כתוב כתוב
הירשם
down
התחבר
down
menu
Mypen home בית

המקום שלך לכתוב

magazine המגזין
library הספרייה
drawer המגירה
סיפורים קצריםסיפורים אמיתייםסיפורים בהמשכיםספרים
תגיות
כל התגיות
1 1

הצד השני של שנינו פרק 11

הזמן הבודד בבית גרם לי להתגעגע לאבא ואימא, בעצם למשפחה שהיינו לפני שאימא נפטרה. אני יודעת שלהתחנן לא יעזור לי להחזיר את אימא מהמתים ואת אבא מהכלא, כאילו מישהו אי שם קילל אותי והרחיק אותי מכולם

תוכן עניינים 1. הצד השני של שנינו- הקדמה2. הצד השני של שנינו פרק 13. הצד השני של שנינו פרק 24. הצד השני של שנינו פרק 35. הצד השני של שנינו פרק 46. הצד השני של שנינו פרק 57. הצד השני של שנינו פרק 68. הצד השני של שנינו פרק 79. הצד השני של שנינו פרק 810. הצד השני של שנינו פרק 911. הצד השני של שנינו פרק 1012. הצד השני של שנינו פרק 1113. הצד השני של שנינו פרק 1214. הצד השני של שנינו פרק 1315. הצד השני של שנינו פרק 1416. הצד השני של שנינו פרק 1517. הצד השני של שנינו פרק 1618. הצד השני של שנינו פרק 1719. הצד השני של שנינו פרק 1820. הצד השני של שנינו פרק 1921. הצד השני של שנינו פרק 2022. הצד השני של שנינו פרק 2123. הצד השני של שנינו פרק 2224. הצד השני של שנינו פרק 2325. הצד השני של שנינו פרק 2426. הצד השני של שנינו פרק 2527. הצד השני של שנינו פרק 2628. הצד השני של שנינו פרק 2729. הצד השני של שנינו פרק 2830. הצד השני של שנינו פרק 2931. הצד השני של שנינו פרק 3032. הצד השני של שנינו פרק 3133. הצד השני של שנינו פרק 32+3334. הצד השני של שנינו פרק 34+3535. הצד השני של שנינו פרק 3636. הצד השני של שנינו פרק 37+3837. הצד השני של שנינו- הודעה חשובה

" אתה בסדר?" שאלתי ועזרתי לניתאי לקום מהרצפה.
" כן... זה מוזר הוא אף פעם לא התנהג ככה"
" אני מצטערת בשמו"
" על מה? הוא דחף אותי לא את"
" אני יודעת אבל יש לי חלק בזה."
" אני הולך לישון" ניער את את המכנסיים שלו והלך לכיוון החדר.

" מה את אומרת שנצא לדייט?" זה היה ליאם שבאופן לא מפתיע ידעתי שהשיג את המספר שלי, אם לא בדרך הנחמדה אז בדרך הפחות נחמדה.
" אני אומרת שאתה יכול לחלום"
" אאוץ', אני אהיה נחמד. מבטיח."
" לא יעזור לך" אנשים כאלה צריך להעמיד במקום.
" מחר בשמונה אחכה לך בפארק, אל תביאי כלום אני מזמין" קבע את הפגישה שלא הסכמתי כלל ללכת אליה.
צחקתי על המסך, כיביתי את האור והלכתי לישון.

" מצטערת שלא התקשרתי, אבל קרה משהו" זו הייתה ההודעה בבוקר מלין שהבהילה אותי רבות.
" מה קרה?" שלחתי בחזרה וחיכיתי בקוצר רוח להודעה ממנה.
" דחו את הטיסה כבר יומיים אני עוד פה בשדה התעופה. אעדכן אותך כשיסתדר"

....

