאתי את עצמי מזמזמת כמה מילים.
" דאיצ'י?" התקשרתי אליו, הוא הראשון שחשבתי על בילוי איתו.
" יו-רי?"
" כן, זאת יו-רי, אני ביפן"
" באמת?"
" כן, לא ציפיתי שתהיה ער"
" אני סטודנט שתמיד ער, איפה את?"
" מגיעה למרכז העיר עוד כמה דקות אני אבוא לאסוף אותך תשלח לי כתובת מדויקת" השיחה נותקה, לאחר כמה דקות ראיתי אותו מחכה בתחנת אוטובוס יחד עם אנשים רבים. הוא נופף לי לשלום והתפעל מהאוטו המפואר שהגיע לאסוף אותו.
" נחמד לראות שחזרת ליפן"
" כן. יש לי כמה דברים כאן"
" במה את עובדת אם אפשר לשאול"
" אני מנהלת מאפייה"
" זה בטח נחמד להיות מנהלת, אני עובד במשרה חלקית בבית קפה"
" מה אתה לומד?"
" עריכת דין"
" בהצלחה בטוחה שתצליח!"
" מה את רוצה לעשות?"
מה דעתך על ארוחת בוקר?" שאל, הנהנתי גם הבטן שלי הסכימה איתו.
" מה דעתך על ראמן אמיתי?"
" אני מכיר מסעדה טובה, תסעי אני אכוון אותך זה לא רחוק" הוא הצביע כל פעם לנסוע לכיוון אחר, לפנות ימינה בכיכר, לפנות שמאלה ברמזור והוראות אחרות.
הוא הזמין לנו שני ראמנים והשפה היפנית נשמעה לי לא זרה, כאילו בעבר דיברתי אותה או ידעתי לפחות מילים בסיסיות. אולי אשאל את אימא על כך מאוחר יותר, הבחנתי כי הוא בוהה בי מבלי לדבר זה באמת מבהיל כשמישהו עושה זאת.
" תספרי לי על ישראל"
" ישראל? מדינה יפה יש שם מקומות טובים לטייל בה, אמנם אין מטרו וחייב מכונית או אוטובוס אבל יש לה ייחודיות"
" יחודיות?"
" כן, יש יום אחד בשבוע שאף אחד לא עובד גם לא החנויות, לא התחבורה. כל האנשים עושים ארוחה בערב ומברכים עליה"
" היית מזמינה אותי אלייך לארוחה כזאת?"
" אצלנו לא עושים ארוחות כאלו"
" סליחה לא התכוונתי"
" זה בסדר, בכל אופן אילו הייתי מכינה ארוחה הייתי מזמינה אותך" הוא חייך.
" זה נחמד לשמוע"
" יש לך שרשרת יפה" הסתכל עם העיניים בשרשרת של אימא.
" תודה, היא מאימא שלי"
" לאימא שלך יש טעם טוב... הינה המנות הגיעו"
" תודה על הארוחה" הוא הנהן והתחיל לאכול בשקט. הראמן היה טעים, האטריות היו שונות, המרקם אחר, התבלינים אחרים, אחר במובן הטוב.
" דאיצ'י, איך ידעת מה אתה רוצה ללמוד?" שוטטנו קצת ברחוב לאחר שסיימנו לאכול.
" תמיד רציתי להיות עורך דין, אבא שלי עורך דין, סבא שלי היה עורך דין ואפילו דודה שלי"
" זה בטח נחמד לדעת מה אתה רוצה"
" חשבתי שאת אוהבת את המאפייה"
" אני יותר בכיוון של לפתוח מאפייה משלי"
" את בחורה עם שאיפות, את תצליחי" זרק לעברי מילת עידוד.
" תראי!" הוא רץ בקלילות לכיוון צמר גפן מתוק צבעוני בצורת פרח שמכרו .
" זה משהו שלא תראי באף מדינה." דיבר אליי באנגלית ואז פנה אל המוכר ביפנית.
" קחי" צמר הגפן המתוק היה באמת צבעוני, בצבע סגול, ורוד ותכלת.
" בוא נעשה תמונה יחד" לקחתי את הטלפון שלי והצטלמתי עם דאיצ'י וצמר הגפן המתוק שקנה לי שתפס הרבה מקום.

