כתוב כתוב
הירשם
down
התחבר
down
menu
Mypen home בית

המקום שלך לכתוב

magazine המגזין
library הספרייה
drawer המגירה
סיפורים קצריםסיפורים אמיתייםסיפורים בהמשכיםספרים
תגיות
כל התגיות
1 1 1

להילחם בשבילו- פרק 84

"אני לא אפגע בך או בקטנצ'יק. הבטחתי לכם, נכון?"

תוכן עניינים 1. להילחם בשבילו- פרק 12. להילחם בשבילו- פרק 23. להילחם בשבילו- פרק 34. להילחם בשבילו- פרק 45. להילחם בשבילו- פרק 56. להילחם בשבילו- פרק 67. להילחם בשבילו- פרק 78. להילחם בשבילו- פרק 89. להילחם בשבילו- פרק 910. להילחם בשבילו- פרק 1011. להילחם בשבילו- פרק 1112. להילחם בשבילו- פרק 1213. להילחם בשבילו- פרק 1314. להילחם בשבילו- פרק 1415. להילחם בשבילו- פרק 1516. להילחם בשבילו- פרק 1617. להילחם בשבילו- פרק 1718. להילחם בשבילו- פרק 1819. להילחם בשבילו- פרק 1920. להילחם בשבילו- פרק 2021. להילחם בשבילו- פרק 2122. להילחם בשבילו- פרק 2223. להילחם בשבילו- פרק 2324. להילחם בשבילו- פרק 2425. להילחם בשבילו- פרק 25 26. להילחם בשבילו- פרק 2627. להילחם בשבילו- פרק 2728. להילחם בשבילו- פרק 2829. להילחם בשבילו- פרק 2930. להילחם בשבילו- פרק 3031. להילחם בשבילו- פרק 3132. להילחם בשבילו- פרק 3233. להילחם בשבילו- פרק 3334. להילחם בשבילו- פרק 3435. להילחם בשבילו- פרק 3536. להילחם בשבילו- פרק 3637. להילחם בשבילו- פרק 3738. להילחם בשבילו- פרק 3839. להילחם בשבילו- פרק 3940. להילחם בשבילו- פרק 4041. להילחם בשבילו- פרק 4142. להילחם בשבילו- פרק 4243. להילחם בשבילו- פרק 4344. להילחם בשבילו- פרק 44 45. להילחם בשבילו- פרק 4546. להילחם בשבילו- פרק 4647. להילחם בשבילו- פרק 4748. להילחם בשבילו- פרק 4849. להילחם בשבילו- פרק 4950. להילחם בשבילו- פרק 5051. להילחם בשבילו- פרק 5152. להילחם בשבילו- פרק 5253. להילחם בשבילו- פרק 5354. להילחם בשבילו- פרק 5455. להילחם בשבילו- פרק 5556. להילחם בשבילו- פרק 5657. להילחם בשבילו- פרק 5758. להילחם בשבילו- פרק 5859. להילחם בשבילו- פרק 5960. להילחם בשבילו- פרק 6061. להילחם בשבילו- פרק 6162. להילחם בשבילו- פרק 6263. להילחם בשבילו- פרק 6364. להילחם בשבילו- פרק 6465. להילחם בשבילו- פרק 6566. להילחם בשבילו- פרק 6667. להילחם בשבילו- פרק 6768. להילחם בשבילו- פרק 6869. להילחם בשבילו- פרק 6970. להילחם בשבילו- פרק 7071. להילחם בשבילו- פרק 7172. להילחם בשבילו- פרק 7273. להילחם בשבילו- פרק 7374. להילחם בשבילו- פרק 7475. להילחם בשבילו- פרק 7576. להילחם בשבילו- פרק 7677. להילחם בשבילו- פרק 7778. להילחם בשבילו- פרק 7879. להילחם בשבילו- פרק 7980. להילחם בשבילו- פרק 8081. להילחם בשבילו- פרק 8182. להילחם בשבילו- פרק 8283. להילחם בשבילו- פרק 8384. להילחם בשבילו- פרק 8485. להילחם בשבילו- פרק 8586. להילחם בשבילו- פרק 8687. להילחם בשבילו- פרק 8788. להילחם בשבילו- פרק 8889. להילחם בשבילו- פרק 8990. להילחם בשבילו- פרק 9091. להילחם בשבילו- פרק 9192. להילחם בשבילו- פרק 9293. להילחם בשבילו- פרק 9394. להילחם בשבילו- פרק 9495. להילחם בשבילו- פרק 9596. להילחם בשבילו- פרק 9697. להילחם בשבילו- פרק 9798. להילחם בשבילו- פרק 9899. להילחם בשבילו- פרק 99100. להילחם בשבילו- פרק 100101. להילחם בשבילו- פרק 101102. להילחם בשבילו- פרק 102103. להילחם בשבילו- פרק 103104. להילחם בשבילו- פרק 104105. להילחם בשבילו- פרק 105106. להילחם בשבילו- פרק 106107. להילחם בשבילו- פרק 107108. להילחם בשבילו- פרק 108109. להילחם בשבילו- פרק 109

פרק 84: בנסיבות טובות, לבינתיים

כפיר עוצר ממש בכניסה למלון, צעד וחצי מדלת חומה ומסתובבת. אני מעירה את ליאם על ידי מכה קלה בכתף וזה מספיק.
