כתוב כתוב
הירשם
down
התחבר
down
menu
Mypen home בית

המקום שלך לכתוב

magazine המגזין
library הספרייה
drawer המגירה
סיפורים קצריםסיפורים אמיתייםסיפורים בהמשכיםספרים
תגיות
כל התגיות
1

חבורת מד''א:פרק שלישי- עוד לילה מעייף בתחנה

לא תמיד הכול תלוי בך אלעד- הכירו את אלעד וליאורה

פרק שלישי-עוד לילה מעייף בתחנה:

הלילה היה קריר יחסית מימי הקיץ הלוהטים.

בעוד כיומיים יחל חג השבועות, חג מתן תורה כצפוי סוף סוף יום חופשי אחד חשבו לעצמם ארמאנגסיטו, אלעד, וליאורה שחזרו לתחנה.

אלעד מזג לעצמו מהמשקה הקפה שהכין כבר מהצהריים שהגיע לפני הפעולה לחניכים שלו, כל התחנה הייתה מלאה בדפים, ארמאנגסיטו הגיב בגיחוך והרים דף מהריצפה.

''מה זה הדף הדיפונצ'יק הזה?''לליאורה ואלעד היו ניצוצי צחוק בעיניהם.

''מה אתה חושב שזה?''שאלה אותו ליאורה שעמדה להתפוצץ מצחוק.

''מהדברים הכי גרועים שראיתי זה ספרים של בני גורן זרוקים אבל דפים קטנטנים אז זה עוד לא ראיתי''אלעד הביט בליאורה שגרם לה להמשיך לצחוק בשקט.

''ארמאנגסיטו אני חושש ששכחתי לספר לך משהו''אלעד נגע בכתפו.

וארמאנגסיטו חייך.

אל תגיד לי.. לא אני מנחש''וניסה למצוא תשובה הולמת.

לעומת אלעד וליאורה הוא לא היה באותם גילאים, הוא לא היה דתי הוא היה גדול מהם בשנתיים.

בעוד כחודש מסיים את לימודיו התיכוניים ומתגייס לצבא לחיל הים.

הוא היה הנהג הרשמי של תחנת מגן דוד אדום בתל-אביב, הוא אהב את ההתנדבות.

הוא ראה בה כערך חשוב לחיים, הוא אהב ללמוד על גוף האדם, והצלת החיים נראה לו כאמצעי בלתי ניתן להשגה.

הוא ראה בה כאידאל למרות המצוקה, והעוני שבה גדל שגר באתיופיה, וגם עכשיו המצוקה הכספית בבית.

בשבילו התחנה הייתה כמו בית שני הוא אהב לקרוא, וללמוד לבגרויות, חבריו לא כ''כ אהבו את מקום התנדבותו וזילזלו בה הם היו לועגים לו שמנסה להשתייך לחבורת הישראלים, כאילו הוא שכח היכן הוא הגיע? .

הוא לא שכח אבל הוא התחבר לתחנה ולאלעד ולליאורה, לאלעד תמיד היה ראש רחב על הכתפיים למרות שרק השנה החל להתנדב במד''א.

בעיקר היו לועגים לו מדוע הוא מתקרב לחבורת הדתיים שהם הכי שונאים את העולים החדשים, ולועגים להם.

אף ארמאנגסיטו לא הקשיב להם הוא המשיך להתנדב ועזב את חבריו הישנים למרות החיים הקשים שהוא סופג על איבוד אימו במסעו לא''י, ועל מחלתו הקשה של אביו.

הוא היה תלמיד מצטיין הוא קיבל מלגה בבית ספרו המורים היו משבחים אותו על השפה היפה שהוא משתמש, למרות שהוא עלה ארצה בגיל 6, ועל ציוניו היפים במתמטיקה.

כשהגיע לארץ הבחין בלעג של תושבי מדינת ישראל לגבי העולים החדשים אבל הוא למד להתעלם מזה, הוא ידע שהוא חייב לספק כסף למשפחתו וללמוד רפואה ולהציל אנשים, מישום שלא הספיק להציל את אימו בעליה לא''י.

ולתת מענה לאחיו הקטנים הוא היה נדיב ורגיש הוא ידע שזאת הדרך היחידה לרפא את מה שבאמת כואב לו בלב.

להיות נהג בתחנה שימש לו תחליף להיות בחיק משפחתו.

אלעד וליאורה שניהם היו בכיתה י' מאותו שבט הוא ידע שאלעד מסתיר ממנו משהו כבר הרבה זמן.