הזמן הבודד בבית גרם לי להתגעגע לאבא ואימא, בעצם למשפחה שהיינו לפני שאימא נפטרה. אני יודעת שלהתחנן לא יעזור לי להחזיר את אימא מהמתים ואת אבא מהכלא, כאילו מישהו אי שם קילל אותי והרחיק אותי מכולם.
נשארתי עד מאוחר וצפיתי בסדרה עד הבוקר, ידעתי שמחר מחכה לי עבודה קשה ככה זה בימי חמישי לקראת סוף השבוע.
שמעתי רעשים חרישיים מהסלון, תיארתי לעצמי שזו דודה ניקול שניסתה לא להרעיש עם המפתחות שלה והעקבים הרועשים.
" את עוד ערה? סיננתי כשראשי קבור בדרמה מעניינת.
" שוב עם האסייאתים האלו?" הציצה למסך, היא שכחה שגם אני כזאת, אבל חצי,
קשה לא להבחין במראה שלי. אהבתי לצפות בסדרות אסייאתיות רק כי זה הזכיר לי את אימא, היא הייתה דוברת הרבה שפות אבא אמר שהתחתן איתה בגלל שהייתה חכמה, מעבר ליופי שלה. קינאתי בו שמצא אישה כל כך מקסימה רק חבל שאיבד אותה כל כך מהר.
" אני לא מבינה יש בעיה?"
" לא כלום, לכי לישון" מה הבעיות שלה? שתניח לי. ' זה שאת גרה פה לא אומר שאת בעלת הבית' רציתי לומר לה בשקט, שתקתי כי לפעמים השתיקה יפה מאוד. במקום זה הנהנתי וחזרתי לצפות בדרמה עד שבאמת נרדמתי ובבוקר ראיתי את מסך המחשב עדיין דולק.

....

" בוקר טוב" נדב הגיח כיווץ את גבותיי כאשר ראתה שהגעתי מוקדם.
" מתי הגעת?"
" לפני שעה" פיהקתי ללא בושה.
" קפה?" בדיוק הכנתי לעצמי לפני הפתיחה.
ישנתי שעתיים, בחמש קמתי ומיד התארגנתי לעבודה.
" כן, מתאים לי" הכנתי את הקפה וישבנו אחד מול השני כשהוא נראה טרוד ביותר.
" מה קרה?"
" סתם רבתי עם ההורים שלי"
" אתה רוצה להרחיב?" ניסיתי לעזור.
" את זוכרת את ליאור?"
" חברה שלך, לא?" הנהנן.
" הם רוצים שאציע לה נישואים אבל אני לא יודע אם אני מאמין בכלל בזה... קשה לי להתחייב למשהו שאני פוחד להתחייב. אני אוהב אותה מאוד אבל מוסד הנישואים עבורי לקוי ביותר"
" אתה לא חייב תלך עם מה שאתה מרגיש, חתונה זה יותר מהתחייבות אבל אם בעינייך זה לא פשוט וגורם לך לפיק ברכיים אז לא חייב להתחתן עצם העובדה שאתה איתה הרבה שנים מעיד על הרצינות שלך, רק תוודא שהיא גם לא מעוניינת בחתונה"
" את צודקת זה מה שאעשה" הוא יותר לא דיבר, נדמה כי ציפה ממני שאדבר אבל שתקתי כי לא היה לי מה להגיד.
" הינה הבנות הגיעו" כל העובדים הגיעו ושעת הפתיחה באופק, לגמתי מהקפה שהספיק להתקרר והכנתי יחד עם נדב סנדוויצ'ים.
" אני אסיים פה צריך לפתוח כבר" הייתי כל כך עייפה ששכחתי לחלוטין ששעת הפתיחה הגיעה, צעדתי בצעדי ענק לעבר הדלת השקופה והפכתי את השלט מסגור לפתוח רק המזגן דלק הדלת נשארה סגורה. הרבה אנשים הגיעו עורכי דין, אנשים שקשה לי לומר במה הם עובדים ושוטרים... אותם שוטרים מהפעם הקודמת. המפקד הראשי הצדיע לי בחיוך ולקח את ההזמנה בעצמו, מבין כל השוטרים ראיתי את ליאם שאיחר לבוא ללא מדים, לא העלאתי בדעתי שהוא חלק מהצוות הזה, עיניו החדות הסתכלו עליי בדיוק בזמן שאני הסתכלתי. לרגע העתיק מבטו ולרגע הסיט אותן לצד השני.
מבין השוטרים היה גם עודד שהפתיע עם מבטו המחייך והלא זועף.
" ליאם לך תקנה לעצמך קפה" ליאם שהגיע רק עכשיו לא היה כאן בזמן ההזמנה.
הוא קם סרק את המקום הניח לחם גבינה וביקש אמריקנו בשבילו. לורן ששירתה אותה זיהתה מיד שזה היה אותו בחור שברח מכאן פעם קודמת, היא כל הזמן בחנה אותו ואז הסתכלה עליי במבט משונה.
" זה הוא, נכון?" שאלה אותי כשהוא הלך לשבת. הנהנתי כמודה באשמה.
" הוא מאוד יפה... נראה כמו דוגמן, אתם קצת דומים" שמעתי את זה פעם איפשהו את המשפט הזה.
" למה? כי לשנינו יש עיניים מלוכסנות?" שאלתי.
" כן... זאת אומרת הגנים שלכם דומים"
" יש מילארד סינים והם כולם שונים... רק בגלל צורת העיניים אי אפשר להגיד דבר כזה" התעצבנתי היא התנצלה בפניי והמשיכה לעבוד.
מבין כל השוטרים הוא היה די שקט, למען האמת היה קשה להאמין שבחור כמוהו עושה תפקיד כה גדול. לאחר עשרים דקות כולם הלכו, השאירו את הקפה שלהם והצלחות הריקות, הוא גם הלך ולא אמר שום דבר מה שעורר אצלי חשד.

