כתוב כתוב
הירשם
down
התחבר
down
menu
Mypen home בית

המקום שלך לכתוב

magazine המגזין
library הספרייה
drawer המגירה
סיפורים קצריםסיפורים אמיתייםסיפורים בהמשכיםספרים
תגיות
כל התגיות
1 1

הצד השני של שנינו פרק 37+38

" יש לך לב טוב ליאם" " אין אין ידעתי שתראי בסוף את הלב הרחב שיש לי"

תוכן עניינים 1. הצד השני של שנינו- הקדמה2. הצד השני של שנינו פרק 13. הצד השני של שנינו פרק 24. הצד השני של שנינו פרק 35. הצד השני של שנינו פרק 46. הצד השני של שנינו פרק 57. הצד השני של שנינו פרק 68. הצד השני של שנינו פרק 79. הצד השני של שנינו פרק 810. הצד השני של שנינו פרק 911. הצד השני של שנינו פרק 1012. הצד השני של שנינו פרק 1113. הצד השני של שנינו פרק 1214. הצד השני של שנינו פרק 1315. הצד השני של שנינו פרק 1416. הצד השני של שנינו פרק 1517. הצד השני של שנינו פרק 1618. הצד השני של שנינו פרק 1719. הצד השני של שנינו פרק 1820. הצד השני של שנינו פרק 1921. הצד השני של שנינו פרק 2022. הצד השני של שנינו פרק 2123. הצד השני של שנינו פרק 2224. הצד השני של שנינו פרק 2325. הצד השני של שנינו פרק 2426. הצד השני של שנינו פרק 2527. הצד השני של שנינו פרק 2628. הצד השני של שנינו פרק 2729. הצד השני של שנינו פרק 2830. הצד השני של שנינו פרק 2931. הצד השני של שנינו פרק 3032. הצד השני של שנינו פרק 3133. הצד השני של שנינו פרק 32+3334. הצד השני של שנינו פרק 34+3535. הצד השני של שנינו פרק 3636. הצד השני של שנינו פרק 37+3837. הצד השני של שנינו- הודעה חשובה38. הצד השני של שנינו פרק 3939. הצד השני של שנינו פרק 40+4140. הצד השני של שנינו פרק 4241. הצד השני של שנינו פרק 4342. הצד השני של שנינו פרק 44+4543. הצד השני של שנינו פרק 4644. הצד השני של שנינו פרק 4745. הצד השני של שנינו פרק 48+4946. הצד השני של שנינו פרק 5047. הצד השני של שנינו פרק 5148. הצד השני של שנינו פרק 5249. הצד השני של שנינו פרק 53+5450. הצד השני של שנינו פרק 55 ואחרון

