כתוב כתוב
הירשם
down
התחבר
down
menu
Mypen home בית

המקום שלך לכתוב

magazine המגזין
library הספרייה
drawer המגירה
סיפורים קצריםסיפורים אמיתייםסיפורים בהמשכיםספרים
תגיות
כל התגיות
2

Summertime sadness - פרק 7

מזכרונות על פגישה אחרונה עם עומר לדייט ראשון עם אסף

פרק 7
יום לפני הדייט, אסף שואל אותי מה בא לי לעשות. וואו. תפס אותי לא מוכנה. אין לי מושג מה לענות לו. לאן הולכים היום בדייטים? מה נחשב כיפי? לא הייתי בדייטים אני לא זוכרת כבר כמה זמן. לא יצאתי לדייט אמיתי להיכרות מאז הדייטים הראשונים עם עומר. ואחריו? טוב אחרי עומר אני לא הרשיתי לעצמי כלום. גם לדייט הזה אני מוכרחה להודות שאני יוצאת ברגשות מעורבים למדי, אבל יש משהו במה שהילה אומרת. אני לא יכולה להעניש את עצמי לנצח על זה שעומר לא יודע על יהלי. הוא בחר שלא לשמוע את הצד שלי בסיפור אף פעם ולהמשיך הלאה.
אני כמובן לא מאשימה אותו, זה מגיע לו להמשיך הלאה אחרי שראה אותי מתנשקת עם החבר הכי טוב שלו מהצבא מול העיניים שלו. הם נכנסו לעזה כשהיו בריב ויצאו ממנה כשדניאל מת. אפילו לא הספיקו להשלים בגללי. והזכר שלו? נהרס לחלוטין אצל עומר. אני לא יודעת איך עומר תופס אותו כרגע, אבל אני זוכרת כל מילה ומילה שלו מהיום שהגעתי לנחם אותו ורציתי שנלך ביחד ללוויה של דניאל.
"עומר?"
"מה את עושה כאן, ניצן?" הוא ממש נבח עליי.
"אני... אני שמעתי על דניאל. אני כל כך מצטערת עומר. אני משתתפת בצערך."
"באיזה צער בדיוק את משתתפת? על זה שאיבדתי חבר טוב או על זה שאני לא מסוגל לזכור אותו כחבר טוב כי הדבר היחיד שיש לי בראש זה את החבר הטוב הזה מנשק את החברה שלי מול הפרצוף שלי?"
"עומר... זה לא בדיוק ככה."
"ניצן, אני יודע מה ראיתי ואני יודע מה אני לא רוצה לראות יותר. אני לא רוצה לראות את הפרצוף שלך יותר בחיים שלי. פשוט עופי לי מהחיים. אני לא רוצה שתהיי יותר חלק מהם אף פעם. תתרחקי ממני ומכל מי שאי פעם הכרת שקשור אליי." הוא ירה את המילים בקול מאוד חד, בטוח וחותך. הרגשתי שהלב שלי מתפרק לאלף חתיכות.
"עומר... אני רציתי שנלך ביחד ללוויה." ניסיתי בכל זאת בפעם האחרונה. "אני רוצה לתמוך בך. עברת עכשיו משהו קשה."
"את לא מבינה מה שאומרים לך?! עופי ואל תחזרי. אל תתקרבי ללוויה, אל תתקרבי לשום אזכרה, אל תתקרבי לחברים שלי ובטח שאל תתקרבי אליי." הוא צרח עליי.
כבר עמדתי ללכת, אבל אז עומר ירה לעברי את הנאום ששבר אותי באופן סופי, וזה גם הנאום האחרון שאי פעם שמעתי ממנו:
"הלוואי והיית יודעת מה זה לחשוב על זה שהיום כולם הולכים לדבר על איזה בן אדם זהב הוא היה ורק אני אחשוב לעצמי על זה שראיתי אותו מתנשק עם החברה שלי ואלוהים יודע מה היה עושה אם לא הייתי תופס את שניכם. את יודעת איך זה להיכנס לעזה, להסתכל עליו מצד ימין ועל דין מצד שמאל ולא להיות בטוח שצד ימין מגובה כי אני לא יודע אם יש מי ששומר עליי? כי אם הוא כבר תקע לי סכין בגב איתך, מי אמר שלא יפקיר אותי שם בעזה? ואולי אני לא רוצה כל כך לשמור עליו? את יודעת מה זה מחשבות כאלה נוראיות כשאתה צועד לעבר דבר לא ידוע שלגמרי יכול להיות המוות?
