כתוב כתוב
הירשם
down
התחבר
down
menu
Mypen home בית

המקום שלך לכתוב

magazine המגזין
library הספרייה
drawer המגירה
סיפורים קצריםסיפורים אמיתייםסיפורים בהמשכיםספרים
תגיות
כל התגיות
3

מי אתה? - פרק 39

אני פותחת את הארון שלו ומוציאה ממנו את המכופתרת הלבנה הכי חדשה ויקרה שנראת לי. אני לובשת אותה על גופי הערום ומכפתרת איזה ארבעה כפתורים בה, לא יותר. אם ישפך עליה קפה, בטעות כמובן, זה לא יהיה כזה קריטי נכון?

שיר
כשהתעוררתי, הרגשתי כל חלק בגופי.
שרירים שלא ידעתי אפילו על קיומם כאבו לי.
עוד לפני שפקחתי את עיניי הרגשתי שהמיטה ריקה מידי והאור שחדר לחדר מהחלון חזק מידי.
פחות מתאים לשעה שש בבוקר, השעה שאליה כיוונתי את השעון המעורר שלי.
סיבוב גופי לכיוון הנייד שלי, שנח לו בשקט על השידה ליד המיטה, היה מלווה במאמץ רב וקולות ״אווץ׳״, ״איי״ וגם כמה קללות שזרקתי לאוויר.
״עשר?״ צרחתי לעצמי.
קמתי בריצה לחדר המקלחת והתעלמתי לחלוטין מגופי הכואב.
תוך כדי שטיפת פנים וצחצוח שיניים התקשרתי לעומר ושמתי על ׳ספיקר׳. ״בן זונה מניאק״ סינן אותי, קיללתי תוך כדי שאני יורקת את משחת השיניים, החריפה להחריד שלו, מפי.
אני נכנסת ל׳וואטסאפ׳ כדי לשלוח לבוסית הכלבה שלי הודעה שאני מאחרת, אבל אני רואה שהקדימו אותי ושלחו לה כבר בשש וחצי בבוקר שאני לא מרגישה טוב ולכן לא אגיע היום.
מה שגורם לי עוד יותר לרתוח מעצבים.
אני מנגבת את פניי, ידיי ואת מסך הנייד שנרטב מידי ואני מקבלת הודעה מעומר.

״קטנה, אני בדיון בבית משפט. לא יכול לענות״.
״אני מבינה שלשלוח הודעה בשמי ולקחת יום חופש זה בסדר, אבל אתה מתייצב בעבודה כרגיל״ עונה לו.
״עצבנית על הבוקר...״
״אני שמחה שהבנת את זה״.
״כמה דקות אני מתקשר. תנשמי בנתיים, תשתי קפה ותעשני סיגריה״ הוא יודע מה מרגיע אותי...
חוצפן!

אני פותחת את הארון שלו ומוציאה ממנו את המכופתרת הלבנה הכי חדשה ויקרה שנראת לי.
אני לובשת אותה על גופי הערום ומכפתרת איזה ארבעה כפתורים בה, לא יותר.
אם ישפך עליה קפה, בטעות כמובן, זה לא יהיה כזה קריטי נכון?

אני יוצאת מהחדר ומתקדמת לכיוון המטבח, מרתיחה את המים ב׳תמי 4׳ ומתחילה ב׳חפש את המטמון׳ אחר הקפה והכוסות.
בדיוק כשהתיישבתי במרפסת והדלקתי לי סיגריה, השם של עומר הופיע על צג הנייד, מלווה ברטט מעצבן.

