כתוב כתוב
הירשם
down
התחבר
down
menu
Mypen home בית

המקום שלך לכתוב

magazine המגזין
library הספרייה
drawer המגירה
סיפורים קצריםסיפורים אמיתייםסיפורים בהמשכיםספרים
תגיות
כל התגיות
1

אם יש משהו שהבנתי היום

פרק 16

תמיד הייתי שמחה, ליצן הכיתה. וממה שהבנתי – כולם התחברו אלי בגלל הסיבה שאני מצחיקה, אפילו סתומה.
רק אנשים אחדים יודעים שאני מדחיקה את כל הרגשות שלי בשביל לא לבכות, בשביל להיות שמחה גם אם זה בכאילו.

אבל לליצן הכיתה אסור לבכות
ואסור להיות עצוב, ואסור להיות פחות מצחיק אפילו לרגע
אבל בזמן האחרון כואב לי.

אני מרגישה שהנשמה שלי אוכלת את עצמה וכל מילה שאי פעם נאמרה לי עושה מרתונים במוח שלי.
אני בוכה מכל דבר כבר יומיים,
מההורים שלי שאומרים שהם יוצאים לסופר
מתוכנית הטלויזיה עם סופרמן
ומאח שלי, שסוף סוף גידל שפם.
החזה שלי כואב, כל הסכינים שהכניסו לי בגב עכשיו חזרו
ומקדימה.
הרגליים שלי רועדות ואני צריכה לגרור אותן אחת אחת
בשביל לצאת מהבית,
אני בחורה גדולה עם תאבון גדול ולא הכנסתי פירור כבר שלושה ימים.
המיטה שלי שקעה בדמותי ובכריות סימנים של בכי ומייקאפ מרוח.
הדמעות שלי חומציות, וכל טיפה שורפת..
כואב לי.
ושום מילה לא יכולה לתאר את הכאב של מה שעובר על הבחורה הכי שמחה...

חולמים לצאת לאור? שיתוף פעולה בין mypen להוצאת ספרי ניב יכול להגשים לכם את החלום!

הריטלין שלי (; עקוב אחר הריטלין שלי
שמור סיפור
לסיפור זה תגובה אחת
שלח תגובה
אני מסכים ל תנאי השימוש
סנופקין .
סנופקין .
יש סיפור כזה, על איש אחד שמגיע לרופא.
הוא מספר לו שהוא בדיכאון חמור.
הרופא אומר לו שהגיע לעיר ליצן, שיכול לשמח את כולם.
"אני יודע", האיש עונה לו. "אני הליצן".

מזדהה איתך, בהצלחה.
הגב
דווח
כותבי החודש בספרייה
סיפורים אחרונים
הקאובוי
הקאובוי
מאת: איש המגבעת
Chapter 1
Chapter 1
מאת: אביטל סיאני
שנה של אהבה וקבלה עצמית
שנה של אהבה וקבלה עצמית
מאת: אביטל גרבמן
סיפור על השגחה פרטית
סיפור על השגחה פרטית
מאת: חן מויאל