"אתה לוקח את האוטו?" אני שואלת את כפיר כשליאם יוצא מהאוטו לכיוון תא המטען.
"אני בא לאסוף אתכם כשהשבת חתן שלכם תסתיים, אל דאגה." הוא מחייך אלי דרך המראה ומפריח גם נשיקה. "תעשו חיים ותחגגו טוב. את יודעת, אומרים תמיד אחרי חתונה 'ניפגש בברית' או משהו בסגנון. אצלכם זה קרוב מתמיד."
אני מהנהנת, מחייכת חיוך קטן ויוצאת בעקבות ליאם אל המדרכה. הוא בדיוק סוגר את תא המטען, שולח יד ארוכה אל כפיר, נותן לו חצי כיף חצי לחיצת יד ואומר לו שהוא יכול לנסוע.
"אולי תרים אותי כשניכנס לחדר?" אני רוצה שלפחות משהו אחד מהחלום הזה שלי יתגשם.
"אני עייף. מצטער." הוא מרשה לעצמו לפהק פיהוק ענקי שכמעט בולע אותי ואת קטנצ'יק כדי להמחיש? "אני אקח לך את התיק, עזבי." הוא כבר מעמיד עובדה ואוסף את התיק שלי על הכתף השנייה שלו. אני כמעט שואלת אותו אם הוא לא עייף גם לזה, אבל מבליגה.
כשאנחנו מגיעים לדלפק, איחולי מזל טוב עפים עלינו מכל העובדים כאן. גם מספר אנשים מבוגרים מוחאים לנו כפיים כשמבינים שאנחנו חתן וכלה טריים. ליאם אוסף בשם שנינו את הכרטיס המגנטי לחדר, ואני הולכת אחריו למעלית.
"זאת סוויטה אמיתית?" אני שואלת ובדימיון שלי כבר רואה סלון גדול, דלתות, מרפסת...
ליאם מכווץ את השפתיים שלו בסוג של הבעת 'לא יודע' ומתחיל לסדר את השיער שלו, שנהרס במהלך היום כמו שכבר אמרתי, עד שהמעלית נעצרת בקומה האחרונה.
אני מרשה לעצמי לדמיין את החדר עד שמגיע תורי להיכנס פנימה בעקבות ליאם ו... זה לא באמת סוויטה. זה בסך הכל חדר מרווח מאוד מאוד וענקי. אין פה מרפסת, אלא חלונות ענקיים שממש משקיפים על הים של אשדוד ובשלב זה על השקיעה שמתחילה. יש שתי ספות במרחק מסוים מהמיטה עם טלוויזיה ממול וכאמור מיטה זוגית רחבת ידיים ועמוסת כריות. הצבעים של החדר הוא סגול ולבן. נחמד.
ליאם מציץ במקלחת ושורק. "פשיי איזה יפה הקרמיקה פה."
