כתוב כתוב
הירשם
down
התחבר
down
menu
Mypen home בית

המקום שלך לכתוב

magazine המגזין
library הספרייה
drawer המגירה
סיפורים קצריםסיפורים אמיתייםסיפורים בהמשכיםספרים
תגיות
כל התגיות
1 1

Summertime sadness - פרק 6

הזיכרון הראשון הוא כמובן הרגע שבו החלטתי סופית שאני לא עושה הפלה.

פרק 6
אני קובעת עם אסף שנצא ביום שלישי בשבוע הבא, למרות שהוא הציע את מוצ"ש. בא לי להתקדם עם זה לאט. אני לא ממהרת לשום מקום. לראשונה מאז עומר מישהו באמת גרם לי להרגיש משהו ששכחתי שאני מסוגלת להרגיש. לא יודעת אם לקרוא לזה אופטימיות, הידלקות או מה שזה לא יהיה, אבל יש כאן כיוון חיובי סוף סוף.
ביום ראשון אני מסיימת לעבוד משמרת בוקר ונוסעת לתל אביב להילה. אני מגיעה לדירה שלה והיא מוזגת לנו שתי כוסות בירה. אנחנו יושבות במרפסת ומנסות לחשוב איך נעביר את יום כיפור הקרוב, הוא יוצא בשישי שבת, על סוף השבוע הקרוב.
אני מספרת לה שאסף ואני קבענו לשלישי והיא מתלהבת. אני מתייעצת איתה על בגדים ואיפור והיא מוציאה חצאית מגניבה שיש מצב שאחליט שאני משאילה אותה ממנה.
"תגידי ניץ." הילה מתחילה ואני רואה עליה שהיא מהססת. ממתי הילה מתלבטת אם לשאול אותי משהו או לא?
"מה הילוש? דברי."
"את רואה את אסף בקטע רציני, נכון?" היא לוחשת ומסתכלת עליי. אני לא מצליחה לפענח את המבט שלה.
"כן... אני חושבת. הוא ממש מצא חן בעיני."
"את חושבת שתספרי לו? על ההיריון והכל." היא שואלת בשקט. המבט שלה נהפך לרציני.
"לא נראה לי. זה יבריח אותו." אני פוסקת.
הילה ממשיכה להסתכל עליי מוזר ואני לא מבינה למה. היא לא אומרת כלום וזה קצת מעצבן אותי. אם יש לה מה להגיד שתגיד.
"מה יש לך?" אני מתעצבנת עליה בסוף.
"אני חושבת שאת צריכה לספר לו. במיוחד אם את רואה אותו בקטע רציני." היא עונה לי.
"מה? ביום שלישי? מה אני אמורה להגיד לו? על הדייט הראשון שלנו להגיד שהייתי בהיריון מהאקס שלי ולא עשיתי הפלה?" אני מתעצבנת עליה. לא מבינה את ההיגיון שלה. היא זו שלחצה עליי לצאת לדייטים ועכשיו היא מנסה לגרום לי להבריח אותם ממני?
"לא על הדייט הראשון." היא עונה ברוגע וממשיכה: "אבל אם את רואה אותו בקטע רציני אני חושבת שזה כן משהו שצריך להגיד ולא להסתיר. אני מאמינה שהוא כן יתעניין בעבר שלך. אז מה? תסתירי את זה?"
"לא רואה סיבה לספר. זה לא שאני מגדלת ילדה ואני אימא." אני עונה לה.
"אבל היא לא נעלמה לך מהחיים." הילה עונה לי. היא צודקת. אין לי מה לעשות כנגד זה. היא באמת לא נעלמה לי מהחיים. אני ממשיכה לראות אותה.
אני נפרדת מהילה בחיבוק ואנחנו קובעות שנדבר. היא הבינה לבד שאני צריכה לשבת לבד ולעכל את השיחה שלנו.
אני מגיעה לחדר ונשכבת על המיטה. אני מוצפת בזיכרונות מכל תקופת ההיריון שלי. הזיכרון הראשון הוא כמובן הרגע שבו החלטתי סופית שאני לא עושה הפלה.
שבוע אחרי שדניאל נהרג, עומר עדיין לא הסכים לדבר איתי או לשמוע ממני. ניסיתי גם להגיע אליו הביתה אבל הוא אמר לאפרת, אמא שלו לא להכניס אותי. כשחזרתי מהבית של עומר החלטתי שאני לא מחכה יותר. אני עושה הפלה ומצידי שהוא לא יידע. זה אמנם הילד שלו אבל הוא אפילו לא מוכן לשמוע אותי ולדעת, אז אין לי מה לעשות עם זה. אני לא יכולה להמשיך להתחנן שישמע את הצד שלי ויידע שאני בהיריון.