ואת יודעת עוד משהו, ניצן? אני הגעתי אלייך באותו היום כדי להגיד לך שאני אוהב אותך ושאני אידיוט שבכלל חשבתי לוותר עלינו. כבר היה לי נאום שלם בראש שהכנתי שאני מתחנן שבכלל תסלחי לי ואני אעשה הכל. במקום זה אני מגיע ורואה אותך ואת דניאל מתנשקים במרפסת. ודרך אגב, דניאל ידע שאני הולך לעשות את זה, שאני מתכנן להגיע אלייך. שלחתי לו הודעה שאני הולך אלייך עכשיו לבקש סליחה ולהתחנן שתקשיבי לי. להודעה הזו הוא לא ענה, כי הוא היה עסוק. בך. אני לא יודע איך היום אני אמור לקבור חבר, ולהיפרד ממנו בלי שהשלמנו. ואני גם לא יודע אם אני מסוגל לסלוח לו. מה שכן, לך אני בטוח לא סולח. אז תלכי מפה ואל תחזרי."
עם המשפט הזה הסתובבתי בדמעות, הלכתי וכך ננעל פרק עומר בחיי. רק ש... טוב אני חושבת שכבר הסברתי די טוב כמה אני לא חושבת שהפרק הזה באמת ננעל. אבל די, מספיק. תחשבי פה קצת על עצמך, ניצן. גערתי בעצמי.
אז מה אם עומר לא יודע? הוא גם לא יידע. יש לו חברה חדשה ואולי הגיע הזמן שגם לי יהיה חבר חדש, ששמו לא יהיה עומר.
אני מתנערת מהזיכרון הכואב שלי וכותבת לאסף שאני זורמת ושיחליט מה שבא לו. אסף עונה לי בסמיילי מתלהב ואני אחכה למה שיחליט. בבוקר הדייט, אסף כתב לי להיות מוכנה בשמונה בערב ואמר שיתקשר אליי כשהוא בשער של הקיבוץ ואכוון אותו. אהבתי את זה שהוא ידע שאין באמת כתובת בקיבוץ והוא צריך לדעת איך להגיע.
אני נעמדת שעה מול הארון ומתעצבנת. זה לא שאין לי מה ללבוש כמו שאני לא יודעת מה ללבוש. מה לעזאזל לובשים לדייט ראשון? ואיזה נעליים? אני מחליטה בסוף לשים את המכנס החדש שקניתי בשבוע שעבר באמריקן איגל יחד עם חולצת בטן צהובה חמודה ונועלת זוג סניקרס. אחרי הכל אני לא יודעת לאיזה סוג דייט אסף מכוון ועדיף שיהיה לי נוח.
אסף אוסף אותי בשמונה בדיוק. אני נכנסת לאוטו שלו, נותנת לו חיבוק ומחייכת. אני מנסה להבין לאן הוא כיוון את הוויז שלו אבל הוא הספיק לכוון אותו לפני שנכנסתי.
"אמרת שאת זורמת לכל מקום, לא?" הוא מחייך אליי.
"כן, אבל עדיין בא לי לדעת." אני עונה לו.
אנחנו מגיעים לקניון שבעת הכוכבים ואני רואה שאסף ניגש לקומת הבאולינג. האמת? די מגניב. אני אמנם ממש גרועה בבאולינג, אבל באולינג לדייט ראשון זה אחלה של דבר ושובר את הקרח מעולה.
אני מתערבת כשאסף מדבר עם הקופאי ואומר לו שהזמין מקום מראש לשניים ודורשת מהקופאי שישים לי גדרות. אני לא יודעת לשחק בלי. אסף צוחק עליי ואומר שבאולינג עם גדרות זה לא באמת באולינג ואני מתעקשת על זה שיש אנשים שהכדור באולינג כבד להם, מה שמאוד מקשה עליהם לכוון את הכדור כמו שצריך ולשם כך בדיוק נועדו הגדרות.
"אני עוד אלמד אותך לשחק בלי גדרות." הוא מחייך.
"אתה מוזמן לנסות, עד אז אני עם גדרות." אני עונה לו בחיוך. הוא ממש חמוד. וחתיך כל כך! מאיפה הילה הביאה אותו? אה כן, הוא חבר של אורי.
ניצן, תתרכזי. את גם ככה משחקת עם גדרות, לפחות תפציצי איתן. אני מכוונת את הכדור, זורקת אותו ו... פוגעת בשבעה כדורים. בתור השני אני פוגעת בשניים והמשחק מתחיל.