...
" את בטוחה שזה בסדר?" שאלה אותי לורן לקראת שבע אם זה בסדר שתלך כי יש לה אירוע משפחתי. לפי המבט העיניים ראיתי שהיא דוברת אמת.
" כן בטח אני אסיים כאן" הייתה הרבה עבודה, אך לא התלוננתי יאנה מגי ולינוי עזרו לי בניקיון בזמן הסגירה בעוד שנדב ניקה את המטבח לקראת מחר בבוקר. הברקתי את הכלים אחד אחד כמו שבבית מעולם לא עשיתי ולרגעים אפילו נהניתי מכל רגע, הרגשתי מדי פעם נעיצות מבט אבל ידעתי להתעלם מהם.

" יום עבר מהר" אמר נדב וניגב את ידיו בסינר.
" כן, אז זהו כיבוי אורות?" שאל אותי.
" כן, הבנות כבר הלכו" נשארו לבד רק נדב ואני.
" חכי אקח את התיק שלי" ששאלתי את נדב מדוע בחר לעבוד במאפייה ולא במכירות כמו שהוא יודע התשובה שנתן לי השאירה בי חותם ולימדה אותי דבר מה. לימדה אותי לא להתערב ולשאול אנשים שאלות לא חשובות. נדב למעשה מגשים חלום, עבורו לעבוד עם אנשים זה הישג, מכיוון ששנתיים שלמות הוא לא תפקד, לא עם הגוף ולא עם הפה. כששאלתי אז מה קרה, סיפר ששכב בבית החולים מפאת תאונת עבודה, על אף שיש לו הרבה כסף בחשבון הבנק הוא בחר לעבוד. אף פיצוי עבודה לא משתלם לבריאות שלך.
" אני הולך. ליאור מחכה לי" אני חושבת שלראשונה אני מתוודאת לכך שהוא משתף אותי במידע הזה.
" תבלו" סיננתי והלכתי למכונית אלוהים יודע היכן חניתי.
" נהדר כמה מקסים!" סיננתי לעבר המכונית שלא התניעה לי.
ידעתי שאין לי מה לעשות מלבד להזמין גרר, שנאתי להזמין גרר לא רק שלוקח להם הרבה זמן להגיע הם גם נותנים לי לחכות.

