כתוב כתוב
הירשם
down
התחבר
down
menu
Mypen home בית

המקום שלך לכתוב

magazine המגזין
library הספרייה
drawer המגירה
סיפורים קצריםסיפורים אמיתייםסיפורים בהמשכיםספרים
תגיות
כל התגיות
1

סיפור אישי

פרק אחד עשר: מייקל רוזינוב ולוס אנג'לס

מאוד רציתי לחוות את ניו יורק. טיילתי מסביבה אחרי שהייתי עם מייק וסיממנו את הראיון. ראיתי את פסל החירות, חנות דונאטסים מרהיבה, ועוד מקומות בניו יורק. טיול של שעה. מארבע בבוקר. אבל המקום שהכי עורר בי רגש, היה מועדון. מועדון לזוגות אוהבים. רוקדים, שרים, ואוכלים כמובן. כשהביאו כוסות לשתות, ראיתי מישהי שמאוד דומה לי. היא הייתה עם עוד מישהו שהיה ודמה לפיליפ, בעלי לשעבר. הם התנשקו נשיקה ארוכה מאוד. היא נשענה על הקיר, והוא עטף אותה. "לי אין אהבה." חשבתי לעצמי. המשכתי להסתכל על אותו הזוג שהמשיך לאהוב, וכמעט נמסתי. "אני מאוד עייפה, אני חוזרת למלון." אמרה ליבת. "גם אני." אמרה אלגרה. "גם אני." רלי הצטרפה אל השתיים. "אני אבוא עוד רבע שעה." עניתי. הן הלכו. הסתכלתי על רלי ואלגרה. הן אוהבות, לפחות. נכנסתי למועדון הזה. הייתי חייבת. התקרבתי יתר ויותר לזוג. "פיליפ, אני אוהבת אותך..." אמרה בת הזוג. עוד שנייה התעלפתי מול כולם.

רק נפרדתי מפיליפ, וכבר הוא מצא אהבה? "את האור שלי יותר מכל אחת אחרת..." אמר פיליפ. באמת, שהתחלתי לבכות. אני הייתי פחות מוארת, כשהייתי עם פיליפ. פיליפ פחות אהב אותי. המשפט הזה עורר בי רגש סוער מאוד. התחלתי לבכות אל תוך כוס ריקה שראיתי, יושבת על הבר מוזנחת. הכוס אפילו לא הייתה חצי מלאה... הסתכלתי כל פעם לזוג האוהב, ובכל נשיקה אחת שלהם, ירדו לי אלפי דמעות. "אני מביא לנו עוד משקה קטן..." אמר פיליפ. אמר לבת זוגו. הוא הלך לבר. הוא התקרב אליי.
זה באמת היה פיליפ. באמת-באמת הוא...
"שתי כוסות של יין אדום, בבקשה." אמר. הוא זרק מבט אליי, וחטף התקף לב.

"זאת אני." עניתי. "יש לי צרכים, אני הולך לעשות אותם, ואני חוזר אלייך." אמר לבת זוגו. הלכתי אחריו. "למה את פה?" שאל, כשהיינו בפתח שרותי הבנים. "לא עניינך. הרי אתה לא רוצה לדעת. לא אכפת לך אפילו. לך, לך לבת הזוג שלך." "מה את רוצה? אני רוצה להמשיך את החיים שלי." "תמשיך, לא אמרתי לך לא להמשיך." נזפתי. "תשאיר מאחורייך אישה ושתי ילדות אומנם, אבל תמשיך." נזפתי. "תעשי לי טובה..."
"תעשה לי אתה טובה." נזפתי. "אתה בחור דביל שאין לו מושג מהחיים שלו! לך, לך ותעזוב את כל מה שבנית ולהיות עם המפגרת שמצאת! בכלל לא אכפת לי ממנה, אכפת לי מהמשפחה שלי ומהחיים שלי! ואם אתה כזה רוצה, אני פה כדי לא להיות בעלת רייטינג! הייתי בראיון בשידור ישיר עם מייק מייקוב ועצרתי פה! שלום ולך ממני! אתה חסר תועלת!" יצאתי בוכה למלון.

