כתוב כתוב
הירשם
down
התחבר
down
menu
Mypen home בית

המקום שלך לכתוב

magazine המגזין
library הספרייה
drawer המגירה
סיפורים קצריםסיפורים אמיתייםסיפורים בהמשכיםספרים
תגיות
כל התגיות
3

להילחם בשבילו- פרק 73

"נראה כאילו את מקנאה ולא יכולה לפרגן"

תוכן עניינים 1. להילחם בשבילו- פרק 12. להילחם בשבילו- פרק 23. להילחם בשבילו- פרק 34. להילחם בשבילו- פרק 45. להילחם בשבילו- פרק 56. להילחם בשבילו- פרק 67. להילחם בשבילו- פרק 78. להילחם בשבילו- פרק 89. להילחם בשבילו- פרק 910. להילחם בשבילו- פרק 1011. להילחם בשבילו- פרק 1112. להילחם בשבילו- פרק 1213. להילחם בשבילו- פרק 1314. להילחם בשבילו- פרק 1415. להילחם בשבילו- פרק 1516. להילחם בשבילו- פרק 1617. להילחם בשבילו- פרק 1718. להילחם בשבילו- פרק 1819. להילחם בשבילו- פרק 1920. להילחם בשבילו- פרק 2021. להילחם בשבילו- פרק 2122. להילחם בשבילו- פרק 2223. להילחם בשבילו- פרק 2324. להילחם בשבילו- פרק 2425. להילחם בשבילו- פרק 25 26. להילחם בשבילו- פרק 2627. להילחם בשבילו- פרק 2728. להילחם בשבילו- פרק 2829. להילחם בשבילו- פרק 2930. להילחם בשבילו- פרק 3031. להילחם בשבילו- פרק 3132. להילחם בשבילו- פרק 3233. להילחם בשבילו- פרק 3334. להילחם בשבילו- פרק 3435. להילחם בשבילו- פרק 3536. להילחם בשבילו- פרק 3637. להילחם בשבילו- פרק 3738. להילחם בשבילו- פרק 3839. להילחם בשבילו- פרק 3940. להילחם בשבילו- פרק 4041. להילחם בשבילו- פרק 4142. להילחם בשבילו- פרק 4243. להילחם בשבילו- פרק 4344. להילחם בשבילו- פרק 44 45. להילחם בשבילו- פרק 4546. להילחם בשבילו- פרק 4647. להילחם בשבילו- פרק 4748. להילחם בשבילו- פרק 4849. להילחם בשבילו- פרק 4950. להילחם בשבילו- פרק 5051. להילחם בשבילו- פרק 5152. להילחם בשבילו- פרק 5253. להילחם בשבילו- פרק 5354. להילחם בשבילו- פרק 5455. להילחם בשבילו- פרק 5556. להילחם בשבילו- פרק 5657. להילחם בשבילו- פרק 5758. להילחם בשבילו- פרק 5859. להילחם בשבילו- פרק 5960. להילחם בשבילו- פרק 6061. להילחם בשבילו- פרק 6162. להילחם בשבילו- פרק 6263. להילחם בשבילו- פרק 6364. להילחם בשבילו- פרק 6465. להילחם בשבילו- פרק 6566. להילחם בשבילו- פרק 6667. להילחם בשבילו- פרק 6768. להילחם בשבילו- פרק 6869. להילחם בשבילו- פרק 6970. להילחם בשבילו- פרק 7071. להילחם בשבילו- פרק 7172. להילחם בשבילו- פרק 7273. להילחם בשבילו- פרק 7374. להילחם בשבילו- פרק 7475. להילחם בשבילו- פרק 7576. להילחם בשבילו- פרק 7677. להילחם בשבילו- פרק 7778. להילחם בשבילו- פרק 7879. להילחם בשבילו- פרק 7980. להילחם בשבילו- פרק 8081. להילחם בשבילו- פרק 8182. להילחם בשבילו- פרק 8283. להילחם בשבילו- פרק 8384. להילחם בשבילו- פרק 8485. להילחם בשבילו- פרק 8586. להילחם בשבילו- פרק 8687. להילחם בשבילו- פרק 8788. להילחם בשבילו- פרק 8889. להילחם בשבילו- פרק 8990. להילחם בשבילו- פרק 9091. להילחם בשבילו- פרק 9192. להילחם בשבילו- פרק 9293. להילחם בשבילו- פרק 9394. להילחם בשבילו- פרק 9495. להילחם בשבילו- פרק 9596. להילחם בשבילו- פרק 9697. להילחם בשבילו- פרק 9798. להילחם בשבילו- פרק 9899. להילחם בשבילו- פרק 99100. להילחם בשבילו- פרק 100101. להילחם בשבילו- פרק 101102. להילחם בשבילו- פרק 102

פרק 73: להכיר במציאות

ליאם בסופו של דבר עובר לשבת. הוא מעביר את ידו בשיער שלו, מגרד אותו לשבריר שנייה ולאחר מכן מסתכל על עדי שהגיעה עד לאזור הטלוויזיה. "היי גם לך."