״אתה אמיתי?״ נובחת עליו.
״בוקר טוב גם לך, קטנה״ הוא נשמע משועשע מהעצבים שלי וזה גורם לי לחייך.
״עורך דין אדרי, מה יש לך להגיד להגנתך?״
״תלוי מה העונש שמצפה לי״ אני שומעת את החיוך שלו בקולו.
״אני אחשוב על משהו יצירתי״ אני מתחילה להריץ בראשי כמה נקמות ״מתוקות״...
״איך בכלל ידעת למי לשלוח הודעה?״
״קשה לפספס את ״הבוסית הכלבה שלי״ באנשי הקשר שלך״ גורם לי לצחוק.
״נהנת אתמול?״
״מאוד״ אני לוגמת מהקפה שלי כשעל פניי מרוח חיוך מאוזן לאוזן.
״יופי, אז תחכי לי בבית. אני חייב להיכנס שוב לדיון ואחריו יש לי עוד דיון ואני חוזר הבייתה״
״בהצלחה קשיש שלי״ ניתקתי את השיחה כששפתי התחתונה נעוצה בין שיני בלי שאשים לב.

כשסיימתי את הקפה עם הסיגריה השניה, נכנסתי למטבח והנחתי את הספל בכיור.
הלכתי לחדר של עומר, חלפתי על פני החדר המשרדי הפתוח שלו ורק דבר אחד חלף בראשי... מקלחת.
להזרים קצת מים חמים על הגוף הכואב שלי.
כשנכנסתי לחדר שמתי לב שהחדר ממש מסודר לעומת איך שהשארנו אותו כשנרדמנו, הבגדים היו מקופלים ולא היה זכר לאזיקים או לויברטור.
זה ממש היה על גבול ה- חלמת את מה שקרה פה אתמול, אבל הגוף שלי דאג להזכיר לי שאין סיכוי שחלמתי את זה.
פתחתי את הכפתורים הבודדים שכפתרתי קודם בחולצה של עומר עלי ונכנסתי למקלחת.
הדבר הראשון שקלט מבטי זה הויברטור, שטוף ונקי על השיש ליד הכיור.
ואז הבנתי...
מצאתי את הנקמה ״המתוקה״ שלי.
לקחתי את הויברטור הלבן והמחוספס בידי ונשכבתי על המיטה, שהחולצה של עומר עדיין עלי, פתוחה, מתקמטת תחת גופי הקטן.
שכבתי על גבי, רגליי היו כפופות, כפות רגלי על המיטה.
פישקתי את רגליי והפעלתי את הרטט, עברתי על כל מצבי הרטט הקיימים בו והחלטתי להשאיר את הרטט המתגבר ונחלש.
שפשפתי אותו בעדינות על הדגדגן שלי והרטט עשה את העבודה.
כשהרגשתי שאני מספיק רטובה, כיביתי את הרטט והחדרתי אותו לגופי.
הוא היה רחב והחספוס שלו היה נעים ומענג, לא הדבר האמיתי אבל נזכרתי ברגע שעומר החדיר אותו לתוכי, עצמתי עיניים וגנחתי.
בידי הפנויה חיפשתי את הנייד שלי וכשמצאתי אותו.
צילמתי לעומר תמונה שכללה את השדיים הגדולים והחשופים שלי ואת הויברטור עמוק בתוכי.
רק מלשלוח לו, והידיעה שהוא יראה את זה במהלך הדיון שלו חירמנה אותי יותר והרגשתי שאני קרובה.
הטלפון רטט בידי שהייתה שמוטה על המיטה.
זה היה עומר.
עניתי לו כשאני גונחת לטלפון.
״פאקק שיר״
כתגובה הוא שמע גניחות חזקות יותר יוצאות ממני.
״שימי אותי על רמקול״
״תשפשפי את הדגדגן שלך עם היד הפנויה ותחדירי אותו עמוק ומהר לתוכך״.
עשיתי כדבריו.
״אוחח כןן״
״פאקק עומרר״ התכווצתי חזק על הויברטור שעדיין היה בתוכי, אך לא בתנועה.
הגניחות הפכו לנשימות שקטות והיה לרגע שקט על הקו, כאילו נותקה השיחה.
״קטנה, את חייבת להפסיק לעשות לי את זה״
״את מה?״ עניתי בקושי.
״להעמיד לי את הזין בבית משפט״
צחקתי בתגובה, התפקעתי מצחוק.
״אחלה תחביב מצאת לך״
״מה תעשה? תעניש אותי?״ לא חשבתי שיש עוד יותר ממה שכבר עשה לי אתמול.
״אני אגיע הבייתה ב15:00״
לקחתי את הנייד בידי והתקדמתי לכיוון המקלחת.
״תחכי לי בסלון, ערומה״ הדלקתי את המים במקלחת, הוא שמע את הזרם.
״פאקק איתך!״ זה הדבר האחרון שהוא אמר לפני שניתקתי.