''אה.. יש לך חברה''אמר בחיוך אלעד וליאורה שוב פרצו בצחוק גדול.

''לא אל תגידו לי התחלתם לצאת ידעתי ליאורה ואלעד איזה זוג מושלם!'' ליאורה חייכה והסמיקה מעולם לא חשבה שארמאנגסיטו או בכלל מישהו יחשוב שהיא מתאימה לאלעד ניר.

''לא''אמרה בעצב.

''אה.. אני יודע אתה נוסע לח''ול אני אתגעגע אלייך אחי''וקפץ על הספה ואז ישב עליה.

אלעד מיהר לתקן את טעותו.

''שוב טעית''.

''מכונית חדשה'' ניסה.

''לא..''ליאורה חייכה כשותפה לסוד.

''אתה עובר לגור בירושלים''הביט באכזבה ואלעד שוב ניער אותו.

''נראה לך שאני יעזוב את התחנה אני הוכשרתי להיות מדריך בבני עקיבא''ארמאנגסיטו מיהר לחבק אותו.

''ואי מזל טוב אחי אתה מתכוון תנועה הזאת לילדים האלו שאתם עושים להם משחקים ופעילויות...''גימגם.

ומנסה להיות מעורב בחייהם החברתיים של אלעד וליאורה.

''אתה מתכון חניכים, פעולות''והביטה בו כדי להבין למה הוא מתכוון? .

''כן מה שהג'נגולה הזאת אמרה''אמר בחיוך שובב.

ליאורה ואלעד חייכו בחיוך של סבר, מאיר פנים.

ליאורה לפתע פיהקה פיהוק קל מתוך עייפות.

''חבר'ה אני כ''כ עייפה''לפתע הסתכלה בשעון היד שלה.

''וואוו חמישה ל11 נראה לי שנזוז מכאן''גם ארמאנגסיטו קם מהספה.

''חג שבועות שמח חברים בהצלחה בבגרות באנגלית למי שעושה מחר''ליאורה אמרה בעייפות.

''אני ניגשת רק שנה הבאה''.

''אני לעומת זאת ניגש''והביט בה בעיינים רושפות ידע, אלעד היה נער חכם היה לו ראש בריא לפענח בעיות ותעלומות, משוואות, מתמטיקה.

הוא אהב מאוד את המקצוע מתמטיקה הוא אהב להתעמק בפרבולות, ובאי שוויונים זה אימץ את מוחו ואיפשר לו לחשוב.

באנגלית גם עשה 5 יחידות, הוא לא אהב את המקצוע כמו מתמטיקה, אך גם אנגלית עניינה אותו לעומת ליאורה אוהבת מאוד לצייר ולשרבט, מדי פעם היא הייתה משרבטת לחניכים של אלעד צ'ופרים היא אהבה אומנות, ספרות, והיסטוריה.

היא הייתה נערה מאוד יצירתית שלכל דבר היה לה סבלנות.

היא אהבה להתעמק בשירי רחל המשוררת ונתן יונתן ושי עגנון ואחרי הכל היא למדה במגמת ספרות בבית ספרה, ובאומנות אהבה להתעמק ביצירותיו של ואן גוך להתעמק ביצירת המונה ליזה המופלאה של לאונרדו דה וינצ'י.

היצירה שסיפקה לה את ההשראה בתחום היא יצירתו של דומייה ''נוסעי המחלקה השלישית''החיבור בין האנשים העניים בתחנת הרכבת מצאה חן בעייניה.

השילוב המקסים בצבעים וברכות המסתתרת בתוך הציורים היא גם התלהבה מהיצירות שעוסקות בנושא החברתי ובעיקר עניין אותו הציור ''הסעודה האחרונה'' למרות שלא למדה על זה בבית ספרה הוא על אומנות דתי.

היא אהבה להתעמק ביצירותיהם של האומנים ולספק קצת דמיון והשראה לציוריה היא אהבה לצייר פרחים, לבבות, דברים תמימים לא מן העולם היא הייתה ילדה רגישה.

והיצירות הנפלאות של אנה טיכו ברישום על דף.

היא אהבה לצייר לשרבט על כל מה שעולה על רוח, היא הייתה רבת דימיון, היא אהבה בעיקר את תמימותם של הילדים הקטנים לשחק איתם לשיר איתם שירים והם חיים להם בלי לדעת את החיים האמיתיים על מה שמחכה להם בחיים, הם עדיין שם בתקופת הילדות בתקופה התמימה שהאהבה שלהם הייתה כ''כ ממשית כ''כ כנה היום זה כבר לא מה שהיה פעם.

