כתוב כתוב
הירשם
down
התחבר
down
menu
Mypen home בית

המקום שלך לכתוב

magazine המגזין
library הספרייה
drawer המגירה
סיפורים קצריםסיפורים אמיתייםסיפורים בהמשכיםספרים
תגיות
כל התגיות
1

חלק 11 - תחילת סוף העולם

היום ה-300

*300 יום מההתחלה של הסוף*
300 יום עברו מאז הידיעה הראשונה על ה30 מליון שמתו ואליהם הצטרפו עד היום אולי 6 מליארד.
איך דבר כזה קרה יש כל כך הרבה תאוריות וסיפורים שפשוט אמורים לתת מובן לדבר בלתי נתפס.
אולי זה עונש מלמעלה או שבגלל זה מזימה עולמית ממשלתית לדילול האוכלוסייה, אולי זה אמא אדמה שהייתה חייבת להתערב לפני שנהרוס גם אותה.
300 יום עברו ומאז שום דבר כבר לא אותו דבר.
התגלה שמדובר בסוג של מחלה, נגיף נודד אחדים שהמערכת החיסונית שלהם הצליחה להתמודד מולו, ומשום מה ילדים קטנים רבים מתחת לגיל 4 בדרך כלל, הם אלה שלא נפגעו.
כאילו זה מתוכנן, אבל ביום ה200 או 250 מי כבר ספר זה לא מעניין אפילו התגלה הסוד הקטן של הנגיף.
הוא התלבש על המחלה שרוב העולם חלה בה בצעירותו וכך נע מאחד לשני וחיסל כמעט את כולם.
אבעבועות רוח הייתה המארחת. כמעט כולם נשאים שלה,
החיידק פשוט ניצל אותה ועשה את העבודה שהוא ידע.
מזמן כבר אין ממשלות, אנרכיה נמצאת בכל עבר
אני פה לבדי כבר יצא לי להילחם על החיים שלי
כשרק חשבתי שאני לוקח לעצמי אוכל מאחד התחנות דלק.
החיים השתנו ביום אחד.

_--------_-------

"כן כן אני בטוח זה היה מחסן נשק של המשטרה, אני בטוח"
"זה בקומה התחתונה, צריך להגיד תודה שאין חשמל למה אף אחד לא היה רוצה להתקרב לפה בחושך הזה"
אמר מארק עם טון של גאווה שנשמעה יוצאת ממנו.

הכרתי את מארק לפני כמה חודשים בחיפוש אחר אוכל, האמת לא בצורה הכי רומנטית למה יצא לו לכוון עליי תאקדח שלו מול הפנים שלי כדי שאתרחק. עד שהבין שאני לא פיתיון של אף שבט.

"ווווווווהווווווו מכרה תחמושת מצאנו פה" צעקתי בהתלהבות
"שששש" במהירות לחש לי מארק
"תוריד את הטונים, שלא ישמעו אותנו בטעות אפילו"
" מצטער אחי אני פשוט התרגשתי, עד עכשיו כאילו היינו בלי אגרופים מול כולם, לפחות עכשיו יש עם מה להילחם".

כל כך עצוב גם כרוב אוכלוסיית העולם נמחקה עדיין מלחמות הם הסדר יום ששולט, שבטים נוצרו וכמו תמיד היררכיות יחד איתן.
כל אדם "שלא שייך לשבט" שנתפס היה מוגדר כעבד.
כאילו לא מספיק כל המוות שהיה מסביב. בוא נוסיף עוד סוג של סבל.

יש עיר מבצר מסויימת שנשמע עליה לפני שכל התקשורת הלווינית נותקה ביוזמה. קראו למקום HOME
קצת אירוני השם. אבל עם הזמן התברר שזהו יעד שצריך להגיע אליו.
כבישים ראשיים הם לא אופציה, הם המקומות הממולכדים בדרך לעבדות אצל כל השבטים שנוצרו.
רק דרך היערות והנחלים צריך ללכת, להתמצא, מפה ומצפן.

"בוא נעמיס ונעוף מפה זריז למה נשמע כאילו מישהו עקב אחרינו לכאן".

חולמים לצאת לאור? שיתוף פעולה בין mypen להוצאת ספרי ניב יכול להגשים לכם את החלום!

Shai Everywhere עקוב אחר Shai
שמור סיפור
לסיפור זה 0 תגובות
שלח תגובה
אני מסכים ל תנאי השימוש
כותבי החודש בספרייה
מתח
אנחנו לא זוג
אנחנו לא זוג
מאת: שקד מיכאל
כועסת
כועסת
מאת: Shirel Ben-Or
הסיפור שלי.
הסיפור שלי.
מאת: •Our scratches | השריטות שלנו•
מרתק
בוא פשוט נשכב עכשיו
בוא פשוט נשכב עכשיו
מאת: Elinor Shema
אהבה של חורף
אהבה של חורף
מאת: אפריל גל גילרוביץ'
אני מכורה
אני מכורה
מאת: Shira Mualem
סיפורים אחרונים
זוהי קריאה אחרונה
זוהי קריאה אחרונה
מאת: לירון שאלתיאל
אגדת האושר והכאב היום .
אגדת האושר והכאב היום .
מאת: אודליה כחלון
משחקי אהבה - 3 (חלק א)
משחקי אהבה - 3 (חלק א)
מאת: Or S