אני הולכת אליו, פותחת את הדלת יותר ורואה אמבטיה מאוד מאוד ארוכה בצבע לבן וסביבה וילונות בגוון סגול לילך. יש הרבה סבונים על השיש בסמוך לכיור, ואני מרשה לעצמי להסניף את הניחוח שלהם. ליאם לפתע עובר דרכי בלי חולצה, ממשיך להתפשט עד שהוא עירום לגמרי ונכנס פנימה. "מקלחת ולישון עד ארוחת הערב. אני באמת גמור." הוא פותח את ברז המים ומתחיל לנקות את הפנים שלו. "הייתי אומר לך להצטרף, אבל אני באמת עושה את זה זריז ויוצא."
אני מהנהנת, סוגרת את הדלת, משאירה אותו בפנים ומתחילה לפרק את התיק שלי. לא הבאתי איתי יותר מדי: את השמלה שאני לובשת אלבש שוב לארוחת הערב, בגד ים, ג'ינס וחולצה ארוכה דקה. שירי אמרה שהיא מביאה לי שמלה נוספת למחר לבית הכנסת שנמצא כאן בעצם וזהו בעיקרון.
אני מביטה בעצמי במראה ותוהה אם להוריד את האיפור עכשיו במקלחת או לשמור אותו לארוחת הערב המשותפת עם המשפחות. הבאתי איתי איפור בסיסי שהוא בעצם פלטת צלליות, מייקאפ, מסקרה וסומק. את התסרוקת אשמור גם למחר זה בטוח. אולי כבר אמרתי את זה. יש מצב שבאמת ההיריון גורם לי להיות מבולבלת. אני נאנחת, מתיישבת על אחת הספות, חולצת נעליים ומחכה שליאם יצא ואכנס להתקלח אחריו.

"לא, לא! יש לי סיפור הרבה יותר טוב!" יוסף מסתכל על ליאם כאילו מבקש סוג של אישור לפני שמתחיל בעוד סיפור מביך על העבר שלו. אמא כמובן סיפרה למשפחה של ליאם בקולי קולות על החבר לשעבר לשעבר שהיה לי עם האופנוע והפיצה. איזו ארוחת ערב מוזרה.
ליאם קובר את הראש שלו בין שתי ידיו. "אבא, תחסכו את זה מהמשפחה של עופרי. די."
"זה באמת משעשע. אני חושב שגם יעל לא שמעה את זה." יוסף מתעקש.
אני לוקחת חתיכה מהנקניקייה שבארוחת הילדים של נועה ולוחשת לה, "אם הייתי יודעת שככה תראה הארוחה הראשונה של המשפחות שלנו ביחד, אולי היה עדיף שהן לא היו נפגשות בכלל."
ענבר שומעת את זה, קורצת אלי ולוחשת חזרה, "לא עשינו את זה מאז שהכרזתם שאתם מצפים לבן. זה דווקא נחמד."
"אז מה הסיפור?" יעל מחליפה מבט כל פעם מהעגלה, בה שליו נרדם, אל השולחן הארוך שלנו.
"כשליאם היה בתיכון היה לו חבר בשם... ברח לי. ליאם, איך קראו לו?" יוסף מנצל את ההפוגה הקלה ולוגם מהגביע שלו. אני חושבת שהוא שותה יין אמיתי. אף אחד לא צריך לנהוג הלילה, וכולם בעצם חוגגים את החתונה של ליאם ושלי, שלאט לאט מתעכלת אצלי. היא בטוח מתעכלת יותר מהר מהאוכל. אני לא מבינה איך הוא טעים לכולם. אני לקחתי פסטה עם קציצות וזהו.
"קראו לה יעל גם." ליאם כולו אדום. "אבא, אתה באמת עושה מזה יותר מדי."
"אתה ברחת איתה לכנרת ולא הבנו לאן נעלמת!" אולי יוסף נשמע משועשע עכשיו, הם בטוח לא היו בעבר.
"מי זאת יעל?" אני כמובן משחקת אותה קנאית.
"אף אחת," ליאם ממלמל.
"נו!" הפעם אני מתעקשת.
מירי מחלצת את הבן שלה לפני שייחנק ומוזגת לו עוד מים. "הייתה ידידה שהוא היה מאוהב בה ולא הסתכלה עליו בקטע כזה אף פעם. היא לא אהבה אותו וגם הפסיקה לדבר איתו כשהתגייסה."