שהיא מסתכלת לאחור בשנתיה בתיכון היא הרגישה חוסר מסוים היא לא ידעה מה? .

היא אהבה מאוד את תנועת בני עקיבא את ההמנון שרה בע''פ, היא נבחנה אף גם היא להיות מדריכה, היא לא התקבלה לעומת זאת מד''א סיפק בשבילה תחליף, היא הייתה מתמלאת קנאה כל פעם שחברותיה לכיתה היו מדברות על טיולים ומסעות היא הרגישה שהם מתרחקות ממנה.

בעודה מתנדבת במד''א משתלבת עם אנשים חילוניים היא הרגישה את הניכור בשבט מאז אותה החלטה.

מאז שבחרו את המדריכים הם החלו להתרחק ולעסוק בבועה שלהם, לא היה לה על מה לדבר איתם אף אחת מכיתתה לא התנדבה במד''א אך אלעד גם התגלה שמתנדב שם.

בתקופה האחרונה היא הייתה בא אליו בשאלות במיוחד בלימודים במתמטיקה שהייתה מתרשלת, הוא היה מסביר לה בכתב יפה ורפה את הנלמד, לפעמים מפטפטים וצוחקים, בבוא הזמן הוא נהיה תחליף לחברותיה מכיתתה שהתעסקו רק בעצמן.

והם התקרבו זה לזו וליאורה הרגישה לפעמים שהוא מביט אליה, הלב שלה קופץ, או מחייך אליה היא מסיטה את עצמה לאחור מבוישת, ומסמיקה, היא הרגישה שהוא מוצא חן בעיניה.

אך מעולם לא שאלה אותו האם הוא מתנדב כדי לעזור לה, או בגלל שהיא מוצאת חן בעיניו.

הוא אף פעם לא שאל אותה מדוע היא טורחת כ''כ לעזור לו בצ'ופרים שלו? .

ליאורה מעולם לא אמרה דבר לפעמים היא רצתה להגיד לו, פעם אחת ששניהם סיימו את המשמרת.

כאשר אלעד הצליח להנשים תינוק שנחנק בסוף היום נפלט לה:''אני אוהבת אותך''היא אמרה לו בלי לחשוב ששניהם שוחחו בניהם אז הוא שאל וצחק.

''מה?'' הוא חשב שהיא צוחקת, ואז כיסתה את פניה בידה והחלה להאדים.

''התכוונתי שאני אוהבת את האופטמיות שבך''אמרה בפנים סמוקות, ושוב הסמיקה.

''אם לא נהיה אופטימים איך נחיה?''היא נשמה לרווחה, כשחזרה הביתה לישון היא התחרטה על כך שלא אמרה לו את האמת, אבל היא פחדה שהוא ידחה אותה.

שהוא לא יאהב אותה היא העדיפה להישאר בפנטזיה מאשר שידחה אותה היא לא הייתה מוכנה לעוד דחייה.

היא ידעה שזאת תהיה מבוכה גדולה מצידו לא נעים היה לה לשאול, היא פחדה מאכזבה ומהפחד שתאבד את החברות הטובה עם אלעד ניר.

היא הייתה חולמת בהקיץ בלילה היא לא רצתה לצאת מן החלום הזה, היא ידעה שהיא מאוהבת בזה לא היה אפשר לטעות אבל הפחד מהדחייה הפחיד אותה.

היה לילות שהיא לא הייתה יכולה להרדם בגלל שחשבה עליו על המבט שלו עכשיו היא הייתה בטוחה שהיא באמת התאהבה בו, היא ידעה בפירוש מה ההבדל בין להידלק ולהתאהב, והידלקות זה בעיקר על המראה החיצוני אבל אצלו היא הרגישה שזה משהו יותר מזה חברות אמיתית, היא לא ידעה אם הוא מרגיש ככה או, שהוא רואה בה ידידה לא יותר מזה.

כשהייתה קטנה היא נבהלה מכל העניין הזה של התאהבות ויציאות עם בנים היא חשבה שאם יש לה דפיקות לב חזקות זה אומר שמשהו יקרה לה, אבל היא התבגרה והיא הבינה באמת את מה שקורה לה מבפנים.

