כתוב כתוב
הירשם
down
התחבר
down
menu
Mypen home בית

המקום שלך לכתוב

magazine המגזין
library הספרייה
drawer המגירה
סיפורים קצריםסיפורים אמיתייםסיפורים בהמשכיםספרים
תגיות
כל התגיות
1

עלילות אינסטוש גודזילסקי

פרק ב'

תוכן עניינים 1. עלילות אינסטוש גודזילסקי2. עלילות אינסטוש גודזילסקי

"תשחרר את כף היד…"
"ככה?"
"לא הצלחתי לזהות אותך. אנא הנח את כף ידך על הסורק ונסה שוב".
"לא. נסה להתאים את כף היד שלך לציור. ככה רואה?"
"זה גדול מדי. זה לא מתאים פה.. נו…"
"לא הצלחתי לזהות אותך. אנא הנח את כף ידך על הסורק ונסה שנית. במידה והבעיה חוזרת פתח קריאה במחלקת טבע".
"אחי אני מבין שאתה רעב. פשוט תשחרר את כף היד. דמיין שהידיים שלך רכות כמו.. כמו.. השיער של אמא!".
"ככה.. ?" שאל אינסטוש והניח את ידו שוב תוך כדי שהוא מדמיין את הרכות המתבקשת.

המכשיר הגדול שעמד משמאל לפתח הכניסה כאילו התעורר לחיים לתוך אולם האוכל העצום בו עמדו אינסטוש ואלישייר. הצג על הדופן החיצונית של המכשיר החל לשחק באורות. הם נכנסו פנימה מכל קצוות המסך, בריחוף ובסדר אקראי, כשהם מתרכזים במרכזו ומסתחררים במהירות כאילו מגנט גדול מושך אותם מכל רחבי האולם הרחב אל מרכז המכשיר. אחר כך הם החלו לקבל צורה והפכו לאותיות ומספרים שאינסטוש לא ממש הבין. כשהאורות הפסיקו להסתחרר בספירלה צבעונית ועצרו לחלוטין, המכשיר הכריז בקול חגיגי ובליווי צלילי אורגן בתווים ארוכים ושמחים, "ברוכים הבאים אינסטוש גודזילסקי! ברכות על השימוש הראשון שלך בממיר צורת האמנצ'י למזון, בעולם האמיתי. תרצה נקניקיות אמנצ'י ואמנצ'יות כמו שאתה אוהב או תעדיף לנסות את המנה המומלצת? מנת היום היא - גליליות אמנצ'י ברוטב פריפרי".

אינסטוש הושיט את ידו אל המכשיר והקיש כמה פעמים על חץ הניווט השמאלי בחלקו העליון של הצג. שמות של מנות שונות התחלפו על הצג ובכל פעם שעל המסך התחלפה תמונה של מנה את אפו של אינסטוש מילאו ריחות של מטעמים שונים שהוא לא הכיר. "הפריפרי שהמצאלם הציע לך זה רוטב אפריקאי ממש ממש חריף", עצר אותו אלישייר, "אז אם אתה בעניין קח לפתן אמנצ'י קר שיוריד לך את החריף". "בבית של ההורים…", התחיל לענות אינסטוש אבל עצר כי שתי חצאי הדלת מימינם נפתחו לצדדים בהחלקה שקטה ואל אולם האוכל נכנסו שניים.

הילד היה שחרחר, מלוכסן עיניים ובעל אוזניים בולטות. הוא היה לבוש טוניקה לבנה כמו זו שהייתה על אינסטוש והעייפות בעיניו החומות ועל פניו הנפולות הייתה ניכרת לעין. הוא השתרך בשקט אחרי נערה בלונדינית מיניאטורית לבושה ווסט ורדרד על חולצת בסיס לבנה ומכנסיים שהיו מלאים בכיסים ורוכסנים, בדיוק כמו אלו של אלישייר, רק בצבע ורוד. ככל הנראה אלו המדים כאן וזו אחותו הגדולה, ציין לעצמו אינסטוש וליווה אותם במבטו כשהם עוברים ליד ופונים אל עבר המ. צ. א. ל. ם הסמוך.

