כתוב כתוב
הירשם
down
התחבר
down
menu
Mypen home בית

המקום שלך לכתוב

magazine המגזין
library הספרייה
drawer המגירה
סיפורים קצריםסיפורים אמיתייםסיפורים בהמשכיםספרים
תגיות
כל התגיות
1 1

סיפור אישי

פרק שני: לוויה ומפגש אמיתי מהלב

לבשתי את השמלה השחורה שלי והמטפחת השחורה עם הנקודות החומות. (עם נצנצים שחורים... ) פיליפ שם את החליפה השחורה שלו ואת הכובע השחור הכי בוהק שלו. "מישל!" שמעתי דפיקה בדלת. "כן?" נאנחתי. "אפשר רק שאלה?" "לא. תודה ושלום, מעריצה אנוכית." עניתי בגסות, אני מודה.
"מישל?" שמעתי דפיקה בדלת. "זאת ג'יין, אין לך מה לדאוג." שמעתי קול אחר מהמעריצה האנוכית שהייתה. "היי ג'יין." פיליפ פתח את הדלת לבייביסיטר של הילדות שלי. "תודה שבאת." אמרתי. "אנחנו הולכים." אני ופיליפ נקנו לרוזי ומרילין והלכנו לבית הקברות. אבא שלי עמוס, מת בסופר אתמול. היה לו לחץ דם גבוה וחום של 34 וחצי מעלות. ראיתי את אמא שלי ואנסטסיה בבית הקברות לפניי. "מה נשמע, אנסטסיה? איך באת לפנינו?" ישר רצתי אליהן. "באתי לשבעה מוקדמת אצל אמא שלך." היא ענתה לי. "את משהו..." אמרתי. "שלום בנות." אמר פיליפ. "אה, היי, פיליפ. מה שלומך?" שאלה אנסטסיה. "בסדר גמור. רייצ'ל, מה שלומך? יהי זכרו ברוך..."

"תודה, חומד. שלומי לא הכי טוב. לפחות אנסטסיה באה לנחם אותי. אתה נראה חתיך כמו תמיד. איפה הבנות?" אמרה אימי. "תודה לך, רייצ'ל. הבנות בבית עם בייביסיטר. ואנסטסיה, מה איתך?" הוא חזר לשיחה עם אנסטסיה. "כרגיל, עד שזה קרה." היא לחשה לו. "איפה ליבת?" שאל פיליפ. "ליבת עוד מעט באה. היא רצתה להיות מתוקתקת ומאורגנת." אמרה אנסטסיה.

כעבור מספר דקות, ליבת באה עם שמלה שחורה, מטפחת שחורה, והתאפרה בשחור. השפתון השחור שלה ממש היה מדכא. לפני שניגשה לרייצ'ל אימי, היא משכה בידי. "תגידי, אני צריכה להיות פחות מדוכאת מאשר אמא? אני פשוט לא רוצה להיות באזור הנוחיות שלה המדוכא..." היא שאלה.
"גם."
"למה גם?"
"תעשי מה שאמרת וגם תפסיקי לשאול שאלות שהילדות שלי יכולות לשאול."
"אולי תפסיקי לדבר על ילדים? זה מדכא. תכף תדברי על ג'יימס!"
"אוי נו באמת. את מדוכאת מזה ומאבא שלך." זלגה לי דמעה.
"בנות!" אנסטסיה ואמי באו. התחבקנו, התנשקנו, דיברנו, אכלנו מעט, וההלוויה עמדה להתחיל.

פתאום ראיתי אישה עם שמלה שחורה ארוכה, ועוד אישה עם חולצה שחורה וחצאית שחורה, ולשתיהן היה סרט שחור על השיער. הן אפילו צבעו את שערן לשחור. לידן עמד איש זקן יחסית, לא כל כך, אבל קשיש כזה. הנשים דיברו וצחקו מעט, ואפילו התנשקו. האישה עם השמלה והזקן היו מוכרים לי. האישה עם החולצה והחצאית לא היתה לי מוכרת.

"א...
א...
אלגרה?"