מצד שני היא הייתה עוד ילדותית מצד שני היא מרגישה גדולה שהיא אינה מתאימה לבנות גילה, היא הרגישה שהיא רוצה לטעום עוד מחייה והשתוקקה שנער יחפוץ בליבה, ולא בגלל סיבה חיצונית היא רצתה שמישהו ישוחח איתה ושעליו היא תוכל לסמוך היא הרגישה שבנות מאוסות מהעול שהיא מכבידה עליהם בשיחות שלה ושהם עודם ילדותיות, היא רצתה שמישהו בלב ותמים יאהב אותה וירצה את קרבתה.

היא לא הבינה מדוע הרב בבית ספרה כ''כ חושש מהקשרים בין בנים ובנות ומהשמירת נגיעה, הרי זה דבר מופלא ששני אנשים מתאהבים אחד בשני, אז מה אם פה ושם? .

אבל אולי בגלל המצב של היום והנוער בישראל, כל הטומאה שמגיעה מתרבות המערב שהעולם כבר לא תמים, שאם בן נוגע בבת זה אומר כבר שהוא חשוד להטרדה והנוער ירד לשפל המדרגה.

העולם באמת השתנה היא הבחינה גם בהתנהגותם של המורים והרב בבית ספרה על כך שהיא מתנדבת במד''א, שהיא עלולה להסתבך בשמירת נגיעה ולפגוש אנשים לא דתיים שישפיעו על אורח חייה.

אבל היא לא הסכימה איתם, הוריה תמכו בה הם ידעו שהיא חזקה שהיא תתגבר על היצר היא הרגישה את חוסר הביטחון באנשים סביבה.

וגם אם היא תלך לצבא עדיין יגידו עליה שהיא לא מספיק דתייה ולא שומרת ושהיא עלולה לרדת מהעולם הדתי אם תלך למקומות שמעורבים בנים היא הרגישה את הלחץ שמוטל על כתפה לא היה לא אכפת.

היא גם אהבה תיאטרון והיסטוריה ובעיקר לשמוע סיפורים על המחתרות ועל ניל''י, ועל ספינת המעפילים והרצל ורעיונותיו הלהיב אותה כל מה שקשור בהקרבה, ועזרה לזולת וציונות.

היא ראתה שאם היא מתרחקת מאנשים שהם לא כמוה שהם לא שומרים שבת, והם אנשים שאין להם עניין במצוות הם מתנקמים ומתרחקים גם הם.

ככל שאדם ירחיק אותו מהכלל האדם יתרחק מעצמו מהכלל ולא יהיה שיוויון דווקא להיפך היא הכירה אנשים שגם אם הם לא שומרים, תורה, ומצוות זה לא אומר שהם אנשים פחות משכילים, היא הייתה יוצאת דופן, בעלת אידאלים.

היא הייתה שונה מחברותיה לכיתה היא הייתה פתוחה יותר מהשאר, היא אף פעם לא סבלה מצחוק ולעג.

היא פשוט אהבה להתחבר עם אנשים שהם לא בני גילה.

''אלעד אתה די מגזים''אמרה ליאורה בתוכחה.

''למה?''שאל.

''אתה לא חייב לגשת לכל מבחני הבגרות השנה אתה יכול לדחות אנגלית לשנה הבאה''אמרה לו בנוכחות.

''אבל חבל על הזמן שלי שנה הבאה יהיו לי בגרויות ועוד יותר דברים בסניף לעשות הכול ולגמור, וגם לעזור לאורן אחי''ליאורה שתקה היא הכירה את משפחתו של אלעד וגם את הוריו.

''טוב חבר'ה אני הולך לילה טוב''וכמעט סגר את דלת התחנה ואז נכנס שוב ונזכר ששכח להגיד משהו.

''ביום שישי לאחר חג השבועות באסרו חג, אנחנו הולכים לדבר על מד''א ולהמליץ לבני נוער להתנדב בקיץ הקרוב אל תשכחו ב8 בבוקר בכיתה י''

אלעד לא הבין למה הוא סח?

''אין לימודים באסרו חג, אז איך נלך?''שאל את ארמאנגסיטו.

''שכבת י' הידוע לומדת מתמטיקה מתוגברת לקראת הבגרות נוכל להפריע להם באמצע...''ליאורה קטעה אותו.

''באיזה תיכון זה?''שאלה.

''ערוני ה''אלעד וליאורה הסתכלו זה על זו בתדהמה זה התיכון הכי יוקרתי בעיר.

''דווקא לשם?''אמר אלעד אך ארמאנגסיטו התעקש.

