כתוב כתוב
הירשם
down
התחבר
down
menu
Mypen home בית

המקום שלך לכתוב

magazine המגזין
library הספרייה
drawer המגירה
סיפורים קצריםסיפורים אמיתייםסיפורים בהמשכיםספרים
תגיות
כל התגיות
1 2

להילחם בשבילו- פרק 74

"הנה הבת שלכם"

תוכן עניינים 1. להילחם בשבילו- פרק 12. להילחם בשבילו- פרק 23. להילחם בשבילו- פרק 34. להילחם בשבילו- פרק 45. להילחם בשבילו- פרק 56. להילחם בשבילו- פרק 67. להילחם בשבילו- פרק 78. להילחם בשבילו- פרק 89. להילחם בשבילו- פרק 910. להילחם בשבילו- פרק 1011. להילחם בשבילו- פרק 1112. להילחם בשבילו- פרק 1213. להילחם בשבילו- פרק 1314. להילחם בשבילו- פרק 1415. להילחם בשבילו- פרק 1516. להילחם בשבילו- פרק 1617. להילחם בשבילו- פרק 1718. להילחם בשבילו- פרק 1819. להילחם בשבילו- פרק 1920. להילחם בשבילו- פרק 2021. להילחם בשבילו- פרק 2122. להילחם בשבילו- פרק 2223. להילחם בשבילו- פרק 2324. להילחם בשבילו- פרק 2425. להילחם בשבילו- פרק 25 26. להילחם בשבילו- פרק 2627. להילחם בשבילו- פרק 2728. להילחם בשבילו- פרק 2829. להילחם בשבילו- פרק 2930. להילחם בשבילו- פרק 3031. להילחם בשבילו- פרק 3132. להילחם בשבילו- פרק 3233. להילחם בשבילו- פרק 3334. להילחם בשבילו- פרק 3435. להילחם בשבילו- פרק 3536. להילחם בשבילו- פרק 3637. להילחם בשבילו- פרק 3738. להילחם בשבילו- פרק 3839. להילחם בשבילו- פרק 3940. להילחם בשבילו- פרק 4041. להילחם בשבילו- פרק 4142. להילחם בשבילו- פרק 4243. להילחם בשבילו- פרק 4344. להילחם בשבילו- פרק 44 45. להילחם בשבילו- פרק 4546. להילחם בשבילו- פרק 4647. להילחם בשבילו- פרק 4748. להילחם בשבילו- פרק 4849. להילחם בשבילו- פרק 4950. להילחם בשבילו- פרק 5051. להילחם בשבילו- פרק 5152. להילחם בשבילו- פרק 5253. להילחם בשבילו- פרק 5354. להילחם בשבילו- פרק 5455. להילחם בשבילו- פרק 5556. להילחם בשבילו- פרק 5657. להילחם בשבילו- פרק 5758. להילחם בשבילו- פרק 5859. להילחם בשבילו- פרק 5960. להילחם בשבילו- פרק 6061. להילחם בשבילו- פרק 6162. להילחם בשבילו- פרק 6263. להילחם בשבילו- פרק 6364. להילחם בשבילו- פרק 6465. להילחם בשבילו- פרק 6566. להילחם בשבילו- פרק 6667. להילחם בשבילו- פרק 6768. להילחם בשבילו- פרק 6869. להילחם בשבילו- פרק 6970. להילחם בשבילו- פרק 7071. להילחם בשבילו- פרק 7172. להילחם בשבילו- פרק 7273. להילחם בשבילו- פרק 7374. להילחם בשבילו- פרק 7475. להילחם בשבילו- פרק 7576. להילחם בשבילו- פרק 7677. להילחם בשבילו- פרק 7778. להילחם בשבילו- פרק 7879. להילחם בשבילו- פרק 7980. להילחם בשבילו- פרק 8081. להילחם בשבילו- פרק 8182. להילחם בשבילו- פרק 8283. להילחם בשבילו- פרק 8384. להילחם בשבילו- פרק 8485. להילחם בשבילו- פרק 8586. להילחם בשבילו- פרק 