כתוב כתוב
הירשם
down
התחבר
down
menu
Mypen home בית

המקום שלך לכתוב

magazine המגזין
library הספרייה
drawer המגירה
סיפורים קצריםסיפורים אמיתייםסיפורים בהמשכיםספרים
תגיות
כל התגיות
2

הסודות שלנו

מנסים לתקן - פרק 7

באותו שבוע אני כבר מתחילה לצאת לחזרות לשבוע האופנה (למורת רוחו של נדב אך אינו יכול לעשות דבר) אני חוזרת לבסיס כל יום אחר הצהריים, שנדב כבר סוגר את המשרד. למה אני בעצם חוזרת? כי ככה נדב החליט. הוא מחפש לעשות מה שהוא יכול נגדי אך האמת? זה כבר לא מעסיק אותי. מעסיקות אותי החזרות, הבגדים הלא נוחים, העקבים בהגבוהים והגעגועים המטורפים לזיו. בנוסף כבר קראו לי ליום צילומים ראשון לקמפיין הבגדי ים מה שאומר לילה במלון בת"א (שוב למורת רוחו של נדב).

עובר לו השבוע, ביום חמישי אני מסיימת את החזרות ורואה שיחה שלא נענתה מזיו. הלב שלי דופק בקצב, אני מחליפה בגדים, מארגנת את הדברים שלי "מה זה התיק הזה?" שואלת אחת הדוגמניות שאיתי "אני חיילת יוצאת היום הביתה" אני מחייכת אליה היא מעקמת פרצוף קצת ומשחררת חיוך צבוע.

הטלפון מצלצל "זיו", אני בדיוק מסיימת להתארגן ויוצאת לתפוס מונית. אני מחליטה לענות לזיו "היי" "שבועיים לא שמעתי ממך וזה מה שיש לך להגיד? היי?" זיו נשמע קצת עצבני "מה אתה רוצה שאגיד" אני עונה ומנסה להישמע קרה "רוצה שתגידי- למה בוקר בהיר אחד, החלטת שאת כותבת מכתב ונעלמת? חיכיתי שתתאפסי על עצמך. נתתי לך זמן, אבל חלאס זה נראה לך הגיוני? את שנתיים בת בית אצלי, לא מגיע לי אופציה לדבר איתך בכלל?" זיו נשמע שונה מבדרך כלל, הוא נשמע פגוע. לא חשבתי שזה מזיז לו בכלל "לא חשבתי שאתה הצד הנפגע..." אני אומרת מופתעת חצי בלחש "אני לא נפגעתי אבל איזה צורה יש לזה? את פשוט ילדה קטנה. ההתנהגות שלך תינוקית לחלוטין!" כאן אני כבר ממש בהלם. לא חשבתי שיש לו רגשות כלפי מעבר לאמפתיה וסקס טוב. "טוב, נוי איפה את? אני מחכה לך מחוץ לבסיס כבר שעה" "אני במתחם התחנה" עונה בפשטות "אני בדרך תחכי לי".
אני מורידה את התיקים בצל ויושבת לחכות. 'מה קורה כאן עכשיו? אני מרגישה בהזיה! זיו? פגוע? ממני? זיו שמתבייש בי? זיו שהזמין חבר שלו להישאר ולהשפיל אותי?' המחשבות לא עוצרות, אני מכינה לעצמי בראש מה אני הולכת להגיד לו. פתאום אני שומעת ציפצוף, רואה את מכוניתו של זיו עוצרת בתחנה הסמוכה אלי. אני לוקחת את הדברים שלי ועולה לרכב שלו.
אני מתיישבת במושב בקידמי. האף מתמלא בריח הממכר שלו. הוא לובש מכופתרת לבנה עם עניבה שחורה ומשקפי שמש. מאחור הגלימה השחורה זרוקה.
אני מרגישה רטט בגוף רק מזה שהוא לידי. אני חשבתי עליו בזמן הזה, אך עכשיו אני מבינה עד כמה התגעגעתי. הוא מתחיל ישר לסוע ואני אפילו לא יודעת לאן,
אנחנו שותקים ונוסעים.

