כתוב כתוב
הירשם
down
התחבר
down
menu
Mypen home בית

המקום שלך לכתוב

magazine המגזין
library הספרייה
drawer המגירה
סיפורים קצריםסיפורים אמיתייםסיפורים בהמשכיםספרים
תגיות
כל התגיות
3

להילחם בשבילו- פרק 80

בילוי עם ליאם והמשפחה שלי

תוכן עניינים 1. להילחם בשבילו- פרק 12. להילחם בשבילו- פרק 23. להילחם בשבילו- פרק 34. להילחם בשבילו- פרק 45. להילחם בשבילו- פרק 56. להילחם בשבילו- פרק 67. להילחם בשבילו- פרק 78. להילחם בשבילו- פרק 89. להילחם בשבילו- פרק 910. להילחם בשבילו- פרק 1011. להילחם בשבילו- פרק 1112. להילחם בשבילו- פרק 1213. להילחם בשבילו- פרק 1314. להילחם בשבילו- פרק 1415. להילחם בשבילו- פרק 1516. להילחם בשבילו- פרק 1617. להילחם בשבילו- פרק 1718. להילחם בשבילו- פרק 1819. להילחם בשבילו- פרק 1920. להילחם בשבילו- פרק 2021. להילחם בשבילו- פרק 2122. להילחם בשבילו- פרק 2223. להילחם בשבילו- פרק 2324. להילחם בשבילו- פרק 2425. להילחם בשבילו- פרק 25 26. להילחם בשבילו- פרק 2627. להילחם בשבילו- פרק 2728. להילחם בשבילו- פרק 2829. להילחם בשבילו- פרק 2930. להילחם בשבילו- פרק 3031. להילחם בשבילו- פרק 3132. להילחם בשבילו- פרק 3233. להילחם בשבילו- פרק 3334. להילחם בשבילו- פרק 3435. להילחם בשבילו- פרק 3536. להילחם בשבילו- פרק 3637. להילחם בשבילו- פרק 3738. להילחם בשבילו- פרק 3839. להילחם בשבילו- פרק 3940. להילחם בשבילו- פרק 4041. להילחם בשבילו- פרק 4142. להילחם בשבילו- פרק 4243. להילחם בשבילו- פרק 4344. להילחם בשבילו- פרק 44 45. להילחם בשבילו- פרק 4546. להילחם בשבילו- פרק 4647. להילחם בשבילו- פרק 4748. להילחם בשבילו- פרק 4849. להילחם בשבילו- פרק 4950. להילחם בשבילו- פרק 5051. להילחם בשבילו- פרק 5152. להילחם בשבילו- פרק 5253. להילחם בשבילו- פרק 5354. להילחם בשבילו- פרק 5455. להילחם בשבילו- פרק 5556. להילחם בשבילו- פרק 5657. להילחם בשבילו- פרק 5758. להילחם בשבילו- פרק 5859. להילחם בשבילו- פרק 5960. להילחם בשבילו- פרק 6061. להילחם בשבילו- פרק 6162. להילחם בשבילו- פרק 6263. להילחם בשבילו- פרק 6364. להילחם בשבילו- פרק 6465. להילחם בשבילו- פרק 6566. להילחם בשבילו- פרק 6667. להילחם בשבילו- פרק 6768. להילחם בשבילו- פרק 6869. להילחם בשבילו- פרק 6970. להילחם בשבילו- פרק 7071. להילחם בשבילו- פרק 7172. להילחם בשבילו- פרק 7273. להילחם בשבילו- פרק 7374. להילחם בשבילו- פרק 7475. להילחם בשבילו- פרק 7576. להילחם בשבילו- פרק 7677. להילחם בשבילו- פרק 7778. להילחם בשבילו- פרק 7879. להילחם בשבילו- פרק 7980. להילחם בשבילו- פרק 8081. להילחם בשבילו- פרק 8182. להילחם בשבילו- פרק 8283. להילחם בשבילו- פרק 8384. להילחם