8687. להילחם בשבילו- פרק 8788. להילחם בשבילו- פרק 8889. להילחם בשבילו- פרק 8990. להילחם בשבילו- פרק 9091. להילחם בשבילו- פרק 9192. להילחם בשבילו- פרק 9293. להילחם בשבילו- פרק 9394. להילחם בשבילו- פרק 9495. להילחם בשבילו- פרק 9596. להילחם בשבילו- פרק 9697. להילחם בשבילו- פרק 9798. להילחם בשבילו- פרק 9899. להילחם בשבילו- פרק 99100. להילחם בשבילו- פרק 100101. להילחם בשבילו- פרק 101102. להילחם בשבילו- פרק 102

פרק 74: "הנה הבת שלכם שם על המסך"

ליאם מנגב את שיערו תוך כדי שהוא עומד מעל הנייד. "אני חושב שענבר שלחה את העוגה." הוא עובר להסתכל עלי. אני מרגישה אמנם קצת פחות חרמנית, בטח בגלל ההתרגשות שתיכף אנחנו יוצאים לגלות אם אנחנו מצפים לבן או בת, אבל המראה שלו בבוקסר בלבד... אוחחחח. "יש מים חמים, יאללה תיכנסי כבר." הוא שולח מבט חטוף אל השעון. יש כמעט חמישים דקות עד שאנחנו אמורים לצאת.
כשאני מסיימת להתקלח, אני רואה את ליאם יושב עם פאביו על הספה. עלק חינך אותו לו לעלות עליה. לא ממש הולך לו. הוא מרחיק אותו כל פעם כשזה דוחף את האף לשקית ביסלי שהוא אוכל. "לא, אסור לך." הוא מרים את המבט אלי כשרואה אותי עוברת. "יאללה, עופרי. יש פקקים גם."
"אמרתי לך שאפשר לנסוע באוטובוס, אתה מתעקש על האוטו כל הזמן." אני בחיים לא נסעתי לרופא הנשים שלי באוטו מהפחד. אמא עשתה את זה באומץ רב אז באוגוסט שאני לא רוצה להיזכר בו.
הוא נוחר בבוז. "פ'חח. רק אני אסע באוטובוסים."
סידרנו את הבית בבוקר, ואני גם העברתי סמרטוט כשליאם הלך לסופר לקנות כיבוד קל. אני כולי מרוגשת כשאני עומדת מול הארון ולא יודעת מה ללבוש. אני כן יכולה ללבוש עכשיו משהו פשוט ולהחליף כשנחזור, רק שאני יודעת שיש מצב גדול שניכנס לסחרור סידור הכיבוד, השתייה והעוגה של ענבר. ראיתי אותה במבט זריז. זילוף יפה מאוד ואכן הצבעים שלה הם תכלת וורוד. היא חצתה יפה מאוד את הגבול ככה שכמעט לא רואים שהצבעים מתערבבים, הם יותר מתמזגים בסוג של שושנים. היא קנתה נעל אחת ורודה ואחת תכולה מבצק סוכר ושמה כל אחד בצבע המנוגד.
ליאם נכנס לחדר אחרי כמה דקות. "אני הספקתי ללכת לסופר, לטייל עם פאביו וגם להתקלח ולהתלבש. את לא יצאת מהבית בכלל, למה ההתארגנות שלך כזאת ארוכה?"
"כן, סליחה. כבר נצא." אני מעדיפה לא לריב איתו ושולפת בסוף שמלה פשוטה שחורה שקניתי פעם ב-H&M. אני אוספת את השיער הרטוב שלי, שבטח יתנפח בקרוב, לקוקו מעוגל ומחפשת את הסיכות. יש משהו מעצבן בכך שליאם ממש צופה בי, עוקב אחריי. אני כבר סופרת לאחור את הימים בהם יחזור לספסל הלימודים ובבקרים בהם לא אעבוד הבית יהיה נטו לרשותי.
"הכנת את הארגז?" ליאם משלב ידיים.
"כן, הוא במרפסת והווש טייפ נמצא על השולחן במטבח. יש אחד כחול עם נצנצים ואחד עם בלונים." אני מהדקת את הסיכה הראשונה אל השיער.
