כתוב כתוב
הירשם
down
התחבר
down
menu
Mypen home בית

המקום שלך לכתוב

magazine המגזין
library הספרייה
drawer המגירה
סיפורים קצריםסיפורים אמיתייםסיפורים בהמשכיםספרים
תגיות
כל התגיות
1 1

הסודות שלנו

מפקד ופקודה- פרק 18

בוקר, 06:30 מתקלחת, מתארגנת, יוצאת מהמגורים עם כל הדברים שלי. "אמל'ה" אני קופצת במקומי והכל נופל לי על הריצפה. "מה אתה שוב עושה כאן נדב?!" אני אומרת בקול מבוהל.
הוא מתקרב אלי ומחבק אותי אליו, אני לא יודעת ממש איך להגיב. הוא מבלבל אותי לחלוטין "בוקר טוב" הוא לוחש לי לאוזן. אני מתמכרת למגע שלו ולא מצליחה ממש להגיד את שעל ליבי רק מצליחה להוציא "בוקר אור" בקול חלש. נדב משחרר את החיבוק ומרים את התיקים שלי מהריצפה על גבו. אנחנו הולכים יחד למשרד בשקט גמור לא מוציאים מילה מהפה. מידי פעם מחליפים מבטים מובכים. נכנסים למשרד בשקט, נדב מניח את הדברים שלי בצד וסוגר אחרי את הדלת. "את יכולה לקחת כסא ולבוא לשבת ליד שולחני? ללמד אותי כמה דברים?" הוא שואל כמו ילד. הוא נראה כל כך שברירי פיתאום. אני לוקחת כסא ומתיישבת בזמן שנדב מכין לנו קפה ומגיע להתיישב לידי. "אז מה הכי דחוף לך?" אני מביטה בעניו ומנסה להישאר עניינית. הוא מביט בי כאילו לא מוצא את המילים. "אני רוצה להוציא דו"ח תקופתיתי ולא מצליח" הוא אומר לבסוף. אני מראה לו בדיוק איפה הכל נמצא ואת התבנית. "כאן אתה מכניס את השינויים הרלוונטים והנתונים מתעדכנים לבד. זו מערכת מאוד ידידותית כשמכירים אותה" אני אומרת. נדב בהלם מהמהירות בה נעשים דברים "אנחנו כבר שבוע מנסים לפצח את זה. תודה!" נדב אומר.
"כן, מה עוד?" אני אומרת מנסה להיות עניינית, בזמן שנדב ממש גורם לי כבר להרגיש לא בנוח עם המבטים שלו עלי.
"העברות" הוא עונה בקצרה. אני מסבירה לו עוד דברים ועוד דברים מלמדת אותו את הסודות הקטנים שחוסכים המון זמן. מראה לו היכן דברים בדיוק נמצאים וסוגרת עבורו את כל הפינות שהוא מבקש. תוך כדי שזה קורה הוא לא מפסיק לתקוע בי את מבטו, נדמה שהוא עוצר את עצמו מלהתנפל עלי.
"זהו כרגע?" אני שואלת
"אני חושב שכן, אם שרית תהיה מוכנה להקשיב כשתגיע ב8 זה בטח יעזור לה גם כן... אם לא, אני פשוט מטיס אותה מכאן ולוקח מישהי אחרת. יש לך המלצה?" הוא אומר בפשטות
אני קצת בהלם מהשיתוף שלו "אממ יש את עינב מהמשרד כאן ליד היא בקרוב מסיימת סדיר ומכירה את העבודה שלנו כמעט לגמרי" אני עונה לו.
"עוד אחת ללא דרגות?" נדב אומר בייאוש
"זו הטעות שלך נדב, צא מזה! דרגות זה כלום ושום דבר. היא תתקתק לך כאן את העניינים היא טיפוס כזה. היא מכירה את המורכבויות. עכשיו הספקתי ללמד אותך דברים שהם רק קצה המזלג. אתה צריך מישהי שתדע את המערכת הזו והתוכנות השונות." אני מנסה להסביר לנדב
"נוי, שרית היא סא"ל את מבינה? אני לא יכול לתת לסמלת את התקן הזה! זה לא נראה טוב. גם מה שגלית עשתה איתך לא לעניין" הוא מנסה להסביר.
אני מרימה ידיים "טוב אז תמשיך להראות דרגות ו0 תוצאות. בהצלחה" אני אומרת.
"בבקשה תחזרי לכאן לחפיפיה אני זקוק לך" נדב מנסה שוב
"נדב אני לא יכולה פשוט לעזוב הכל! זו הקריירה שלי" אני אומרת
"חשבתי שאת חולמת לעבוד במשאבי אנוש" נדב אומר בזילזול
" אני לא יודעת מה יהיה בעתיד כרגע יש לי עבודה וטוב לי" אני עונה.
"עבודה" נדב מגחח "להיות מרוחה בבקיני על מגזינים... עבודה עלק" נדב ממשיך עם הזילזול.
"כן עבודה! עבודה שתממן לי פסיכומטרי, לימודים ודירה לבד בת"א. כן עבודה!" אני נעמדת "כל אחד עובד עם מה שיש לו. אני משתמשת במראה החיצוני שלי בכדי לייצר הכנסה יפה! אני מבינה שבעני אדון מפקד זו שטות, אבל כשהמפקד ישתחרר מהצבא ויגרד כל שקל אני אחייה ברווחה. כי באזרחות אף אחד לא מתעניין בארונות שיש לך על הכתפיים" אני יורה לעברו בעצבים.
נדב משתתק ואני מתיישבת חזרה בכסא רחוק ממנו.
שרית נכנסת למשרד עם חיוך "בוקר טוב!" פונה אלי "איזה יופי שאת כאן! אני אשמח לקפה הפעם אם אפשר עם הסוכר בצד ואני אוסיף לעצמי." היא ישר מסנג'רת אותי.
"שרית נוי לא מכינה קפה עכשיו יש לה 20 ד' ללמד אותך את כל מה שאת מסתבכת איתו. תנצלי את זה בבקשה" נדב אומר לשרית בתקיפות.
"אני לא זקוקה לעזרה" שרית אומרת "אעדיף שתעשה קפה" היא ממשיכה.
אני מכינה לשרית קפה, עוזרת לנדב להבין עוד כמה דברים.
"8:30 אני יוצאת" אני מכריזה
"מתי את חוזרת?" נדב שואל
"אממ לא חשבתי שאני אמורה לחזור היום..." אני אומרת בקול חלש
"מתי שאת מסיימת תתקשרי להודיע לי. אני אחכה לך במשרד" נדב אומר נחוש
"סרייסלי? יש לי מחר את התצוגה" אני אומרת
"כן נוי, סרייסלי! תגידי תודה, שמטוב ליבי אני לא מחזיר אותך לכאן אחרי התצוגה בחמישי" נדב אומר עצבני מעט.
אני מנופפת לשלום ויוצאת עם כל הדברים שלי.