....

" דיברתי עם סבא וסבתא הם כבר מצפים לך כל כך!"
" אני מפחדת"
" ממה יו-רי?" אחזה בעדינות בשתי ידיי בזמן שניסיתי לארוז.
" שהם לא יאהבו אותי"
" אין סיכוי שהם לא יאהבו אותך" היא חייכה.
" את בטוחה?" היא הנהנה.
" קדימה בואי אנחנו נוסעים" אמרה לאחר שעה והינה יצאנו לדרך... מיפן אל דרום קוריאה.

שתהיה שבת נעימה,
מקווה תאהבו

חולמים לצאת לאור? שיתוף פעולה בין mypen להוצאת ספרי ניב יכול להגשים לכם את החלום!

Maya B עקוב אחר Maya
שמור סיפור
לסיפור זה תגובה אחת
שלח תגובה
אני מסכים ל תנאי השימוש
Blackbird Night
Blackbird Night
קראתי מחדש גם את פרק 39 כדי להיזכר.
אני אתחיל בזה שאת כותבת מהמם!
אני חושבת שיורי עברה תהליך מעניין וכך גם קאי. הרי בהתחלה אני זוכרת שהתחברתי אליו הרבה יותר ופתאום היה שינוי ודווקא ליאם הוא זה שנפתח.
אני לא חושבת שאחרי שניתאי ידע את האמת לאורך כל השנים ושיקר לה יש לו זכות עוד לכעוס שהיא מגרשת אותם. עצוב לי שהיא ויתרה בשבילם.
דבר אחרון, מרגיש לי שלפעמים טיפה את רצה בעלילה ואני מאבדת מעקב אחרי מה שקורה וצריכה כמה פעמים לקרוא. נניח בפרק הזה עם דאיצ'י לקח לי זמן להבין שהיא פשוט התקשרה אליו מיוזמתה... סתם טיפ קטנטן אולי להמשך ;)
מחכה להמשך ❤️
הגב
דווח
2 אהבתי
כותבי החודש בספרייה
אהבה
ואהבתי את שתיהן
ואהבתי את שתיהן
מאת: Rotem Matarasso
אהובה שלי אני מצטער
אהובה שלי אני מצטער
מאת: Nicole Denisov
יש לי חברה שמנה.
יש לי חברה שמנה.
מאת: Eltchin's Emotions
בוא פשוט נשכב עכשיו
בוא פשוט נשכב עכשיו
מאת: Elinor Shema
סיפורים אחרונים
עולם של ילד
עולם של ילד
מאת: Whatever I Think
אני אוהבת אותך.. מרחוק..
אני אוהבת אותך.. מרחוק..
מאת: חיים רק פעם אחת
חבקי אותי חזק פרק 31
חבקי אותי חזק פרק 31
מאת: Maya B
שחר יפציע-פרק 2
שחר יפציע-פרק 2
מאת: adi love
המדורגים ביותר
אל תתאהב בי
אל תתאהב בי
מאת: אתי בן ארויה
אישתי "השרמוטה"
אישתי "השרמוטה"
מאת: Adam gustavo Zyl
זה נכתב בשבילך אהובה שלי
זה נכתב בשבילך אהובה שלי
מאת: Me & Myself
לא לפחד
לא לפחד
מאת: Soul Writer
מומלצים מהמגזין
חוטיני אדום
חוטיני אדום
מאת: דנה לוי
מבוא לתורת הגבר פרק 1
מבוא לתורת הגבר פרק 1
מאת: Avrahami Amitay
אין לך מושג בכלל מה זה אישה
אין לך מושג בכלל מה זה אישה
מאת: Avrahami Amitay
שֶׁקֶר או אֶמֶת
שֶׁקֶר או אֶמֶת
מאת: Roi Jan