"התחלת לספר שבבית ההורים...", החזיר אותו לקשב אלישייר כשתפס את מבטו הבוהה, "כן. בסימולציה ניסיתי משהו חריף. וזה מאוד שרף בלשון. אז אני אקח את מה שאני מכיר. נקניוקיות אמנצ'י ואמנצ'יות", הכריז אינסטוש לתוך המכשיר. "כי אין דבר שאתה רוצה יותר מנקניקיות אמנצ'י ואמנצ'יות" הוסיף אלישייר בחיוך. אינסטוש הסתכל עליו והם התחילו לצחוק.

בעודם צוחקים המ. צ. א. ל. ם זמזם נעימה אלקטרונית ולאחר מספר רגעים סיפק את המנה המבוקשת. תחילה נשמע צליל ארוך שהזכיר משולש נגינה מתכתי, אחר כך במרכזו של המכשיר המבריק נפתחה מחיצה ומתוכה, על מגש נשלף, הגיח מיכל דמוי קערה גדולה עם מכסה ואקום נצמד בחלקו העליון. לצד הקערה נחה אריזת הסכו"ם המרשרשת. דרך האריזה נראו כפית ואקום ומזלג עם שתי שיניים. "אדון אינסטוש, המנה שלך, נקניקיות אמנצ'י ואמנצ'יות במתכון משופר, מוכנה. אנא הישמר מאדים שישוחררו מהמיכל לאחר הפתיחה. תודה שבחרת פוד אלמנטלס. נשמח לעמוד לרשותך גם בעתיד אחינו". אינסטוש לקח את המיכל. המגש חזר פנימה דרך הפתח ממנו יצא, והמחיצה נסגרה בצליל קליק עדין. אורות המ. צ. א. ל. ם כבו והמכשיר נכנס למצב המתנה. על הצג נשארו להתנוסס זוג חריצי עיניים וחיוך של סמיילי ירוק וגדול שהמתין לסועד הבא שיגיע.

"היום יש לך הזדמנות לשבת בכל שולחן שתרצה. אפילו בשולחן של היביתים.", אמר אלישייר תוך כדי שהוא מציג את החלל בתנועת יד מקיפה, ומתעכב על השולחן המדובר שעמד על במה מיוחדת במרכז האולם. "יביתים?" חזר אחריו אינסטוש בטון שואל. "יביתים הם אלו שנמצאים ברמה האחרונה בתהליך הלימוד במרכז. בדרך כלל לוקח שתיים עשרה שנים עד שמגיעים לרמה של יבית" ענה אלישייר, "ובאיזו רמה אתה?" הסתקרן אינסטוש, "אחיך הגדול יוטה! אני מסיים את השנה העשירית במרכז", אלישייר טפח לעצמו על החזה בגאווה, "אז כמו שאמרתי מחר יהיה עליך לשבת בשולחן של האליפים כי אלו הם הכללים כאן - אזור עם מספר שולחנות לכל רמה… אבל היום תוכל לבחור איזה שולחן שבא לך". "אני מאוד מאוד מאוד רעב. בוא פשוט נשב ונאכל כבר", אמר אינסטוש בעיניים פעורות לרווחה. הוא הצביע על שולחן אקראי בחלקו השמאלי של האולם. אלישייר חייך והם עברו דרך מסדרון השולחנות שנמתחו לאורך כל האולם בשורות ארוכות זו לצד זו, והתיישבו ליד שולחן שיועד לשניים.

