כתוב כתוב
הירשם
down
התחבר
down
menu
Mypen home בית

המקום שלך לכתוב

magazine המגזין
library הספרייה
drawer המגירה
סיפורים קצריםסיפורים אמיתייםסיפורים בהמשכיםספרים
תגיות
כל התגיות
1 1 1

לא סתם צירוף מקרים פרק 10

בשביל מגע ממנו הייתי טועה עוד אלף פעם.

נקודת מבט אביטל:

זהו, הוצאתי הכל סוף סוף. חשבתי שהוא בטוח יחשוב שאני לא מועילה או אפילו יחשוב שאני מטומטמת, אבל לתגובה שהייתה לו לא ציפיתי בכלל, "אוקיי", הוא אומר ומרים את כתפיו.

אוקיי? זאת התגובה שלו?! מה אני אמורה להסיק ממנה? זה טוב או רע? אני חושבת לעצמי, אבל אותו אני שואלת, "אוקיי?" ומנסה להבין את הכוונה המסתתרת מאחורי המילה, אוקיי.

הפנים שלו נינוחות, הוא לא נראה פסימי אלא להפך, אופטימי. יכול להיות שהוא בעצם רוצה לתת עוד הזדמנות לטום? "אני חושב שמגיע לטום עוד הזדמנות, הרי אחרי כל מה שאמרת לי, לא צריך להיות גאון כדי להבין שהוא בעצם לא אשם בכלום."

אני שמעתי נכון? עוד הזדמנות לטום? חיוך מתפרש לו על שפתיי. אני לא מאמינה, יש, יש, יש! איזה כיף שהפשלה שלי תוקנה, בסופו של דבר.

הוא מסתכל עליי בפנים המומות, "וואו, איך ייתכן שאת כל כך שמחה מדבר כזה קטן"?

"דבר קטן?" אני שואלת אותו ואז, חושבת לעצמי, זה לא דבר קטן מבחינתי ההפך הוא הנכון זה דבר גדול בשבילי.

"תראי אותך", הוא מצביע עליי ומצחקק, "את ממש קורנת ועוד, רק בגלל זה!" אח… אם הוא היה יודע ומבין בעצם, כמה זה חשוב ומשמעותי בשבילי, כמה אני שמחה מהעובדה, שעכשיו הדעה של טום עליי תשתנה בגלל זה.

האמת היא שבתוך תוכי אני כבר לא מצליחה להבדיל: האם אני רוצה לעשות רושם טוב על טום, בתור הבוס שלי, או, בתור גבר? אוף, למה אני מתוסבכת כל כך? הלוואי שידעתי את התשובה לשאלה הזאת, כך לפחות, יכולתי להבין את עצמי טוב יותר.

"טוב, אז אני אתקשר לטום ואעדכן אותו שהחוזה לא מבוטל." הוא אמר בחיוך ובטון נעים.

"אוקיי, תודה לך." אני אומרת וקמה מהספה, הרי, אין לי מה לעשות פה יותר.

הוא קם מהספה מיד אחרי, חותך את הסלון לעבר הדלת. הוא פותח לי את הדלת ליציאה, איזה ג'נטלמן, לא ציפיתי לזה. אני חוצה את הסלון ומגיעה לדלת.

עידן מחזיק את הדלת פתוחה, אני מחייכת כאות להכרת תודה, אומרת, "שוב, תודה לך!" ויוצאת מפתח הדלת. הוא סוגר את הדלת ואני יורדת במדרגות. וואו, סוף סוף זה עבר.

אני מרגישה תחושת ניצחון וגאווה בעצמי, שהצלחתי לעשות את זה סוף סוף. אחרי כל הבלגן שקרה, עכשיו יבואו זמנים טובים יותר. אני בטוחה שיהיה כך!

משרדי החברה:

נקודת מבט טום:
אני מהשעה עשר בבוקר במשרד. את אביטל לא ראיתי כשנכנסתי...