"מה נשמע?" היא הכי אגבית.
אני נועלת את הדלת, ניגשת למטבח ומוזגת לעצמי ישר מים קרים. וואו. "את צמה, עדי? רוצה מים גם?"
"ממתי אני צמה? באתי באופניים, אני אשמח." היא לא זזה ממקומה.
ליאם לא עונה לשאלה שלה. הוא נראה קצת מסוחרר למען האמת. הוא נמצא מעבר לכתף שלי כי אני עסוקה במילוי הכוס של עדי גם כן ועוקבת אחרי התנועות שלו. יש מצב שהוא מותש בגלל הצום, מצב גדול. אני חושבת שכדאי שעדי ואני נעשה את השיחה למטה וניתן לו לנוח בכמעט שעתיים שנשארו.
"תודה." היא לוקחת ממני את הכוס ולוגמת ממנה במהירות. "לא כזה חם בחוץ עכשיו, אבל עדיין לרכב על אופניים זה לא פשוט. את עוד רוכבת?"
אני מהנהנת. עדי מריחה לי טוב, עם כמה שאני לא סובלת ריחות עדיין. יש עליה בושם מתקתק וגם הפה שלה מריח בסדר גמור, בטח לעומת ליאם.
"רוצה שנדבר במרפסת?" היא סוג של פוסעת לשם וגורמת לאישונים של ליאם להתרחב.
"עדיף שנעשה את השיחה בחוץ. תני לי כמה דקות להחליף בגדים ונרד למטה, טוב?" אני כבר מוכנה לרוץ אל החדר ולהתלבש כאילו אני ספידי, לא פחות.
עדי מתיישבת בספה השנייה כאילו כלום, ברוגע שלה. זה מפתיע אותי, אני מודה. "אוקי." היא מבינה שליאם לא הולך לשתף איתה פעולה במה שנקרא לפתח שיחה, מושכת מהשולחן אל ברכיה את אחד מהמגזינים שלי ומתחילה לדפדף בו.
אני נכנסת לחדר של ליאם ושלי ומחליטה בעצם ללבוש את הבגדים שלבשתי לסיבוב אתמול כולל השל. אני מגיעה לסלון תוך שלוש דקות ותוהה אם לנעול כפכפים או נעלי ספורט. עדי עם הסניקרס שלה. אני מסתכלת על ליאם בכוונה כדי לקבל ממנו תשובה. הוא מסתכל עלי בסוג של הלם. הוא לא יודע מה לעשות, ברור. גם אני לא בדיוק. אני מחליטה לנעול סניקרס כמוה בסופו של דבר וכשאני מתקדמת לכיוון הדלת, עדי מבינה את הרמיזה וקמה. היא לא אומרת לליאם שלום, מסתפקת בנפנוף דומה לזה שהיא נכנסה ויוצאת בעקבותיי אל לובי הקומות.
"הוא בסדר?" היא שואלת ישר ולוחצת על המעלית.
"נראה לי שהוא פשוט תשוש מהצום." אני נכנסת פנימה בעקבותיה. "איך עלה בדעתך לבוא לפה?"
"ישבתי בחדר, השתעממתי. את יודעת, אין ממש מה לראות בטלוויזיה, הכל סגור. אמרתי לעצמי יאללה נבוא לבקר אותך בביתך החדש." היא מגחכת מעט. "את גרה פה תיכף שנה, לא? חדש הוא לא."
"אה..." אני לא יודעת מה להגיד. לא ציפיתי לפתיחה כזו.
"אז נפגעת או לא?" היא לא הולכת סחור סחור. היא כן הולכת ישר ופותחת בשבילי את הדלת, כאילו אני לא יכולה לעשות את זה לבד.
"את אמרת שם הרבה דברים בשיחה, לא רק מבחינת לפגוע. את לא ממש קיבלת את הבשורה שלי כמו שציפיתי." אני מניחה את היד על הבטן שלי ומראה לה אותה. "חשבתי שתשמחי בשבילי."
עדי ממש בוהה בבטן שלי. "זה פשוט... טוב, פשוט זה לא. תראי מה קרה לך מאז הפרידה עם יובל."