יום מפרך של חזרות, העמדות, פילסופים, איפור, שיער תיקונים ועוד...
יוסף המעצב מדבר איתי במהלך היום על הקמפיין שאני הולכת לקחת בו חלק ועל הרעיונות שיש לו לגבי.
אנחנו מתאמנים גם על הקטע האחרון בו אני סוגרת את התצוגה ועולה עם יוסף לבמה. אני מתחילה להתרגש מעט.
היום נגמר סוף סוף ב21:00.
אני מביטה בטלפון ורואה 2 הודעות:
זיו-

אולי תבואי לישון אצלי כבר? .... הסופ"ש הזה את שלי! אל אל תתכנני כלום!

נדב מפקד-

איך שאת מסיימת תתקשרי! רק מזכיר לך!

אני עונה לזיו ב"לייק" ומתקשרת לנדב
"אווו יופי שהגברת לורנס נזכרה שיש לה מחוייבות!" נדב עונה לי בעצבים
"תנוח נדב, הרגע סיימתי! אני עוד עם איפור ושיער של המסלול אפילו לא התארגנתי" אני עונה בעייפות
"תצאי איך שאת, אני מחכה לך בחוץ ביונדאי הכסופה" נדב אומר בטון תקיף.
אני מסיימת להתלבש ועושה כדבריו ופשוט יוצאת עם כל האיפור והשיער כאילו אני מתחתנת. לבשה בשמלת שריג אפורה, גרביונים, מגפי עקב ומעיל. כל תיקים עלי, אני מזהה את הרכב של נדב ומכניסה את כל הדברים שלי לבגאז של נדב. נכנסת בעצמי אל המושב שליד הנהג.
נדב מביט בי ולא מתחיל ליסוע. אני רואה איך הוא בוחן אותי וכל חלק בי. גם הוא על אזרחי "אנחנו לא יכולים להיכנס לבסיס בשעה כזו" הוא אומר בטון שקט.
"אז למה אתה לא הולך הביתה? ונותן לי ללכת לאיפה שאני רוצה?" אני שואלת
"כי אני רוצה לנצל כל רגע שאת שלי" נדב עונה בכנות "בטח לא אכלת כל היום בואי נשב איפשהו... מה את אוהבת?" נדב שואל
"אני לא מבינה, אתה מנצל את הסמכות שלך כדי לצאת איתי? אתה יודע שאני יכולה להתלונן עליך!" אני אומרת בתקיפות
"אני... לא התכוונתי שזה יצא ככה.... ואני לא רוצה דייט איתך... רק דואג לך!" נדב לוקח נשימה "ואת לא תתלונני עלי" הוא ממשיך "את יכולת כבר להתלונן מזמן! ובחרת שלא!" הוא מסכם את דבריו.
"נכון, בחרתי שלא להתלונן. זה לא הסטייל שלי. אבל אתה חייב להחליט עם עצמך מה אני עבורך. אם אתה רוצה שנצא אתה לא יכול מחר לתת לי פקודות, מבין? לא מתנהלים ככה! אנחנו על אזרחי עכשיו. אתה לא יכול להתנהג כאילו אתה המפקד שלי פתאום." נדב מביט בי מהופנט כאשר אני מדברת
"בואי נלך לאכול אני מבטיח להתנהג כמו חבר ולא להיות מניאק" נדב מחייך אלי "מה את אוהבת לאכול?"
"סושי!" אני עונה מייד
נדב מתחיל ליסוע לעבר ג'פניקה.
אחרי שנדב מחנה אנחנו יורדים למסעדה. אני שמה לב למבטים שאני מושכת 'לא פלא עם האיפור והשיער הזה אני נראת די מוזר' אנחנו מתיישבים ומזמינים.
"לא מפסיקים להסתכל עלייך" נדב אומר וצוחק
