כתוב כתוב
הירשם
down
התחבר
down
menu
Mypen home בית

המקום שלך לכתוב

magazine המגזין
library הספרייה
drawer המגירה
סיפורים קצריםסיפורים אמיתייםסיפורים בהמשכיםספרים
תגיות
כל התגיות
1 2

להילחם בשבילו- פרק 86

עוברים דירה

תוכן עניינים 1. להילחם בשבילו- פרק 12. להילחם בשבילו- פרק 23. להילחם בשבילו- פרק 34. להילחם בשבילו- פרק 45. להילחם בשבילו- פרק 56. להילחם בשבילו- פרק 67. להילחם בשבילו- פרק 78. להילחם בשבילו- פרק 89. להילחם בשבילו- פרק 910. להילחם בשבילו- פרק 1011. להילחם בשבילו- פרק 1112. להילחם בשבילו- פרק 1213. להילחם בשבילו- פרק 1314. להילחם בשבילו- פרק 1415. להילחם בשבילו- פרק 1516. להילחם בשבילו- פרק 1617. להילחם בשבילו- פרק 1718. להילחם בשבילו- פרק 1819. להילחם בשבילו- פרק 1920. להילחם בשבילו- פרק 2021. להילחם בשבילו- פרק 2122. להילחם בשבילו- פרק 2223. להילחם בשבילו- פרק 2324. להילחם בשבילו- פרק 2425. להילחם בשבילו- פרק 25 26. להילחם בשבילו- פרק 2627. להילחם בשבילו- פרק 2728. להילחם בשבילו- פרק 2829. להילחם בשבילו- פרק 2930. להילחם בשבילו- פרק 3031. להילחם בשבילו- פרק 3132. להילחם בשבילו- פרק 3233. להילחם בשבילו- פרק 3334. להילחם בשבילו- פרק 3435. להילחם בשבילו- פרק 3536. להילחם בשבילו- פרק 3637. להילחם בשבילו- פרק 3738. להילחם בשבילו- פרק 3839. להילחם בשבילו- פרק 3940. להילחם בשבילו- פרק 4041. להילחם בשבילו- פרק 4142. להילחם בשבילו- פרק 4243. להילחם בשבילו- פרק 4344. להילחם בשבילו- פרק 44 45. להילחם בשבילו- פרק 4546. להילחם בשבילו- פרק 4647. להילחם בשבילו- פרק 4748. להילחם בשבילו- פרק 4849. להילחם בשבילו- פרק 4950. להילחם בשבילו- פרק 5051. להילחם בשבילו- פרק 5152. להילחם בשבילו- פרק 5253. להילחם בשבילו- פרק 5354. להילחם בשבילו- פרק 5455. להילחם בשבילו- פרק 5556. להילחם בשבילו- פרק 5657. להילחם בשבילו- פרק 5758. להילחם בשבילו- פרק 5859. להילחם בשבילו- פרק 5960. להילחם בשבילו- פרק 6061. להילחם בשבילו- פרק 6162. להילחם בשבילו- פרק 6263. להילחם בשבילו- פרק 6364. להילחם בשבילו- פרק 6465. להילחם בשבילו- פרק 6566. להילחם בשבילו- פרק 6667. להילחם בשבילו- פרק 6768. להילחם בשבילו- פרק 6869. להילחם בשבילו- פרק 6970. להילחם בשבילו- פרק 7071. להילחם בשבילו- פרק 7172. להילחם בשבילו- פרק 7273. להילחם בשבילו- פרק 7374. להילחם בשבילו- פרק 7475. להילחם בשבילו- פרק 7576. להילחם בשבילו- פרק 7677. להילחם בשבילו- פרק 7778. להילחם בשבילו- פרק 7879. להילחם בשבילו- פרק 7980. להילחם בשבילו- פרק 8081. להילחם בשבילו- פרק 8182. להילחם בשבילו- פרק 8283. להילחם בשבילו- פרק 8384. להילחם בשבילו- פרק 8485. להילחם בשבילו- פרק 8586. להילחם בשבילו- פרק 8687. להילחם בשבילו- פרק 8788. להילחם בשבילו- פרק 88