היא כנראה בבית. אני מוצף במסמכים ודפים שעליי לחתום ולסדר אותם, אבל איני מצליח לחשוב כמו שצריך. המחשבות שלי עסוקות כל היום בלנסות לפתור את הבעיה שנוצרה עם עידן, למרות שאמרתי לאביטל שהיא צריכה לסדר את העניין עם עידן אני לא בוטח בה מספיק. היא חסרת ניסיון וצעירה מאוד שום דבר לא יכול להבטיח לי, שהיא באמת מתאמצת כדי לסדר את הבלגן שהיא יצרה לי עם עידן.

אך האמת היא, שאין לי כל כך ברירה. אני חייב לבטוח בה שתעשה את הדבר הנכון. אחרי הכל זה בידיים שלה.

נקודת מבט אביטל:

אני מגיעה לבניין החברה במטרה לדבר עם טום. אני עולה לקומה של המשרדים בעזרת המעלית. אני מניחה שעידן כבר התקשר וסיפר לטום על הבשורה הטובה.

אני סקרנית לדעת מה תהיה התגובה של טום כשאדבר איתו. האם הוא יתרשם ממני? או שהוא לא ייחס לזה חשיבות כה רבה? אני לא יודעת למה, אבל הדעה שלו עליי כל כך חשובה לי.

אני אפילו לא מצליחה להבין את עצמי. אני יורדת מהמעלית ופותחת את הדלת השקופה של הכניסה למשרדים. יש שקט פה. השקט דיי מובן, היום יום שישי ולא הרבה אנשים בחברה עובדים ביום שישי.

פחות אנשים, פחות רעש. אני מתקדמת לכיוון המשרד של טום, שכל ההליכה אני נושמת עמוק וסופרת את הנשימות שלי, 1, 2, 3, 4, 5 ... במטרה להרגיע את הלב המשוגע שלי שמתנהג כאילו הוא רץ מרתון של אלפי קילומטרים. הנה, אני עומדת מול הדלת של המשרד של טום ועליה רשום:
טום ברגר מנכ"ל החברה.

אני לוקחת עוד נשימה עמוקה אחרונה, כדי שיהיה לי אומץ לסיים את הסיפור הזה כבר ודופקת על דלת משרדו הכסופה. אני שומעת קול של כפתורי מקלדת, טום אכן, נמצא שם. "כן?" הוא שואל במטרה לדעת מי אני.

אני פותחת את הדלת ומציצה פנימה בפתח שיצרתי, כדי להראות לו שאני זאת שדפקתי לו על הדלת. "את יכולה לשבת, אביטל", הוא מביט בי ומורה לי ואני עושה זאת.

אני מתיישבת על אחד מהכיסאות החומים שיש לו שם ומביטה בו. "אביטל?" הוא שואל אותי.

"כן?" אני שואלת ומצפה לדבר הכי נהדר ובאותו הזמן, גם, להכי גרוע, שהוא יגיד לי, אבל מה שהוא אמר, בהחלט הפתיע אותי והיה לא צפוי.

"כל הכבוד," הוא מברך אותי עם חיוך שחושף את השיניים הלבנות שלו.

"כל הכבוד? אתה רציני?" יכול להיות שעידן כבר הספיק לטלפן אליו ולבשר לו את הבשורה? אני לא מספיקה לענות לעצמי על השאלה, כי הוא מפתיע אותי ועונה עליה בעצמו.

"רציני לחלוטין. עידן התקשר אליי מקודם, הוא סיפר לי מה עשית ועכשיו בזכותך החוזה יחודש." הוא אומר בחיוך חושף שיניים. הוא קם מהכיסא שלו עובר את השולחן ועומד מולי. בעזרת שתי ידיו הוא לוקח את ידיי ומחזיק בהן. הידיים שלו כל כך גבריות, מחוספסות וגדולות.

אני מביטה בו ומנסה להסתיר את זה שהלב שלי דופק כמו משוגע רק בגלל המעשה הקטן הזה.

"את גדולה, אביטל," הוא משבח אותי וממשיך לחייך. לפני שאני מספיקה להגיב בכלל, הוא מרים אותי במשיכה, מהכיסא ומושך אותי אליו לחיבוק. הוא מחבק אותי, כשידיו על מותניי ואני מופתעת ומבולבלת מהמעשה המשונה הזה.