''כן זה מאוד חשוב שבני נוער בחופשת הקיץ יתנדבו מאשר שישבו מול הטלווזיה, והמחשב.. לילה טוב בהצלחה בבגרות מחר אלעד''ויצא מפתח הדלת אלעד המשיך להתיישב, ליאורה והביטה בו, כמו אל הנצח, .

היא חשבה לעצמה:''הוא נראה עייף אולי עדיף שאעזוב''אך הוא המשיך לשבת שם ולאסוף את הצ'ופרים ולסדר אותם.

ליאורה הביטה בו בדאגה

''אלעד אתה בטוח לא חוזר הביתה...''מדי פעם הוא היה מלווה אותה.

''לא... את רוצה שאני אלווה אותך אח''כ אני חוזר לפה ומסיים עם כל מה שצריך''וליאורה רצתה להסכים אך התלבטה.

''לא תודה אמ.. אני לא חוזרת הביתה עד שאתה גם לא חוזר, אל תדאג בקשר לחניכים שלך''ליאורה ניסתה לעודד אותו.

''לא אני חייב לסיים עם הצ'ופרים לשבועות אני עושה להם פעולה בחג השבועות ואני רוצה להשקיע ו..''.

וליאורה השתיקה אותו.

''אולי תאט קצת את הקצב אתה בן אדם אחד, אתה לא חייב לעשות הכול לבד אני אעזור לך, אבל לא עכשיו בוא הביתה מחר יש לך בגרות..''ואלעד סירב.

''לא והבגרות בכלל ב2 וחצי ואת לא מבינה זה הכל תלוי בי''.

וליאורה הביטה בו היא מכירה את המשפט הזה שחדור בסמינריוני הדרכה''הכל תלוי בנו'' אבל הגיע הזמן שפעם אלעד יפסיק לעשות הכול לבד.

''אתה לא מבין לפעמים לא הכול תלוי בך לפעמים יש עוד אנשים גורמים אחרים שצריכים לעזור לך, אתה לא יכול לעשות הכול לבד יש דברים שהם לא אשמתך לגבי נבו הוא היה שמח אם היית מבלה קצת מקום לקחת אחריות על כל דבר קטן''והיא מהרה לשתוק היא ידעה שזה נושא רגיש אצלו, כל פעם שהיו מזכירים את אחיו נבו הוא היה מתמלא כעס ובוכה.

''נבו היה שמח אם הייתי לוקח אחריות על חיי מאשר מבלה בברים, משחק עם חברים מאשר לשעות את המוטל עליי כולל לימודים, ועל אחי אורן''אלעד צעק עליה ליאורה אף הייתה תקיפה.

''ומה אתה חושב שאתה היחיד שכואב לו היחיד שלוקח אחריות אני לא יכולה להגיד כלום אח שכול זה לא הדבר הכי טוב בעולם זה קשה מאוד אני יודעת אתה חייב להרגע, לצאת לבלות ולהפסיק לדאוג לכולם''אלעד שתק היה משהו בדבריה.

''מתי עשית משהו בשביל עצמך, בילית, מתי עשית את זה לפני שנתיים?''ליאורה אמרה בצעקה.

''גם אני בתקופה לא קלה אני נמצאת באמת בין שני הורים גרושים פעם אני אצל אבא פעם אצל אימא, אני אף פעם לא מתלוננת, אף פעם לא אמרתי להם מה אני מרגישה נורא שחוצים אותי לשניים ואני לא בן אדם, אני כמו התינוק שדוד המלך היה צריך לחצות לשניים אתה חושב שזה קל? , אבל אני מנסה ליהנות מהמצב יש לך כ''כ הרבה זמן לחיות אתה רק בן 16 למען השם''ואלעד רצה לבכות.

''את לעולם לא תביני את האחריות שמוטלת עלי בבית את פני הורי כל פעם שמזכירים את מועד גיוסי, את בת את לא חייבת להתגייס לעומתי שאני חייב להתגייס, ואני רואה את הפנים השבורות של אימי האם לא הקרבנו כבר מספיק? , מדוע צריך לשלוח עוד אחד למות בקרב, אני צריך לטפל באורן הכול נראה אצלך קל.

''זה לא נכון אני יודעת שקשה לך אני בסה''כ מנסה לעזור''וליאורה שתקה אלעד התיישב כועס והיה שתי דקות קטנות של שקט מופתי.

