כתוב כתוב
הירשם
down
התחבר
down
menu
Mypen home בית

המקום שלך לכתוב

magazine המגזין
library הספרייה
drawer המגירה
סיפורים קצריםסיפורים אמיתייםסיפורים בהמשכיםספרים
תגיות
כל התגיות
2 1 1

החוזה- פרק 4

מארב

"מי זאת?" אני חוזרת על השאלה ומסתכלת על עדן.
"הכל יתבהר מיד, אבל השיחה הזאת צריכה להיות רק בין שתינו." מי הגברת הזאת ומה היא רוצה? אני מתלבטת כמה רגעים ובסוף מקבלת החלטה.
"עדן, תוכלי להשאיר אותי רגע לבד?" אני שואלת ועדן בוחנת אותי כמה שניות בספקנות עד שהיא משתכנעת לצאת מהחדר.
"יופי." הזרה משיבה לי ואני רוצה לנתק לה בפרצוף, אבל יצר הסקרנות מנצח.
"עכשיו אני יכולה להבין מי את ומה את רוצה?"
"בטח. ניסינו להשיג אותך כל היום, אבל אין מענה בנייד שלך." מה זאת אומרת ניסינו?
"ניסינו?" אני מחליטה לשאול.
"כן, כל הצוות שלי. זה פשוט לא סובל דיחוי, את מבינה."
"מה לא סובל דיחוי?"
"מוטב שאתחיל מההתחלה." היא עונה.
"כן, אני חושבת שזה עדיף."
"אוקיי, אני מדברת מטעם E&K, בטח שמעת עלינו."
"לא שמעתי."
"המממ, מעניין. אנחנו רק סוכנות השחקנים הכי גדולה בישראל. מייצגים את כל מי שהוא מישהו בתעשייה שלנו." היא נשמעת כל-כך מתנשאת.
"יופי לכם, אני באמת שמחה שאתם מצליחים." אני עונה בקוצר רוח.
"את בהחלט משעשעת!" היא צוחקת צחוק מזויף.
"כן, פשוט ישנתי כשהתקשרת. יש לי נטייה להיות משעשעת כשאני במחסור שעות שינה."
"אז אני אקצר. הבוסית שלי רוצה שתפגשי אותה מחר, כמה שיותר מוקדם."
"למה?"
"אה, חשבתי שזה היה ברור." היא אומרת כאילו זה מובן מאליו שאנשים זרים מתקשרים באמצע הלילה כדי לקבוע פגישות.
"זה לא."
"הבוסית שלי היא עינב יחזקאלי. הבעלים של E&K. נבחרה בתור האישה המשפיעה בתעשיית הבידור בישראל לפי גלובס, כבר שלוש שנים ברציפות." השיחה הזאת מרגישה לי כמו קידום מכירות.
"אוקיי."
"טוב, אז גם עליה לא שמעת. היא רוצה לפגוש אותך כדי לדון ב... תקרית."
"תקרית?"
"כן, יקירה, הסרטון שלך..."
"אני לא מעוניינת בסוכנת." אני אומרת לה.
"אוי, חמודה, את ממש מתבלבלת. עינב לא מעוניינת לייצג אותך. בכלל, מי שמיוצג אצל עינב אלה טאלנטים שהיא בוחרת בפינצטה, כאלה שעוברים סינונים קפדניים." וואו, אם קודם חשבתי שהאישה הזאת מתנשאת...
"בסדר, אז מה עינב הזאת רוצה ממני?"
"הסרטון שלך... פוגע בתדמית של אחד הטאלנטים הגדולים שלה." איתי תירוש. איך לא חשבתי על זה? אני יכולה להיות ממש מטומטמת לפעמים.
"אני בטוחה שמחר כולם ישכחו מזה."
"הלוואי שזה היה המצב, אבל לצערי המותג שלו נפגע משמעותית. עינב רוצה לפגוש אותך כדי... למזער נזקים."
"ולמה שאני אסכים לעזור לה?"
"לא מדובר בעזרה, מדובר פה ב... סחר חליפין. את תביני הכל מחר בבוקר. אז תשע זה טוב מבחינתך?" היא לוקחת את ההסכמה שלי כמובנת מאליה, וזה רק מבלבל אותי יותר.
"להיפגש איתה בתשע?"
"כן, מעולה! אני מסמסת לך לנייד הפרטי את הכתובת." אחרי היסוס קל אני מחליטה להסכים.
"אוקיי."
"ולמען הסר ספק, השיחה הזאת בינינו חסויה לחלוטין. את לא מספרת עליה לאף אחד."
"אמממ..."
"ובתנאי, כמובן, שאת לא עורכת שום ריאיונות, נותנת תגובות, מקיימת כל סוג של אינטרקציה עם אמצעי התקשורת. שום דבר, עד הפגישה."
"אה, אז לבטל את מסיבת העיתונאים שלי?" אני מגחכת.
"בוודאי! דרך מי קבעת מסיבת עיתונאים?" היא משתנקת.
"זאת הייתה בדיחה. אני אגיע לשם בתשע." אני כמעט משוכנעת שהאישה הזאת משוגעת, מהסוג שדורש מעקב פסיכיאטרי צמוד.
"בסדר גמור. ואזהרה מקדימה, עינב לא אוהבת בדיחות."
"היא באמת נשמעת מקסימה!" אני אומרת ומנתקת. אני מניחה את הנייד של עדן על השידה ולוקחת את שלי, ואכן בהודעה חדשה שקיבלתי עכשיו מצוינות כתובת ושעה, עם חותמת מוזרה.
מזל שישנתי בצהריים, כי עכשיו אין סיכוי בעולם שאני נרדמת. איך היא בכלל השיגה את המספר שלי? איך היא השיגה את המספר של עדן? אני באמת אמורה להתנהג כאילו אני חלק ממבצע חשאי עכשיו? כל העסק פשוט מוזר.
עדן דופקת לי על הדלת אחרי כמה דקות.
"מי זה היה?" היא נשמעת סקרנית.
"אימא שלי. היא... היא לא השיגה אותי כל היום, אז היא התחילה לדאוג."
"זה היה נשמע כאילו את לא מזהה אותה." היא מרימה גבה.
"כן, אני פשוט ממש גמורה מכל היום הזה, וקצת פרנואידית. את יודעת." אני עונה ומנסה לגרום לעצמי להישמע נורמלית ולא כמו השקרנית המזעזעת שאני.
"הממ... אוקיי." היא ניגשת ולוקחת את הפלאפון שלה.
"מוזר שלאימא שלך יש את המספר שלי." היא מציינת באגביות.
"היא הכריחה אותי לתת לה אותו, בשביל מקרי חירום, כן."
"וחשבתי שאימא שלי לחוצה..." היא מגלגלת עיניים. נראה שיצאתי מזה.
"כן, ככה זה עם אימהות פולניות מחדרה... מבחינתה שיהיה עליי מוניטור." היא צוחקת וסוגרת עליי את הדלת. אני מרגישה את פעימות הלב שלי בווליום גבוה מדי, מעניין אם גם עדן שמה לב אליהן.

