כתוב כתוב
הירשם
down
התחבר
down
menu
Mypen home בית

המקום שלך לכתוב

magazine המגזין
library הספרייה
drawer המגירה
סיפורים קצריםסיפורים אמיתייםסיפורים בהמשכיםספרים
תגיות
כל התגיות
1

פרק 0 (פרולוג)

הילד עם נעלי הניו באלאנס השחורות:

זה היום הראשון ללימודים. בקדמתה של כיתה, מורה ומחנכת מזה כ-40 שנים, אישה באזור אמצע שנות ה-60 לחייה, עומדת ומדברת בפני כיתה של תלמידי כיתה ד'. השעה היא 08:19 בבוקר. השיעור התחיל לפני 19 דקות. לפתע, דלת הכיתה נפתחת. בכניסה לכיתה עומד ילד ג'ינג'י. הוא סובל מעודף משקל מסוים ופניו, כמו גופו, מעט עגולות. פרצופו מכוסה בנמשים והוא מרכיב משקפיים. הוא מגיע באיחור קל לשעה הראשונה כשרוב התלמידים כבר הגיעו ובחרו להם מקומות ישיבה. זאת השנה הרביעית שלו ביחד עם התלמידים האלו. הוא באותה הכיתה ביחד איתם כבר כשלוש שנים. הוא מכיר אותם היטב כשם שהם מכירים אותו. הוא איננו ילד פופולארי בכיתתו. להפך. הוא אחד מהילדים היותר דחויים ולא מקובלים בכיתה. כשפתח את דלת הכיתה, הפנו התלמידים את עיניהם אל דלת הכיתה בסקרנות על מנת לראות מי הגיע אך משהבחינו בו, לא יכלו לאבד עניין במהירות רבה יותר ומיד הפנו את מבטם בחזרה אל המורה העומדת לפני הכיתה ומדברת. גם המורה אינה מייחסת להגעתו תשומת לב מיוחדת ואף לא מעירה לו על איחורו. הילד הג'ינג'י סוגר מאחוריו את הדלת והולך לסוף הכיתה. הוא מתיישב שם ליד ילד בלונדיני שנחשב לאחד מהילדים המקובלים ביותר בכיתתו. אבל הילד ההוא פשוט קם והולך להתיישב במקום אחר כי הוא לא רוצה לשבת במהלך שנת הלימודים ליד מי שנחשב לילד הכי דחוי בכיתה. הוא לוקח ביחד איתו את הכיסא שלו כי יש באותו הרגע מחסור של כיסאות בכיתה. לא בכזאת רמה שיש תלמידים שאין להם כיסאות לשבת עליהם אלא פשוט ברמה כזאת שיש שולחנות בלי כיסאות לידם. הילד הבלונדיני הולך בשקט אל כיוון השולחן האחרון של שורת השולחנות הימנית ביותר בכיתה-מקום הישיבה החדש שבחר לעצמו לאחר שבחן קצרות מהם המקומות הפנויים הנותרים שבכיתה ובחר אחד מהם. כאמור, בגלל בעיה של מחסור בכיסאות בכיתה אין כיסאות ליד השולחן החדש שהילד הבלונדיני בחר לשבת על ידו ולכן הוא לוקח את כיסאו ביחד איתו אל מקום הישיבה החדש שלו. הוא הולך לשם תוך כדי שהוא מרים את הכיסא שלו מעל הרצפה בידיו כי לאורך כל הזמן הזה המורה מדברת ופונה בדבריה אל כל תלמידי הכיתה והוא לא רוצה להפריע לה עם הרעש שייווצר אם יעבור למקום חדש עם הכיסא שלו בעודו גורר אותו ברעש על הרצפה. אפילו עוד יותר מכך, הוא לא רוצה למשוך יותר מידי תשומת לב לא רצויה של המורה אליו. טכנית, מרגע שהתלמידים בחרו להם מקום ישיבה ביום הראשון של שנת הלימודים זה אמור להיות מקום הישיבה הקבוע שלהם לאורכה של כל השנה וכל שינוי נוסף במקומות הישיבה אמור לקבל את אישורה של המורה. אף תלמיד מרגע שבחר לעצמו מקום ישיבה ביום הראשון של שנת הלימודים החדשה לא אמור פשוט לקום