כתוב כתוב
הירשם
down
התחבר
down
menu
Mypen home בית

המקום שלך לכתוב

magazine המגזין
library הספרייה
drawer המגירה
סיפורים קצריםסיפורים אמיתייםסיפורים בהמשכיםספרים
תגיות
כל התגיות
1 1

לא סתם צירוף מקרים פרק 9

הזדמנות אחת ויחידה

בס"ד

היי בנות מצטערת על השעה ועל האיחור הענק הזה.
קרדיט לחברה שעזרה לי.
מבטיחה לפצות אתכן, אוהבת עד אין סוף ושבת שלום לכולן.

*******************************

נקודת מבט אביטל:
אני יוצאת מהמונית, לא לפני ששילמתי לנהג את סכום הנסיעה. אני ברחוב הבית של עידן, מול הבניין שלו. הבניין נראה ממש מפואר, יפה ורואים שלא כל אחד יכול להרשות לעצמו לגור פה. בכניסה לבניין יש שלט על הדלת השקופה עם הידית הלבנה, שבו רשום:

אחזור עוד מעט, אני עושה סריקה,
בברכה שומר הבניין.

השומר לא פה, לכן אני מנצלת את זה ונכנסת לתוך הבניין. כניסת הבניין ממש נקייה, הרצפה בצבע אפרסק ותיבות הדואר צמודות לקיר הלבן. מול תיבות הדואר ישנה מראה, צמודה לקיר וגם עציץ עם צמח קטן מפלסטיק.

מול כניסת הבניין נמצאים, המעלית הכסופה וחדר המדרגות, שבו הקירות בצבע אפרסק חלש והחלון המרובע נמצא על הקיר, ממש מול המדרגות, כך שאור השמש נכנס פנימה.
המדרגות עצמן הן בצורה של מלבנים ארוכים, גם בצבע אפרסק חלש. ליד המדרגות יש את המעקה השחור, שבו אפשר להיעזר לעלות במדרגות.

אני פונה למדרגות ועולה לקומה השנייה ברגל, אני מעדיפה ללכת ברגל במקום במעלית, כדי לא לפגוש דיירים מהבניין. בקומה השנייה, נמצאת הדירה של עידן. המדרגות ממש נקיות, זה נראה כאילו דיירי הבניין ממש מקפידים שיהיה ניקיון וסדר בתוך הבניין. לא כמו אצלי. בבניין שאני גרה בו, לאף אחד לא אכפת מהנקיון, לכן הבניין נראה כמו מזבלה.

לא פגשתי אף דייר, בזמן שעליתי במדרגות ואני שמחה שזה ככה. זה מה שחסר לי, שדיירים יחטטו וישאלו שאלות.

אני מגיעה לקומה השנייה, נעמדת מול דלת הדירה שלו, דירה מספר חמש. דלת הדירה של עידן בצבע חום כהה והידית כסופה. ליד הדלת יש פעמון לצלצול. בניסיון להרגיע את עצמי, אני לוחשת, "אביטל, תנשמי", לוקחת שתי נשימות עמוקות. "לא לעשות בושות לעצמך!" מזהירה את עצמי.

אין מה לעשות, בן אדם צריך להכיר בטעויות שלו ולתקן אותן. וזה מה שאני צריכה לעשות עכשיו, לתקן את הטעות הארורה הזאת ואת התדמית הגרועה שיש לי אצל טום. אחרי שהצלחתי להרגיע את עצמי קצת, אני אוזרת מעט אומץ ודופקת על הדלת בעדינות רבה.

אני מעדיפה לדפוק על הדלת, מאשר לצלצל בפעמון. צלצול בפעמון נשמע לי הרבה יותר גס רוח לעומת, דפיקות על הדלת. איני רוצה שהוא יחשוב שאני גסת רוח, מספיק הגעתי לבית שלו ללא הזמנה, אני לא רוצה לתת לדמיונו דרור, מה שיגרום לו לחשוב עלי עוד דברים רעים.

אני עוצרת את הדפיקות, מחכה רגע לתגובה ממנו אך, אין תגובה בנמצא. אני מרימה את היד שלי כדי לדפוק שוב על הדלת אבל, ידי נעצרת כשהדלת פתאום נפתחת. בחור שגילו נראה בין עשרים וחמש לשלושים, עומד בפתח הדלת.