''תעשה מה שאתה רוצה, אם אם לא תיתן לאף אחד לעזור, אתה תתמוטט, אתה פשוט תתמוטט, לך הביתה לך לישון, עוד חודש החופש הגדול מה תעשה תשב בבית ותדאג לא ההורים שלך היו רוצים שתחייה ותפסיק להיות אומלל כל היום''ויצאה בטריקה מהתחנה.

אלעד ישב בתחנה הוא התאפק מלבכות למרות שליאורה הייתה שונה מאלעד, למרות שהיא הייתה נערה וסוג התחביבים שלה היה שונה משלו, היה משהו הגיוני בדבריה.

אך דבר אחד ''למה כ''כ אכפת לה ממנו?''למה היא לא הולכת לדבר עם החברות שלה מהשבט כמו מרב ושקד שהיו באות מדי פעם לתחנה.

הוא התפלא מגישתה השונה, הוא ידע שבנות שונות מבנים, והם הולכות לקנות בגדים ומדברות על בנים והיא הייתה שונה היא לא התנהגה בהתאם לגילה.

ומזמן לא ראה אותה בחברת מרב ושקד כנראה משהו קרה.

''אולי הם רבו''הוא חשב לעצמו ונגע במצחו ועיניו החלו להיעצם.

''לך תבין בנות.. אולי באמת כדי שאלך לישון''הוא כיבה את האור ויצא מהתחנה והביט בניידת האמבולנס הוא דמיין את אחיו שרוע ושוכב לו על הארץ מדמם מהירי הקשה, קורא לעזרה אך אף אחד לא שומע, וחבריו ליחידה מנסים להחיות אותו בניידת האמבלונס אך שום דבר לא עוזר, הוא מת על המקום.

אלעד מביט בדמעות:''אני לא אתן לזה לקרות עוד פעם, לאף אחד בטח לא מוות מיותר כמו הריגות על המקום כמו אחיו, ואם אזהר ואעזור לא יקרה לאף אחד כלום''והמשיך ללכת בשביל שמוביל לביתן וכוכבים האירו לו פנים בדרכו הביתה לעוד יום קשה ונס משמיים.

הוא מביט אל עבר הרחוב שלו הבניינים הגורדי שחקים של תל-אביב

, ועל הכתובות הנאצה של עברייני השכונה אשר מתים להרסה ולשברה, ואל עבר המעליות באותם הבניינים, עולות ויורדות הוא מרגיש מבולבל בדיוק כמו המעליות.

''מעליות.. מעליות עולות יורדות ומתרסקות אבל אני גבוה מכולם, כלום לא נוגע, כלום לא נוגע רק המבט שלך''.

______________________________________________________________ליאורה הביטה בשמי הלילה הנוגים וצפתה באותם בניינים ובמעליות, היא חשבה עליו כאל שמש ביום בהיר, כמו קרן אור הזוהרת מתוכה וממהרת לצאת, כל החיוך כל התחושה שלו, כמו רכבת הרים מסחררת, כמו מעליות.

''מאירה את הבוקר איתך פותחת לליבך עוד איזה דלת, ואתה יפה אלוהים יודע כמה מתבוננת לעת ערב, ערב טוב...''

''מעליות, מעליות עולות יורדות ומתרסקות אבל אני גבוהה מכולם, כלום לא נוגע רק המבט שלך''.

''אתה לא מבין לפעמים לא הכול תלוי בך לפעמים יש עוד אנשים גורמים אחרים שצריכים לעזור לך, אתה לא יכול לעשות הכול לבד יש דברים שהם לא אשמתך לגבי נבו הוא היה שמח אם היית מבלה קצת מקום לקחת אחריות על כל דבר קטן''והיא מהרה לשתוק היא ידעה שזה נושא רגיש אצלו, כל פעם שהיו מזכירים את אחיו נבו הוא היה מתמלא כעס ובוכה.

חולמים לצאת לאור? שיתוף פעולה בין mypen להוצאת ספרי ניב יכול להגשים לכם את החלום!