ולהחליט שהוא עובר למקום חדש אבל הילד הבלונדיני עושה מה שבא לו. מיד אחריו מצטרפים אל הילד הזה החברים שלו שישבו בשולחנות שמסביב לשולחן המקורי שהוא בחר להתיישב לידו בהתחלה ושמושפעים ממנו ומההתנהגות שלו ומתרחקים גם הם במהרה מהילד הג'ינג'י והדחוי ועוברים אל הצד השני של הכיתה הן במטרה לחקות את חברם הבלונדיני בהתנהגותם, לדחות מעליהם את נוכחותו של הילד הג'ינג'י ולסרב להעביר את שנת הלימודים בכל סוג כלשהו של קרבה אליו והן במטרה לשבת ליד החבר שלהם שנחשב למנהיג חבורתם, שעבר מקום ושכעת עליהם להתקבץ מסביבו מחדש. גם הם לוקחים איתם אל מקומותיהם החדשים את הכיסאות שהם כבר יושבים עליהם בגלל בעיית המחסור בכיסאות הקיימת באותו היום בכיתה. וגם הם, כמו החבר שלהם לפניהם, לא גוררים ברעש את כיסאותיהם לאורך הכיתה אלא מרימים אותם מעל הרצפה בעודם לוקחים אותם ביחד איתם במטרה למנוע רעש מיותר שיפריע למורה בדבריה. וגם הם, כמוהו, עוברים מקום בסה"כ בצורה יפה, שקטה, מנומסת ומכובדת. משתדלים לא להפריע לאף אחד. אבל ההתנהגות הזאת שלהם, מעבר המקום הזה שלהם שנעשה בצורה מכובדת אינו נעשה בצורה שכזאת מתוך כבוד אותנטי אמיתי. הם לא באמת מכבדים את המורה או את זה שהיא עומדת שם מול כל הכיתה ונושאת נאום ארוך ומייגע מול התלמידים לרגל פתיחתה של שנת הלימודים החדשה. זה כבוד מזויף שנובע מתוך החשש שלהם מפניה וההכרה שלהם בה כדמות סמכותית שביכולתה להעניש אותם על התנהגויות מצידם שעלולות להיחשב בעיניה כלא הולמות. המורה לא עוצרת אותם מלעבור למקומות ישיבה חדשים בדיוק כמו שלא עצרה מהילד הבלונדיני לעשות כן. היא לא אומרת כלום. אולי לא באמת אכפת לה כל עוד הם לא עושים רעש בזמן שהם... עושים מה שמתחשק להם. במהלך התקרית הזאת ומיד לאחריה הילד הג'ינג'י משפיל את מבטו מטה אל שולחנו ונראה נבוך ובודד. הוא מתחיל לבכות בדממה. הוא מרגיש מושפל. הילד שהוא התיישב לידו העדיף לקום וללכת להתיישב במקום אחר במקום לשבת לידו וכל החברים של הילד הזה עשו כמוהו. אף אחד לא רוצה לשבת ליד הילד הג'ינג'י, השמן והמנומש. אף אחד מהילדים האחרים לא מחבב אותו. והוא יודע את זה. כל תלמידי הכיתה מבינים לאורך כל ההתרחשות הזאת בדיוק מה קורה ואפילו שמים לב לזה שהילד הג'ינג'י התחיל לבכות בשקט במקומו אבל מתעלמים מהמתרחש וממשיכים כרגיל. כל מה שקורה... זה מביך. זה לא נעים. אף אחד לא רוצה להתעסק עם זה. ולמען האמת גם לאף אחד פשוט לא באמת ממש אכפת. בכל הכיתה, יש רק בן אדם אחד שבאמת עושה משהו. וזאת לא המורה. בשורת השולחנות הימנית ביותר בכיתה, בשולחן השני הקדמי ביותר יושבים ילד וילדה. לילדה יש שיער בלונדיני מתולתל. לילד יש נעלי ניו באלאנס שחורות. הוא יושב ליד המעבר. ליד הרווח שבין שתי שורות השולחנות הימניות יותר של הכיתה. הילדה יושבת מימינו. הוא היחיד שבאמת עושה משהו. כמו כל תלמידי הכיתה והמורה, הוא ראה את מה שקרה עכשיו. זה גורם לו להרגיש