יום למחרת, סיפרתי לכולם מה שהיה. אבל זה לא הכי עניין אותי. וגם לא אותם. "בואו נראה אם העלו איזו כתבה על הראיון." אמרה ליבת, וכתבה באינטרנט: "מייק מייקוב." ובאמת, ראינו תוצאה: "מייק מייקוב בראיון בשידור ישיר." נכנסנו לתוצאה וזה מה שראינו:


ראיון בלעדי וחדיש עם מייק מייקוב. צפו כאן כשראיין את מישל, ליבת, אלגרה ורלי, אלה שכולם מכירים.

נכנסנו לתגובות שהיו אחרי הסרטון ששמו באותה תוצאה, ואלה היו התגובות:

'איזה שטויות, איזה בושה שהן אומרות דבר כזה טיפשי! איזה רייטינג ואיזה בלה-בלה-בלה!'
'רק אנשים טיפשים מאמינים שהחבורה הזאת נסעה עד לניו יורק כדי לעשות את הראיון הדבילי הזה!'
'דיי, תפסיקו לעשות מכל דבר עניין כמו תינוקות!'
'חשות את עצמן! כשהן יחזרו לאוסטריה, נמשיך להצטלם איתן ולשאול אותן שאלות!'

באותו הרגע כבר לא ידעתי מה לעשות...
אם אחנו נמשיך ללוס אנג'לס רוב הסיכויים שזה יהיה חסר טעם..." אמרה אימי ואלגרה הצדיקה אותה. "זה כמעט נכון, כי אין מה להתייאש." אמרתי. "ולהתייאש זה קל."

יצאנו לשדה התעופה ללוס אנג'לס. ומי היה בשדה התעופה? החברה של פיליפ. היא חיבקה אישה שיצאה מהמטוס מרוסיה. האישה נראתה כמו שחקנית מפורסמת. השתיים עלו במדרגות לעבר תחנת 'נוסעי ההלוך ברוכה הבאה'. ומה קרה? החברה של פיליפ הראתה לאישה את הטבעת שהייתה על ידה. הטבעת לא הייתה במועדון בניו יורק.
הוא הציע לה נישואין. אני לא מאמינה. אני פשוט לא מאמינה. אני התחלתי לבכות.
ואז, פיליפ הגיע. אני עוד יותר בכיתי. הבכי שלי נשמע עד השלושה. האישה החדשה של פיליפ הסתכלה. גם האישה הלא מוכרת. והכי גרוע, פיליפ הסתכל עליי. המבט שלו הייתה חצי עצוב וחצי מרוצה, בכמעט. בכל מקרה, הוא פתח דף לדש. אני נשארתי עם אותו דף. רק בלעדיו. וזה טוב. "שילך, מה אכפת לך?" אמרה רלי כשישבתי לידה במטוס. "יש לך אותנו."
נרגעתי. רלי תמיד מעודדת.

ואז, אחרי הטיסה, נסענו למייקל. מייקל בן 56, עיתונאי ומדען. בגיל 18 התעניין בפסיכולוגיה, ובגיל 22 עבר למדע. חצי שנה לאחר מכן וויתר על התואר הראשון בפסיכולוגיה כי היה נמאס לו מפסיכולוגיה, והתעסק יותר בעיתונאות. הוא היה הרבה ברדיו. הוא די מפורסם. הוא מתעסק במדע בזמנו הפנוי. הוא המציא משחת שיניים מיוחדת. ההמצאה הלכה והתגברה. כך נתנו לו פרס נובל במדע. ואז, בגלל שבעיתון כתב סיפורים נפלאים וכתבות מרתקות, נתנו לו ארבעה פרסי נובל לספרות.

כשנכנסנו לבית, הוא פתח את הדלת. שני כלביו קפצו על כולנו בחיבוקים. "אל תתייחסו למאמי ורופי. הם אוהבים לחבק וללקק." "לא, אנחנו אוהבים כלבים." אמר תומס וליטף את שני הכלבים. "מה אתם אומרים? רוב האנשים שונאים את שני הכלבלבים הללו." צחק מייקל. "אני אביא לכם לשתות, ותספרו לי מה קרה." סיפרנו על חיינו, המעריצים, הראיון עם מייק, ועוד.