ליאם מציץ מעבר לכתפו לכיוון המסדרון. אני בספק אם הוא יכול לראות את המרפסת מכאן. "אני אאטום אותו כבר עם הבלונים כשנחזור. אני חושב שכחול ירמוז שזה בן."
"וזאת בת." אני מחייכת אליו דרך המראה, מסתובבת, מכניסה יד מתחת לגופיה שהוא לובש ומעבירה אותה על הבטן שלו. "אתה תראה."
"אמא שלי פעם אמרה משהו על בטן שפיצית, לא זוכר. את אומרת בגלל זה?" הוא לוקח את המפתחות שלו, אני לוקחת את התיק שלי ואנחנו יוצאים.
"לא." אני מרשה לעצמי לגחך. "אני פשוט... הלוואי שזאת תהיה בת, אוקי?"
"יאללה, אני זורם איתך," הוא אומר, נועל את הבית ורץ אל המעלית כשאני כבר מחכה בתוכה.

אני עוברת עם האצבע על רשימת שמות המוזמנים לבדיקה היום ורואה שליד השם שלי כתוב קודם לגשת לבדיקה בחדר האחיות. אף על פי שחול המועד סוכות, המסדרון מפוצץ ועמוס. יש כאן לא מעט נשים וגם כמה גברים. ליאם ואני נראים הכי צעירים כאן, אבל קשה לדעת כי יש גם כמה דתיים שהלבוש מסתיר את הגיל האמיתי שלהם.
"להיכנס איתך?" הוא שואל כשאני דופקת על דלת חדר האחיות שבסוף המסדרון.
"נראה לי." אני זזה צעד אחורה כשהדלת נפתחת ואחת האחיות אומרת לי להיכנס. "הוא יכול להיות נוכח גם?"
"בטח." עכשיו תורה לזוז צעד אחורה כדי לאפשר לשנינו להיכנס.
ליאם עומד בצד כשאני עולה על המשקל ולהפתעתי הוא לא בנייד או משהו, אלא מרוכז כולו בי ובטח בשאלה של האחות על הרגלי התזונה שלי. הוא מעקם את שפתיו באי רצון.
"אני אוכלת, מקווה שאוכלת טוב." אני משתדלת לא לפגוש את המבט שלו ומושיטה לה את הכרטיס המגנטי שלי.
"מאגר הברזל שלך מאוד נמוך." היא מסתכלת לי בעיניים.
"באמת? דווקא קיבלתי עירוי לפני שבועיים ככה."
"תשקלי לקבל שוב. ואם כבר לשקול, גם בפעמים הבאות כשאת מגיעה לסקירה, תקפצי לכאן קודם, בסדר?"
אני מהנהנת, ושנינו יוצאים חזרה למסדרון. המתח אוכל אותי מבפנים ואני נזכרת שזאת לא הפעם הראשונה שאני כאן במתח. למעשה, כל הפעמים כשהייתי כאן הייתי במתח. אנחנו מתיישבים על שני כיסאות מרופדים מתוך שורה שלמה, שרובה תפוסה, ואני מניחה את הראש על הכתף של ליאם.
"את בסדר?" הוא מצמיד את האף שלו לשיער שלי. "איזה ריח טוב. רענן כזה."
"מתרגשת." אני רואה את עצמי יוצאת בדילוגים מכאן כאשר הרופא יגיד שזאת בת, זאת חייבת להיות בת, ואני אתחיל לדמיין את החדר הסגול שלה, מלא בובות של דיסני ו...
"עופרי?" דלת החדר של הרופא נפתחת. ליאם ואני קמים ביחד ונכנסים פנימה. אני לא יודעת אם אני רועדת מההתרגשות או מעוצמת המזגן שבאמת חזקה פה. אנחנו נכנסים לחדר הגדול שחצי ממנו חשוך ומתיישבים מול הרופא שנשאר לעמוד.
"למיטה," הוא אומר לי אחרי שמעביר את הכרטיס המגנטי.