אני צועדת אל תוך גורד השחקים העצום ב-8:57. הנסיעה לכאן לקחה לי יותר מחמישים דקות, למרות שאני גרה בתל-אביב! זה פשוט נורא. ציפיתי שיהיו לי כמה דקות להירגע לפני שאני נכנסת לפגישה עם... מה שמרגיש כמו השטן בפני עצמו, אבל אני מניחה שמאוחר מדי.
בנסיעה לכאן חקרתי קצת על עינב יחזקאלי, ועל איתי תירוש, ועל הסוכנות. ניסיתי למצות את גוגל כמה שאפשר כדי להרגיש הכי מוכנה. כמובן שהשגתי את התוצאה ההפוכה. עכשיו הידיים שלי מזיעות, הנשימות שלי שטחיות, ואני מרגישה את הלחץ מחלחל למחזור הדם שלי. האישה המוזרה מאתמול, שאפילו לא אמרה לי את השם שלה, ציינה שעינב יחזקאלי היא אישיות בעלת השפעה, אבל לפי הכתבות שקראתי... מדובר באישה שיכולה לקבוע את הגורל שלך תוך כמה שניות. לא מישהי שמסתבכים איתה. ואיתי תירוש... לבחור אולי אין יקב, אבל אם הוא רוצה הוא יכול לקנות אחד עם כל הכסף שיש לו. הוא רק בן 23 ויש לו יותר כסף משאנשים מרוויחים במשך חיים שלמים. הוא לגמרי מהאנשים שיכולים לבזבז את כל המשכורת שלי על ארוחת צהריים. אוף, הטיפ שלו ב'ברנה' היה יכול להיות מדהים. למה הייתי צריכה לשפוך את המיץ הזה?

המעלית נפתחת והיא מדברת איתי. עזבו את זה שיש בחלק הזה של העיר מעליות מהעשור הנוכחי, הן גם מקיימות איתך אינטרקציה. אני בעולם מקביל או משהו כזה. אני אומרת למעלית את הקומה (26 אם תהיתם) ומרגישה כמו ילד קטן במופע קסמים כשהיא מתחילה לעלות. מתוך הרגל אני בוהה בכל הפאקים הקטנים שבי במראה. הצלקת הקטנה על הלחי, השיערות הסוררות שהתרוממו להן מתוך גוש התלתלים המעצבן שלי... העיגולים השחורים שהקונסילר לא מצליח להסוות כמו שצריך. ואני רק בקומה 14. יש לי עוד 12 קומות להרגיש חוסר ביטחון מהדהד. נהדר.

