כתוב כתוב
הירשם
down
התחבר
down
menu
Mypen home בית

המקום שלך לכתוב

magazine המגזין
library הספרייה
drawer המגירה
סיפורים קצריםסיפורים אמיתייםסיפורים בהמשכיםספרים
תגיות
כל התגיות
1

סיפור אישי

פרק חמישה עשר: שני הסרטים

תוך רגע יצאנו ממשרדו של הקיסר והתהלכנו בקומה והוא גילה לנו את החדר שלו. החדר שלו היה עטוי פנינים ויהלומים על הקירות, ויש האומרים שהפנינים והיהלומים היו של הנשים של "רומוטוטוי." רומוטוטוי החמישי היה מלך צרפת. היו לו הרבה מאוד נשים. סיפרו שפעם שתיים מהנשים שלו ביקרו בארמון הקיסר, ותמיד התייעצו איתו על רעיונות, אבל הקיסר הסכים רק לאחד: לשבח את מוזיאון הלובר שבפריז. ואז, בטקס הכרזת הפרס, רומטוטוי עלה לבמה עם רעייתו השביעית, וראה את שתיהן ומייד התאהב באחת מהן, איזבלה. אבל הוא גם התאהב בשנייה, אז הוא נפרד מאיזבלה, ועבר לסופיה. אבל גם מסופיה הוא נפרד. סופיה הייתה מאוד חכמה, ולכן אספה את כל הנשים שהיו לרמוטוטוי, הן היו במעגל, ורמוטוטוי היה צריך לבחור רק באחת. רומוטוטוי הלהב מכל הנשים. אבל הנשים לא התלהבו מרמוטוטוי. כאשר רומוטוטוי עבר לכל אחת מהנשים, הן עשו קידה, אמרו לא תודה, והלכו בפשטות.
הראשונה שבחר הייתה רעייתו הראשונה. מילאנה (וכן, היא באה ממילאנו, וכן, הוא הכיר אותה במילאנו, וכן, הם התחתנו במילאנו, וכן, הם נפרדו במילאנו). הוא חשב שאולי הוא טעה. האחרונה הייתה סופיה. כי סופיה הייתה מי שיזמה את הרעיון, והוא הבין שהיא עבדה עליו. אבל סופיה הוסיפה משפט: חתיכת טיפש, ברור שלא תודה, והלכה.

אבל, למה הקיסר סיפר את זה? למה זה היה רלוונטי? המשפט העיקרי שכל אחד מאיתנו יאמר בסרט, הוא לא תודה. הסרט אמור להיות הפוך מהמציאות. כך הקיסר הציע, וכולם הסכימו.
"הינה תמונתו של רמוטוטוי החמישי. חתיך, נאה, גברי, שרירי, ג'נטלמן, כל מה שתרצו, אצלו."

הקיסר החליט שבסרט יהיו החיים ההפוכים משלנו עכשיו, או שיסופרו החיים הרגילים שלנו. הלכנו לקומת הסלון והמטבח, (קומה שנייה) והלכנו לסלון.
"שבו בבקשה." אמר הקיסר. "הרי תבלו פה כמה ימים."
"מה זאת אומרת?" שאלתי. "ואם יגלו את זה? אם ידעו שאנחנו פה? ואם נתפרסם שוב?"
"כמה אם ידעו, זה לא יהיה כזה נורא. הרי זאת המטרה שלנו, שידעו ואז יבינו את החיים האמיתיים שלכם." הקיסר צחקק. זה עודד אותי.
"איפה נישן, אם כך?" שאלה ליבת.
"משאלה זאת אין לך מה לדאוג כלל, יש לי אוסף חדרי שינה בקומת המשרד, פשוט אני לא אוהב לצייין זאת, זה לא ממש כיף שכולם נכנסים לחדרי השינה, ומבלגנים את הכל. בייחוד לא אורחים שאני לא ממש מכיר, שפשוט באים לכאן כאילו זה מוזיאון. אבל המשרתים שלי הפסיקו את זה."
"דווקא הקומה הזאת הכי מסקרנת אותם?" שאלה ליבת.
"זה לא קשור, כל 'הארמון פאר', כמו שהם קוראים לו, היה מוקף באורחים." אמר הקיסר. "אשמח לספר לכם עוד, מי שרוצה. שניגש לעיניננו?"