בשבילו- פרק 8485. להילחם בשבילו- פרק 8586. להילחם בשבילו- פרק 8687. להילחם בשבילו- פרק 8788. להילחם בשבילו- פרק 8889. להילחם בשבילו- פרק 8990. להילחם בשבילו- פרק 9091. להילחם בשבילו- פרק 9192. להילחם בשבילו- פרק 9293. להילחם בשבילו- פרק 9394. להילחם בשבילו- פרק 9495. להילחם בשבילו- פרק 9596. להילחם בשבילו- פרק 9697. להילחם בשבילו- פרק 9798. להילחם בשבילו- פרק 9899. להילחם בשבילו- פרק 99100. להילחם בשבילו- פרק 100101. להילחם בשבילו- פרק 101102. להילחם בשבילו- פרק 102103. להילחם בשבילו- פרק 103104. להילחם בשבילו- פרק 104105. להילחם בשבילו- פרק 105106. להילחם בשבילו- פרק 106107. להילחם בשבילו- פרק 107108. להילחם בשבילו- פרק 108109. להילחם בשבילו- פרק 109110. להילחם בשבילו- פרק 110111. להילחם בשבילו- פרק 111

פרק 80: לטיול יצאנו (ומהר חזרנו)

העייפות גוברת על ההתרגשות, ואני צוללת למיטה כשליאם כבר ישן. נהייתי סוג של המאספת שלו כשהוא נרדם לפניי. אני מכבה את הטלוויזיה, מכבה את האור במקלחת שהוא אף פעם לא סוגר בעצמו ובסוף עולה על המזרן ומכסה אותו כמו שצריך, כמובן. רק שאיכשהו אני מתעוררת ומבינה ישר שעדיין לא בוקר.
העיניים שלי מתרגלות לחשכה די מהר. הגוף, לעומתן, לא מתרגל לתחושה הזו בפנים. אלו לא התזוזות של קטנצ'יק, שנרגעו בשלב מסוים, זאת תחושה שהרגשתי לא מזמן וחוזרת... אני ככל הנראה חרמנית. שוב. מתחיל להיות לי רטוב בין הרגליים רק מלשים את כף היד של ליאם על אחד מהשדיים שלי, כשהחולצה עוד מפרידה.
אני מתנהגת באנוכיות מובהקת כשאני מחליטה להעיר אותו. אני מתחילה בלומר "ליאם" וממשיכה עם מכות קלות על הכתף שלו. הפה שלו נפתח לרגע, הגוף שלו מסתובב מהגב אל הצד ו... כלום, כצפוי. עדיין ישן.
אני יוצאת מהמיטה כדי לנקות את עצמי ונזכרת באמרה של יובל בנוגע למים החמים. ההצעה הזו שלו אז נראתה לי מאוד מטופשת וחסרת היגיון. ברגע זה, היא עדיפה מלנסות לחזור לישון וככל הנראה לא להצליח. אני נכנסת למקלחת שלי, שעדיין לא הספיקה להתייבש לגמרי מהמקלחת שעשיתי בערב, ושמחה לדעת שיש עוד מים חמים. אני מורידה בגדים, שוטפת את הגוף בזריזות תוך כדי שאני מחכה לזרם המים שיהיו ממש חמימים, וכשהם מגיעים לטמפרטורה שאני רוצה- אני מכוונת את הטוש ישירות אל הפות שלי. תוך כמה שניות אני מרגישה הקלה עצומה, עד כדי כך שאני נשענת על הקרמיקה הקרירה והניגודיות לא מפריעה לי בכלל.
בהתחלה אני חושבת שאני עמוק כל כך בתוך התחושות שלי, שאני מדמיינת דברים. מהר מאוד אני מבינה שלא. אני סוגרת את ברז המים והאוזניים שלי מאמתות שבאמת שמעתי את פאביו נובח. הוא נשמע קרוב כל כך. הוא מחוץ לדלת? אני לא מספיקה להגיד לו לשתוק וכבר אני רואה את האף שלו נדחף דרך הדלת הפתוחה למחצה.