"זו אשמתך שיצאתי ככה! אני תמיד מורידה הכל שם כדי לא למשוך מבטים." אני עונה
"את יפייפיה גם ללא איפור כלל! אני בטוח שאת מושכת מבטים תמיד" נדב אומר. ואני מסמיקה
המלצרית מגישה לנו את המנות "שאלה קצת חצופה" המלצרית אומרת לפתע "כמה זמן אתם יחד?"
"באמת שאלה חצופה" נדב אומר בטון של המפקד ואני תוקעת בו מבט רצח.
"זה בסדר, אנחנו לא ביחד רק ידידים" אני מחייכת אליה
"וואי סליחה ששאלתי, נראתם לי מאוהבים כאלה.... טוב המון בהצלחה לכם" המלצרית עוזבת את השולחן עם פרצוף נבוך. נדב מחליף צבעים ממבוכה ואני נקרעת מצחוק "מה יש לך המפקד... תלמד להשתחרר טיפה"
אני אומרת תוך כדי צחוק.
"היו לך מערכות יחסים רציניות?" אני שואל ומרצינה.
"זו שאלה חצופה באמת" נדב עונה בכעס
" לא נדב, לחכות לי לדייט שלא הסכמתי לו זו חוצפה. לחכות במגורי בנות ולנשק אותי ללא רשות זו חוצפה. להשתמש בסמכות שלך כדי להתחיל עם חיילת שלך זו חוצפה. אז סלח לי! אם שאלתי שאלה שמביכה אותך. מותר לך להרגיש לא בנוח לענות אבל... לקרוא לי חצופה? אממ לא נראה לי נכון בהתאם למצב" אני אומרת בתקיפות.
"מה אני אעשה איתך תגידי?" נדב מביט בי ונושך את השפה התחתונה "את תמיד צודקת" הוא ממשיך "אני הייתי בקשר רציני אחד די מזמן" הוא עונה "והמישהו שלך? מה איתו את אוהבת אותו?" הוא שואל.
"זה ממש מסובך" אני עונה בקצרה מעדיפה לא היכנס לזה. "אתה נדב, אתה כמו בצל... קשה לקלף אותך אתה גורם להרבה דמעות בדרך" אני אומרת
"גרמתי לך לבכות?" הוא שואל בדאגה
"לא ממש, אני פשוט לא רגשנית מידי... אבל אתה די מניאק" אני אומרת בכנות.
נדב מרכין ראשו "סליחה" הוא מתנצל.
"היא פגעה בך אהה? .. היא הייתה דומה לי נכון?" אני שואלת
"מי נוי?" נדב שואל כלא מבין
"הקשר הרציני שלך" אני אומרת ולא נותנת לו להתחמק
"היא בגדה בי" הוא אומר ואני לא מופתעת "היה לה שיער דומה לשלך, היה לה ביטחון עצמי גבוהה כמו שלך והיה לה ריח כמו שלך" אני מרכינה ראש ומבינה הכל.
"אני לא היא, אני נוי לורנס. אתה יכול לספר לי ואני אחזק אותך אבל אני לא אשמה בזה שהיא פגעה בך" אני אומרת ורואה שנדב כועס מעט.
"אני מדבר בכנות וזה מה שיש לך להגיד? טוב, מה אני יכול לצפות מילדה קטנה כמוך?" הוא מביט בי בכעס "באמת עדיף לך את ההוא, הוא בטח בגילך, ילד כמוך! " הוא מתנפל עלי בכעס.
ברור שיש בנינו מטענים, רובם כנראה לא ממש קשורים אלי. כנראה שאני מעוררת אצלו את הרגש הזה. "סיימת לאכול?" הוא שואל בקוצר רוח "כן" אני עונה בקצרה. נדב משלם ואנחנו יוצאים.
אני באה להיכנס לרכב אך הדלת נעולה. מרגישה את נדב נצמד אלי מאחור.