רצתי אל הנשים ואל האיש. "אלגרה ותומס? מה אתם עושים כאן? רגע, אני בלחץ יותר מדי, אלה אתם? זה לא חלום?" "היי מישל. זאת אני אלגרה, והינה תומס." אלגרה חיבקה אותי ואני החזרתי לה חיבוק. בכינו משתי סיבות: בגלל המפגש המרגש, ובגלל מות אבי. "מה שלומך?" שאלתי. "מצוין, עד ששמעתי את החדשות מאתרים. באמת, מרכלים עליכם? זה לא יפה. ואת?" "בסדר... אה! תומס!"

אחרי שאלות מה שלומך ואיך אתה מרגיש פניתי שוב אל אלגרה, כאשר תומס לקח קינוח.
שמתי לב לאישה השנייה שנראית גם נרגשת מהאירוע.
"ומי את?" שאלתי בהתרגשות.
"זאת בת זוגי, רלי." אלגרה אמרה.

"היי, רלי. אני מישל, חברת ילדות של אלגרה."
לחצתי את ידה.
"נעים מאוד. אני כבר יודעת מי את. רצינו לגשת אלייך בהפתעה. את לא מבינה כמה אלגרה התרגשה לשמוע עלייך." רלי אמרה. "גם אני התרגשתי, למרות שבחיים לא ראית אותי. אני ראיתי אותך, מתמונות שלכן יחד." "אתן חברות?" שאלתי את רלי. "זוג." אלגרה ורלי ענו יחד.
"ההלוויה מתחילה!" שמעתי את הרב אומר ברקע.
"יהי זכרו ברוך." אמרה רלי. "אני הולכת לבר של הקינוחים. אני אביא לשלושתינו קינוח."
"תודה." אמרתי, ופיניתי לאלגרה.

"איך הכרתן?" שאלתי.
"וואו, זה ממש סיפור. אני עליתי עם אבא שלי למטוס לספרד. רלי התגוררה בניו יורק, ועברה לוינה. אך רצתה לעבור למדריד. אז היא הצטרפה לטיסה למדריד באותו היום שאני ותומס חזרנו למדריד. לא הסרתי ממנה את העיניים. היא גם לא הסירה את העיניים שלה ממני. זה היה נורא מרגש. דיברנו כל טיסה. היינו חברות. עד שהגענו ללפני ארבע שנים. התחתנו כי פתאום אהבתי אותה מבחינה זוגית." אלגרה חייכה.
"וואו. ממש מרגש." עניתי.
"איך את חיה? משפחה?" אלגרה שאלה.
"אני נשואה לפיליפ בעלי ויש לי תאומות- מרילין ורוזי. ואת? יש לך ילדים?" אמרתי ושאלתי.
"אני ורלי רוצות לאמץ. אבל אנחנו מחפשות ולא מוצאות. גם תומס לוחץ עלינו שלא כדאי. מה שלום אימך?" אלגרה אמרה ושאלה.
"היא לבדה למרות שגרה לידנו. אבל עם כל העיניין של הפרסום... ולי יש משפחה ועבודה... בלגן וטירוף לא נורמלי. זוכרת את אנסטסיה?"
"היא פה?"
"כולם כאן. ליבת, אנסטסיה, רייצ'ל. אחרי הנאומים אני אפגיש בין כולם." אמרתי ואלגרה נראתה נרגשת.
כשאכלנו את הקינוחים, הלכתי להיות עם אימי. כשנגמרו הנאומים והברכות, הפגשתי בין כולם.

אחרי הכל, אלגרה ורלי דיברו עם אנסטסיה. אנסטסיה באה אליי לאחר מכן ואמרה: "הן מציעות שאבוא לגור עם אמא שלך. זה רעיון די טוב, לא כך?" "טוב ויפה. עשי זאת!" אמרתי וחיבקתי אותה. "אני מתה עליהן!"