הם התיישבו אחד מול השני על הספסלים הקשיחים ליד השולחן. אינסטוש פתח את המיכל ששחרר ענן קטן של אדים בריח בשרי מתובל. "תאכל אחי, תאכל", אמר אלישייר כשאינסטוש החל ללעוס את הנקניקיות האפורות במרץ. "אתה יודע, אתה קצת מזכיר לי את עצמי בגילך. הגעתי לכאן לפני עשר שנים. ואני זוכר את היום הזה כאילו היה אתמול. הייתי אליף טרי שרק עזב את הילדות. יצאנו בלילה ממרכז ההבשלה. הקפסולות לקחו אותנו למרכז הנוער דרך עורקי הספרמטיקס, הגשרים, צינורות התנועה…" הוא נאנח והמילים הבאות קיבלו נימה של רצינות "שרינטאוד', אחי הגדול פגש אותי אז ברחבה. כמה שאני מתגעגע אליו.. הוא היה אח גדול למופת. מקווה שאוכל להיות לך אח גדול טוב לפחות כמוהו", הוא נאנח שוב ושתק מספר רגעים. "איפה שרינטאוד' היום? למה הוא לא כאן?" שאל אינסטוש בסקרנות, "אני אספר לך בהזדמנות. זה ארוך וגם אני לא לגמרי יודע מה קרה באמת.. מה שאני יודע זה שאף אחד לא יודע איפה הוא היום", ענה אלישייר ולאחר שתיקה של דקה התעשת והמשיך, "כשאני הגעתי, רחבת הכניסה הייתה גדולה יותר לפחות בחצי וגם חדר האמנצ'י היה בקומה השניה של המרכז. לא זוכר אם זה היה ביום השני או השלישי לאחר שהגענו…" הוא קיפל את אצבעות יד ימין אחת אחרי השניה והסתכל למעלה כאילו מחשב משהו באוויר, "לא חשוב באיזה יום זה היה. מה שחשוב זה שלקחו אותנו למסדר אבא. החוויה הייתה בלתי נשכחת. מחר אתה תראה מה שאני ראיתי אז. זה מאוד עוצמתי לראות אותו בפעם הראשונה מבעד לאורות הכחולים בשמיים. ואחרי זה אתם תעברו את תהליך תחילת הלמידה שיהפוך אתכם לאליפים ואליפיות רשמיים". אלישייר חייך, הביט בעיניו של אינסטוש והמשיך "איזה כיף זה להיות אליף. זה הגילויים, הניסויים וההמצאות הראשונות שתעשה. כן, זו הייתה תקופה כל כך מיוחדת עבורי...", הוא נאנח בנחת ובהה בנקודה גבוהה ובלתי נראית תחת התקרה כאילו הוקרן שם סרט עם סצינות מהימים בהם הוא עצמו היה במקומו של אינסטוש.

אינסטוש שאכל לשובע פנה אל אלישייר: "מה אני עושה עם הפסולת? בסימולציה לימדו אותי למיין ולמחזר". אלישייר שתק, הוא שהה בסוג של טראנס. עיניו היו ממוקדות בנקודה הגבוהה תחת התקרה. "אלישייר?", שוב שאל אינסטוש ושוב נתקל בעיניו המזוגגות שלו. כשהוא לא ענה גם בפעם השלישית אינסטוש ספר עד שלוש "אחי!" הוא שחרר צעקה, שהתפזרה באולם במהירות רבה ואז פגשה בקירות וחזרה בצליל הד מתכתי הישר לתוך אוזניו שלו. הנערה הבלונדינית מקודם, שהתיישבה עם אחיה השחרחר במרחק של שלושה שולחנות מהם, הסתכלה לכיוון השולחן שלהם וציחקקה.

אלישייר חזר לעצמו, מצמץ ואחר כך הסתכל לצדדים. האחים והאחיות הגדולים שליוו את האליפים והאליפיות הטריים ישבו וסעדו בפינות שונות של האולם. חלקם התלחששו ביניהם, אחרים צחקקו והחליפי מבטים עם האחים הגדולים. אח גדול ג'ינג'י ושמן במיוחד, שישב עם האליף המתולתל שלו ליד שולחן היביתים במרכז חדר האוכל, הרים גבה והביט באלישייר ובאינסטוש במבט מתנשא.

אלישייר הסיט את מבטו אל אינסטוש ואמר בחיוך ובקול רם כאילו מנסה לגרום לנערה הבלונדינית ולאחיה הקטן לשמוע אותו, "יש לנו כאן עסק עם אח קטן בעל אופי גדול, לא ככה אינסט?", והיא באמת שמעה ואף הגיבה בצחקוק נוסף. אינסטוש שלא הבין האם זה טוב או לא, וגם לא ידע מה לענות בדיוק פשוט הינהן. אחר כך הוא הצביע על המיכל הריק שנותר וחזר על שאלתו, "אז מה אני עושה עם ה…" אבל לפני שסיים את המשפט, אלישייר הצביע על חריץ ארוך בקיר משמאל מעל החריץ ולכל אורכו נמתח פס סימלוני מיחזור ירוקים ובוהקים "הכל לשם ובלי שום מיון.. יאלוקין, היבית המוביל של המרכז, המציא מתקן שממיין את הפסולת לפי סוג. מכשיר מדהים שעושה שימוש בזיהוי טופולוגיות מרקם ופני שטח בשלושה מימדים. כזה יש רק במרכז שלנו", הוא קרץ, "אבל אני לא אלאה אותך בפרטים הטכניים".