כועס. וזה גורם לו להרגיש כועס שכולם מעמידים פנים כאילו שלא קרה כלום. הילד עם נעלי הניו באלאנס השחורות הוא היחיד בכיתה שכועס בגלל הדברים האלו. והוא כועס מספיק בשביל לעשות משהו. הוא היחיד שיעשה משהו. לפתע הוא קם ממקומו. לכולם לוקח כמה רגעים להבין מה הוא עושה. כשהילדה שיושבת לידו מבינה בתוך רגע קצר מה הוא בעצם עושה היא שולחת במהרה את ידה בשביל לתפוס במפרק כף ידו ולמנוע ממנו לעזוב אותה שם בשולחן לבדה אבל זה מאוחר מידי. הוא כבר התחיל להתרחק ועכשיו הוא כבר רחוק מידי ונמצא מעבר להישג ידה. אצבעותיה מפספסות את מפרק כף ידו בשבריר שנייה בודד. היא קוראת בשמו בשקט בשביל לא למשוך יותר מידי תשומת לב מהילדים האחרים אבל הוא אפילו לא טורח להסתובב אליה אם כי הוא כן שמע אותה. חוץ מדיבוריה של המורה, הכיתה שקטה יחסית ולמרות שהילדה שיושבת ליד הילד עם נעלי הניו באלאנס השחורות ניסתה לקרוא בשמו בשקט בשביל שהילדים האחרים לא ישמעו אותה, הילדים הקרובים אליה ביותר שומעים את קריאתה אליו ומפנים את מבטם אליה לרגע קצר. מבטיהם אינם נעימים לה. היא מתכווצת מעט במקומה. כמעט מיד הם חוזרים להביט בילד שקראה בשמו. להביט בו מתרחק ממנה. ומהם. הוא ממשיך להתרחק. הוא צועד באיטיות אך בנחישות אל עבר השולחן השלישי שבשורת השולחנות השלישית-מקום ישיבתו של הילד השמן, המנומש ואדום השיער. הילד עם נעלי הניו באלאנס השחורות לוקח את כיסאו ביחד איתו אל מקום הישיבה החדש שבחר לעצמו. אבל הוא לא עושה את זה באותה הצורה שבה עשו את זה הילד הבלונדיני והחברים של הילד הבלונדיני לפניו. הוא לא מרים את הכיסא באוויר וצועד במהירות ובשקט, בצורה מנומסת ומכובדת, אל עבר המקום החדש שבחר לעצמו. הוא צועד לשם באיטיות בעודו גורר את הכיסא על הרצפה בדרכו לשם, מה שמחולל רעש גדול בכיתה לאורך שניות ארוכות. רעש שמאלץ את המורה להפסיק לדבר עם הכיתה. כל תלמידי הכיתה והמורה מסתכלים עליו. גרירת הכיסא על הרצפה ברעש מעידה על חוסר כבוד כלפי המורה העומדת מול הכיתה ומדברת עם התלמידים ועל חוצפה. בהליכתו האיטית במכוון של הילד עם נעלי הניו באלאנס השחורות אל עבר המקום החדש שבחר לעצמו לוקח לו כחצי דקה תמימה להגיע לשם. חצי דקה של גרירת הכיסא שלו על הרצפה ברעש. חצי דקה שלמה שבה נמנע מהמורה שלו להמשיך בדבריה. חצי דקה שלמה שבה כולם בוהים בו. המומים. חלקם המומים יותר מאחרים. המומים עד לכדי פעירת פה נדהמת. כולם המומים מכל הרעש שהוא עושה בלי אף טיפה של בושה. המומים מחוסר הכבוד מינימאלי שלו כלפי המורה העומדת מול הכיתה ושניסתה לשאת דברים אך שכעת נאלצה להפסיק למספר רגעים קצרים בגלל הרעש שהוא מחולל בכיתה עם כיסאו הנגרר על-ידו ברעש גדול על הרצפה. נאלצה להפסיק עד שהוא יגיע אל השולחן שבו התיישב הילד הג'ינג'י ויתיישב על-ידו. ממש איפה שהילד הבלונדיני ישב פחות משתי דקות קודם לכן. הוא מגיע לשם בסופו של דבר ומתיישב על-יד הילד הג'ינג'י. הרעש של גרירת