"שקט!" אני לוחשת בקול רם מאוד. זה לא עוזר, והוא ממשיך לנבוח. אני כמעט קמה על הרגליים, בלית ברירה, כדי לעשות עם היד תנועה מאיימת שתשתיק אותו כשליאם פותח לגמרי את הדלת.
"למה את לא במיטה?" הוא משפשף את העיניים, מבין שהאור הדלוק מסנוור אותו ומכווץ את העיניים.
אני מסמיקה ישר. "נחש," אני ממלמלת.
הוא מחייך בקטנה כשמבין. "שוב?"
אני מהנהנת, מבינה שאין לי מה להתבייש, פותחת את הזרם ומחזירה אותו בדיוק לאותו המקום.
ליאם עוקב אחרי התנועות שלי. "וזה עוזר? מרגיע את החשק?"
"קצת." זה לא באמת מחליף קיום יחסי מין.
הוא נשען על הקיר, מביט לרגע בפאביו שפשוט התיישב לו כך שחצי גוף שלו במקלחת איתנו וחצי יוצא מהדלת אל המסדרון. "את רוצה שאעשה לך ביד קצת?"
כמובן שאני רוצה, אבל אני גם לא רוצה שהוא לא ישן בגללי. "לך לישון, השיחה הזאת פה גוזלת ממך דקות שינה חשובות. אתה צריך לישון כמה שעות טובות כשאתה לומד."
ליאם בכלל לא מתייחס למה שאני אומרת. הוא מרים גבה כשאני חוזרת להישען על הקרמיקה. "מה קטנצ'יק עושה לך?"
"הורמונים," אני עונה ומסמנת לו עם כף היד הפנויה שלי לצאת ולסגור את הדלת אחריו. הוא לא ממש מגיב, אבל הצעדים שלו גורמים לפאביו לעמוד ולצאת ראשון. אני מספיקה לראות את העיניים הכחולות שלו עלי, בלי שום הבעה מסגירה מה עובר לו בראש. כשאני יוצאת אחרי משהו כמו רבע שעה, אני בטוחה שהבית יהיה חשוך שוב וליאם ישן. אני טועה ומגלה אותו על הספה בסלון, די מנומנם. "אמרתי לך ללכת לישון," אני נוזפת בו ומתקרבת אליו עם המגבת עלי.
פתאום הוא ערני לגמרי כשהוא מוריד לי אותה מהגוף בטבעיות ומנשק את השדיים שלי. "אני כל כך אוהב את הגוף שלך," הוא אומר תוך כדי שהשפתיים שלו מרפרפות על העור שלי. אוף, רק סיימתי להתקלח.
אני מבינה שלא אצליח להילחם ביצרים שלי ולוקחת צעד אחורה ממנו. הוא לא מבין את ההתרחקות ומושיט יד כדי למשוך אותי חזרה אליו. "תשכב על הספה," אני מבקשת.
"מה?" הוא שוב מרים גבה.
"אתה יכול?" אני לוקחת את המגבת שלי שעל הספה בלי לנתק איתו קשר עין.
"מה את מתכננת?" הוא כן מבצע את המשימה שלי ובונה לעצמו משענת מגביהה עם הכריות שעל הספה.
אני מניחה יד על החזה החשוף שלו ולאט לאט יורדת עד לתחתונים שלו. הוא עוצר לרגע את הנשימה. הוא עולה מעלה מעט, כמעט יושב, כשאני נכנסת לו בין הרגליים כדי לשבת גם. אני מכניסה בטבעיות את כף היד שלי אל תוך התחתונים שלו ומתחילה ללטף אותו, מה שאוטומטית גורם לו לגלגל עיניים.
"אני אגמור בתחתונים," הוא אומר, ומפתיע אותי שהוא מצליח לדבר כי הוא נראה מעט מעולף ועוד לא עברה דקה.