ליאם נראה לי הכי מרוגש שאי פעם ראיתי. זאת אומרת, גם בשבת לפני שלושה שבועות או שבועיים הוא היה, אבל עכשיו הוא זורח כזה. לא יודעת איך להסביר. אני עולה על המיטה ומעדיפה לשקוע בפנים שלו תוך כדי שאני מרימה את השמלה ועומדת להוריד את התחתונים.
"לא, לא. אין צורך. עכשיו הבטן עוברת את האגן ואפשר אולטראסאונד רגיל." הרופא עוצר אותי וטוב שכך. פחות מבוכה. הוא לוקח מעין כלי מפלסטיק שמזכיר לי בכלל כלי אחסון של קטשופ וחרדל במסעדות רק ששלו בצבע לבן. הוא מכוון אותו לבטן התחתונה שלי ותוך רגע אני מרגישה ג'ל קר ודביק עלי. "מוכנים?" הוא לוקח עכשיו מכשיר שונה לגמרי מזה שהיה עם הקונדום עליו (כשבאתי לפה פעם ראשונה מלמלתי לעצמי שאפילו למכשיר יש קונדום ורק ליאם לא זכר לשים אחד ביום ההולדת שלי).
הוא מתחיל בכך שמראה לנו את האיברים שלו או שלה תוך כדי שהבום בום בום מציף את החדר ומחזיר אותי לקרקע שזה אמיתי.
"נתאם ציפיות?" הרופא שואל אחרי כמה דקות של דברים לא ברורים שאמורים להיות אף, למשל.
ליאם ישר משיב שכן ומוסיף, "לי לא משנה."
"אני רוצה בת." אני מחייכת במבוכה.
"בואו נבדוק." הרופא לא בדיוק מחייך אלי חזרה. הוא עובר מיליון בדיקות כאלו בחודש, בטח לא מרגש אותו כבר כלום. הוא מוריד את המכשיר שלו מעט וגורם לי לקפוץ. לא תחושה נעימה במיוחד. משום מה, דווקא עכשיו הוא כן מחייך. "הנה הבת שלכם שם על המסך." הוא אפילו קורץ לליאם. רגע, מה?
"זאת בת?" אני מתחילה למתוח את השפתיים לחיוך כשהרופא אומר משהו שגורם לליאם להתגלגל מצחוק.
"אתם צעירים, אני אדבר בשפה שלכם כדי שיהיה מובן: בת עם בולבול."
אני כולי המומה. אולי לא שמעתי טוב. "מה?"
ליאם מצליח לומר שתי מילים שגורמות לרופא להנהן. "זה בן."
"וואלה." אני מרגישה באסה רצינית בגוף. מקווה שהוא, כן עכשיו זה בוודאות הוא, לא מרגיש את זה ויפגע.
הרופא משועשע דווקא ועוד נותן לליאם כיף! היי, מה הולך פה? "זה קורה כאן הרבה." כל זה על חשבוני? רררר.
אני סוג של מרחפת כשהרופא מחדש את המרשמים שלי וגם כאשר אני הולכת בעקבות ליאם אל בית המרקחת. הוא אוחז ביד שלי ומעיר כל רגע שאזהר לא ליפול. "את רוצה שאני אכנס כבר לקנות את תוספי התזונה שלך?"
"מה? אה. כן." אני מושיטה לו את האשראי שלי.
"אנחנו צריכים לדבר על לאחד חשבונות בנק." הוא מרים את הסנטר שלי עם אצבע אחת שלו. "לא עכשיו. עוד כמה ימים."
אני מהנהנת ונותנת לו ללכת. אני שוקעת במחשבות ישר. זה בן. יש לנו בן. למה אני כל כך מפחדת מזה? זה יותר פחד מאשר לא לאהוב כי... אני לאט לאט מעלה את מה שמציק לי כדי להרגיש איזושהי הקלה שאני כן מודעת לסיבה כשליאם חוזר. בפנים לא היה תור, מסתבר.
אנחנו עושים את הדרך חזרה למכונית ועוברים על יד חנות כלים חד פעמיים. "רוצה שנקנה הכל בתכלת?" הוא עוצר.