"ובכן, אני חושבת שנעשה הצבעה." אמרה רלי.
"הצבעות לא ממש יעזרו. יעזור מה שנחשוב שנכון לעשות." אמר הקיסר. "כל הקטע שנביים סרט, ואז נחליט אם הוא טוב או לא."
"וכמה כל התהליך הזה יקח?" שאלה אלגרה בחשש.
"בערך ארבעה חודשים, סרט, אתם יודעים..." אמר הקיסר.
"זה נכון?" לחשתי למייק ומייקל.
"כן." הם לחשו.
"בואו נביים שני סרטים. סרט ראשון, החיים שלם, וסרט שני, מה אתם רוצים שיהיה. בסרט השני, רק תדברו, ומייק ומייקל יראנו אתכם." ביחד, נחבר לסרט אחד, ויהיה הסרט שרצינו, 'סיפור אישי'. מה אתם אומרים?"
"מה עם הקטע של ההלוויות?" שאלה רלי. "ההלוויות יהיו בשני הסרטים?"
"נראה לי שלא." אמר הקיסר.

לפתע, בא אחד מהמשרתים, ושאל אותנו: "מי רוצה משהו לשתות, שתרימו לחיים עם כוס שמפניה הוגנת?" וצחקק. "ובכן, בואו נרים כוס שמפניה לחיינו. לא כל יום נתראה ככה כולנו. תארגן לנו תשע כוסות שמפניה. לכל אחד כוס אחת, בבקשה."
"רק רגע..." צץ לי רעיון למוחי. "תגיד, הקיסר, כמה משרתים יש לך?"
"שבעה עשר משרתים." ענה הקיסר.
"הם ישחקו בתפקיד אורח, בתור הקהל המעריצים, בסרט הראשון. תוכל להיות מישהי בשם לונה, שתהיה המשרתת." הצעתי. "ובכן, רעיון לא רע. רעיון ממש ללא רע. אני אכנס את המשרתים ואודיע להם."

"נכבדיי, הינה כוסות השמפניה שלכם." אמר מר בילי, המשרת. "בילי, אנא קרא לכל המשרתים." אמר הקיסר. מיד, כל שבעה עשר המשרתים באו. "הסתדרו בשורה!" פקד הקיסר.

המשרתים עמדו בשורה. הקיסר סיפר על שני הסרטים הקרובים. "יהיו את קהל המעריצים, את לונה, את מרילין ורוזי, פיליפ, עמוס ורייצ'ל בתפקידי אורח."
"אפשר בראיונות בסרט השני, שהדמויות שנמחקו, יצטרפו גם כן." הציע משרת אחד. "נגיד, פיליפ יוכל לבוא בראיון של מישל בסרט השני, ואז מישל תוכל לומר לו: אתה חתיכת עלוב. למה עזבת אותי?"

הקיסר חייך. "אז אתה תהיה פיליפ. כל מי שרוצה להיבחר לאחד מהתפקידים, שיבוא למשרד שלי. אתם, תבחרו כל אחד חדר ותנוחו." אמר הקיסר אלינו ואל המשרתים.

המשך יבוא

חולמים לצאת לאור? שיתוף פעולה בין mypen להוצאת ספרי ניב יכול להגשים לכם את החלום!

ליבי ברגר עקוב אחר ליבי
שמור סיפור
לסיפור זה 0 תגובות
שלח תגובה
אני מסכים ל תנאי השימוש
כותבי החודש בספרייה
ליבי ברגר
סיפור אישי
סיפור אישי
מאת: ליבי ברגר
ילדה שמחה
ילדה שמחה
מאת: ליבי ברגר
החדר המסתורי
החדר המסתורי
מאת: ליבי ברגר
סיפור אישי
סיפור אישי
מאת: ליבי ברגר
מתח
אנחנו לא זוג
אנחנו לא זוג
מאת: שקד מיכאל
כועסת
כועסת
מאת: Shirel Ben-Or
הסיפור שלי.
הסיפור שלי.
מאת: •Our scratches | השריטות שלנו•
ההספד שלא היה
ההספד שלא היה
מאת: Nizan Zarotski
סיפורים אחרונים
למה הוא לא מתקשר??
למה הוא לא מתקשר??
מאת: אני באדי
אתה יודע את המספר שלי.
אתה יודע את המספר שלי.
מאת: חן מור
זוהי קריאה אחרונה
זוהי קריאה אחרונה
מאת: לירון שאלתיאל
אגדת האושר והכאב היום .
אגדת האושר והכאב היום .
מאת: אודליה כחלון
מומלצים מהמגזין
GAME OVER עבורה?
GAME OVER עבורה?
מאת: שבורת כנף
על המוכר והזר
על המוכר והזר
מאת: שבורת כנף
מבוא לתורת הגבר פרק 1
מבוא לתורת הגבר פרק 1
מאת: Avrahami Amitay
גם ככה אין לי חבר
גם ככה אין לי חבר
מאת: דנה לוי