כתוב כתוב
הירשם
down
התחבר
down
menu
Mypen home בית

המקום שלך לכתוב

magazine המגזין
library הספרייה
drawer המגירה
סיפורים קצריםסיפורים אמיתייםסיפורים בהמשכיםספרים
תגיות
כל התגיות
1 1

דייט ראשון- פרק 16.

הכל התחיל מדייט ראשון..

הוא הביט בי, מחכה לתשובה.
שתקתי.
ניסיתי לחפש את המילים הנכונות,
בלי לגרום לזה לי ישמע מוזר או מטורף מידי.
ידעתי שאל מה שאגיד זה יישמע משוגע לגמרי.
אני בעצמי השתגעתי שראיתי את זה, וקראתי את המכתב ממנו.
ידעתי שאני חייבת לו תשובות והסברים.
בלי להמציא שקרים או להקטין את הסיפור,
כמו שאני הייתי רוצה שהוא יאמר לי את האמת כולה.
בלי להסתיר פרט קטן אפילו.
״זה מאדיר״ פלטתי שתי מילים.
הוא הביט בי וראיתי את מבטו מבולבל, מחכה שאמשיך.
ניסיתי לחשוב איך להמשיך את המשפט.
״לא הבנתי, זוהר״ הוא אמר פתאום, מזכיר לי שהוא מחכה להמשך.
״גם אני לא..״ נאנחתי, נושכת את שפתיי מעט. מכאיבה לעצמי.
״זה לא מה שאתה חושב שזה..״ הוספתי.
״מה אני חושב שזה? טבעת?״
זה כן, פשוט.. זה לא..״
הוא הביט בי במבט שואל, ראיתי שהוא נהיה מעט עצבני.
לא רוצה להאמין למה שהוא רואה, לא רוצה להפליג עם מחשבותיו.
״מתי התכוונת לספר לי את זה?״
״לספר את מה, הראל? אין מה לספר, זה סתם זה כלום זה..״
״זה כלום זוהר? זה קורה לך כל יום שבחור שולף לך טבעת?״
הוא שאל בחדות ומעט תקיפות.
״לא.. זה פשוט לא אומר כלום בעיניי!״ הרמתי את קולי מעט.
״מה זה אומר בכלל?״ הוא הביט בי, ממוקד.
״שהוא פשוט הגיע לכאן משום מקום והשאיר את זה כאן עם מכתב טיפשי בניסיון להחזיר את הזמן אחורה! אין לי מושג, אוקי?״
נאנחתי והרגשתי דמעה מבצבצת מעיניי.
אני בעצמי לא יודעת מה הטבעת הזו עושה אצלי ולמה לא זרקתי אותה לפח או משהו.
הייתי יותר מידי עסוקה בדברים אחרים שלא ייחסתי לזה חשיבות, וברור שבאותו הזמן הבנתי איך זה מצטייר בעיניו של הראל.
אך זה באמת לא סימל כלום עבורי.
ולא ידעתי איך להסביר לו את זה בצורה הכי פשוטה שיש.
״זוהר..״ ראיתי שהיא השפיל את מבטו למטה, מעט מהסס.
״הראל, אני מבטיחה לך שזה כלום״ אמרתי שוב.
״אז למה זה נמצא אצלך?״
שתקתי מעט.
״זה פשוט נשאר כאן.. אין באמת סיבה״ נאנחתי, וחזרתי לשתוק.
הוא נעמד פתאום, עם מבט מבולבל בעיניים.
״אני חושב שאני אזוז״ הוא אמר.
ראיתי שהוא פגוע, משהו בעיניים שלו הראה לי זאת.
לא ידעתי איך להגיב, אם בכלל.
לא רציתי שהוא ילך, זה בטוח.
כל כך דאגתי לו בשעות האחרונות, ורק חיכיתי שיחזור אליי.
״אתה בטוח?״ לחשתי, מתאפקת לא לתת לדמעות לרדת על פניי.
״כן״ הוא אמר, והתקדם לכיוון הדלת.