הכיסא על הרצפה נפסק. אך המורה לא חוזרת לדבר. לא מיד. אף-אחד לא מעיז להשמיע צליל. אף-אחד לא מעיז למשוך שום סוג של תשומת לב לעצמו. הכיתה דוממת לחלוטין. הזמן כאילו עמד מלכת. להגיד שהאוויר כאילו נעשה סמיך כאילו שאפשר לחתכו בסכין תהיה שימוש בלשון המעטה. הילד הג'ינג'י חדל מלבכות במקומו וכעת הוא מנגב את דמעותיו בדממה. הוא היחיד בכיתה שבאמת מעיז לזוז. אף אחד אחר לא מעיז להזיז שריר. המתח עצום. אחרי כל מה שקרה עכשיו מה המורה תעשה? . האם היא תעיר לילד בעל נעלי הניו באלאנס השחורות על התנהגותו ועל הרעש הרב שעשה או שעל אף הרעש הגדול שחולל כעת בכיתה גם ממנו היא תתעלם בדיוק כמו שהתעלמה מהתלמידים לפניו שעברו למקומות קבועים חדשים באמצע השיעור בניגוד לנהלים אך שלפחות עשו זאת בשקט, במהירות ובהרבה כבוד מזויף וצביעות? . זה היום הראשון של כיתה ד'. כל תלמידי הכיתה כבר מכירים זה את זה במשך שנים. גם הילד בעל נעלי הניו באלאנס השחורות והילד הג'ינג'י מכירים זה את זה מזה זמן רב אבל מעולם לא היו חברים. הם רק... הכירו זה את זה. הילד הג'ינג'י נחשב לדחוי ומוזר בכיתתם כבר מאז כיתה א' אבל הילד עם נעלי הניו באלאנס השחורות, בעוד שמעולם לא היה אחד מהבריונים שהציקו לילד הג'ינג'י או התעללו בו, מעולם לא התערב בצורה משמעותית כל כך לטובתו של הג'ינג'י בכל הפעמים שסבל ממקרים שונים של בריונות. לא ככה. לא בצורה בוטה שכזאת כמו באותו היום ההוא של תחילת כיתה ד'. הילד הג'ינג'י לא מבין למה הילד עם נעלי הניו באלאנס השחורות עוזר לו ומתייחס אליו בצורה הזאת. הוא לא מבין למה הוא עבר לשבת לידו כשאף אחד אחר אפילו לא שקל את האפשרות הזאת. הילד הג'ינג'י מפנה את מבטו לאיטו אל עבר הילד שהתיישב לידו. אבל בהתחלה, הילד עם נעלי הניו באלאנס השחורות לא מביט בו בכלל. הוא מסתכל ישירות אל המורה. מבטו חצוף, מזלזל, מתריס ומאיים. עיניו חודרות וקשות. הוא לא חושש משום דבר שהמורה עלולה להגיד או לעשות. אין בו ולו שמץ של פחד. מורתו עומדת מטרים אחדים מלפניו ולפני כל שאר הכיתה ובוחנת אותו. היא מתפלאת ומתרשמת כמעט כשהם שהיא נבוכה והמומה. היא אישה זקנה. בשנות ה-60 לחייה. היא מורה ומחנכת מזה 40 שנה ובכל ימיה כאשת חינוך מעולם לא נתקלה בתלמיד שכזה. איזו חוצפה. איזו תעוזה. איזו גאווה. איזה ביטחון. יש להעיר לו ולנזוף בו על התנהגותו זאת! . אבל מצד שני, כמה רחמים וחמלה בילד קטן אחד. שניות ארוכות היא נקרעת בתוכה בין הכעס שלה על הילד בעל נעלי הניו באלאנס השחורות ועלבונה ממנו על התנהגותו החצופה, הגאוותנית, חסרת הכבוד והמזלזלת לבין התפלאותה והתרשמותה ממנו כילד מלא ברחמים וחמלה שאינם אופייניים אפילו לאנשים מבוגרים. לאורך מספר שניות היא חושבת להעיר לו משהו על כל מה שקרה עכשיו אבל חלק גדול יותר ומשמעותי יותר בתוכה לא באמת רוצה לעשות את זה. מדובר באישה מעט קרה אבל אפילו בה, עם כל כעסה עליו ועלבונה ממנו, מתעורר רגש חם מסוים