אני ממשיכה ללכת, סוג של מצוברחת. "לא."
"סבבה." הוא לא מתייחס ממש ומצביע על המשך הרחוב, שם נמצא האוטו. הנסיעה עוברת די בשקט ואני לרגע לא מבינה למה הוא עוצר בחנות ימי הולדת וציוד למסיבות בדרך כשאני נזכרת. "את באה? קונים את הבלונים." מזל שהוא ערני, אחרת הייתי משבשת את כל התוכניות ולא נעים כי יש אורחים... והרבה.
"עדיף שתלך אתה." אני לא מסירה את חגורת הבטיחות. הוא מהנהן ויוצא. מהר מאוד אני מבינה למה אני מרגישה ככה: השם שלו כבר נגזר? לא. לא. לא. אין מצב. ההספד של ליאם קופץ לי לראש. לא. אני לא אתן לזה לקרות. על גופתי המתה. שיט, במקרה הזה עדיף להשתמש במשפט אחר. אני לא מספיקה לעשות סוויץ' וליאם חוזר עם מספר בלוני הליום בגווני כחול מבריק. הוא מכניס אותם למושב האחורי וסוגר את הדלתות מהר כדי שלא יברחו כשרוח קלה מתחילה לנשוב. אני כבר רואה אחד או אולי יותר מתפוצצים בדרך. "בטוח לא תיבהל?" אני שואלת כשהוא מתחיל לנהוג.
"לא, נו. דיברנו על זה כבר." הוא מאבד לרגע את הסבלנות. "יהיה בסדר."
"טוב."
הוא מושיט יד אל הפנים שלי ומלטף אותם כשאנחנו ברמזור אדום. "היי, מה קורה? תשמחי."
אני מחייכת בקטנה. אני לא יכולה להישאר פרצוף תחת כשהמשפחות שלנו יבואו. "כן, אני פשוט צריכה לעכל."
אנחנו מגיעים לדירה, וליאם מתחיל לפזר את הכיבוד מהר תוך כדי שאני מכניסה את הארגז, סוגרת את הוויטרינה ומדליקה את המזגן. "את צריכה עזרה?" הוא מרים את הראש מהצלחות המפוזרות על השיש.
"לא." אני מורידה את הבלונים מהתקרה, דוחפת אותם אל הארגז וסוגרת אותו מיד. בפעם הראשונה לא הולך כי הם מצליחים לפתוח אותו בדרכם אל התקרה. בפעם השנייה אני עם הווש טייפ בהיכון ואוטמת את הכל. יופי.
"ענבר באה עם בן, היא אמרה לך?" הוא פותח את הפריזר ומוציא עטיפות קרטון. אני עומדת לשאול אותו מה יש שם כשאני מבחינה בבורקסים. נו, שיהיה.
"כן. פגשת אותו, לא?" אני הולכת למטבח ומתחילה לסדר מפיות בכוסות.
"למה? זה ייקח את כל המקום." ליאם לא ממש זורם. "כן, ראיתי אותו. הוא אחלה." הוא הולך אל הדלת כשצלצול נשמע, והנה ענבר ובן נכנסים.
"שלום!" היא רצה אלי בחיבוק. "אני לא יכולה לחכות כבר לגלות."
אני רואה דרך החיבוק איתה את העוגה בידיים של בן. וואו. היא הרבה יותר יפה במציאות. "איזו עוגה מושלמת." ברור שאני מחמיאה.
"את יותר." היא סוג של מעסה לי את הכתף ועם היד השנייה מושכת את בן. "בוא, תכיר. זאת עופרי החברה היפה של ליאם."
"היי." הוא לוחץ לי את היד ברשמיות ומחייך מעט עם שתי גומות חן. יש לו שיער חום מתולתל, עיניים ירוקות שמזכירות את שלי קצת ועור ממש לבן. איך הוא משתזף ככה בלי להישרף? "להגיד מזל טוב או לחכות עוד קצת?" הוא מובך ומתקדם לליאם שנותן לו כיף.
"עוד מוקדם." ליאם מלקק את האצבעות שלו מבמבה. "תרגישו חופשי לקחת מה שתרצו."
