כתוב כתוב
הירשם
down
התחבר
down
menu
Mypen home בית

המקום שלך לכתוב

magazine המגזין
library הספרייה
drawer המגירה
סיפורים קצריםסיפורים אמיתייםסיפורים בהמשכיםספרים
תגיות
כל התגיות
2 1 1

Summertime sadness - פרק 3

הזיכרונות מציפים אותי על הכביש ואני מאבדת שליטה לרגע. הרגע הזה מספיק בדיוק בשביל שאני אכנס בנהג שנוהג מלפניי. אני לא מאמינה. איזה מזל רע.

פרק 3
הימים שאחרי האזכרה של דניאל עוברים להם בשקט, יחסית לקיץ. אני משתדלת לעבוד כמה שאפשר, להחזיר לעצמי קצת כסף עכשיו כשאני בחופש. אני מבלה הרבה בים עם הילה ובעיקר מנסה להעביר את הזמן.
באחד הימים שביליתי בת"א אצל הילה, היא מנסה לשכנע אותי לפתוח פרופיל באפליקציית היכרויות.
"די נו הילוש, מה את נורמלית? מה אני אעשה עם פרופיל היכרויות?" אני ממלמלת בעצבים.
"די כבר ניץ, את חייבת לחזור לחיות." היא מחזירה לי.
"אני לא חושבת עדיין שעבר מספיק זמן."
"את נורמלית? כמה זמן עוד את רוצה שיעבור?"
"לא יודעת. איך אני יכולה לשחרר כשאני עדיין בתוך זה? הוא לא יודע אפילו את כל האמת, הילוש. הוא לפחות חייב לדעת. אני לא אצליח לשחרר לפני שהוא יידע." אני חוזרת לנאום הרגיל שלי. אולי נמאס לה לשמוע את זה, ובצדק. אבל אני באמת לא מרגישה שאצליח לשחרר. לא כל עוד הוא לא שמע חלק מאוד גדול מהסיפור.
"אין לך איך להגיע אליו." היא מחזירה אותי לשיחה.
"אני יודעת. אני אפילו לא יודעת אם הוא בארץ או לא."
"אז תמצאי דרך אחרת לשחרר. מספיק ניץ, עברו כבר שלוש שנים."
"והכל התפרק. בגללי."
"את חייבת להפסיק לייסר את עצמך ככה." הילה נוזפת בי. "אמנם קרו הרבה דברים, אבל לא הכל קרה בגללך. אנשים עשו את הבחירות שלהם. הוא בחר להתנתק בצורה טוטאלית. את לא יכולה להכריח אותו לשמוע ממך."
"זה פשוט לא הוגן." אני בוכה.
"החיים לא הוגנים." היא משיבה לי וממשיכה: "וזה גם לא הוגן מה שאת עושה לעצמך, ניץ. את גוזרת על עצמך ייסורים ורווקות לנצח רק בגלל שעומר לא יודע עדיין את כל האמת? די נו, עברו כבר מעל שלוש שנים. אם הוא לא רוצה לדעת את האמת, אולי לא מגיע לו לדעת אותה."
"איך לא מגיע לו?" אני ממשיכה לבכות.
"תראי באותו הרגע הוא היה נסער. אבל הוא בחר שלא לשמוע אותך כבר מעל שלוש שנים. את לא יודעת שום דבר עליו. אולי כבר יש לו חברה חדשה?"
"אל תגידי לי את זה." אני לא מסוגלת בכלל לדמיין את זה שתהייה לו מישהי אחרת. אם כי זה לא עד כדי כך תלוש מהמציאות. הוא כל כך חתיך, ומקסים. מי לא תיקח אותו? כמובן חוץ מסתומה כמוני שהצליחה להרחיק אותו ממנה לתמיד.
"אז די כבר. תתחילי לחיות. אם לא פרופיל באפליקציית היכרויות, לפחות תצאי איתי, עם אורי ועם עוד חבר שלו. די נו, תראי קצת עולם. תבלי קצת. את לא יכולה לנצח לייסר את עצמך על מה שהיה שם."
"אני אחשוב על זה." אני מבטיחה לה ואנחנו סוגרות את הנושא. בינתיים. ברור לי שבקרוב היא תחזור להציק לי עם זה. אני כל כך מעריכה אותה על כל התמיכה האינסופית שלה. היא היחידה שהצליחה להבין גם את המצוקה שלי בתוך כל הסיפור.
יעל, השותפה של הילה חוזרת ואנחנו מחליטות להכין סושי. יעל והילה הולכות לקנות את המצרכים ואני בינתיים נכנסת להתקלח. כשאנחנו מסיימות הן חוזרות, ואנחנו מכינות סושי מדהים. ממש טעים וכיף.
מאוחר יותר מגיע החבר של יעל, ואני מחליטה לנסוע הביתה במקום להישאר לישון אצל הילה.
ביום למחרת, אחרי העבודה אני חוזרת הביתה ונוסעת על איילון. ברדיו משום מה מחליט להתנגן השיר "something" של הביטלס ואני מתחילה לבכות בטירוף. זה היה השיר שלי ושל עומר. הזיכרונות מציפים אותי על הכביש ואני מאבדת שליטה לרגע. הרגע הזה מספיק בדיוק בשביל שאני אכנס בנהג שנוהג מלפניי. אני לא מאמינה. איזה מזל רע.