פרק 86: שינוי

בסופו של דבר אני מצליחה לחזור למיטה ולישון, אבל לא שינה חלקה. אני עם עיניים פתוחות לגמרי כשהשעון המעורר של ליאם מצלצל ותוהה למספר שניות אם להעמיד פני ישנה או לקום אחריו. משום שאני עם הגב אליו, הוא לא שם לב בכלל לכך שאני ערה. הוא הולך ישר למקלחת, לא מסתכל בכלל לכיוון שלי וסוגר את הדלת אחריו.
אני עוברת לשכב על הגב, מהדקת את הפוך הכבד, שאיכשהו גורם לידיים שלי תמיד להיתפס, אל הגוף. קר לי.
המים בברז זורמים יותר מדי זמן. אני מנסה לשמוע את עצמת הזרם כדי לזהות אם ליאם מתקלח או סתם שוטף פנים ומחכה למים שיתחממו. אני שומעת את פאביו נוחר, איכשהו מסתובבת לכיוון שלו ואל "הצד" של ליאם במיטה ומפספסת את ליאם עצמו שיוצא בזריזות מהחדר. אני מרגישה את הפיפי לוחץ מחדש פתאום, נכנסת למקלחת שלו ומחליטה כבר לצאת מהחדר לאחר מכן.
ליאם במטבח, שעון על השיש ובוהה בנקודה לא ברורה בסלון. אני רואה שהוא הרתיח את המים בדיוק. המבט שלו קצת נבהל כשהוא רואה אותי, ותוך רגע העיניים הכחולות שלו בשלי.
הוא נראה מופתע. "למה את-"
אני לא נותנת לו להשלים את המשפט. די מובן שהוא בא לשאול למה אני ערה או אם הכל בסדר. אני יכולה לראות את המוח שלו כבר מחבר הכל לא נכון. הוא מעלה מעט את גומי הבוקסר שלו ומחזיר את המבט אלי. הוא לובש רק את הטי שירט שלו ואותו למרות הקור. איפה מכנסיי הטרנינג?
"מצאתי מכתב על הרצפה."
תוך שניות ליאם הופך למשוחרר. הוא מסתובב בטבעיות אל השיש ומתחיל להכין לעצמו לשתות. "אה, כן," הוא אומר באגביות, לא נרגש בכלל, אפשר אף לומר אדיש.
"מה קרה נזכרת בזה?"
הוא מוציא את החלב מהמקרר ומנער אותו עד שהוא הופך לקצף. "לא יודע." הוא ממש מתעסק בשכבה העליונה של הקפה.
אני מקווה שהוא לא יכעס כשפתחתי את המכתב וקראתי אותו. אני נשארת לעמוד. "הבנתי משם שבעצם 'המשימות' היו עוד קודם, לא רק כשיונתן גסס ואמר לה להמשיך הלאה."
"כן. יצא שאמר לה פעמיים: פעם כתב ופעם אמר." הוא אוסף את הספל שלו ומתיישב על אחד מהכיסאות.
אני מתקרבת אליו וגוררת לאחור את הכיסא. "אתה בסדר אחרי אתמול?"
הוא לוגם מהקפה ומנקה מיד עם שרוול החולצה את השפם הלבן שנוצר. "כן."
"למה לא לקחת את המחברת?" אני בסוף מתיישבת.
הוא עונה ברוך, "כי היא שלו."
"אבל הוא רוצה שהיא תהיה אצלך."