אור קרסנר עקוב אחר אור
שמור סיפור
ספרים מאת אור קרסנר אור קרסנר
סיפור פשוט-אור קרסנר ''סיפור פשוט'' אור קרסנר
סוגה: סיפורת | קהל יעד: מבוגרים | מספר עמודים: 210
הקדמה-אלה וצבי-שני ילדים מקצוות הארץ מתחברים למטרה משותפת והיא:להיות סופרים.
באקראיות מוחלטת שניהם נפגשים באינטרנט. כאשר צבי קורא אחד ממאמריה של אלה, נוצר חיבור שאי אפשר להתעלם ממנו.
הוא כותב לה, היא כותבת לו.
הוא נמצא בישיבת ההסדר, היא מהאולפנא שלה בשנתה האחרונה בחממה האולפניסטית הקשר מתנתק ומותיר את שניהם מבולבלים.
אלה לא מוצאת את מקומה, צבי עם חלומו הגדול וההתגייסות לצבא.
על אהבה, אמונה, פולטיקה ועיתונאות דתית בחברה הישראלית
הסיפור מתחיל מהנקודה שבה הוא הפסיק
הספר מבוסס על חלקים מהרומן המצליח של ש''י עגנון-סיפור פשוט, הספר מציג גרסה מודרנית לרומן שנכתב לפני 100 שנה.
הסיפור החל כסיפור בהמשכים בבלוג הנקרא:''סיפור פשוט'' באתר כיפה, בנוסף עבר תהליכים שונים, בניסיון לשווק את הסיפור כסידרת אינטרנט, או כסרט, אך זה לא נחל הצלחה, ונשאר ככתב יד לספר.
עדכון: בתהליך של הוצאה לאור.
הספר הזה מתמקד בקונפליקט בין אהבתם של צבי ואלה, לבין המאבק המתמיד של החברה שלוחצת ומונעת את האהבה הזאת, בדומה לסיפורו המקורי של עגנון.
לפרטים נוספים
בחזרה לחיים קהל יעד: פרוזה עשרה
עמודים: 323
תקציר עלילה:
לאחר 3 וחצי שנים של מעברי דירה משפחת קרמן מחליטה בעל כורחה לגור בתל-אביב, עיר הנחשבת בהעינהם כבועה הישראלית, בעודם חיו במציאות הקשה בגוש קטיף ביישוב ''גן אור''.
יצחק, רחל, גיא, מוריה ונריה עוברים מגוון תהפוכות בחייהם במהלך המעבר לעיר החדשה, הניכורים מצד החברה הדתית כלפי התייחסותם למפונים בגוש קטיף.
התמודדות עם החיים, לחזור לשגרה למרות הקשיים הכרוכים בדבר. מערכת העיתון של יצחק קרמן(אב המשפחה) נסגרת, לאור משברים כלכליים, אשתו רחלי נושאת בעול לפרנס את משפחתם עם חברת הקייטרינג שלה, ביתה מוריה סובלת מניכור חברותיה לכיתה בשכונה התל-אביבית, ופוגשת בנערה בשם ''ניצן'' מדריכה בבני עקיבא במקביל מאוהבת במדריך שאיתה בצוות ההדרכה ומוביל לבעיות בינה לבינו.
נריה מתכונן לבר מצווה שלו, והבן הבכור של המשפחה ''גיא'' שקוע ומבולבל עם חזרתו בשאלה בעקבות הפנוי מעוררת אצלו תהיות, וידידות אמיצה נרקמת בינו לבין נערה בשכונה החדשה.
ושלל קשיים שמנסים להתגבר בדרך הלא סלולה שניתבה להם: תהיות, אכזבות, אהבות והזיכרונות שנותרו שם ב''גן אור''.
מנסים למצוא את הדרך לחזור לחיים, כל אחת מהדמויות מציגה את האחר בצורה פנימית ללא דעות קדומות.
חשוב לציין: שהעלילה מתמקדת בשנת תשס''ח-תשס''ט
לפרטים נוספים
הבלוג של אמונה הספר נכתב כסיפור בהמשכים באתר my pen, בסוף נערך כספר.
סיפור על סטודנטית דתייה בשם אמונה בכר באונברסיטה העברית, שמנסה למצוא את המקום שלה בין העולם החילוני לדתי, ברגע שנוצר בינה לבין סטודנט החילוני בלימודים קשר החיים שלה משתנים מקצה לקצה . ויחד עם חברתה ליאור שלומדת רפואה היא מנסה לגשר על הפערים, בכדי להקל על עצמה וסובביה, היא מחליטה להוציא בלוג בעילום שם ובו היא כותבת את רגשותיה, ובמהרה רגשותיה מתגלים והיא מבינה את משמעותם, להרפתקאה מצטרפים חברים חדשים:איתן האקס, אופיר החברה הערמומית של מושא אהבתה של אמונה(יותם) ואמוץ גלעד הרופא הבכיר בהדסה עין כרם שמתאהב בחברתה הטובה ביותר ליאור ומשפיע על חייהם של אמונה וליאור, וחונך הפרח של אמונה רון. ובעקבותיהם מתחיל מסע הגילוי העצמי שלה.