גם ככה לא תיכננתי לשמור אותו. אז יאללה, הפלה. באותו ערב, אחרי שמיטל הלכה לישון ביקשתי מאימא שלי שתבוא למרפסת, אמרתי לה שאני רוצה לדבר איתה.
אמא נכנסה למרפסת וחיכתה שאדבר. "אני בהיריון מעומר." אמרתי לה בפשטות. אמא הסתכלה עליי בהלם. "הוא יודע?" היא שאלה.
"לא. הוא לא מוכן לשמוע ממני." עניתי לה. "כבר הייתי אצלו פעמיים והוא ביקש מאפרת שלא תכניס אותי הביתה." בכיתי.
"הכל בגלל הפרידה שלכם? איזה מגזים הוא." אמא התעצבנה עליו.
"לא. אני עשיתי עוד משהו." לחשתי בתוך הבכי שלי.
"מה קרה ניצני?" אמא התחילה לדאוג.
סיפרתי לה על דניאל, שתמך בי ממש אחרי הפרידה וניסה לעזור לי עם עומר. סיפרתי לה מה קרה אצלנו באותו יום שעומר נכנס בדיוק כשדניאל ואני התנשקנו ועל המילים הקשות של עומר רגע לפני הלוויה של דניאל. סיפרתי לאמא שמאז עומר לא מוכן לראות אותי, שהרסתי לו את הזיכרון שלו מדניאל. כתבתי לעומר אלף הודעות מתחננות אבל אף אחת מהן לא עזרה, אני הרי חסומה אצלו בכל אמצעי תקשורת אפשרי.
אימא חיבקה אותי וליטפה לי את הראש. "ניצני, את מבינה שאת צריכה להפיל, נכון?" היא הביטה בי בעצב.
"כן. אין ברירה." מלמלתי.
"אני אקבע לך תור לוועדה. אנחנו חייבות לקדם את זה. עדיף שתפילי עם כדור ולא עם גרידה. אני לא רוצה שחס וחלילה ייפגע לך הרחם ולא תוכלי להביא ילדים בהמשך." היא הביטה בי וחיבקה אותי.
הנהנתי ונתתי לאמא שלי לטפל בכל מה שצריך. יומיים אחר כך כבר היינו בוועדה והצלחנו למצוא תור להפלה לעוד ארבעה ימים.
יומיים לפני ההפלה, שכבתי על הספה ונשענתי על אמא שלי ששיחקה לי בשיער. פתאום שמענו דפיקה בדלת. אמא שלי ניגשה לפתוח וליאת, האחיינית שלה הופיעה עם עיניים נפוחות מבכי.
"מה קרה?" אמא שלי נבהלה והכניסה אותה. קמתי מהספה והלכתי להכין תה לאמא שלי, לליאת ולי.
ליאת התיישבה על הספה והמשיכה לבכות בטירוף. היא שאלה את אמא שלי אם היא תוכל להישאר אצלנו לכמה ימים, אמא שלי אמרה לה שבטח ושלחה את אבא שלי להציע את חדר האורחים שלנו בשביל ליאת.
ליאת הודתה לה וסיפרה לנו שהיא חוזרת מבית החולים אחרי לידה שקטה. בזווית העין ראיתי מאמא שלי מבט שאומר הכל: "אף מילה על ההיריון וההפלה."
"זה לא הדבר הכי גרוע." ליאת המשיכה לבכות.
"מה עוד קרה?" אמא שלי ממש נבהלה.
"אני... איבדתי את הרחם שלי. אני לא אוכל להביא ילדים."
"ליאתי, זה נורא." אמא שלי ואני חיבקנו אותה חזק.
אמא סימנה לי ללכת לישון. אני מניחה שהיא לא רצתה שאשמע איך היא מנחמת את ליאת בזמן שיש לי תור להפלה עוד יומיים.
איך אני בכלל אמורה לספר לליאת עוד יומיים שאני הולכת לעשות הפלה? הרי היא ביקשה להישאר כאן ותראה שאני הולכת למקום כלשהו עם אמא שלי. היא לא מטומטמת, היא תשאל משהו.
שכבתי במיטה שלי ופתאום הבנתי את המשמעות של מה שאני הולכת לעשות עוד יומיים. בזמן שבת הדודה שלי מנסה כבר שנים להיכנס להיריון עם בן הזוג שלה ועד שהיא מצליחה היא עוברת לידה שקטה, אני מעיפה ממני היריון לא רצוי.
מי בכלל קבע למי מגיע לחיות ולמי לא?
למה התינוק של ליאת ואיתן מת כשהוא היה הכי רצוי בעולם והתינוק שלי חי בתוכי כשאף אחד לא רוצה אותו ואבא שלו לא יודע אפילו שהוא קיים?
הרגשתי פתאום חנוקה. הרגשתי שלא מגיע לתינוק הזה שאני אהרוג אותו. לא כשיש לי מישהי שמשתוקקת לתינוק.