אני משנה את דעתי, סוג של רוכנת עד שאני די שוכבת על הבטן ומורידה לו את התחתונים. הוא עוד לא מספיק לומר משהו, והוא כבר בפה שלי. אני לא מצליחה לדחוף אותו ממש עמוק בתנוחה הזו, לא כמו שאני זוכרת בפעם היחידה שעשיתי את זה. אז הוא הצליח להגיע לי עד הגרון. אני מלפפת שתי אצבעות שלי סביבו ומעבירה אותן על העור החשוף. הוא סוג של רועד.
"וואו, וואו, וואו!" הוא שוב מפתיע אותי כשהוא מוצא כוח לצעוק. הוא מעלה את הגוף שלו מעט למעלה. "תרגעי, תורידי קצב קצת. אני עוד שנייה גומר לך בפה." זו בדיוק המטרה שלי, אני חוש... אני לא מספיקה לסיים את המחשבה וכבר הפה שלי מתמלא בנוזל שלו. עכשיו הוא כולו מעולף כשאני עומדת מעליו ודי מרוצה וגם מסופקת. אני מחייכת, מרגישה טעם מלוח בפה שלי והולכת לכיור לשטוף את הפה.
כשאני חוזרת, ליאם מסמן לי לשבת לו על הגוף. להתחשב בכך ששנינו עירומים אני מבינה מה זה אומר. "לא עדיף שנעשה מקלחת ביחד ונלך לישון?" אני רואה בזווית העין שרבע לחמש בבוקר.
"את מפספסת הזדמנות לרכב עלי כשאני במוד. הרסת את השפעת הכדורים לגמרי." את הסוף המשפט הוא אומר בחיוך שגורם לי לחייך חזרה.
כשהשמיים מתחילים להתבהר ושנינו נושמים בכבדות על הספה (או יותר נכון ליאם על הספה ואני עליו, מקשיבה ללב שלו שפועם חזק חזק לא בגלל הכדורים), אני מכריזה: "נרגע לגמרי."
ליאם צוחק לרגע. "לא היה לי לילה כזה פרוע הרבה מאוד זמן." הוא מוריד את הצוואר ונותן לי נשיקה בפנים המיוזעות. "את הולכת להתקלח שוב?"
"אני לא רואה את עצמי חוזרת למיטה ככה." אני מצליחה למצוא כוחות, לוקחת את המגבת שלי מחדש עם יד אחת ולאחר מכן קמה בלית ברירה מהגוף שלו.
הוא צוחק שוב. "אני לא רואה את עצמי חוזר ללימודים ומצליח להתרכז ככה מחר, כלומר היום. איך אני בכלל אקום ללימודים?"
אני מרשה לעצמי לגחך לאור העיניים שלו שנעצמות. "נתחיל בזה שתקום למיטה."

אני אוהבת להתעורר עם ליאם עמוק בסדינים כל בוקר עכשיו. אני לא מאמינה כמה זה היה חסר לי, כמה התגעגעתי לתחושה הזו של לעשות איתו אהבה כשאפשר כי נטו אוהבים, גם אם מוטרדים. התדירות עלתה ואיתה תחושת אושר שקשה לי להסביר. זה יותר מהנאה וכיף, זה... זאת אהבה. אני לא רוצה להרוס את המיוחדות של המילה הזו, אבל באמת שמאותו לילה מאוחר/בוקר מוקדם על הספה הכל השתנה.
אוקטובר מסתיים ומפנה את מקומו לנובמבר. בשישי הראשון של החודש, ליאם ואני נפגשים עם ההורים שלי ונועה לארוחת בוקר בנמל תל אביב. ליאם ואני צועדים על הגשר ובו זמנית נאבקים ברוחות החזקות. אני לבושה כבר בז'קט ג'ינס מעל השמלה שלי. טיילת תל אביב נראית מרחוק, והיא מעלה בי זיכרונות שנראים כל כך רחוקים מתחילת הקשר שלו ושלי. אנחנו הולכים יד ביד עד לאזור החנויות, וליאם מזהה את נועה הולכת הלוך ושוב על הפרקט שצמוד לבית הקפה בו קבענו.