"אולי לא נעכיר את האווירה בסיפורי עבר?" ליאם מעקם את השפה ומחבק את משענת הכיסא שלי.
"מעכיר? זה מצחיק." יאיר כולו מחויך. "אני זוכר איך אבא קם באמצע הלילה לחפש אותך וכשהבין שאתה בכנרת... ווא ווא."
אני שמחה שהמשפחות שלנו מסתדרות והאווירה כן זורמת ולא תקועה או מביכה. אני לא מצליחה להוריד את החיוך מהפנים וזה משהו ששכחתי מהקיום שלו. כשליאם סוף סוף עוזב את הצלחת שלו, אני נשענת לו על הכתף. הוא חייב להרוס את הרגע והולך להביא קינוחים, ולי בא כבר לחזור לחדר ולעשות איתו אהבה.

"זה יהיה קיטשי אם אגיד לך בוקר טוב, אשתי?" ליאם שואל ישר כשהמבט שלנו נפגש ואני ערה בקושי שנייה. היד שלו נוגעת לי בפנים, ואני מרגישה שוב על העור את המתכת הקרה של הטבעת שלו.
אני מתמתחת קלות. "אני לא יודעת מה אני צריכה לעשות בשבת חתן, אתה יודע?" אני מסתכלת על השעון שבכף היד שלו. "זה מבאס לקום מוקדם בגלל זה."
"שטויות." הוא כבר קם. "פשוט יזרקו עלי סוכריות כנראה כשאקרא באופן מאודדדדד גרוע את הפרשה שלי." כשהוא חובש כיפה, אני מרגישה גירוי שכבה אתמול בלילה. שכבנו הרבה עד שאני הייתי זו שהתעייפה. הבטחתי לו שננסה הלילה את התנוחות החדשות שהוא כל כך רוצה. העיניים שלו ברקו כשהוא דיבר על זה.
אני נשארת לשכב במיטה עוד כמה דקות, צופה בליאם מכפתר את החולצה שלו ולובש מכנסיים בצבע קרם. השמלה ששירי הביאה לי תלויה על הקולב שליד הדלת. לא מדדתי אותה אפילו. אני מעבירה יד על הבטן שלי כשקטנצ'יק מתחיל לזוז ומקווה שהיא תעלה עלי.
***
אני הולכת אחרי נועה ואמא במסדרון כמה קומות מתחתינו עד שאמא נעצרת מול אחת הדלתות. "סך הכל קיבלנו חדר חמוד." היא נכנסת ראשונה פנימה וחושפת סלון מרוהט עם ספה מבולגנת, עליה ככל הנראה נועה ישנה. יש דלת נוספת בה אני רואה בחצי עין מיטה זוגית.
"יאללה מהר." אני מפצירה בנועה ללבוש את בגד הים שלה כבר. אני עם שלי, ואני מרגישה מבוכה כי הבטן שלי כן בולטת כבר. לקחתי טי שירט לבנה של ליאם למצב ביטחון ויש מצב גדול שאשתמש בה.
כמה דקות אחר כך ליאם דופק בדלת ונכנס פנימה כשאמא בדיוק קולעת לנועה צמה בשיער. הוא לבוש במכנסי בגד הים שלו ונשאר בחולצה המכופתרת, מה שגורם לי לצחוק בקול.
"חשבתי שאתה שונא בריכה," אני אומרת לו כשאנחנו עם נועה במעלית.
הוא מוציא את כרטיס המגבות מהכיס שלו. "אני אצפה בכן."
נועה צובטת לו את המותן. "לא, אתה תבוא גם. עופרי בטח תשב על המדרגות בכניסה ולא באמת תעשה משהו."
"הוא מקרה אבוד, עזבי." אני מושיטה לעובדת המלון את כרטיס המגבת של נועה.
אנחנו יוצאים אל הבריכה ומגלים בה רק אישה מבוגרת אחת. אין פלא, נובמבר. מצד שני, לא כזה קר כמו שחשבתי שיהיה. אני מניחה את המגבות על כמה כיסאות צמודים ואומרת לנועה את מה שאמא כבר אמרה לה: אל תשתוללי.
