כתוב כתוב
הירשם
down
התחבר
down
menu
Mypen home בית

המקום שלך לכתוב

magazine המגזין
library הספרייה
drawer המגירה
סיפורים קצריםסיפורים אמיתייםסיפורים בהמשכיםספרים
תגיות
כל התגיות
1 1 1

הצד השני של שנינו פרק 10

אני זוכרת את הסיגריה הראשונה שלי. כל אחד זוכר את שלו זה לא משהו מיוחד אלא רגע שאתה אומר לעצמך " למה התחלתי עם זה?" רגע שאחריו יש לך שתי אפשרויות או שתאהב את זה או שלא. אין באמצע.

תוכן עניינים 1. הצד השני של שנינו- הקדמה2. הצד השני של שנינו פרק 13. הצד השני של שנינו פרק 24. הצד השני של שנינו פרק 35. הצד השני של שנינו פרק 46. הצד השני של שנינו פרק 57. הצד השני של שנינו פרק 68. הצד השני של שנינו פרק 79. הצד השני של שנינו פרק 810. הצד השני של שנינו פרק 911. הצד השני של שנינו פרק 1012. הצד השני של שנינו פרק 1113. הצד השני של שנינו פרק 1214. הצד השני של שנינו פרק 1315. הצד השני של שנינו פרק 1416. הצד השני של שנינו פרק 1517. הצד השני של שנינו פרק 1618. הצד השני של שנינו פרק 1719. הצד השני של שנינו פרק 1820. הצד השני של שנינו פרק 1921. הצד השני של שנינו פרק 2022. הצד השני של שנינו פרק 2123. הצד השני של שנינו פרק 2224. הצד השני של שנינו פרק 2325. הצד השני של שנינו פרק 2426. הצד השני של שנינו פרק 2527. הצד השני של שנינו פרק 2628. הצד השני של שנינו פרק 2729. הצד השני של שנינו פרק 2830. הצד השני של שנינו פרק 2931. הצד השני של שנינו פרק 3032. הצד השני של שנינו פרק 3133. הצד השני של שנינו פרק 32+3334. הצד השני של שנינו פרק 34+35

הדממה הזו נמשכה עוד הרבה רק הסכום הוא זה שהרעיש עד שניתאי שבר אותה.
" אז איך האוכל?"
" טעים" פלט הבחור שלא בדיוק זכרתי את השם שלו, תומר? אולי עומר? לא חשוב.
" אז מה ליאם אתה שקט היום" ראיתי כיצד ידו שיחקה בצלחת הריקה, לעיתים הסתכל לצדדים.
" שום דבר, האוכל טעים" פלט באוויר מבלי להיתקל במבטים שלנו.
" בואו נלך למרתף. יורי את יכולה לפנות, נכון?" ידעתי שזו חוצפה מצידו לתת לי לפנות את הכל, לא קיטרתי הנהנתי רק כי רציתי שכולם ילכו. הם הלכו כמו עדר של כבשים, דידו אחרי ניתאי בגרם המדרגות. יחסית לשלושה גברים הם היו די שקטים, תמיד תהיתי מה גברים עושים לבד בניהם על אף שישנה את הסקרנות הזו בי חלק בתוכי גם לא רוצה לדעת. ניקיתי את השולחן ושטפתי את הכלים. ברגע שהסתובבתי לפנות לסלון ראיתי את ליאם, קפצתי קלות משום שלא ציפיתי לו.
" אתה צריך משהו?" ניסיתי להיות נחמדה.
" השירותים... איפה הם?" יש לך בעיית זיכרון?
" תן לי לנחש תומר תפס את השירותים במרתף?"
" ניתאי אמר לעלות למעלה, אז איפה זה?" הוא היה נינוח וחיכה שאענה לו.
" ישר וימינה"

...