טכניקת הסיפור הוא כתיבה ממקור ראשון, בגוף ראשון אך על פי העיניים של הדמות הראשית ''אמונה''
סיפור זה נכתב החל מחנוכה תשע''ו: 7/12/15 כ''ה כסלו תשע''ו
עד ב21/12/17 ג' טבת תשע''ח.
סופרת זה עמלה על סיפור זה שנתיים וחקרה את הקשרים הדתיים חילונים ונחשפה אליהם בעצמה.
רשימת פרקים
פרק א'-הכירו את אמונה
פרק ב'- מעשה בתפסן
פרק ג'-הבחור מהספריה
פרק ד'-אז קוראים לי אמונה
פרק ה'ו-גילוי לב
פרק ז'-הפרח בגני
פרק ח'- עד החתונה זה יעבור
פרק ט'-ההיסטוריה חוזרת
פרק י'-יום השישי
פרק יא'-השבת המפתיעה
פרק יב'-נכנס ללב
פרק יג'-שבת מפתיעה חלק ב'
פרק יד'-שדות של אירוסין וגירושין
פרק ט''ו-נשק אותי
פרק ט''ז-לא מאוהבת בחילוני פלוריליסט
פרק יז'-מאמינה באנשים
פרק יח'-למה את משקרת אמונה?
פרק יט'-מישהו אחר בראש
פרק כ'-אתה מאוהב באופיר?
פרק כ''א-לא אומרת כלום
פרק כ''ב-אימבוולנטית
פרק כ''ג-אירוסין
פרק כ''ד- התפכחות
פרק כ''ה-יחד יש משמעות
פרק כ''ו-חולת אהבה.
פרק כ''ז-אמונה כותבת על מה שהיא מרגישה
פרק כ''ח-וידוי אהבה.
פרק כ''ט-כמעט התגלות
פרק ל'-ההתגלות
פרק ל''א-אוהבת אותו כמו שהוא.
פרק ל''ב-איך הכול התחיל?
פרק ל''ג-מכתבים מקמבודיה.
פרק ל''ד-אנשים משתנים.
פרק ל''ה-פגישה, חצי פגישה.
פרק ל''ו-אנשים שאני אוהבת/אפילוג
מכתב סיום והקדשות
קרדיט לענת אדרת על צילום התמונה(צולם באונברסיטת בר אילן בספריה לספרות)
לפרטים נוספים
לסיפור זה תגובה אחת
שלח תגובה
אני מסכים ל תנאי השימוש
שי מצפה
שי מצפה
סיפור מרתק
הגב
דווח
כותבי החודש בספרייה
אור קרסנר
פרק עשירי סימני שאלה חלק א'
פרק עשירי סימני שאלה חלק א'
מאת: אור קרסנר
כיסוי ראש
כיסוי ראש
מאת: אור קרסנר
פרק כ''ח וידוי אהבה חלק א'
פרק כ''ח וידוי אהבה חלק א'
מאת: אור קרסנר
אירוסין חלק אחרון
אירוסין חלק אחרון
מאת: אור קרסנר
סיפורים אחרונים
הראפר המיסטורי- פרק 9
הראפר המיסטורי- פרק 9
מאת: דור קייבסקי
להילחם בשבילו- פרק 82
להילחם בשבילו- פרק 82
מאת: שלכת כותבת מהלב
עוד זכרון אצלך בראש, ואצלי בלב! ❤
עוד זכרון אצלך בראש, ואצלי בלב! ❤
מאת: אנונימי אנונימי
איך זה להרגיש הפוך
איך זה להרגיש הפוך
מאת: אאא אאא
המדורגים ביותר
כשאלוהים לא מחזיר לך שיחות, ואז שוכב איתך
כשאלוהים לא מחזיר לך שיחות, ואז שוכב איתך
מאת: Nizan Zarotski
המקום המושלם בעינייו
המקום המושלם בעינייו
מאת: שבורת כנף
אהובה שלי אני מצטער
אהובה שלי אני מצטער
מאת: Nicole Denisov
אני בהריון...
אני בהריון...
מאת: Adam gustavo Zyl
מומלצים מהמגירה
בואי לארומה
בואי לארומה
מאת: אבי בשחור לבן
כבר מזמן זיינת את הלב שלי
כבר מזמן זיינת את הלב שלי
מאת: Kipod Kipod
צעצועים
צעצועים
מאת: שבורת כנף
אני כועסת
אני כועסת
מאת: שבורת כנף