המעלית נפתחת והמשרדים של E&K תופסים את כל הקומה (ואת שתי הקומות מתחתיה, מסתבר). אני רואה שלוש בנות בדלפק הקבלה, כולן עונות לטלפונים בקדחניות. וכולן נראות כאילו הן צריכות להיות מיוצגות במקום כזה, לא לעבוד בו.
"היי, אני..." אני עומדת להציג את עצמי כשאחת מהן בוחנת אותי במהירות, זה יהיה מוזר אם אחזור למעלית ואברח מכאן?
"נטע יעקובסקי." היא ממשיכה אותי ושתי העובדות האחרות נועצות בי מבט מיד. כולם פה יודעים מי אני, אני לגמרי בעמדת נחיתות.
"כן." אני בוהה בשיער שלה, בלונדיני, חלק, מושלם.
"מעולה. עינב ממתינה לך." היא קמה וניגשת ללוות אותי.
"תרצי כוס מים, קפה נטול קופאין, חליטת צמחים?" היא שואלת בזמן שאני מקשיבה לנעלי העקב שלה מטופפות על הרצפה.
"לא, זה בסדר. תודה." אני מנסה להישמע מנומסת, אבל רואים שלא באמת אכפת לה.
אנחנו מגיעות לדלת כסופה והיא עוצרת אותי.
"חכי כאן, אני אודיע לה שהגעת." אני קופאת במקום. אני בחצר המלוכה של עינב יחזקאלי, ועכשיו המלכה צריכה לקבל אותי.
אחרי כמה רגעים שמרגישים כמו נצח העובדת יוצאת.
"את יכולה להיכנס. בהצלחה." במילים שלה אין שמץ של כנות.

"היי." אני נכנסת ומרגישה הכי קטנה בעולם. האישה שמולי בוחנת אותי, בדיוק כמו העובדות בדלפק הקבלה. אחת הגבות שלה מתרוממות במין בלבול. היא באמת נראית כמו מלכה, אבל לא מהסוג החמים והמחבק, אלא מהסוג שמשסה בך את כלבי הטרף שלו.
"אני נטע." אני מוסיפה, אחרי כמה רגעים של שקט מביך.
"כן, אני יודעת. שבי, נטע." היא מחייכת אליי חיוך מחושב.
"לא נתנו לך משהו לשתות?" היא אומרת ואני מנסה להתיישב בכיסא בלי להשמיע רעש, אבל זה לא מצליח.
"לא, אני לא רוצה."
"חבל, החליטה שלנו ממש נפלאה." אני בוחנת את המשרד שלה. הכל פה נראה יקר להחריד. כיסאות העור, המחשב המעוצב, השולחן שעשוי מזכוכית דקה כל-כך שהיא די בלתי נראית... אני שמה לב לתמונות הממוסגרות שמאחוריה. כולן כוללות אותה לצד שלל פרצופים, רובם מוכרים לי.
"אז בהזדמנות אחרת." היא ממשיכה כשהיא רואה שאני מהופנטת מהמשרד שלה.
"נטע, את בטח תוהה למה את כאן."
"יש לי מושג למה זה קשור." אני מכחכחת בגרון שלי אחרי שצפרדע החליטה להקים שם התנחלות.
"יופי, אז בואי נדלג על החלק של העמדת הפנים. כמו שאת מבינה, יצרת לי בעיה."
"אני יצרתי?"
"הסרטון שאת מככבת בו! עם הופעת אורח מאת הטאלנט שלי."
"איתי תירוש." אני מציינת את המובן מאליו.
"כן. תקשיבי, חמודה. אני מכירה את המלצריות בעיר הזאת, אתן עופות דורסים שרק מחכים להזדמנות הנכונה להרוויח. כשהבחנת באיתי החלטת לייצר לך הזדמנות כזאת."
"מה?" הפה שלי פעור ומסרב להיסגר.
"אין צורך להעמיד פנים, שתינו יודעות מה קרה שם באמת. אני אפילו מעריכה את התעוזה שלך, זה בהחלט דרש אומץ."
"על מה את מדברת? החבר שלו... הוא השפיל אותי."
"כן, ואני בטוחה שלא רצית לקבל ממנו תגובה כזאת אחרי ששפכת עליו כוס קפה רותחת, ממש בטעות." היא מחייכת אליי ויש לה שני דוקרני קרח במקום עיניים.
"זאת לא הייתה כוס קפה רותחת. זאת הייתה טעות. אני בכלל לא ידעתי מי זה איתי תירוש עד אתמול! האשמים היחידים במה שקרה זה החבר הגועלי שלו והוא."
"את לא שחקנית רעה בכלל, אתן לך את זה." היא מסתכלת בנייד שלה ואז מפנה את המבט שלה שוב אליי.
"אני לא מבינה. קבעת איתי את הפגישה הזאת כדי להעליב אותי?" אני מנסה לשמור על איפוק.
"ברור שלא. יש לי דברים טובים יותר לעשות עם הזמן שלי."
"אוקיי, אז למה אני כאן?"
"כי חלק מהתפקיד שלי בתור סוכנת הוא לכבות שריפות. והסרטון של אתמול הוא שריפה בשדה קוצים."
"ואיך את מצפה שאעזור לך לכבות אותה?"
"או! אני באמת שמחה ששאלת. הצוות שלי ואני רקמנו תוכנית קטנה, ועם שיתוף פעולה מצידך אני חושבת שהתקרית הזאת תהיה מאחורינו."
"את מניחה שתגרמי לי להרגיש אשמה, ואני אשתף עם השיגעון הזה פעולה..."
"לא הגעתי למקום שאני נמצאת בו היום כי הנחתי הנחות. אני יודעת שתשתפי עם זה פעולה."
"למה לי?"
"כי אני הולכת להציע לך משהו שיהפוך את החיים הבינוניים והסתמיים שלך להרבה פחות בינוניים וסתמיים... ובנוסף להכל, את גם תקבלי על זה כסף."
"מה?" אולי יש סמי הזיות בחליטת הצמחים שלה?
בדיוק כשהיא עומדת לענות יש נקישה בדלת.
"כן?" עינב קוראת.
"גברת יחזקאלי, איתי תירוש הגיע." העובדת ממקודם פותחת את הדלת.
"בדיוק בזמן. תכניסי אותו." היא מחייכת אליי שוב את החיוך המלחיץ הזה שלה, אני שוקלת להתחבא מתחת לשולחן אבל נזכרת שהוא שקוף ברגע האחרון.