פרק 37

" ניתאי! יורי הגיעה!" האישה הזאת צעקה בכל הבית ומחצה את גופי.
" איך בילית? תספרי קצת" החדשות לא הגיעו אליהם.
" לא יותר מדי, הבאתי לכם מתנות" פתחתי את המזדווה והושטתי לעברם מתנות.
" אפשר לדבר אתכם?"
" בשעה כזאת?"
" כן, בשעה כזאת ניתאי"
" אני גמור מעייפות אולי נדחה את זה למחר?"
" אני לא חושבת שאצליח להתאפק עד מחר"
שניהם ישבו על הספה אחד על יד השני, כמו שתי ציפורים שקטות ממתינות למה שאגיד.
" אני רוצה שתעזבו את הבית"
" מה? למה פתאום?" שאל ניתאי ברוגז.
" אני לא חושבת שאצליח לחיות אתכם יותר"
" קרה משהו?"
" לא, אני פשוט רוצה לחיות לבד. אני רוצה חיים משלי, כשאימא שלי עזבה היא השאירה לי את הבית על שמי."
" את מגרשת אותנו ללא סיבה!"
" ניתאי בלעדיי עדיין היית בחובות"
" איך תסתדרי לבד? איך אנחנו נסתדר? את יודעת שהיחסים ביני לבינו לא טובים"
" אני גם יודעת שאת משקרת, יש לכם חודש למצוא מקום אחר לבן שלך ולך."
" איזה בן? על מה את מדברת?"
" אני יודעת שאת אימא של ניתאי והוא הבן שלך. אני יודעת שאתם לא באמת שונאים אחד את השני, אני יודעת שאתם לא אוהבים אותי אבל מקבלים את העובדה שאני גרה אתכם. תראו... אני מודה לכם שטיפלתם בי ודאגתם לי אבל אני לא זקוקה לזה עכשיו, לא זקוקה לשום דבר מכם"
" את כפוית טובה, את יודעת את זה?"
" כפוית טובה? אתם אלה ששיקרתם לי כל החיים" לקחתי את המזוודה שלי
ופסעתי לחדר, טרקתי את הדלת בעצבים והתייפחתי לכרית.
" אם את מגרשת אותנו אני מסגיר אותך למשטרה" הדלת הייתה נפתחה הוא זרק את הדברים שלקחתי מן החנויות על הרצפה.
" מאיפה הבאת את זה?"
" מהארון במזווה"
" אתה חושב שיאמינו לך שזה גנוב?"
" יו-רי זו לא פעם ראשונה שלך בתא המאסר, הם יאמינו, יש לי חבר שוטר, שכחת?"
" אני לא פוחדת מחבר שלך" לא סיפרתי לו אסור לי לספר על ליאם.
" ניתאי... מספיק הילדה צודקת תפסיק עם זה" ניקול יצאה להגנתי מה שלא היה לי הגיוני.
" אימא אני לא רוצה לעזוב באיזו זכות היא מגרשת אותנו ככה הגנבת הזאת!"
" איך קראת לי? גנבת?" הכחכוח שהיה תקוע לי בגרון לא עבר.
" גנבת, אם את מגרשת אותנו אני אגרום לך להצטער על זה... אימא תעזבי אותי כבר לכי לסלון" הוא נעל את שנינו בחדר שלי.
" אתה רוצה להתחיל ככה? לפתוח את כל הקלפים? אם אני גנבת אתה סרסור!"
" סרסור? באיזה קטע בדיוק?"
" אתה משחק בבנות, פעם עם האקסית שלך פעם עם האודט הזאת... אף פעם לא תהיה לך מישהי רגילה"
" מדברת החסודה והצנועה שמעולם לא נגעה בגבר"
" עדיף להיות צנועה ולא מנוסה מאשר לשחק בנשים כאילו הן בובות!"
" חשבתי את תמימה ומסכנה מסתבר שאת חכמה יותר ממה שחשבתי"
" אם לא תעברו אני אשכיר את הבית"
" כן? ואיפה תגורי בדיוק?"
" אני אסתדר, אתה זה שלא מסתדר. בזכותי אתה עוד בחיים"
" בזכותך? למה מה עשית?"
" סגרתי לך את החובות לפני שלוש שנים, נתתי לך כסף למחייה ושילמתי לך על המעונות עם השותפים להמשיך?"
" למה שאת לא תלכי? את גם ככה לא שייכת למדינה הזאת, גויה. אני זוכר איך היית הולכת עם אימא שלך לכנסיה ביפו, תחזרי למקום ממנו הגעת עם ההורים האסייאתים שלך" הוא התקרב להתגרות בי עוד יותר.
" אתה בכוונה מדבר על ההורים שאני לא מכירה מתחכם אבל לא מספיק בשביל להעליב אותי" שילבתי את ידיי ללא חשש.
" מתי הפכת להיות חסרת פחד?"
" מה אתה רוצה ממני! "
" שתשתחררי מהעניין הזה"
" למה לי?"
" למה את הופכת הכל לקשה? אם תתני לי להישאר אני אתן לך מידע על אימא שלך"
" אני לא רוצה מידע עליה, מי בכלל ביקש ממך?"
" את צמאה למידע בדיוק כמו שאת צמאה לאהבה"
" מה אתה בכלל יודע עליי?"
" הרבה"
" אני לא פוחדת ממך"
" אה כן? ומה אם אני אעשה את זה" התקרב אליי וניסה לסטור לי, עצרתי אותו בידי.
" שלא תעז לגעת בי חתיכת יצור"
" אני יצור? את יצורה עם העיניים האלו שלך. ההורים שלך נטשו אותך, את לבד בעולם הזה, אף אחד לא אוהב אותך לא אבא שלי, לא אימא שלי ולא לין שדלוקה לי על התחת. את פשוט פתטית!" רציתי לבכות אבל החזקתי את עצמי. הוא צעד אחורה עם הגב שלו והלך מן החדר. ישבתי על הרצפה בין כל הדברים והחזקתי את עצמי, החזקתי את עצמי מלהישבר אל תוך המילים הכואבות הללו.
אספתי את כל החפצים שהוא זרק אל תיק התיק הגדול שלי ויצאתי מהבית, הם ישבו בסלון כאילו דבר לא קרה.
" את יוצאת שוב לגנוב? אמן יתפסו אותך!" צעק ניתאי הערה בזמן שחלפתי על פני הדלת ויצאתי מבית המשוגעים הזה.
ישבתי בחדר המדרגות בבית של קאי, לא ידעתי אם הוא בבית ואם יש מישהו שם. מה שבטוח לא עניין אותי אני לא חוזרת הביתה.
" יורי?" נרדמתי על המעקה ושמעתי קול מעיר אותי.
" מה את עושה כאן?"
" חיכיתי לך"
" בדיוק סיימתי משמרת, בואי תיכנסי" נכנסתי וכבר הרגשתי בטוח יותר.
" וואו את נראית... בכית?" שתקתי.
" למה את מסתכלת עליי ככה?"
" אני מנסה לנחש מי עומד מולי"
" קאי" הוא חייך.
" אני יכולה להישאר אצלך הלילה? אני לא אפריע"
" תספרי לי קודם מה קרה"
" אני פוחדת שלא תרצה שאשאר אחר כך"
" אני לא אגרש אותך, מבטיח" עשה מעין שבועה מטופשת בזמן שנלחצתי.
" רבתי עם ניתאי וניקול ואני חושבת שזה רציני הפעם"
" פתאום? ככה?"
" אני יודעת סוף סוף"
" יודעת מה?"
" שהם משפחה ואני לא... כל העניין הזה מפריע לי אז ביקשתי מהם שיעברו דירה, זו הדירה שלי לא שלהם"
" הם כועסים כי זה קרה בפתאומיות, אפשר להבין אותם"
" אתה בצד שלהם?"
" אני פשוט מציאותי. מה את היית עושה אם היית במקומם?"
" לא יודעת... המצב החמיר ניתאי כמעט סטר לי, עצרתי אותו"
" סטר לך?" הנהנתי.
" למה הוא מכה בנות!" ראיתי את הכעס שלו.
" אני מצטערת שבאתי לכאן ועכשיו אני מטריחה אותך"
" את לא, קחי תשתי" לגמתי מן המים וכל כך רציתי את ליאם אבל שתקתי.
" קחי אלו מצעים בשבילך אל תשכחי לכבות את הכל. אני פה אם את צריכה אותי" שכבתי על ספה זרה מלאת דאגות ולא הפסקתי לבכות עד שנרדמתי עם הדמעות על הפנים.