כשיצאתי מהמקלחת לקחתי עוד מכופתרת מארון של עומר, הפעם היא הייתה כחולה כהה וסגרתי ברישול כמה כפתורים.
הלכתי למטבח והתחלתי להכין ארוחת צהריים לעומר שלי ולי.
שמתי לי שירים ברקע, בטלויזיה, ורקדתי תוך כדי קילוף תפוחי אדמה. הוצאתי חזה עוף מהמקפיא והנחתי על השיש שיפשיר.
חתכתי סלט, חתוך גס.
תיבלתי את תפוחי האדמה והכנסתי לתנור.

השעה הייתה 13:00 כשסיימתי במטבח והחלטתי ללכת לשכב קצת כי הישבן עוד כאב לי ומהצצה קטנה הוא היה מסומן, עומר סימן אותי עם החגורה שלו.
וזה הטריף אותי, רק רציתי שיבוא כבר.
להסניף אותו, את כל היום שעבר עליו.
להרגיש את הזיפים שלו על צווארי כשהוא מנשק ונושך אותי.
התגעגעתי לחיבוק שלו, לחיוך המדהים שלו ולמבט בעיניים שלו כשהוא מסתכל עלי.
התגעגעתי לקשוח שלו, לעדין שלו, לצחוק המדבק שלו.
הרגשתי בכל גופי את החוסר בו, על עורי ובאברי הפנימיים.
אלוהים, מה הוא עשה לי?
רק שלא יגמר...
כשעברתי ליד החדר המשרדי השתהתי קצת מולו. לא נכנסתי, הרגשתי שזה המקום שלו.
אני לא יודעת אם יהיה מרוצה אם אכנס לשם.
אבל המדפים המלאים בספרים קרצו לי לעין אז פסעתי ונכנסתי לחדר.
מולי היו מדפים מלאים בספרים, מימיני ארונית מלאה בספרי משפטים ומשמאלי שולחן באורך כמעט של כל הקיר ועליו ערמות של דפים מסודרים ולפטופ.
ניגשתי למדפים שהיו תלויים על הקיר מולי ועברתי על הספרים, על חלקם.
רובם היו בסגנון של ספרות אירוטית.
ספר אחר קרץ לי ושלפתי אותו מהמדף.
״כל מה שלא אמרתי״ של מולי או׳קיף.
לא היה מוכר לי השם של הסופר/ת אבל משהו בכריכה של הספר, בצבעים ובשם שלו משך אותי.
סובבתי את הספר בידיי וקראתי את התקציר שלו.
חייכתי לעצמי...
התיישבתי על הכסא שהיה שם והתחלתי לקרוא דף אחרי דף, הספר ריתק אותי ולרגע דמיינתי את עומר ואותי במקום הדמויות שם.
הרמתי את רגליי על השולחן ושקעתי בתוך הכסא המשרדי הנח שהיה לו שם. באותו רגע, הרגשתי כאילו זה רק אני והספר הזה בעולם, לא שמעתי שום רעש רקע.
שקעתי בספר, עברתי דף ועוד אחד, כאילו המילים נשאבו לתוך עיני עד שהן שרפו לי.
כשעצרתי לשפשף את עיני שמעתי קול חבטה.
הורדתי את רגליי והסתובבתי לכיוון הדלת בבהלה.
זה היה עומר, הרעש היה התיק שנחבט ברצפה.
והוא פשוט עמד שם, בעמידה המוכרת שלו, כשהוא נשען עם כתף אחת על משקוף הדלת וידיו משולבות בין הבטן לבית החזה שלו.
״אני מצט..״ לא סיימתי את המשפט כי הוא לקח את הספר מידי, הוא גם חייך לכריכה שקלט איזה ספר בחרתי.
״לא התכוונתי להיכנס, פשוט ראיתי את כל הספרים...״
״ואת אוהבת ספרים״ הורדתי את ידי שהצביע על המדפים המלאים בספרים.
״מאוד״ הוספתי.
״למה דווקא זה?״ היה לו חיוך מתגרה.