"מה זה מה קרה? זו לא תאונה חלילה או משהו." אני לא מתרגשת. "שנה וחצי זה הרבה זמן."
"זה זמן סבבה לעבור לגור ביחד, כן? לא לעשות ילד." היא עוצרת לרגע. "לדעתי. לדעתי, כן? שלא תתעצבני. אני הייתי פועלת אחרת."
"אבל זה קרה-"
"ברור שזה לא מתוכנן, הבנתי את זה." היא קוטעת אותי. "בואי נלך קצת אחורה בזמן, סבבה? את זוכרת את היום הזה ממש בימים הראשונים כשהכרת את ליאם? ישבנו בחדר שלי ליד המחשב ועברנו על הפייסבוק שלו. את זוכרת?"
"כן." אני מסתכלת לצדדים כל פעם רק שחלילה איזה ילד מופרע לא יתקע בי עם האופניים שלו. פה נוסעים עד הדקה התשעים על הכביש, וגם עדי ואני הולכות עליו.
"באותו רגע נגיד הייתי בהלם שאמרת לראשונה שאת לא יודעת אם את רוצה לחזור ליובל או לא. אז הנחתי שאת עוד מבולבלת, פגועה, לא יודעת. הכל היה טרי. פתאום הבנתי שבעצם באותו רגע את הבנת את מה שאני לא, נכון? שאת כן מעוניינת בליאם לא רק כריבאונד." היא מכניסה את הידיים שלה לכיס הג'ינס. איך היא רכבה איתו?
"את זוכרת אבל בעצמך מה קרה כמה ימים אחרי, לא? שהוא סיפר לי על הפוסט טראומה שלו, הלם קרב... את זוכרת איך הגבתי, איך ברחתי. את זוכרת גם מי שכנעה אותי לתת לו צ'אנס נוסף?" אני לא אוהבת להגיד שבזכות משהו או מישהו דברים קרו, אבל עדי כן שינתה את נקודת המבט שלי אז, כשהייתי מאוד מבוהלת.
"כי לאף אחד לא מגיע לגמור, להיחסם ככה. זה יחסי אנוש בסיסיים. גם התגלית על מאיה. לא חשבתי שזה כזה יעסיק אותך וישתלט עלייך ו... לא יודעת, בסוף את יובל ולא חזרתם."
אני מרימה גבה. "את מתנהגת ככה כי לא חזרתי ליובל?"
"לא, לא. ממש לא. פשוט... את עופרי שאני אוהבת, מכירה, היא הייתה מאוהבת ביובל מעל הראש. זה לא שאני לא אוהבת אותך עכשיו, אבל את לא אותה אחת. את אחרת. בסוף ליאם יתחתן איתך בגלל המציאות שהוא חי בה, אבל אני עדיין מרגישה וחושבת שבכל מקרה אחר, זה לא היה עובד בניכם לנצח. אני לא יודעת אם זה יעבוד, אני רואה דברים אחרים ממבט צד." היא מכעיסה אותי במשפט הזה, אבל אני כבר לומדת לא להתרגש ממנה ולקחת את המילים שלה בעירבון מוגבל.
אני כמעט שואלת אותה אם היא אוהבת להוריד לי את הביטחון ובסוף לא. אני מגיבה, "אנחנו חיים את ההווה עכשיו ומטפלים בו." וואלה, אני חתיכת דיפלומטית.
"ואת לא מרגישה שאת בתוך משבצת?" היא כמעט מועדת ואוחזת לי בכתף. אני מורידה את המבט אל הרצפה ורואה שהיא דרכה על אבן חלקלקה במיוחד.
להתפרץ עליה? הרי אין לי מה להפסיד וגם ככה נמאס לי לשמור הכל בבטן. אני חושבת מה לומר ובסוף מחליטה להיות כנה. "נראה כאילו את מקנאה ולא יכולה לפרגן." לא יודעת אם בדיוק זה מאה אחוזים מה שאני מרגישה, אבל קרוב לשם.
עדי עוצרת לשנייה. "מה?" והיא ממשיכה ללכת. "למה שאני אפרגן לך? את לא מרגישה שאת רצה, טסה?"
אני חוזרת על עצמי ממקודם, "זה כבר קרה, אז מה זה משנה לך אם... הרי ברור שכן."
עדי סוג של מוותרת או מחליפה נושא כשמבינה שמיצינו. "לא סיפרתי ליובל."
"עדיף שלא ידע." אני בוחרת לפנות בשביל ספציפי שבעצם יחזיר אותנו בצורה מעגלית אל הבניין.