" יו-רי? מה את עושה כאן?"
" ליאם?" הוא הנהן.
" אתה באמת ליאם? או שזה קאי?"
" ליאם אני אומר לך מה יש לך?"
" חיכיתי לך" משכתי אותו לכיווני וחיבקתי אותו.
" מה קרה?"
" אתה גם חושב שאני יצורה גויה עם עיניים מוזרות, בודדה ושאף אחד לא אוהב אותי?"
" אני אוהב אותך... מי אמר לך את כל זה?"
סיפרתי לו הכל מהתחלה.
" זה לא בסדר להתנהג ככה כלפייך אני אשבור
את הבן זונה הזה"
" הבאתי את הדברים, אני רוצה שתיקח אותם הם לא שלי" הוצאתי את הדברים מהתיק, הוא נדהם אולי מהחפצים או מהכישורים שלי לדברים איכותיים.
" כל זה את לקחת?" בלע את רוקו והסתכל עליי.
" כן, אני מצטערת"
" לפחות יש לך מצפון עכשיו. תראי אין לי מושג מה לעשות עם כל זה... אבל אני לא אגיד שום דבר עלייך."
" תודה, הוא רצה להסגיר אותי עם הדברים האלו"
" הוא אידיוט אם הוא חושב שזה היה מצליח" צחקנו יחדיו.
" תגיד למה אתם חברים?"
" לא יודע... אנחנו חברים דרך חברים אחרים, את יודעת נפגשים בחבורות גדולות וכאלה"
" אם הוא יעז להכות אותך שוב תגידי לי או לקאי, שנינו שונאים מכות."
" יש סיבה?"
" יש מישהו שכן אוהב? כשהייתי קטן תמיד הרביצו לקאי בגלל זה אני אלים יותר, עצבני ומקלל בלי סוף... איתך אני מתאפק" חייכתי.
" יש לך לב טוב ליאם"
" אין אין ידעתי שתראי בסוף את הלב הרחב שיש לי" עשה יש עם היד ולבש את המדים הכחולים.
" אין לך דקה של חופש?"
" לצערי לא, תישארי כאן כשאחזור נעשה משהו"
" אתה תחזור בתור עצמך או בתור קאי?"
" אל תדאגי הוא לא יצוץ בזמני עבודה הוא שונא לעבוד"
" אם כך אני מחכה אה וליאם?"
" כן גברת קים?"
" אשמח אם זה יישאר בנינו"
" סודך שמור איתי"
צחקתי בקול ושיחררתי אותו לדרכו.