חולמים לצאת לאור? שיתוף פעולה בין mypen להוצאת ספרי ניב יכול להגשים לכם את החלום!

Alina Lave עקוב אחר Alina
שמור סיפור
לסיפור זה 2 תגובות
שלח תגובה
אני מסכים ל תנאי השימוש
שירן אלן
שירן אלן
מושלם פשוט
סיפור הכי יפה באתר!
בבקשה המשךךךך
הגב
דווח
1 אהבתי
Alina Lave
Alina Lave
וואוו איזו מחמאה!!! תודה רבה! אני מנסה לכתוב מתי שרק אפשר .
הגב
דווח
חן בנלולו
חן בנלולו
מושלםםם מחכה להמשך
עם אפשר פרקים קצת יותר ארוכים
הגב
דווח
1 אהבתי
כותבי החודש בספרייה
אהבה
המקום המושלם בעינייו
המקום המושלם בעינייו
מאת: שבורת כנף
יש לי חברה שמנה.
יש לי חברה שמנה.
מאת: Eltchin's Emotions
שירות לקוחות אהבה
שירות לקוחות אהבה
מאת: Avrahami Amitay
אני בהריון...
אני בהריון...
מאת: Adam gustavo Zyl
סיפורים אחרונים
מסיכות הלבה
מסיכות הלבה
מאת: ליבי ברגר
בין האהבה
בין האהבה
מאת: Vlad Lebedev
אדום בוהק.
אדום בוהק.
מאת: Chen Danielle
תקופות
תקופות
מאת: ליאל משעל
המדורגים ביותר
כשאלוהים לא מחזיר לך שיחות, ואז שוכב איתך
כשאלוהים לא מחזיר לך שיחות, ואז שוכב איתך
מאת: Nizan Zarotski
אהובה שלי אני מצטער
אהובה שלי אני מצטער
מאת: Nicole Denisov
ואהבתי את שתיהן
ואהבתי את שתיהן
מאת: Rotem Matarasso
אחותי הגדולה לירון וחיית המחמד שלה, סרטן.
אחותי הגדולה לירון וחיית המחמד שלה, סרטן.
מאת: Nizan Zarotski
מומלצים מהמגזין
GAME OVER עבורה?
GAME OVER עבורה?
מאת: שבורת כנף
על המוכר והזר
על המוכר והזר
מאת: שבורת כנף
לאן נעלם הנסיך על הסוס הלבן?
לאן נעלם הנסיך על הסוס הלבן?
מאת: שבורת כנף
מבוא לתורת הגבר פרק 1
מבוא לתורת הגבר פרק 1
מאת: Avrahami Amitay