כתוב כתוב
הירשם
down
התחבר
down
menu
Mypen home בית

המקום שלך לכתוב

magazine המגזין
library הספרייה
drawer המגירה
סיפורים קצריםסיפורים אמיתייםסיפורים בהמשכיםספרים
תגיות
כל התגיות
1 1

הסודות שלנו

זה לא נגמר עד שזה לא נגמר - פרק 6

אני מתקשרת לליטל חברתי הטובה כדי להוציא קיטור. "אואוו נוי כבר חשבתי שנבלעת בבור" אני מגחכת "שלום גם לך!" (ליטל כבר השתחררה וגרה עם 2 שותפים בת"א) "מה קורה איתך?" שואלת "צבא עניינים... גלית משתחררת בראשון והגיע מפקד חדש במקומה" אני עונה "מפקד? איך הוא?" "הוא מרושע ליטל ממש מגעיל אלי. כאילו זה מה שהיה חסר לי בסוף השירות" "מה יש לו? בטח יש לו קטן! גברים עם קטן תמיד מנסים לעשות פוזות" אני מתחילה להיקרע מצחוק ליטל תמיד יודעת להגיד את הדבר הנכון "אין עלייך" אני אומרת לה בחיוך "אז מתי את באה אלי קצת? שנצא בtlv סיטי?" ליטל שואלת ואני עונה "אני הסופ"ש חייבת לבוא קצת להורים אמא חופרת לי" "טוב אז אם המפקד עם הזין הקטן ישחרר אותך לאיזה אפטר תבואי!" "מבטיחה משוגעת!" אנחנו מנתקות ואני עולה לישון. לפני השינה שוב חושבת על זיו, על הריח שלו 'נויי צאי מזה את קיבלת החלטה!' אני לבסוף נרדמת.

בבוקר אני קמה מהטלפון "הלו?" "בוקר טוב נוי את יכולה להגיע בבקשה למשרד עכשיו?" "נדב? אני צריכה להתארגן.... רק 7 עכשיו אני מתחילה ב8" "כן אני יודע, אני שואל- האם את יכולה להתארגן זריז ולבוא?" "בסדר רבע שעה" אני קמה מהר מתארגנת שמה על עצמי גם קצת בושם ואיפור קל 'נעשה לנדב קצת בלבלות מגיע לו' אני מגיעה למשרד ונדב יושב ומחכה לי "בוקר טוב המפקד" "בוקר טוב נוי שבי" הוא מביט לי בעניים ונדמה כאילו נרגע מאז אתמול. אני מתיישבת ומחכה לשמוע אותו. הוא שותק ומסתכל עלי דקה שלמה ולא מוציא מילה. לפתע מתחיל לדבר בצורה מעט מגומגמת "נוי... תיראי... אני... " הוא משתתק לפתע. אני ממשיכה להביט ישירות לתוך עניו ומחכה שיוציא את זה מפיו "סליחה, התחלנו ברגל שמאל. כלומר אני התחלתי ברגל שמאל. לא הייתי מוכן לכל זה" הוא אומר בכנות "לא היית מוכן לתפקיד?" אני מקשה עליו בכוונה "לא הייתי מוכן אלייך" אני שותקת הוא מפתיע אותי בפתיחות שלו "בכל מקרה נוי אשמח לשמור על יחסים טובים בזמן שעוד נשאר" אני מהנהנת והולכת לשולחני.