אינסטוש ניגש אל הקיר הכניס את המיכל אל החריץ וההוא נעלם בחשכה. כשהגיע לתחתית, אפשר היה להבין את זה לפי החבטה שנשמעה ברגע בו הוא פגש בקרקעית, משהו שנשמע כמו מקהלה של ג'וקים וגרגורי חתול התחיל לבקוע מבפנים. מעניין מה זה המכשיר הזה שממיין את הפסולת שם למטה ומה גורם לו להפיק צליל מוזר כזה, תהה אינסטוש.

כשהוא הסתובב חזרה אל השולחן אלישייר כבר חיכה ליד המ. צ. א. ל. ם. הוא נופף בידו וסימן לו להתקרב. משהתקרב, אלישייר הושיט לו מיכל אדום וקריר למגע עם מכסה אטום בחלקו העליון.

"מה זה, עוד אוכל?" שאל אינסטוש וקימט את המצח. "אתה פותח את זה במודול שלך ואוכל את זה", השיב אלישייר בחיוך רחב, "יש אוכל ויש גלידת אמנצ'י בטעם תות שדה. תנסה ואני מבטיח שאחרי הביס הראשון אתה תסיים את כל המיכל. רק תזכור להביא ולהשליך אותו למיחזור בארוחת הבוקר… מאוד מקפידים פה על שימוש חוזר והכל ספור ומדוד. בכל אופן כבר ממש מאוחר ומחר מחכה לך יום שיהיה מלא בחוויות אז כדאי שתנוח. בוא ואלווה אותך אל המודול שלך".

כשאלישייר סיים לדבר אינסטוש שם לב כמה הוא עייף. עפעפיו הרגישו כבדים, כאילו מישהו הניח עליהם שקים של חול וגם התחושה בעיניים הייתה כזו כאילו החול מהשקים חדר פנימה. הוא השתרך אחרי אלישייר דרך מסדרונות מתכתיים עם תאורה עמומה ודלתות אוטומטיות שנפתחו מעצמן ברגע בו הם התקרבו מספיק קרוב.

לא היה ברור כמה זמן הם הולכים דרך המעברים שהדהדו את צעדיהם בצליל מתכתי חלול. לפתע אינסטוש חש בהתכווצות חזקה שעברה דרך רגליו בפעימות חוזרות ונשנות. הוא התקשה לעמוד על הרגליים ולמרות שעיניו כבר החלו להיעצם מעצמן, דרך החריץ אותו השאיר פתוח בכוח רב, הוא ראה איך אלישייר החל להתנדנד לצדדים. "אלישייר אני עייף. הכל רועד לי מרוב שכואבות לי הרגליים. מתי כבר נגיע? אני רוצה לישון", התלונן אינסטוש בקול עייף ומפוהק. תגובתו הפתיעה את אינסטוש. כף ידו השמאלית לפתה בכוח את פרק כף יד ימינו ואינסטוש הרגיש איך אלישייר מושך אותו בכח רב אחריו, "זה המקום! הכל רועד, רוץ אחרי!".

אלישייר היה רציני ואינסטוש שם לב לתווים של פחד בקול שלו. עכשיו הם עשו את דרכם חזרה דרך המסדרונות שהוצפו באדום של נורות מהבהבות ובצליל האזעקה, שהופיע ונעלם לפרקים, והותיר באוזניים צלצול ארוך. למרות גופו הרזה, אלישייר התגלה כחזק ומהיר מאוד. הם רצו דרך מסדרון נוסף שהחל להתמלא אנשים חצי רדומים בפיג'מות, בתחתונים ואו ערומים לחלוטין. הם נשפכו במהירות מהדלתות אל המסדרון ורצו לכיוונים שונים.