כשאמא הגיעה לחדר שלי, אמרתי לה שאני רוצה לתת לליאת את התינוק. היא הסתכלה עליי בהלם וביקשה ממני לחשוב טוב על זה.
"ניצני, את מבינה את ההשלכות של מה שעלול לקרות אם תתני לליאת את התינוק שלך?"
הנהנתי.
"הוא לא ייצא מהחיים שלך, את תראי אותו כל הזמן." אימא המשיכה. נשמתי עמוק והנהנתי שוב. אני באמת רוצה לעשות את זה? לגזור על עצמי את הגורל הזה כדי שלליאת ואיתן יהיה תינוק?
כאן התשובה הייתה לא יודעת. אבל האם אני מסוגלת להרוג יצור שחי בתוכי בזמן שליאת אצלנו בסלון בוכה על כך שהיא לא יכולה להביא יותר ילדים לעולם? מי אני שאחרוץ גורלות של יצור חסר ישע ואהרוג אותו?
ביום שלמחרת לא יצאתי מהחדר. ישבתי וחשבתי על זה כל הזמן. עשיתי לעצמי ממש רשימת יתרונות וחסרונות. לשמור או לא. ברור שהיתרונות עלו כאן על החסרונות. המצפון שלי לא ייתן לי לעשות הפלה ולהמשיך בשקט עם החיים שלי כמו שחשבתי שיהיה.
בבוקר ההפלה אמא שלי נכנסה אליי לחדר ושאלה מה החלטתי. אמרתי לה שאני לא מסוגלת להרוג אותו והיא הבינה. היא קראה לליאת לחדר שלי וסיפרנו לה הכל.
העיניים של ליאת נצצו מרוב התרגשות. היא בכתה ואלף פעמים שאלה אותי אם אני בטוחה שאני רוצה לעשות את זה. אמרתי לה שכן והיא חיבקה אותי חזק והבטיחה לי שלעולם לא תשכח לי את זה.
אמא שלי בעיקר קיוותה שאדע לאן הכנסתי את עצמי. כי קל זה לא יהיה.
במהלך תקופת ההיריון עברתי לצור יגאל. גרתי אצל איתן וליאת. לא רציתי שיידעו שאני בהיריון. בקיבוץ השמועות מתפשטות מאוד מהר. מספיקה פעם אחת שאצא לשאוף אוויר וכל הקיבוץ יידע שאני בהיריון. התפטרתי מהמסעדה בה עבדתי כמלצרית באותה התקופה. ההורים שלי, מיטל והילה באו לבקר אותי כל הזמן והם היו היחידים שהייתי מוכנה לראות במהלך כל התקופה הזו.
ליאת ואיתן ליוו אותי לכל הבדיקות והתנהגו ממש כאילו זה יהיה ילד ביולוגי שלהם.
כשדיברתי עם ליאת על שמות, היא אמרה לי שיש להם כבר שמות מוכנים גם לבן וגם לבת. כל כך הרבה זמן הם כבר חיכו לילד שחשבו ממש על כל האפשרויות.
סיכמתי עם ליאת שביום הבדיקה שמגלה אם יש בן או בת, היא תגלה לי את השם. כשגילינו שיש לי בבטן בת, העיניים של ליאת דמעו והיא אמרה לי שהשם שלה יהיה יהלי.
ב-10.3.15 כשיהלי נולדה, אלה היו החודשים כמעט הכי קשים בחיי, אפשר להשוות אותם מבחינת רמת קושי לתקופה שאחרי שדניאל נהרג. היה לי מאוד קשה להרים את עצמי, אבל שכנעתי את עצמי שאני עושה מעשה טוב.
רק אחרי קצת יותר משנה הצלחתי לאהוב את יהלי באמת. היא יצאה דומה בעיקר לי, אבל היו לה העיניים של עומר, ולא יכולתי להסתכל לה בעיניים תקופה מאוד ארוכה. ברגע שנקשרתי אליה, הרגשתי שאני לא מתחרטת לרגע. לא על זה שיכולתי לתת חיים לאיתן וליאת שכבר איבדו תקווה מכל הטיפולים שכשלו.
והיום ליאת ואני מאוד קרובות בזכות כל מה שקרה, ואני באמת שמחה בשבילם שהם הצליחו להקים משפחה קטנה. הם הורים נהדרים.
אני מנערת את עצמי מהזיכרונות, מעלה כמה דמעות כמובן ונכנסת למקלחת. במקלחת אני חושבת על מה שאמרה הילה ותוהה לעצמי אם אני צריכה לספר את זה לאסף או לא. זה חתיכת מטען מצד אחד, ומצד שני אולי כדאי שיידע למה הוא נכנס אם גם הוא רואה אותי בקטע רציני כמו שאני רואה אותו.