הימים חולפים וסוף השבוע מגיע. אני נוסעת לבית הורי ונפגשת עם כולם. זה מחזק אותי, אך עדיין המחשבות על זיו לא עוצרות ולא נגמרות.
יום ראשון מגיע ואיתו השיחרור של גלית אני עוברת "זהו סיימתי טופס טיולים אני רישמית לא רכוש צהל יותר!" אני מחבקת אותה "נדב נוי יכולה להתלוות אלי עד הכניסה לבסיס?" נדב מהנהן ואני הולכת איתה.
"את תחסרי לי גלית!" אני מוחה דמעה "את תשתחררי ותבואי לעבוד איתי נסדר לך משכורת טובה!" היא מחייכת אלי "תהני בנפאל ותשמרי על קשר!" אנחנו מתחבקות שוב "נוי תיזהרי מנדב טוב?" אני מביטה בה "למה? הוא כבר יותר ידידותי" גלית משפילה מבט רגע "לא יודעת נוי יש לי תחושה שאת צריכה להישמר ממנו" "תודה על הדאגה גלית" אנחנו נפרדות. אני חוזרת למשרד, נדב כבר מחכה לי שם בכניסה "כמה זמן?" אני נכנסת למשרד, ממשיכה לעבוד ולא מתייחסת אליו. הוא נכנס אחרי וסוגר את הדלת "נוי תעני לי עכשיו!" אני ממשיכה לשתוק, הוא מתקרב אלי ומרים את ראשי אליו מעט בכוח "תעני לי שאני מדבר אלייך!" אני מרגישה את הנשימות שלו מעל הפרצוף שלי נושמת את הריח שלו מקרוב "אתה אישרת לי ללוות אותה" עונה לו, הוא ממשיך להחזיק בפני וממלמל "מה את עושה לי" הוא ברגע עוזב אותי ומתרחק. אני חוזרת לעבודה הראש שלי מלא במחשבות אני מוצפת לחלוטין. שוב זיו עולה בראשי 'לא לבכות עכשיו נוי! אל תיתני להם את התענוג!' אני ממשיכה לעבוד עד שבצורה בלטי נשלטת הדמעות שוטפות את פני. נדב מביט בי מרחוק ולאחר מספר דקות פונה אלי "צאי לשטוף פנים ולהתאפס על עצמך" אני יוצאת מייד אל השירותים. אני מנקה את הפנים ונרגעת. חוזרת לכיוון המשרד ושוב שומעת את קולו של נדב בוקע מבפנים "הסיבה היא חוסר התאמה! אני מעדיף מישהי או מישהו בקבע כאמור בתקן" 'הוא מתכנן להעביר אותי לקראת סוף השירות שלי? איזה מניאק' . אני מוציאה את הנייד מהכיס ומתקשרת לאודי המנהל האישי שלי "שלום שלום תיראו מי מתקשרת" "היי אודי, מה שלומך?" "אם את מתקשרת אז כבר טוב יותר!" "אני רוצה עבודה שתוציא אותי מהצבא קצת ב3 חודשים הקרובים" "מה קרה פיתאום? חשבתי שטוב לך ב'קריירה הצבאית'" הוא מדבר במעט זילזול. "אני רוצה, לא משנה למה. אני מוכנה לסירטוני תדמית, מסלולים, קמפיינים, פירסומות מה שיש לך העיקר להיות בצבא כמה שפחות" אודי מצחקק "בסדר גמור נוי אני מטפל בזה וחוזר אלייך עם הצעות. הפתעת אותי! חשבתי שדוגמנות לא עושה לך את זה" "יש הפתעות בחיים" אנחנו מנתקים את השיחה ואני חוזרת לתוך המשרד בשקט, חוזרת לעבודה שלי ומנסה לא לחשוב על כלום "נוי בואי רגע" נדב קורא לי אני נעמדת מולו "אני ביקשתי להעביר אותך תפקיד אך סירבו כיוון שזה סוף השירות שלך. כנראה שבזמן הקרוב תגיע לחפיפה מישהי חדשה." אני אפילו לא שואלת מה נורא בי כל כך. אני מבינה שהוא דפוק, לא יודע להתמודד איתי ולצאת מתוך התחת של עצמו. אני מפנה את גבי ובאה לחזור למקומי "נוי.." אני מסתובבת אליו "לאן את הולכת?" אני מיישירה אליו מבט "חשבתי שסיימת.." עונה לו, נדב חושב רגע "אין לך מה להגיד על זה?" אני מביטה לו עמוק לתוך העניים "יש לי... אבל אנחנו במסגרת כזו, אני הפקודה שלך ואסור לי להגיד לך הכל." עונה לו ומסננת בשקט "למזלך" נדב נעמד במקומו "אם יש לך משהו להגיד תגידי, בלי מחסומים אני מבטיח לא להשתמש בזה נגדך" "אני לא ממש מאמינה לך, תחתום על זה!" נדב לוקח דף וכותב עליו