אלישייר עקף אותם בחינניות ומשך אחריו את אינסטוש שבקושי נגע ברצפה והיה כאילו מרחף מעל. מדי פעם אחת הרגליים שלו הייתה נוגעת ברצפה ומחזירה לגופו לפחות חלקיק מהאיזון שאיפשר לו להמשיך לרחף אחרי אלישייר כמו דגלון שהרוח מנשבת עליו.

קירות המסדרון החלו להשמיע צלילי פיצוח ותאורת התקרה המטירה גשם של ניצוצות חשמליים לכל עבר. אלישייר המשיך להוביל במהירות. "איי, איי... אוו!", פלט אינסטוש כשרגליו נחבטו על המדרגות שהמשיכו מטה. הרעידות פסקו בהפתעה בדיוק כמו שהופיעו. הקירות הפסיקו לחרוק אבל האדום המהבהב עדיין המשיך להאיר את התקרה בפעימות סדירות מה שהקנה למקום מראה של וריד מתכתי בו זורם נוזל החיים של יצור ענק ולא מוכר.

אלישייר עצר ואינסטוש התיישב על אחת המדרגות. "אחד.. אחד.. שומעים אותי?" נשמע קול גבוה וקצת צרוד שהתגלגל לאורך המסדרון, "לכל הנערים והצוות. אנחנו בודקים את מקור הרעידות ומחר ככל הנראה כבר יהיו ממצאים. הגשושים שלנו סורקים את המבנה. לפי נתונים ראשוניים אפשר לחזור לשגרה. המרכז עמד ברעידה הזו ללא נזק משמעותי. כולם יכולים לחזור למודולים שלהם. מדריכי צוות 2267104 האליפים ילונו היום במודול שלכם. תודה על ההבנה. תדריך ומסדר אבא מחר בתשע אפס אפס כרגיל. נוכחות חובה!".

אלישייר שעד כה בחן סדק חשוד בתקרה המתכתית מעל למדרגות עליהן הם עמדו, הסתובב אל אינסטוש וגילה שהוא שרוע על מדרגה עליה ישב לפני רגע וראשו מונח על המדרגה מעל. הוא ישן ושום דבר כבר לא הפריע לו. "אח קטן.. כמה שעבר עליך היום", נאנח אלישייר. הוא הרים את אינסטוש על הכתף, והוסיף בקול "הנה.. ככה טוב יותר".

חולמים לצאת לאור? שיתוף פעולה בין mypen להוצאת ספרי ניב יכול להגשים לכם את החלום!

Kirill Kibirev עקוב אחר Kirill
שמור סיפור
לסיפור זה 0 תגובות
שלח תגובה
אני מסכים ל תנאי השימוש
כותבי החודש בספרייה
Kirill Kibirev
כוסברע
כוסברע
מאת: Kirill Kibirev
אדומת השיער
אדומת השיער
מאת: Kirill Kibirev
עכשיו או לעולם לא!
עכשיו או לעולם לא!
מאת: Kirill Kibirev
ג'ינג'ית
ג'ינג'ית
מאת: Kirill Kibirev
נעורים
אהובה שלי אני מצטער
אהובה שלי אני מצטער
מאת: Nicole Denisov
יש לי חברה שמנה.
יש לי חברה שמנה.
מאת: Eltchin's Emotions
למה את לא עונה לי?
למה את לא עונה לי?
מאת: אתי בן ארויה
אל תהיה כמוני
אל תהיה כמוני
מאת: אתי בן ארויה
מרתק
בוא פשוט נשכב עכשיו
בוא פשוט נשכב עכשיו
מאת: Elinor Shema
שרמוטות שכמונו
שרמוטות שכמונו
מאת: Eltchin's Emotions
אני מכורה
אני מכורה
מאת: Shira Mualem
״עונשו של סטוציונר״.
״עונשו של סטוציונר״.
מאת: דוד חגולי
מומלצים מהמגזין
חוטיני אדום
חוטיני אדום
מאת: דנה לוי
מבוא לתורת הגבר פרק 1
מבוא לתורת הגבר פרק 1
מאת: Avrahami Amitay
אין לך מושג בכלל מה זה אישה
אין לך מושג בכלל מה זה אישה
מאת: Avrahami Amitay
שֶׁקֶר או אֶמֶת
שֶׁקֶר או אֶמֶת
מאת: Roi Jan