לנוכח מניעיו-רחמים וחמלה. הוא ראה ילד אחר בכיתתו, נעלב ופגוע מכך שהילדים האחרים לא רוצים ואף מסרבים אקטיבית לשבת לידו, ובצעד לא פחות ממדהים לחלוטין כאשר הוא מגיע מצידו של ילד שלא מלאו לו אפילו לא 10 שנים, הוא פשוט קם ממקומו ועבר לשבת לידו. אך מדוע עשה זאת בהפגנתיות שכזאת? . למה חייב היה לגרור את כיסאו על הרצפה בכל כך הרבה רעש? . למה החליט ללכת לשם באיטיות שכזאת ובכך להאריך את משך הזמן שהוא מרעיש כל כך עם כיסאו ומפריע למהלכו התקין של השיעור? . כנראה בשביל להעביר מסר. והמסר היה... ש... מה שקרה עכשיו עם הילד הג'ינג'י הוא לא בסדר? . ואולי בעיניו של הילד עם נעלי הניו באלאנס השחורות עצם זה שמה שקרה הוא לא בסדר זה דבר שהוא מובן מאליו והמסר בכלל היה אחר? . אולי המסר היה שכשקורה משהו כמו מה שקרה עכשיו אז מישהו צריך לקום ולעשות מעשה? . לא בהכרח הוא? . המורה באמת לא בטוחה לחלוטין למה הילד עם נעלי הניו באלאנס השחורות החליט לעשות את מה שעשה כפי שהוא בחר לעשות את זה. היא רק יודעת למה הוא עשה את זה- כי הוא ילד מלא רחמים וחמלה שלא רצה ולא הסכים פשוט לעמוד מנגד סתם כך לנוכח התנהגות פוגענית ומעליבה כמו זאת שננקטה זה עתה כנגד הילד הג'ינג'י. בניגוד לאיך שכל תלמיד אחר בכיתה עמד מנגד. בניגוד לאיך שהיא עצמה עמדה מנגד ובחרה להבליג על האירוע הפוגעני. היא חושבת על ההתרחשות האחרונה לעוד רגע בודד אבל בסופו של דבר התפעלותה והתרשמותה מהילד בעל נעלי הניו באלאנס השחורות גוברות על עלבונה ממנו והיא מרגישה את כל המוטיבציה שהייתה לה להגיד או לעשות משהו מתפוררת. וברגע הזה, משהו בתוכה נסדק, ואז נשבר לחתיכות, ואז היא נכנעת. ופשוט כך, הילד מנצח. פתאום המורה נראית מרוקנת מאוד. כוחותיה הנפשיים כאילו אבדו לה ולפתע היא נראית מבוגרת אפילו עוד יותר מכפי שנותיה הרבות ממילא-יותר מ-60 במספר. היא לא ציפתה לכל-כך הרבה דרמה ביום הראשון ללימודים. במיוחד לא לדרמה שתהיה שקטה כל-כך. טוב... לפחות רוב הדרמה הייתה שקטה. המורה לוקחת לעצמה עוד רגע ארוך אחד לפני שהיא ממשיכה בדבריה מול הכיתה. היא לוקחת נשימה עמוקה ושקטה ואז כאילו אוספת לה מחדש מעט מכוחותיה הנפשיים ואז פשוט ממשיכה לדבר מהנקודה שבה הפסיקה כאילו שלא הייתה עכשיו עצירה ממושכת בדיבורה. וכך הרגע הדרמטי חולף ומפנה את מקומו לרגע דרמטי אחר. הילד עם נעלי הניו באלאנס השחורות הרגע עבר בכיתה ממקום קבוע אחד לאחר ללא בקשת רשות תוך כדי גרימת רעש רב, הפרעה למורה בדבריה והפגנה של הרבה חוצפה, חוסר כבוד וזלזול וחמק מעונש על מעשיו אלו ללא שום נקיטת מאמץ מיוחד. מדובר בניצחון מרשים שאמור לספק אותו אבל הוא לא עוצר. הוא פשוט לא עוצר. מבחינתו הוא עדיין לא סיים. מורתו רק זה עתה הסיטה ממנו את מבטה הבוחן והיה ניתן לצפות שכעת יביט בה בשקט בעודה נושאת דברים מול הכיתה או יתפנה כעת להפנות מבטו אל הילד הג'ינג'י ולהחוות כלפיו במבטו או להגיד לו איזשהו משהו