ישבתי על הספסל הקרוב וחיכיתי לגרר המטופש הזה, למה דווקא עכשיו חשבתי לעצמי. השעה הייתה שבע וחצי כשהגרר הועיל בטובו להגיע, הם לקחו את המכונית למוסך ואמרו לי להגיע מחר. הזמנתי מונית ונסעתי הביתה כאשר ידעתי שיכול להיות מצב שליאם מחכה לי עכשיו בפארק על יד הבית. רק בשל הסקרנות שלי עצרתי את המונית מול הפארק ופסעתי רגלית לכיוון, החושך פקד את המקום מלבד כמה מנורות שהאירו אור צהוב לא היה איש באיזור. גם הוא לא היה, אולי אחכה? הגעתי רק מסיבה אחת לומר לו שאינני מעוניינת בפגישות איתו, שהוא לא יכול לקבוע בשבילי על דעת עצמו.
אבל הוא לא היה, נדמה שמשהו השתבש לאחר שניסה להרשים אותי בהודעות. חזרתי הביתה שפופה חסרת כוחות.
" אתה מנסה להרשים ובסוף לא עומד במילים שלך" כתבתי לו באומץ רב.
" מי זה?" לפתע ההודעה שלו הגיעה והפתיעה אותי.
" אתה אמור לדעת, לא?"
" אני לא מזהה את השם, מי את?"
כנראה כתוב את שמי אבל הוא לא זוכר, יופי יורי, ממש נפלא. עכשיו לא רק שאני צריכה לתת לו הסברים על מי אני אלא גם להסביר לו את פשר ההודעה שכתבתי.
" לא משנה, טעות" זה כל מה שהצלחתי לכתוב לפני שהלכתי להתקלח ולישון כה מוקדם.

למחרת אף הודעה לא חיכתה לי, כשבדיוק עמדתי לצאת לעבודה מול דלת הבית נעמד מי אם לא ליאם.
" הוא עוד ישן" סיננתי ולחלוטין התעלמתי ממה שהיה אתמול.
" אני יודע שלא באתי אתמול כמו שהבטחתי... לפארק"
" למה אתה חושב שהלכתי בכלל לשם?"
" אה לא הלכת?"
" לא" שיקרתי על מנת לא להיעלב ממנו.
" אוקי אז לא משנה" מה לא משנה פה בדיוק? לא הבנתי.
" בכל מקרה ניתאי לא יתעורר עכשיו הוא חזר מאוחר אתמול"
" לא באתי אליו"
" חשבתי שכן, אתה חייב לו התנצלות"
" את יודעת שאני לא בן אדם שמתנצל"
" אתה שוטר ומצופה ממך התנהגות הולמת"
" את לא נראית לי טיפוס שבכלל אוהב שוטרים"
" עלית עליי " אמרתי בציניות גמורה.
" אני ממהרת עם כל הכבוד לך" טרקתי את הדלת כמעט בחוזקה והדפתי את גופו שעמד מולי.
" את כזאת מגושמת"
" תשמור את ההערות שלך לעצמך" אמרתי בקול בזמן שירדתי במדרגות.
" אני עדיין מתעקש" לא ידעתי כיצד הספיק, אך הוא עמד לפתע מולי באמצע המדרגות.
" מתעקש? על מה בדיוק?"
" לצאת איתך לדייט, אם תסכימי"
" אני צריכה לחשוב על זה" אמרתי בשביל לא לסרב באופן מיידי.
" בסדר, אני אחכה" היה לו חיוך יפה שחשף את גומותיו.