"את רעבה?" זיו שובר את השתיקה בקול נעים ורך "כן קצת" 'ממש קצת... עלק ... אני מסוגלת לבלוע פיל! בשבוע אופנה הזה מביאים אוכל של כוסיות'. זיו לוקח אותנו למסעדה שכונתית קטנה. "בואי" הוא פותח לי את הדלת ואני יוצאת מהרכב. גם בכניסה למסעדה הוא פותח את הדלת עבורי. זיו מוביל אותנו לשולחן בפינה השקטה. המקום די ריק 'טוב רק 17:00 עכשיו' אני חושבת לעצמי זו הפעם הראשונה שאנחנו יוצאים יחד 'נראים בציבור'. זיו מוציא עבורי את הכסא ומזמין אותי לשבת. אני מתיישבת, הוא מקרב אותי לשולחן ויושב בעצמו ממולי. המלצר מגיש לנו תפריט ואני מעיינת בו "אני ממליץ לך לנסות את השרימפס ברוטב חמאה ויין לבן" אני מהנהת. זיו מסמן למלצר "תביא לנו בבקשה את השרימפס, פילה דניס וסלט-" "בלי סלט בשבילי!" אני מפריעה לזיו בהזמנה "אז סלט קטן ופירה" המלצר רושם והולך.
אני מביטה בזיו והוא בי, אנחנו שותקים אבל המבטים שלנו אומרים כל כך הרבה. הלמצר מביא לנו שתיה וצ'יסרים של 'משקה הבית'.
זיו מרים את הצ'יסר "לחיים?" לא בא לי לשתות... אני על בטן ריק ויודעת שיש לי עוד נסיעה ארוכה הביתה. אני מרימה את הצ'יסר "לחיים" מרימה ומניחה בלי לשתות "זה טעים נוי, כדאי לך" זיו אומר לאחר שמסיים לשתות את שלו.
"זיו מה אני עושה כאן?" אני שואל לפתע וקוטעת את ההצגה "הזמנתי אותך לצאת .... דייט!" אני מביטה בו ופתחת את עני לרווחה "דייט?" זיו מביט לי בעניים "נוי אני מנסה... קשה לי, אני מתגעגע אלייך בלי סוף! עליתי כל יום בשבועיים האחרונים הביתה בתקווה למצוא אותך שם. כל יום התאכזבתי מחדש לגלות שאת נאמנה להחלטה הזו שלך!" "ההחלטה הזו שלי, נעשתה מתוך מקום שקול, בוגר ואמיתי! אני אומנם רק בת 21 אבל אני לא רוצה להיות מאהבת! אפילו אם אין לך אחרת כרגע. יום יבוא ואני לא אהיה מספר 1. אני רוצה שיהיה לי גבר שילך לידי כמו טווס! אני רוצה שהגבר שלי ירצה שאבוא איתו לכול אירוע חברתי שמביאים בני זוג. אני רוצה גבר, שאחרי שנתיים שאני איתו יראה עצמו מתחתן איתי, יראה בי אמא לילדים שלו." עכשיו זיו פותח עניים לרווחה. המלצר מביא לנו את המנות, אני מסתערת על האוכל כמו בהמה בולעת חצי מנה של שרימפס טועמת לזיו מהמנות גם. זיו לא אוכל הוא רק מביט בי "וואו את רעבה" הוא מכווץ את עניו. אני עוצרת ושותה מעט "לא אכלתי ממש היום". זיו מביט בי "למה היית במתחם התחנה?" אני מחייכת חיוך קטן "יצאתי עם החבר החדש שלי, כפרה עליו!" אומרת לזיו בהתרסה. זיו שוב פותח עניים, נדמה שהן עומדות לצאת מחוריהן. אני לוגמת קצת מים. "אני מדגמנת בשבוע האופנה, תרגע!" אני רואה את החיוך של זיו, גם שומעת את אנחת הרווחה שניסה להחריש. "איזה יופי שחזרת לדגמן!" זיו שם את ידו על ידי. זהו הרגע הראשון בו זיו נוגע בי מאז שנפגשנו היום.

****************************************
קוראים יקרים שלום!
אשמח לשמוע מה תעדיפו, פרק ארוך פעם ב... או פרקים קצרים לעיתים תכופות יותר?
מה יותר נוח?

חולמים לצאת לאור? שיתוף פעולה בין mypen להוצאת ספרי ניב יכול להגשים לכם את החלום!

Alina Lave עקוב אחר Alina
שמור סיפור
לסיפור זה 0 תגובות
שלח תגובה
אני מסכים ל תנאי השימוש
כותבי החודש בספרייה
Alina Lave
הסודות שלנו
הסודות שלנו
מאת: Alina Lave
הסודות שלנו
הסודות שלנו
מאת: Alina Lave
הסודות שלנו
הסודות שלנו
מאת: Alina Lave
הסודות שלנו
הסודות שלנו
מאת: Alina Lave
דרמה
כשאלוהים לא מחזיר לך שיחות, ואז שוכב איתך
כשאלוהים לא מחזיר לך שיחות, ואז שוכב איתך
מאת: Nizan Zarotski
אהובה שלי אני מצטער
אהובה שלי אני מצטער
מאת: Nicole Denisov
יש לי חברה שמנה.
יש לי חברה שמנה.
מאת: Eltchin's Emotions
אני מצטער, אבל יודע שכבר לא תסלחי לי.
אני מצטער, אבל יודע שכבר לא תסלחי לי.
מאת: Avishai Hai
המדורגים ביותר
חייה של הנסיכה דיאנה - פרק 4
חייה של הנסיכה דיאנה - פרק 4
מאת: Stav BH
"אולי תכתוב עליי שיר?"
"אולי תכתוב עליי שיר?"
מאת: moshe shachar
המקום המושלם בעינייו
המקום המושלם בעינייו
מאת: שבורת כנף
אני בהריון...
אני בהריון...
מאת: Adam gustavo Zyl
מומלצים מהמגירה
צעצועים
צעצועים
מאת: שבורת כנף
אני כועסת
אני כועסת
מאת: שבורת כנף
מחר יהיה טוב
מחר יהיה טוב
מאת: שבורת כנף
"אני אוהב אותך"
"אני אוהב אותך"
מאת: שבורת כנף