" מה הלכת לגנוב הפעם? תחזרי הביתה אנחנו צריכים לדבר"
" למה את מסננת? את לא בעבודה, איפה את?"

ההודעות שלו לא הפסיקו להגיע, פחדתי רעדתי כל כך.
פחדתי שאם אזוז צעד נוסף הוא יימצא אותי ולא מהצעקות שלו הפחד הזה נובע אלא מהעובדה שלא אוכל להגן על עצמי, לא אוכל.

פרק 38

ישבתי בשקט בסלון כשלפתע דפקו בדלת.
" ליאם זה ניתאי תפתח רגע" נבהלתי. קיפלתי בזריזות את המצעים והתחבאתי יחד איתם כשלפתע שמעתי רעש מפתחות מסתובב, רעדתי אבל הייתי חייבת לנטרל את הפחד שלי ולהיות בשקט.
" שיט הוא לא בבית"
" אח שלי איפה אתה?" שמעתי אותו מדבר עם ליאם.
" לחכות לך או שתבוא לבד?"
" בסדר טוב אני זז נדבר" סגר את הדלת ויצא.
פלטתי אנחת רווחה ולא הבנתי כיצד הוא הגיח בפתח דלת זו.
" את בסדר? הוא ראה אותך?" ליאם שלח לי הודעה.
" הכל בסדר הוא הלך"
" אל תצאי מהבית שלי אני מגיע מוקדם תחכי לי"
הנהנתי לעצמי וחיכיתי שיחזור מאסתי להביט בקירות.
נמנמתי על הספה כאשר שמעתי רעשים שקטים מפתח הדלת, ידעתי שזה קאי או ליאם.
" חשבתי את יושנת" הצית לעברי.
" לא אני לא ישנה, חזרת?"
" כן אני מת לאכול משהו" לפי הדיבור כבר יכולתי לזהות שזה הבחור שאני אוהבת.
" אולי נזמין משהו?"
" רעיון טוב, אני מזמין וכבר חוזר" הייתה לו שיחת טלפון לא ברורה בה הוא צעק כן כל כמה שניות.
" קרה משהו?" שאלתי בתום השיחה.
" אח שלך וניקול ... בבית החולים" נבהלתי, ידעתי שאני צריכה ללכת על אף שלא רציתי.
" בוא ניסע לבית החולים"
הוא הנהן לקח מפתחות, נייד ויצאנו לדרך.
" מה קרה להם?" סגרתי את הדלת המכונית תוך האשמות עצמיות.
" לא יודע פשוט אמרו לי להגיע בהקדם"

....