אני כבר עושה את הדרך אל המדרגות כשליאם לפתע מזנק אל הבריכה בקפיצת ראש מרשימה. "הייתי ציני, נשמה שלי." הוא מעביר יד בשיער שלו כך שהוא מסודר לאחור מהמים. "נראה לך שאני אצפה בכן אם באתי עם בגד ים?"
"אני נכנסת עם הטי שירט שלך שפילחתי," אני מודיעה לו, כאילו הוא לא שם לב.
"יש לך מזל שיש לי בשפע." הוא מחייך אלי ותופס את נועה שקופצת למים גם. המציל שורק שנירגע ושאני לא אעז לקפוץ.
"אל תדאג." אני מעבירה יד על הבטן כך שהבליטה בולטת ונכנסת אל המים דרך המדרגות.
ליאם ונועה עושים תחרויות שחייה ואני לא יודעת אם ליאם מוותר לה או שאחותי שחיינית לא רעה. אני מבינה שזה ככל הנראה הבילוי פיצוי שאמא דיברה עליו. כדי להיות קרובה אליהם, אני עוברת לשבת בקצה השני של הבריכה, איפה שהמים העמוקים. אין לי ספק, על סמך הדקות האלו כאן, שליאם יהיה אבא טוב. הוא עצמו קולט את זה שעברתי מקום אחרי כמה בריכות ועומד לידי על מדרגה כך שהראש שלו מורם אלי (זה בדרך כלל הפוך).
"רוצה להיכנס?" הוא מרים את החולצה ספוגת המים שלו/שלי בלי רשות ונותן לי נשיקה בבטן. "מה שלום קטנצ'יק?"
"נראה לי שבסדר." אני מפהקת. "אני לא אוהבת לקום מוקדם בשבת."
"נישן מחר." הוא מוריד חזרה את החולצה ומחבק לי את המותניים.
"מה אתה עושה?" יש לי הרגשה לא טובה.
הוא לא עונה, אלא מצליח להרים אותי בקלילות והנה אני במים. "מזל שפירקתי את התסרוקת." אני מרשה לעצמי לצלול ולצאת.
"היא הייתה לך מאוד יפה." נועה שעונה על הסולם.
"היית בארוחת בוקר?" אני פתאום שמה לב שלא ראיתי אותה שם. למען האמת, הייתי בחדר האוכל עם עיניים די עצומות.
"היינו לפנייך כי אמא רצתה להתאפר." נועה משלבת ידיים. "עכשיו אני רעבה."
ליאם מציץ בשעון היד שלו. "אפשר ללכת לאכול צהריים."
"כשאנחנו לבושים בבגדי ים?" אני מגחכת.
אני קולטת את אמא מרחוק מתקדמת לעברנו. כשהיא ממש ליד איפה שאנחנו, היא אומרת את מה שנועה רוצה לשמוע, "האחיות של ליאם מחכות לנו בחדר האוכל. השאר כבר אכלו לפני חצי שעה."
"אפשר יהיה לחזור אחר כך?" נועה מטפסת בזריזות החוצה.
"אנחנו עוזבים בשש." אמא מסתכלת עלי במקום עליה. "אתם נשארים עוד?"
"לא." ליאם מתחיל לשחות אל הסולם, ואני אחריו. "אם את מתכוונת במלון, אנחנו נשארים עד מחר בבוקר."
"זה מובן." אמא מחייכת אליו ומושיטה לי מגבת מהכיסא. "ייקח לך זמן להתלבש עם הטי שירט הזו. גם לא יפה להיכנס ככה לחדר אוכל."
"היא כלה. יוותרו לה." ליאם עוטף אותי במגבת הנוספת היבשה ומרכיב את משקפי השמש שלו. הוא כזה חתיך שבמקום חדר האוכל הייתי בשמחה הולכת איתו לחדר אחר.