כלשהו כמכיר בנוכחותו אבל הוא לא עושה שום דבר משני הדברים האלו. במקום זה הוא פוצח באופן מיידי באקט נוסף של גבורה. יכול להיות שמעט פחות הכרחי וראוי מזה הקודם. הוא מפנה מעט את כיסאו ואת גופו ביחד עם הכיוון של הכיסא שלו לצד ימין, הצד ההפוך מהצד שבו יושב הילד הג'ינג'י-משמאלו. אבל הסיבה שהוא עושה את זה לא קשורה לילד הג'ינג'י. הוא רק מנסה לקבל זווית נוחה יותר בשביל להפנות את ראשו מעט לאחור אל עבר השולחן האחרון שבשורת השולחנות הראשונה בכיתה. השולחן הרחוק יותר מבין שתי השולחנות שנמצאים מאחורי השולחן שעל-ידו בחר להתיישב במקור ביחד עם ילדה אחרת מהכיתה שלו. המקום שאליו הוא מסתכל כעת הוא למעשה מקום הישיבה הקבוע החדש שאליו בחר לעבור הילד הבלונדיני על פני להעביר את שנת הלימודים על-ידו של הילד הג'ינג'י כאשר הבין שזה מה שיצטרך לעשות כאשר הילד הג'ינג'י התיישב לידו. אלא אם כן כמובן יעבור מקום תכף ומיד כפי שאכן עשה ולא יסכים להשלים עם מציאות חדשה זו שבה ייאלץ להעביר את שנת הלימודים ליד הילד הג'ינג'י, השמן והמנומש שמזה שנים נחשב לילד הכי דחוי ומוזר בכיתה. אולי אפילו בשכבה כולה. הילד עם נעלי הניו באלאנס השחורות, בהסתכלו על הילד הבלונדיני, למעשה מנסה ליצור איתו קשר עין. הילד הבלונדיני לא מעוניין ליצור קשר עין איתו. הוא מנסה להתעלם ממנו. להעמיד פנים שאיננו מבחין בילד עם נעלי הניו באלאנס השחורות מסתכל עליו. אבל הילד עם נעלי הניו באלאנס השחורות לא מסיט את מבטו במשך זמן רב. הוא יושב קצת על הצד של הכיסא שלו כשראשו פונה לחלוטין לאחור והצידה אל עבר הילד הבלונדיני. הוא בבירור איננו מקדיש תשומת לב משמעותית לדבריה של המורה. זה ניכר עליו בבירור בישיבתו הלא ישרה על הכיסא ובהסתכלותו אחורה אל עבר הילד הבלונדיני. חלק מהתלמידים מתחילים להבחין בזה. גם המורה. היא לא מפסיקה לדבר עם הכיתה אבל היא מסתכלת על הילד בעל נעלי הניו באלאנס השחורות ועל איך שבניגוד לחברי כיתתו הוא פשוט לא מקשיב לשום מילה שיוצאת לה מהפה. התנהגותו זאת מפתיעה ומדהימה אותה. הרי רק רגע אחד קודם לכן, בגלל מניעיו הטהורים למעשיו, היא נתנה לו לחמוק ללא עונש ואפילו ללא הערה כלשהי כלפיו על עצם זה ששינה את מקומו הקבוע ללא רשות ועל הדרך גרם בגרירת הכיסא שלו על הרצפה להפרעה חמורה לשיעור וכבר הוא עושה דבר מה פסול נוסף? . מורתו כל כך בהלם מהתנהגותו שהיא אפילו לא שואלת את עצמה האם היא צריכה להגיד או לעשות משהו בנוגע להתנהגותו. היא רק עומדת שם מול הכיתה ומסתכלת עליו בזמן שהיא מדברת אל תלמידי הכיתה. אובדת עצות לחלוטין. הוא לא מבחין בכך שהיא מסתכלת עליו. הוא מסתכל על הילד הבלונדיני שהעליב את הילד הג'ינג'י בהתנהגותו והביא אותו לדמעות. הוא מסתכל עליו כבר זמן מה עכשיו. הילד הבלונדיני מרגיש את הלחץ גובר. ידיו אינן נמצאות על השולחן. ידו השמאלית מונחת באדישות על ברכו השמאלית. ידו הימנית מנגד קפוצה לאגרוף על ברכו הימנית