״תגיד...״ התעסקתי עם הכפתורים שבחולצתו הלבנה המכופתרת, אני אוהבת שהוא לבוש בבגדים ״של״ בית משפט. חולצה לבנה מכופתרת, מכנס שחור מחוייט.
הוא הלך קדימה, לכיווני, מה שגרם לי ללכת אחורה עד שהישבן שלי פגש את השולחן.
״קיבלת את הרעיון לפנות אלי באנונימיות מהסיפור?״
הוא הניח-השליך את הספר על השולחן.
״האמת שקניתי אותו לאחרונה, הוא הזכיר לי קצת את הסיפור שלנו״.
״אם היית סופר, היית יכול לכתוב אותו בצורה מעולה בעצמך״ הוא צחק את הצחוק המתוק שלו וגרם לי לחייך.
״את מנסה לשרוף לי את הבית?״ הוא נשק למצחי.
״ואיי התפוחי אדמה בתנור!״ ניסיתי להשתחל במרווח הצר בין עומר לשולחן אבל הוא עצר אותי.
״טיפלתי בזה״ הוא הניח את היד שלו על המותן שלי, כדי לעצור אותי מלברוח בהיסטריה למטבח.
״פשוט שקעתי בספר, איבדתי את זה״.
״בגלל זה גם לא חיכית לי איך שביקשתי...״ עשיתי לו פרצוף של ״אופסי״ ונשכתי את השפה שלי.
הוא הפשיט ממני את החולצה שלו, ״אני אסלח לך על זה שלא חיכית לי בסלון ערומה רק בגלל שאת כל כך מחרמנת בחולצה שלי״ לחש לאוזני.
הרגשתי צמרמורת בכל הגוף.
וכשהוא הניח את השפתיים שלו על צווארי והזיפים שלו שרטו קלות את הצוואר שלי, מציירות שובל אדום לאורך מסלול השפתיים שלו שנעו עליי, הרגשתי שאני עומדת לקרוס.
הוא ירד אל השדיים שלי, תפס אותם בידיו הגדולות וינק את פיטמותיי, טיפל בתשוקה באחת ועבר לשניה רק כשהיא הזדקרה לגמרי בפיו.
ידי היו מונחות על השולחן מאחורי, נשענתי עליהן וראשי נזרק אחורה.
הוא נטש אותי במגעו, נעמד והסתכל עלי.
״את כל כך יפה, זה כואב״.
״איפה?״
״פה״ הוא שם את ידו על בית החזה שלו מעל ליבו.
חייכתי, ״ופה?״ הצמדתי את כף רגלי לבליטה במכנסיו.
״כל היום כאב לי״ הוא נצמד עם מפשעתו לכף רגלי, נתן לי להרגיש את זיקפתו.
״ואם כבר העלנו את זה..״ הוא המשיך לשחק בפיטמותיי באצבעותיו הארוכות, משאיר אותן זקורות.
״אני חייב לך עונש על היום״ בתגובה חייכתי, חיוך מלא ציפיה ומסוקרן.
״חכי פה״ הוא יצא מהחדר ונשארתי שם על השולחן, יושבת, ערומה כולי.
העולם שהוא הכיר לי אתמול, העולם שלו, שהוא אוהב, תמיד סיקרן אותי אבל גם הפחיד אותי.
חשבתי עם עצמי שאם הוא הולך שוב להצליף לי בישבן, עם כל ההנאה, לא נראה לי שאוכל לעמוד בזה, כי הישבן עדיין כואב לי קצת.
עומר חזר לחדר נטול נעליים וגרביים, לבוש עדיין במכנס השחור וחולצה לבנה מכופתרת, פתוחה קצת, עם הכפתורים שהספקתי לפתוח.
בידיו היו מצבטים קטנים, זה הזכיר לי כבלי הנעה של רכב רק שהמצבטים לא היו משוננים, הם היו חלקים ודקים ושרשרת חוליות עדינה חיברה בינהם.
בכיס מכנסיו היו זוג אזיקים.