...
" יורי, אדיר הגיע" לורן בישרה לי ברגע שהגעתי לפתח דלת המאפייה. חששתי, חששתי שהוא חוזר לנצח ואצטרך לחזור לתפקיד הקודם שלי, חששתי שהתחושה שהרגשתי של ניהול מקום עדיין שייכת לי כבר לא תהיה שייכת לי, על אף שהיא איננה שייכת לי. אין לי שום בעיה עם אדיר הבוס שלי, להיפך אדיר בחור נחמד וצעיר שהגשים את החלום שלו בזכות עצמו. כולם יודעים שהוא בחור שכובש בנות ואין אחת שלא תרצה להסתובב איתו.
" הוא במשרד?" שאלתי לאחר כל המחשבות שלי. היא הנהנה.
פסעתי למשרד וראיתי אותו יושב על הכורסא שלו כאילו מעולם לא הלך.
" בוקר טוב" סיננתי בשקט.
" יורי, בוקר טוב. אני רואה שאת עושה עבודה נפלאה אל תיבהלי הגעתי רק לקחת כמה מסמכים... בחיי כמה התגעגעתי למקום הזה" הניח את ידיו על ראשו והתמתח קלות.
" ת... תודה" סיננתי חצי מגמגמת.
" דפני לא איתך?" דפני המזכירה שלו כל הזמן הייתה כרוכה אחריו, הפתיע אותי שהיא לא כאן.
" נתתי לה לחזור הביתה עוד שעה אנחנו חוזרים לשדה התעופה" הסיר את העניבה שלו הרגשתי שהיא חונקת אותו.
" להביא לך משהו? קפה אולי?"
" קפה זה טוב" לא ידעתי איזה קפה לעשות לו שחור או אמריקנו כמו שהוא אוהב. הכנתי אמריקנו והגשתי לו, על אף שזהו לא תפקידי לא יכולתי להיות לא מנומסת ולא להציע לו שום דבר.
" תודה, את נראית אותו הדבר" לא ידעתי אם זו מחמאה, שתקתי.
" התכוונתי במובן הטוב" חייכתי בשקט.
" אתה צריך עוד משהו?"
" לא, אני אקרא לך אם אצטרך" הנהנתי ופסעתי מחוץ למשרד לעזור לנדב.
" איך את היום?" שאל אותי.
" בסדר"
" את נראית טוב יותר אחרי אתמול" הוא וודאי התכוון לשקיות השחורות שהיו לי אתמול.
" אקח את זה בתור מחמאה, אז מה אתה מכין?"
" קוראסון שוקולד"
אהבתי את הריח כשהם בתנור, אהבתי כל דבר שהוא לא בריא. פעם אבא היה מתעצבן על כך מאז שהוא בכלא אני אוכלת לא בריא בכוונה, בכוונה כדי להיזכר במשפט שלו.
הבצק העביר לי את הזמן וכלל לא שמתי לב שאדיר יצא עם הכוס שלו אל תוך המטבח.
" יורי אני צריך אותך רגע במשרד"
" יש כמה מסמכים שצריך לפקסס" אמר תוך כדי עניבת העניבה, הוא הסתבך מעט.
" אפשר?" הצעתי את עזרתי. אל תשאלו אותי כיצד אני יודעת לענוב עניבה.
" כן" לאדיר יש עיניים יפות, ירוקות כמו אוקיינוס שראיתי באחת הכתבות באינטרנט. השתדלתי לא להביט בו, על אף שזה היה קשה.
" זהו" אמרתי, לקחתי צעד אחורה והושטתי את ידי לקחת את המסמכים.
" תודה, אני הולך" הנהנתי כמו אווילית וחיכיתי שיצא בגלל המבוכה שהרגשתי באוויר.

מאוחר יותר יצאתי להפסקה, לא רציתי שום דבר ישבתי בחוץ על הספסל וזימזמתי לי שיר ראפ ידוע. אני יודעת אני בחורה לא קונבנציונלית הכל אצלי אחרת מאחרים.

