כתוב כתוב
הירשם
down
התחבר
down
menu
Mypen home בית

המקום שלך לכתוב

magazine המגזין
library הספרייה
drawer המגירה
סיפורים קצריםסיפורים אמיתייםסיפורים בהמשכיםספרים
תגיות
כל התגיות
1 1 1

הנסיכה על הסוס הלבן 29

יש לה היום את האזכרה של גיא, האקס שלה שנהרג. עם כמה שאני משתדל ומנסה להיות בן זוג תומך וקשוב, אני פשוט לא מסוגל להחזיק את עצמי כל פעם שהיא מדברת עליו או מזכירה אותו.

פרק 29:
-נקודת המבט של גל-
-כעבור חודש-
"נאיה אני צריך שתסרקי את זה למחשב ותשלחי לי מייל עם העותקים שסרקת, כמה שיותר מהר בבקשה" אני אומר בעודי מניח על השולחן של נאיה ערימה מכובדת של דפים ולאחר מכן חוזר לחדר המשרד שלי. אני מתיישב על הכיסא שלי ומציץ באייפון, לבדוק אחרי הודעות חדשות. כמה הודעות מאמא שלי על ארוחת שישי שהם רוצים שירדן ואני נגיע עם ההורים שלה, ועוד כמה הודעות מהקבוצה עם הבנים. אין אף הודעה מירדן אז אני מחליט לראות מה איתה. "יפה שלי, איך במשרד?" אני מקליד ולוחץ על 'שלח'. אני חוזר להתעסק במסמכים כשאחרי כמה דקות האייפון משמיע צליל הודעה. "אני תכף יוצאת, אתה זוכר שאני חוזרת הביתה רק בערב כן?" פאק, שכחתי. "אה נכון, סבבה דון נדבר" אני לוחץ על שלח שוב ונאנח. יש לה היום את האזכרה של גיא, האקס שלה שנהרג. עם כמה שאני משתדל ומנסה להיות בן זוג תומך וקשוב, אני פשוט לא מסוגל להחזיק את עצמי כל פעם שהיא מדברת עליו או מזכירה אותו. אני יודע שהוא היה ויהיה חלק משמעותי בחיים שלה, אבל אני איכשהו פשוט לא מצליח להפסיק להיות מוטרד מהצל שלו על הקשר שלנו. אני מנסה לאסוף את עצמי ולחזור לעבודה אבל אני פשוט נשאר מרוכז בזה.
אני אוסף את הדברים שלי ומסדר את התיק ויוצא מהחדר שלי. "נאיה אני הולך" אני אומר כשאני חולף על פני השולחן שלה בכניסה למשרד. "ביי גל, יום טוב" היא מחייכת אליי ואני יוצא מהמשרד. אני מתקדם לעבר האאודי שלי ופותח אותה בעזרת המפתח, נכנס וזורק את התיק במושב שלידי. אני מתחיל בנסיעה לעבר הדירה שלנו, מנסה לחשוב כמה שפחות על ירדן והמקום שבו היא נמצאת עכשיו.
אני עולה במעלית אל הקומה שלנו ופותח את הדלת עם המפתח. הבית ריק ושקט. אני מחליט ללכת לחדר הכושר. אני מניח את התיק שלי בפינת שולחן האוכל והולך לחדר השינה שלנו. אני מתיישב על המיטה ומתחיל לפתוח את כפתורי החולצה בצבע תכלת שלי. אני מוריד אותה ופותח את החגורה וכפתורי המכנס שלי ומוריד גם אותו, תוך כדי שאני חולץ את נעליי. אני ניגש לחדר הארונות שלנו ומוציא משם גופייה בצבע שחור של אדידס ומכנס קצר בצבע תואם. אני לוקח את נעלי הספורט האדומות שלי. אני מתלבש ומסתכל במראה כדי לסדר במעט את השיער שלי כשבזווית העין אני קולט תמונה שלי ושלה מונחת על השידה. אני לוקח את התמונה ומביט בה. בתמונה שנינו רוקדים וירדן מחייכת את החיוך הכובש שלה. אני מעביר את האצבע שלי על החלק שלה בתמונה ומרגיש צביטה קטנה בלב. מה יהיה איתנו אם אני לא אצליח להתגבר על הקנאה שיש לי כלפי הרגשות שלה לגיא? אני לא יודע איך אני אגיד לה את זה... שאני מת מקנאה כלפי האקס המת שלה. אני מניח את התמונה בחזרה על השידה ויוצא מהחדר. אני אוסף את המפתחות מהשולחן ואת האייפון שלי ויוצא החוצה מהדירה. אני יורד למטה ונכנס ישר לאאודי.
אני נוסע כל כך מהר ושם זין על החוק של הגבלת מהירות ומגיע תוך 10 דקות לחדר הכושר שלי. אני פורק את כל העצבים שהיו לי בגוף על המכשירים.
אחרי שעה של אימון אני יוצא מהמכון ונכנס בחזרה לאאודי. האייפון שלי מצלצל לפני שאני מתחיל לנהוג ואני עונה ושם על ספיקר. זה דין.
-"אחי, מה איתך?"
"בסדר אח שלי מה קורה?"
-"מתאים לך ללכת לשתות בירה על החוף?"
"בכיף אחי, הרגע יצאתי מהמכון אז אתקלח ואחר כך נדבר"
-"סגור גבר"
אנחנו מנתקים את השיחה ואני חושב שזו אחלה הזדמנות להתנתק קצת מהמחשבות על ירדן וגיא. אני מגיע הביתה ומחנה את האאודי בחנייה של הבניין. אני עולה בחזרה לדירה וקולט שהיא עדיין ריקה. אני מוריד את הבגדים והנעליים ונכנס מהר למקלחת לפני שהמחשבות האלה יחרפנו אותי.
אני יוצא מהמקלחת עם מגבת סביב פלג הגוף התחתון שלי ומתיישב על המיטה לבדוק את הפלאפון. ירדן לא השאירה אף הודעה או התקשרה וזה די מבאס אותי. אני קם לחדר ארונות ומוציא משם טי בצבע בורדו וג'ינס שחור משופשף. אני מסדר קצת את השיער ומתיז על עצמי בושם. אני יוצא שוב מהבית ונכנס אל האאודי ולפני שאני מתחיל בנסיעה אני שולח לדין הודעה שיצאתי.