אני מזיזה את הטבעת של טיפאני על האצבע בעצבנות תוך כדי שליאם עוזר ליעל להכניס לתא המטען את העגלה של שליו. אמא, אבא ונועה עושים צ'ק אאוט בדיוק והבנתי שהם נוסעים מכאן לקניון הזהב בראשון לציון כי נועה צריכה בגדים לחורף. אני מסתכלת עליהם דרך הכתף שוב וסוג של עומדת על קצות האצבעות ויורדת מהמתח. ליאם ואני ניקח מונית מכאן אל הטיילת של אשדוד ונשב שם לארוחת ערב. לא ממש אכלתי בצהריים, ועכשיו, כשכל השבת חתן וחתונה בהפתעה או מה שזה לא יהיה מאחורינו, אני מרגישה הקלה ורעב בהתאם.
"למה באת עם ג'ינס?" ליאם שואל תוך כדי שהוא מנופף לשלום כשהאוטו של יאיר ויעל נעלם. יוסף, מירי, שירי וענבר נסעו כמה דקות קודם לכן. "חשבתי שהם כבר לוחצים לך."
"זה עוד בסדר." אני נוגעת בקצה שלו ומדגימה לו איך הוא מתרחב.
"להגיד לקבלה להזמין לנו מונית?" הוא מפשיל את השרוולים של החולצה שלו.
אמא, אבא ונועה בדיוק מופיעים, מחבקים אותנו לפרידה ואומרים שהאוטו בחניון. "אנחנו ניפגש כבר מחר או מחרתיים." אמא נותנת לליאם נשיקה בלחי ולי כלום, מה שגורם לי לשקול לשנייה אם להיעלב.
אנחנו נשארים מחוץ למלון ואני נותנת לליאם לכרוך את היד שלו סביבי. "הטיילת לא פה? אתה בטוח?" אני שואלת ומנסה לאחוז בשיער שלי שמתעופף.
"היא בערך רבע שעה הליכה מהירה. אני מעדיף שנחזור את זה ברגל אחרי שנאכל." הוא מסמן למונית לעצור ממש לידנו. "ואני מקווה שאת באמת תאכלי, עופרי."
"אני שונאת את זה שאתה ממש ממש עוקב אחרי." אני משלבת ידיים בסוג של הפגנתיות כשאנחנו במונית. "תיכף תיכנס לי לבטן כדי להאכיל את קטנצ'יק בעצמך."
"הלוואי שהייתי יכול לעשות את זה. את תפגעי בו ובעצמך," הוא ממלמל ומושך אותי אליו, מה שאומר שהוא לא חגור.
"אני רוצה את הבטן שלי לעצמי ואת הגוף שלי. קצת פרטיות." אני איכשהו מחייכת למרות הכעס. "אז אין מקום. לא נותנת לך להיכנס."
"ולאצבע שלי בערב יהיה מקום שוב? ואחר כך לעוד איברים?" הוא לוחש לי באוזן.
"זה כן." אני מסמיקה.
אנחנו מגיעים אל המסעדה שליאם שמע עליה מכפיר, שמסתבר שיש לו משפחה כאן, והוא מזמין לעצמו דג מסוים שנראה לי מסריח. אני מזמינה המבורגר. הוא לא מגיב בגלגול עיניים או משהו, ואני מרגישה הקלה רק לשבריר שנייה. אני לא רוצה ללחוץ עליו, אבל אני חייבת לפתוח משהו.
"ישנת בלי הכדורים אתמול," אני אומרת את מה שברור.
הוא משחק עם השפה שלו לכמה רגעים, כאילו חושב מה להגיד. "ראית שלא קרה כלום," הוא אומר לבסוף.
"שמעתי גם את השיחה שלך ושל מאיה. ליאם, בבקשה. אל. היא לא איתך כשאתה קם עם סיוטים או... היא לא הייתה איתך בלילות הקשים כמוני, נכון?" אני מניחה את כף היד שלי על הזרוע שלו. "בבקשה, ליאם." אני סוג של מתחננת. אני מפחדת מעוד התקף אחד שלו, אני מודה.
"אני לא איתם אותו דבר... אני... עופרי, את יודעת." הוא מרים אלי זוג עיניים כחולות ומבריקות. הוא בוכה? הוא מניח את כף היד השנייה שלו על כף היד שלי. "ניסיון של לילה אחד כן בלעדיו ושישה לא, למה את קשה עם זה? אני עדיין לוקח את הכדורים של הבוקר, אלה המאזנים."