מהר מאוד הדירה מתמלאת במשפחות של שנינו. אני חושבת שיש כאן עכשיו יותר אנשים משהיו במסיבת עצמאות. אחרי שכולם מסיימים לנשנש, וענבר משוויצה בעוגה שלה, מירי מזרזת אותנו לפתוח את הארגז.
"אני אתן לעופרי את הכבוד." ליאם קורץ אלי.
אני מתכופפת אל הקופסה, מקלפת בעדינות את הווש טייפ ואוחזת בצדדים שלה. "מוכנים?" אני מחפשת את המבט של כל אחד ואחד בחדר.
"נו!" נועה כולה קופצת מאושר. כולם כאן מחייכים. לא דמיינתי שזה יהיה ככה.
אני עוזבת את הקרטון ותוך שניות עפים אל התקרה בלונים כחולים מלווים במחיאות כפיים וקריאות.

יאיר הראשון שמגיב. הוא מנער בקטנה את שליו שבידיים שלו. "יהיה לך בן דוד, תראה איזה יופי." הוא נותן לו נשיקה. "מזל טוב, ליאם ועופרי."
"אפשר לחתוך את העוגה?" ענבר מצטרפת לאחותי למצב הרוח הקופצני.
"אני רוצה את החתיכה הוורודה." נועה רצה אליה.
"את תקבלי ראשונה." היא מלטפת לה את השיער. "איזה כיף זה אחות קטנה, אה?" היא מסתכלת עלי.
המפגש של המשפחות שלנו בהקשר טוב לראשונה עובר הרבה יותר טוב משדמיינתי. בטוח הרבה יותר טוב מאיך שבישרנו לכולם. אני משתחררת לאט לאט ויושבת עם כולם בסלון אחר כך. העוגה של ענבר לא רק נראית יפה מבחוץ, היא ממש טעימה ועשירה בשוקולד שאין פלא שנועה כבר אכלה שתי חתיכות ורוצה עוד אחת. אמא לא מסכימה לה, וענבר אומרת שתיתן להם כמה חתיכות למחר.
"רעיון טוב." ליאם מרחיק ממנו את חתיכת העוגה אחרי ביס וקצת. "אני בכושר טוב, לא צריך סוכר."
יעל, יאיר ושליו עוזבים ברבע לתשע ואחריהם בהדרגה עד עשר כולם, מלבד ענבר ובן. ליאם מפנה מהר את הלכלוך, ענבר ואני מטאטאות ביחד ובן הולך לאשפה. ליאם מוציא בירות מהמקרר לשניהם. "אתה נשאר איתי לראות כדורגל, כן? יש ליגת אלופות היום." הוא עושה לו מקום לידו על הספה.
"ענבר אמרה שנישאר עוד קצת אז נראה לי שכן." הוא לוקח את בקבוק הבירה.
"שירי הייתה שקטה היום," אני אומרת כשאנחנו יוצאות למרפסת.
ענבר מושכת את שתי כתפיה. "גם אבא שלי, אבא שלך. אל תתרגשי או תיקחי את זה אישית. אולי עבר עליה יום לא משהו בעבודה."
"היא באמת הייתה לבד היום." אני נזכרת בסידור ונשענת על המעקה. "איזה יום מעייף." הראש שלי נקבר בין זרועותיי.
"את לא נראית נלהבת." ענבר עומדת לידי.
"ושמחה?" אני מקווה שהצלחתי להוציא כלפי חוץ רגש אחד חיובי לפחות.
"יותר בהלם. מה, רצית בת?" היא מניחה את כף היד שלה על הגב שלי. "גם יעל רצתה. מצחיק שלשניכם יצא בנים."
"אני רציתי בעיקר כדי שלא יקראו לו יונתן." אני בולעת את הרוק שמצטבר לי בפה.
ענבר נאנחת. "אמא שלי זרקה לו בראש השנה שאם זה בן שלא יחשוב על... שלא יעז לעשות את זה. זה גם לא טוב כי המוות לא טבעי."