"המצב של אמא שלו הדרדר," היא חושפת משהו שמריץ לי את הלב וממשיכה, "עברה כמה טיפולים, אני חושבת שהיה גם אשפוז. אנחנו נפגשים רק בחדר כושר ומסתפקים בשלום שלום. לא מזמן הוא שאל מה חדש ואז סיפר."
"אני... אני... אני לא ראיתי את אמא שלו מאוגוסט של שנה שעברה בסופר." אני לא נמצאת בשכונה שהם גרים בה בכלל וגם בסופר הספציפי שבו פגשתי אותה אז לא הייתי די הרבה זמן.
"הוא סיפר לך, לא? זוכרת שהוא ציין את זה." היא מוציאה את צרור המפתחות שלה מהג'ינס כשאנחנו מגיעות לאזור הבניין.
"אתם עוד מדברים עלי?" אני סקרנית.
"לא ממש. הוא פשוט מבין שהמשכת הלאה ומנסה גם בעצמו. כמובן שזה קשה בגלל המצב." היא שותקת לרגע. "את רוצה לדבר איתו אולי?"
"לא, לא." אני מעדיפה לשמור מרחק בהתחשבות "במצב החדש" שלי.
אני רואה את ליאם יושב מתחת לבניין מרחוק ולא מבינה מה הוא עושה למטה. אני שואלת את עדי מה השעה, והיא מוציאה את הנייד שלה מהכיס השני. "שש ועשרה."
"עוד ארבעים דקות נגמר הצום," אני אומרת כאילו אכפת לה. היא מאוד רחוקה מהדת וכל מה שקשור לאמונה.
"אולי הוא רוצה להעביר את הזמן בסיבוב איתך, לא יודעת." היא מפרידה את המפתח של המנעול ומצביעה על האופניים שלה שקשורים מסביב לעמוד. "בכל מקרה, נסיים בזה שבאווירת הסליחות אני כן מרגישה שאני חייבת לך התנצלות על האופן בו התנהגתי בשיחה בטלפון. שיהיה לך, לו, לכולכם בהצלחה."
אני הולכת איתה עד לעמוד ומסמנת לליאם עם היד להמתין. "אה... תודה לך." אני לא יודעת מה לענות, אבל משהו מרגיש כאילו זה הסוף של החברות שלנו כי היא לא מסכימה עם מה שקורה עכשיו.
היא מחייכת אלי בקטנה, מסובבת את המנעול שלוש פעמים סביב הכיסא ומטפסת על האופניים. "ביי." היא מסתפקת במילה אחת ומתחילה לנסוע. אני לא מצליחה אפילו לומר "ביי" בחזרה או משהו. איזו תחושה מוזרה.

ליאם מחניק פיהוק עם ריח לא נעים במיוחד כשאני מתקרבת אליו. "בואי נלך לבית כנסת לשמוע שופר ונעביר את הזמן." הוא מצביע על העלייה שבהמשך הרחוב. "שני רחובות מפה, לא הרבה זמן."
אני מכסה את הכתפיים עם השל מחדש אחרי שהורדתי אותו והעברתי אותו אל הידיים. "אתה בטח ממש רעב."
הוא מוציא את הכיפה שלו מכיס הג'ינס, שם על הראש וכובש לי את הלב. גם כשהוא עייף הוא חתיך אמיתי. "מה נראה לך? אני חושב שכשנחזור לדירה אני אתקלח זריז, אשתה משהו בקטנה וניסע להורים שלי. את רוצה להתקלח גם?"
"כן. אני אשתדל לעשות את זה זריז גם." אני הולכת מעט אחריו בעיקר כי אין לי מושג לאן אנחנו הולכים. אני עדיין לא מכירה את השכונה ממש טוב וגם בטיולים עם פאביו אני מרחיקה מקסימום עד הגינה הציבורית. אני יודעת שזה לא טוב, אבל זה לא שבאמת יש לי מה לעשות כאן.
ליאם לא לוחץ ולא שואל שום דבר על השיחה עם עדי. הוא מספר שתוך כדי שהוא חיכה לי הוא ראה שלט בלוח המודעות בבניין ששתי קומות מעלינו, כלומר בקומה ה-19, מישהו מוכר את הדירה שלו והיא גדולה יותר בחדר. משום מה אני לא נלחצת מכך, דווקא מרגישה הקלה, ומאשרת לו לגשש.
לא צריך שליאם יגיד לי איפה לעצור, כי אני רואה המונים של אנשים סביב מבנה מעט מיושן. כולם לבושים בגוונים של לבן וחגיגי ונראים חיוורים. ליאם עוזר לי להתיישב על גדר בטון ונשען עליה לאחר מכן. הוא מציץ בשעון שלו ולאחר מכן מסתכל על השמיים.