הוא מרים את המבט שלו אלי. זה מרגיש לי שהוא עושה את זה באיטיות, כמו סלואו מושיין. "רוצה?" הוא משתהה לרגע, קצה השפתיים שלו מתעקל לחיוך פצפון. "איזה מוזר זה לדבר על יונתן בזמן הווה פתאום."
"מה?" אני מבולבלת.
"תיכף חמש שנים, את קולטת? אני מפחד שאני שוכח אותו." הוא מדבר בשקט, בשלווה כזו שאני לא מצליחה להסביר ולוגם שוב מהספל. "המלחמה נראית לי יותר אמיתית ממנו כבר."
אני מבינה שהפה שלי מלא ברוק שהצטבר ובולעת אותו בקול. ליאם לא מתייחס לכך. "עד כדי כך?" אני לא שואלת אותו יותר מדי שאלות, נכון? זה מסוכן...
"כמו שמאיה אמרה. בעצם בדיוק מה שמאיה אמרה. זה מתעמעם, הזיכרון, ככל שעוד ועוד חוויות מצטברות. קטנצ'יק אמור להיות בן חודש וקצת ככה ביום הזיכרון, ואני לא משאיר אותך לבד איתו פה. סדר העדיפויות ישתנה, מין הסתם להיות אבא שלו זה עוד זיכרונות." היד השנייה שלו, שמתחת לשולחן, מגיעה עד לגוף שלי. הוא מכניס את כף היד שלו מתחת לחולצה שלי והאצבעות שלו נעצרות לי על הבטן. הוא בדיוק מרגיש את קטנצ'יק זז. "הוא קודם."
אני מוצאת את עצמי די לוחשת. "ומאיה תקועה?"
הרבה אוויר יוצא לליאם מהנחיריים עכשיו. "לא באמת." האצבעות שלו לוחצות לי בעדינות על עור הבטן. "היא מסתגרת מלהתאהב, אבל... היא תהרוג אותי שאני מספר לך כי אני באמת היחיד שיודע: בדירה שלה יונתן קיים רק בקופסה. בבית של ההורים שלה יש עוד תמונות תלויות וכאלה, אבל פה בתל אביב? לא. היא פותחת אותה כדי להיזכר. הוא גם מתחיל להיראות לה כמו דמיון."
אני לא יודעת מה קורה לי בדקות האלו או במילים הספציפיות האלו שלו. אני מרגישה בהתחלה את הדמעות מבצבצות ובסוף אני לא יכולה לשלוט בהן.
"מה קרה?" הוא מזנק מהכיסא מיד ופותח את הזרועות שלו כשמגיעה אלי.
אני מחבקת אותו ממש חזק. "זה עצוב." אני משתנקת. אני קולטת שלא צחצחתי שיניים ומעדיפה לא לדבר יותר מדי כי אני לא רוצה שליאם יתרחק ממני.
הוא מצליח להרים אותי ולוקח אותי חזרה אל חדר השינה. "אני אוהב אותך בהיריון. את הורמונלית, חרמנית והרבה יותר רגישה." הוא נעצר רגע לפני שאני על המיטה. "את רוצה לחזור לישון או ש... ?"
"אתה לא ממהר?" אני מנגבת את הדמעות בחולצה שלו. עכשיו יש עליה גם קצף חלב וגם את הדמעות שלי.
"זה לוקח בערך שלוש דקות." הוא מניח אותי על המיטה, מותח את הגב ומוריד את החולצה. הוא בסדר.