"נועה!" הוא קורא לה, והיא ישר קולטת אותו ורצה אליו לחיבוק שמפריד בנינו. אני מזהה את אמא ואבא בהמשך, והם מתקרבים אלינו. "שלום," ליאם אומר לכל אחד מהם וזוכה גם לחיבוק ונשיקה. אמא מאופרת מאוד בכבדות ומורחת לו על אחת מהלחיים שפתון אדום. אבא, לעומתה, מגיע בלבוש קליל מאוד של חולצה ארוכה דקה בצבע תכלת וג'ינס שחור. גם ליאם לבוש די רגיל: טי שירט לבנה מקושקשת וג'ינס משופשף.
אנחנו מתיישבים בתוך בית הקפה, וליאם שואל ישר אם אני רוצה שנתחלק בארוחת בוקר זוגית. אני מסכימה ופונה אל נועה. "נכון את הולכת להזמין את הטוסט?"
"כמו תמיד," היא עונה ומסתכלת על אבא עד שהוא מפנה אליה את תשומת ליבו מהתפריט. "אנחנו נזמין קינוח ביחד בסוף? כי בא לי גם פנקייקים."
"כן," אמא משיבה ישר ומרימה את העיניים מהתפריט אלי ואל ליאם. "שתי ציפורים במכה הבוקר: גם פגישה אתכם וגם יום נשואים למיכאל ולי."
"וואלה," אני ממלמלת. כמה מתאים לי לשכוח כל שנה את התאריך הספציפי הזה.
נועה נראית גם כמישהי שלא ממש זכרה את "היום החשוב". היא יותר טרודה בחרוז סוגר שנפל לה לרצפה, מתכופפת לרצפה, מרימה אותו ומנסה להשחיל אותו מחדש תוך כדי שהיא מראה לליאם כמה מהצמידים שהכינה. "כשאהיה מספיק טובה אני אתן לך כמה לקחת לאחיות שלך."
"סגור." הוא שעון כולו על הכיסא כך שיד אחת שלו עם משענת המושב שלי.
"עופרי סיפרה לי שאתם עוברים דירה," אמא אומרת ולא מובן לי למה היא מסתכלת עלי אם המשפט הזה מיועד לליאם.
הוא מהנהן. "כן. יש תאריך: 16.12. אם אני לא טועה, אנחנו עוברים כמה ימים אחרי חנוכה."
אבא נכנס אל השיחה. "אני אשמח לעזור עם האריזה והארגון בימים בהם עדיין אהיה בחופשה."
ליאם נמנע מלפגוש את המבט שלהם משום מה. הוא מחפש את המלצר שמתקרב אלינו וסוג של זורק לאוויר, "אין ממש הרבה אריזה כי אנחנו נשארים באותו בניין."
כשהמלצר אוסף את ההזמנות, אני מרשה לעצמי להרהר בדבריו. מרגיש לי מוזר שפתאום הוא כביכול מסרב לעזרה של המשפחה שלי. רק לפני שלושה ימים, שם בנחל אלכסנדר כשעשה על האש עם המשפחה שלו ואיתי, הוא אמר אחרת. אני תוהה אם לפתוח את זה בפניו או לא כשנהיה בנסיעה הביתה. הוא לא צריך לשחק אותה מאצ'ו ולהגיד שהוא מסתדר לבד כי אני כן יודעת שהמשפחה שלו תופיע כשהלחץ מהמעבר יתחיל.
אבא לא נעל את נושא מעבר הדירה כשאומר לליאם, "פשוט תודיע לי ואבוא." ליאם משיב סוג של 'סגור' לא מחייב בכלל, ואבא משלב נושא חדש בנושא מעבר הדירה. "דניאלה ואני כבר מדברים על להפוך את החדר של עופרי לחדר משפחתי כזה בשבילכם. אנחנו כבר התחלנו לבדוק על מיטות לתינוק העתידי. כשתהיו אצלנו, עדיף שתהיה לכם פרטיות כשתצטרכו."