"אתה מחפש כוכבים?" אני מרשה לעצמי לגחך.
"אני חושב שאני רואה אחד." הוא מחייך אלי, משועשע. בלי שום התראה, מישהו נעצר לידנו ונותן לליאם כיף. ליאם משאיר את החיוך על הפנים שלו והטון שלו עולה מעט. "אסף, איזו הפתעה!" הוא נלהב.
"מה אתה עושה בבית כנסת?" הבחור בשם אסף מצחקק ומצביע על הראש של ליאם. "ועוד עם כיפה." הוא מאוד שחום, והחולצה הלבנה שהוא לובש מדגישה זאת יותר.
"סתם, לשמוע שופר. תכיר, זאת עופרי, בת הזוג שלי." הוא מציג אותי, ואני זוכה ללחיצת יד.
"את מוכרת לי," אסף אומר ומכווץ את מצחו. "את במקור מרמת גן, נכון?"
אני מהנהנת. "אולי מהמסע-"
"אה! למדת עם אחותי בשכבה! למדת עם דנית רותם, נכון?" הוא נרגש מהזיהוי.
אני מהנהנת. "כן, בחטיבה למדנו באותה כיתה ביחד. יפה שזיהית."
צלילי השופר קוטעים את השיחה הנוסטלגית, וההמונים מסביב לבית הכנסת משתתקים כולם. אני עוצמת את העיניים, שואבת לתוכי את רגעי השקט האחרונים לפני החזרה לשגרה. רטט מסוים עובר לי בגוף כשהשופר עובר לשברים, אני חושבת. הייתי די טובה בתנ"ך בכיתה. האצבעות של ליאם נוגעות לי בברך וגורמות לי לפתוח את העיניים. הצלילים נגמרו. יצא החג.
אנחנו הולכים די מהר ברחובות, והוא כבר מפנטז בקולי קולות על העוגה של מירי. מכונית עוברת בזריזות בכביש (וואו, עוד לא עברו שתי דקות) ומחזירה אותנו אל מקומנו הטבעי כהולכי רגל- המדרכה.
הוא מתקלח מהר יותר ממני ומחכה לי כשהראש במסך הנייד שלו אחרי מעל יממה. אני לובשת שמלה קלילה, כפכפים, ואנחנו יוצאים לדרך.
מירי מחכה לנו בבית שלה ושל יוסף נקייה ומבושמת. ענבר בדיוק יורדת במדרגות כשאנחנו נכנסים בדלת ועוטפת אותי בחיבוק. "חשבתי שלא תבואו."
"למה לא?" ליאם עונה במקומי ומשחרר את פאביו שרץ אל החצר האחורית ישר. הוא הולך למטבח, מרתיח את המים ומתחיל להכין לעצמו את השתייה תוך כדי שהוא מסניף עוגת לימונים, אני חושבת. "איזה ריח, שיו. שווה לצום בשביל זה."
"אכלת, עופרי?" מירי מחליטה שאני שותה תה כי היא לא שואלת אותי ומוציאה תיון של לואיזה, אני חושבת. "כמה סוכר?"
"שתי כפיות." אני הולכת אל הסלון ומתיישבת. אני שומעת המקלחת מלמעלה ומנחשת ששירי שם ורואה עכשיו בחצר את יוסף. "אתם בונים סוכה או משהו?"
"לא, לא." יוסף צוחק כשהוא מבין שאני מדברת איתו ונכנס פנימה לרגע. "בעזרת השם כששליו והתינוק שלכם יגדל אני אבנה פה אחת. כרגע, לא רואה צורך."
המציאות שוב מכה אותי עם ההלם למה שקורה עכשיו, ואני מצליחה להתעשת מהר כשאני נזכרת בשאלה של מירי. "כן, אכלתי." אני פוגשת את המבט שלה. "בבוקר סנדוויץ' עם גבינה ובצהריים המאוחרים עוף."
ליאם מביא לשולחן שתי צלחות עמוסות בחתיכות עוגה. חוץ מהעוגה הצהבהבה יש אחת משוקולד. "אני מנחש מה את לוקחת." הוא קורץ אלי, חוזר למטבח ומביא שתי כוסות וכמה מפיות. "אמא, יאיר ויעל יבואו?"
"לא שידוע לי. אני חושבת שיאיר עוד לא פתח את הנייד." מירי מציצה במסך הנייד שלה.
"הוא הוריד את הנראה לאחרונה," ליאם אומר.
"אני יודעת מתי הבן שלי רוצה לבוא גם בלי זה." מירי מורידה מהארון שמעל הראש שלה עוד כלי הגשה. "עופרי, את רוצה מאפינס תפוזים? ענבר הכינה אתמול ונשארו שתי חתיכות."
