כתוב כתוב
הירשם
down
התחבר
down
menu
Mypen home בית

המקום שלך לכתוב

magazine המגזין
library הספרייה
drawer המגירה
סיפורים קצריםסיפורים אמיתייםסיפורים בהמשכיםספרים
תגיות
כל התגיות
2

שידוך 2: פרק 5

״זה נכון מה שאומרים עלייך אה?״ הוא שאל תוך כדי שחיבקתי אותו חזק. ״זה תלוי מה אומרים עליי״ השבתי עם חיוך. ״הכרת את ליז הפכת לעליז״ הוא אמר והסתכל עליי עם חיוך חצי אמיתי חצי מזלזל.

ישבנו שם על הספסל, מחוץ למועדון, וזה הרגיש כמו ערב שאלוהים ישב וכתב במשך ימים ולילות במיוחד בשבילי. דיברנו, צחקנו, הוא הראשון שסיפרתי לו סיפורים מהטיול הגדול שעשיתי בגיל גדול, וגם הראשון שנישק אותי בצוואר מזה כמה חודשים.
״למה טסת?״ הייתה אחת מהשאלות שלו, ואני השבתי שחיפשתי את עצמי, את המקום שבו אני אוהבת את עצמי ולא כי אני בחורה מסכנה שמר גורלה וצריך לרחם עליה, כי אני ליז, ליזו, ויש בי פאקינג מיליארד דברים לאהוב, גם אם אין גבר לצדי, וגם אם הגבר שלצדי הוא לאו דווקא בהכרח אהבת חיי.
״אני רוצה לומר שהתגעגעתי לזה, לביחד של שנינו, אבל אני לא זוכר מתי היה לנו רגע אמיתי של שקט, ביחד, מלא באהבה ורוגע״ הוא אמר ונשק בלחי שלי. ״אני חושבת שלא היה אחד כזה״ עניתי בכנות ובלבול בו זמנית, כי אני יושבת מחובקת ומנושקת על ידי הגבר שאני לא חושבת שאי פעם אהבתי מישהו כמוהו, אבל מצד שני למה אני אוהבת אותו? מעולם לא היה לי אושר אמיתי איתו עכשיו כשאני חושבת על זה, אז מה? אני מאוהבת עד שכרון חושים בגבר שאני לא יכולה להצביע על שום דבר שמושך אותי בו חוץ מזה שהוא קשה להשגה?
״את חושבת שיהיו לנו הרבה כאלה? אמיתיים באמת?״ הוא שאל והסתכל עליי עם עיניים חודרניות. ״כן״ עניתי ונישקתי אותו, כי באמת האמנתי בזה, כי אני לא שיכורה ואני לא עונה מתוך סערת רגשות, אני עונה מתוך רצון אמיתי לזוגיות אמיתית עם גבר אמיתי, איתו.
צלצול הטלפון שלו קטע את הרגע הרומנטי שלנו, והוא אמר שחברים שלו חוזרים הביתה והוא חייב ללכת איתם, אבל מבטיח שישלח לי הודעה על הבוקר כשיקום. הוא נישק אותי וקם ואני קמתי ממנו, אוחזת בגב שלו בחיבוק שלא רציתי שייפסק לעולם.
״זה נכון מה שאומרים עלייך אה?״ הוא שאל תוך כדי שחיבקתי אותו חזק. ״זה תלוי מה אומרים עליי״ השבתי עם חיוך. ״הכרת את ליז הפכת לעליז״ הוא אמר והסתכל עליי עם חיוך חצי אמיתי חצי מזלזל. ״אמא שלי מפיצה שמועות אה?״ שאלתי והרמתי גבה. ״זאת לא שמועה, זאת אמת לאמיתה״ הוא אמר וחיבק חזק עם הידיים שלאט לאט כבר לא היו חיבוק, היו סתם צביטה בטוסיק שלי.
נפרדנו, הוא הלך עם חברים שלו, אני חזרתי לחברות שלי, והאמת? אני די מופתעת שכל זה קרה בערב, כי יחסית לסיטואציה חשוכה הייתי מאוד מסונוורת.

השעה 4:47 לפנות בוקר, נכנסתי למיטה ואמרתי תודה, תודה על הכל, באמת, זה כל מה שהייתי צריכה ואני כל כך פתטית שנסעתי עד לקצה השני של העולם בשביל להבין שמה שאני צריכה נמצא מרחק של כמה רחובות מהבית שלי, אבל באמת, אני לא כועסת על זה, אני מודה על זה.

לפחות ככה חשבתי, ב-4:47 לפנות בוקר, וב10:53 באותו בוקר, וב-12:28 באותם צהריים, וב20:39 ביום שלמחרת, וב-13:06 ביומיים שאחרי, עד שב-22:34 בשלושה ימים שלמחרת הבנתי, הוא לא שאל אם אני שיכורה כדי למנוע טעויות שיקרו כי אני לא בהכרה, הוא שאל אם אני שיכורה כדי ששנינו נוכל לקום יום אחרי בבוקר ולשכוח כל מה שהיה, כמו שהוא עשה, כי הוא היה שיכור, ומלכתחילה לא התכוון ליצור איתי קשר בבוקר שלמחרת.

חולמים לצאת לאור? שיתוף פעולה בין mypen להוצאת ספרי ניב יכול להגשים לכם את החלום!

דנה לוי עקוב אחר דנה
שמור סיפור
לסיפור זה 4 תגובות
שלח תגובה
אני מסכים ל תנאי השימוש
עולמי לוי
עולמי לוי
מה עם המשךךךך?????
הגב
דווח
שקדי מזור
שקדי מזור
המשך
הגב
דווח
נטלי בנעים
נטלי בנעים
אוף... סוף עצוב... חייבת המשך
הגב
דווח
טען עוד תגובה 1
כותבי החודש בספרייה
דנה לוי
גם ככה אין לי חבר
גם ככה אין לי חבר
מאת: דנה לוי
איפה החזייה שלי?
איפה החזייה שלי?
מאת: דנה לוי
מעשה בבתולה
מעשה בבתולה
מאת: דנה לוי
מרתק
ערימת רגשות
ערימת רגשות
מאת: Tzori Admoni
בוא פשוט נשכב עכשיו
בוא פשוט נשכב עכשיו
מאת: Elinor Shema
אהבה של חורף
אהבה של חורף
מאת: אפריל גל גילרוביץ'
מומלצים מהמגירה
זה הלב שבוחר
זה הלב שבוחר
מאת: Til Til
צעצועים
צעצועים
מאת: שבורת כנף
אני כועסת
אני כועסת
מאת: שבורת כנף