"הוא גם יקשיב. בסדר." אני יודעת שזה הולך להיות קשה ויביא הרבה הרבה ריבים ואי הסכמות. אני אהיה חזקה ובטח שנחושה כשיגיע הרגע. "אני לא רוצה." אני מרשה לעצמי לבכות ולהתפרק אחרי האכזבה המסוימת גם שכן, זאת לא בת.
"אל תדאגי. אף אחד לא ייתן לזה לקרות." היא מעלה את היד שלה אל העורף שלי ומעבירה את האגודל שלה על העור שם. "באמת, עופרי. את לא לבד."
"בטוח?"
היא עוברת לחבק אותי בלי התראה. "ברור!"
אנחנו עוברות לשבת על הכיסאות תוך כדי שאני מנגבת את העיניים. אני רואה דרך הויטרינה את בן וליאם קופצים על הספה בדיוק. כנראה היה כמעט גול. אין לי מושג אפילו מי משחק מול מי ולאחרונה אני בקטע של כדורגל, כבר אמרנו.
"בן חמוד," אני אומרת.
ענבר מרימה גבה. "חמוד? מה הוא פאביו?"
אני מצחקקת ומרגישה מעט הקלה. "מקסים. הוא מקסים. יותר טוב?"
"הרבה יותר טוב." היא מחייכת חיוך גדול.
"מתי המעבר שלכם לדירה? ביאליק, נכון? הראש שלי לא במקום." אני קולטת שהיא הביאה בקבוק ספרייט ושתי כוסות. אני מוזגת לשתינו.
"אוטוטו. עניין של שבועיים-שלושה ככה. הגיע הזמן." היא מותחת את זרועותיה, מעלה את רגליה סביב הכיסא וכורכת את הזרועות סביבן.
"זה מפחיד לעזוב את הבית." אני מקווה שאני לא מלחיצה אותה.
היא מהנהנת. "כן, אבל כשזה עם מישהו שאת אוהבת זה פשוט. הנה, בסוף עבר לך."
"פה יחסית באתי כשהכל היה מוכן. בטח זה יותר מפחיד לעבור דירה ממש ולהתחיל מאפס." אני נושמת עמוק כשאני מרגישה טיפה לחץ מתפשט בי מהמחשבה על לעבור דירה. גם אנחנו הרי נעבור.
ענבר כולה אדישה. "לא, בכלל לא. אני אעצב אותה והכל. בן נותן לי יד חופשית."
אני לא אומרת כלום על מעבר הדירה העתידי שלנו כי אולי ליאם לא אמר כלום. אם כבר ליאם, הוא ובן קופצים בגול נוסף שמרעיד את הבית מהרב שהסאונד גבוה עכשיו.
"הנה, בסוף הכל מסתדר. ידעתי שהוא וליאם יסתדרו. הוא גם אוהד מכבי. אמרתי לו שילכו למשחקים ביחד, אבל לא להרבה כי בקרוב ליאם יהיה אבא. יו, אני לא מאמינה." היא תופסת את הפנים שלה. "אחי הקטן יהיה אבא."
"גם אני לא." אני מרימה את החולצה ומראה לה את הבליטה הקטנה. היא מתמוגגת.
"אפשר?" היא שואלת ומושיטה את היד שלה.
אני מעלה את החולצה עוד טיפה. "לא מרגישים כלום."
"עדיין." היא מעבירה את כף היד שלה על הבטן התחתונה שלי. אני מרגישה קצת צמרמורת. "לך אין רעיונות לשמות?"
"לא." אני מורידה את החולצה חזרה כשהיא מורידה את היד וקמה.
ענבר מפהקת. "טוב, יש זמן." היא מתמתחת שוב. "עכשיו, איך להקים את בן מהספה?"
שתינו צוחקות וחוזרות לסלון.
***
ליאם נרדם כמה דקות אחרי שנכנס למיטה, כצפוי. אני בוהה בו ישן על הצד ומעבירה יד על הזרוע שלו, שמחוץ לשמיכה. הוא היה יותר חזק בעבר, ללא ספק. טוב שלקחו את העוגה מכאן.