מעתה ועד פקודה שלי כל הנאמר ע"י סמלת נוי פתור מכל התייחסות צהלית של יחסי פקוד פקודה על החתום נדב שגב

"דברי אני כולי אוזן" "טוב נדב, תזכור שביקשת את זה. אני חושבת שאתה אדם קטן עם יכולת התמודדות אפס. אתה לא גבר אמיתי אם יש לך צורך להשפיל ככה בחורה. הגעת הנה בגישה מסריחה והאמת שלא מגיע לך חיילת כמוני. אני החלטתי לחזור לעבוד, יש לי הסכם חתום עם הצבא שברגע שיש לי עבודה אני מתפנה עבור זה מכל פעילות צהלית. לכן לא תזכה לראות אותי יותר מידי" אני מסיימת והטלפון שלי מצלצל אני בודקת ורואה את השם 'אודי' אני משתיקה את הטלפון, כבר למדתי להכיר את נדב והשיגעונות "זה מה שאת חושבת עלי" נדב שואל "רצית את האמת לא?" נדב מתיישב "אני יכולה עכשיו לצאת לטלפון?" נדב מהנהן, אני יוצאת מיד וחוזרת אל אודי "נויייי מה קורה? יש בקרוב שבוע האופנה ויש מעצב שמאוד מעוניין בך החזרות מתחילות עוד יומיים" "מעולה תודה!" "יש גם קמפיין של בגדי ים ומחפשים דוגמניות רקע" "אודי אתה יודע שאני לא אוהבת בגדי ים!" "כן נוי אבל את רוצה מעכשיו לעכשיו זה מה שיש לי, שבוע האופנה זה שבועיים וזהו" "וכמה זמן זה הבגדי ים?" "בגדי ים זה המון עבודה וטיסה למיקונוס לשבוע! חברה טובה עם הרבה כסף" "ולצילומים בארץ מסדרים לי מלון בת"א?" "תסכימי ונסדר את זה!" "יאללה בסדר" "אווך נוי אני מת עלייך נואשת לצאת מהצבא, זה טוב לי לעסקים! שלחתי את הבוק שלך לכמה דברים אולי יגיעו עוד הצעות בהמשך" אנחנו נפרדים ואני מנתקת את השיחה. אולי זה טוב לי לעבוד קצת. זה יכול לסדר לי סיפתח טוב לאזרחות, יעזור לי לשכוח מכל הבלאגן עכשיו. אוף! כמה שאני מתגעגעת לזיו.

חולמים לצאת לאור? שיתוף פעולה בין mypen להוצאת ספרי ניב יכול להגשים לכם את החלום!

Alina Lave עקוב אחר Alina
שמור סיפור
לסיפור זה 0 תגובות
שלח תגובה
אני מסכים ל תנאי השימוש
כותבי החודש בספרייה
Alina Lave
הסודות שלנו
הסודות שלנו
מאת: Alina Lave
הסודות שלנו
הסודות שלנו
מאת: Alina Lave
הסודות שלנו
הסודות שלנו
מאת: Alina Lave
הסודות שלנו
הסודות שלנו
מאת: Alina Lave
דרמה
ואהבתי את שתיהן
ואהבתי את שתיהן
מאת: Rotem Matarasso
אהובה שלי אני מצטער
אהובה שלי אני מצטער
מאת: Nicole Denisov
יש לי חברה שמנה.
יש לי חברה שמנה.
מאת: Eltchin's Emotions
אל תתאהב בי
אל תתאהב בי
מאת: אתי בן ארויה
סיפורים אחרונים
המצב
המצב
מאת: ג׳ ו ץ׳
משחרר אותך.
משחרר אותך.
מאת: Mor Mevorach
ניצחת
ניצחת
מאת: SH .
שחר מפציע - פרק 2
שחר מפציע - פרק 2
מאת: adi love
מומלצים מהמגזין
חוטיני אדום
חוטיני אדום
מאת: דנה לוי
מבוא לתורת הגבר פרק 1
מבוא לתורת הגבר פרק 1
מאת: Avrahami Amitay
אין לך מושג בכלל מה זה אישה
אין לך מושג בכלל מה זה אישה
מאת: Avrahami Amitay
שֶׁקֶר או אֶמֶת
שֶׁקֶר או אֶמֶת
מאת: Roi Jan