שעה אחרי ההלוויה התכנסנו בבית של אימי לשבעה. שם היו רק האורחים המכובדים.
אני, ליבת, רלי, אלגרה, תומס, אנסטסיה ופיליפ.
"היית רוצה שאני, רלי ותומס נעבור לגור לידך?" שאלה אלגרה את אימי. "חשבנו על זה הרבה במדריד." "ממש לא, תישארו במדריד. בניתם חיים שם, יקירים. אנסטסיה איתי, מעט בנותיי וחתני. רוצים להישאר פה לכמה ימים בבית שלי?" אימי אמרה. "כן, נשמח. תודה על ההצעה." הם אמרו פה אחד.

אני נסעתי עם אנסטסיה אחרי השבעה למלק. ארזנו בגדים וכל מה שצריך, ונסענו חזרה לוינה. כבר הארבעה נפשות בבית של אימי ישנו, וליבת הייתה בביתה מיד אחרי השבעה. פיליפ חזר הביתה, כי המשמרת של ג'יין הסתיימה. כשסיימנו להעביר את החפצים לארון בשקט הס, חזרתי לביתי עייפה. אנסטסיה פחות, כי אני נהגתי במכונית שלה. היא נרדמה לי שם! אבל היא זקנה מעט, אז זה לא כזה נורא.

"היי מאמי, רוצה לאכול משהו?"
"לא. רק תשים את הנעליים שלי במקום. אני רוצה לישון."

בלילה חלמתי על אבי. על כל מה שעשינו בילדותי. איך הוא עזר לי, וגם כשכעסתי עליו.
"לפחות המעריצים לא כאן." חשבתי. "אבא, אני אוהבת אותך."

חולמים לצאת לאור? שיתוף פעולה בין mypen להוצאת ספרי ניב יכול להגשים לכם את החלום!

ליבי ברגר עקוב אחר ליבי
שמור סיפור
לסיפור זה תגובה אחת
שלח תגובה
אני מסכים ל תנאי השימוש
אפריל גל גילרוביץ'
אפריל גל גילרוביץ'
איזה עצוב שהאבא מת...
ואיזה חמודות אלגרה ורלי שהן הציעו לאמא של מישל לעבור לגור לידה כדי לעזור לה. ממש מתחשב מצדן!
הגב
דווח
ליבי ברגר
ליבי ברגר
הן אמורת להיות חמודות ככה, למען האמת... זה אפילו לא ספוילר, אני בטוחה שוד משתמשים יאהבו את הקטע הזה!
ותודה לך על התגובה החמה :)
הגב
דווח
1 אהבתי
כותבי החודש בספרייה
ליבי ברגר
סיפור אישי
סיפור אישי
מאת: ליבי ברגר
החדר המסתורי
החדר המסתורי
מאת: ליבי ברגר
מסיכות הלבה
מסיכות הלבה
מאת: ליבי ברגר
מסיכות הלבה
מסיכות הלבה
מאת: ליבי ברגר
יצירתי
שירות לקוחות אהבה
שירות לקוחות אהבה
מאת: Avrahami Amitay
כשאלוהים לא מחזיר לך שיחות, ואז שוכב איתך
כשאלוהים לא מחזיר לך שיחות, ואז שוכב איתך
מאת: Nizan Zarotski
הילדה עם הכובע הכחול והצמות
הילדה עם הכובע הכחול והצמות
מאת: אפריל גל גילרוביץ'
תאוות בשרים לשמנה
תאוות בשרים לשמנה
מאת: אתי בן ארויה
סיפורים אחרונים
תקועה- פרק 35
תקועה- פרק 35
מאת: Lee B
מכנסי א' לא משקרים
מכנסי א' לא משקרים
מאת: ירדן yarden
חדר מספר 5 - פרק 1
חדר מספר 5 - פרק 1
מאת: בתאל דורון
הבחור שאת רוצה
הבחור שאת רוצה
מאת: No One
המדורגים ביותר
המקום המושלם בעינייו
המקום המושלם בעינייו
מאת: שבורת כנף
יש לי חברה שמנה.
יש לי חברה שמנה.
מאת: Eltchin's Emotions
אני בהריון...
אני בהריון...
מאת: Adam gustavo Zyl
אהובה שלי אני מצטער
אהובה שלי אני מצטער
מאת: Nicole Denisov