כתוב כתוב
הירשם
down
התחבר
down
menu
Mypen home בית

המקום שלך לכתוב

magazine המגזין
library הספרייה
drawer המגירה
סיפורים קצריםסיפורים אמיתייםסיפורים בהמשכיםספרים
תגיות
כל התגיות
1 1

הסודות שלנו

יום ראשון -פרק 12

שרית חוקרת אותי בעני הרנטגן שלה 'מעניין מה נדב כבר אמר לה עלי' "נעים מאוד שרית אני נוי" אני מציגה עצמי עם חיוך מאוזן לאוזן, מנסה לרכך את המצב. למרות שנדב כבר הציג אותי בפניה.
"היי, נוי" היא מסננת לעברי. נוצר מצב שאני ושרית אמורות לשבת באותו מקום אני נשארת לעמוד, שרית הולכת אל המקום שליד השולחן. אני מתכוונת למצוא כסא בכדי לשבת לידה אך לפתע היא אומרת "אני רוצה בקפה שלי מעט חלב כפית שטוחה של נס ו1 וחצי סוכר" היא מחייכת חיוך מרושע. נדב מביט בנו במעט הלם.
"בשמחה" אני עונה, מחייכת ומתקדמת אל היציאה.
"שרית, כדאי שתנצלי את זה שנוי כאן כדי ללמוד דברים שאת לא יודעת. פחות במשחקי אגו" נדב מתערב לפתע.
"נדב, אני הייתי רלשי"ת של מב"ס. הפרינססה הזו בסדיר לא ממש יכולה לחדש לי. אני אשמח לקבל את הקפה שלי היום נוי, תודה"
אני יוצאת מהמשרד אך ממשיכה להקשיב לשיחה שמתנהלת בפנים.
"גם אני הייתי מ"פ ופיקדתי על עשרות חיילים! אבל אכ"א חדש גם לי! נוי כאן היום לשעות ספורות ואני לא יודע מתי היא תגיע שוב. לכן אשמח ששנינו נניח את האגו בצד ונשאל אותה את כל מה שאנחנו מסתבכים איתו! גלית לא בארץ ואין לנו למי לפנות."
"תגיד נדב, לא אמרת בעצמך שהיא אחת שעפה על עצמה ועלק דוגמנית? אתה בעצמך אמרת שטוב שהיא לא כאן"
אני מפסיקה להקשיב והולכת להכין לשרית את הקפה שלה ושמה לה גם קורט מלח על הדרך.

אני חוזרת למשרד עם הקפה "בבקשה" ומגישה אותו לשרית.
שרית לוקחת שלוק מהקפה ויורקת לעברי מיד "מה זה? תגידי, את מפגרת?".
אני מתאפקת לא לצחוק "אופס, כנראה שהיה בילבול שם במטבח בין המלח לסוכר" אני פונה אל נדב "אני יכולה ללכת להחליף מדים?" אני מראה לו את המדים הרטובים שלי.
"כן כן לכי" אני יוצאת מהמשרד ושומעת את נדב נקרע מצחוק ואת צרית משחררת צווחה קטנה.

אני הולכת למגורים, נכנסת למקלחת ויוצאת לבושה במדים חדשים. אני יוצאת אל עבר המשרד, ביציאה מהמגורים נדב מחכה לי ומחייך אלי. "היי" הוא נצמד אלי ומלטף את הלחי שלי.
"נדב די" אני מורידה את ידו.
"חשבתי שגם את הרגשת..." הוא אומר בשקט
"יש לי מישהו... בערך.." אני מעקמת את הפרצוף בהתנצלות
"מצתער, לא יודע מה חשבתי לעצמי" הוא מסתובב ומתחיל ללכת.
"נדב, חכה רגע" הוא נעצר ואני מתקרבת "אני גם הרגשתי"
נדב מסתובב מיד ומנשק אותך ברכות. 'מפגרת, מה את מתנשקת איתו? הוא ליכלך עלייך כל הזמן הזה עם החיילת החדשה שלו' אני לא מצליחה לעצור 'זיו, זיו הכל שם נשאר פתוח... שילך קבינמט זיו!' אני מצמידה אלי את נדב ומנשקת אותו חזרה.
נדב עוצר "מה אנחנו עושים?" הוא שואל.
"אין לי מושג! עד הבוקר הייתי בטוחה שאתה שונא אותי" אני מושכת את כתפי.
"את מעצבנת, זה נכון" הוא מחייך אלי
"למה? מה עשיתי לך כבר" אני שוב נזכרת במי מדובר
"את יפה מידי" הוא מתקרב "את חכמה מידי" הוא מתקרב עוד טיפה "את מחושבת מידי" הוא מלטף את השיער שלי "ואת גורמת לי להתבלבל" הוא מוריד את הראש.
"נדב זה לא יכול לקרות בנינו" אני מיישירה אליו מבט
"למה לא? אני לא מספיק טוב לדוגמנית לורנס?" הוא אומר בשקט את סוף המשפט.
"אני פקודה שלך" אני עונה
"אז נחכה חודשיים וחצי, שתהיה אזרחית, אם זו הבעיה שלך" הוא אומר בקול נואש.
"הבעיה שלי, שגם בלי כל הסיפור הזה אני מבולבלת. אמרתי לך... יש לי מישהו... בערך" אני שוב מעקמת פרצוף
"אני מקווה שהוא שווה את זה" נדב מרים ידיים והולך.
'אני לא מבינה מה הוא רוצה ממני? למה הוא כל כך חסר ביטחון פתאום מולי? איך אני נמשכת ליצור הזה בכלל? אחרי שנתיים עם זיו לא חשבתי שיקרה לי דבר כזה. מה יש בו בכלל?'
אני מתקדמת למשרד כמו נידונה למוות ויודעת שהצליבה עכשיו תבוא מ2 המוקדים.