הבחור לובש חולצת סוף מסלול, עם מכנסי טרנינג, הוא לא לובש נעליים אלא רק גרביים. זה עידן? , אני לא בטוחה, דיי ציפיתי לבחור עם עניבה וחליפה.

אם חושבים על זה לעומק, זאת רק סטיגמה מטומטמת שאנשי עסקים צריכים ללכת עם חליפה ועניבה. חוץ מזה, אני בביתו, אז, למה שהוא יהיה עם חליפה ועניבה? אני חושבת לעצמי, בעודי מסתכלת עליו ורואה שהוא מביט בי בהבעה ריקה, הוא בטח חושב מי אני, או מה אני עושה פה לעזאזל.

בשביל להסיר את הספקות שלי לגבי זהותו אני מחליטה לשאול אותו מי הוא. "אתה עידן?" בעודי נעה מרגל לרגל, מרגישה באי הנוחות המתפשטת בתוכי.

הוא ממשיך להסתכל עלי בהבעה סתומה, אך הוא עונה לי לבסוף בקול נמוך "כן. מי את?" הוא שואל אותי, ותוך כדי נשען על משקוף הדלת.

"אני אביטל," אני מציגה את עצמי. מיד אחר כך אני ממשיכה, "אתה לא מכיר אותי, אני המזכירה של טום ברגר." הוא עדיין נשען על משקוף הדלת, אבל עכשיו הוא גם משלב את ידיו, על חזהו הרחב.

רק עכשיו אני שמה לב לגובה שלו, הוא ממש תמיר. "הוא שלח אותך לשכנע אותי לחזור בי, נכון?".

אוי לא, זה לא טוב, הוא חושב עכשיו שטום שלח אותי. אסור שהוא יחשוב ככה, אחרת הוא בחיים לא יתן לטום עוד הזדמנות. "תקשיב, זה לא מה שאתה חושב. בבקשה, תן לי דקה להסביר לך". הוא מביט בי במבט ספקני, הוא לא מאמין לי, אני חושבת.

דבר שהוא מאשר, כשהוא אומר, "אני לא מאמין לך!" אחר כך, הקול שלו משתנה לטיפה יותר עצבני, כשהוא ממשיך, "תגידי לבוס שלך שהחוזה בינינו מבוטל," הוא אומר לי, תוך כדי מדגיש את המילה האחרונה. הוא מתיישר מהישענות ועל המשקוף, הולך שני צעדים אחורה במטרה להיכנס לביתו ולסגור אחריו את הדלת.

הוא כמעט טורק לי את הדלת בפנים, אבל אני עוצרת אותו, כשאני אומרת את המשפט הבא במהירות רבה: "תן לי הזדמנות אחת להסביר לך הכל, אם לא תרצה אחרי זה שום קשר עם טום, אני מבטיחה לך, שלא נציק לך, או ננסה לשכנע אותך יותר." למזלי הרב, הוא עוצר את הדלת ומתבונן בי.

הוא מסתכל לצדדים וככל הנראה חושב על כל מה שאמרתי. לבסוף הוא מחזיר תשובה "הזדמנות אחת ויחידה, לא יותר מזה!"

יש! הצלחתי לעשות צעד משמעותי! הוא הסכים לתת לי הזדמנות להסביר לו את כל מה שקרה באשמתי. "אני מבטיחה לך שאתה לא תתחרט," אני אומרת לו בקול נרגש.

הוא פותח את הדלת לרווחה, עומד לצידה ומסמן לי להיכנס לביתו, עם מחווה של ידו. אני נכנסת לבית שלו והוא מציע לי לשבת על הספה השחורה שנמצאת בסלון, "את יכולה לשבת על הספה, אני בינתיים אביא לנו משהו לשתות."

אני סורקת בעיניי את הסלון, סריקה מהירה. הסלון שלו, ממש יפה וביתי, בשביל גבר רווק. בסלון יש שתי ספות שחורות, שולחן עגול שעשוי מעץ אלון ועליו צלחת עם כל מיני פירות. על הקירות שצבעם בז', יש תמונות של נופים ממש יפים, כמו: ירח מלא, מפלי מים, שקיעה חמה ועוד... בקיר שמול השולחן העגול, יש טלוויזית פלזמה יחסית גדולה.