אני יוצאת מהרכב כדי להחליף פרטים וממהרת להתנצל: "אני כל כך מצטערת. אני לא יודעת מה קרה לי. אתה בסדר?" אני מרימה אליו את העיניים ולא מאמינה למראה עיני.
"היי ניצן. אני בסדר, תודה." הוא מחייך אליי קלות.
"דין?" אני בהלם. אני לא מאמינה. מה הסיכוי?
"כן. צאי מההלם. הכל בסדר. נחליף פרטים ואקח אותו מחר למוסך." הוא עונה לי בטון קצת יבש. אני רואה עליו שגם הוא קצת בהלם. איזה עולם קטן. אני לא מאמינה. מה בכלל הוא עושה בדרך להרצליה? הוא גר בכלל בירושלים. אלא אם כן הוא נוסע... אליו?
"מה אתה עושה בדרך להרצליה?" אני שואלת אותו.
"מיכל, חברה שלי עברה לרמת השרון. הייתי בדרך אליה." הוא משיב.
"אני כל כך מצטערת." אני מסתכלת על הרכב שלו לעומת שלי. הרכב שלי די בסדר. פגיעה קטנה מקדימה. לא נורא. אני יכולה להמשיך לנסוע. שלו לעומת זאת, לא נראה לי.
"בסדר נו, קרה כבר." הוא מחייך קלות.
"אתה רוצה שאני אקח אותך לחברה שלך? לפחות שתצליח להגיע אליה והרכב יהיה כבר במוסך." אני מציעה לו. אני מרגישה שזה המעט שאני יכולה לעשות.
"זה יהיה נחמד מאוד מצידך. אבל אני מעדיף לנהוג בעצמי, אם זה בסדר." הוא משיב לי.
"כן, בטח. אין בעיה. תנהג אתה."
אנחנו מחליפים את הפרטים לצורך הביטוח ואחרי שהגרר מגיע ולוקח את האוטו של דין אנחנו מתחילים לנסוע.
"אז מה שלומך?" אני שואלת אותו בסוף. אחרי שתיקה מאוד ארוכה. המצב מביך, אני יודעת. אמנם דין לא קשור באופן ישיר לכל מה שקרה. אבל כמובן שהוא יודע הכל. דין ואני היינו ידידים די קרובים. ומאוד חיבבתי את מיכל, חברה שלו. אני שמחה שהם עדיין ביחד.
"אני בסדר את יודעת. חי את החיים." הוא עונה לי. "מה איתך?" הוא מתעניין. "מה את עושה עכשיו?"
"סיימתי עכשיו שנה ראשונה של פסיכולוגיה בבינתחומי. ואני עובדת במוקד ייעוץ לימודים במכללה. נחמד כזה. בעיקר נוח." אני עונה לו. בכוונה לא עניתי לו אם אני בסדר או לא. לא רציתי לשקר לו ולהגיד שהכל בסדר כי הכל ממש לא בסדר, אבל גם לא רציתי לשתף אותו בכל מה שעובר עליי. בייחוד בכל קיץ.
"אהה נחמד, אז את עוד גרה עם ההורים?" הוא שואל.
"כן." אני עונה.
אני מתלבטת אם להזכיר את האזכרה. אני ממש רוצה אבל גם ממש מפחדת. בסוף הסקרנות גוברת עליי ואני פונה אליו: "ראיתי שהייתה האזכרה של דניאל לא מזמן."
"כן." הוא נאנח. "שלוש שנים. מי היה מאמין? מרגיש כאילו רק אתמול היה הפיצוץ. אני עוד שומע אותו לפעמים."
"לא יאומן שהזמן עבר ככה מהר." אני ממלמלת.
"מי אמר לך שהוא עבר מהר?" הוא עונה.
"לא יודעת..." אני לא יודעת מה להגיד. אוף. אני תמיד מסתבכת.
דין לא עונה והמשך הדרך עוברת בשתיקה.
דין מגיע ליעד, עוצר ומחנה. "את במצב לנהוג?" הוא שואל אותי.
"כן אין לי ממש ברירה." אני עונה לו.
"מיכל יכולה לקחת אותך ותבואי מחר לקחת את הרכב." הוא מציע.
"אני אהיה בסדר. באמת תודה." אני עונה לו ומחייכת.
"בטוח?" הוא מוודא.
"כן. תודה רבה. תמסור ד"ש למיכל." אני נפרדת ממנו לשלום.
דין מחבק אותי ואני כבר חושבת שזהו. ככה יסתיים המפגש. אני שוב לא מצליחה להתאפק ושואלת אותו רגע לפני שהוא נכנס לבית של מיכל: "דין, שמעת משהו מעומר?"
הוא מסתובב ומתקרב אליי בחזרה.
"מה זאת אומרת?" הוא מופתע ממש.
"אני... טוב... אני מניחה שאתה יודע שאני ועומר לא דיברנו מאז... טוב מאז רגע לפני ההלוויה של דניאל שרציתי להגיע והוא... הוא לא הסכים." אני מגמגמת ומסתבכת ממש במילים שלי. אולי הייתי צריכה לשתוק?
"טוב... אני לא רוצה להיכנס לזה. מה שהיה ביניכם נשאר ביניכם. את עומר פגשתי באזכרה של דניאל. הוא היה שם עם... עם החברה החדשה שלו." הוא משיב ומסתכל עליי.
אני מרגישה כאילו סכין ממש חדה נכנסת לי עמוק ללב, מסתובבת וננעצת שוב. וואו. כמה שזה כואב.