להפתעתי, במשרד נדב בקושי מדבר איתי. הוא מנסה להפציר בשרית ללמוד ממני, בעוד זו חושבת איך להתעלל בי עוד קצת.
אני מצליחה לשרוד עד השעת יציאה שלי בעוד שרית מנסה להשאיר אותי לכמה סינג'ורים דבילים. "יש חוזה, אני הולכת כעת" אני עונה לה ויוצאת מהמשרד.

אני מגיעה לחזרות ומתחילה את חלקו השני שם היום.
החזרות נגמרות ב22:00 ואני מתחילה לחשוב ולתכנון מה לעשות.
נזכרת שהבטחתי לליטל ביקור.
היא עונה לטלפון בשמחה ואני נוסעת אליה.

"נוי לורנס בכבודה ובעצמה! היא משחררת צווחה" אנחנו מתחבקות והשותפים שלה מוחאים כפיים וצוחקים.
"היי אהובה! אני גמורהה את לא מבינה!" אני עונה. אנחנו נכנסות לחדרה.
"מה גמורה? כפרה תתעוררי על עצמך אנחנו יוצאות היום!" היא קופצת עלי.
"ליטל באמת שאני באפיסת כוחות גמרו לי את החיים היום!" אני מנסה שוב.
"לא תתחמקי הבטחת לי! יש דנס-בר חדש של חבר טוב הוא יתדלק אותנו חופשי" ליטל אומרת
אני מביטה בה "יש לי מחר צילומים אני לא יכולה!"
ליטל מחייכת "מתי הם מתחילים?"
"12 צריכה להיות שם" אני עונה
"יופי, אז מה את בוכה מפונקת?! לכי להתקלח את מסריחה."
אני נכנסת להתקלח, כאשר אני יוצאת ליטל מחכה לי עם פחית של xl ובגדי יציאה שהיא דלתה מארון הבגדים שלה.
"שונאת את החרא הזה" אני מצביעה על הפחית
"אמרת שאת עייפה לא? יאללה תשתי" אני שותה ומתלבשת כמו ילדה טובה. אנחנו מתאפרות מעט ויוצאות. ליטל בחרה לי שמלה נוצצת קצרה, עם ג'קט מעור. נעלתי מגפי עקב שליטל כמובן בחרה עבורי.
"תראי איך יצאתי מהבית, ניצלת את העייפות שלי!" אני אומרת לה
ליטל צוחקת "יופי, אני עם ביטחון עצמי מספיק גבוה, כדי לתת לך להיות כוסית על חלל בלי לכבות אותך" הוא מנשקת אותי בלחי.