אני יושבת על אחת הספות והוא חוזר לסלון עם שתי ספלי קפה בידיו.

הוא יושב על הספה ומגיש לי את אחד מספלי הקפה, "תודה", אני מודה לו, שותה שלוק מהקפה הרותח ומניחה אותו על השולחן העגול.
טוב, עכשיו הגיע הזמן שנדבר.

אני מביטה בו ורואה שהוא שותה גם שלוק קטן מהקפה ומחזיק את הספל הרותח בידיו. הוא מביט בי בחזרה ואני משלבת את ידיי בין הבטן לחזה. הוא הראשון שמדבר ועוצר את השקט ששרר, "טוב, את רצית להסביר לי מה קרה לא?", הנימה שלו נחמדה ולא עוקצת כמו שחשבתי. אני מסכמת לו את כל הסיפור במשפט אחד פשוט

כן, אממ... בעיקרון הכל באשמתי".
הוא מסתכל עלי באי הבנה, אני מניחה שהוא לא כל כך מבין למה אני מתכוונת לכן אני מסבירה לו את העניין בפירוט רב יותר. "טום בעצם ביקש ממני לדחות את הפגישה לעוד יומיים אבל, בטיפשותי הרבה אני שכחתי מזה ולא התקשרתי אלייך." "הכל באשמתי ואני לוקחת אחריות מלאה על התוצאות".

זהו, הוצאתי הכל סוף סוף. חשבתי שהוא בטוח יחשוב שאני לא מועילה או אפילו יחשוב שאני מטומטמת אבל, לתגובה שהייתה לו לא ציפיתי בכלל.

***************************
מה היתה התגובה של עידן לדברי אביטל? וכיצד זה משפיע על טום?
איזו קרבה חדשה תהיה בין אביטל לטום? .
לסקרניות מבנינו יכולות לכתוב לי בתגובות ניחושים.

חולמים לצאת לאור? שיתוף פעולה בין mypen להוצאת ספרי ניב יכול להגשים לכם את החלום!

שלומית קאסה עקוב אחר שלומית
שמור סיפור
לסיפור זה 4 תגובות
שלח תגובה
אני מסכים ל תנאי השימוש
שלומית קאסה
שלומית קאסה
היי לכולם, תודה רבה על התגובות היפות
הגב
דווח
חן בנלולו
חן בנלולו
מחכה לעודד
הגב
דווח
אביטל'וש סיאני
אביטל'וש סיאני
יפה מאוד
הגב
דווח
טען עוד תגובה 1
כותבי החודש בספרייה
שלומית קאסה
לא סתם צירוף מקרים פרק 4
לא סתם צירוף מקרים פרק 4
מאת: שלומית קאסה
לא סתם צירוף מקרים  פרק 5
לא סתם צירוף מקרים פרק 5
מאת: שלומית קאסה
לא סתם צירוף מקרים פרק 7
לא סתם צירוף מקרים פרק 7
מאת: שלומית קאסה
לא סתם צירוף מקרים פרק 10
לא סתם צירוף מקרים פרק 10
מאת: שלומית קאסה
מתח
אנחנו לא זוג
אנחנו לא זוג
מאת: שקד מיכאל
הסיפור שלי.
הסיפור שלי.
מאת: •Our scratches | השריטות שלנו•
כועסת
כועסת
מאת: Shirel Ben-Or
זה התחיל בהודעה באחת בלילה, ונגמר באהבה אסורה
זה התחיל בהודעה באחת בלילה, ונגמר באהבה אסורה
מאת: Miss Writer
סיפורים אחרונים
אני זוכרת בשמלות
אני זוכרת בשמלות
מאת: הלל .
רפאלה-2
רפאלה-2
מאת: אביטל סיאנע
שאלה גסה.
שאלה גסה.
מאת: Lili lav
הזמן עובר
הזמן עובר
מאת: L'Etranger surréaliste
מומלצים מהמגזין
חוטיני אדום
חוטיני אדום
מאת: דנה לוי
מבוא לתורת הגבר פרק 1
מבוא לתורת הגבר פרק 1
מאת: Avrahami Amitay
אין לך מושג בכלל מה זה אישה
אין לך מושג בכלל מה זה אישה
מאת: Avrahami Amitay
שֶׁקֶר או אֶמֶת
שֶׁקֶר או אֶמֶת
מאת: Roi Jan