התחלתי להשתעמם ופתאום הגעגוע להכל גבר, כן אפילו לדודה ניקול. הבנים היו שקטים רציתי ללכת לראות מה הם עושים, אך זה יהיה חצוף מצדי לעשות זאת. שכבתי על הספה ואכלתי צ'יפס, היה לי כל כך שקט עד שעוד חברים של ניתאי הגיעו, לפעמים נדמה שאין רגע של מנוחה בחיים שלו. כולם הלכו למרתף, שקטים בצורה מחשידה. הצצתי מעט מהסקרנות, ראיתי כמה רגליים אך לא הצלחתי לדעת מי זה מי. ירדתי עוד קצת בגרם המדרגות מבלי לעורר חשד וראיתי את ליאם יושב על הספה בעוד ששאר הבחורים עומדים מול מסך המחשב. מה יכול לרתק חבורת גברים בני שלושים למסך המחשב? היה כל כך רועש שלא שמעתי דבר רק את הצעקות הרגשות שלהם ומישהו שצעק " וואו" כמו דביל כל הזמן.
יצאתי למרפסת הקטנה לעשן, אני זוכרת את הסיגריה הראשונה שלי. כל אחד זוכר את שלו זה לא משהו מיוחד אלא רגע שאתה אומר לעצמך " למה התחלתי עם זה?" רגע שאחריו יש לך שתי אפשרויות או שתאהב את זה או שלא. אין באמצע. הדלקתי את הסיגריה וראיתי את ליאם מבקש ממני שאדליק גם את שלו. לא דיברנו, הבטנו בנוף כשכל אחד מאיתנו מפזר עשן. ראיתי אותו נלחם עם עצמו, ידו הייתה על ראשו ומשהו בהחלט הפריע לו. התעלמתי, פחדתי להגיב העדפתי שלא יידע איך אני מרגישה. כשאבא נשלח לכלא לא בכיתי, כשאמא נפטרה לא בכיתי, כאשר נאלצנו לעבור דירה ולאבד את כל החברים שלי לא בכיתי. אני מעדיפה לא לדבר על כל העצב ושיראו תמיד את הרגעים הטובים שלי, לבכות זה לא רע. פשוט זו אני והטיפשות שלי שמסרבת להזיל כמה דמעות.
" ראיתי אותך במתנ"ס, את עובדת שם?"
הנהנתי בשקט.
ואז שוב דממה, שתיקה רועמת הוא לקח את עצמו והלך כבר לא הופתעתי, להיפך ציפיתי להתנהגות הזאת.
הם נשארו עד חצות אצלנו עד ששמעתי אנשים עולים במדרגות, הם נפרדו שוב זה מזה והעניין של כל הפרידות היה מיותר לחלוטין הרי בלאו הכי מחר הם יפגשו שוב.
" רגע ליאם המעיל שלך" ניתאי ירד בזריזות להחזיר לו את המעיל.
" הינה"
הוא לא התעניין במעיל עיניו הסתכלו עליי והיה לו מבט חד, התחלתי לפחד.
" מה יש לך?" ניתאי שאל והוא כהרגלו לא ענה.
" יורי" הוא דחף את ניתאי הצידה והיה קרוב אליי.
" אני יודע שלא יכולתי לבוא קודם אבל אני לא מצטער, אני אף פעם לא מתנצל"
" אף אחד לא ביקש, תלך" עזרתי ניתאי לקום מהרצפה.
" למה את מגעילה?"
" אתה דחפת את אחי למה שאהיה נחמדה?"
" את שונה מאחיך"
" פשוט תלך מכאן" אמרתי נינוחה.
" בסדר רק כי ביקשת" לקח את המעיל שלו שנפל ועזב את הבית.

המשך יבוא...
מזל שהמציאו את הכתיבה...
זה פשוט כייף לכתוב!
פרק חדש בשבילכם❤

חולמים לצאת לאור? שיתוף פעולה בין mypen להוצאת ספרי ניב יכול להגשים לכם את החלום!

Maya B עקוב אחר Maya
שמור סיפור
לסיפור זה 3 תגובות
שלח תגובה
אני מסכים ל תנאי השימוש
שי מצפה
שי מצפה
סיפור מרתק
הגב
דווח
1 אהבתי
דיקלה נ
דיקלה נ
מעניין מאוד, אני מנחשת... פיצול אישיות?!
הגב
דווח
1 אהבתי
Maya B
Maya B
יכול להיות. בכל אופן יכולה לומר שזה יהיה מעניין ומבלבל אז שווה לחכות.
הגב
דווח
טען עוד 2 תגובות
כותבי החודש בספרייה
דרמה
כשאלוהים לא מחזיר לך שיחות, ואז שוכב איתך
כשאלוהים לא מחזיר לך שיחות, ואז שוכב איתך
מאת: Nizan Zarotski
אהובה שלי אני מצטער
אהובה שלי אני מצטער
מאת: Nicole Denisov
יש לי חברה שמנה.
יש לי חברה שמנה.
מאת: Eltchin's Emotions
אני מצטער, אבל יודע שכבר לא תסלחי לי.
אני מצטער, אבל יודע שכבר לא תסלחי לי.
מאת: Avishai Hai
מרתק
בוא פשוט נשכב עכשיו
בוא פשוט נשכב עכשיו
מאת: Elinor Shema
ערימת רגשות
ערימת רגשות
מאת: Tzori Admoni
אהבה של חורף
אהבה של חורף
מאת: אפריל גל גילרוביץ'
אני מכורה
אני מכורה
מאת: Shira Mualem
סיפורים אחרונים
קנאת הירח
קנאת הירח
מאת: Blue Rose
הראפר המיסטורי פרק 29
הראפר המיסטורי פרק 29
מאת: D.R דוד
הלוחמת שלי...
הלוחמת שלי...
מאת: Lidor Ashkenazi
להת'
להת'
מאת: הדר אביטן
המדורגים ביותר
הדרך הבייתה
הדרך הבייתה
מאת: אפריל גל גילרוביץ'
המקום המושלם בעינייו
המקום המושלם בעינייו
מאת: שבורת כנף
אני בהריון...
אני בהריון...
מאת: Adam gustavo Zyl
שירות לקוחות אהבה
שירות לקוחות אהבה
מאת: Avrahami Amitay