אני עומדת במרכז הסלון ונלחצת מחדש בכל פעם כשדלת הדירה נפתחת ונסגרת. אולי כדאי להשאיר אותה פתוחה וזהו?
כולם מתרוצצים סביבי ואני לא יכולה לעזור. הם לא רוצים שאעזור. הם רק רוצים שאכניס לארגזים את מה שלא שוקל הרבה וזהו. אני לא יודעת איך אפשר להיות מרוכזת בבלאגן הזה בכלל.
"תשאירו את העיצוב כמו שהוא." ליאם מתעקש ממש כשיוסף מרים כיסא אחד מהשניים שבמטבח וליאם מיד מניף את השני. "הבית הזה אותו דבר כמו פה רק יש חדר נוסף במסדרון."
"הבנו, הבנו." מירי שמה בארגז קטן עוד כמה כוסות זכוכית ומחכה עד שיצאו מהדלת. "עד מחר הדירה ריקה."
"את המיטה נעלה אחרונה. עופרי, תעברי לחדר. נתחיל להעלות את הספות." ליאם כבר 3/4 בחוץ.
מוזר לי להיפרד מהדירה הזאת. לא משנה כמה הדירה ששתי קומות מעל דומה, היא לא תהיה עם אותו דבר. על הספה ישבתי בפעם הראשונה כשבאתי לליאם אחרי הריצה/רכיבה שלנו, אני זוכרת טוב מאוד. יהיו גם הרבה דברים לא טובים שיישארו כאן. המרצפות האלו קיבלו הרבה דרמות, כשהגדולה מכולן קרתה באוגוסט כשליאם התמוטט במקלחת ושוב בסלון.
אני לא יכולה לשקוע בשחזורים כי ליאם חוזר, מנצל את העובדה שאבא בדיוק מגיע (ישר אחרי יום לימודים! ליאם בסוף אמר שזה בסדר שיבוא) ושניהם מרימים את הספה הראשונה. אני מורידה מהמסמר את מגרש החלומות שהיה הדבר הראשון שהבחנתי בו דירה כשבאתי לכאן ומניחה אותו בארגז. אני יודעת שאתלה אותו מאחורי המיטה שלנו עם חוטים, אטבי עץ קטנים ועוד כל מיני תמונות שלנו וגם של האולטראסאונד שלי.
***
יש על הרצפה בחדר העתידי של קטנצ'יק, שצמוד לחדר השינה שלנו, כמה ארגזים בודדים שייעלמו ככל שהימים יעברו. אני סוגרת את הדלת כשקול המקדחה שוב פולש לכל מקום בדירה החדשה. אני צריכה להתרגל להתחיל לקרוא לה בית.
ליאם קנה לחדר העבודה בסופו של דבר שולחן וארון חדש. הארון הרבה יותר יפה ויש בו גם יותר מקום. הוא משתלט על קיר שלם. השולחן, לעומתו, מאוד ממוקד. את שולחן האיפור שלי העלו כמו שהוא עם המנוף שהצטרף לקראת הצהריים. עכשיו אחרי צהריים מאוחרים וכבר חושך. גם הוא יהיה בממ"ד. ליאם לא הסכים להוסיף שום כורסה או מיטה או כל דבר שיגרום לי "לברוח". סיכמנו שבחדר של קטנצ'יק ספת הנקה שתיפתח למיטה וזהו. בחדר הזה לא תהיה מיטת תינוק על ההתחלה, כי קטנצ'יק מתוכנן לישון איתנו בחדר בהתחלה. זאת גם הסיבה ששולחן האיפור שלי לא פה וגם הסיבה שפאביו יעבור לישון בצד שלי ליד הכניסה למקלחת. התלוצצתי עם ליאם שאם קטנצ'יק הולך להיות בצד שלו הוא זה שיצטרך לקום.
"עופרי." ליאם בדיוק נוקש על הדלת. "בעיקרון רב התכולה של הדירה כבר פה. נשארו דברים קטנים מחר וזהו." הוא מחייך.
"אני תיכף ארד להתקלח ונראה לי לישון." אני מעבירה את האצבעות על הקיר הוורוד. כאן הבת של מקס ישנה. שאר הבית צבוע בצבע רגיל כמו הדירה שנעזוב מחר.
"אני מזמין פיצה, רוצה?"
מוזר לי שליאם לא מעמיד לי עובדה, אלא שואל. הוא נכנס פנימה אל החדר וסוגר את הדלת כשהמקדחה מתחילה לפעול מחדש.
"אבא שלי מסדר את השולחן החדש והארון," הוא מסביר. "מחר אני אסדר את מה שבשני הארגזים האלה שם. איזה מוזר שיש רק שניים לארון שלום."
"אתה לא ממש אוגר דברים," אני ממלמלת.
"זה בעיקר בגדי חורף אז את יודעת לבד שמספיק שלושה סווצ'רים לשורה שלמה." הוא פותח לגמרי את אחד הארגזים ומוציא סווצ'ר אפור. "אני חושב שגם אתקלח אחרי שהפיצה תגיע. אנחנו אוכלים פה, אגב."
"סבבה." אני מצביעה על הקירות. "רק את החדר הזה צריך לתקן. עוד לא חשבתי על צבע אבל."
"ניסע בימים הקרובים לקנות דברים גם לציורים שלך. אני אצבע את הקירות פה, זאת אחלה תרפיה." הוא מחייך ואוחז בדלת. "כאמור, אם תהיי רעבה, את יודעת לאן לבוא."
אני לא יודעת אם אני מרגישה ככה בגלל ההתרגשות או אולי לחץ. אני בולעת שוב את כדור ההרגעה הטבעי שלי אחרי המקלחת ונרדמת כשהשעה תשע. אני מתעוררת מסוחררת בבוקר בו אנחנו נפרדים מהדירה, מרגישה גרוע ממש בלילה הראשון בדירה החדשה ועד שאני מצליחה להירדם שם, אני מתעוררת עם כאבי ראש ונזלת.