הדמעות לא איחרו לבוא, כששמעתי את הדלת נסגרת.
נשכבתי על המיטה, ופשוט בכיתי כמו ילדה קטנה.
לא ידעתי מה לעשות עם עצמי, וכאב לי לחשוב שנתתי לו ללכת.
הרגשתי אליו המון רגשות, אבל הרגיש לי מוקדם מידי לרדוף אחריו ולפרוץ בפניו בבכי.
כמה שהרגשתי קרובה אליו, עוד לא הצלחתי להיפתח אליו עד הסוף.
ידעתי שזה בעקבות הקשר עם אדיר, שיצר אצלי מחסום כלשהו.
שנאתי את עצמי על כך, ובמיוחד שנאתי את אדיר והרעיונות המטופשים שלו.
לא ידעתי מה עליי לעשות, אבל חייגתי אוטומטית לגיל.
החברת נפש שלי.
סיפרתי לה בבכי וכאב מה קרה, ושהוא סוף סוף חזר והכל נהרס.
היא ניסתה להרגיש אותי ולאחר כמה דקות כבר הופיעה בחדרי.
״תמיד אמרתי שאדיר הזה דביל״ היא אמרה.
״דביל זה לא מילה בשבילו..״ הסכמתי איתה.
״אל תדאגי, יהיה בסדר מבטיחה! שניכם הייתם קצת נסערים, את תראי שהוא יירגע לאט לאט..״
״אני הייתי מגיבה אפילו יותר גרוע אם זה היה הפוך, גיל״
״כן את היית הולכת לרצוח את הבחורה הזאת״ היא אמרה ושתינו צחקנו יחד.
״משהו כזה״ חייכתי וחיבקתי אותה חזק.

חולמים לצאת לאור? שיתוף פעולה בין mypen להוצאת ספרי ניב יכול להגשים לכם את החלום!

לינדוש ♥️ עקוב אחר לינדוש
שמור סיפור
לסיפור זה 2 תגובות
שלח תגובה
אני מסכים ל תנאי השימוש
guest
מחכה להמשךך
הגב
דווח
1 אהבתי
לינדוש ♥️
לינדוש ♥️
♥️♥️
הגב
דווח
עולמי לוי
עולמי לוי
ווואווו דחוףף המשךךך איזה סוחףףף
הגב
דווח
3 אהבתי
טען עוד תגובה 1
כותבי החודש בספרייה
דייטינג
זה נכתב בשבילך אהובה שלי
זה נכתב בשבילך אהובה שלי
מאת: Me & Myself
לגבר הבא שלי
לגבר הבא שלי
מאת: מתולתלת .
לא מגיע לך .
לא מגיע לך .
מאת: Anael Sol
הרי הוא כבר מכיר אותך.
הרי הוא כבר מכיר אותך.
מאת: Lia Marie
המדורגים ביותר
ואהבתי את שתיהן
ואהבתי את שתיהן
מאת: Rotem Matarasso
אהובה שלי אני מצטער
אהובה שלי אני מצטער
מאת: Nicole Denisov
יש לי חברה שמנה.
יש לי חברה שמנה.
מאת: Eltchin's Emotions
בוא פשוט נשכב עכשיו
בוא פשוט נשכב עכשיו
מאת: Elinor Shema
מומלצים מהמגזין
חוטיני אדום
חוטיני אדום
מאת: דנה לוי
מבוא לתורת הגבר פרק 1
מבוא לתורת הגבר פרק 1
מאת: Avrahami Amitay
אין לך מושג בכלל מה זה אישה
אין לך מושג בכלל מה זה אישה
מאת: Avrahami Amitay
שֶׁקֶר או אֶמֶת
שֶׁקֶר או אֶמֶת
מאת: Roi Jan