___________________
אני יודעת שלרוב לוקח לי זמן בין פרק לפרק, אני עמוסה ובזמן האחרון גם הייתי חסרת כל חשק לכתוב.
הספר ״כל מה שלא אמרתי״ שריתק אותי עד שלא הייתי מסוגלת לעזוב אותו, החזיר לי את החשק לכתוב.
דרך אגב יש לו ספר המשך ושניהם מעולים! ממליצה בחום.
מחכה לשמוע מה אתם חושבים :) תהנו ❤️

חולמים לצאת לאור? שיתוף פעולה בין mypen להוצאת ספרי ניב יכול להגשים לכם את החלום!

S. . עקוב אחר S.
שמור סיפור
לסיפור זה 11 תגובות
שלח תגובה
אני מסכים ל תנאי השימוש
קצה ההבנה ...
קצה ההבנה ...
מוווווושלם!!!⁦❤️⁩
הגב
דווח
S. .
S. .
תודה יאיוש! מחכה לראות מה תגיד על הפרק הבא ;)
הגב
דווח
Shahar Shoham
Shahar Shoham
מתי המשך??
הגב
דווח
טען עוד 19 תגובות
כותבי החודש בספרייה
מרתק
בוא פשוט נשכב עכשיו
בוא פשוט נשכב עכשיו
מאת: Elinor Shema
שרמוטות שכמונו
שרמוטות שכמונו
מאת: Eltchin's Emotions
אני מכורה
אני מכורה
מאת: Shira Mualem
״עונשו של סטוציונר״.
״עונשו של סטוציונר״.
מאת: דוד חגולי
סיפורים אחרונים
העוצמות שלה
העוצמות שלה
מאת: Hadar ♥
לנצח עם עצמי את החיים
לנצח עם עצמי את החיים
מאת: . .
למה את עדיין רווקה?נו באמת. עכשיו גם את?
למה את עדיין רווקה?נו באמת. עכשיו גם את?
מאת: Writer Reut
זה לא סוף העולם 2
זה לא סוף העולם 2
מאת: שיר פיליבה
המדורגים ביותר
ואהבתי את שתיהן
ואהבתי את שתיהן
מאת: Rotem Matarasso
אהובה שלי אני מצטער
אהובה שלי אני מצטער
מאת: Nicole Denisov
יש לי חברה שמנה.
יש לי חברה שמנה.
מאת: Eltchin's Emotions
אל תתאהב בי
אל תתאהב בי
מאת: אתי בן ארויה
מומלצים מהמגזין
חוטיני אדום
חוטיני אדום
מאת: דנה לוי
מבוא לתורת הגבר פרק 1
מבוא לתורת הגבר פרק 1
מאת: Avrahami Amitay
אין לך מושג בכלל מה זה אישה
אין לך מושג בכלל מה זה אישה
מאת: Avrahami Amitay
שֶׁקֶר או אֶמֶת
שֶׁקֶר או אֶמֶת
מאת: Roi Jan