כחלק מניסיונו להתמודד עם מכבש הלחצים שמופעל עליו מצידו של הילד בעל נעלי הניו באלאנס השחורות שמביט בו במבט ארוך וחודרני. מפרקי האצבעות של כף ידו הימנית של הילד הבלונדיני מלבינים מהעוצמה שבה ידו מכווצת לאגרוף. עם כל שנייה שעוברת והילד עם נעלי הניו באלאנס השחורות לא מפנה את מבטו הילד הבלונדיני מרגיש את הלחץ עליו כאילו גובר. הסיטואציה הזאת מאוד לא נוחה בשבילו. הילד עם נעלי הניו באלאנס השחורות לא נראה כאילו הוא מרגיש בעצמו לחוץ מהצד שלו להסתובב בחזרה אל כיוון המורה לפני שתעיר לו. הילד הבלונדיני מנסה להסתכל על המורה אבל היא בעצמה מסתכלת על הילד עם נעלי הניו באלאנס השחורות. זה לא מאוד עוזר לילד הבלונדיני שלא להסתכל עליו. זהו היום הראשון של כיתה ד'. כל תלמידי הכיתה כבר מכירים זה את זה משנות הלימודים הקודמות. בדיוק כמו מה שהילד עם נעלי הניו באלאנס השחורות והילד הבלונדיני מכירים כבר את הילד הג'ינג'י כך הם גם מכירים כבר זה את זה. הילד הבלונדיני והילד עם נעלי הניו באלאנס השחורות לא מחבבים זה את זה. זה לא על רקע ההתייחסות של הילד הבלונדיני אל הילד הג'ינג'י. הם לא מחבבים זה את זה כבר הרבה זמן. אבל הם מכירים זה את זה היטב. הילד הבלונדיני מכיר את הילד עם נעלי הניו באלאנס השחורות כילד נחוש הרגיל לקבל את מה שהוא רוצה. הוא לא יסיט את מבטו, נכון? . עדיף כבר שיסתכל בחזרה אליו ויגמור עם זה. לפחות ככה הוא יגרום לו להפסיק לבהות בו ככה בכך שייתן לו את מה שהוא רוצה. הילד הבלונדיני מסיט את מבטו מהמורה אל הילד עם נעלי הניו באלאנס השחורות ומביט בו במבט משועמם ואדיש לכאורה. משנוצר קשר העין המיוחל, הילד עם נעלי הניו באלאנס השחורות מנצל את הרגע בשביל לכווץ מעט את גבותיו, להקפיץ מעט את שפתיו ולשלוח בילד הבלונדיני מבט חמור סבר. לכל זה הוא מוסיף נענוע קל של הראש מצד לצד. נענוע ראש לשלילה. כמנסה להגיד לילד הבלונדיני עד כמה שהתנהגותו הייתה גסת רוח ופסולה. הילד הבלונדיני מבין את המסר אך נשאר לעמוד על שלו. במבט לא מתנצל ואפילו לא מתעניין במיוחד הוא נוחר בבוז וחוזר להביט במורה. אבל לילד עם נעלי הניו באלאנס השחורות זה לא משנה. הוא לא באמת ציפה לכל סוג כלשהו של הבעת חרטה מהילד הבלונדיני בתגובה. את מה שהילד עם נעלי הניו באלאנס השחורות באמת רצה הוא השיג. כל מה שהילד עם נעלי הניו באלאנס השחורות רצה זה להגיד במבטו לילד הבלונדיני עד כמה שהתנהגותו היא לא מנומסת, לא מכובדת ולא לגיטימית וכך עשה. הוא מרוצה. הוא מסיט את מבטו ומסתובב בחזרה. קודם עם כיסאו ואז עם גופו וראשו. הילד הבלונדיני מרגיש את הלחץ מוסר מעליו. המורה שלא אמרה דבר גם הפעם לנוכח התנהגותו הבעייתית החדשה של הילד בעל נעלי הניו באלאנס השחורות מתרצה וחוזרת להסתכל גם על שאר תלמידי הכיתה בעודה מדברת אליהם ולא רק ספציפית עליו. במשך כשתי דקות ארוכות הילד עם נעלי הניו באלאנס השחורות עטה על פניו הבעת פנים כועסת וחמורת