אנחנו נפגשים בגזיבו ומתיישבים באחד השולחנות שעל המרפסת ומזמינים בירות ופיצוחים. "מה איתך אחי? איך עם ירדן?" הוא שואל בעוד המלצרית מניחה את הדברים שהזמנו על השולחן. אני נאנח וזז בכיסא שלי בחוסר נוחות. "מה קרה?" הוא תוהה. "זוכר שסיפרתי לך על האקס הזה שלה שנהרג בזמן המילואים שלו?" אני מזכיר לו והוא מהנהן, "היא באזכרה שלו עכשיו". "וזה מפריע לך" הוא אומר ולוגם מהבירה שלו. "אני לא מבין את זה אחי... הבן אדם מת, למה אני מת מקנאה כל פעם שהיא מדברת עליו?" אני אומר את המחשבות שלי בקול רם. "כי היא אהבה אותו, הוא הקודם שלה, הוא חלק מההיסטוריה שלה... וזה לא משנה אם הוא חי או מת, ברור שזה יציק לך" הוא מסביר. אני יודע שהוא צודק אבל אני גם יודע שזה מציק לי ברמות שהן מעבר לנורמליות. אנחנו ממשיכים לדבר וליהנות מהבירה והפיצוחים והזמן עובר לו.
אחרי שאני מחנה את האוטו אני עולה לדירה שלנו ושנייה לפני שאני פותח את הדלת אני לוקח נשימה עמוקה. זה משהו שאני וירדן חייבים לעבור כדי שהזוגיות שלנו תצליח. "מאמי..." היא יושבת על הספה כשבידה כוס קפה, והיא עטופה בשמיכה האפורה שבסלון, "איפה היית?". "עם דין" אני אומר כשהיא מתקדמת אליי ומנשקת אותי בפה. "התגעגעתי אליך" היא מחבקת אותי. "איך היה בבית קברות?" אני שואל למרות שלא ממש בא לי לשמוע. "אני לא רוצה לדבר על זה" היא מבקשת כשהיא מסתכלת לי בעיניים. אני מהנהן ומנשק את המצח שלה ואז משאיר אותה בסלון והולך לחדר שינה. אני לא יודע אם גם היא מרגישה את זה, אבל די ברור לי שיש בינינו מין מתח מוזר כזה. אני חוזר תוך כמה דקות אחרי שהורדתי את הבגדים ושמתי עליי מכנס טרנינג אפור קצר וגופייה לבנה, היא חזרה להתכרבל בשמיכה על הספה. "את רוצה שאכין לך ארוחת ערב?" אני שואל והיא מהנהנת. אני הולך למטבח ומתחיל להוציא סירים ומחבתות, מחליט להכין סלט, ספגטי ברוטב עגבניות, וחזה עוף וסטייקים לי ולה.
"טעים לך?" אני עוצר ומפסיק לאכול כדי להביט בה, היא מהנהנת. אני ממשיך לאכול והשקט ממשיך לשרור בינינו. "מה יש?" אני מביט בה כשהיא משחקת עם המזלג שלה שנעוץ בספגטי, "למה את מרוחקת?". היא נאנחת. "קרה משהו באזכרה שלא סיפרתי לך" היא ממלמלת וממשיכה להתרכז במזלג. "ואת רוצה לספר לי עכשיו?" אני תוהה. "אני מפחדת מהתגובה שלך" היא ממלמלת. "אנחנו כבר הרבה זמן ביחד בשביל שלא תפחדי מהתגובות שלי" אני אומר. "בבקשה אל תכעס" היא סוף סוף מרימה את המבט שלה אליי ומסתכלת לי בעיניים. "את מלחיצה אותי, מה כבר קרה?" אני מסתכל עליה בחזרה. "כשיצאנו מהבית קברות והלכנו לארוחה בבית של ההורים שלו אז... קרן, אמא שלו" היא אומרת ומפסיקה, ואני בוהה בה סקרן. "מה קרה איתה?" אני מעודד אותה להמשיך. "אחרי שגיא נהרג הם הקפיאו את הזרע שלו... והיא ניגשה אליי ושאלה מה דעתי שאכנס להיריון מהזרע שלו" היא אומרת והמזלג שאחזתי בידי נשמט מידי ופוגע ברצפה. "ומה אמרת?" אני אומר והדמעות שלי כבר עומדות על הקצה של עיניי, מאיימות לזלוג ולזלוג. "לא אמרתי כלום... רק חייכתי והנהנתי" היא אומרת ואני רואה שגם היא כבר דומעת. "הסכמת לזה?" אני מרגיש זרם עצבני בכל הגוף, והדמעות שלי כבר משתחררות ויורדות. "לא יכולתי לומר לה לא... לא ביום של האזכרה שלו" היא מסבירה ומשחררת את הדמעות שלה ונותנת להן לזלוג על הלחי שלה. "ומה יהיה איתנו? אני אמור לקבל את העובדה שחברה שלי בהיריון מגבר אחר?" אני כבר מאבד שליטה על עצמי ומרגיש את הדם שלי רותח. "גולי אני לא יכולתי לומר לה לא... לא היום" היא בוכה וזה הורג אותי. "אני לא יכול אפילו עם המחשבה שאת תכנסי להיריון שלא ממני" אני אומר וקם מהשולחן. "בבקשה אל תלך" היא קמה אחריי. "אני צריך להיות לבד עכשיו" אני אומר, לוקח את המפתחות של האאודי ויוצא מהדלת. צליל הדלת שנטרקת שווה בדיוק לצליל הלב שלי שנשבר. אני אפילו לא מחכה למעלית ויורד במדרגות, נכנס אוטומטית לאאודי שלי. האינסטינקט הראשוני שלי הוא להתקשר לאמא שלי.
-"גולי שלי אהוב, מה איתך?"
"אמא" אני אומר ומנסה להחניק את הבכי שלי, אבל זה לא כל כך מצליח "אני יכול לבוא לישון אצלכם?"
-"מה קרה?"
"רבתי עם ירדן, אמא אפשר?"
-"ברור ילד שלי, תבוא ונדבר"
אני מנתק את הטלפון ושנייה לפני שאני מתחיל לנסוע אני נותן מכה להגה ומשחרר צעקה. אני מרגיש שהגוף שלי בוער מעצבים, המוח שלי לא חושב בהיגיון, ופשוט... פשוט בא לי שהרוח של גיא תפסיק לרדוף אותנו כבר.