חולמים לצאת לאור? שיתוף פעולה בין mypen להוצאת ספרי ניב יכול להגשים לכם את החלום!

Blackbird Night עקוב אחר Blackbird
שמור סיפור
לסיפור זה 3 תגובות
שלח תגובה
אני מסכים ל תנאי השימוש
חן בנלולו
חן בנלולו
המשך
הגב
דווח
1 אהבתי
Blackbird Night
Blackbird Night
בקרוב
הגב
דווח
guest
מחכה להמשךך:)
הגב
דווח
1 אהבתי
טען עוד 3 תגובות
כותבי החודש בספרייה
Blackbird Night
Summertime sadness - פרק 4
Summertime sadness - פרק 4
מאת: Blackbird Night
Summertime sadness - פרק 1
Summertime sadness - פרק 1
מאת: Blackbird Night
Summertime sadness - פרק 2
Summertime sadness - פרק 2
מאת: Blackbird Night
דרמה
כשאלוהים לא מחזיר לך שיחות, ואז שוכב איתך
כשאלוהים לא מחזיר לך שיחות, ואז שוכב איתך
מאת: Nizan Zarotski
אהובה שלי אני מצטער
אהובה שלי אני מצטער
מאת: Nicole Denisov
יש לי חברה שמנה.
יש לי חברה שמנה.
מאת: Eltchin's Emotions
אני מצטער, אבל יודע שכבר לא תסלחי לי.
אני מצטער, אבל יודע שכבר לא תסלחי לי.
מאת: Avishai Hai
סיפורים אחרונים
הצד השני של שנינו פרק 19
הצד השני של שנינו פרק 19
מאת: Maya B
התשובה שלי
התשובה שלי
מאת: אור .
המדריך לפרוד הטרי 3
המדריך לפרוד הטרי 3
מאת: רותם ...
המוסכניק - פרק 1
המוסכניק - פרק 1
מאת: אור רונן
המדורגים ביותר
המקום המושלם בעינייו
המקום המושלם בעינייו
מאת: שבורת כנף
אני בהריון...
אני בהריון...
מאת: Adam gustavo Zyl
בוא פשוט נשכב עכשיו
בוא פשוט נשכב עכשיו
מאת: Elinor Shema
שירות לקוחות אהבה
שירות לקוחות אהבה
מאת: Avrahami Amitay