לצייר עם עפרונות רישום על קיר זה לא הדבר הכי נוח כשהבטן שלי כבר די עם נוכחות. אני מעבירה לאט לאט, באופן די בטוח, את מה שהתאמנתי עליו בדפים אל הקיר. ליאם אמור לצבוע אותו השבוע, ואני מעדיפה לנסות בינתיים דברים טיפה מסובכים כמו הנמר שאני רוצה.
"את רוצה להישאר פה ואני אלך?" ליאם שואל כשהוא מגיע משיעור בלימודים ומוצא אותי באותה תנוחה וכמעט אותו מקום כמו כשעזב לפני שלוש שעות.
"לא." אני זונחת את העיפרון וקמה. אני מקנחת את האף שוב.
"יש לך נזלת צהובה, זה לא טוב." ליאם לוקח את חתיכות הטישו המקומט שצברתי בשקית סופר. "אולי תלכי לרופא?"
אני מקנחת את האף בפעם המי יודע כמה. שורף לי. "יעבור."
מזג האוויר הסגרירי לא גורם לי להרגיש יותר טוב. אם כבר יותר חנוקה. ליאם ואני מסתובבים בחנות כמעט שעתיים שלמות. אנחנו מחליטים שצבע החדר של קטנצ'יק יהיה שמנת כמו כל הבית ושאצייר רק על שני קירות בהם תהיה שידת ההחתלה ובעתיד המיטה. אני כן מעודדת מכך שלאט לאט אנחנו מתחילים להסכים על דברים. הלוואי שזה יהיה ככה גם עם השם שלו... איכשהו משהו במכתב כן גורם לי להתפשר שאולי זה אופציה לשם שני בלבד. לא באמת משתמשים בשם הזה, ואולי יום אחד קטנצ'יק יעשה עבודה, יחקור את השם ונספר לו על חבר של אבא. פתאום, דרך המכתב הזה, יונתן נראה לי חי יותר מתמיד. בחיים לא באמת ראיתי משהו שלו, מלבד הצצה של מספר שניות בחדר שהותיר אחריו כשהייתי שם עם ליאם ביום הזיכרון לפני כמעט שנתיים.
"אני רעב. אכלתי בתכלס רק חביתה בבוקר לפני שיצאתי וזהו." ליאם מכניס לתא המטען את השקיות עם הציוד. "מה בא לך לאכול?"
"לא משנה לי." אני מקנחת את האף ומחפשת את הפח שבמכונית. ליאם מביא לי אותו מהמושב האחורי.
אנחנו אוכלים בנאפיס ברובע בראשון לציון, וליאם מצביע על הפלאגין. "זוכרת? היינו פה ביום ההולדת של מאיה. תיכף תעבור שנה. הזמן טס, בחיי."
אני אוכלת המבורגר טלה והוא ממש טעים לי. לצערי, אני לא מצליחה לעכל אותו. אני מרגישה כל הדרך לדירה בחילה וכשאנחנו ממש בכניסה לשכונה, אני מבקשת מליאם לעצור בצד ומקיאה ליד אחד העצים. דלת האוטו במושב שלי פתוחה, וליאם רואה אותי אוחזת בגזע העץ ונושמת עמוק.
"את בטוחה שאת בסדר?" הוא לא יכול לצאת אלי מהסיבה שהוא חוסם כביש.
"אני חושבת שזה ויראלי. התקררתי." אני מציצה לעברו ובסוף חוזרת לאוטו. אני מעדיפה להיות בבית כבר. "אתה יודע איך זה, במשרד מישהו חולה, מקום סגור וכולם חולים."
הוא מהנהן, וכשאנחנו מגיעים הוא בודק שאני בסדר כשאני מתקלחת. אני שוכבת על הספה בסלון לידו כשהוא צופה בכדורסל והולכת אחריו לחדר בשלב מסוים. הוא נרדם מהר, בגלל הכדור. אני רועדת מקור ולא מצליחה. אני מרגישה חולשה לא ברורה. הרגשתי הקלה לכמה דקות רק במקלחת עם האדים וזהו. האף שלי סתום כולו.
אני הולכת לסלון כדי לא להעיר אותו עם סימפונית קינוח האף של עופרי, שוכבת על הצד מהסיבה הפשוטה שעל הגב זה בלתי אפשרי לנשום ומתפללת בכל איבר בגוף (בתקווה שאף אחד מהם לא עם חיידק) שזה רק ויראלי.