"יצא ממש טעים." ענבר מתיישבת לידי.
"יאללה." לא נעים לי להתנגד ולפגוע בה. בסוף באמת היה טעים.
"תשאירו לי את האחרון!" שירי צועקת מלמעלה ומופיעה אחרי כמה דקות. "אני אוכל רק את זה ואשתה תה בקטנה כי מאוחר יותר אני הולכת עם איריס לשבת במסעדה האיטלקית החדשה בפתח תקווה. עופרי, רוצה לבוא?" היא נכנסת למטבח ומרחיקה את ליאם ממתקן המים.
"יש כבר מים רתוחים." הוא מתחיל ללכת לכיוון הסלון, מזיז את ענבר ולאחר מכן אותי ומתיישב בצד השני שלי.
"אני עובדת מחר, מחרתיים ובשלישי." אני לוקחת חתיכת עוגת לימונים והיא רכה כמו ספוג. אני פחות מתחברת לטעם שלה, אבל מחמיאה למירי בכל זאת ולא מבינה איך ליאם בולס שתיים כאלו ברציפות.
"נו ו? גם אני עובדת מחר. טוב, מה שבא לך." היא כבר עמוק בנייד שלה.
כשיוסף נכנס לבית שוב, ליאם יוצא לחצר ואני בעקבותיו. אנחנו מתיישבים על הכיסאות שם ואני סוף סוף יכולה ללגום מהתה שלי שהתקרר.
"אני תיכף אכנס לספר לאמא שלי מה שהחלטנו על ה... על המין שלו או שלה." הוא משלב ידיים.
"סבבה." אני מחפשת לראות מה יוסף עשה כאן ולא מגלה משהו חריג.
"את נראית לי כאילו השיחה עם עדי ערערה אותך קצת, רוצה לדבר על זה?" הוא רציני.
אני משתפת אותו בשיחה ובתחושה כאילו מדובר בסוף החברות שלי ושלה. התחושות די מעורבות בתוכי עדיין, אבל אני כן מרגישה הקלה עצומה שאני גלויה איתו על הכל.
"זאת פעם ראשונה שאת תחשפי לזה, לצערי. זה יקרה עוד הרבה בהמשך, עופרי. הרבה אנשים הולכים להסתכל בעין עקומה על החיים שלנו. אני אהיה קצת רע, אבל יש סיכוי גדול שגם במשפחה שלך זה קורה ואת לא שמה לב לזה עכשיו." הוא מניח את כף היד שלו על שלי כשרואה בעיניים שלי משהו בין אי נוחות ללחץ.
אני נושמת עמוק ומרגישה איך הדמעות נושרות. "זה לא הוגן."
"נכון." ליאם רגוע. "מה שחשוב הוא שאנחנו מאושרים, לא? אנחנו כן."
"ברור שכן." אני לוקחת את כף היד שלו ומנשקת אותה. אני הכי מאושרת איתו, עם כל הקשיים. ואוהבת אותו, כמובן.

ארוחת ערב סוכות במשפחה שלנו מסתכמת בבשרים על האש שאבא צלה בצהריים המאוחרים. ליאם נסע לירושלים לסבתא שלו, אני כמובן לא הצטרפתי, והנה אני בבית של ההורים ויש מצב גדול ששוב אשאר לישון כאן.
ליאם הודיע למשפחה שלו על ההודעה המתכוננת בעוד שלושה ימים אצלנו בדירה במקום שכולן יצטרפו אלינו לבדיקה. ענבר נענתה בחיוב לבקשה להכין עוגה חצי בצבע תכלת וחצי בצבע ורוד. אני מרגישה שנועה מאוד תתאכזב מההחלטה החדשה, אבל באמת שאין ברירה. היום בבוקר כשעשינו קניות הוא עוד דיבר על כך שאפשר לקחת רק את נועה, אמא שלי ואמא שלו, אם אחותי תתעקש או תיעלב. אני פסלתי את הרעיון מהסיבה הפשוטה שאני רוצה להיות איתו לבד. זה אמור להיות רגע אינטימי. כדי להראות לו שאני נעולה על ההחלטה שלי, אני אוספת מהסופר קרטון ריק ודי גדול ומניחה אותו במרפסת.
"באיזו שעה אני אבוא אתכם לראות אם התינוק זה תינוק או תינוקת?" נועה מעמיסה קטשופ על הצלחת שלה. בעיניי זה מזעזע, ואני מרחיקה ממני כל סוג של מתבל ומסתפקת בטחינה, חומוס, כנפיים וכבד.