במהרה אני מתעשתת וקולטת שטום בעצם מחבק אותי! אני מחבקת אותו בחזרה ולאט לאט מבינה שזה כבר לא חיבוק תודה, או הערכה. זה מעבר לזה, אני מרגישה את זה. הוא מצמיד אותי אליו יותר חזק ואני בתגובה נענית להזמנה, עוצמת עיניים ומתחפרת בתוכו.

בזמן החיבוק אני לא חושבת על שום דבר אלא מתרכזת בחום גופו החזק והשרירי. אני מרימה מעט את ראשי ומביטה בו, קולטת את העיניים שלו נעצמות. אני חוזרת ועוצמת את עיניי, שהוא נרגע לחלוטין בזרועותי, בדיוק כמו שאני נרגעת בין זרועותיו.

אני רק רוצה שהחיבוק ימשיך לנצח, אבל כרגיל שום דבר לא יוצא כמו שאני רוצה, כי אני שומעת רעש של דלת נפתחת ומישהו מפתיע אותנו. יותר נכון להגיד מישהי מפתיעה אותנו.

תוך זמן שמרגיש לי מהיר מדי, אני וטום מתנתקים מהחיבוק בזמן שאנחנו מסתכלים עליה. זאת גל, אשתו של טום. היא מביטה בנו ומבט המום על פניה. מהר מאוד מגיעה השאלה שלה:

"מה לעזאזל קורה פה?"

*****************************
היי חברים, מצטערת שלקח לי מלא זמן להעלות פרק. אשתדל יותר. מחכה לתגובות והצבעות, לילה טוב.

חולמים לצאת לאור? שיתוף פעולה בין mypen להוצאת ספרי ניב יכול להגשים לכם את החלום!

שלומית קאסה עקוב אחר שלומית
שמור סיפור
לסיפור זה 2 תגובות
שלח תגובה
אני מסכים ל תנאי השימוש
guest
מקסיםם
בסוף טום יהיה איתה!!
הגב
דווח
שלומית קאסה
שלומית קאסה
תודה מאמי, לכי תדעי, אצלי הכל יכול לקרות.
הגב
דווח
אביטל'וש סיאני
אביטל'וש סיאני
מהמם... המשך.
הגב
דווח
1 אהבתי
טען עוד 2 תגובות
כותבי החודש בספרייה
שלומית קאסה
לא סתם צירוף מקרים פרק 4
לא סתם צירוף מקרים פרק 4
מאת: שלומית קאסה
לא סתם צירוף מקרים  פרק 5
לא סתם צירוף מקרים פרק 5
מאת: שלומית קאסה
לא סתם צירוף מקרים פרק 7
לא סתם צירוף מקרים פרק 7
מאת: שלומית קאסה
לא סתם צירוף מקרים פרק 9
לא סתם צירוף מקרים פרק 9
מאת: שלומית קאסה
אהבה
ואהבתי את שתיהן
ואהבתי את שתיהן
מאת: Rotem Matarasso
אהובה שלי אני מצטער
אהובה שלי אני מצטער
מאת: Nicole Denisov
יש לי חברה שמנה.
יש לי חברה שמנה.
מאת: Eltchin's Emotions
בוא פשוט נשכב עכשיו
בוא פשוט נשכב עכשיו
מאת: Elinor Shema
המדורגים ביותר
אל תתאהב בי
אל תתאהב בי
מאת: אתי בן ארויה
אישתי "השרמוטה"
אישתי "השרמוטה"
מאת: Adam gustavo Zyl
זה נכתב בשבילך אהובה שלי
זה נכתב בשבילך אהובה שלי
מאת: Me & Myself
לא לפחד
לא לפחד
מאת: Soul Writer
מומלצים מהמגירה
אני שרמוטה
אני שרמוטה
מאת: Roni ron Nassi
לילה מלא מחשבות
לילה מלא מחשבות
מאת: Matan Osrovitz
אין דבר יותר סקסי
אין דבר יותר סקסי
מאת: Matan Osrovitz
להפסיק לחשוב עלייך
להפסיק לחשוב עלייך
מאת: N D