"ליאם, בבקשה." אני כמעט נשברת. "אני מפחדת," אני מחליטה בסוף להיות גלויה איתו.
"גם אני, עופרי. אני מפחד לאבד את מי שאני. את ליאם שהכרת." הוא מסובב את כף היד שלו וחושף שוב את הצלקת. "זה חלק ממני כמו... כמו... אוף, למה את מנסה, כולכם מנסים, לקחת את זה ממני?"
"אני לא מנסה. אני גם השלמתי עם זה." אני פתאום לא רעבה בכלל, אבל מרגיש לי כאילו הבטן נדבקת לי לגב. אני מפחדת שאוכל ואקיא. "פשוט... ליאם, אתה מודע לזה שאתה צריך עזרה. אתה כבר 70% בתהליך. אל תהרוס את זה."
"אני לא יודע." הוא נושם עמוק ומשנה את הבעת הפנים שלו כשהמלצר מגיע עם האוכל שלנו. "אני לא אפגע בך או בקטנצ'יק. הבטחתי לכם, נכון?"
והלוואי שהוא היה עומד במילה שלו.

השפתיים שלי נצמדות לשל ליאם אוטומטית כשזרם המים ממשיך למלא את המקלחת. ליאם אוחז בשדיים שלי תוך כדי שאנחנו מתנשקים ומעסה אותם. אני כמעט גונחת לו באוזן תוך כדי שהידיים שלי נוגעות לו בעורף, סוג של מחבקות אותו.
"אני אבלע את הכדור כשנצא, בסדר?" הוא כאילו דוחה את הקץ.
אני מהנהנת ומתקרבת אליו עוד קצת. אני מרגישה אותו על עור הרגל שלי שם מתחת למים.
"היה בסך הכל נחמד, לא?" הוא מחפש את המבט שלי.
אני קולטת שהתאורה העמומה כאן גורמת לצבע העיניים שלו להתכהות. הן לא צלולות כמו שאני אוהבת. "קצר וקולע," אני ממלמלת ומשתיקה אותו מחדש עם נשיקה נוספת. אני מנסה להתקרב אלי יותר ולא מצליחה. זהו. הבטן שלי בין שנינו.
"כשאת ככה, אני מרגיש קצת את קטנצ'יק." הוא מוריד יד אחת מהשד השמאלית שלי ומניח על הבטן העליונה. "הוא הפוך כבר?"
"לא נראה לי." אני מרגישה טיפשה ממש כי אני לא מצליחה להבין חלק מהמידע שבספרים שאני קוראת. "אני יכולה לישון עליך ואז תרגיש אותו ממש." הרעיון להפוך את ליאם לכרית שלי משעשע אותי ממש.
הוא כאילו קורא לי את המחשבות, "כשלא תוכלי לישון אני באמת אעדיף שאהיה הכרית שלך מאשר שתהיה לך כרית גדולה כזו כמו שיש ליעל. היא עוד תביא לך אותה. אני באמת צריך להגיד לה שלא."
"טוב." אני מגחכת ותוהה אם לקום.
"את מגורה או עייפה?" הבעת הפנים של ליאם לא מסגירה מה הוא.
"שילוב של שניהם." אני זזה לאחור כשהגב מתחיל לכאוב לי ונשענת על הקרמיקה באמבטיה.
"נכון כואב לך כשאני מנסה לדחוף לך שלוש אצבעות?" ליאם מרים גבה.
אני קצת מתעצבנת. "אמרת לי שאני צרה כבר מיליון פעם."
"לא, לא בקטע לפגוע," הוא מגיב ישר ומסביר, "הרי כשתצטרכי ללדת זה יהיה עשר אצבעות, לא? ככה קוראים לפתיחה. אולי ננסה עכשיו? אני בטוח שאפשר."
אני עושה פרצוף נגעל. "כמו ההיא שדחפת לה את כל כף היד."
הוא צוחק וסוגר את ברז המים. "יש משהו כיף איתך בזה שאנחנו מנסים הכל לאט לאט. זה לא יימאס." הוא אוחז בברזלים שצמודים לאמבטיה ומתרומם. "צריכה עזרה?"