חולמים לצאת לאור? שיתוף פעולה בין mypen להוצאת ספרי ניב יכול להגשים לכם את החלום!

שלכת כותבת מהלב עקוב אחר שלכת
שמור סיפור
לסיפור זה 5 תגובות
שלח תגובה
אני מסכים ל תנאי השימוש
guest
פליז תעלי פרק לכבוד השבת
הגב
דווח
שלכת כותבת מהלב
שלכת כותבת מהלב
אשתדל עד מחר. אני בתקופת עומס
הגב
דווח
guest
מדהים ממכר ומרגש כרגיל❤️
הגב
דווח
טען עוד 9 תגובות
כותבי החודש בספרייה
שלכת כותבת מהלב
להילחם בשבילו- פרק 87
להילחם בשבילו- פרק 87
מאת: שלכת כותבת מהלב
עשיתי את זה! הצעתי לך לצאת, איתי.
עשיתי את זה! הצעתי לך לצאת, איתי.
מאת: שלכת כותבת מהלב
להילחם בשביל הסיפור
להילחם בשביל הסיפור
מאת: שלכת כותבת מהלב
להילחם בשבילו- פרק 88
להילחם בשבילו- פרק 88
מאת: שלכת כותבת מהלב
מרתק
בוא פשוט נשכב עכשיו
בוא פשוט נשכב עכשיו
מאת: Elinor Shema
אהבה של חורף
אהבה של חורף
מאת: אפריל גל גילרוביץ'
אני מכורה
אני מכורה
מאת: Shira Mualem
שרמוטות שכמונו
שרמוטות שכמונו
מאת: Eltchin's Emotions
סיפורים אחרונים
"יד ביד"-אור.
"יד ביד"-אור.
מאת: אור קשתי
פרק שלישי
פרק שלישי
מאת: Reut Neem
הראפר המיסטורי פרק 31
הראפר המיסטורי פרק 31
מאת: D.R דוד
הברווזון המכוער לא-5
הברווזון המכוער לא-5
מאת: אביטל סיאני
המדורגים ביותר
הדרך הבייתה
הדרך הבייתה
מאת: אפריל גל גילרוביץ'
המקום המושלם בעינייו
המקום המושלם בעינייו
מאת: שבורת כנף
כשאלוהים לא מחזיר לך שיחות, ואז שוכב איתך
כשאלוהים לא מחזיר לך שיחות, ואז שוכב איתך
מאת: Nizan Zarotski
אהובה שלי אני מצטער
אהובה שלי אני מצטער
מאת: Nicole Denisov