" הם לא בהכרה, אני לא יודע אם יתעוררו. ואם יתעוררו אין לי מושג באיזה מצב" סיפר ליאם, הם עברו תאונת דרכים קשה בדרך, לא ידעתי לאן פניהם מעדו, אך סיפרו לנו שמצאו אותם בשוליים ומשאית על יד מחצה אותם.
" אני כל כך רוצה שיתעוררו" הרגשתי אשמה.
" למה?" שאל
" לתקן את כל זה... אולי באמת הייתי לא בסדר"
" את לא עשית שום דבר רע, אל תחשבי שאת אפילו אשמה... זה הנהג האידיוט הזה ששתה ונהג"
" אל תקלל איש שנפטר"
" טוב בסדר בסדר אני אשתוק" צחקתי בין כל העצב הזה.
ראיתי מהצד משפחה עצובה, יושבת לה עם ילדה בת שלוש שלא יודעת שום דבר ולא מבינה מה קרה.
" מי אלה שם?" שאלתי אותו.
" אני חושב המשפחה של הנהג"
" הוא היה כל כך צעיר?"
" כן. אידיוט... השאיר ילדה קטנה בלי אבא"
הוא נרדם על הכתף שלי בזמן שבהיתי בכל הקירות.
" ישנתי הרבה זמן?" שאל כשהתעורר.
" שעה עברה מאז שנרדמת"
" אה, יש חדש?"
" אמרו שניתאי התעורר על ניקול לא שמעתי דבר"
הוא הנהן.
" אני הולך לקנות לנו משהו לאכול תישארי כאן"
לא נשארתי משום שהרופא אמר שאפשר להיכנס אל החדר של ניתאי, הוא היה חלש כאשר תחבושות היו על עיניו.
" הוא לא רואה?"
" נכנסו לו הרבה רסיסים לעין הוצאנו אותם אבל זה לא מבטיח לו ראייה נדע רק כשנסיר את התחבושות" הנהנתי תוך כדי האשמה עצמית.
" ניתאי?"
" יו-רי? את יודעת איפה אימא?"
" אימא בסדר, איך אתה?" שיקרתי על מנת להרגיע אותו.
" הכל חשוך, מתי יורידו לי את התחבושות?"
" זה ייקח זמן... אתה זוכר מה קרה?"
" אחרי הריב שלנו אימא לא נרגעה אז הצעתי לקחת אותה לסיבוב בחוץ... פאק למה הצעתי לה את זה"
" תתרכז בהחלמה שלך ולא בהאשמות. אני מצטערת שרציתי לגרש אתכם אתן לכם לגור בבית בתנאי שתשלמו אתם שכר דירה"
" אני חושב שזה דיל טוב" הוא חייך.
" גברת קים? אשמח אם תבואי אחריי" לחש לי הרופא.
" ניתאי אני עוד מעט חוזרת" הוא לא אמר דבר והלכתי.
" האישה שהייתה איתו... גברת ניקול רז"
" היא... היא בסדר?"
" כן, היא מחכה לך בחדר, יש לה זעזוע מוח קל וקצת תחבושות בראש אל תיבהלי" הנהנתי בחשש טרם נכנסתי.
" ניקול?" פתחתי את הדלת הלבנה שחרקה והסגירה את בואי.
" ראית את הבן שלי? איך הוא? הוא בסדר? "
" הוא בהכרה, רציתי להתנצל על מה שהיה"
" מזה לא דאגתי... מה שהדאיג אותי זו המריבה שלכם... אני מצטערת בשמו"
" זה בסדר אני יודעת לספוג דברים ולהתעלם. תתעסקו כרגע בלהבריא בסדר?" היא הנהנה.
" את בחורה טובה יורי, תמיד ידעתי שאת שונה מאימא שלך"
" למעשה אני דומה לה מאוד"
" את... את יודעת איך היא?"
" יש לי תמונה שלה צעירה, שכחת? אנחנו דומות"
" היא הייתה מוכשרת"
" היא עדיין"
" כן ובכן היא..."
" ניקול אני יודעת שהיא בחיים"
" אנחנו באמת צריכות לדבר בעניין הזה, כשנצא מפה בסדר?" הנהנתי וכלל לא היה לי חשק לדון בנושא זה.
" אני רק רוצה להבהיר דבר אחד... אני עוזבת את הבית... אשכיר לכם אותו"
" את בטוחה שלא תרצי לגור איתנו? זה הבית שלך"
" לא נתת לי אפשרות אחרת... אני לא יכולה להישאר אתכם"
" לאן תלכי?"
" אסתדר, אני צריכה ללכת לעבודה אחזור מאוחר יותר"
ליאם שהתנהג בצורה מחשידה לקח אותי לעבודה, כל העובדים עבדו מפני שאני לא עבדתי, חלקם נשארו לעבוד בערב, יאנה לינוי והחדשים עזבו.
" היי, הגעתי"
" טוב שהגעת, אדיר התקשר אמר שתשלחי לו את המייל לגבי העסקה בלונדון"
" אתה רוצה להיכנס למשרד?" דיברתי לליאם שהיה טרוד מחשבות.
" אני חושב שאלך"
" למה? אני רק שולחת מייל ונוכל לשבת קצת"
" נדב תעשה לו קפה על חשבון הבית"
" ממתי את כל כך נדיבה?"
" פשוט תעשה" הרמתי את קולי.
" טוב טוב הינה מכין"
" אני אוהב שאת קשוחה לאנשים, אני אחכה כאן. מותר לי גם מאפה?"
" אתה עוד רעב אחרי הבגט שאכלת?" הוא הנהן, אני צחקתי.
" אתה יכול לקחת ואף מילה לאף אחד, אתה אוכל בשקט זה ברור לך?"
" כן המפקדת, ברור ומובן"