"לא." אני פותחת את ברז המים מחדש ומנקה את הקצף ממני. ליאם מתנגב ככה, עם הקצף עליו, ואני רואה אותו בזווית העין ממלא את כוס הזכוכית שיש כאן במי ברז ובולע את הכדור שלו. אני נושמת לרווחה, ודרך המבט קולטת שהוא קולט שאני מרוצה. אני יוצאת באיטיות מהמקלחת אל החדר ורואה את ליאם יושב על קצה המיטה עם הנייד שלו ביד אחת והמטען ביד שנייה. "מי זה?" אני שואלת ועומדת מולו עם המגבת, מטפטפת מים.
"סתם, סמס תזכורת שמחר אני צריך ללכת לפסיכיאטר לחדש את המרשמים." הוא מחבר את הנייד חזרה אל המטען וקובר אותו באחת המגירות שבשידה הצמודה למיטה. "כבר עברו שלושה חודשים הרי."
"וואלה," אני ממלמלת לעצמי, אבל הוא כל כך קרוב אלי שהוא שומע.
"אני שומע את הראש שלך עובד." הוא מוריד ממני את המגבת ומושך אותי אליו. "אמרתי לך לא לדאוג, נו."
אני מתמכרת לתחושה של השפתיים שלו על הגוף שלי מחדש ותוך כדי משתיקה באמת את הראש, שמריץ בפנים לוח שנה לתאריכים הקרובים. למה זה מרגיש לי כאילו תקופה לא טובה עומדת להגיע?

אני מקווה לעלות פרק נוסף במוצאי יום העצמאות.
מחר יעלה מאחורי הקלעים לסיפור הזה לרגל יום הזיכרון לחללי צה"ל.

חולמים לצאת לאור? שיתוף פעולה בין mypen להוצאת ספרי ניב יכול להגשים לכם את החלום!

שלכת כותבת מהלב עקוב אחר שלכת
שמור סיפור
לסיפור זה 4 תגובות
שלח תגובה
אני מסכים ל תנאי השימוש
guest
מחכה להמשךך :)
הגב
דווח
שלכת כותבת מהלב
שלכת כותבת מהלב
יעלה מחר
הוא כבר מוכן
הגב
דווח
guest
כל פרק את גורמת לי להרגיש בתוך הסיפור ♥ מושלם.
הגב
דווח
1 אהבתי
טען עוד 5 תגובות
כותבי החודש בספרייה
שלכת כותבת מהלב
יש לי הכל- פרק 91
יש לי הכל- פרק 91
מאת: שלכת כותבת מהלב
יש לי הכל- פרק 66
יש לי הכל- פרק 66
מאת: שלכת כותבת מהלב
יש לי הכל- פרק אחרון
יש לי הכל- פרק אחרון
מאת: שלכת כותבת מהלב
יש לי הכל- פרק 50
יש לי הכל- פרק 50
מאת: שלכת כותבת מהלב
מרתק
בוא פשוט נשכב עכשיו
בוא פשוט נשכב עכשיו
מאת: Elinor Shema
שרמוטות שכמונו
שרמוטות שכמונו
מאת: Eltchin's Emotions
אני מכורה
אני מכורה
מאת: Shira Mualem
״עונשו של סטוציונר״.
״עונשו של סטוציונר״.
מאת: דוד חגולי
סיפורים אחרונים
סול- פרק שני
סול- פרק שני
מאת: רותם ...
אחוזת בקסוואל - פרק 8
אחוזת בקסוואל - פרק 8
מאת: ?????_???? ..
"קל להתעלם-קשה להתחבר"
"קל להתעלם-קשה להתחבר"
מאת: Rom Eliaz
חבקי אותי חזק פרק 22
חבקי אותי חזק פרק 22
מאת: Maya B
המדורגים ביותר
ואהבתי את שתיהן
ואהבתי את שתיהן
מאת: Rotem Matarasso
אהובה שלי אני מצטער
אהובה שלי אני מצטער
מאת: Nicole Denisov
יש לי חברה שמנה.
יש לי חברה שמנה.
מאת: Eltchin's Emotions
אל תתאהב בי
אל תתאהב בי
מאת: אתי בן ארויה