"יש שינוי קל בתוכנית." אני מניחה את המזלג שלי. "גם אמא של ליאם והאחיות שלו רצו לבוא, ולכן החלטנו שכולכם תבואו אלינו אחר כך ונספר לכולם ביחד."
למזלי, אמא ובמיוחד נועה מקבלות יפה מאוד את השינוי. אמא פחות דובקת בהשארת האווירה ככה כשהיא פותחת את ארוחת שמחת תורה העתידית. בדרך כלל סבתא מגיעה אלינו והיא כמובן תהיה פה גם הפעם. אני תכננתי להזמין את ליאם, שהרי התלונן ונעלב אפילו שהוא לא מגיע אלינו, ואמא? היא לא בעד.
"אני לא מבינה מה הבעיה שלך שהוא יבוא וגם סבתא תכיר אותו וגם נספר לה שיהיה לה נין או נינה." את סוף המשפט אני אומרת בחיוך, ואבא נחנק וממהר למזוג לעצמו ספרייט.
"הוא יכול לבוא בשישי שאחרי." אמא מתעקשת. למה אבא לא מדבר?
"כן, בטח. כמו שהוא בא כל הזמן הזה," אני מסננת בכעס. "מה הבעיה שלך שהוא יבוא כבר? סבבה, את כועסת, אני מבינה. גם אני כעסתי על מה שקרה בינואר." לא אכפת לי שנועה ממש לידי. היא לא מבינה, ככה אני מאמינה.
"מישהו מונע ממנו לבוא? הוא זה שמתחמק." אמא נראית לא נרגשת, אבל כמעט שופכת את השתייה שלה ומזל שאבא בהיכון ועוצר נפילת הכוס.
"תראי את ההתנהגות שלך, בטח שהוא יתחמק." אני מתחמקת מלפגוש את המבט שלה.
"כל אמא שמגוננת על הבת שלה תתנהג כמוני כשהיא מודיעה לה שהיא בהיריון ולא חושבת בהיגיון. תלדי בעזרת השם ואז תראי בדיוק למה התכוונתי," היא משיבה בכעס גם.
"בואו נרגיע את האווירה," אבא מציע. "ליאם יבוא לפה גם בערב שמחת תורה וגם אמא שלי והכל יהיה בסדר. עופרי, חשבתי לבקש ממך להביא אותה. את תוכלי?"
"כן, ליאם יבוא איתי." אני מחפשת את המגבת כדי לנקות את הידיים. יש מצב שאצטרך לקום והנה אני על הרגליים. אביא כבר מגבונים. קשה לאכול עוף עם מזלג וסכין.
"לא, הוא לא יבוא איתך." אמא חד משמעית ומאוד מרגיזה אותי. "לפחות לא בהלוך. תגידי לו שיבוא לפה או שיצא מהבית שלו כשאת וסבתא כבר תהיו פה."
"היא יודעת שיש לי חבר אחר, מה הבעיה?" אני חוזרת לשולחן ומתיישבת בסוג של הפגנתיות. "תפסיקי כבר, את תקריני לה שאתם לא אוהבים אותו. חשבתי שלפני הטיסה שלו לדרום אמריקה אמרת עליו דברים אחרים. מה, דמיינתי? שאלחם עליו והוא איכותי ומדהים ובלה בלה."
נועה קופצת. "אני זוכרת את השיחה הזו גם. זה היה בל"ג בעומר לפני שנה וחצי."
"זה היה לפני ש..." ואמא לא משלימה, אלא מחליפה איתי מבט זועף במיוחד. אני חושבת שקשה לה לשכוח את הלילה ההוא של חודש ינואר. אני חושבת שאני כן שכחתי אותו, אחרת אהיה תקועה ולא אוכל להמשיך הלאה.
אבא עוצר את השיחה מלהמשיך וחוזר על שאמר, "ליאם יבוא לפה ואם עופרי רוצה אז אין שום בעיה שהם יקחו את אמא שלי ביחד."
כשנועה הולכת לחדר שלה בסוף הארוחה והפינוי הבסיסי של הצלחות, אני נשארת לטאטא ולסדר מחדש את השולחן. אני מצמידה את הכיסאות לשולחן, מוודאת שנועה אכן לא שומעת ואומרת, "אמא, גם לי קשה לשחרר את הלילה הזה כי הוא יושב אצלי במוח, אבל את חייבת."
