כתוב כתוב
הירשם
down
התחבר
down
menu
Mypen home בית

המקום שלך לכתוב

magazine המגזין
library הספרייה
drawer המגירה
סיפורים קצריםסיפורים אמיתייםסיפורים בהמשכיםספרים
תגיות
כל התגיות
1 1

Summertime sadness - פרק 2

ההיכרות שלי ושל עומר

פרק 2
אני חוזרת מאוחר מהילה ולא מצליחה להירדם. לא יודעת. משהו מציק לי. אני מנסה בכל זאת להתהפך קצת ומבינה שהלילה זה לא הולך לקרות. אני כנראה לא אשן בשעות הקרובות. המחשבות שלי מטיילות וממשיכות קדימה ואחורה בזמן ונתקעות על ההיכרות שלי ושל עומר. אני נזכרת איך הכרנו ואיך הפכנו לזוג.
זה היה ביום כיפור כשהייתי בכיתה י"ב. נטשה, אחת החברות היותר טובות שלי באותה התקופה שלחה לי הודעה שהיא משועממת ועניתי לה שגם אני. הבנו שהדרך הטובה ביותר להעביר את כיפור היא ביחד והיא הגיעה אליי תוך כחצי שעה. היא באה ברגל. נטשה גרה בהרצליה, וברגל מהרצליה לקיבוץ שלי זה בערך 20 דקות.
כיאה לשתי כופרות שדי משתעממות ביום כיפור ולא יודעות איך עוד אפשר להעביר את היום הזה... נכנסנו לפייסבוק. נטשה התחברה לחשבון שלה והתחילה להתכתב עם כמה חברים של גלעד, חבר שלה. גלעד צם, אז היא לא דיברה איתו, אבל עם החברים שלו כן.
אחת התמונות של אחד מהבנים שנטשה התכתבה איתן תפסה את תשובת ליבי. הוא היה חתיך. היו לו עיניים בהירות יפות, בדיוק כמו שאני אוהבת, היה לו חיוך ביישן ואני התלהבתי.
"מי זה?" שאלתי את נטשה.
"מה את לא מכירה את עומר?" היא שאלה אותי המומה.
"מאיפה אני אמורה להכיר? הוא לא מהשכבה שלנו. גם את לא היית מכירה אותו אם הוא לא היה החבר של גלעד." עניתי לה.
"הוא ממש ממש מצחיק וחמוד." היא חייכה וכבר הרגשתי שהיא חושבת על משהו. בינתיים, נטשה ועומר המשיכו להתכתב ואני קצת התערבתי בשיחה מדי פעם. עומר הבין שהוא לא מדבר רק עם נטשה והתעניין בי. זה היה ממש נחמד אני חייבת לציין.
בערב, כשנטשה הלכה כבר הוספתי אותו לפייסבוק שלי והמשכנו להתכתב עד אמצע הלילה. כבר לא זוכרת באמת על מה דיברנו. אני פשוט זוכרת שזה עבר כל כך מהר. ההתכתבויות האלה נמשכו לכל אורך חופשת סוכות ואני שקעתי בהן לחלוטין. הייתי מחכה כל יום כדי לדבר איתו.
עומר למד באותו בית ספר שאני למדתי בו שנה אחת מעליי. הוא היה בדיוק בתקופה שלפני הגיוס. הוא נולד בדצמבר, ככה שהיה לו זמן לחכות עד מרץ. בינתיים הוא עבד בנוי של הקיבוץ שלו (קיבוץ שפיים, הקיבוץ בו היה בית הספר). היה לי ברור שעם החזרה לבית הספר, אין סיכוי שלא אתקל בעומר במציאות. הרי הוא עבד וגר בקיבוץ שאני למדתי בו. כשחזרנו לבית הספר, ביום הראשון אחרי חופשת סוכות לא הפסקתי לחשוב על עומר ואם אראה אותו. כשהלכתי לאכול בחדר האוכל עם רוני וירדן (עוד חברות שכבר איבדתי קשר איתן), לא הפסקתי להסתכל לצדדים. הן היו בטוחות שאני משוגעת לגמרי. לא רציתי בשלב הזה לספר להן על עומר, הרי אפילו לא פגשתי אותו באמת עדיין.
פתאום ראיתי מישהו עם חולצה אדומה ועיניים כחולות מהממות, כמו שזכרתי מהתמונה של עומר. הסתכלתי עליו טוב, לא הייתי בטוחה שזה הוא. ראיתי שגם הוא הסתכל עליי אבל לא אמר כלום. מלמלתי לעברו "היי" חלש כזה והוא לא ממש ענה. אני זוכרת שכל כך נפגעתי ממנו. אחרי שדיברנו כל כך הרבה בפייסבוק הוא פתאום מתעלם ממני ככה? כבר הרגשתי שאנחנו מכירים יחסית טוב אחד את השני, כמובן בהתחשב בכך שהכרנו לפני שבועיים וחצי. לא ידעתי מה לעשות. לכתוב לו? לשאול למה התעלם? לעבור הלאה ולהבין שהוא לא שווה את זה?
בסוף החלטתי לכתוב. אין לי בעיה שיגיד שהוא מעדיף שלא נהייה בקשר, אבל הבנתי שמגיע לי הסבר. אחרי הכל, הרגשתי שגם הוא נהנה מהשיחות האלה בדיוק כמוני, אז למה שהוא יתעלם ממני ברגע האמת?
שאלתי אותו למה התעלם ממני. הוא ענה לי ממש מהר והשיב שפשוט היה מובך מהסיטואציה, שהוא ממש מתנצל ולא היה בטוח שזו אני (למרות כל המבטים המאוד רומזים שלי). החלטתי שוב להיות אמיצה ולשאול באילו סיטואציות הוא יהיה פחות מובך.
הוא אמר שהוא מעדיף שניפגש פנים אל פנים ושאלתי אותו מתי. הוא אמר שהוא בהפסקה בכל יום בין 11:00-12:00. מיד התלהבתי ואמרתי לו שאני בשעות חופשיות בדיוק בשעות האלה בימי שני וחמישי.
כבר קבענו להיפגש ביום למחרת בטריבונות ליד מגרש הכדורגל והתקווה חזרה ללב שלי. ביום למחרת נפגשנו ואני הכי זוכרת ששמחתי לגלות שהשיחות בפייסבוק הפכו להיות בדיוק כמו במציאות. הוא מקסים, מצחיק, חכם, שנון, חתיך... הוא מושלם.
מהר מאוד הפגישות האלה בימי שני וחמישי הפכו להיות מה שחיכיתי לו. לפעמים גם הייתי מבריזה משיעורי ספורט שהיו באותה שעה בימי רביעי, רק בשביל עוד מפגש קטן.
אחרי חודש וחצי כבר הפכנו לזוג באופן רשמי, וזה הרגיש לי הדבר הכי תמים וטהור שקיבלתי. אני הייתי החברה הראשונה שלו והוא היה החבר הראשון שלי. לא הייתה מאושרת ממני כשהתנשקנו ונהפכנו לזוג באופן רשמי.
נטשה וגלעד גם שמחו מאוד בשבילנו, וגם בשבילם שסוף סוף מצאו זוג לצאת ולבלות יחד איתם. ממש התגשמות החלומות של כולם. לי היה חבר, לעומר הייתה חברה ולנטשה וגלעד היו זוג חברים לצאת איתם.