עכשיו אני יודעת איך לוחמים מרגישים כשהם קולטים שהם בתוך מארב.

חולמים לצאת לאור? שיתוף פעולה בין mypen להוצאת ספרי ניב יכול להגשים לכם את החלום!

אלה בר עקוב אחר אלה
שמור סיפור
לסיפור זה 5 תגובות
שלח תגובה
אני מסכים ל תנאי השימוש
Light Bulb
Light Bulb
אני שונאת לקרוא סיפורים בהמשכים בדרך כלל, אבל שלך ממש טוב. עוקבת :)
הגב
דווח
1 אהבתי
אלה בר
אלה בר
איזה כיף! :)
הגב
דווח
אלה בר
אלה בר
הפרק הבא ייקח לי קצת זמן בגלל לימודים, מקווה שבסופ"ש ):
הגב
דווח
טען עוד 4 תגובות
כותבי החודש בספרייה
קומדיה
תקועה- פרק 36
תקועה- פרק 36
מאת: Lee B
לא מתנצלת
לא מתנצלת
מאת: Shir Levi
תאוות בשרים לשמנה
תאוות בשרים לשמנה
מאת: אתי בן ארויה
סתמי ת'פה יא בת זונה! אני אוהב אותך.
סתמי ת'פה יא בת זונה! אני אוהב אותך.
מאת: Eltchin's Emotions
מרתק
הספר שלי, "מסדרונות" - 5 הפרקים הראשונים לקריאה
הספר שלי, "מסדרונות" - 5 הפרקים הראשונים לקריאה
מאת: אפריל גל גילרוביץ'
בוא פשוט נשכב עכשיו
בוא פשוט נשכב עכשיו
מאת: Elinor Shema
אהבה של חורף
אהבה של חורף
מאת: אפריל גל גילרוביץ'
אני מכורה
אני מכורה
מאת: Shira Mualem
סיפורים אחרונים
בכל הכח 3
בכל הכח 3
מאת: שיר פיליבה
בכל הכח 3
בכל הכח 3
מאת: שיר פיליבה
והשבוע ? השבוע נשברתי
והשבוע ? השבוע נשברתי
מאת: אנונימית ...
האהבה הראשונה שלי
האהבה הראשונה שלי
מאת: Naor Shloosh
המדורגים ביותר
המקום המושלם בעינייו
המקום המושלם בעינייו
מאת: שבורת כנף
יש לי חברה שמנה.
יש לי חברה שמנה.
מאת: Eltchin's Emotions
שירות לקוחות אהבה
שירות לקוחות אהבה
מאת: Avrahami Amitay
כשאלוהים לא מחזיר לך שיחות, ואז שוכב איתך
כשאלוהים לא מחזיר לך שיחות, ואז שוכב איתך
מאת: Nizan Zarotski