אנחנו מסיימים את המשחק כשאסף עם 94 נקודות (בלי גדרות! ) ואני עם 85 נקודות. לא רע. אבל מביך. הוא טוען שאם הייתי עם גדרות הייתי צריכה לקרוע אותו.
אני מתרצת את זה שאני לא בכושר אז אין לי כוח להרים משקלים של כדור באולינג ואסף צוחק עליי.
אנחנו הולכים לשבת לאכול בקפה גן סיפור, שנמצא שם ליד הקניון. גם שם אסף הזמין לנו מקום מראש ואנחנו מתיישבים. אני מזמינה לזניה וקולה ואסף מזמין פילה סלמון. יש לו טעם טוב, אני חושבת לעצמי.
"אז ניצן, מה אני לא יודע עלייך?" אסף מחייך.
"הרבה." אני מחייכת אליו בחזרה חיוך מסתורי.
"פיצה או בשר?" הוא שואל.
"תלוי איזה בשר." אני אוהבת את המשחק הזה.
"סטייק אנטריקוט." הוא משיב.
"אז ברור שסטייק." אני קופצת. "מה איתך?"
"סטייק." הוא מחייך.
"ים או בריכה?" אני שואלת.
"ים. חד משמעית." הוא משיב בביטחון. "מה איתך?"
"ברור שים." אני עונה. אנחנו מתואמים בשתי תשובות. איזה מגניב.
"כדורגל או כדורסל?" תורו לשאול.
"לא זה ולא זה. שניהם משעממים אותי." אני רוטנת בשקט.
"נו באמת. את עוד תלמדי לאהוב כדורגל." הוא מבטיח.
"תיזהר לא להבטיח יותר מדי. בינתיים כבר הבטחת גם שאני אלמד באולינג בלי גדרות וגם שאני אוהב כדורגל. נראה לי יותר מדי לערב אחד, לא?" אני צוחקת.
"בוקר או לילה?" אני שואלת.
"גם וגם. לפעמים ככה ולפעמים ככה. מה איתך?"
"גם." אני מחייכת.
"צימר או קמפינג?" הוא שואל.
"צימר." אני עונה בביטחון. "מפונקת." הוא צוחק. "עוד תלמדי גם לאהוב קמפינג." אסף מבטיח לי.
"אתה מפזר פה יותר מדי הבטחות שלא בטוח שיש להן כיסוי." אני אומרת לו.
"כל מה שאני מבטיח קורה." הוא משיב בביטחון. וממשיך את השאלות.
"קיץ או חורף?"
אני קופאת במקום. השאלה היחידה שאני שונאת במשחק הזה. לכי תסבירי לו כמה אהבת את הקיץ וכמה קיץ אחד לפני שלוש שנים הרס לך את כל האהבה לחום ולשמש. ואני שונאת את החורף כל כך.
"לא זה ולא זה." אני ממלמלת.
"מה?! אני לא מאמין. חשבתי שאת טיפוס של קיץ, רואים עליך. עבדת עליי בעיניים."
"אני יותר טיפוס של עונות מעבר." אני מנסה לחייך.
"אני תמיד חולה בעונות מעבר." הוא צוחק.
האוכל מגיע וקוטע את השיחה שלנו. עד שהאוכל הגיע לא שמתי לב בכלל כמה שאני רעבה. ואני מורעבת. הסלמון של אסף גם כן נראה מעולה ושנינו אוכלים בכיף.
אחרי האוכל, אסף ואני חוזרים לאוטו שלו ומדברים. אני מגלה שגם אסף קיבוצניק. הוא במקור מקיבוץ ניר יצחק, קיבוץ בדרום מעוטף עזה. אחרי הצבא (היה לוחם! ) עבד קצת בקיבוץ, נסע לדרום אמריקה, חזר לקיבוץ, השתעמם, עבר לת"א והתחיל ללמוד. סך הכל סיפורו של כל קיבוצניק שלא גר קרוב יחסית למרכז.
עכשיו הוא לומד הנדסת חשמל ועובד כברמן באיזה פאב שקרוב למעונות. במעונות הוא גר עם אורי, וזה חוסך לו הרבה מעלויות של שכר הדירה. הוא כבר מת לעזוב את הבר ומחפש בלי סוף עבודה בתחום.
השיחה בינינו זורמת ואני ממש נהנית איתו. בלי לשים לב בכלל השעה כבר 00:00 ואסף מוריד אותי בבית. הוא מסתובב אליי, מתקרב ומנשק אותי. אני מנשקת אותו חזרה. הנשימה שלו חמה והלשון שלו נעימה לי.
אנחנו מתנתקים ואני מחייכת אליו. "היה לי ממש כיף." אני אומרת לו.
"כן, גם לי." הוא מחייך אליי בחזרה. הוא נוגע לי קלות בפנים וזה ממש נעים לי. "את מקסימה." הוא מחייך אליי.
"תודה. גם אתה." אני משיבה לו. הוא באמת מקסים.
אני מגיעה לחדר שלי ומשחזרת שוב ושוב בראש את הדייט עם אסף. ללב שלי מתגנבת מועקה מסוימת שאני סוג של ממשיכה הלאה, הוא לא ייתן לי לעשות את זה כל כך בקלות, אבל אני משתדלת להתעלם מזה ובאמת לתת לעצמי קצת ליהנות. גם אם זה לא עומר וגם אם לא סגרתי מעגל עם עומר כמו שהייתי רוצה.