אנחנו לוקחות מונית ומגיעות יש כמה אנשים בכניסה מחכים. ליטל מסמסת משהו ומיד יוצא אלינו גבר חתיך שחום, די גבוה. "ליטלושש" הוא מחבק אותה ומנשק נשיקה קטנה על הפה.
"תכיר ליאור זו נוי .... נוי זה ליאור בעל המקום" הוא לוחץ את ידי ומכניס אותנו פנימה.
אנחנו מתיישבות ליד הבר ומיד הברמן שואל אם יין אדום או לבן
"לבן בשבילי, תודה!" אני עונה לו.
ליטל מקבלת את היין האדום בשבילה ואני את הלבן.
אני רואה צלם מתקרב אלינו אני לוחשת לליטל "מה זה?" היא מצחקקת "אין מתנות חינם גברת, תחייכי!" אנחנו עושות לחיים ומחייכות לצלם.
ליאור מגיח פתאום ומנשק שוב את ליטל (הפעם נשיקה מעמיקה יותר... ) "אתן יכולות לשבת עוד קצת ואחרכך אתן באות לרקוד!"
ליטל מחייכת אליו "סגור" הוא מנשק אותה שוב ונעלם.
"אז אפשר להבין מה הסיפור שלך עם ליאור?" אני שואלת את ליטל שנראת כאילו בלעה גלולת אושר.
"נהנים ביחד.... כרגע, בעיקר סקס!" היא עונה ומבקשת מהברמן צ'ייסרים "לחייך חברה" היא מרימה את הצ'ייסר.
"לחיי התל-אביבית שחייה את החיים" אני אומרת. אנחנו שותות ונותנות נשיקה על הפה. הברמן מוזג לנו ישר עוד ואנחנו מתדלקות.
"אווו מה שתמונה אחת שלכן בסטורי שלי עושה!" ליאור מגיח פתאום ומחבק את ליטל "תראו את המקום שלי בפאקיג יום ראשון!" הוא מראה לנו בידו את המקום המלא. אני כבר לא ממש רואה בבירור כלום, אך ניכר שהוא אכן התמלא.
אנחנו מצחקקות. ליאור אומר לליטל משהו באוזן והיא עונה לו באוזן, הוא מהנהן והולך לכיוון הדיגיי.
"מה הוא רצה?" אני שואלת את ליטל
"לדעת איזה שיר ירים אותנו מהכסא" היא צוחקת ואנחנו שומעות את השיר high hopes "ליטל את גאונה באמת אנחנו לא יכולות להישאר על הכסא עם השיר הזה" אנחנו נכנסות לרחבה ומתחילות לרקוד.

אנחנו רוקדות ללא מעצורים, שרות בקולי קולות. אני משתחררת ונהנת. הכל קצת מסתובב לי 'בכל זאת אני לא אלופת השתיה'. ליאור מתקרב אל ליטל מאחורה ורוקד איתה צמוד.
היא נראת מאושרת 'אני שמחה בשבילה'.
אני רוקדת לי קצת לבד, כשלפתע אני מרגישה יד מחבקת אותי מאחור. אני נלחצת, מחפשת בעני את ליטל ורואה שהיא נעלמה לי קצת. מתחילה להתחמק מהיד ומסתובבת לראות מי הוא זה שמרשה לעצמו לגעת בי...

חולמים לצאת לאור? שיתוף פעולה בין mypen להוצאת ספרי ניב יכול להגשים לכם את החלום!

Alina Lave עקוב אחר Alina
שמור סיפור
לסיפור זה תגובה אחת
שלח תגובה
אני מסכים ל תנאי השימוש
guest
תמשיכי מהמם
הגב
דווח
כותבי החודש בספרייה
Alina Lave
הסודות שלנו
הסודות שלנו
מאת: Alina Lave
הסודות שלנו
הסודות שלנו
מאת: Alina Lave
הסודות שלנו
הסודות שלנו
מאת: Alina Lave
הסודות שלנו
הסודות שלנו
מאת: Alina Lave
הרפתקאות
הדרך הבייתה
הדרך הבייתה
מאת: אפריל גל גילרוביץ'
לגבר הבא שלי
לגבר הבא שלי
מאת: מתולתלת .
אתה זוכר את הפעם הראשונה?
אתה זוכר את הפעם הראשונה?
מאת: שקד מיכאל
חייה של הנסיכה דיאנה - פרק 4
חייה של הנסיכה דיאנה - פרק 4
מאת: Stav BH
המדורגים ביותר
המקום המושלם בעינייו
המקום המושלם בעינייו
מאת: שבורת כנף
יש לי חברה שמנה.
יש לי חברה שמנה.
מאת: Eltchin's Emotions
שירות לקוחות אהבה
שירות לקוחות אהבה
מאת: Avrahami Amitay
כשאלוהים לא מחזיר לך שיחות, ואז שוכב איתך
כשאלוהים לא מחזיר לך שיחות, ואז שוכב איתך
מאת: Nizan Zarotski
מומלצים מהמגזין
GAME OVER עבורה?
GAME OVER עבורה?
מאת: שבורת כנף
על המוכר והזר
על המוכר והזר
מאת: שבורת כנף
לאן נעלם הנסיך על הסוס הלבן?
לאן נעלם הנסיך על הסוס הלבן?
מאת: שבורת כנף
מבוא לתורת הגבר פרק 1
מבוא לתורת הגבר פרק 1
מאת: Avrahami Amitay