אני לרגע מרגישה שהאוזניים שלי נאטמות. שמעתי נכון? אני חייבת לבדוק.
"מה? אנחנו גרים באותה עיר."
קשה לי לראות את החדר שלי, סוג של ביטחון יחיד שנשאר לי, מתפרק ונעלם. אני רוצה שהם ישאירו אותו כמו שהוא, אני לא רוצה שליאם ישתלט עליו. זה שינוי גדול מדי עכשיו.
אמא מוזגת לעצמה כוס מים. "בטוח תצטרכו עזרה, לא? אל תגידי שאת חושבת רק לשבת בבית בטרנינג. נשים מתפתחות למרות שנולדים להם תינוקות." היא מרימה את העיניים שלה אלי.
אני מרגישה מחנק שמתפשט לי בגרון מהר מאוד. לא בא לי לאכול יותר, למרות שלא אכלתי בכלל. אני לא אוהבת שלוחצים עלי, ואמא יודעת את זה טוב טוב. מה היא עושה? למה היא עושה את זה?
אבא נחלץ לעזרתי ואומר, "קודם שנעבור את ה-" ונעצר. אני מצליחה לראות את אמא נועצת בו מבט.
אני לא מוותרת. "במה?" מרגיש לי שמסתירים ממני משהו. אני לא טיפשה. שתי התשובות של ההורים מראות לי שאני צודקת:
"-את המעבר דירה שלכם."
"-את הלידה".
אני מגלגלת עיניים מיד ומרשה לעצמי לגחך. "תחליטו על גרסה משותפת כי אתם לא מתואמים." אני מצפה שליאם יגיד משהו, אבל הוא שותק. אני לא מבינה למה הוא מפחד מאמא כל כך הרבה, הם הרי היו אמורים "ליישר את ההדורים" בניהם. אבא גם נראה כמישהו שמחכה לסוג של חבל חילוץ מהסיטואציה. הוא מגיע מהר מאוד כשהמנות שלנו יוצאות.
ליאם ואני מחליפים תפקידים כשהפעם אני שותקת והוא מדבר עם אבא על השנה האחרונה בלימודים והתוכניות שלו תוך כדי. כמעט שום דבר לא חדש לי, כולל הפרצופים המתרשמים של אבא. אמא גוערת בנועה שמתעסקת בחרוזים במקום באוכל ומאיימת עליה שלא תקבל פנקייק אם לא תסיים לפחות חצי. אני יודעת שאין שום סיכוי שאני נשארת, וכשליאם מסיים את החלק שלו, אני מיד מתרצת שאני עייפה.
"את לוקחת את הוויטמינים שלך כמו שצריך?" אמא מתחילה בוועידת החקירה שלה. "יכול להיות שעכשיו הגדילה המואצת של העובר לוקחת ממך יותר אנרגיה."
"אולי באמת אני צריכה לשים לב יותר." אני באה להוציא את האשראי שלי כשאבא אומר שלא צריך והוא ישלם.
"מה? הולכים?" נועה מתחילה ללעוס במהירות את הטוסט שלה.
"אנחנו נשאר לפנקייק, אל דאגה." אבא קם ונותן לליאם חיבוק קל. אמא עושה את אותו הדבר והפעם מסתפקת בלא לומר כלום. היא אמרה מספיק.
כשאנחנו מחוץ לבית הקפה, ליאם שם לב להליכה המהירה שלי ועוצר אותי. "היי, מה יש לך?"
"נחש." אני מרגישה הקלה כשרוח הים מכה לי בפנים ואני נושמת אוויר מלוח.
"את כועסת עליהם? זה מעבר לתחושה שלי כבר, שאני מרחיק אותך. בעצם... עופרי, זאת את שמתרחקת."