"לתת לבת שלי לנסוע בלילה גשום במיוחד לחפש אחרי חבר שלה זה לא משהו נורמלי בכלל. את רואה שלא אמרנו אף מילה למשל על האשפוז שלו או הטיפולים עכשיו, נכון? כל עוד הוא תחת השגחה מבחינתו הכל בסדר וכל אחד והצרות שלו. היה משהו ספציפי בלילה הזה שגורם לי לפחד עלייך ועכשיו גם על הבן או הבת שלך." אמא שוטפת כלים, ולכן היא עם הגב אלי. לפי המהירות של השטיפה, אני קולטת שהיא עוד עצבנית.
"זה לא יקרה יותר," אני אומרת משהו שאני בכלל לא בטוחה בו.
"תחשבי שוב." אמא עוצרת לרגע ושמה על הסקוץ' עוד סבון כלים. "כל פעם שהתאריכים יחזרו על עצמם, הדברים יחזרו."
"הוא לא ינסה להתאבד שוב, הוא אמר לי את זה, די הבטיח." אני מתנהגת הכי נורמלי, ממשיכה לטאטא, ובו זמנית אומרת משהו קשה במיוחד.
"באותו לילה בינואר, ראיתי ניצנים ראשונים לסוג של הרס שעתיד לבוא. אני גם מאוד מקווה שהניסיון שלו לשים קץ לחייו יסתכם בכך שהוא יסתכל על המציאות אחרת." אמא חוזרת לשטיפת הכלים ופותחת את הברז לזרם חזק יותר.
מאוחר יותר, כשאני בחדר שלי ודי משחקת בנייד, אני שומעת אותה אומרת לאבא משהו שרק בעתיד יתברר כנכון, "הוא יפגע בה בצורה כל כך קשה שהיא לא מבינה למה אני דואגת כל כך." אבא מבקש ממנה להרפות, ואני לא מצליחה להרפות מהמחשבה הזו כל הלילה.

חולמים לצאת לאור? שיתוף פעולה בין mypen להוצאת ספרי ניב יכול להגשים לכם את החלום!

שלכת כותבת מהלב עקוב אחר שלכת
שמור סיפור
לסיפור זה 8 תגובות
שלח תגובה
אני מסכים ל תנאי השימוש
Liron Shapira
Liron Shapira
יש לי תחושה ששוב ביום הולדת של יונתן רגע לפני הלידה ליאם יחטוף התקף לא קטן,ובגלל זה אמא שלה אמרה שהתאריכים חוזרים הדברים יחזרו על עצמם, אני לא יודעת אם זה שוב הבריחה הזאת למאיה, או פגיעה פזית שלה ממנו
הגב
דווח
שלכת כותבת מהלב
שלכת כותבת מהלב
את קרובה..............מאוד
הגב
דווח
Liron Shapira
Liron Shapira
הוא יבגוד בה???????
הגב
דווח
טען עוד 25 תגובות
כותבי החודש בספרייה
שלכת כותבת מהלב
להילחם בשבילו- פרק 102
להילחם בשבילו- פרק 102
מאת: שלכת כותבת מהלב
להילחם בשבילו- פרק 101
להילחם בשבילו- פרק 101
מאת: שלכת כותבת מהלב
יש לי הכל- פרק 82
יש לי הכל- פרק 82
מאת: שלכת כותבת מהלב
להילחם בשבילו- פרק 87
להילחם בשבילו- פרק 87
מאת: שלכת כותבת מהלב
מרתק
הספר שלי, "מסדרונות" - 5 הפרקים הראשונים לקריאה
הספר שלי, "מסדרונות" - 5 הפרקים הראשונים לקריאה
מאת: אפריל גל גילרוביץ'
בוא פשוט נשכב עכשיו
בוא פשוט נשכב עכשיו
מאת: Elinor Shema
רגשות מפלסטיק- פרק 1
רגשות מפלסטיק- פרק 1
מאת: מאיה .
אהבה של חורף
אהבה של חורף
מאת: אפריל גל גילרוביץ'
סיפורים אחרונים
סליחה שאני אוהבת אותך
סליחה שאני אוהבת אותך
מאת: No One
מאסר עולם בתוך עיניה פרק 4
מאסר עולם בתוך עיניה פרק 4
מאת: קריסטין .
ספר הג'ונגל של סינדרלה
ספר הג'ונגל של סינדרלה
מאת: הילדה הזאת
ארז התימני שלי- פרק 5
ארז התימני שלי- פרק 5
מאת: Just Me
מומלצים מהמגירה
ארזתי לך מזוודה
ארזתי לך מזוודה
מאת: שבורת כנף
"מִשְׁפָּחָה"
"מִשְׁפָּחָה"
מאת: בתאל דורון
פסימיות
פסימיות
מאת: שבורת כנף
אז אתה בונה ארמון
אז אתה בונה ארמון
מאת: שבורת כנף