סבר שלא נמחקה מעל פניו בשום רגע בשתי הדקות האלו. את הבעת פנים זו עטה על פניו ברגע שהילד הבלונדיני וחבריו עברו למקום ישיבה חדש אך ורק בגלל שהילד הג'ינג'י התיישב בקרבתם והשאירו את הילד הג'ינג'י לבדו בשולחנו, בודד ומבויש, מבטו זה נמשך כשאף אחד מלבדו, אפילו לא המורה, לא אמר או עשה כלום לנוכח הנידוי וההשפלה האלו של הילד הג'ינג'י והמנומש שהתחיל לבכות בדממה במקומו, הוא הביט במבטו זה במורתו כאשר בהתה בו בהלם ולכמה רגעים ארוכים לא ידעה כיצד לנהוג בו לאחר הפרעתו לשיעור ובסופו של דבר גם הביט בצורה הזאת על הילד הבלונדיני כאשר רצה לנזוף בו במבטו על התנהגותו המכוערת. אבל עכשיו הוא מרגיש קצת פחות כועס והבעתו זו נעלמת. עכשיו, אחרי המבטים הכועסים והנועזים ששלח הן למורה והן לילד הבלונדיני, סוף כל סוף מתפנה הילד עם נעלי הניו באלאנס השחורות אל הילד השמן והג'ינג'י שיושב לידו ומביט בו. הוא כבר איננו נמצא עוד בסערת רגשות אינטנסיבית כפי שהיה לפני דקות מספר. לרגע הם מביטים זה בזה ואז הילד הג'ינג'י מסיט את מבטו ומסתכל אל המורה הממשיכה לדבר לאורך כל הזמן הזה. הוא נבוך ולא בטוח מה להגיד לילד עם נעלי הניו באלאנס השחורות או לעשות. הילד עם נעלי הניו באלאנס השחורות עדיין לא מסיט את מבטו. הוא מחייך. ובעושו זאת, עיניו היפות, העדינות והטובות, כאילו מתמלאות באור עדין. ואז הוא נעשה טיפה יותר רציני לרגע וחיוכו מתרכך אם כי לא נעלם לחלוטין. הוא מסתובב לאחור ומביט בילד הבלונדיני והחברים שלו רק לשנייה ואז מסתובב שוב מיד. הוא נשען אל אוזנו של הילד הג'ינג'י ולוחש משהו באוזנו.
"אל תשים לב אליהם. הם מניאקים".

חולמים לצאת לאור? שיתוף פעולה בין mypen להוצאת ספרי ניב יכול להגשים לכם את החלום!

Daniel Cohen עקוב אחר Daniel
שמור סיפור
לסיפור זה תגובה אחת
שלח תגובה
אני מסכים ל תנאי השימוש
Daniel Cohen
Daniel Cohen
שלום לכולם, אני הכותב של הסיפור הזה. זה הפרולוג של ספר שכתבתי. חשבתי לפרסם לפחות חלק מהספר באינטרנט ולקבל קצת פידבקים ראשוניים לפני שאני מתחיל בתהליכי ההוצאה לאור של הספר שלי.

אז מה דעתכם?. בבקשה הגיבו וספרו לי מה אתם חושבים.
הגב
דווח
כותבי החודש בספרייה
דרמה
ערימת רגשות
ערימת רגשות
מאת: Tzori Admoni
כשאלוהים לא מחזיר לך שיחות, ואז שוכב איתך
כשאלוהים לא מחזיר לך שיחות, ואז שוכב איתך
מאת: Nizan Zarotski
אהובה שלי אני מצטער
אהובה שלי אני מצטער
מאת: Nicole Denisov
יש לי חברה שמנה.
יש לי חברה שמנה.
מאת: Eltchin's Emotions
מרתק
בוא פשוט נשכב עכשיו
בוא פשוט נשכב עכשיו
מאת: Elinor Shema
אהבה של חורף
אהבה של חורף
מאת: אפריל גל גילרוביץ'
אני מכורה
אני מכורה
מאת: Shira Mualem
שרמוטות שכמונו
שרמוטות שכמונו
מאת: Eltchin's Emotions
סיפורים אחרונים
עזר כנגדך.
עזר כנגדך.
מאת: Je suis
צלקות - 6
צלקות - 6
מאת: גיא רוזן
טומי
טומי
מאת: ג׳ ו ץ׳
תסתכלי עליו
תסתכלי עליו
מאת: ליאור ליאור