אני לא נופלת לפסיכולוגיה הזו שלו. "הם לא מספרים לי משהו," אני מסננת בכעס.
"אפילו לא אמרת להם שלום כמו שצריך." הוא מצמצם את הפער פנינו בקלי קלות.
יש משהו מאוד לא הגיוני בכלל שליאם מגן על ההורים שלי. מה, הוא לא מבחין בהבדלים? אולי אני צריכה להגיד לו? טוב, נו. אגיד.
"אמא שלך לא לוחצת כמו שלי, סבבה? תעזבו את החיים שלי כבר. כולכם." אני מרגישה כמו בתוך שדה קרב. לא. שיט. איזה דימוי חרא. כמו ב... משחק כזה: מי מפיל את עופרי ראשון. מי מוריד לה את הביטחון בכך שהיא תהיה מכוסה בקרוב בהמון חרא למרות שגם עכשיו היא עמוק בחרא.
ליאם מעדיף להתעלם מהמשפט האחרון שלי ומתייחס לדברים שאמרתי מקודם כששואל, "מה לדעתך הם מסתירים?"
"משהו גדול מדי." אני יודעת שאני לא טועה. בוודאות. אני מכירה את ההתנהגות שלהם כשהם לא משתפים אותי במשהו. "השאלה איך מגששים ומגלים."

חולמים לצאת לאור? שיתוף פעולה בין mypen להוצאת ספרי ניב יכול להגשים לכם את החלום!

שלכת כותבת מהלב עקוב אחר שלכת
שמור סיפור
לסיפור זה 11 תגובות
שלח תגובה
אני מסכים ל תנאי השימוש
guest
המשך בבקשה
הגב
דווח
Liron Shapira
Liron Shapira
מתי ההמשך?
הגב
דווח
guest
מתי ההמשך?? ואני חייבת לשאול, את ממציאה הכל מהראש או שחלק מהדברים קרו לך או לאחרים? גם לגבי התמונות המהממות שתמיד קשורות, כמו העוגה או הטיול... בכל מקרה את ממש כישרונית, תמשיכי!
הגב
דווח
טען עוד 25 תגובות
כותבי החודש בספרייה
שלכת כותבת מהלב
להילחם בשבילו- פרק 111
להילחם בשבילו- פרק 111
מאת: שלכת כותבת מהלב
יש לי הכל- פרק 91
יש לי הכל- פרק 91
מאת: שלכת כותבת מהלב
יש לי הכל- פרק 66
יש לי הכל- פרק 66
מאת: שלכת כותבת מהלב
יש לי הכל- פרק אחרון
יש לי הכל- פרק אחרון
מאת: שלכת כותבת מהלב
מרתק
בוא פשוט נשכב עכשיו
בוא פשוט נשכב עכשיו
מאת: Elinor Shema
שרמוטות שכמונו
שרמוטות שכמונו
מאת: Eltchin's Emotions
אני מכורה
אני מכורה
מאת: Shira Mualem
״עונשו של סטוציונר״.
״עונשו של סטוציונר״.
מאת: דוד חגולי
המדורגים ביותר
ואהבתי את שתיהן
ואהבתי את שתיהן
מאת: Rotem Matarasso
אהובה שלי אני מצטער
אהובה שלי אני מצטער
מאת: Nicole Denisov
יש לי חברה שמנה.
יש לי חברה שמנה.
מאת: Eltchin's Emotions
אל תתאהב בי
אל תתאהב בי
מאת: אתי בן ארויה
מומלצים מהמגירה
אני שרמוטה
אני שרמוטה
מאת: Roni ron Nassi
לילה מלא מחשבות
לילה מלא מחשבות
מאת: Matan Osrovitz
אין דבר יותר סקסי
אין דבר יותר סקסי
מאת: Matan Osrovitz
להפסיק לחשוב עלייך
להפסיק לחשוב עלייך
מאת: N D