אני מכריחה את עצמי לצאת מהזיכרונות כי כמובן שאני מתחילה לבכות ברגע שאני מבינה מה היה פעם וכמה שהיום המצב רחוק מזה.
אח עומר, אם רק היית נותן לי הזדמנות להסביר לך או לפחות להגיד לך כמה אני מתחרטת, מצטערת, לא מצליחה לסלוח לעצמי. וכן, אני עדיין אוהבת אותך ומתגעגעת. אין יום שאני לא חושבת עליך. אבל כמובן שבקיץ הכל נהייה הרבה יותר חזק ועצמתי.
אני מציצה בשעון ורואה שהשעה כמעט שש בבוקר. אין שום סיכוי בעולם שאני הולכת לעבודה. אני שולחת לאנה, המנהלת שלי הודעה שאני חולה ולא מגיעה היום, להילה אני כותבת שאבוא לעזור לה עם סטטיסטיקה ברגע שאתעורר אחרי לילה בלי שינה ואיכשהו בין המחשבות והדמעות אני מצליחה להירדם.

חולמים לצאת לאור? שיתוף פעולה בין mypen להוצאת ספרי ניב יכול להגשים לכם את החלום!

Blackbird Night עקוב אחר Blackbird
שמור סיפור
לסיפור זה 2 תגובות
שלח תגובה
אני מסכים ל תנאי השימוש
חן בנלולו
חן בנלולו
המשך
הגב
דווח
Blackbird Night
Blackbird Night
כיף שאהבת! בקרוב
הגב
דווח
שלכת כותבת מהלב
שלכת כותבת מהלב
מעניין, איך היה אצלה התאריך הזה בשנים הקודמות?
הגב
דווח
טען עוד תגובה 1
כותבי החודש בספרייה
Blackbird Night
Summertime sadness - פרק 8
Summertime sadness - פרק 8
מאת: Blackbird Night
לגיבורים של יולי
לגיבורים של יולי
מאת: Blackbird Night
Summertime sadness - פרק 4
Summertime sadness - פרק 4
מאת: Blackbird Night
משחקת באש
משחקת באש
מאת: Blackbird Night
מרתק
בוא פשוט נשכב עכשיו
בוא פשוט נשכב עכשיו
מאת: Elinor Shema
שרמוטות שכמונו
שרמוטות שכמונו
מאת: Elchin's Emotions
אני מכורה
אני מכורה
מאת: Shira Mualem
״עונשו של סטוציונר״.
״עונשו של סטוציונר״.
מאת: דוד חגולי
סיפורים אחרונים
לילה שאתה לא תזכור ואני לא אשכח
לילה שאתה לא תזכור ואני לא אשכח
מאת: Madi unknown
הראש במזרח, הלב במערב
הראש במזרח, הלב במערב
מאת: L B
מותו של החלום האמריקני
מותו של החלום האמריקני
מאת: כותב למגירה
ואם נהיה ביחד?
ואם נהיה ביחד?
מאת: angel of love
מומלצים מהמגירה
אני שרמוטה
אני שרמוטה
מאת: Roni ron Nassi
לילה מלא מחשבות
לילה מלא מחשבות
מאת: Matan Osrovitz
אין דבר יותר סקסי
אין דבר יותר סקסי
מאת: Matan Osrovitz
להפסיק לחשוב עלייך
להפסיק לחשוב עלייך
מאת: N D