חולמים לצאת לאור? שיתוף פעולה בין mypen להוצאת ספרי ניב יכול להגשים לכם את החלום!

Blackbird Night עקוב אחר Blackbird
שמור סיפור
לסיפור זה תגובה אחת
שלח תגובה
אני מסכים ל תנאי השימוש
שלכת כותבת מהלב
שלכת כותבת מהלב
היא לא מסוגלת לשחרר, היא לא מסוגלת לתת לעצמה צאנס להתחיל מחדש. מעניין איך היא ואם היא תצליח בכלל
המשך
הגב
דווח
1 אהבתי
Blackbird Night
Blackbird Night
בפרק הבא היא דווקא קצת יותר תשתחרר, אני מקווה בשבילה שהיא תצליח :)
הגב
דווח
כותבי החודש בספרייה
דייטינג
זה נכתב בשבילך אהובה שלי
זה נכתב בשבילך אהובה שלי
מאת: Me & Myself
לגבר הבא שלי
לגבר הבא שלי
מאת: מתולתלת .
את לא מתגעגעת אליו
את לא מתגעגעת אליו
מאת: SH .
לא מגיע לך .
לא מגיע לך .
מאת: Anael Sol
מרתק
בוא פשוט נשכב עכשיו
בוא פשוט נשכב עכשיו
מאת: Elinor Shema
שרמוטות שכמונו
שרמוטות שכמונו
מאת: Eltchin's Emotions
אני מכורה
אני מכורה
מאת: Shira Mualem
״עונשו של סטוציונר״.
״עונשו של סטוציונר״.
מאת: דוד חגולי
סיפורים אחרונים
רעידת אדמה 2
רעידת אדמה 2
מאת: שיר פיליבה
אהבה שאינה תלויה בדבר.
אהבה שאינה תלויה בדבר.
מאת: ???? ?? ??? ???
love and dolphins
love and dolphins
מאת: אביטל סיאני
אור חדש
אור חדש
מאת: רון יעקובסון
המדורגים ביותר
ואהבתי את שתיהן
ואהבתי את שתיהן
מאת: Rotem Matarasso
אהובה שלי אני מצטער
אהובה שלי אני מצטער
מאת: Nicole Denisov
יש לי חברה שמנה.
יש לי חברה שמנה.
מאת: Eltchin's Emotions
אל תתאהב בי
אל תתאהב בי
מאת: אתי בן ארויה