אני מעלה את היום הזה בראש תוך כדי שאני חצי שוכבת חצי יושבת על המיטה. אני יודעת שיהיה לי קשה לישון, ולכן אני קמה אל החדר השני וחוזרת למיטה עם פנקס שקיבלנו במשלוח מנות בפורים וסתם נתקע במגירה עם כלי הכתיבה ועוד עט שמצאתי שם. אני כותבת בכל שורה שם שאהבתי עם הזמן ונעלתי בתת מודע. כרגע אני לא אוהבת אף אחד, זה קטע מוזר.
דניאל
מאור
איתי
נמרוד
עוז
אור
לי
תומר
עומר

כשהדף הראשון מתמלא, אני עומדת לעבור דף ולהוסיף את השם 'תום' כשאני פתאום מתחרטת. לא עוד סופים פה. אני מסתכלת שוב על ליאם, נדבקת ממנו בעייפות, מניחה את הפנקס הסגור והעט בצד המיטה ובסוף מצליחה להירדם.

חולמים לצאת לאור? שיתוף פעולה בין mypen להוצאת ספרי ניב יכול להגשים לכם את החלום!

שלכת כותבת מהלב עקוב אחר שלכת
שמור סיפור
לסיפור זה 9 תגובות
שלח תגובה
אני מסכים ל תנאי השימוש
guest
מתי המשךךך
הגב
דווח
שלכת כותבת מהלב
שלכת כותבת מהלב
עוד לא כתבתי אותו כי הייתי בחופשה
הגב
דווח
Blackbird Night
Blackbird Night
עצוב שהיא כבר מתכננת מראש את הריב הבא עם ליאם על השם ולא מניחה שאולי גם הוא ירצה להתקדם לעבר העתיד ולא ירצה לקרוא לו כך.
מסכימה עם האורחת שאמרה שהם שוב יוצרים מחדש קיר אגו. אני בטוחה שליאם אפילו לא מעלה בדעתו שזה דבר שמטריד אותה.
מחכה להמשך! ❤
הגב
דווח
טען עוד 15 תגובות
כותבי החודש בספרייה
חלומות
המקום המושלם בעינייו
המקום המושלם בעינייו
מאת: שבורת כנף
כשאלוהים לא מחזיר לך שיחות, ואז שוכב איתך
כשאלוהים לא מחזיר לך שיחות, ואז שוכב איתך
מאת: Nizan Zarotski
אל תשני לי אותו
אל תשני לי אותו
מאת: אתי בן ארויה
בוא פשוט נשכב עכשיו
בוא פשוט נשכב עכשיו
מאת: Elinor Shema
מרתק
הספר שלי, "מסדרונות" - 5 הפרקים הראשונים לקריאה
הספר שלי, "מסדרונות" - 5 הפרקים הראשונים לקריאה
מאת: אפריל גל גילרוביץ'
רגשות מפלסטיק- פרק 1
רגשות מפלסטיק- פרק 1
מאת: מאיה .
אהבה של חורף
אהבה של חורף
מאת: אפריל גל גילרוביץ'
רגשות מפלסטיק- פרק 2
רגשות מפלסטיק- פרק 2
מאת: מאיה .
סיפורים אחרונים
סליחה שאני אוהבת אותך
סליחה שאני אוהבת אותך
מאת: No One
מאסר עולם בתוך עיניה פרק 4
מאסר עולם בתוך עיניה פרק 4
מאת: קריסטין .
ספר הג'ונגל של סינדרלה
ספר הג'ונגל של סינדרלה
מאת: הילדה הזאת
ארז התימני שלי- פרק 5
ארז התימני שלי- פרק 5
מאת: Just Me
מומלצים מהמגזין
GAME OVER עבורה?
GAME OVER עבורה?
מאת: שבורת כנף
על המוכר והזר
על המוכר והזר
מאת: שבורת כנף
לאן נעלם הנסיך על הסוס הלבן?
לאן נעלם הנסיך על הסוס הלבן?
מאת: שבורת כנף
מבוא לתורת הגבר פרק 1
מבוא לתורת הגבר פרק 1
מאת: Avrahami Amitay