חולמים לצאת לאור? שיתוף פעולה בין mypen להוצאת ספרי ניב יכול להגשים לכם את החלום!

Blackbird Night עקוב אחר Blackbird
שמור סיפור
לסיפור זה 2 תגובות
שלח תגובה
אני מסכים ל תנאי השימוש
guest
מחכה לראות מה יהיה בהמשך והאם אסף יהיה מספיק גבר כדי להשאר איתה למרות הכל
הגב
דווח
Blackbird Night
Blackbird Night
תודה רבה :)
בדיוק הועלה פרק על הדייט הראשון עם אסף, מוזמן/ת לקרוא!
הגב
דווח
שלכת כותבת מהלב
שלכת כותבת מהלב
איזה מרגש!
למדת ממישהי את כל התהליכים אני רואה כולל הוועדה ;)
אגב, אני לא בעד שתספר גם. זה משהו שמספרים בשלב מאוד מתקדם
המשךך
הגב
דווח
טען עוד תגובה 1
כותבי החודש בספרייה
Blackbird Night
Summertime sadness - פרק 4
Summertime sadness - פרק 4
מאת: Blackbird Night
Summertime sadness - פרק 3
Summertime sadness - פרק 3
מאת: Blackbird Night
Summertime sadness - פרק 1
Summertime sadness - פרק 1
מאת: Blackbird Night
Summertime sadness - פרק 2
Summertime sadness - פרק 2
מאת: Blackbird Night
מרתק
בוא פשוט נשכב עכשיו
בוא פשוט נשכב עכשיו
מאת: Elinor Shema
שרמוטות שכמונו
שרמוטות שכמונו
מאת: Eltchin's Emotions
אני מכורה
אני מכורה
מאת: Shira Mualem
״עונשו של סטוציונר״.
״עונשו של סטוציונר״.
מאת: דוד חגולי
המדורגים ביותר
ואהבתי את שתיהן
ואהבתי את שתיהן
מאת: Rotem Matarasso
אהובה שלי אני מצטער
אהובה שלי אני מצטער
מאת: Nicole Denisov
יש לי חברה שמנה.
יש לי חברה שמנה.
מאת: Eltchin's Emotions
אל תתאהב בי
אל תתאהב בי
מאת: אתי בן ארויה
מומלצים מהמגזין
חוטיני אדום
חוטיני אדום
מאת: דנה לוי
מבוא לתורת הגבר פרק 1
מבוא לתורת הגבר פרק 1
מאת: Avrahami Amitay
אין לך מושג בכלל מה זה אישה
אין לך מושג בכלל מה זה אישה
מאת: Avrahami Amitay
שֶׁקֶר או אֶמֶת
שֶׁקֶר או אֶמֶת
מאת: Roi Jan