חולמים לצאת לאור? שיתוף פעולה בין mypen להוצאת ספרי ניב יכול להגשים לכם את החלום!

לא ידוע עקוב אחר לא
שמור סיפור
לסיפור זה 5 תגובות
שלח תגובה
אני מסכים ל תנאי השימוש
guest
מהממת יהיה עוד פרק?
הגב
דווח
guest
התחלתי עכשיו לקרוא את הסיפור שלך והוא מדהים חבל לי שהפסקת לכתוב אותו אולי בבקשה תחזרי ותמשיכי אותו? אני יודעת שזה קשה שאין הרבה תגובות או משהו כזה טבל בבקשה תמשיכי אותו ותסגרי מעגל אוהבתתת
הגב
דווח
ר .
ר .
יהיה המשך?
הגב
דווח
טען עוד 2 תגובות
כותבי החודש בספרייה
אהבה
ואהבתי את שתיהן
ואהבתי את שתיהן
מאת: Rotem Matarasso
אהובה שלי אני מצטער
אהובה שלי אני מצטער
מאת: Nicole Denisov
יש לי חברה שמנה.
יש לי חברה שמנה.
מאת: Elchin's Emotions
בוא פשוט נשכב עכשיו
בוא פשוט נשכב עכשיו
מאת: Elinor Shema
מרתק
שרמוטות שכמונו
שרמוטות שכמונו
מאת: Elchin's Emotions
אני מכורה
אני מכורה
מאת: Shira Mualem
״עונשו של סטוציונר״.
״עונשו של סטוציונר״.
מאת: דוד חגולי
תכנס אם אתה גבר ושברת למישהי את הלב.
תכנס אם אתה גבר ושברת למישהי את הלב.
מאת: Shirel Ben-Or
סיפורים אחרונים
חם לי
חם לי
מאת: imagine me
צ'ייסר אפלטוני (18+)
צ'ייסר אפלטוני (18+)
מאת: זואי גולן
...
...
מאת: לירון אלקובי
אין שקט אחרי הסערה
אין שקט אחרי הסערה
מאת: Ira F.G
המדורגים ביותר
אל תתאהב בי
אל תתאהב בי
מאת: אתי בן ארויה
אישתי "השרמוטה"
אישתי "השרמוטה"
מאת: Adam gustavo Zyl
זה נכתב בשבילך אהובה שלי
זה נכתב בשבילך אהובה שלי
מאת: Me & Myself
לא לפחד
לא לפחד
מאת: Soul Writer