שלחתי בזריזות מייל לאדיר שנמצא לו כעת בלונדון, תמיד חלמתי על לונדון אולי זה יהיה היעד הבא אחרי יפן כמובן.
" סיימתי!" התיישבתי על הספה ליד ליאם.
" לא תציגי למי הכנתי קפה?"
" לא" תקעתי מבטים מפחידים לליאם שיהיה בסדר, שלא ידבר.
" אתה לא השוטר ההוא?"
" לאיזה שוטר אתה מתכוון?"
" זה שתמיד מגיע באיחור כששאר השוטרים מגיעים ואז מתנהג בחשדנות או כאילו לא אכפת לך משום דבר"
" כן זה אני" אמר בגאווה ולגם מכוס האספרסו שלו.
" אז מה אתה והיא... ביחד?"
" נדב אין לך עבודה? לך לעבוד!" צעקתי.

כולם הלכו המאפייה חשוכה, אפילו את נדב הסרבן שיחררתי מוקדם. ליאם נשאר איתי עד לרגע הזה.
" למה את לא מספרת שאת החברה שלי?"
" אני לא החברה שלך אני יודעת שהתחזית לליאם כל היום"
" אבל איך?"
" אולי במראה אתם אותו הדבר וניסית להתלבש כמוהו, הבחנתי במשהו מוזר. ליאם לא מדבר בצורה שלך"
" ואותי. את לא מחבבת?"
" מחבבת אבל... זה שונה, טוב?"
" מתי תלמדי לאהוב רק אותי"
" זו שאלה?"
" לא... אמרתי את זה בקול?" הנהנתי.
" אני אלך. מצטער שאני לא מי שציפית שיהיה איתך"
" אני מצטערת..." הרגשתי רע עם עצמי.
" זה בסדר עזבי" טרק את דלת הזכוכית של המאפייה אחר הלך ונעלם בשניות, פגעתי בו לעזאזל איך מתקנים את המצב הזה?

המשך יבוא...
מקווה שתאהבו חזרתי אחרי הרבה זמן.
דרגו מי כאן,
מאיה❤

חולמים לצאת לאור? שיתוף פעולה בין mypen להוצאת ספרי ניב יכול להגשים לכם את החלום!

Maya B עקוב אחר Maya
שמור סיפור
לסיפור זה 0 תגובות
שלח תגובה
אני מסכים ל תנאי השימוש
כותבי החודש בספרייה
Maya B
יש לנו משהו מיוחד -36 ואחרון!
יש לנו משהו מיוחד -36 ואחרון!
מאת: Maya B
חבקי אותי חזק פרק 29+30
חבקי אותי חזק פרק 29+30
מאת: Maya B
צרות של עשירים פרק 50 ואחרון!!!
צרות של עשירים פרק 50 ואחרון!!!
מאת: Maya B
צרות של עשירים פרק 45
צרות של עשירים פרק 45
מאת: Maya B
סיפורים אחרונים
להתאהב במפורסם
להתאהב במפורסם
מאת: דניאל .
בחזרה לחיים - חלק 4
בחזרה לחיים - חלק 4
מאת: נטלי אשכנזי
קמתי רעבה
קמתי רעבה
מאת: חיים רק פעם אחת
חלומות שכאלה.
חלומות שכאלה.
מאת: חיים רק פעם אחת
המדורגים ביותר
ואהבתי את שתיהן
ואהבתי את שתיהן
מאת: Rotem Matarasso
אהובה שלי אני מצטער
אהובה שלי אני מצטער
מאת: Nicole Denisov
יש לי חברה שמנה.
יש לי חברה שמנה.
מאת: Eltchin's Emotions
בוא פשוט נשכב עכשיו
בוא פשוט נשכב עכשיו
מאת: Elinor Shema
מומלצים מהמגזין
חוטיני אדום
חוטיני אדום
מאת: דנה לוי
מבוא לתורת הגבר פרק 1
מבוא לתורת הגבר פרק 1
מאת: Avrahami Amitay
אין לך מושג בכלל מה זה אישה
אין לך מושג בכלל מה זה אישה
מאת: Avrahami Amitay
שֶׁקֶר או אֶמֶת
שֶׁקֶר או אֶמֶת
מאת: Roi Jan