"מייק הוא מאוד נחמד. הוא חבר שלי. הוא לא עש את זה מכוונתו. אני בטוח. הוא רצה לעזור לכם. בואו נחשוב כיצד נוכל לעזור לכם." אמר מייקל. לפתע, הרגשנו את הלשונות של הכלבלבים נוגעים בנו. "כלבלבים." אמרה אלגרה. "זה יכול להיות הנושא. "כלבלבים יכולים לעזור לכם?" שאל מייקל.
"לא ממש התקרבנו לכלבים בתקופה האחרונה." אמרה ליבת. "כן, היו לנו עניינים משפחתיים." אמרה אימי והסתכלה לשמיים בעצב, נזכרתי באבי ובאנסטסיה, זכרונם לברכה. "אז אם אתם אוהבים את הכלבים שלי, ואם אתם חושבים שתוכלו להתקרב לכלבים, מצוין." אמר מייקל. "אני רוצה שכל אחד מכם יכתוב משפט על כלב."

וכך היה. כל אחד חשב על משו שנוגע בכלב. כל אחד גם הקריא את המשפט שלו.
אלגרה כתבה: "ליטופים וליקוקים תקבלו רק מהכלבים האמיתיים."
רלי כתבה: "מעולם לא היה לי כלב. תמיד רציתי שיהיה לי. אבל כשראיתי תמונות של כלבים, נשבעתי בחמידותם."
אימי כתבה: "אהבה של כלב זה מילה של כלב."
תומס כתב: "הכלב הישר ישר יותר מאד ישר."
ליבת אמרה: "חיבוק, נישוק, כלב."
אני כתבתי: "כלב זה יותר ממה שצפוי."

"מצוין." אמר מייקל. "ועכשיו אני רוצה שנחבר הכל לשיר.
ובאמת, חיברנו את כל המשפטים, וזה השיר שיצא:

אהבה של כלב זה מילה של כלב,
וכל זה יותר ממה שצפוי.
חיבוקים, נישוקים, לילוקים, לטיפות,
הכל מכלבים.
תמונות של כלבים מתערבבות עם כלבים אמיתיים,
הרצון לכלב,
כה עז.

לאחר מכן, נסענו כלנו לתחנת הרדיו להשמיע את השיר הזה. בסוף השיר, מייקל הכריז: "זהו שיר שליבת, מישל, תומס, אלגרה, רלי ורייצ'ל כתבו לבד. הכלבים נותנים להן חוזקה, מגל המעריצים."

תוך שנייה, ראינו מהפך. כל האנשים שהיו בסביבתנו החלו לרדוף אחרינו. שלטים, הפגנות, צעקות, ואפילו מכות וקללות גסות למדי.

מה קרה עד אז? המשך יבוא.

חולמים לצאת לאור? שיתוף פעולה בין mypen להוצאת ספרי ניב יכול להגשים לכם את החלום!

ליבי ברגר עקוב אחר ליבי
שמור סיפור
לסיפור זה תגובה אחת
שלח תגובה
אני מסכים ל תנאי השימוש
אפריל גל גילרוביץ'
אפריל גל גילרוביץ'
פרק מרתק! ואני לא מאמינה שלפיליפ יש כבר בת זוג! מה נסגר איתו? מסכנה מישל!
הגב
דווח
ליבי ברגר
ליבי ברגר
לגמרי :)
הגב
דווח
1 אהבתי
כותבי החודש בספרייה
ליבי ברגר
סיפור אישי
סיפור אישי
מאת: ליבי ברגר
ילדה שמחה
ילדה שמחה
מאת: ליבי ברגר
החדר המסתורי
החדר המסתורי
מאת: ליבי ברגר
סיפור אישי
סיפור אישי
מאת: ליבי ברגר
מתח
אנחנו לא זוג
אנחנו לא זוג
מאת: שקד מיכאל
כועסת
כועסת
מאת: Shirel Ben-Or
הסיפור שלי.
הסיפור שלי.
מאת: •Our scratches | השריטות שלנו•
ההספד שלא היה
ההספד שלא היה
מאת: Nizan Zarotski
מרתק
בוא פשוט נשכב עכשיו
בוא פשוט נשכב עכשיו
מאת: Elinor Shema
אהבה של חורף
אהבה של חורף
מאת: אפריל גל גילרוביץ'
אני מכורה
אני מכורה
מאת: Shira Mualem
שרמוטות שכמונו
שרמוטות שכמונו
מאת: Eltchin's Emotions
מומלצים מהמגזין
GAME OVER עבורה?
GAME OVER עבורה?
מאת: שבורת כנף
על המוכר והזר
על המוכר והזר
מאת: שבורת כנף
מבוא לתורת הגבר פרק 1
מבוא לתורת הגבר פרק 1
מאת: Avrahami Amitay
גם ככה אין לי חבר
גם ככה אין לי חבר
מאת: דנה לוי