" אחלה שיר" שמעתי קול מעצבן.
" את לא אומרת כלום?" אמר אחרי כמה דקות של שקט. בחרתי לשתוק ואז להיכנס בחזרה כי הזמן שלי להפסקה נגמר.
" רגע" תפס את היד שלי.
" את יודעת שהעובדה שאת שותקת כל הזמן מסקרנת אותי עוד יותר?"
יופי לך חשבתי לעצמי.
" אתה יודע שהעובדה הזאת לא מעניינת?" הורדתי את הידיים שלי ממנו והתקדמתי מבלי להסתכל לאחור.
" הוא יישב כאן כל היום?" רטנה לעברי לורן במשך כל המשמרת על כך שליאם בחר לשבת כאן במשך שעות.
" אני לא יכולה להגיד לו ללכת את יודעת"
" כן אבל הוא מתחיל להפחיד אותי" צחקתי כמעט בקול.
" הוא לא נושך" סיננתי ולא ידעתי אם להאמין לעצמי.
" תגיד..." פניתי אליו.
" אין לך עבודה?"
" עובד לילה, אה אני מפריע?" שאל והניח ידיו על כוס התה.
" לא לא" הלכתי משם ופניתי למטבח. המשמרת עברה מהר, ליאם הלך לפני שעה כשבדיוק עמדנו לסגור.
" הוא מוזר... הבחור" גם נדב וגם לורן העירו לי כאילו יש לי בעלות עליו.
" מסכימה אבל למה נדמה לי שאתם מתלוננים בפניי?"
" כי כולנו יודעים שהוא כאן בגללך. תצאי איתו כבר לדייט" אמרה לורן, חבל שסיפרתי לה על הדייט הזה. נדב פקח את עיניו.
" הוא הזמין אותך לדייט?" הנהנתי.
" תודה לאל שמישהו מזמין אותך סוף סוף אין סיכוי שאת לא הולכת!"
" עזבו אין לי כוח לדייט הזה"
" לא לא את הולכת וזהו!"
" אני אומרת לו לא" אמרתי והוצאתי את הטלפון שלי.
בדיוק כשעמדתי לכתוב לו הודעה נדב חטף ממני את הנייד.
" בקשר לדייט, מחר בשמונה מתאים לך?" ראיתי את ההודעה לאחר שהיא נשלחה.
" אתה לא באמת שלחת אותה, נכון?"
" באמת באמת! תתחילי לצאת עם גברים אחרת תשארי לבד"
" מה אכפת לכם מהלבד שלי?"
" העיניים שלך צמאות לאהבה אני רואה את זה רק מהמבטים שלך פה מהזוגות שנכנסים." הוא צדק, זה מפחיד כמה שנדב מכיר אותי ויודע כל צעד שלי.
" בסדר בסדר אני אצא איתו אבל דייט אחד לא מבטיחה יותר" הוא חייך נתן לי כיף ידידותי כזה שהצחיק אותי.
" סיימנו כאן?" שאל.
" כן, נתראה מחר" הם התקדמו כל אחד למכונית שלו בעודי נועלת את המקום.

המשך יבוא...
פרק לשבת כי התחשק

חולמים לצאת לאור? שיתוף פעולה בין mypen להוצאת ספרי ניב יכול להגשים לכם את החלום!

Maya B עקוב אחר Maya
שמור סיפור
לסיפור זה 0 תגובות
שלח תגובה
אני מסכים ל תנאי השימוש
כותבי החודש בספרייה
Maya B
איזו מן גיבורה את?
איזו מן גיבורה את?
מאת: Maya B
אנשים שהם בסדר
אנשים שהם בסדר
מאת: Maya B
אף פעם לא מאוחר פרק - 30 ואחרון!!
אף פעם לא מאוחר פרק - 30 ואחרון!!
מאת: Maya B
פשוטה או כמו כולם?
פשוטה או כמו כולם?
מאת: Maya B
סיפורים אחרונים
כשהגעגוע מטריף כל חוש
כשהגעגוע מטריף כל חוש
מאת: Yael Shayn
האור שלי
האור שלי
מאת: Benel Jerassi
על סוג של כאב שהוא אושר.
על סוג של כאב שהוא אושר.
מאת: גיא .
הסודות שלנו
הסודות שלנו
מאת: Alina Lave
המדורגים ביותר
חייה של הנסיכה דיאנה - פרק 4
חייה של הנסיכה דיאנה - פרק 4
מאת: Stav BH
"אולי תכתוב עליי שיר?"
"אולי תכתוב עליי שיר?"
מאת: moshe shachar
המקום המושלם בעינייו
המקום המושלם בעינייו
מאת: שבורת כנף
כשאלוהים לא מחזיר לך שיחות, ואז שוכב איתך
כשאלוהים לא מחזיר לך שיחות, ואז שוכב איתך
מאת: Nizan Zarotski
מומלצים מהמגירה
צעצועים
צעצועים
מאת: שבורת כנף
אני כועסת
אני כועסת
מאת: שבורת כנף
מחר יהיה טוב
מחר יהיה טוב
מאת: שבורת כנף
"אני אוהב אותך"
"אני אוהב אותך"
מאת: שבורת כנף